society
youth
At a glance
In short
Naar and naarah are the wide words: youth, lad, young woman. The Gemara defines a naarah as a girl from twelve until six months past maturity (Kesubos 39a), and Rashi explains that Yaakov and Esav were thirteen when the Torah calls them ne'arim (Bereishis 25:27), yet Tanach uses naar of a three-month-old Moshe and a fifty-seven-year-old Yehoshua. Midrash Mishlei stretches the age to thirty. Rabbi Klein suggests that the words refer to something other than a specific age group. Rabbi Eliyahu Mizrachi keeps the age sense and explains the outliers as people who in some way resemble a naar; anyone who serves others, he adds, can be called a naar, an attendant, whatever his age (so too Radak). Rabbi Shimon Dov Ber Analak reads naar as the tenacious drive of adolescence. Many commentators tie elem and almah, young man and maiden, to ne'elam, hidden; Rav Hirsch explains that an elem is one whose potential is still hidden and undeveloped. Rabbi Shlomo Pappenheim traces naar, for its part, to revealing, which, Rabbi Klein notes, contrasts neatly with the hiding in elem and almah. The commentators distinguish almah from naarah in various ways: Ibn Ezra makes the almah younger, Peirush HaRokeach less outgoing, and Rabbeinu Efrayim one who hides her words, typically a sign of wisdom. Rabbi Analak reads elem as the adolescent's sheer strength. Chizkuni holds that naarah and almah mean exactly the same thing, naarah being Hebrew and almah Aramaic.
Distinctions
The Torah calls Rivkah a naarah (Bereishis 24:14, 24:16, 24:28, 24:55, 24:57), a besulah (24:16) and an almah (24:43). With yaldah, the most common word for a girl, that makes four words, each with a masculine counterpart (naar, bachur, elem, yeled), and Rabbi Klein maintains that they are not true synonyms.
Naar / naarah (נער, נערה)
The Gemara (Kesubos 39a) defines a naarah as a girl from the age of twelve until six months after she reaches physical maturity, which would suggest that a naar is specifically a boy of thirteen. Indeed Rashi (to Bereishis 25:27) explains that when the Torah calls Yaakov and Esav ne'arim, they were thirteen; and this explains why Yishmael is called a naar when the angels visited Avraham (see Rashi to Bereishis 18:7), since he was then thirteen (see Bereishis 17:25).
Yet it is quite difficult to assign naar and naarah to an age bracket, since Tanach uses them of girls who were not twelve and boys who were not thirteen. Rivkah is a naarah when Eliezer chooses her, but none of the commentators says she was twelve: by Seder Olam (ch. 1) she was three, too young for the definition, and by Sifrei (to Devarim 33:21) fourteen, too old. Baby Moshe is a naar at three months (Shemos 2:6). Yishmael is a naar at thirteen and again three years later at sixteen (Bereishis 21:12, 21:17-20). Yosef is one at seventeen (Bereishis 37:2) and still at thirty (Bereishis 41:12); Binyamin at thirty-one (Bereishis 44:22, 44:33); Avshalom at twenty-one (Shmuel II 18:32); Rechavam at forty-one (Divrei HaYamim II 13:7); and Moshe's attendant Yehoshua at fifty-seven (Shemos 33:11). Possibly because of these questions, Midrash Mishlei (to Mishlei 1:4) extends the term to twenty, twenty-five and even thirty, which resolves most of them but not baby Moshe, Rechavam or Yehoshua. Taken together, Rabbi Klein suggests, these passages indicate that naar and naarah refer to something other than a specific age group.
Rabbi Eliyahu Mizrachi (1455 to 1526) doubles down on the age sense, a boy between thirteen and thirteen and a half, but adds that in context the word can sometimes apply to someone outside that bracket who somehow resembles an actual naar. Rashi (to Bereishis 37:2) comments that the seventeen-year-old Yosef engaged in seemingly childish activities, fixing his hair and tending his eyes; Mizrachi explains that the Torah was not branding Yosef a naar but describing his behavior as naar-like, reason enough for the word though he was older. Rechavam at forty-one was called a naar because he was immature and weak in leadership, as if he were a young boy. Binyamin and Avshalom will always be "boys" to their fathers, even in their twenties and thirties. Baby Moshe either had a voice like that of an actual naar, or his mother had enclosed him in the basket with a sort of miniature wedding canopy, such as an actual naar would have, because she expected to miss his wedding (see Sotah 12b). And Yehoshua is called a naar because the pasuk speaks of his serving Moshe, and anyone who functions as a servant of others can be called a naar regardless of his actual age (see also Radak to Yehoshua 6:23, who makes this point).
Yosef at thirty (Bereishis 41:12) is a different case, since nothing immature about him is meant: as Rashi explains, Pharaoh's butler called him a naar to disparage him and imply that he was unworthy of the greatness that awaited him.
Rabbi Klein adds two cases that Mizrachi does not mention: Yitzchak is called a naar at thirty-seven (Bereishis 22:5) and Yishmael at fifty-one (Bereishis 22:3). Both can be accounted for as attending Avraham, essentially following his lead as a child follows his father.
Rabbi Shimon Dov Ber Analak of Siedlce (1848 to 1907) reads naar and elem as two qualities characteristic of adolescence. Naar is the young person's tenacious industriousness, the resolve to shake off (l'na'er) anything that stands in the way of his ambitions.
Rashi (to Kesubos 44b) notes a spelling rule: naarah written deficiently, without the final hei, can include a girl under twelve; written in full with the hei, it excludes her.
Elem / almah (עלם, עלמה)
Why is Rivkah both a naarah and an almah? Ibn Ezra (to Shir HaShirim 1:3) explains that an almah is a girl younger than a naarah. On that basis Rabbi Klein suggests that Rivkah's physical age was that of an almah, while her emotional or intellectual maturity, or her spiritual stature, matched that of an older naarah, so that both words fit her; this works best if she was three when she was chosen for Yitzchak.
According to many commentators, elem and almah are related to eilum and ne'elam, hidden.
- Rav Hirsch (to Bereishis 13:15) explains that an elem is a young naar who has not yet matured or developed, his potential still hidden and unrealized.
- Peirush HaRokeach points out that throughout the story of the secret pact between David and Yonasan, the lad who served as their go-between is called a naar (Shmuel I 20:1-42), but once an elem (20:22), in allusion to their need to keep the pact hidden from Yonasan's father, King Shaul.
From that link the commentators distinguish almah from naarah in various ways.
- Peirush HaRokeach explains that almah describes a girl less outgoing than naarah would indicate. So, Rabbi Klein suggests, Rivkah may already have reached the age of naarah, and perhaps even passed that technical stage (if she was fourteen), and still be an almah, because she was hidden from people. Peirush HaRokeach adds that the word teaches how innocent and sheltered she was: she had never even been propositioned, something apparently uncommon for a girl her age at that time and place.
- Rabbeinu Efrayim ben Shimshon (to Bereishis 24:43) explains that almah said of Rivkah, and elem said of David (Shmuel I 17:56), imply one who hides his words, typically a sign of wisdom; so naarah might describe Rivkah's physical age, while almah speaks more to her intelligence.
For Rabbi Shimon Dov Ber Analak, elem names not the adolescent's tenacity but his sheer power and strength. In that sense of "energetic" it is related to alim, with an aleph, the standard Targum for ometz and amitz, strong or resilient.
- Chizkuni (to Bereishis 24:43) contends that naarah and almah mean exactly the same thing, naarah being Hebrew and almah Aramaic. The narrator calls her a naarah (24:16) because the Torah is written in Hebrew; Eliezer, speaking with her family, calls her an almah (24:43) because he thought that in Charan, in Aram, they understood only Aramaic. In fact, Chizkuni points out, her family did speak Hebrew, since when her going with Eliezer came up, her brother and mother called her a naarah (24:55).
- Rabbi Yonah Ibn Janach and Radak (each in his Sefer HaShorashim) also write explicitly that naarah and almah mean the same thing.
- Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, summarizing Rabbi Shlomo Pappenheim, grants that on Pappenheim's account both words refer to the same stage of life, but holds that elem focuses on the manifestation of physical maturity and naar on the development of intellectual and spiritual maturity.
Miriam too is called an almah (Shemos 2:8), when she watched over Moshe at the Nile and he was saved by Pharaoh's daughter. She was about six (Shemos Rabbah 1:13). That seems too young for the technical sense of almah, where yaldah would fit better, as the Gemara (Sotah 12b) evidently felt in reaching for derashos: she was called almah because she hid the fact that she was Moshe's sister, or because she acted with the strength and vigor expected of an older young woman.
Rabbi Shlomo Pappenheim traces naar and naarah, for their part, to ע-ר, revealing, which, Rabbi Klein notes, contrasts neatly with elem and almah as hiding.
Also discussed in
- Animal soundsנוער / נער, noer / naar (נ-ע-ר)
- Childעלם / עלמה (elem / almah)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
נ-ע-ר
To roar, and in Chazal's usage the braying of a donkey; to shake out; and נַעַר, a youth, and so a servant of any age, since it is the way of the young to serve the old.
Roaring
נָֽעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיֹֽות (Yirmiyahu 51:38), they roar like lions' whelps, meaning שאגו והמו, they roared and made their noise; and Chazal use the word of a donkey, חמור נוער (Berachos 3a), a donkey brays. Rabbi Yonah puts כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשֽׁוֹ (Zecharyah 2:17), for He roars from His holy dwelling, in this root, and takes it as an adjective on the pattern of יָכוֹל, able, save that the vowel changed because of the ayin. Radak's father put it here too, and said that the word is used of Hashem after the manner of י"י מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג (Yoel 4:16), Hashem roars from Tzion.
Shaking out
גַּם־חָצְנִי נָעַרְתִּי (Nechemiah 5:13), I also shook out my lap, and נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד (Yeshayahu 33:15), shaking his palms clear of holding a bribe. וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶֽל (Yeshayahu 33:9), and Bashan and Carmel shake off, is shaking off its fruit and its crop; or the verb is intransitive. In the passive, נִנְעַרְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה (Tehillim 109:23), I am shaken off like a locust, and וְיִנָּֽעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּֽנָּה (Iyov 38:13), and the wicked are shaken out of it; with an object, וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ (Tehillim 136:15), and He shook out Pharaoh and his army, and וַיְנַעֵר י"י אֶת־מִצְרַיִם (Shemos 14:27), and Hashem shook out Mitzrayim; and הִתְנַֽעֲרִי מֵעָפָר (Yeshayahu 52:2), shake yourself from the dust.
The tow of flax
וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת (Yeshayahu 1:31), and the strong shall become tow, and in the Mishnah (Shabbos 4:1) בנעורת של פשתים, the tow of flax, which is what the one who dresses the flax shakes and beats out of it. Some read וְהַנַּעַר נָֽעַר (Shmuel I 1:24) from the shaking sense, that the youth was sharp and knew good from bad, like one who shakes the refuse out.
A youth, and a servant
כִּי־נַעַר אָנֹֽכִי (Yirmiyahu 1:6), for I am a youth. One small in years is called נער, and because it is the way of the small to serve the great, the attendant is called נער even when he is old in years: נַעַר עִבְרִי (Bereishis 41:12), a Hebrew attendant; וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה (Bereishis 37:2), and he was an attendant with the sons of Bilhah; גֵּיֽחֲזִי נַֽעֲרוֹ (Melachim II 4:12), Geichazi his attendant; בְּנַֽעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת (Melachim I 20:14), by the attendants of the officers of the provinces. וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר (Divrei HaYamim II 13:7), and Rechavam was a youth, is כנער בדעתו, like a youth in his understanding. The young of the flock is also called נער: הַנַּעַר לֹֽא־יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא (Zecharyah 11:16), the young one he will not seek, and the broken one he will not heal.
How old the youth was
Radak reads וְהַנַּעַר נָֽעַר (Shmuel I 1:24), and the youth was a youth, as the child being still a small child, twenty-four months old, since the pasuk says עד הִגָּמֵל הנער, until the youth is weaned, and a child nurses until twenty-four months. His father wrote on those words גדול משניו, big for his years; that is, he was a youth bigger for his years than is usual.
Girls, and the days of youth
וְהַנַּֽעֲרָה יָפָה עַד־מְאֹד (Melachim I 1:4), the girl was very fair; נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת (Esther 2:2), young girls, maidens; and רִבְקָה וְנַֽעֲרֹתֶיהָ (Bereishis 24:61), Rivkah and her girls. For the time of life, רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי (Tehillim 129:2), they have afflicted me much from my youth, and מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם (Tehillim 144:12), grown up in their youth. תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם (Iyov 36:14) is their soul dying in youth, though some take that one from the second sense, that is, a hard death.
נָֽעֲרוּ כְּגוֹרֵי אֲרָיֹֽות (ירמיה נא, לח), פירוש שאגו והמו. והנעירה בדברי רבותינו ז"ל בחמור באמרם (ברכות ג, ע"א) חמור נוער. וכתב רבי יונה מזה השרש כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשֽׁוֹ (זכריה ב, יז), והוא תאר על משקל יָכוֹל אלא שנתחלפה התנועה בעבור העי"ן. וכן כתבו אדוני אבי ז"ל, ואמר לשון נעור על האל יתברך על דרך י"י מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג (יואל ד, טז). וענין אחר גַּם־חָצְנִי נָעַרְתִּי (נחמיה ה, י), נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד (ישעיה לג, טו), וְנֹעֵר בָּשָׁן וְכַרְמֶֽל (ישעיה לג, ט), פירוש נוער פירותיו ותבואתו. או הוא פעל עומד. נָעוּר וָרֵק (נחמיה ה, יג). והנפעל נִנְעַרְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה (תהלים קט, כג), אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר (שופטים טז, כ), האל"ף בחירק. וְיִנָּֽעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּֽנָּה (איוב לח, יג). והשם וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת (ישעיה א, לא). וכן במשנה (שבת פרק רביעי משנה א. דף מט, ע"א) בנעורת של פשתים, והוא מה שמנער ומנפץ מתקן הפשתן ממנו. והפעל הכבד [פִּעֵל] וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ (תהלים קלו, טו), כָּכָה יְנַעֵר הָֽאֱלֹהִים (נחמיה ה, יג), וַיְנַעֵר י"י אֶת־מִצְרַיִם (שמות יד, כז). וההתפעל הִתְנַֽעֲרִי מֵעָפָר (ישעיה נב, ב). ויש מפרשים מזה וְהַנַּעַר נָֽעַר (שמואל א' א, כד), כלומר והנער חריף יודע בין טוב לרע כמו המנער שמנער את הפסולת. וענין אחר כִּי־נַעַר אָנֹֽכִי (ירמיה א, ו). מי שהוא קטן בשנים יקרא נער. ולפי שדרך הקטן לשרת את הגדול נקרא המשרת נער ואף על פי שהוא גדול בשנים. נַעַר עִבְרִי (בראשית מא, יב), וְהוּא נַעַר אֶת־בְּנֵי בִלְהָה (בראשית לז, ב), וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר (שמות לג, יא), גֵּיֽחֲזִי נַֽעֲרוֹ (מלכים ב' ד, יב), יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים (שמואל ב' ב, יד), בְּנַֽעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת (מלכים א' כ, יד). וּרְחַבְעָם הָיָה נַעַר (דברי הימים ב' יג, ז), פירוש כנער בדעתו. וְהַנַּעַר נָֽעַר (שמואל א' א, כד), פירוש הנער עדיין הוא נער קטן, כי בן עשרים וארבעה חדשים היה, כי כן כתוב עד הִגָּמֵל הנער, ודרך הנער לינק עד עשרים וארבעה חדשים. ואדוני אבי ז"ל כתב וְהַנַּעַר נָֽעַר גדול משניו כלומר נער גדול היה לפי שניו יותר מן הראוי. והקטן שבצאן כמו כן נקרא נער הַנַּעַר לֹֽא־יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא (זכריה יא, טז). וְהַנַּֽעֲרָה יָפָה עַד־מְאֹד (מלכים א' א, ד), נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת (אסתר ב, ב), נַֽעֲרוֹת אֶסְתֵּר (אסתר ד, ד), רִבְקָה וְנַֽעֲרֹתֶיהָ (בראשית כד, סא). והשם רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי (תהלים קכט, ב), מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם (תהלים קמד, יב). ובקבוץ הנקבות כִּֽי־הָיוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹֽתֵיהֶם (ירמיה לב, ל). ומשקל אחר תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם (איוב לו, יד). ויש מפרשים זה מהענין השני כלומר במיתה קשה.
ע-ל-ם
To be hidden, and to hide; עֶלֶם and עַלְמָה, a youth and a young woman; and עוֹלָם, a long span, as until Yovel or all one's life; עוֹלָמִים, this world and the next.
Hidden
וְנֶעְלַם דָּבָר (Vayikra 4:13), the matter is hidden, and וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל־חָי (Iyov 28:21), hidden from the eyes of all living. תְּהִי נַעֲלָמָה (Nachum 3:11) he glosses as though you had never been at all. וְעִם־נַעֲלָמִים לֹא אָבוֹא (Tehillim 26:4), and with נעלמים I will not come, he reads as men who sin in secret (printed בסחר); some take it instead from youth, of those who act as the young do. To hide oneself is וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם (Devarim 22:1), and you hide yourself from them, and to hide is אַל־תַּעְלֵם אָזְנְךָ (Eichah 3:56), do not hide Your ear.
Hiding the eyes at judgment
וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ (Shmuel I 12:3), and I hid my eyes at him, he reads two ways: that a man took a ransom and hid his eyes from the judgment, so as not to judge as he should; or that he hid his eyes at the giver of the ransom, covering him and not uncovering his crime. His father read it that he was ashamed to speak before the man from whom he took it, and hid his eyes from looking at him.
What is hidden within
עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ (Tehillim 90:8) he glosses as our errors, since a man's errors are hidden from him, and תַּעֲלֻמוֹת לֵב (Tehillim 44:22) are the heart's hidden things. So too עַל־עֲלָמוֹת שִׁיר (Tehillim 46:1), which he reads as the hidden part of the song and its secrets. Some would read וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל־מוּת (Tehillim 48:15) from hiding as well; but the Masoretic note has it as two words, עַל מוּת, and so the accurate sefarim, and then it means עַד מָוֶת, until death: He will lead us until our dying.
Whether a young woman is a virgin
וְהָיָה הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב (Bereishis 24:43) is the young woman, and he allows that the word may cover the virgin and the one who has known a man alike, as נערה, a girl, does. הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה (Yeshayahu 7:14), behold, the young woman is with child, he takes of one who had known a man, the wife of the navi or the wife of Achaz (printed אחו), and says on clear proofs that Immanuel is not Chizkiyahu. וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה (Mishlei 30:19) cannot be a virgin either, because the pasuk after it says כן דרך אִשָּׁה מְנָאפֶת, so is the way of an adulterous woman, she eats and wipes her mouth and says I have done no wrong; and the things wondered at there leave no trace, the eagle's way in the sky and the snake's upon the rock, and so a man's way with an almah, where the act is not to be told; with a virgin it would be plain beyond doubt. His father brought further proofs in Sefer HaBris: were almah a virgin, there would be no עֶלֶם, a young man, formed from it, just as there is no masculine formed from בתולה, a virgin.
The youth, and why Shaul asked
בֶּן־מִי־זֶה הָעָלֶם (Shmuel I 17:56) is the youth. Shaul was not asking who he was, having already sent for him to play before him; but seeing his might as he came back from striking the Pelishti, he asked whether he was the son of a mighty man. So at בֶּן־מִי אַתָּה הַנָּעַר (Shmuel I 17:58) David understood the question, and answered בֶּן־עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, that is, he is from Beis Lechem, and he was a man of מלחמה, of war, famous and known for his might, and that is why they called him Beis HaLachmi, the one word carrying both senses at once. Some read עַל־מוּת (Tehillim 48:15) from this sense, with the kaf of likeness missing: ינהגנו כעלמות, He will lead us as in the days of youth, when He brought us out of Mitzrayim and led us. Though it is two words, as Radak has written, he allows that it may bear the sense of one word, as עֶגְלָה יְפֵה־פִיָּה (Yirmiyahu 46:20), a very fair heifer, is two words whose sense is one. Of the same sense are the days of youth, הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו (Tehillim 89:46), You have shortened the days of his youth; and עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו (Iyov 20:11), his bones are full of his youth, Radak reads as the sin of his youth.
Everlasting, and long ago
לְעֹלָם וָעֶד (Shemos 15:18), for ever and ever, and תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים (Yeshayahu 45:17), which he reads as this world and the world to come, or else as long stretches of time, since the word is used of many days that are some part of the long עוֹלָם, world. וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם (Shemos 21:6) is all the days until the Yovel; כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ (Yirmiyahu 2:20) is from long ago; and לְעוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ (Tehillim 119:93) is all the days of my life. On another pattern is אָשִׂים אֶת־שְׁמִי לְעֵילוֹם (Divrei HaYamim II 33:7), I will set My Name forever. Some say עילום is from עֶלֶם, the name for a youth, since ruin and decay did not overtake it as they overtake a man in his old age; and some take it from וְנֶעְלַם דָּבָר (Vayikra 4:13), the matter is hidden, for the many hidden things in it and how deep its matters are to know.
וְנֶעְלַם דָּבָר (ויקרא ד, יג), וְֽנֶעֶלְמָה מֵֽעֵינֵי כָל־חָי (איוב כח, כא), תְּהִי נַֽעֲלָמָה (נחום ג, יא), כלומר כאילו לא היית על דרך וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיֽוּ (עבדיה א, טז). וְעִם־נַֽעֲלָמִים לֹא אָבֽוֹא (תהלים כו, ד), אנשים חוטאים בסחר. וההתפעל עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג (איוב ו, טז) ועוד אפרשנו בשרש קָדַר. וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם (דברים כב, א). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְאִ֡ם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ (ויקרא כ, ד), וַֽי"י הֶעְלִים מִמֶּנִּי (מלכים ב' ד, כז). וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ (שמואל א' יב, ג) כלומר ממנו, פירוש אם לקחתי כופר והייתי מעלים עיני מן הדין שלא הייתי דן אותו כהוגן. או פירושו ואעלים עיני בנותן הכופר כלומר שכסיתו והתעלמתי עיני עליו ולא גליתי את פשעו. ואדוני אבי ז"ל פירשו אם אבוש לאמר לפני אותו שלקחתי הכופר ממנו אעלים עיני שלא אביט בו. אַל־תַּעְלֵם אָזְנְךָ (איכה ג, נו). והשם עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶֽיךָ (תהלים צ, ח), רוצה לומר שגיאותינו כי השגיאות נעלמות מן האדם. ובתוספת התי"ו ובה"א הנקבה וְתַֽעֲלֻמָהּ יֹצִא אֽוֹר (איוב כח, יא), ואף על פי שהה"א מפיק איננה ה"א הכינוי וכמוהו וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ (זכריה ד, ב), כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ (ישעיה כח, ד). והקבוץ תַּֽעֲלֻמוֹת לֵֽב (תהלים מד, כב), כלם ענין הסתר והמצפון. ומזה עַֽל־עֲלָמוֹת שִֽׁיר (תהלים מו, א), על נסתר השיר ותעלומיו. ויש מפרשים עוד מזה והוּא יְנַֽהֲגֵנוּ עַל־מֽוּת (תהלים מח, טו), על דרך כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵֽנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ (תהלים כז, ה), תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנֽוֹת (תהלים לא, כא), אבל במסורת אומר כי הם שתי מלות. וכן נמצא בספרים מדוייקים עַל מוּת שתי מלות ופירושו עַד מָוֶת כלומר ינהגנו עד מותינו. בֶּן־מִי־זֶה הָעָֽלֶם (שמואל א' יז, נו), בשש נקודות והוא הנער. ופירוש בֶּן־מִי־זֶה הָעָֽלֶם לא היה שואל בן מי היה, כי כבר שלח אליו שישלחהו אליו לנגן לפניו אבל בשובו מהכות את הפלשתי וראה את גבורתו שאל בן מי הוא, כלומר אם היה בן גבור, ולזה ענה אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי כי האיש בימי שאול זקן בא באנשים, וכששאל שאול את דוד בֶּן־מִי אַתָּה הַנָּעַר (שמואל א' יז, נח), הבין דוד כי היה שואל אותו לדעת אם היה אביו גבור וענהו בן עבדך ישי בית הלחמי כלומר מבית לחם הוא ואיש מלחמה היה ומפורסם וידוע היה כגבורה לכך היו קוריו אותו בית הלחמי, כי המלה יש בה טעם שני הענינים. וְהָיָה הָֽעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב (בראשית כד, מג), הנערה. ויתכן לקרוא עַלְמָה לבתולה ולבעולה כמו נערה. הִנֵּה הָֽעַלְמָה הָרָה (ישעיה ז, יד), בעולה היתה והיא אשת הנביא, או אשת אחו, אבל עמנואל אינו חזקיהו בראיות ברורה. וכן וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָֽה (משלי ל, יט), לא יתכן לפרש בתולה כי אמר אחריו כן דרך אִשָּׁה מְנָאפֶת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און. ואמר בתחלה (משלי ל, יח) שלשה המה נפלאו ממני וגו' כלומר דברים שהם נעלמים שלא יכירם אדם, דרך נשר בשמים לא יכיר אדם דרך שפורח באויר, וכן דרך נחש עלי צור, וכן דרך גבר בעלמה שאינה נכרת הבעילה, אבל בבתולה נכר המעשה בלי ספק. ועוד הביא אדוני אבי ז"ל ראיות במלה הזאת בספר הברית שחבר להשיב ואמר כי אם היה לשון עלמה בתולה לא יאמר ממנו לזכר עֶלֶם כמו שלא יאמר מבתולה לזכר בְּתוּל. והקבוץ [בלשון נקבות] בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפֽוֹת (תהלים סח, כו). ויש מפרשים מזה ינהגנו על מות, וחסר כ"ף הדמיון ינהגנו כעלמות כימי הנעורים שהוציאנו ונהגנו ממצרים. ואף על פי שהיא שתי מלות כמו שכתבנו יתכן בה פירוש מלה אחת כמו עֶגְלָה יְפֵֽה־פִיָּה (ירמיה מו, כ), הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִֽים (תהלים קכג, ד), פְּקַח־קֽוֹחַ (ישעיה סא, א), שהם שתי מלות וענינם מלה אחת. הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו (תהלים פט, מו), ימי נעוריו. וכן יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָֽיו (איוב לג, כה), עַצְמוֹתָיו מָֽלְאוּ עֲֽלוּמָו [עֲֽלוּמָיו] (איוב כ, יא), פירוש חטאת עלומיו, כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי (ישעיה נד, ד), ויש מפרשים מזה וְעִם־נַֽעֲלָמִים לֹא אָבֽוֹא, כלומר שעושה מעשה נערים. לְעֹלָם וָעֶֽד (שמות טו, יח), תְּשׁוּעַת עֽוֹלָמִים (ישעיה מה, יז), העולם הזה והעולם הבא. וכן צוּר עֽוֹלָמִֽים (ישעיה כו, ד), אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים (תהלים סא, ה), או פירושו זמנים ארוכים כי כן בא על ימים רבים קצת העולם הארוך. וַֽעֲבָדוֹ לְעֹלָֽם (שמות כא, ו), רוצה לומר כל הימים עד היובל. אַל־תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם (משלי כב, כח), כִּי מֵֽעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ (ירמיה ב, כ), מזמן רב. לְעוֹלָם לֹא־אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ (תהלים קיט, צג), והדומים לו רוצה לומר כל ימי חיי. כִּֽי־אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג), פירוש אמרתי בלבי שחסדך עם דור יבנה לעולם ותהיה עומדת אמונתך עמו כמו שהשמים עומדים. ובא במשקל אחר אָשִׂים אֶת־שְׁמִי לְעֵילֽוֹם (דברי הימים ב' לג, ז). ויש מפרשים כי נקרא עילום מענין עֶלֶם שהוא שם הנער, כי לא השיגנו הרס והשחתה כמו לבן אדם בימי זקנה כי הוא כמו העולם כל ימי התמדתו. ויש מפרשים אוהו מלשון וְנֶעְלַם דָּבָר (ויקרא ד, יג), וזה לרוב סתריו ועומק עניניו לדעת אותם.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Chayei Sarah: Boys and Girls (Part 1)," What's in a Word?, Ohr Somayach, 14 November 2020.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Toldot: Boys and Girls (Part 2)," What's in a Word?, Ohr Somayach, 21 November 2020.
Cited in the essay: Bereishis 17:25, 18:7 with Rashi, 21:12, 21:17-20, 22:3, 22:5, 24:14, 24:16, 24:28, 24:43 with Rabbeinu Efrayim ben Shimshon and Chizkuni, 24:55, 24:57, 25:27 with Rashi, 37:2 with Rashi and Rabbi Eliyahu Mizrachi, 41:12 with Rashi, 44:22, 44:33; Rav Hirsch to Bereishis 13:15; Shemos 2:6, 2:8, 33:11; Shmuel I 17:56, 20:1-42 with Peirush HaRokeach, 20:22; Shmuel II 18:32; Divrei HaYamim II 13:7; Radak to Yehoshua 6:23; Ibn Ezra to Shir HaShirim 1:3; Kesubos 39a; Rashi to Kesubos 44b; Sotah 12b; Seder Olam ch. 1; Sifrei to Devarim 33:21; Midrash Mishlei to Mishlei 1:4; Shemos Rabbah 1:13; Ibn Janach and Radak, Sifrei HaShorashim; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, HaKsav VeHaKabbalah to Bereishis 24:43; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. ער, לד and על.