society
unmarried man
At a glance
In short
Ravak is the Mishnaic word for an unmarried man. The commentators on the Mishnah's restrictions dispute whether it covers a divorcé and a widower (Rashi) or only a man never married (Tosafos, Rambam). Its etymology is disputed too: "empty" (Matnos Kehunah; Rabbi Dr. Ernest Klein, as "more probable"), or, for Dr. Alexander Kohut, a loanword from Arabic meaning "youth." Panui is unattached, from Mishnaic panah, to clear, empty, make available (Rabbi Eliyahu HaBachur): the man is available and open to marriage. Rabbi Shlomo Pappenheim says he is cleared of a family man's obligations. Bachur is a young man, and only sometimes a bachelor. In Tanach it never refers exclusively to an unmarried man; colloquially it does mean one, though technically it can be said of a married young man; and in its one Mishnaic appearance (Taanis 4:8) it clearly means unmarried men. Ravak and panui do not appear in Tanach at all. English "bachelor" does not come from bachur but from Latin (Rabbi Dr. Ernest Klein).
Distinctions
Ravak (רווק)
Absent from Tanach; three appearances in the Mishnah (Kiddushin 4:13-14), which cites the opinions of rabbis who ruled that a ravak may not teach young children, may not work as a shepherd, and that two revakim may not sleep under one blanket. In the context of these restrictions the commentators dispute what ravak means.
- Rashi (to Kiddushin 82a) takes it as any unmarried man, whether or not he was married before (and then divorced or widowed).
- Tosafos (to Kiddushin 82a) and Rambam (in his commentary to the Mishnah there) disagree and restrict it to a bachelor who was never married, citing the Targum to Yeshayahu 40:30, which renders bachurim as revakin; Rabbi Reuven Chaim Klein writes that he does not understand how the Targum's rendering supports their view.
Some versions of the Targum to Tehillim 148:12 also render bachur as ravak, though ours have an Aramaic variant of elem there. Rabbi Eliyahu HaBachur (1469 to 1549, also known as Elias Levita) does not list ravak in his lexicon of Targumic Aramaic, Meturgeman, though the word appears in the Targum at least once.
The etymology is disputed.
- Dr. Alexander Kohut (1842 to 1894) infers from Rashi's pairing of ravak with panui (below) an etymological as well as a semantic equation, both words meaning "empty," but he himself disagrees with what he saw in Rashi: he takes Mishnaic ravak as a loanword from Arabic, comparing the Aramaic ravaka (probably once pronounced something like rawaka), "young man," and the Arabic cognates rayq/rauq, "youth."
- On the other side, Rabbi Yissachar Ber HaKohen Katz (Rabbi Berman Ashkenazi), the sixteenth-century author of Matnos Kehunah (to Vayikra Rabbah 27:2), does connect ravak to reik, "empty": the unmarried man is empty of the obligations and responsibilities loaded onto married men.
- Rabbi Dr. Ernest Klein (1899 to 1983) acknowledges that some scholars, like Kohut, take those Semitic cognates as the base, but disagrees: it is "more probable" that the original sense is "empty," from ר-י-ק, so that a ravak is properly "a man whose house is empty from wife and children." He thus returns to the explanation Kohut saw in Rashi and that Matnos Kehunah gives.
Two passages laud the ravak who overcomes the pull of his situation. Hashem announces daily in the Heavens that He is impressed with an unmarried man who lives in the city and does not sin, the temptations of the city making that laudable (Pesachim 113a, beside the poor man who returns lost objects and the rich man who tithes in private). And the Midrash tells of the great reward Hashem grants the ravak who contributes to the community's fund for teaching children though he has none of his own, his temptation to withhold making sense from where he stands (Vayikra Rabbah 27:2).
Panui (פנוי)
Not in Tanach and not in the Mishnah, but it appears multiple times in the Gemara (for example Yevamos 59b, 61b, 76a; Sanhedrin 51a; Temurah 29b-30a). A woman is a penuyah. The Mishnah's mufneh (Yevamos 3:5: three brothers, two married to two sisters and the third mufneh) is a cognate; for the halachah there it makes no difference whether the third brother was entirely unmarried or married to a woman who was not a sister of the other two.
Rabbi Eliyahu HaBachur traces panui to the Mishnaic verb panah, an elastic term for removing or clearing, cleaning, emptying, opening up, making available, being free or at leisure: "Do not say, when I am free (k'she'efneh) I will learn, for perhaps you will never become free" (Avos 2:4). In the same way, an unmarried man is panui because he is available and open to marriage, and a penuyah likewise, and he can be called mufneh for similar reasons. (In Modern Hebrew pinui is cleaning up, but also eviction, evacuation, and other ways of making room.) HaBachur asserts that this sense of the root does not occur in Tanach except in an exegetical reading of "I will turn to you (u'fanisi)" (Vayikra 26:9), which Rashi there explains as Hashem clearing Himself of all other tasks to pay the reward of those who follow His words. Rabbi Reuven Chaim Klein disagrees: there seem to be a few Biblical examples, such as "and I have cleared (pinisi) the house" (Bereishis 24:31).
Rabbi Shlomo Pappenheim (1740 to 1814) bridges the Biblical and Rabbinic usage through the two-letter root פ-ן, whose core he identifies as "frontside, surface." Its chief derivatives are panim/pnei ("face") and pnim ("interior"), the most important facets of a thing, and the Biblical verb panah, turning so that a different side, the most prestigious flank, faces front. He also gathers under it ofan ("wheel," which turns a vehicle), pinah ("corner," where one turns to follow a perimeter) and pen ("lest," of an uncertain outcome with several sides to it), and suggests that peninim are either a gemstone polished so that its faces and vertices show, or jewels hidden penimah, inside. Rabbi Reuven Chaim Klein glosses peninim as more accurately "precious stones" than "pearls," and adds his own suggestion that pearls are "inside" because they lie concealed in the oyster's shell before harvest. Clearing, on Pappenheim's reading, removes what is peripheral so that the panim itself shows, as sweeping reveals the floor. Hence pnai, leisure time, and the hermeneutic mufnah, a word in Scripture whose presence is extraneous and so open for exposition. Rabbi Pappenheim says explicitly that panui in the sense of an unmarried man derives from this: he is cleared of the obligations incumbent on a family man.
Rashi uses the two words together, revakim penuyim (to Shemos 12:30), which possibly suggests that he took them to mean the same thing, and he seems to equate them by defining ravak as panui (to Pesachim 113a). In Rabbi Reuven Chaim Klein's reading the equation seems to be semantic; Kohut inferred an etymological one as well (above, under ravak).
Bachur (בחור)
Close to fifty appearances in Tanach, and never exclusively of an unmarried man; it is a young man in various contexts, especially one of military age, and there is no reason to think it means only an unmarried man. In colloquial usage it does refer to an unmarried male (see Kesubos 10a and elsewhere, which seems to support that usage), but it can technically be said even of a married young man (see, for example, Sukkah 26b). Its one Mishnaic appearance clearly refers to unmarried men: on Tu B'Av and Yom Kippur the single girls of Yerushalayim would go out to dance in the vineyards and call, "Bachur, lift up your eyes and see what you choose for yourself" (Taanis 4:8).
- Radak (1160 to 1235, Sefer HaShorashim): the root is ב-ח-ר, "choosing." Young unmarried men tend to be at the peak of their strength and are thus the choicest candidates for labor or the army, as against older men.
- Rabbi Yehudah Aryeh of Carpentras (an eighteenth-century grammarian and dayan, Ohalei Yehudah) likewise derives it from ב-ח-ר, "choice": a young adult male is at the choicest stage of his life in vigor and aesthetic appeal but does not yet carry the responsibilities of a more mature adult that sap his energies.
- Alternatively he parses bachur as bo ("in him") plus char ("heat"), for the desire or passion that burns within a bachur like a raging fire.
The appellation HaBachur: Rabbi Eliyahu HaBachur was so called because he married only later in life. Some have argued that the name came from his grammar Sefer HaBachur, but in its introduction he says the opposite: one reason he titled it so is that he himself already bore the name. The appellation was likewise given to Rabbi Kalonymus HaBachur (see Shibbolei HaLeket §140), a Tosafist active in Mainz during the Crusades, to tell him apart from his older contemporary Rabbi Kalonymus HaZaken of Speyer.
English "bachelor": Rabbi Reuven Chaim Klein once thought it a corruption of bachur, but the Hebrew does not refer exclusively to an unmarried boy, and the English word is from Latin. Rabbi Dr. Ernest Klein's Comprehensive Etymological Dictionary of the English Language derives it, by way of Middle English bachelere and Old French bacheler, from Latin baccalarius, "young man" and also "owner of a small farm." Some trace the Latin further to vacca, "cow," but not all etymologists agree.
Also discussed in
- Nothingריק / reik, rik (ר-י-ק)
- Vegetable and greenריק / reik (ר-י-ק, empty): ravak, yerek
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ב-ח-ר
To choose; נִבְחָר, choice; and בָּחוּר, a young man, so called because he is chosen for any work or for war more than an old man is.
Choosing
כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ (Tehillim 135:4), for Yaakov He chose for Himself, and הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלָם (Zecharyah 3:2), who chooses Yerushalayim; and where a man chooses, כִּי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי (Shmuel I 20:30), you are choosing the son of Yishai.
Chosen, or tested
On בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי (Yeshayahu 48:10), I have chosen you in the furnace of affliction, Rabbi Yonah explained the word as בחנתיך, I have tested you. Radak sees no need for that: a man chooses the gold out from the dross in the furnace.
The choice thing, and the young man
In the passive, וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים (Yirmiyahu 8:3), death will be chosen over life, and כֶּסֶף נִבְחָר (Mishlei 10:20), choice silver, a form Rabbi Yonah did not record. One young in days is called בָּחוּר because he is chosen for anything, for any work or for war, more than an old man: בָּחוּר וּבְתוּלָה (Yechezkel 9:6), young man and maiden. The noun is youth: מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו (Bamidbar 11:28), Moshe's attendant from his youth, as מנעוריו. With an added mem, מִבְחַר, as בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ (Bereishis 23:6), in the choicest of our graves.
A construct upon a construct
מִבְחַר וְטוֹב־לְבָנוֹן (Yechezkel 31:16), the choicest and best of Levanon, stands as one construct upon another, as אֶת־מִסְפַּר מִפְקַד־הָעָם (Shmuel II 24:9), the number of the mustering of the people, and חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה (Yeshayahu 19:11), the wise men of Pharaoh's counsellors.
כִּֽי־יַֽעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ (תהלים קלה, ד), יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים (שופטים ה, ח), כִּֽי־בֹחֵר אַתָּה לְבֶן־יִשַׁי (שמואל א' כ, ל), הַבֹּחֵר בִּירֽוּשָׁלָם (זכריה ג, ב). בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹֽנִי (ישעיה מח, י), פירשו רבי יונה כמו בחנתיך, ואין צורך כי הזהב יבחרנו אדם בכור מהסיגים. והנפעל וְנִבְחַר מָוֶת מֵֽחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים (ירמיה ח, ג), כֶּסֶף נִבְחָר (משלי י, כ), ולא זכרו רבי יונה. והתאר בָּחוּר וּבְתוּלָה (יחזקאל ט, ו), שְׁלֽשֶׁת־אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל א' כו, ב), וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי ביִשְׂרָאֵל [יִשְׂרָאֵל] (שמואל ב' י, ט), אלה שניהם בשוא שהם מן המשקל הקל. ומן המשקל הדגוש וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִֽיעַ (תהלים עח, לא), בַּֽחוּרִים מֵֽרְחֹבֽוֹת (ירמיה ט, כ). ומשקל אחר בְּחִיר י"י (שמואל ב' כא, ו), כָּרַתִּֽי בְרִית לִבְחִירִי (תהלים פט, ד). ונקרא עול ימים בחור לפי שהוא נבחר לכל דבר לכל-מלאכה או למלחמה יותר מהזקן. והשם מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו (במדבר יא, כח), כמו מנעוריו. ועוד קבוץ השם בלשון נקבות בִּימֵי בְחֽוּרוֹתֶךָ (קהלת יא, ט). ומשקל אחר בתוספת מ"ם וְכָל־עִיר מִבְחוֹר (מלכים ב', ג, יט), בחלם, וכן מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו (מלכים ב' יט, כג). ומשקל אחר מִבְחַר בְּרֹשָׁיו (ישעיה לז, כד), בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ (בראשית כג, ו), מִבְחַר וְטֽוֹב־לְבָנוֹן כָּל־שֹׁתֵי מָֽיִם (יחזקאל לא, טז) בא סמוך על סמוך כמו אֶת־מִסְפַּר מִפְקַד־הָעָם (שמואל ב' כד, ט), נְשִׂיא רֹאשׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל (יחזקאל לח, ב), נַֽהֲרֵי נַֽחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָֽה (איוב כ, יז), וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חֽוֹמֹתֶיךָ (ישעיה כה, יב), חַכְמֵי יֹֽעֲצֵי פַרְעֹה (ישעיה יט, יא), וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חֽוֹל (דברים לג, יט), תֹּֽפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָֽשֶׁת (ירמיה מו, ט). ובהקבוץ וְעַם מִבְחָרָיו (דניאל יא, טו).
פ-נ-ה
To turn and look; from it פִּנָּה, a corner, and פָּנִים, the face, which also names anger; before, earlier, within, in one's lifetime; and in another sense, to clear.
Turning
כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (Devarim 31:18), he turned to other gods, and פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה (Devarim 2:3), turn yourselves northward. לִפְנוֹת עָרֶב (Bereishis 24:63) he glosses as when the evening turns and comes on.
The corner and the face
הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (Yechezkel 46:12), the gate that faces, is like שַׁעַר הַפִּנָּה (Melachim II 14:13), the corner gate: the corner is called פונה, facing, because it looks upon the wall and its beauty. And from this, he says, the face is called פָּנִים, because it turns this way and that.
Before, and from before
לִפְנֵי, before; מִפְּנֵי, from before; and מִלִּפְנֵי, where both stand together. He asks how the mem, which shows distance, and the lamed, which shows nearness, can be joined in one word, since they are opposites, and answers that it means from the place that is before Hashem, which is the place where prophecy is received.
On the face of, and before Hashem
עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (Bereishis 25:18) means that his lot fell together with the lot of his brothers. גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי (Bereishis 10:9), a mighty hunter before Hashem, is that he would offer of his game before Hashem; or else before Hashem is said to make his might great, as in עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (Yonah 3:3), a city great to Hashem, and כְּֽהַרְרֵי־אֵל (Tehillim 36:7), like the mountains of Hashem. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (Shmuel I 1:16) is short a word: do not set your maidservant before Hashem as a daughter of worthlessness.
In someone's lifetime
עַל פְּנֵי he often reads as during a life: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (Bereishis 11:28), Haran died in the lifetime of Terach his father, and so עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (Bamidbar 3:4), in the lifetime of Aharon their father. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ (Tehillim 72:17) he reads as while the sun endures, and so יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (Iyov 4:19), they crush them while the moth endures, that is, for ever, as it says לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (Iyov 4:20), they perish for ever. He reads לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (Shemos 20:3) the same way, you shall have no other gods while I endure, which is for ever, and offers beside it that על פני there means לפני, before Me, so that even in secret a thing is before Him. Later in the entry he gives his own view, לפי דעתי, that על פני there is to anger Me.
Clearing away
Where the verb takes an object it is to clear: וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (Bereishis 24:31), I have cleared the house, and פַּנּוּ דֶּרֶךְ (Yeshayahu 40:3), clear a way.
Turning the back
In the causative it is turning away: הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב (Yirmiyahu 48:39), Moav has turned the back, לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים (Yirmiyahu 47:3), which he glosses as fathers not turning their faces back to their sons, and וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (Yirmiyahu 46:5), they fled and did not turn. Of נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן (Yirmiyahu 49:8) he says it is not a command, as some have thought, since this form has no command, but a past: flee, you who dwell in Dedan, for your enemy has already turned to come upon you and has settled deep in your land to drive you out and exile you. His father reads it of Dedan instead, that when they were told to flee they turned and fled far off and put their dwelling where the enemy's hand would not reach them.
The face as anger
Since anger shows in the face, Scripture names anger by the face: וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (Vayikra 20:6), I will set My face against that soul, לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (Yirmiyahu 3:12), I will not let My face fall upon you, אֲכַפְּרָה פָנָיו (Bereishis 32:21), appeasing his face, and וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד (Shmuel I 1:18), her face was hers no longer. On this reckoning he offers וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו (Devarim 4:37) as in His anger, the anger He was angry with at Mitzrayim, having set the same words earlier in the entry among those that mean in a lifetime.
The front, and borrowed uses
What is over against a man's face is called פָּנִים, and its opposite אָחוֹר: וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (Yechezkel 2:10), and it was written front and back. By way of borrowing, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (Tehillim 104:30), and You renew the face of the ground, and אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (Shmuel II 11:15), over against the face of the battle.
Earlier, and inner
לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (Tehillim 102:26), of old You founded the earth, וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (Bereishis 46:28), sent ahead of him, and וְלִפְנֵי מִזֶּה (Nechemiah 13:4), before this. Inside is the same word: הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (Melachim I 6:17) is the inner Heichal, called inner although it lies outside the Devir because it is inside the Ulam, or else so called because it stood before the Devir as one goes in. So הַבַּיִת הַפְּנִימִי (Yechezkel 41:17) and אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (Esther 4:11), while כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (Tehillim 45:14) is a noun, standing within.
כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִֽים (דברים לא, יח), כִּֽי־פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים (ירמיה ב, כז), וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יַרְשִֽׁיעַ (שמואל א' יד, מז), הוֹאִילוּ פְנוּ־בִי (איוב ו, כח), פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי (תהלים כה, טז), אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם (דברים כט, יז), וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה (שמות לב, טו), וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו (שופטים כ, מ), פְּנוּ לָכֶם צָפֹֽנָה (דברים ב, ג). לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כד, סג), כשהערב פונה ובא. לִפְנוֹת בֹּקֶר (שמות יד, כז), כשהבקר פונה ובא. והשם וּמַֽעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִֽים (יחזקאל מג, יז), בשקל לִמְנוֹת יָמֵינוּ (תהלים צ, יב). והפעל הכבד [הִפְעִיל] הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בֹּושׁ (ירמיה מח, לט), לֹֽא־הִפְנוּ אָבוֹת אֶל־בָּנִים מֵֽרִפְיֹון יָדָֽיִם (ירמיה מז, ג), לא החזירו להם פניהם. וכן וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (ירמיה מו, ה), אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה (יחזקאל ט, ב), כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת (שמואל א' י, ט), וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב (שופטים טו, ד). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי דְּדָן (ירמיה מט, ח), ואיננו ציווי כאשר חשבו אנשים, כי לא יתכן צווי מזה הבנין רק הוא עבר ופירושו כך. אמר כננד עשו נוסו יושבי דדן כי כבר הפנו אויבכם לבא עליכם והעמיקו לשבת בארצכם ולגרש אתכם ולהגלותכם. ואדוני אבי ז"ל פירש כאשר אמרו להם נוסו הם הפנו והעמיקו לברוח והרחיקו מקום שבתם שלא תשיגם יד האויב. וכן יתפרש הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי חָצֹור (ירמיה מט, ל) וכלם ענין הבטה. הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (יחזקאל מו, יב), כמו שַׁעַר הַפִּנָּה (מלכים ב' יד, יג), ונקראת הפנה פונה לפי שהיא מביט הקיר ויופיו. ומזה נקראו פָּנִים לפי שהם פונות הנה והנה. פָּנִים בְּפָנִים (דברים ה, ד), מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים (בראשית מ, ז), וּפָנִים נִזְעָמִים (משלי כה, כג), וַֽיִּפְּלוּ פָּנָֽיו (בראשית ד, ה), וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי (שמואל ב' ב, כב). ובלשון נקבות אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדֽוֹת (יחזקאל כא, כא). לִפְנֵי י"י (בראשית יח, כב), וַיֻּישָׂם [וַיּוּשָׂם] לְפָנָיו לֶֽאֱכֹל (בראשית כד, לג), בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִֽיו (בראשית לה, ז), מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ (שמות יט, יח), אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיה ה, כב). ועם המ"ם והלמ"ד כִּֽי־מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ (יונה א, י), מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז), מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא (תהלים יז, ב). וצריך להתבונן היאך בא המ"ם והלמ"ד בשמוש כאחד וזה הפך זה, כי המ"ם מורה הריחוק והלמ"ד מורה הקירוב? אבל רוצה לומר מהמקום שהוא לפני י"י והוא מקום קיבול הנבואה. וכן מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז) מפני משה שהוא נביאו עומד לפני י"י. וכן מִלְמַֽעֲלָה, ומִלְמַטָּה וכלם קרובים למבין. וכן תכנס הלמ"ד על המ"ם כמו שכתבנו בשרש מָן. עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (בראשית כה, יח), רצה לומר שנפל גורלו בגורל אחיו. הֽוּא־הָיָה גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי י"י (בראשית י, ט), רוצה לומר שהיה מקריב מצידו לפני י"י. או יהיה לפני י"י להגדיל גבורתו כמו עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (יונה ג, ג), כְּֽהַרְרֵי־אֵל (תהלים לו, ז), כמו שכתבנו בשרש אָפַל. ועל דרך ההשאלה וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (תהלים קד, ל), אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (שמואל ב' יא, טו). אִם־לֹא עַל־פָּנֶיךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ (איוב א, יא), רוצה לומר בחייך. וכן וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּֽב (איוב ו, כח). ושניהם ענין שבועה. וכן וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), כלומר בחיי אביו. עַל־פְּנֵי אַֽהֲרֹן אֲבִיהֶֽם (במדבר ג, ד), בחיי אהרן. וכן מִֽי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ (איוב כא, לא), בחייו. וַיּוֹצִֽאֲךָ בְּפָנָיו (דברים ד, לז), בחייו כלומר בשבועתו. אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ (דברים ז, י), בחייו. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנֹּין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ (תהלים עב, יז), בעוד שהשמש קיים. וכן יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (איוב ד, יט), בעוד שהעש קיים כלומר לעולם כמו שאמר לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (איוב ד, כ), לֹא־יִֽהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָֽי (שמות כ, ג), בעוד שאני קיים והוא לעולם. או יהיה פירוש על פני לפני ואפילו בסתר לפניו הוא. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (שמואל א' א, טז), חסר ופירושו אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי השם כבת בליעל. ונקרא מה שכנגד פני האדם פָּנִים והפכו אָחוֹר וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (יחזקאל ב, י). ובענין ההקדמה לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (תהלים קב, כו), וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (בראשית מו, כח) לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י"י (מלאכי ג, כג), וְלִפְנֵי מִזֶּה (נחמיה יג, ד), קודם זה. הוּא הַֽהֵיכָל לִפְנָֽי (מלכים א' ו, יז), פירושו הפנימי. וקראו פנימי ואף על פי שהוא חיצון לדביר לפי שהוא פנימי לאולם. או פירוש לִפְנָי לפי שהיה לפני הדביר בכניסה, ובא היו"ד ליחש כיו"ד כילי. או רוצה לומר לפנים ובא כן כמו וַֽחֲשׂוּפַי שֵׁת (ישעיה כ, ד) וְאֹֽרְגִים חוֹרָֽי (ישעיה יט, ט), ודומיהם שהם כמו חֲשֹוּפִים, חוֹרִים ועם היו"ד והמ"ם מִלִּפְנִים ולחיצון (מלכים א' ו, כט), והיו"ד והמ"ם אף על פי שהם לשון רבים אחר שהמלה בלשון יחיד עשו היו"ד והמ"ם כמו שרש והכניסו עליה יו"ד היחש ויו"ד מ"ם הרבים ווי"ו תי"ו הרבות. הַבַּיִת הַפְּנִימִי (יחזקאל מא, יז), בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן (שם), וַֽחֲדָרָיו הַפְּנִימִים (דברי הימים א' נח, יא), אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (אסתר ד, יא), דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִֽימִיּוֹת (דברי הימים ב' ד, כב), כל אלה תאר. אבל כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד), הוא שם והה"א נוספת כי המלה מלעיל ופירושה עומדת בפנים. ולפי שהכעס נראה בפנים כנהו בם באמרו וּפָנֶיהָ לֹא־הָֽיוּ־לָהּ עֽוֹד (שמואל א' א, יח), אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית לב, כא), פְּנֵי י"י בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים לד, יז), וְנָֽתַתִּי אֶת־פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כ, ו), פְּנֵי י"י חִלְּקָם (איכה ד, טז), לֽוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (ירמיה ג, יב), אֶֽעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִֽיגָה (איוב ט, כז). ויש לפרש מזה ויוציאך בְּפָנָיו, כלומר בכעסו שכעס במצרים. וכן לפי דעתי מזה לא יהיו לך אלהים אחרים על פָּנָי, רוצה לומר להכעיסני כמו שנאמר כִּֽעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם (דברים לב, כא). וענין אחר בפעל הכבד [פִּעֵל] פִּנָּה אֹֽיְבֵךְ (צפניה ג, טו), וְאָֽנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (בראשית כד, לא), פַּנּוּ דֶּרֶךְ (ישעיה מ, ג). ענינם ידוע.
ר-י-ק
To empty out, said of the vessel and of what comes out of it alike; empty, and for nothing; and, another sense, arming for war, said of sword and spear and of men.
Emptying, and what it is not
הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם (Bereishis 42:35), they were emptying their sacks, and עַל־הָאָרֶץ יָרִיקוּ (Koheles 11:3), they empty themselves upon the earth. This word is used both of the vessel and of what comes out of it, and in that it differs from הצקה, pouring, which is said only of what comes out of the vessel.
Poured out
וְלֹא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי (Yirmiyahu 48:11), he was not emptied from vessel to vessel. Of שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (Shir HaShirim 1:3), your name is oil poured out, he says the word may be a descriptive form with an added tav, and though its vowel is a patach we find others like it: יִסַּד בְּצִיּוֹן (Yeshayahu 28:16), laying in Tzion, and לֵב הוּתַל (Yeshayahu 44:20), a deceived heart.
Empty, and for nothing
כֵּלִים רֵקִים (Melachim II 4:3), empty vessels, and הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת (Bereishis 41:27), the empty ears of grain. As a noun, וְתַם לָרִיק כֹּחֲכֶם (Vayikra 26:20), your strength spent for nothing, and וּלְאֻמִּים יֶהְגוּ־רִיק (Tehillim 2:1), peoples murmuring emptiness. With an added mem, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי (Bereishis 31:42), you would have sent me away empty handed, one form serving male and female alike.
Arming for war
וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם (Yechezkel 5:2), I will draw out a sword after them, וְהָרֵק חֲנִית (Tehillim 35:3), draw out the spear, and וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו (Bereishis 14:14), he armed his trained men, are another sense, arming for war. It can be read as near the first sense, since taking a sword out of its sheath is like emptying a vessel, and perhaps some spears too are made with a sheath; on that reading וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו is said because the men empty out the swords.
Like the mire of the streets
On אֲרִיקֵם in כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵם (Tehillim 18:43), like the mire of the streets, his own view is that the quiescent letter stands in place of a dagesh the word should have had, and that it is of the sense of רקק in the words of Chazal (Chullin 27b), where a bird created מן הרקק, from the mire, is made fit by one sign; and the רקק is soft mud. Or the word may belong with וְרַקּוֹת בָּשָׂר (Bereishis 41:19), lean of flesh, and וּרְקִיקֵי מַצּוֹת (Shemos 29:2), thin matzah wafers, which is a sense of poorness.
הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם (בראשית מב, לה), עַל־הָאָרֶץ יָרִיקוּ (קהלת יא, ג), הַֽמְרִיקִים מֵֽעֲלֵיהֶם הַזָּהָֽב (זכריה ר, יב). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] וְלֹֽא־הוּרַק מִכְּלִי אֶל־כֶּלִי (ירמיה מח, יא). שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שיר השירים א, ג), ואפשר שהוא תאר בתוספת תי"ו ואף על פי שהוא פתוח מצאנו כמוהו. יִסַּד בְּצִיּוֹן (ישעיה כח, טז), לֵב הוּתַל (ישעיה מד, כ), ולשון זה נופל על הכלי ועל היוצא ממנו ולא כן לשון הצקה שאינו נופל אלא על היוצא מהכלי. והתאר נָעוּר וָרֵק (נחמיה ה, יג), כֵּלִים רֵקִים (מלכים ב' ד, ג), וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ (ישעיה כט, ה), הַֽשִּׁבֳּלִים הָֽרֵקוֹת (בראשית מא, כז). והשם הִצִּיגַנִו [הִצִּיגַנִי] כְּלִי רִיק (ירמיה נא, לד), וְתַם לָרִיק כֹּֽחֲכֶם (ויקרא כו, כ), וּלְאֻמִּים יֶהְגוּ־רִֽיק (תהלים ב, א). ובתוספת מ"ם רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי (בראשית לא, מב), והוא שם שזה לזכר ולנקבה. וענין אחר וַֽהֲרִֽיקֹתִי אַֽחֲרֵיכֶם חָרֶב (ויקרא כו, לג), וְחֶרֶב אָרִיק אַֽחֲרֵיהֶֽם (יחזקאל ה, ב), וְהָרֵק חֲנִית (תהלים לה, ג), וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד), הַעַל כֵּן יָרִיק חֶרְמוֹ (חבקוק א, יז) ענין חליצה למלחמה. ויש לפרש זה הענין קרוב לענין הראשון, כי הוצאת החרב מתערה כמו הרקת הכלי. ואולי יש חנית שיעשו לו גם כן תער. וענין וַיָּרֶק אֶת־חֲנִיכָיו לפי שהם מריקים החרבות. כְּטִיט חוּצוֹת אֲרִיקֵֽם (תהלים יח, מג), לפי דעתי שהנח תמורת הדגש כי היה ראוי להדגש והוא מענין רקק בדברי רבותינו ז"ל (הולין כו, ע"ב) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד. והרקק הוא הטיט הנרוק. ואפשר להיות אריקם מענין וְרַקּוֹת בָּשָׂר (בראשית מא, יט), וּרְקִיקֵי מַצּוֹת (שמות כט, ב), שהוא ענין הדלות.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Single Guys," What's in a Word?, Ohr Somayach, 2 September 2023.
Cited in the essay: Bereishis 24:31; Shemos 12:30 (Rashi); Vayikra 26:9 with Rashi; Yeshayahu 40:30 (Targum); Tehillim 148:12 (Targum, some versions); Kiddushin 4:13-14; Kiddushin 82a with Rashi and Tosafos; Rambam's commentary to the Mishnah there; Yevamos 3:5, 59b, 61b, 76a; Avos 2:4; Taanis 4:8; Pesachim 113a with Rashi; Kesubos 10a; Sukkah 26b; Sanhedrin 51a; Temurah 29b-30a; Vayikra Rabbah 27:2 with Matnos Kehunah; Rabbi Eliyahu HaBachur, Meturgeman, and his introduction to Sefer HaBachur; Rabbi Shlomo Pappenheim; Radak, Sefer HaShorashim s.v. ב-ח-ר; Rabbi Yehudah Aryeh of Carpentras, Ohalei Yehudah; Shibbolei HaLeket §140; Dr. Alexander Kohut; Rabbi Dr. Ernest Klein, and his Comprehensive Etymological Dictionary of the English Language on "bachelor."