maybe
At a glance
In short
Ulai is maybe and pen is lest. On the view of Rabbi Eliyahu HaBachur and Rabbi Immanuel Benevento, Biblical Hebrew has no neutral "maybe" at all: ulai introduces an outcome the speaker wants, and pen one he hopes will not happen. Malbim writes similarly that ulai shows the speaker wants the outcome, or at least thinks it the likelier. Rabbi Shlomo of Urbino holds the opposite, that ulai is neutral, and Rabbi Klein leaves the machlokes standing, noting a significant problem with HaBachur's and Benevento's view. Two other readings turn on likelihood: Rabbi Nissim of Marseilles makes pen a remote possibility and ulai a likelier one, and Sefer HaChochmah, ascribed to the Rokeach, takes pen as what will surely happen, as though it were ken. Aramaic shema and dilma are neutral on all accounts.
Distinctions
Ulai (אולי)
- Rabbi Shlomo of Urbino, a sixteenth-century Italian scholar, writes in Ohel Moed, his lexicon of Hebrew synonyms, that ulai carries a neutral charge; English "maybe" is neutral, and so is Aramaic dilma/shema.
- Two other Italian grammarians of the same generation disagree: Rabbi Eliyahu HaBachur (1469-1549) in Sefer HaTishbi and Rabbi Immanuel Benevento in Livyat Chen hold that Biblical Hebrew has no neutral word for "maybe" at all, and that ulai introduces a possibility the speaker desires.
- Malbim writes similarly: ulai implies either a certain desire for that outcome or the recognition that it is the likelier of the two to materialize.
To illustrate: "I bought a lottery ticket because maybe I will win" takes ulai; "I wear a seatbelt because maybe I will get in an accident" takes pen.
Rabbi Klein finds the distinction also somewhat supported by linguists. Some experts explain ulai as a portmanteau of oh lo ("or not"), or relate it to Hebrew lu or Aramaic levai ("if only").
Pen (פן)
- HaBachur and Benevento: pen introduces a possibility the speaker raises in order to guard against it, hoping it will not come about.
- Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg ties pen to panah, "turned away," since the speaker hopes his listener will turn away from the possibility he has just named.
- Rabbi Shlomo Pappenheim (Cheshek Shlomo s.v. פן): pen is from pniyah, turning, a doubt as to which way a thing will turn, and not the full doubt of ulai. Pen yechereh af Hashem (Devarim 6:15) cannot mean "perhaps," since Hashem's anger at avodah zarah is certain; it is a condition said of what has two faces, and it is mostly used of the unworthy face, which is why Chazal (Eruvin 96a) count pen as a negative commandment. It also appears of the worthy face (Yeshayahu 6:10), which may be said from the people's own corrupt point of view.
- Rabbi Nissim of Marseilles (Maaseh Nissim p. 270): pen and ulai differ in likelihood. Pen is a remote possibility and ulai a likelier one, so when Hashem is concerned that Adam might also eat from the Eitz HaChaim (Bereishis 3:22), a remote chance, the pasuk says pen.
- Sefer HaChochmah, ascribed to Rabbi Elazar Rokeach of Worms (Bereishis p. 19): pen is said of what will certainly happen, as though it were ken. Rabbi Klein does not know the basis, since peh and kaf do not usually interchange, though they look alike.
The test case: Bereishis 24:39 and 27:12
The Vilna Gaon made the idea famous by applying it to exegesis, and to Rashi in particular. Eliezer says ulai lo seilech ha'ishah acharai, "maybe the woman will not follow me" (Bereishis 24:39); Rashi reads a hidden hope there, that Eliezer wanted his own daughter for Yitzchak. The Gaon locates Rashi's proof in the word: had Eliezer genuinely wanted the mission to succeed he would have said pen.
Yaakov's ulai yemusheini avi, "maybe my father will feel me" (Bereishis 27:12), is what Rabbi Klein calls a significant problem with the way HaBachur, Benevento and the Vilna Gaon explain ulai, since Yaakov would seemingly not want to be caught.
- A bevy of commentators, among them Rabbi Yehuda Leib Edel (1760-1828), Rabbi Tzvi Hirsch Chayes (1805-1855), Rabbi Seligman Baer (Yitzchok Dov) Bamberger of Würzburg (1807-1878), Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer (1866-1935) and Rabbi Zalman Sorotzkin (1881-1966), answer that Yaakov is the one most associated with commitment to truth, the navi Michah (7:20) associating him with emes as he associates Avraham with chesed, and that he therefore really did want his father to feel him and put an end to the deception; he was so bound to truth that passing a lie to his father made him uncomfortable even where it was justified.
- Mecklenburg too holds that Yaakov wanted his father to feel him, but not so as to expose the ploy: he wanted his father's hands laid on his head for the berachah.
- Alternatively, Rabbi Klein suggests, on Malbim's view no answer is needed, since ulai need not mean Yaakov wanted it, only that he felt it most likely to happen; Rabbi Wertheimer uses a similar argument for the ulai of Bereishis 18:28.
Where the authorities disagree
Whether ulai is neutral.
- Rabbi Eliyahu HaBachur and Rabbi Immanuel Benevento: no; every ulai carries the speaker's hope, as every pen his fear.
- Rabbi Shlomo of Urbino: ulai is neutral, like English "maybe."
- Rabbi Klein leaves the machlokes standing, noting that Yaakov's ulai (Bereishis 27:12) is a significant problem for the first view.
Whether pen and ulai differ in likelihood.
- Malbim: ulai is what the speaker thinks the likelier.
- Rabbi Nissim of Marseilles (Maaseh Nissim p. 270): pen is a remote possibility and ulai a likelier one, so Hashem's concern that Adam might eat from the Eitz HaChaim (Bereishis 3:22) is said with pen.
- Sefer HaChochmah, ascribed to the Rokeach (Bereishis p. 19): pen is said of what will certainly happen, as though it were ken. Rabbi Klein does not know the basis, since peh and kaf do not usually interchange.
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ו-ל
A fool, אֱוִיל, whose sense he gives as שוטה; and אִוֶּלֶת, folly, read as a noun, though noun and adjective may share its pattern.
The whole entry
אֱוִיל הַנָּבִיא (Hoshea 9:7), the prophet is a fool; with the yud of relation, כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִֽי (Zecharyah 11:15), the gear of a foolish shepherd; and וֶֽאֱוִילִים בַּֽחֲסַר־לֵב יָמֽוּתוּ (Mishlei 10:21), fools die for want of heart. Their sense, he says, is שוטה, שוטים, a fool and fools. וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶֽהֶרְסֶֽנּוּ (Mishlei 14:1), and folly tears it down with her hands, is explained as אשת אולת, a woman of folly, because אִוֶּלֶת is a noun and not an adjective; and so אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ (Mishlei 19:3), a man's folly perverts his way. He allows that noun and adjective may share one weight, in which case אִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ would be the adjective, on the pattern of עִוֶּרֶת, blind, the chirik of the one and the patach of the other making no difference to the weight. אוּלַי, perhaps, is written under the root אלה.
אֱוִיל הַנָּבִיא (הושע ט, ז), ועם יו"ד היחש כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִֽי (זכריה יא, טו), וֶֽאֱוִילִים בַּֽחֲסַר־לֵב יָמֽוּתוּ (משלי י, כא), ענינם שוטה, שוטים. וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶֽהֶרְסֶֽנּוּ (משלי יד, א), פירש אשת אולת, כי אִוֶּלֶת שם דבר ולא שם תאר. וכן אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ (משלי יט, ג). ויתכן להיות השם והתאר משקל אחד, ויהיה אִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תאר, בפלס עִוֶּרֶת, ואף על פי שזה חירק וזה פתח הכל אחד במשקל, ומלת אוּלַי נכתבנה בשרש אלה.
פ-נ-ה
To turn and look; from it פִּנָּה, a corner, and פָּנִים, the face, which also names anger; before, earlier, within, in one's lifetime; and in another sense, to clear.
Turning
כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (Devarim 31:18), he turned to other gods, and פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה (Devarim 2:3), turn yourselves northward. לִפְנוֹת עָרֶב (Bereishis 24:63) he glosses as when the evening turns and comes on.
The corner and the face
הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (Yechezkel 46:12), the gate that faces, is like שַׁעַר הַפִּנָּה (Melachim II 14:13), the corner gate: the corner is called פונה, facing, because it looks upon the wall and its beauty. And from this, he says, the face is called פָּנִים, because it turns this way and that.
Before, and from before
לִפְנֵי, before; מִפְּנֵי, from before; and מִלִּפְנֵי, where both stand together. He asks how the mem, which shows distance, and the lamed, which shows nearness, can be joined in one word, since they are opposites, and answers that it means from the place that is before Hashem, which is the place where prophecy is received.
On the face of, and before Hashem
עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (Bereishis 25:18) means that his lot fell together with the lot of his brothers. גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי (Bereishis 10:9), a mighty hunter before Hashem, is that he would offer of his game before Hashem; or else before Hashem is said to make his might great, as in עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (Yonah 3:3), a city great to Hashem, and כְּֽהַרְרֵי־אֵל (Tehillim 36:7), like the mountains of Hashem. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (Shmuel I 1:16) is short a word: do not set your maidservant before Hashem as a daughter of worthlessness.
In someone's lifetime
עַל פְּנֵי he often reads as during a life: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (Bereishis 11:28), Haran died in the lifetime of Terach his father, and so עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (Bamidbar 3:4), in the lifetime of Aharon their father. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ (Tehillim 72:17) he reads as while the sun endures, and so יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (Iyov 4:19), they crush them while the moth endures, that is, for ever, as it says לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (Iyov 4:20), they perish for ever. He reads לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (Shemos 20:3) the same way, you shall have no other gods while I endure, which is for ever, and offers beside it that על פני there means לפני, before Me, so that even in secret a thing is before Him. Later in the entry he gives his own view, לפי דעתי, that על פני there is to anger Me.
Clearing away
Where the verb takes an object it is to clear: וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (Bereishis 24:31), I have cleared the house, and פַּנּוּ דֶּרֶךְ (Yeshayahu 40:3), clear a way.
Turning the back
In the causative it is turning away: הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב (Yirmiyahu 48:39), Moav has turned the back, לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים (Yirmiyahu 47:3), which he glosses as fathers not turning their faces back to their sons, and וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (Yirmiyahu 46:5), they fled and did not turn. Of נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן (Yirmiyahu 49:8) he says it is not a command, as some have thought, since this form has no command, but a past: flee, you who dwell in Dedan, for your enemy has already turned to come upon you and has settled deep in your land to drive you out and exile you. His father reads it of Dedan instead, that when they were told to flee they turned and fled far off and put their dwelling where the enemy's hand would not reach them.
The face as anger
Since anger shows in the face, Scripture names anger by the face: וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (Vayikra 20:6), I will set My face against that soul, לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (Yirmiyahu 3:12), I will not let My face fall upon you, אֲכַפְּרָה פָנָיו (Bereishis 32:21), appeasing his face, and וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד (Shmuel I 1:18), her face was hers no longer. On this reckoning he offers וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו (Devarim 4:37) as in His anger, the anger He was angry with at Mitzrayim, having set the same words earlier in the entry among those that mean in a lifetime.
The front, and borrowed uses
What is over against a man's face is called פָּנִים, and its opposite אָחוֹר: וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (Yechezkel 2:10), and it was written front and back. By way of borrowing, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (Tehillim 104:30), and You renew the face of the ground, and אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (Shmuel II 11:15), over against the face of the battle.
Earlier, and inner
לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (Tehillim 102:26), of old You founded the earth, וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (Bereishis 46:28), sent ahead of him, and וְלִפְנֵי מִזֶּה (Nechemiah 13:4), before this. Inside is the same word: הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (Melachim I 6:17) is the inner Heichal, called inner although it lies outside the Devir because it is inside the Ulam, or else so called because it stood before the Devir as one goes in. So הַבַּיִת הַפְּנִימִי (Yechezkel 41:17) and אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (Esther 4:11), while כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (Tehillim 45:14) is a noun, standing within.
כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִֽים (דברים לא, יח), כִּֽי־פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים (ירמיה ב, כז), וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יַרְשִֽׁיעַ (שמואל א' יד, מז), הוֹאִילוּ פְנוּ־בִי (איוב ו, כח), פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי (תהלים כה, טז), אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם (דברים כט, יז), וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה (שמות לב, טו), וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו (שופטים כ, מ), פְּנוּ לָכֶם צָפֹֽנָה (דברים ב, ג). לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כד, סג), כשהערב פונה ובא. לִפְנוֹת בֹּקֶר (שמות יד, כז), כשהבקר פונה ובא. והשם וּמַֽעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִֽים (יחזקאל מג, יז), בשקל לִמְנוֹת יָמֵינוּ (תהלים צ, יב). והפעל הכבד [הִפְעִיל] הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בֹּושׁ (ירמיה מח, לט), לֹֽא־הִפְנוּ אָבוֹת אֶל־בָּנִים מֵֽרִפְיֹון יָדָֽיִם (ירמיה מז, ג), לא החזירו להם פניהם. וכן וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (ירמיה מו, ה), אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה (יחזקאל ט, ב), כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת (שמואל א' י, ט), וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב (שופטים טו, ד). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי דְּדָן (ירמיה מט, ח), ואיננו ציווי כאשר חשבו אנשים, כי לא יתכן צווי מזה הבנין רק הוא עבר ופירושו כך. אמר כננד עשו נוסו יושבי דדן כי כבר הפנו אויבכם לבא עליכם והעמיקו לשבת בארצכם ולגרש אתכם ולהגלותכם. ואדוני אבי ז"ל פירש כאשר אמרו להם נוסו הם הפנו והעמיקו לברוח והרחיקו מקום שבתם שלא תשיגם יד האויב. וכן יתפרש הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי חָצֹור (ירמיה מט, ל) וכלם ענין הבטה. הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (יחזקאל מו, יב), כמו שַׁעַר הַפִּנָּה (מלכים ב' יד, יג), ונקראת הפנה פונה לפי שהיא מביט הקיר ויופיו. ומזה נקראו פָּנִים לפי שהם פונות הנה והנה. פָּנִים בְּפָנִים (דברים ה, ד), מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים (בראשית מ, ז), וּפָנִים נִזְעָמִים (משלי כה, כג), וַֽיִּפְּלוּ פָּנָֽיו (בראשית ד, ה), וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי (שמואל ב' ב, כב). ובלשון נקבות אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדֽוֹת (יחזקאל כא, כא). לִפְנֵי י"י (בראשית יח, כב), וַיֻּישָׂם [וַיּוּשָׂם] לְפָנָיו לֶֽאֱכֹל (בראשית כד, לג), בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִֽיו (בראשית לה, ז), מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ (שמות יט, יח), אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיה ה, כב). ועם המ"ם והלמ"ד כִּֽי־מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ (יונה א, י), מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז), מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא (תהלים יז, ב). וצריך להתבונן היאך בא המ"ם והלמ"ד בשמוש כאחד וזה הפך זה, כי המ"ם מורה הריחוק והלמ"ד מורה הקירוב? אבל רוצה לומר מהמקום שהוא לפני י"י והוא מקום קיבול הנבואה. וכן מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז) מפני משה שהוא נביאו עומד לפני י"י. וכן מִלְמַֽעֲלָה, ומִלְמַטָּה וכלם קרובים למבין. וכן תכנס הלמ"ד על המ"ם כמו שכתבנו בשרש מָן. עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (בראשית כה, יח), רצה לומר שנפל גורלו בגורל אחיו. הֽוּא־הָיָה גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי י"י (בראשית י, ט), רוצה לומר שהיה מקריב מצידו לפני י"י. או יהיה לפני י"י להגדיל גבורתו כמו עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (יונה ג, ג), כְּֽהַרְרֵי־אֵל (תהלים לו, ז), כמו שכתבנו בשרש אָפַל. ועל דרך ההשאלה וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (תהלים קד, ל), אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (שמואל ב' יא, טו). אִם־לֹא עַל־פָּנֶיךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ (איוב א, יא), רוצה לומר בחייך. וכן וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּֽב (איוב ו, כח). ושניהם ענין שבועה. וכן וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), כלומר בחיי אביו. עַל־פְּנֵי אַֽהֲרֹן אֲבִיהֶֽם (במדבר ג, ד), בחיי אהרן. וכן מִֽי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ (איוב כא, לא), בחייו. וַיּוֹצִֽאֲךָ בְּפָנָיו (דברים ד, לז), בחייו כלומר בשבועתו. אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ (דברים ז, י), בחייו. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנֹּין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ (תהלים עב, יז), בעוד שהשמש קיים. וכן יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (איוב ד, יט), בעוד שהעש קיים כלומר לעולם כמו שאמר לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (איוב ד, כ), לֹא־יִֽהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָֽי (שמות כ, ג), בעוד שאני קיים והוא לעולם. או יהיה פירוש על פני לפני ואפילו בסתר לפניו הוא. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (שמואל א' א, טז), חסר ופירושו אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי השם כבת בליעל. ונקרא מה שכנגד פני האדם פָּנִים והפכו אָחוֹר וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (יחזקאל ב, י). ובענין ההקדמה לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (תהלים קב, כו), וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (בראשית מו, כח) לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י"י (מלאכי ג, כג), וְלִפְנֵי מִזֶּה (נחמיה יג, ד), קודם זה. הוּא הַֽהֵיכָל לִפְנָֽי (מלכים א' ו, יז), פירושו הפנימי. וקראו פנימי ואף על פי שהוא חיצון לדביר לפי שהוא פנימי לאולם. או פירוש לִפְנָי לפי שהיה לפני הדביר בכניסה, ובא היו"ד ליחש כיו"ד כילי. או רוצה לומר לפנים ובא כן כמו וַֽחֲשׂוּפַי שֵׁת (ישעיה כ, ד) וְאֹֽרְגִים חוֹרָֽי (ישעיה יט, ט), ודומיהם שהם כמו חֲשֹוּפִים, חוֹרִים ועם היו"ד והמ"ם מִלִּפְנִים ולחיצון (מלכים א' ו, כט), והיו"ד והמ"ם אף על פי שהם לשון רבים אחר שהמלה בלשון יחיד עשו היו"ד והמ"ם כמו שרש והכניסו עליה יו"ד היחש ויו"ד מ"ם הרבים ווי"ו תי"ו הרבות. הַבַּיִת הַפְּנִימִי (יחזקאל מא, יז), בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן (שם), וַֽחֲדָרָיו הַפְּנִימִים (דברי הימים א' נח, יא), אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (אסתר ד, יא), דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִֽימִיּוֹת (דברי הימים ב' ד, כב), כל אלה תאר. אבל כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד), הוא שם והה"א נוספת כי המלה מלעיל ופירושה עומדת בפנים. ולפי שהכעס נראה בפנים כנהו בם באמרו וּפָנֶיהָ לֹא־הָֽיוּ־לָהּ עֽוֹד (שמואל א' א, יח), אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית לב, כא), פְּנֵי י"י בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים לד, יז), וְנָֽתַתִּי אֶת־פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כ, ו), פְּנֵי י"י חִלְּקָם (איכה ד, טז), לֽוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (ירמיה ג, יב), אֶֽעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִֽיגָה (איוב ט, כז). ויש לפרש מזה ויוציאך בְּפָנָיו, כלומר בכעסו שכעס במצרים. וכן לפי דעתי מזה לא יהיו לך אלהים אחרים על פָּנָי, רוצה לומר להכעיסני כמו שנאמר כִּֽעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם (דברים לב, כא). וענין אחר בפעל הכבד [פִּעֵל] פִּנָּה אֹֽיְבֵךְ (צפניה ג, טו), וְאָֽנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (בראשית כד, לא), פַּנּוּ דֶּרֶךְ (ישעיה מ, ג). ענינם ידוע.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Maybe Yes, Maybe No," What's in a Word?, Ohr Somayach, 11 November 2017.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Maybe Yes, Maybe No," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Rabbi Shlomo of Urbino, Ohel Moed; Rabbi Eliyahu HaBachur, Sefer HaTishbi; Rabbi Immanuel Benevento, Livyat Chen; Rashi to Bereishis 24:39; Bereishis 18:28, 24:39, 27:12; Michah 7:20; Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. פן; Devarim 6:15; Devarim 22:9; Eruvin 96a; Yeshayahu 6:10; Rabbi Nissim of Marseilles, Maaseh Nissim p. 270; Bereishis 3:22; Sefer HaChochmah, Bereishis p. 19.