nature
thorns
At a glance
In short
Hebrew has some twenty words in this field. Rabbi Shlomo of Urbino (Ohel Moed) lists seventeen in Tanach and treats them as somewhat synonymous, without differentiating the species. Rashi (to Yechezkel 2:6) and Rabbi Saadia Gaon (to Mishlei 15:19) both say in passing that there are twenty. Rabbi Klein follows Ohel Moed and adds three more, and with na'atzutz he reaches twenty-one. Some are set against each other. Kotz v'dardar (קוץ ודרדר) names two different kinds of thorn and is not a doubled phrase. The Vilna Gaon distinguishes kimosh, the thorns along a field's edge, from charul, the ordinary thorn, and Rabbi Pappenheim splits salon from silon. Kotz is a thorn, and sneh a thornbush (Rashi, Rabbi Saadia Gaon), the word used of the Burning Bush. Charul is a grass-like thorn for Radak, and for others a nettle or thistle. Chedek is a brier.
Distinctions
Kotz (קוץ)
Twelve times in Tanach as thorn, and at least once as a person's name (Divrei HaYamim I 4:8).
- The triliteralists Ibn Janach and Radak read ק-ו-ץ.
- Menachem Ibn Saruk, a biliteralist, reads ק-ץ.
- Rabbi Shlomo Pappenheim, another biliteralist, gives ק-ץ the core sense of the end or conclusion of a thing (keitz, ketzeh, katz, ketzitzah, kayitz, yekitzah, katzin), so kotz is named for its many sharp ends.
Dardar (דרדר)
Twice, both times in the phrase kotz v'dardar of two different kinds of thorn (Bereishis 3:18, Hoshea 10:8).
- Rabbi Pappenheim: from ד-ר, movement without hindrance, whence dror, freedom; the dardar is an edible thorn growing in open, ownerless ground such as deserts.
- The Yemenite scholar Rabbi Avraham ben Shlomo (to Shoftim 8:7), without discussing the word's etymology or exact meaning, relates that people would peel the outside of the dardar and eat its fruit. Rabbi Klein remarks that this sounds to him like a cactus or sabra.
- The Targum renders it atad.
Sneh (סנה)
Six times, all of the Burning Bush (Shemos 3:2-4, Devarim 33:16).
- Rashi (to Sukkah 13a, Bava Kamma 119b) uses sneh to define Aramaic words he elsewhere explains as thorns (Rashi to Avodah Zarah 47b, Eruvin 34b), so for him it is a thorn bush; so too, explicitly, Rabbi Saadia Gaon's Tafsir to Shemos 3:2, cited by Ibn Ezra's long commentary there.
- Rabbi Pappenheim: from ס-ן, chaos and disorder (whence ason, mishap), a messy bush in which thorns of every kind grow.
- Rabbi David Chaim Chelouche, the late Chief Rabbi of Netanya, relates ס-ן to ש-ן, tooth, since the thorns on a branch look like sharp teeth.
Salon / silon (סלון)
- The commentators, among them Rashi and Mahari Kara, take salonim (Yechezkel 2:6) as thorns, and Radak reads the pasuk as telling the navi not to fear the people or their jabs; the same commentators take silon (Yechezkel 28:24) as thorn too.
- Rabbi Pappenheim differentiates the two, both from ס-ל, repeated action: salonim are people who repeatedly bother and provoke, silon the thistle whose many spikes stab the one who holds it again and again.
Choach (חוח), tzninim (צנינים)
Choach: the rose among the chochim (Shir HaShirim 2:2). Lexicographers such as Radak and Rabbi Pappenheim relate it to chach, from ח-ח (or possibly the single letter ח), a piece of jewelry fastened with a pin; the pin's sharp point, Rabbi Klein reasons, would somehow recall a thorn.
- Tzninim (Bamidbar 33:55): Ohalei Yehuda relates it to sneh, most likely through the interchange of tzadi and samech.
- Rav Hirsch (to Tehillim 91:4) relates צ-ן to ש-ן, through the interchange of tzadi and shin, sharpness, as in v'shinantam and shen.
- Rabbi Pappenheim takes the core sense of צ-ן as thorn outright, whence tzinah (a spiked weapon), tzinah (sharp cold) and tznumah (grain damaged by cold).
- Where most commentators take sikim and tzninim as kinds of thorn, Rashbam (to Bamidbar 33:55) relates tzninim to tzinah in the sense of cold, without explaining how that fits the context; Rabbi Klein suggests that perhaps a sharp, stinging coldness is meant, which annoys a person and hampers his ability to accomplish more. So too, where most commentators take tzinim in Mishlei 22:5 as thorns, Rabbi Yosef Nechemias (there) and Radak (Sefer HaShorashim) understand it as cold.
Sirim (סירים), atad (אטד), chedek (חדק)
Sirim, four times (Yeshayahu 34:13, Nachum 1:10, Koheles 7:6, Hoshea 2:8).
- Rashi (to Nachum 1:10) reports that some tie it to hasarah, removal, without explaining the connection; Rabbi Klein suggests perhaps the painful removal of thorns stuck in one's person, or clearing thorns from a place before one can enter it.
- Rabbi Pappenheim offers a more creative account: ס-ר is removing something from its place, yissurin and mussar are affliction meant to remove a person from his sinful state, and thorns are sirim, in a borrowed sense, as instruments of affliction.
Atad, four times as thorn (Tehillim 58:10, Shoftim 9:14-15), and the Targum's Aramaic for dardar (Targum to Bereishis 3:18, Hoshea 10:8). It gives Goren HaAtad (Bereishis 50:10-11): Sotah 13a, finding a granary of thorns odd at face value, expounds it from the custom of ringing a granary with a thorn fence, as the kings of Canaan ringed Yaakov's coffin with their crowns.
Chedek, twice (Mishlei 15:19, Michah 7:4), a brier. In Mishnaic Hebrew and the Gemara ח-ד-ק is cutting, pricking, injuring, wedging in, all likely, Rabbi Klein says, from the Biblical thorn. Ohalei Yehuda: chedek may be chad (sharp, or single) plus dak (thin), or a metathesis of dochak (pressure), and Ramban (to Chullin 59a) seems to follow the last. (Rabbi Klein wonders whether the Tanna Rabbi Chidka, of the four Shabbos meals, Shabbos 117b, is named for it.)
Shamir (שמיר), shayit (שית), barkan (ברקן)
Shamir is eight times a thorn, all in Yeshayahu, as in the vineyard left to shamir vashayit (5:6, and see 10:17). Three times it is something that cuts rock (Yirmiyahu 17:1, Zecharyah 7:12, Yechezkel 3:9), either a very hard stone or the legendary shamir worm (Gittin 68a); either way, Rabbi Klein notes, it goes back to the thorn, which is sharp and cuts. Menachem Ibn Saruk, Ibn Janach and Radak file it under ש-מ-ר, guarding, without saying how; Shoresh Yesha (and to some extent Rav Hirsch to Bereishis 24:6): one must guard oneself around thorns, and thorns are what one fences a field with to guard it. (English guard, yard and garden, Rabbi Klein adds, are related.)
- Shayit: Ibn Janach writes that it has an Arabic cognate also meaning thorn.
- Rabbi Pappenheim: from ש-א-ה, uniformity, the root of shoah, destruction across the board, so thorns that grow in the ruins of desolate places (Rabbi Klein: a cactus, perhaps?).
Barkan, twice, both alongside kotz (Shoftim 8:7, 8:16). Menachem, Ibn Janach and Radak assign it to ב-ר-ק with barak (lightning, and a sword's luster) and bareket (a gem, possibly emerald); Radak explains how those three belong together, but none of them says how a thorn does. Rabbi Yehoshua Steinberg of the Veromemanu Foundation suggests that, since a sword's real power is the sharpness of its blade and not its shine, barkan, a sharp thorn, was derived from barak in the sense of a sword's glow.
Charul (חרול), kimosh (קימוש), akrav (עקרב), bashah (באשה)
Charul three times (Tzefanyah 2:9, Mishlei 24:31, Iyov 30:7).
- Radak: a grass-like thorn; others, nettle or thistle.
- Rabbi Aharon Marcus (Keses HaSofer) takes ח-ר as strong, obstinate movement (in Barzilai, anger and destruction), many of whose triliteral roots are boring a hole, and so reads charul.
- Ohalei Yehuda offers two more: ח-ר as heat and dryness plus lo, "for him," for the dry, fiery thorn; or ח-ר-ל read through ע-ר-ל, blockage or covering, by the interchange of ches and ayin, the thorn that covers the face of a field.
Kimosh: the Vilna Gaon (to Mishlei 24:31) distinguishes it from charul: kimosh grows along a field's perimeter, charul is any ordinary thorn one might touch and be "burnt" by. (Rabbi Klein wonders whether kimosh, with a kuf, connects to the Moabite god Kemosh, with a kaf.)
Akrav is a scorpion in Devarim 8:15 and Yechezkel 2:6; in Rechavam's threat (Melachim I 12:11, 12:14; Divrei HaYamim II 10:11, 10:14) the commentators take it as flogging sticks with thorn-like spikes resembling scorpions. Rav Hirsch (to Tehillim 140:2-4) holds that four-letter animal names beginning with ayin are triliteral roots with the ayin added (atalef, achshuv, akavish, achbar, akrav), so akrav is from ק-ר-ב, ever ready for krav, battle. Akrav seems to mean thorns only in a borrowed sense. (Whether Maaleh Akrabim, Bamidbar 34:4, Yehoshua 15:3, Shoftim 1:36, has to do with thorns or scorpions is unclear.)
Bashah, once (Iyov 31:40), which the commentaries understand as a thorn weed from its pairing with choach. Rabbi Pappenheim: from ב-ש, cessation of movement, whose main derivative is bushah, shame, and from it words of ill repute, ba'ash (putrid) and be'ushim (poor grapes); Rabbi Klein would add, possibly, the Aramaic bisha, bad.
Sirpad (סרפד), na'atzutz (נעצוץ)
Sirpad, once (Yeshayahu 55:13): "instead of the na'atzutz a cypress, instead of the sirpad a myrtle." The commentators explain the sirpad as a thorn standing for the wicked, opposite the myrtle of the righteous (Megillah 10b). Rashi and Radak (there, and in Sefer HaShorashim) take na'atzutz as a thorn too, though not all commentators agree.
Sikim (שכים), sansan (סנסן), saravim (סרבים): the three Ohel Moed omits
Sikim (Bamidbar 33:55) is the fence-thorn:
- Radak in Sefer HaShorashim notes that fences were typically made of thorns, so mesuchah, a fence (Michah 7:4, Yechezkel 28:13, Mishlei 15:19, Yeshayahu 5:5), shares its root ש-ו-ך, and in his father's name derives sakin, knife (once, Mishlei 23:2), from sikim too.
- Rav Hirsch (to Bamidbar 33:55) links the fence sense to sugah/siyag by the interchange of kaf and gimmel.
- Rabbi Pappenheim takes ס-ך, to spread, cover or protect, since the thorn fence protects the field.
In Modern Hebrew sikah is a pin.
Sansan (Shir HaShirim 7:9), once: Ibn Ezra says it has no counterpart in Tanach, but Rabbi David Golumb (1861 to 1935) had already noted that it seems related to sneh, since palm branches are thorny, a point also made by Rabbi Pappenheim, Malbim (to Yechezkel 17:4) and Rabbi Yaakov Yehudah (Zilberberg) de Kassif (1914 to 2003).
- Saravim (Yechezkel 2:6): many commentators read it from siruv, refusal or rebellion.
- Donash Ibn Labrat makes it a thorn like salonim, and Rashi, citing him, adds offhand that there are twenty words for thorn.
The other lists
Yaakov Reifman and Rabbi Yechiel Michel Stern, the Rav of Ezras Torah, explaining Rashi's twenty, give lists without sansan and with nahalol (Yeshayahu 7:19) instead. Nahalol is read three ways: a thorn (Machberes Menachem, Mahari Kara); lowly trees that bear no fruit (Radak, there and in Sefer HaShorashim; Metzudas Tzion); or, for Rabbi Pappenheim, from nohel/menahel, the place a shepherd leads his young animals. Rabbi Avraham ben Shlomo (to Shoftim 8:7) cites Chazal for seventeen words, but his list drops tzinim, akrav, bashah and sirpad and adds maluach, masuchah, pirchach and arar; he also gives Arabic names for some of the thorns.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ט-ד
A kind of thorn, cardon in the vernacular: גֹּרֶן הָאָטָד (Bereishis 50:10), the threshing floor of the atad.
Onkelos on thorn and thistle
קוץ ודרדר, thorn and thistle, Onkelos renders כובין ואטדין; the atad is one of the kinds of thorns, cardon in the vernacular.
גֹּרֶן הָֽאָטָד (בראשית נ, י). וְקוֹץ וְדַרְדַּר תרגם אונקלוס וְכוּבִין וְאַטְדִּין, והוא מין ממיני הקוצים קרדו"ן בלע"ז.
ב-ר-ק
Lightning; a yellow gem, named for its lightning-like gleam; great brightness, and a spear's blade, which looks like lightning; and the barkanim, a kind of thorn.
Lightning itself
בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם (Tehillim 144:6), flash lightning and scatter them; הַֽתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ (Iyov 38:35), will you send out lightnings and they go. It is a thing known.
Bareketh, the gem
אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת (Shemos 28:17), odem, pitdah and bareketh, and וּבָֽרְקַת וְזָהָב (Yechezkel 28:13), and bareketh and gold: a precious stone, yellow like gold, called so because it gleams like the lightning.
Brightness, and the spear's blade
לְמַעַן־הֱיֵה־לָהּ בָּרָק (Yechezkel 21:15), so that it may have lightning, that is, great brightness like the look of lightning; וּבָרָק מִמְּרֹֽרָתוֹ יַֽהֲלֹךְ (Iyov 20:25), and the blade goes out from his gall, the בָּרָק being the blade of the spear, which looks like lightning; and likewise בְּרַק חֲנִיתֶֽךָ (Chavakuk 3:11), the blade of your spear, and וּבְרַק חֲנִית (Nachum 3:3), and the blade of a spear.
Rabbi Yonah on mimrorato
Rabbi Yonah explains וּבָרָק מִמְּרֹֽרָתוֹ of the red bile, which in his reading is the gall bladder.
Barkanim
וְאֶת־הַבַּרְקֳנִֽים (Shoftim 8:7), and the barkanim: one of the kinds of thorns.
בְּרוֹק בָּרָק וּתְפִיצֵם (תהלים קמד, ו), הַֽתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ (איוב לח, לה), ידוע. אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת (שמות כח, יז), וּבָֽרְקַת וְזָהָב (יחזקאל כח, יג), אבן יקרה צהובה כמו זהב ונקראת כן לפי שהיא מבהיקה כמו הברק, לְמַעַן־הֱיֵה־לָהּ בָּרָק (יחזקאל כא, טו), כלומר שתהיה לה נוגה הרבה כמראה הברק, וּבָרָק מִמְּרֹֽרָתוֹ יַֽהֲלֹךְ (איוב כ, כה), הוא להב החנית שדומה לברק. וכן בְּרַק חֲנִיתֶֽךָ (חבקוק ג, יא), וּבְרַק חֲנִית (נחום ג, ג). ורבי יונה פירש וּבָרָק מִמְּרֹֽרָתוֹ על המרה האדומה והוא כיס המרה. וְאֶת־הַבַּרְקֳנִֽים (שופטים ח, ז), מין ממיני הקוצים.
ח-ד-ק
A thorn, one of the kinds of thorns: כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (Mishlei 15:19), like a hedge of chedek.
The best of them a thorn
טוֹבָם כְּחֵדֶק (Michah 7:4), their best is like a chedek: the pasuk says that the good one among them is like a chedek. The chedek is a thorn, one of the kinds of thorns.
כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (משלי טו, יט), טוֹבָם כְּחֵדֶק (מיכה ז, ד), בחמש נקודות. אמר כי הטוב שבהם הוא כחדק והוא קוץ ממיני הקוצים.
ח-ר-ל
חָרוּל, a plant that some take for an herb resembling thorns and others for the thorn whose flower is used to curdle cheese.
Where it appears
תחת חרול יספחו (Iyov 30:7), under the charul they huddle together; ממשק חרול (Tzefaniah 2:9), a patch of charul; כסו פניו חרלים (Mishlei 24:31), its face was covered with charulim.
Two identifications
Some explain it as a plant resembling thorns, ortigas in the vernacular; others as the thorn with whose flower they curdle the cheese, cardon in the vernacular.
תַּחַת חָרוּל יְסֻפָּֽחוּ (איוב ל, ז), מִמְשַׁק חָרוּל (צפניה ב, ט), כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים (משלי כד, לא), יש מפרשים כי הוא עשב דומה לקוצים אורטיג"ש בלע"ז, ויש מפרשים שהוא הקוץ שמעמירין בפרח שלו הגבינה קרדו"ן בלע"ז.
ק-מ-ש
One of the kinds of thorns; in the vernacular, he says, ortiga.
Where it grows
קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ (Yeshayahu 34:13), kimosh and briar; וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׁנִים (Mishlei 24:31), and behold, it had all grown over with kimshonim.
קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ (ישעיה לד, יג), וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׁנִים (משלי כד, לא), מין ממיני הקוצים, ופירוש אורטיג"א בלע"ז.
ק-ר-ב
To draw near, and to bring near; קָרוֹב, near; קָרְבָּן, the thing brought near on the mizbeach. Close to it, קֶרֶב, the inward part. In another sense, קְרָב, war.
Drawing near
וְלֹֽא־ קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּֽיְלָה (Shemos 14:20), and the one did not come near the other all night, and קָֽרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע (Devarim 15:9), the seventh year has drawn near.
Near, and nearness
The adjective is קָרוֹב, near: וְאִישׁ אֶת־ קְרֹבֽוֹ (Shemos 32:27), and each man his kinsman, and בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (Vayikra 10:3), through those near Me I will be sanctified. The noun is in קִֽרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב (Tehillim 73:28), the nearness of Hashem is good for me.
Bringing near, and the offering
Where the verb takes an object it is to bring near or to offer: וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל (Vayikra 1:13), and the kohen shall offer it all, and וּפַרְעֹה הִקְרִיב (Shemos 14:10), and Pharaoh brought near, which he reads as Pharaoh bringing his camp near. וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ (Melachim II 16:12) he reads as the king offering his offering on the mizbeach; or else עַל stands for אֶל, and the king drew near to the mizbeach. What is brought near upon the mizbeach is called a קָרְבָּן (Vayikra 1:2).
The inward part
A sense close to this: קֶרֶב is what is within. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ (Bereishis 18:12), and Sarah laughed within her, that is, within her heart. קִרְבָּם בָּֽתֵּימוֹ לְֽעוֹלָם (Tehillim 49:12), their inward thought, their houses for ever: that is, in their thought they will dwell in their houses for ever. Some read it as קברם, their grave, with the letters turned about. כִּֽי־יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא (Devarim 13:2), if a navi arises in your midst. The entrails are called so because they are within: וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם (Vayikra 1:13), and the entrails and the legs.
Another sense: war
כְּיוֹם הִלָּֽחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָֽב (Zecharyah 14:3), as on the day He fought, on a day of war, and טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב (Koheles 9:18), wisdom is better than implements of war. וּֽקֲרָב ־לִבּוֹ (Tehillim 55:22), and his heart is war, he explains: his mouth is smooth and his heart is war. The sense of all of them, he says, is war, and the Targum of מִלְחָמָה (Bereishis 14:2), war, is קְרָבָא.
וְלֹֽא־קָרַב זֶה אֶל־זֶה כָּל־הַלָּֽיְלָה (שמות יד, כ), וְקָֽרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן (דברים ב, יט), וְקָֽרְבוּ אֶל־אֲשֶׁר לָעָֽם (יחזקאל מב, יד), גם הוא פעל עומד. וכן תרגם יונתן וְיִתְעַרְבוּן עִם עַמָא. קָֽרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע (דברים טו, ט). אֶל־אֱלֹהֶיהָ לֹא קָרֵֽבָה (צפניה ג, ב), הצרי לגזרת פעל. וַֽאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ (בראשית כ, ד), וָֽאֶקְרַב אֶל־הַנְּבִיאָה (ישעיה ח, ג), וְאָז יִקְרַב לַֽעֲשֹׂתוֹ (שמות יב, מה), אַל־תִּקְרַב הֲלֹם (שמות ג, ה). וְהָיָה בִּֽקְרָב־אִישׁ לְהִשְׁתַּֽחֲוֹת לוֹ (שמואל ב' טו, ה), נקרא בקמץ חטף. לְקָרְבָה אֶל־הַמְּלָאכָה (שמות לו, ב), בְּקָרְבָתָם לִפְנֵֽי־י"י (ויקרא טז, א), קְרַב אַתָּה וּֽשֲׁמָע (דברים ה, כד), קָרְבָה אֶל־נַפְשִׁי גְאָלָהּ (תהלים סט, יט), כולם פעלים עומדים. וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וַיִּקְרַב הַמֶּלֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּחַ (מלכים ב' טז, יב), פעל יוצא כלומר שהקריב קרבנו על המזבח. או יהיה עַל המזבח כמו אֶל המזבח וגם הוא פעל עומד. והתאר קָרוֹב י"י (תהלים לד, יט), קְרֹבִים אֵלָיו (דברים ד, ז), וְאִישׁ אֶת־קְרֹבֽוֹ (שמות לב, כז), בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (ויקרא י, ג). ומשקל אחר וְאֵת כָּל־הַקָּרֵב אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּֽלֶךְ־שְׁלֹמֹה (מלכים א' ה, ז), הֹלֵךְ וְקָרֵב (שמאל א' יז, מא), הֵמָּה בְנֵֽי־צָדוֹק הַקְּרֵבִים (יחזקאל מ, מו). והשם קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצֽוּן (ישעיה נח, ב), קִֽרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב (תהלים עג, כח), חטף. ויש ספרים קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצֽוּן, מלעיל, וקִֽרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב, חטף. ויש ספרים קִרְבַת אֱלֹהִים יֶחְפָּצֽוּן, חטף. וקִֽרֲבַת אֱלֹהִים לִי־טוֹב, מלעיל. אבל בספר אכלה ואכלה כתוב שניהם טעמם מלעיל. והנפעל וְנִקְרַב בַּֽעַל־הַבַּיִת (שמות כב, ז), וְנִקְרַבְתֶּם בַּבֹּקֶר לְשִׁבְטֵיכֶם (יהושע ז, יד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת־הַכֹּל (ויקרא א, יג), וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב (שמות כט, ד), הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי־אַֽהֲרֹן (ויקרא ו, ז), הֵם מַקְרִיבִם (ויקרא כא, ו), תַּקְרִבוּן אֵלַי (דברים א, יז). וּפַרְעֹה הִקְרִיב (שמות יד, י), ופירושו הקריב מחנהו כי הוא פעל יוצא. וכן כַּֽאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה (בראשית יב, יא), ואפשר שהוא פעל עומד. וכבד אחר [פִּעֵל] כִּי־קֵֽרְבוּ כַתַּנּוּר (הושע ז, ו), קָרְבוּ רִֽיבְכֶם (ישעיה מא, כא), וְקָרַב אֹתָם (יחזקאל לו, יז), בפלס פַּלַּג לְשׁוֹנָם (תהלים נה, י), אלו יוצאים. והעומד כִּי קֵרְבוּ לָבֽוֹא (תהלים לו, ח). ושם לדבר הקרב על המזבח קָרְבָּן לַֽי"י (ויקרא א, ב). ובהעמדת הקמץ וברפיון הבי"ת בְּשַׂר הַקָּרְבָֽן (יחזקאל מ, מג), בפלס הַדָּֽרְבָֽן (שמואל א' יג, כא). ורבי יונה כתבו בחטפות הקו"ף וברפיות הבי"ת. ובשרק הקו"ף וּלְקֻרְבַּן הָֽעֵצִים (נחמיה יג, לא). וענין קרוב לזה וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹֽק (תהלים סד, ז), בשש נקודות. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ (בראשית יח, יב), כלומר בתוך לבה. קִרְבָּם בָּֽתֵּימוֹ לְֽעוֹלָם (תהלים מט, יב) כלומר במחשבתם שיהיו שוכנים בבתיהם לעולם. ויש מפרשים כמו הפוך קברם. בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל (עמוס ז, י), בשש נקודות. כִּֽי־יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא (דברים יג, ב), בתוכך. וכן נקראו המעים לפי שהם בתוך. וְהַקֶּרֶב וְהַכְּרָעַיִם (ויקרא א, יג), וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו (ויקרא א, ט). וענין אחר כְּיוֹם הִלָּֽחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָֽב (זכריה יד, ג), טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב (קהלת ט, יח), פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב־לִי (תהלים נה, יט), וּפָנֶיךָ הֹֽלְכִים בַּקְרָֽב (שמואל ב' יז, יא). וּֽקֲרָב־לִבּוֹ (תהלים נה, כב), כלומר פיו חלק ולבו מלחמה. הקבוץ בלשון נקבות קְרָבוֹת יֶחְפָּֽצוּ (תהלים סח, לא). ענין כולם מלחמה. ותרגום מִלְחָמָה (בראשית יד, ב) קְרָבָא. ובאו מקרב לי, וּֽקֲרָב־לִבּוֹ בקמץ חטף תחת הקמץ הרחב לתפארת. או יהיה עקרו בחלם ומפני סמיכות המקף הושבו לקמץ חטף אף על פי שאין להם סמיכות אחר.
ש-א-ה
To lie desolate, and in some forms to be astonished. A second sense is tumult, the roar of peoples or of rushing water.
Laid waste
עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים (Yeshayahu 6:11), until cities lie waste, and תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה (Yeshayahu 6:11), it be left a desolation. The noun is in וּשְׁאִיָּה יֻכַּת־שָׁעַר (Yeshayahu 24:12), meaning and in desolation the gate is smitten. Another form is in הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם (Tehillim 35:17), bring back my soul from their desolations, the singular being שֹׁאֶה and the plural שֹׁאִים; and with the feminine heh, כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם (Mishlei 1:27), your terror like a desolation, and וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹֽא (Mishlei 3:25), and of the desolation of the wicked when it comes. The heavy form: לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים (Yeshayahu 37:26), to lay waste into ruined heaps; in its place in Melachim it is לַהְשׁוֹת (Melachim II 19:25), and it is treated at the root נָשָא. Their sense is desolation.
Astonishment
Some of them are in the sense of astonishment, as וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ (Bereishis 24:21), and the man was astonished at her, just as the language of desolation gives משתומם, one who is dumbfounded.
Roaring water and crowds
Another sense: וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן (Yeshayahu 17:12), and the roar of peoples, like the roar of mighty waters they roar, and וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ (Yeshayahu 5:14), and her splendour and her multitude and her tumult go down: the sense is tumult. כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם (Mishlei 1:27), your terror like a roar, may also be read of this sense. וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה (Yechezkel 38:9), and you will come up like a roaring flood: that is, a rush of water that comes with force and has the sound of a roar; and so, by way of a figure, וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים (Mishlei 3:25), the roaring flood of the wicked.
Rabbi Yonah on שַׁאֲנַנְךָ
Rabbi Yonah wrote that וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי (Yeshayahu 37:29), and your uproar has come up into My ears, is of this sense, the proper form being ושאונך, your roaring, with the nun doubled to intensify the uproar. The same is found in the Mesorah: every שאנן is the language of quiet except this one and its fellow, which are the language of קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (Yeshayahu 66:6), a sound of uproar from the city.
Ibn Ezra and Radak's father: quiet
Rabbi Avraham ibn Ezra explains it as it sounds, the language of quiet, joined to התרגזך אלי, your raging against Me, the pasuk being elliptical: יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, because of your raging against Me, and the raging of your ease has come up into My ears; that is, Radak explains, you rage against Me because of the quiet and the rest you have. Radak's father explains it the same way.
עַד אֲשֶׁר אִם־שָׁאוּ עָרִים (ישעיה ו, יא). והנפעל תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָֽה (שם). וההתפעל וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ (בראשית כד, כא). והשם וּשְׁאִיָּה יֻכַּת־שָֽׁעַר (ישעיה כד, יב), פירושו ובשאיה. ומשקל אחר הָשִׁיבָה נַפְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶם (תהלים לה, יז), האחד שֹׁאֶה והרבים שֹׁאִים. ובה"א הנקבה בְּבֹא כְשֹׁאָוה [כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם (משלי א, כז), וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹֽא (משלי ג, כה). והפעל הכבד [הִפְעִיל] לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים (ישעיה לז, כו). ובמקומו במלכים (ב' יט, כה) לַהְשׁוֹת. וכבר כתבנוהו בשרש נָשָא. ענינם ענין שממה. ויש מהם בענין תמה כמו והאיש משתאה, כמו שהוא בלשון שממה משתומם. וענין אחר וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאֽוּן (ישעיה יז, יב). ומלת יִשָּׁאֽוּן מבנין נפעל. וְיָרַד הֲדָרָהּ וַֽהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ (ישעיה ה, יד). ענין המיה. ויש לפרש מענין זה בְּבֹא כְשֹׁאָוה [כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם. וְעָלִיתָ כַּשֹּׁאָה (יחזקאל לח, ט), כלומר שטף המים הבאים בכח ויש להם קול המיה. וכן ומשואת רשעים, על דרך משל ברוד"א [רומו"ר] בלע"ז. וכתב רבי יונה ומן הענין הזה וְשַֽׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי (ישעיה לז, כט), והראוי ושאונך וכפלו הנו"ן על דרך ההפלגה לשאון. וכן מצאתי במסרה כל שאנן לשון השקט בר מן דין וחבריה דאינון לשון קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (ישעיה סו, ו). ורבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירשו כמשמעו לשון השקט והוא דבק עם התרגזך אלי שוכר, והוא חסר כמו והנבואה עדד הנביא (דברי הימים ב' טו, ח), וככה פירושו יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי והתרגז שאננך עלה באזני כלומר שאתה מתרגז אלי בעבור ההשקט והמנוחה שיש לך. וכן פירשו אדוני אבי ז"ל.
ש-ו-ך
To hedge about, as a way with thorns; משוכה, a fence, called so because fences are made of thorns; שִׂכִּים, thorns; and in another sense, a bough.
Hedging in
הִֽנְנִי־ שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים (Hoshea 2:8), here I am hedging your way with thorns; שַׂכְתָּ בַֽעֲדוֹ (Iyov 1:10), You have hedged about him.
Mesuchah, the hedge
The noun from it is יָשָׁר מִמְּסוּכָה (Michah 7:4), straighter than a hedge, although it is written with a samech; and so כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ (Yechezkel 28:13), every precious stone was your fence, as he glosses it, is written with a samech too. כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (Mishlei 15:19), like a hedge of thorns, is with a sin. Because they make the fences of vineyards and gardens of thorns and briers, the fence is called משוכה.
A dagesh disputed
הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ (Yeshayahu 5:5), remove its hedge, where the quiescent letter is swallowed in a dagesh; and some dispute it and read מְשׂוּכָּתוֹ soft.
Sikim, and his father on sakin
Another form is לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם (Bamidbar 33:55), as thorns in your eyes. His father explains וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ (Mishlei 23:2), and you shall put שַׂכִּין in your throat, from this root, as שִׂכִּים, thorns, the patach standing in place of a chirik, as in many words, and the nun and the mem being alike, as in חיים and חיין, both life, and יָמִים and יָמִין, both days. Another form is הַֽתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ (Iyov 40:31), can you fill his hide with barbs, where the dagesh stands in place of the quiescent letter; and their sense is known.
A bough
Another sense: אִישׁ שׂוֹכֹה (Shoftim 9:49), each man his bough, and שׂוֹכַת עֵצִים (Shoftim 9:48), a bough of trees: their sense is a branch.
הִֽנְנִי־שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים (הושע ב, ח), הֲלֹֽא אַתָּ [אַתָּה] שַׂכְתָּ בַֽעֲדוֹ (איוב א, י). והשם מזה יָשָׁר מִמְּסוּכָה (מיכה ז, ד), ואף על פי שנכתב בסמ"ך. וכן כתוב בסמ"ך כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ (יחזקאל כח, יג), כלומר גדרתך. כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (משלי טו, יט), בשי"ן, ובהבלעת הנח בדגש הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ (ישעיה ה, ה), ופליגי עליה מְשׂוּכָּתוֹ רפי. ולפי שיעשו גדר הכרמים והגנות משיכים וצנינים נקרא הגדר משוכה. ומשקל אחר לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם (במדבר לג, נה), ואדוני אבי ז"ל פירש מזה וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ (משלי כג, ב), והפתח מקום חירק וכמוהו רבים והנו"ן והמ"ם שוים כמו חיים וחיין, יָמִים ויָמִין. ומשקל אחר הַֽתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ (איוב מ, ל), והדגש בהם תמורת הנח כדגש וּפְטוּרֵי צִצִּים (מלכים א' ו, יח), וענינם ידוע. וענין אחר אִישׁ שׂוֹכֹה (שופטים ט, מט), שׂוֹכַת עֵצִים (שופטים ט, מח), ענינם סעיף.
ש-מ-ר
To keep and to guard. Close to it, the watches of the night. In other senses, the lees of wine; שָׁמִיר, a hard stone; and שָׁמִיר, a kind of thorn.
Guarding, and guarding against
וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָֽר (Bereishis 37:11), and his father kept the matter, and וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרֽוֹ (Yirmiyahu 31:10), and he will guard him as a shepherd his flock. A guarding can also keep others off: אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִֽיץ (Tehillim 17:4), I guarded the paths of the robber, is that I guarded them so that no man should walk in them, because of בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, the word of Your lips, that You had said; and in the same way לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַֽחַיִּֽים (Bereishis 3:24), to guard the way to the tree of life. In שִׁיתָה י"י שָׁמְרָה לְפִי (Tehillim 141:3), שָׁמְרָה is a command, guard: set a right word in my mouth, Hashem, and guard it from sin, in the way of וּמֵי"י מַעֲנֵה לָשׁוֹן (Mishlei 16:1), and from Hashem is the answer of the tongue. Or שָׁמְרָה may be a noun on the pattern of חָכְמָה, wisdom, and עָרְמָה, shrewdness: set a guard for my mouth.
Each man guarding his fellow
וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם (Yehoshua 6:18), and only you, guard from the cherem: each man is to guard his fellow from it, for if one takes, all of you are punished for not having guarded. That is what it says there, וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַֽחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, and you will make the camp of Yisrael a cherem; and that is why Yisrael were punished over Achan, and why it says חָטָא יִשְׂרָאֵל (Yehoshua 7:11), Yisrael has sinned, because they did not guard that no man take from it.
Two readings of לֹֽא־תִשְׁמוֹר
לֹֽא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִֽי (Iyov 14:16) can mean that You watch over nothing but my sin, as אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (Koheles 2:24), there is no good in man that he eat and drink, where the sense is only that he eat. Or it means You will not wait: You punish me at once and give me no time. Like it are Chazal's words (Berachos 3a) שמור לי על הפתח, keep for me at the door, which Radak explains as wait for me.
A place of keeping, a thing kept
וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר (Bereishis 40:3), and he put them in the מִשְׁמַר, is a prison, that is, a place where they would be kept. כִּי־מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי (Shmuel I 22:23), for you are a מִשְׁמֶרֶת with me, means entrusted and kept. מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ (Mishlei 4:23) is: more than any keeping, guard your heart.
The watches of the night
Close to this sense are the watches, all of them waking, rousing and keeping the times: בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (Shemos 14:24), in the morning watch, and רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה (Shoftim 7:19), at the head of the middle watch. Chazal say (Berachos 3a) that the night has three watches, and so it appears from the pasuk that speaks of the middle watch. That is why a city's watchman is called so, since he is awake at night, guards the city and knows the hours of the night. אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי (Tehillim 77:5), You held the watches of my eyes: as though You had seized and held them fast, so that my eyes stay always awake and I do not sleep. Rabbi Moshe HaKohen took it from the first sense, reading שְׁמֻרוֹת as an adjective like שׁוֹמְרוֹת, guarding ones, the eyelids that guard the eyes: You held my eyelids, so that they did not close and I did not sleep.
The lees of the wine
וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו (Yirmiyahu 48:11), and he has been quiet on his lees, and הַקֹּֽפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם (Tzefaniah 1:12), those congealed upon their lees. הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (Yeshayahu 7:4), השמר and be quiet, is from this sense: sit upon your lees in rest and in quiet. It is accented on the last syllable, whereas in the sense of guarding the accent falls on the one before. Rav Saadiah Gaon took it as guarding, which comes to: guard yourself from making war, and be quiet, do not fear.
שָׁמִיר, the hard stone and the thorn
כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר (Yechezkel 3:9), like a shamir, harder than flint; בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר (Yirmiyahu 17:1), with a point of shamir; and מִצּוּר הַֽחַלָּמִֽישׁ (Devarim 8:15), out of the flinty rock, which the Targum Yerushalmi renders שמרי טינרא, the shamir of the rock. Some read בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר as the hard iron, named so for its strength, as the hard rock is called שמיר. In another sense שָׁמִיר is a thorn: קוֹץ שָׁמִיר תַּֽעֲלֶה (Yeshayahu 32:13), thorn, shamir, shall come up, which Radak glosses קוץ ושמיר, thorn and shamir; and שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל (Yeshayahu 9:17), it shall consume shamir and shayis, shamir being one of the kinds of thorns.
וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית לז, יא). וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶֽצַח (עמוס א, יא), הה"א נחה ועקרה במפיק. ויש אומרים כי הה"א נוספת לפי שהמלה מלעיל. וּשְׁמַרְתֶּם וַֽעֲשִׂיתֶם (דברים ד, ו), וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרֽוֹ (ירמיה לא, י), שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִֽׂימְךָ (שמואל א' כח, ב), כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי י"י (שמואל א' ב' כב,. אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִֽיץ (תהלים יז, ד), פירוש שמרתי אותם שלא ילך בם אדם בעבור בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ (שם) שאמרת. ועל דרך הזה לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַֽחַיִּֽים (בראשית ג, כד). שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס (נחמיה ב, ח). שָֽׁמְרֵנִי אֵל כִּֽי־חָסִיתִי בָֽךְ (תהלים טז, א), השי"ן מעמדת בגעיא. וכן שָֽׁמְרָה נַפְשִׁי כִּֽי־חָסִיד אָנִי (תהלים פו, ב). שִׁיתָה י"י שָׁמְרָה לְפִי (תהלים קמא, ג), צווי, ופירושו שִׁיתָה י"י דבר נכון בפי ושמרהו מחטוא, על דרך וּמֵֽי"י מַֽעֲנֵה לָשֽׁוֹן (משלי טז, א). ויתכן להיות שָׁמְרָה לְפִי שם בפלס חָכְמָה, עָרְמָה. אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר (קהלת ח, ב), פירוש אני מזהירך פי מלך שמור. שִׁמְרוּ־מִי בַּנַּעַר (שמואל ב' יח, יב), וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם (יהושע ו, יח), פירוש שמרו איש חברו מן החרם, כי אם יקח אחד תהיו כולכם ענושים על אשר לא שמרתם. וזהו שאמר (שם) וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַֽחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, לפיכך נענשו ישראל בעבור עכן, ואמר חָטָא יִשְׂרָאֵל ז, יא) בעבור שלא שמרו שלא יקח אדם ממנו. לֹֽא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִֽי (איוב יד, טז), פירוש לא תשמור רק על חטאתי כמו אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (קהלת ב, כד), רק שיאכל. או יהיה פירוש לא תשמור לא תמתין, כלומר מיד תענישני ולא תאריך לי. וכמוהו בדברי רבותינו ז"ל (ברכות ג, ע"א) שמור לי על הפתח כלומר המתן לי. וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר (בראשית מ, ג), בית הסהר כלומר מקום שיהיו נשמרים. כִּֽי־מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִֽי (שמואל א' כב, כג), כלומר מופקד ושמור. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת (שמות יב, ו). מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ (משלי ד, כג), פירוש יותר מכל משמר שמור לבך. והנפעל וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹֽד (דברים ד, טו), הִשָּׁמֶר בְּנֶֽגַע (דברים כד, ח), הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּֽן־תַּֽעֲלֶה (דברים יב, יג), הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת (שמות יט, יב). והכבד [פִּעֵל] מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי־שָׁוְא (יונה ב, ט). וההתפעל וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת (מיכה ו, טז), וָֽאֶשְׁתַּמְּרָה מֵֽעֲוֹנִֽי (שמואל ב' כב, כד). וקרוב לענין זה וְאַשְׁמוּרָה בַלָּֽיְלָה (תהלים צ, ד), בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (שמות יד, כד), רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה (שופטים ז, יט), קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת (תהלים קיט, קמח). אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי (תהלים עז, ה), פירוש כאילו אחזת והחזקת בשמורות עיני שיהיו תמיד ערות ולא אישן. ורבי משה הכהן פירשו מהענין הראשון, ופירש שמורות תאר כמו שׁוֹמְרוֹת והם העפעפים ששומרות העינים ואמר אחזת עפעפי שהם שומרות עיני שלא נסגרו ולא ישנתי. מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָֽר (נחמיה יב, כד), וָאַֽעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת (נחמיה יג, ל), כולם ענין ההערה וההקצה ושמירת העתים. ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג, ע"א) שלוש משמרות הוי הלילה. וכן נראה מהפסוק שאמר רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה. ולפיכך נקרא שומר העיר כן לפי שהוא ער בלילה ושומר העיר ויודע עתי הלילה. שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵֽר (תהלים קכז, א), שֹׁמֵר מַה־מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה־מִּלֵּֽיל (ישעיה כא, יא). וענין אחר אַךְ־שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ (תהלים עה, ט), וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו (ירמיה מח, יא), הַקֹּֽפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם (צפניה א, יב), ידוע. והנפעל ממנו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (ישעיה ז, ד), והוא מלרע וכל שהוא מענין שמירה הוא מלעיל. ופירוש השמר שֵׁב על שמריך במרגוע ובהשקט. והגאון רב סעדיה פירש אותו ענין שמירה כלומד השמר מעשות מלחמה והשקט לך אל תירא. וענין אחר כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר (יחזקאל ג, ט), בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר (ירמיה יז, א), מִצּוּר הַֽחַלָּמִֽישׁ (דברים ח, טו) תרגום ירושלמי שמרי טינרא. ויש מפרשים בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר הברזל החזק, וקראו כן לענין חזקו כמו שנקרא הצור חחזק שמיר. וענין אחר עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּֽעֲלֶה (ישעיה לב, יג), פירוש קוץ ושמיר. שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל (ישעיה ט, יז), מין ממיני הקוצים.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Of Thorns and Thistles," What's in a Word?, Ohr Somayach, 6 August 2022.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Freezing Cold," What's in a Word?, Ohr Somayach, 11 December 2021.
Cited in the essay: Bereishis 3:18, 24:6, 50:10-11; Shemos 3:2-4; Bamidbar 33:55 with Rashbam, 34:4; Devarim 8:15, 33:16; Yehoshua 15:3; Shoftim 1:36, 8:7, 8:16, 9:14-15; Melachim I 12:11, 12:14; Yeshayahu 5:5, 5:6, 7:19, 10:17, 34:13, 55:13; Yirmiyahu 17:1; Yechezkel 2:6, 3:9, 17:4, 28:13, 28:24; Hoshea 2:8, 10:8; Michah 7:4; Nachum 1:10; Tzefanyah 2:9; Zecharyah 7:12; Tehillim 58:10, 91:4, 140:2-4; Mishlei 15:19, 22:5 with Rabbi Yosef Nechemias, 23:2, 24:31; Iyov 30:7, 31:40; Shir HaShirim 2:2, 7:9; Koheles 7:6; Divrei HaYamim I 4:8; Divrei HaYamim II 10:11, 10:14; Eruvin 34b; Shabbos 117b; Sukkah 13a; Megillah 10b; Sotah 13a; Gittin 68a; Bava Kamma 119b; Avodah Zarah 47b; Chullin 59a; Rabbi Shlomo of Urbino, Ohel Moed; Rashi to Yechezkel 2:6, Nachum 1:10, Eruvin 34b, Sukkah 13a, Bava Kamma 119b and Avodah Zarah 47b; Rabbi Saadia Gaon to Mishlei 15:19 and his Tafsir to Shemos 3:2; Ibn Ezra, long commentary to Shemos 3:2; Menachem Ibn Saruk, Machberes Menachem; Ibn Janach; Radak, Sefer HaShorashim; Mahari Kara; Metzudas Tzion; Donash Ibn Labrat, Teshuvos Dunash (עמ' 77 במהדו' רצ"פ); the Targum to Bereishis 3:18 and Hoshea 10:8; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. צן, and Yerios Shlomo (חוברת ז יריעה כג); Rav Hirsch to Bereishis 24:6, Bamidbar 33:55, Tehillim 91:4 and 140:2-4; the Vilna Gaon to Mishlei 24:31; Ohalei Yehuda; Shoresh Yesha; Rabbi Aharon Marcus, Keses HaSofer; Rabbi Yehoshua Steinberg; Ramban to Chullin 59a; Rabbi Avraham ben Shlomo to Shoftim 8:7; Rabbi David Chaim Chelouche, Ohr Chadash (שמות עמ' שעז); Malbim to Yechezkel 17:4; Rabbi David Golumb; Rabbi Yaakov Yehudah (Zilberberg) de Kassif; Yaakov Reifman; Rabbi Yechiel Michel Stern.