action
rebuke
At a glance
In short
Tochachah is reproof (or rebuke), and mussar is discipline (or chastisement). Malbim separates them three ways. Tochachah is purely verbal, proving to the other by argument that he did wrong; it concerns his past deeds; and it may pass even between equals. Mussar comes from a superior to a subordinate, by word or by blow, and aims at his future conduct. The Vilna Gaon draws the same line between past and future; for him tochachah comes from the mouth and mussar from the other limbs, and he ties mussar to yissurin, afflictions.
Distinctions
Edmund Burke (1729 to 1797), the father of contemporary conservatism, purportedly said that the triumph of evil needs nothing more than that good men do nothing. The Torah takes this Burkian approach to the responsibility of the righteous and implores us to reprimand the wicked for their sins (Vayikra 19:17). Hebrew collates the notion of rebuking sinners in two words, tochachah and mussar.
Tochachah (תוכחה)
Root י-כ-ח.
- Vilna Gaon: rebuke that comes from the mouth. Hashem's spoken warning of what will befall Yisrael if they abandon the Torah is called the Tochachah, and there are two (Vayikra 26:14-43, read before Shavuos; Devarim 28:15-68, read before Rosh Hashanah).
- Malbim sets out three differences, the who, the what, and the why: tochachah may pass even between equals; it is exclusively verbal, admonishing by logically proving that the other has done wrong; and it looks backward, castigating for past deeds (the Gaon also has this third point).
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau (1740-1814): kin to nochach, opposite, in ideology and in physical location alike, since by offering his criticism the rebuker opposes the rebuked ideologically and possibly physically too, if the two meet face to face. Nonetheless, Pappenheim argues that the most effective way of rebuking, rather than direct confrontation, is to question the other's actions "innocently" and spur a debate about whether they are right; hopefully the ensuing discussion will let the sinner realize the folly of his ways more powerfully than a litany of his misdeeds would. For that reason tochachah is also related to hochachah, proof, and vikuach, debate. Rabbi Klein contrasts this with sermonizing about fire and brimstone in the vein of Jonathan Edwards's Puritan tract Sinners in the Hands of an Angry God: such a tract may indeed arouse emotive feelings of repentance through elaborate descriptions of the hellish fires of purgatory, but those emotions are merely fleeting bursts of contrition unless backed by a logical and intellectual acceptance to do only good. Tochachah seeks to prove the vanity of sin logically and to provide fodder for a rational acceptance to do only good.
Mussar (מוסר)
Root י-ס-ר.
- Vilna Gaon: rebuke that comes from the other limbs, not the mouth: a parent disciplining a child with a smack, Hashem teaching a man by afflicting him; hence the kinship with yissurin.
- Malbim: given by a person of authority to a subordinate; carried out by corporal punishment or by a tongue-lashing; and forward-looking, inculcating right behavior for the future.
- Pappenheim: kin to lehasir, to remove or separate, either because mussar removes the offender from the path of sin he was entrenched in, or because it marks the line between right and wrong; or else kin to assur, bound (the everyday "forbidden"), because the rebuker shows the other that he is bound to certain expectations. Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg likewise: mussar is tying, since it gives a man the power to tie down his yetzer and hold his desires in check.
- Malbim, on asirah, tying down without the consent of what is tied (as a captive is detained against his will), relates it to yissurin, suffering, which likewise comes upon a person against his will.
Also discussed in
- Prohibitionאסור / assur
- Tyingאסור / assur, yissurin
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
י-כ-ח
To reprove: setting out words to one another in claims, making judgments known, and the chastening that comes of reproof; close to it, in two pesukim, to appoint.
Arguing the case
הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ (Iyov 22:4), is it for your fear that He reproves you, means He will reason with you, that is, contend with you in claims. בְּיוֹם תּֽוֹכֵחָה (Hoshea 5:9), on the day of reproof, is the day I reproved them in the wilderness: among the tribes of Yisrael, when they were all as one, I made it known to them faithfully. The sense of all these forms is setting out words to one another in claims, making judgments known, and the chastening that comes out of reproof.
Sarah reproved
וְאֶת־כֹּל וְנֹכָחַת (Bereishis 20:16), and with all, she was reproved, he reads as Moshe's own words: through all that befell her with Paroh and with Avimelech for saying he is my brother, Sarah was reproved and chastened out of saying he is my brother.
Reproof open or hidden
טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה (Mishlei 27:5), better is reproof revealed, he reads as love revealed in reproof, as in הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ (Mishlei 9:8), reprove a wise man and he will love you: when a man reproves his fellow the love is revealed in the reproof, and that love is better than a love kept hidden, where a man loves his fellow in his heart, never reveals it to him, and does not reprove him when reproof is called for. His father takes it otherwise: reproof is good in any case, even in the open, but reproof that comes of love is hidden; that is, the lover reproves the one he loves privately, between the two of them, so that he is not shamed.
To appoint
Close to this sense, he says, are אֲשֶׁר־ הֹכִיחַ י"י לְבֶן־אֲדֹנִֽי (Bereishis 24:44), whom Hashem has appointed for my master's son, and אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק (Bereishis 24:14), her You have appointed for Your servant, for Yitzchak; he glosses them זִמֵּן, appointed, and זִמַּנְתָּ, You have appointed.
וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת־אֲבִימֶלֶךְ (בראשית כא, כה), וַיּוֹכַח אָֽמֶשׁ (בראשית לא, מב), וּמְשֻֽׁבוֹתַיִךְ תּֽוֹכִחֻךְ (ירמיה ב, יח), דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִֽיחַ (איוב יג, טו), הֲמִיִּרְאָתְךָ יֹֽכִיחֶךָ (איוב כב, ד), פירוש יוכיח עמך כלומר יטעון עמך. הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ (ויקרא יט, יז), הַֽלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ (איוב ו, כה). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּבוֹ (איוב לג, יט). והנפעל שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ (איוב כג, ז). וְאֶת־כֹּל וְנֹכָֽחַת (בראשית כ, טז), פירוש הם דברי משה אמר כי עם כל אלה הדברים שארעו לה באמרה אחי הוא עם פרעה ועם אבימלך נוכחה שרה ונוסרה מאמור אחי הוא. וו"ו ונוכחת כו"ו וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו (בראשית כב, ד). וההתפעל וְעִם־יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּֽח (מיכה ו, ב). והשם בְּיוֹם תּֽוֹכֵחָה (הושע ה, ט), ביום שהוכחתים במדבר בשבטי ישראל כשהיו כלם כאחד הודעתי להם נאמנה. טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה (משלי כז, ה), פירוש האהבה מגולה בתוכחת כמו שאמר כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶֽאֱהַ֣ב י"י יוֹכִיחַ (משלי ג, יב) הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶֽךָּ (משלי ט, ח), וכשיוכיח אדם את חבירו הנה האהבה תגולה בתוכחת והאהבה ההיא טובה מאהבה מסותרת שיאהב אדם את חבירו בלבו ולא יגלה לו האהבה ולא יוכיחנו בשעה שצריך לתוכחה. ואדוני אבי ז"ל פירוש טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה כלומר כשמוכיח אדם את חבירו טוב הוא לו כלומר התוכחת טובה היא מכל מקום ואפילו היא בגלוי, אבל כשהתוכחה היא מאהבה היא מסותרת, כלומר כשיוכיח האוהב את אוהבו יוכיחנו בסתר בינו לבינו ולא יוכיחנו בגלוי כדי שלא יתבייש. והקבוץ תּֽוֹכֵחֹת בַּֽל־אֻמִּֽים (תהלים קמט, ז). ובקמץ גדול בְּֽתֽוֹכָחוֹת עַל־עָוֹן (תהלים לט, יב), כלם ענין הזמנת הדברים אחד לחבירו בטענות והודעת משפטים והוסר מתוך התוכחה. וקרוב לענין זה אֲשֶׁר־הֹכִיחַ י"י לְבֶן־אֲדֹנִֽי (בראשית כד, מד), אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק (בראשית כד, יד), פירוש זִמֵּן, זִמַּנְתָּ.
י-ס-ר
To chasten, whether by words or by blows. In another sense, to bind, with the nouns for bonds and bands.
The noun for chastening
מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו (Yeshayahu 53:5), the chastening of our peace was upon him, and מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא (Yirmiyahu 10:8), the chastening of vanities is wood.
Words or blows
מוסר, he says, is sometimes in words and sometimes in blows. So וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט (Yeshayahu 28:26) is the striking of the plough's fists as the manner of sowing requires.
Quarrelling with Shaddai
הֲרֹב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר (Iyov 40:2) he takes as an infinitive, chastening. His father takes יִסּוֹר for a noun like מוּסַר, and reads the pasuk as asking whether it is the way of מוסר that a man should quarrel with Shaddai.
Binding, and the bonds
In another sense, אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם (Hoshea 7:12), I will bind them as their congregation has heard, and וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם (Hoshea 7:15), I bound, I strengthened their arms. The nouns are מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ (Iyov 12:18), He loosens the bond of kings, מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ (Yeshayahu 52:2), the bands of your neck, and נִתְּקוּ מוֹסֵרוֹת (Yirmiyahu 5:5), the bonds are snapped. All of them mean binding.
יֹסֵֽר לֵץ (משלי ט, ז), בְּאַוָּתִי וְאֶסֳּרֵם (הושע י, י). והנפעל הִוָּֽסְרִי יְרוּשָׁלַם (ירמיה ו, ח), הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָֽרֶץ (תהלים ב, י), בִּדְבָרִים לֹֽא־יִוָּסֶר עָבֶד (משלי כט, יט). והפעל הכבד [פִּעֵל] יִסְּרַנִּי יָּהּ (תהלים קיח, יח), וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף־אָנִי (ויקרא כו, יח), כַּֽאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת־בְּנוֹ (דברים ח, ה), וְיִסְּרוֹ למשׁפט (ישעיה כח, כו), וְיָֽסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם (ויקרא כו, יח). הֲרֹב עִם־שַׁדַּי יִסּוֹר (איוב מ, ב), מקור, ואף על פי שהיו"ד בחירק, וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת (ישעיה ח, יא), ובא למ"ד הפועל בצרי שלא כדרך חביריו. ואפשר שיהיה ויסרני מהקל ויו"ד הכתובה יו"ד א'י'ת'ן ויו"ד הפעל נבלעה בדגש הסמ"ך כמו וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ (ישעיה מד, יב). והשם מוּסַר י"י בְּנִי אַל־תִּמְאָס (משלי ג, יא), מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו (ישעיה נג, ה), מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הֽוּא (ירמיה י, ח). ואדוני אבי ז"ל פירש הרוב עם שדי יִסּוֹר שם כמו מוּסַר וכן פירושו הֲמִדֶּרֶך המוסר הוא שיריב האדם עם שדי. והנפעל מורכב עם התפעל וְנִוַּסְּרוּ כָּל־הַנָּשִׁים (יחזקאל כנ, מה), משפטו וְנִתְוַּסְּרוּ כלם ענין מוסר יש בדברים ויש במכות. ומזה וְיִסְּרוֹ לַמִּשְׁפָּט (ישעיה כח, כו), ענין הכות אגרופי החרישה כמשפט הזריעה. וענין אחר אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַֽעֲדָתָֽם (הושע ז, יב). וכבד אחר [הִפְעִיל] וַֽאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרֽוֹעֹתָם (הושע ז, טו). והשם מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ (איוב יב, יח). ובחלם תמורת השרק וּבְמֹֽסָרָם יַחְתֹּֽם (איוב לג, טז). ובצרי פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָֽי (תהלים קטז, טז). ובשוא עי"ן הפעל פֶּֽן־יֶֽחְזְקוּ מֽוֹסְרֵיכֶם (ישעיה כח, כב), מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ (ישעיה נב, ב). וקבוץ הנקבות נִתְּקוּ מֽוֹסֵרֽוֹת (ירמיה ה, ה), נְֽנַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵימוֹ (תהלים ב, ג), וּמֹֽסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּֽחַ (איוב לט, ה), ענין הכל ענין קשירה.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Burke and Rebuke," What's in a Word?, Ohr Somayach, 20 May 2017.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "All Tied Up," What's in a Word?, Ohr Somayach, 3 June 2023.
Cited in the essay: Vayikra 19:17, 26:14-43; Devarim 28:15-68; the Vilna Gaon; Malbim, Sefer HaCarmel (ח"ב מוסר\תוכחה); Rabbi Shlomo Pappenheim, Yerios Shlomo (צוריאל עמ' 288/291, 412/412). ביאור הגר"א (משלי ה:יב, ט:ז, טו:י, איוב ה:יז, ביאורי אגדות רבב"ח בב"ב מאמר באו חשבון, וע"ע באבן שלמה פרק ד' אות ט"ו); Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, HaKsav VeHaKabbalah to Devarim 16:9; Edmund Burke; Jonathan Edwards, Sinners in the Hands of an Angry God.