action
mixing
At a glance
In short
Rabbi Shimon Dov Ber Analak of Shidlitz separates iruv from mizug by what is mixed: iruv is for dry things intermingling (mixing, intermingling), and mizug is for liquids, as when a cup of wine is mixed with water (mixing, diluting). Dimua is the Mishnaic term for mixing, used for instance of terumah that has fallen into unsanctified produce: commingling. Its root, ד-מ-ע, is also that of dimah, "tear," and of the dimah of Shemos 22:28, which the Gemara and the Mechilta read as terumah; how the three senses relate has been the subject of much discussion. Most of the commentators connect the terumah dimah with the tear; Ibn Janach holds the two to be unrelated meanings of one root.
Distinctions
Iruv (עירוב)
Root ע-ר-ב, a quite versatile root with a plethora of meanings. In this sense it serves in Tanach (Mishlei 14:10, 20:19, 24:21; Tehillim 106:35; Ezra 9:2) and in Biblical Aramaic (Daniel 2:41, 2:43): Ezra's hisarvu, of Jewish seed mixed with the seed of the nations, and Tehillim's vayisarvu, of Jews mingling with the gentiles and learning their ways. Declensions: taarovess and irbuv (mixtures), eiruv. Rabbi Shimon Dov Ber Analak of Shidlitz: iruv is the mixing up of dry objects, as with people intermingling.
Mizug (מזיגה)
Apparently from מ-ז-ג, a root that surfaces in Tanach exactly once, in the noun mezeg of mixed wine (Shir HaShirim 7:3). In Mishnaic Hebrew it is the ordinary word for mixing a cup, which then meant diluting strong wine with water: mazgu lo for each of the Four Cups (Pesachim 10:2, 10:4, 10:7), also Nazir 2:3 and Demai 7:2, with mezigah (Shabbos 8:1), mozeg (Avodah Zarah 5:5), mozgin (Berachos 8:2), mazug (Negaim 1:2, Niddah 2:6-7) and limzog (Pesachim 7:13, Sukkah 2:9); two original modern uses are mezeg avir (weather, literally the mixing of air) and mazgan (air conditioner). As early as Menachem Ibn Saruk, a thousand years ago, it has been suggested that the root is really the two-letter ז-ג, the mem not belonging to it; zag is the seed or skin of a grape (Nazir 6:2), though how that connects to mizug is not so clear.
- Rabbi Shlomo Pappenheim accounts for the connection: mizug is the mixing that pours a drink from one vessel into another, and when a juice such as wine is stored in a receptacle that vessel stands in for the natural skin of the fruit the juice was drawn from, so the mizug takes the place of the zag.
- Rabbi Yehudah Aryeh of Carpentras (Aholei Yehudah) makes a similar point: mizug preserves the wine's taste as the zag naturally does.
Analak: mizug is for liquid ingredients, wine mixed with water.
Dimua (דימוע)
Root ד-מ-ע. The Mishnaic term for mixing, used for instance of terumah mixed into chullin (Terumos 1:4, 3:1, 3:9, 4:7, 5:5-6, 9:4; Challah 1:4, 3:2; Orlah 2:4, 2:6; Demai 1:3; Shabbos 21:1; Chagigah 3:4; Gittin 5:4; Avodah Zarah 3:4, 4:7; Ohalos 16:4; Taharos 3:4). In Tanach this sense seems absent, with one possible exception: the warning not to delay one's dimah (Shemos 22:28), which Temurah 4a and the Mechilta read as terumah. Rashi there says outright that he does not know why terumah should be called dimah; to Temurah 4a he explains that terumah is nullified only at one in a hundred rather than the usual one in two or sixty, so the name invokes its special mixture-rule. Tosafos there object that this ratio is only a rabbinic stringency and cannot explain a name the Torah itself uses; they read dimah as implying something wet, terumah being the one tithe that may be taken from produce already in liquid form. Rabbi Meir Posner (Beis Meir to Even HaEzer §67) defends Rashi: the Torah may name a thing in anticipation of a later enactment. This is reminiscent of Kesubos 10b, which reads almanah against the manah of a widow's kesubah. And Rashi to Pesachim 44a treats the one-in-a-hundred rule as Biblical anyway.
Dimah (דמעה), tear
Root ד-מ-ע again, eleven times in Tanach as the noun and twice as a verb (Yirmiyahu 13:17), and in Mishnaic Hebrew too (Sotah 7:8, of Agrippa weeping at the pasuk barring a foreign king, Devarim 17:15).
- Rabbeinu Yonah Ibn Janach (Sefer HaShorashim): the two senses are unrelated meanings of one root.
- Menachem Ibn Saruk (Machberes Menachem): as tears are pristine liquid from the eye, so dimah is pristine liquid produce, wine or oil without sediment.
- Ibn Ezra and Radak (Sefer HaShorashim): pressed wine and oil emerge drop by drop, like tears.
- Ramban also suggests that perhaps the agricultural sense is borrowed from the tear, or that neither is borrowed and dimah means tear-like droplets of any kind.
- Maharal (Gur Aryeh): terumah is dimah because it applies once the wine or oil has separated from the fruit, as a tear separates from the eye.
- Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (HaKsav VeHaKabbalah) bridges the two meanings: mixture is the core sense, as it more commonly is in Mishnaic Hebrew, and tears show outwardly how mixed up a man's feelings are.
Rav Hirsch (to Shemos 22:28) takes a different tack: the obligation of terumah begins only once produce has been fully worked by man, unlike bikkurim, which begins once the fruit ripens on its own, so dimah as tithable produce points to the manmade character of wine and oil, which have to be pressed out of the grape and the olive rather than occurring naturally. He notes that wine is called poetically the blood (dam) of grapes (Bereishis 49:11; Devarim 32:14), pressing being a sort of violence done to the fruit. It is unclear whether Rav Hirsch meant this as an etymology at all, and, if he did, whether he held dimah, with an ayin, to be etymologically related to dam, without one. Elsewhere (Vayikra 7:19, 11:43; Bamidbar 18:29) Rav Hirsch compares ד-מ-ע with the phonetically near roots ט-מ-ע (mixing, assimilating), ט-מ-א (impure), ט-מ-ה (lost, assimilated, destroyed) and ד-מ-ה (resemble, be quiet), on the interchange of dalet with tes and of ayin, aleph and hei, and suggests that they share a fundamental sense of loss of identity through absorption into something else, sometimes to the point of total obliteration (tamyon): a thing that "resembles" another, or that is silenced, is likewise losing something of what is its own.
Navoch (נבוך) and bocheh (בוכה)
Pharaoh, chasing after the Jews, took heart from their seeming lost: nevuchim hem ba'aretz (Shemos 14:3).
- The Mechilta there explicates nevuchim as an expression of mixture, Pharaoh thinking they were confused and mixed up about where they were headed; alternatively it reads nevuchim as related to bocheh, weeping, Pharaoh foreseeing that they were destined to cry in the wilderness (Bamidbar 14:1). Rabbi Klein holds there is reason to think the two explanations are actually related.
- Rabbi Yisroel Yaakov Algazi (Kehillas Yaakov) explains navochah of Shushan (Esther 3:15) similarly: on the simple level the Jews were confused as to what the future held, and Algazi adds that navochah also bears on bocheh, one of the last avenues left them being to cry out to Hashem to save them.
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau (Cheshek Shlomo) likewise traces both bocheh and navoch to the biliteral ב-ך, whose core sense he sees as confusion and perplexity, weeping being the involuntary outward reflex of confused feelings (cited too in HaKsav VeHaKabbalah to Bereishis 50:3).
- Rabbi Eliyahu Menachem Margulies (Emunas Eliezer) develops the point that crying comes of a man's being unclear about what the future holds: as tears blur a man's sight, so he cries precisely because his view of the future is blurred, and this is hinted at in the tie of dimah to dimua, since it is the mixture of possibilities before him that brings him to tears. He sees a further allusion in bocheh being related to the root of navoch, perplexed, as in the Rambam's Moreh Nevuchim; and since the tzaddik can live through the uncertainty by relying on Hashem to set everything right in the end, the pasuk says hazorim b'dimah b'rinah yiktzoru, those who sow in tears will reap in joy (Tehillim 126:5).
- Rabbi Moshe Shapiro: the antidote to crying is nechamah, which per Rashi (Bereishis 5:29, 6:6, 27:42; Shemos 32:12) is a shift in thinking as well as comfort, the word used even of Hashem's "regretting" (so to speak) the making of man (Bereishis 6:6); it is the clear view of the future that removes the need to cry, and just such a clear view is what Yeshayahu opens with, nachamu nachamu ami (Yeshayahu 40:1).
Also discussed in
- Compass directionsמערב / עירוב (ע-ר-ב, mixing)
- Sweetערב / iruv, areiv (ע-ר-ב)
- Wildernessערב / iruv, aravah (ע-ר-ב)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ד-מ-ע
Tears, and to shed them, a sense he calls known; and וְדִמְעֲךָ, a byname for the oil or the wine running from the press like a tear, drop by drop.
Tears
וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה (Yirmiyahu 13:17), my eye shall surely weep and run down with tears, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ (Eichah 1:2), her tear upon her cheek, וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ (Yechezkel 24:16), and your tears shall not come, and in the plural כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי (Eichah 2:11), my eyes are spent with tears. The sense, he says, is known.
The oil and the wine
מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ (Shemos 22:28), your fullness and your tear, the tear being a byname for the oil or the wine that comes down from the press like a tear, drop by drop.
וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה (ירמיה יג, יז), וְדִמְעָתָהּ עַל לֶֽחֱיָהּ (איכה א, ב), וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶֽךָ (יחזקאל כד, טז). והקבוץ כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי (איכה ב, יא), ידוע. מְלֵאָֽתְךָ וְדִמְעֲךָ (שמות כב, כח), כנוי לשמן או ליין היורד מן הגת כדמע טפה טפה.
מ-ז-ג
Mixture: הַמָּזֶג, a word known from Chazal, who speak of יין מזוג, mixed wine, explained as wine that water is mixed into.
The whole entry
אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג (Shir HaShirim 7:3), let the mixture not be wanting. The word is known from the Chachamim, who speak of יין מזוג (Negaim 1:2), mixed wine, explained as wine they mix water into.
אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג (שיר השירים ז, ג), זה הלשון ידוע בדברי רבותינו ז"ל (נגעים פרק ראשון, משנה ב) יין מזוג, פירש מסוך שמערבין בו מים.
נ-ח-ם
Consolation: comforting, being comforted and taking comfort, with the nouns for it; and in another sense, regret.
Being comforted and comforting
מֵֽאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ (Yirmiyahu 31:15), she refused to be comforted for her children; נַֽחֲמוּ עַמִּי (Yeshayahu 40:1), comfort My people; כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַֽחֲמֶנּוּ (Yeshayahu 66:13), as a man whom his mother comforts. All of these are of the sense of consolation, and it is well known.
The nouns of consolation
כּוֹס תַּנְחוּמִים (Yirmiyahu 16:7), a cup of consolations; תַּנְחוּמֶיךָ יְֽשַֽׁעַשְׁעוּ נַפְשִֽׁי (Tehillim 94:19), Your consolations delight my soul; זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי (Tehillim 119:50), this is my comfort in my affliction. דְּבָרִים נִֽחֻמִֽים (Zecharyah 1:13), comforting words, lacks the word in construct: in full it would be דברים דברי ניחומים, words, words of consolation.
Against Rabbi Yonah on a form
הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי (Yeshayahu 1:24), ah, I will be consoled over My foes. Rabbi Yonah wrote, as a possibility, that the proper form is אֶתְנָחֵם, I will console Myself. Radak holds otherwise: the nun carries a kamatz, and so the word is of the passive form; had it been the reflexive, the nun would carry a patach, since with a ches the missing doubling is not made up.
The other sense: regret
נִחָם כִּֽי־הִמְלִיךְ אֶת־שָׁאוּל (Shmuel I 15:35), Hashem regretted that He had made Shaul king; אֵין אִישׁ נִחָם עַל־רָעָתוֹ (Yirmiyahu 8:6), no man regrets his wickedness; וְנִחָם עַל־הָֽרָעָֽה (Yonah 4:2), and regrets the evil; כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִֽם (Bereishis 6:7), for I regret that I made them; and the noun, יַחַד נִכְמְרוּ נִֽחוּמָֽי (Hoshea 11:8), My regrets are turned over together. All of these are of the sense of regret. נכמרו ניחומי means נתגלגלו חרטותי, My regrets rolled over, when I had thought to overturn them and destroy them.
כִּֽי־נִחַם עַל־אַמְנוֹן כִּי־מֵֽת (שמואל ב' יג, לט), הוא נפעל עבר ועיקרו נִנְחַם והיתה החי"ת ראויה להדגש. וכן אוֹתָם יִרְאֶה פַרְעֹה וְנִחַם (יחזקאל לב, לא), וְנִֽחֲמוּ אֶתְכֶם (יחזקאל יד, כג), וְנִֽחַמְתִּי עַל־הָרָעָה (ירמיה יח, ח), וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַֽחֲרֵי אִמּֽוֹ (בראשית כד, סו), מֵֽאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל־בָּנֶיהָ (ירמיה לא, טו), נִלְאֵיתִי הִנָּחֵֽם (ירמיה טו, ו), והשם נֹחַם יִסָּתֵר מֵֽעֵינָֽי (יהושע יג, יד). ומשקל אחר וַֽאֲשַׁלֵּם נִֽחֻמִים (ישעיה נז, יח), דְּבָרִים נִֽחֻמִֽים (זכריה א, יג), וחסר הנסמך והראוי דברים דברי ניחומים. ומשקל אחר זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי (תהלים קיט, נ). ומשקל אחר כּוֹס תַּנְחוּמִים (ירמיה טז, ז), מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ (ישעיה סו, יא), תַּנְחוּמֶיךָ יְֽשַֽׁעַשְׁעוּ נַפְשִֽׁי (תהלים צד, יט). ובקבוץ הנקבות תַּנְחֻומוֹת אֵל (איוב טו, יא). והפעל הכבד [פִּעֵל] כִּֽי־נִחַם יְהֹוָה צִיּוֹן נִחַם כָּל־חָרְבֹתֶיהָ (ישעיה נא, ג), נַֽחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ, א), כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַֽחֲמֶנּוּ (ישעיה סו, יג), כַּֽאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵֽם (איוב כט, כה), וְלַמְנַֽחֲמִים וְלֹא מָצָֽאתִי (תהלים סט, כא). ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] סֹֽעֲרָה לֹא נֻחָמָה (ישעיה נד, יא), וּבִירֽוּשָׁלַם תְּנֻחָֽמוּ (ישעיה סו, יג). וההתפעל וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם (בראשית לז, לה). הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי (ישעיה א, כד), הראוי אֶתְנָחֵם כן כתבו רבי יונה באפשר. ואני אומר כי איננו כן כי הנו"ן קמוצה ולפיכך הוא מבנין נפעל ואם היה מבנין התפעל היתה פתוחה כי עם החי"ת לא יבא תשלום הדגש כמו שכתבתי בחלק הדקדוק. וַֽהֲנִֽחֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי (יחזקאל ה, יג), זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם י"י וָֽאֶתְנֶחָֽם (תהלים קיט, נב), מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶֽךָ (בראשית כז, מב), כלם ענין תנחומים וידוע הוא. וענין אחר וַֽי"י נִחָם כִּֽי־הִמְלִיךְ אֶת־שָׁאוּל (שמואל א' טו, לה), פתח כי הוא נפעל עבר והראוי בו נִנְחַם אֵין אִישׁ נִחָם עַל־רָעָתוֹ (ירמיה ח, ו), קמץ והוא נפעל עומד. וכן וְנִחָם עַל־הָֽרָעָֽה (יונה ד, ב), קמץ. כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִֽם (בראשית ו, ז), וַיִּנָּחֶם י"י עַל־הָרָעָה (שמות לב, יד). וההתפעל וְעַל־עֲבָדָיו יִתְנֶחָם (דברים לב, לו). והשם יַחַד נִכְמְרוּ נִֽחוּמָֽי (הושע יא, ח), כלם ענין חרטה. ופירוש נכמרו ניחומי נתגלגלו חרטותי כשחשבתי להפך ולשחת אותם.
ע-ר-ב
To mingle, and from it עֶרֶב, evening, when things blur together, and מַעֲרָב, the west. Also to be pleasing, to stand surety, עֲרָבָה, wilderness, and willows.
Mingling
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (Tehillim 106:35), they mingled among the nations, with the noun עֵרֶב רַב (Shemos 12:38), the mixed multitude. The sense, he says, is the mingling and joining of things one with another.
Why evening is called ערב
The time after sunset is עֶרֶב because it is the time of darkness, when things mingle so that a man cannot tell one from another or set them apart. And since the evening divides the night from the day, the night itself is called ערב. בֵּין הָעַרְבָּיִם (Shemos 12:6), between the evenings, runs from the sun's turning westward, from the sixth hour on, until night: two evenings, he says, the first when the sun begins to turn and the second after it has set. The quarter where the sun sets is מַעֲרָב. The verb from it: הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (Shoftim 19:9), behold, the day has waned toward evening, and עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (Yeshayahu 24:11), all joy has grown dark.
The woof, the raven, the swarm
הָעֵרֶב (Vayikra 13:52) is the woof, named because it mingles with the warp, the warp thread being fine and the woof thicker than it. עֹרֵב is the raven. And הֶעָרֹב (Shemos 8:17) he explains as gatherings of wild creatures of many kinds together.
Sweet and pleasing
מִנְחַת יְהוּדָה (Malachi 3:4) shall be עָרְבָה, pleasing and acceptable before Him; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב (Shir HaShirim 2:14), your voice is sweet. Where the verb takes an object it means to make good: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (Tehillim 119:122), make Your servant good and fit for good; and מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (Yirmiyahu 30:21) may be of this sense, who is he that has made his heart good and fit to draw near to Me. From this, he says, the heavens are called עֲרָבוֹת, because they are good and honoured: לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת (Tehillim 68:5), to Him who rides upon the heavens. Some put וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (Melachim II 14:14) here, and on their reading it means the sons of the nobles and the honoured, as the Targum said, יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא, the sons of the great ones.
Standing surety
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר (Bereishis 44:32), your servant went surety for the boy, and the pledge itself, עֵרָבוֹן (Bereishis 38:17). וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח (Shmuel I 17:18), and take their pledge, he holds belongs here: soldiers are used to pawning things against their expenses, having no ready money with them, and the pledge was to be taken back from whoever held it. And בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, to his mind, are the sons of the princes, whom they gave into the king's house as a pledge that they should not rebel against him. The verb of pledging is שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (Nechemiah 5:3), our fields and our vineyards and our houses we are pledging.
Trade, and who the עֹרְבִים were
From the sense of surety, he says, trade is called מַעֲרָב. On וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם (Melachim I 17:4), and I have commanded the עֹרְבִים to sustain you there, three readings stand. Rabbi Yonah wrote that they may belong to the pleasing sense; on that reading, Radak explains, צִוִּיתִי means that Hashem stirred their spirits to sustain him. Radak's father takes them from trade, trade being so called because merchants are used to giving pledges to one another in their dealings. And Radak holds it right that they are ravens in plain fact, the black unclean birds.
The wilderness, Arabia, the willows
עֲרָבָה is wilderness, as בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה (Devarim 1:1), in the wilderness, in the desert, and בְּעַרְבוֹת מוֹאָב (Bamidbar 22:1), in the deserts of Moav. זְאֵב עֲרָבוֹת (Yirmiyahu 5:6), the wolf of the deserts, and זְאֵבֵי עֶרֶב, wolves of the desert, are of this sense too, though both can be read from עֶרֶב, the night, since wolves come to the city at night to tear, which is how Yonasan renders it, דֵיבֵי רַמְשָׁא, wolves of the evening. עֲרָב is Arabia, whose people dwell in the desert. But וְאֵת כָּל־ הָעֶרֶב (Yirmiyahu 25:20), and all the עֶרֶב, is a people gathered from many nations, like עֵרֶב רַב, a mixed multitude, and Yonasan renders it סוּמְכְוָתָא, a word of mingling. And וְעַרְבֵי נָחַל (Vayikra 23:40) are willows of the brook.
[הִתְפָּעֵל] וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹֽא־יִתְעָרַב זָֽר (משלי יד, י), וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (תהלים קו, לה), וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָֽב (משלי כ, יט). והשם וְגַם־עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם (שמות יב, לח), וַיַּבְדִּילוּ כָל־עֵרֶב (נחמיה יג, ג), בחמש נקודות. ענין ערבוב והתחברות הדברים. ומזה נקרא העת אחר ביאת השמש ערב בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶֽאֱכֹל (שמות טז, ח), בשש נקודות, מפני שהוא עת החשך ויתערבו הדברים שלא יכיר אדם ולא יפריד בין דבר לדבר. ולפי שהערב יחלק הלילה מן היום נקראת הלילה ערב. וַֽיְהִי־עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹקֶר (בראשית א, ה), מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב (איוב ז, ד). בֵּין הָֽעַרְבָּֽיִם (שמות יב, ו) הוא מעת נטות השמש למערב והוא משש שעות ולמעלה עד הלילה. ואמר עַרְבָּיִם שהם שנים כי מעת שתתחיל השמש לנטות הוא הערב האחד ואחר ביאת השמש הוא הערב השני ובין הזמן הזה הוא מה שאומר עליו בין הערבים. ופאת ביאת השמש נקרא מערב וְיִֽירְאוּ מִמַּֽעֲרָב אֶת־שֵׁם י"י (ישעיה נט, יט). ובה"א הנוספת מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַֽעְרָבָה (דברי הימים א' כו, ל), וַֽיַּישְּׁרֵם לְמַֽטָּה־מַּעְרָבָה (שם ב' לב, ל), כי הם מלעיל. ובה"א הנקבה לְמַעַן יֵֽדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה (ישעיה מה, ו), מַעְרָבָה לְגִיחוֹן (דברי הימים ב' לג, יד) הם מלרע. והפעל ממנו הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (שופטים יט, ט). עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (ישעיה כד, יא). כלומר חשכה. אֶת־הַשְּׁתִי אוֹ אֶת־הָעֵרֶב (ויקרא יג, נב) בחמש נקודות, הוא חוט האריגה שקורי לו בלע"ז טרמ"א. ונקרא כן שמתערב עם השתי כי חוט השתי הוא דק וחוט הערב הוא עבה ממנו ומתערב עם השתי. וְאֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינֽוֹ (דברים יד, יד), וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם (מלכים א' יז, ד), וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מלכים א' יז, ו). יִקְּרוּהָ עֹֽרְבֵי־נַחַל (משלי ל, יז), ידוע, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת־הֶעָרֹב (שמות ח, יז), וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד (שמות ח, כ), הם אספסופי החי"ת ממינים הרבה. וענין אחר וְעָֽרְבָה לַֽי"י מִנְחַת יְהוּדָה (מלאכי ג, ד), כלומר תיטב ותהנה לו והכשר לפניו. וכן וְֽעָֽרְבָה שְׁנָתֶֽךָ (משלי ג, כד), וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּֽי (ירמיה לא, כה), יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי (תהלים קד, לד), אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם (יחזקאל טז, לז), עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר (משלי כ, יז), כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב (שיר השירים ב, יד), וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִֽי (ירמיה ו, כ). והעובר מזה עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (תהלים קיט, קכב), כלומר הטיב והכשר עבדך לטוב. וכן עָֽשְׁקָה־לִּי עָרְבֵֽנִי (ישעיה לח, יד), ויתכן להיות מזה מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (ירמיה ל, כא), כלומר מי הוא זה אשר הטיב את לבו והכשירו לגשת אלי. ומזה נקראו השמים ערבות לָרֹכֵב בָּֽעֲרָבוֹת (תהלים סח, ה), לפי שהם טובים ונכבדים. וכן מפרשים מזה וְאֵת בְּנֵי הַתַּֽעֲרֻבוֹת (מלכים ב' יד, יד), רצונו לומר בני האצילים והחשובים, וכן אמר התרגום יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא. וכתב רבי יונה כי אפשר להיות מן הענין הזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, ואומרו צִוִּיתִי רצונו לומר שהעיר את רוחם לכלכלהו. והנכון שהם עורבים ממש שהם העופות הטמאות השחורות כמו שכתבנו. וענין אחר כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר (בראשית מד, לב), אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ (משלי ו, א), אָֽנֹכִי אֶֽעֶרְבֶנּוּ (בראשית מג, ט), בַּעֹֽרְבִים מַשָּׁאֽוֹת (משלי כב, כו), שִֽׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ (איוב יז, ג). וההתפעל הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר (ישעיה לו, ח). והשם עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵֽהוּ (משלי יז, יח), פירמנצ"ה בלע"ז. והמשכון אִם־תִּתֵּן עֵֽרָבוֹן עַד שָׁלְחֶֽךָ (בראשית לח, יז). ומזה הענין לפי דעתי וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּֽח (שמואל א' יז, יח), כלומר משכונם כי דרך אנשי הצבא לשים משכונות על הוצאתם לפי שאין המעות מצויין עסהן ואמר לו שיקח ויוציא משכונם מאשר משכונו אצלו. וכן בני התערבות, בני השרים שהיו נותנין אותם בבית המלך עֵרָבוֹן שלא ימרדו בו אישטי"ט [אושטז"י] בלע"ז. והפעל ממנו שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (נחמיה ה, ג), כלומר ממשכנים. ומזה קראו למסחר מערב וערב וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ (ירמיה נ, לז), בחמש נקודות. מַֽעֲרָבֵךְ וְכָל־קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ (יחזקאל כז, לד), רצונו לומר אנשי מערבך. מַֽחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ וְֽעֹרְבֵי מַֽעֲרָבֵךְ (יחזקאל כז, כז). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. ונקרא המסחר כן לפי שדרך הסוחרים לערב זה לזה בסחורתם. אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ (איוב לט, ו), מדבר. וכן בַּמִּדְבָּר בָּֽעֲרָבָה (דברים א, א), צִיָּה וַֽעֲרָבָֽה (ירמיה נא, מג), עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִֽים (איוב כד, ה), הָיָה הַשָּׁרוֹן כָּֽעֲרָבָה (ישעיה לג, ט), בְּעַֽרְבוֹת מוֹאָב (במדבר כב, א), זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם (ירמיה ה, ו), וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב (חבקוק א, ח), שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב (צפניה ג, ג), כולם והדומים להם ענין מדבר. ואפשר לפרש ואבי ערב, זאב ערבות, מן עֶרֶב שהוא הלילה לפי שהזאבים באים לעיר בלילה לטרוף. וכן תרגם יונתן דֵיבֵי רַמְשָׁא. עֲרַב וְכָל־נְשִׂיאֵי קֵדָר (יחזקאל כז, כא), וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֲרָב (ירמיה כה, כד), מַשָּׂא בַּעְרָב (ישעיה כא, יג). וכן כָּל־מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּֽׁכְנִים בַּמִּדְבָּֽר (ירמיה כה, כד). והוא בשש נקודות. והם הערביים השוכנים במדבר. אבל וְאֵת כָּל־הָעֶרֶב (ירמיה כה, כ), הוא עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם עֵרֶב רב. ויונתן תרגם סוּמְכְוָתָא, לשון ערבוב והוא בחמש נקודות. והמסורת אומיא ורמשא בשלש נקודות ערוב ומטוה בשתי נקודות. כַּֽעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם (ישעיה מד, ד), וְעַרְבֵי־נָחַל (ויקרא כג, מ), ידוע.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Devarim: All Mixed Up," What's in a Word?, Ohr Somayach, 10 August 2024.
Cited in the essay: Mishlei 14:10, 20:19, 24:21; Tehillim 106:35, 126:5; Ezra 9:2; Daniel 2:41, 2:43; Shir HaShirim 7:3; Pesachim 10:2, 10:4, 10:7, 44a; Nazir 2:3, 6:2; Demai 7:2; Shemos 22:28 with Temurah 4a, the Mechilta, Rashi, Tosafos, Ibn Ezra, Radak, Ramban, Gur Aryeh, HaKsav VeHaKabbalah and Rav Hirsch; Yirmiyahu 13:17; Sotah 7:8 on Devarim 17:15; Kesubos 10b; Bava Basra 15a with Ritva, Rashba and Maharsha, and Sheilas Yaavetz vol. 1 §13; Bereishis 49:11 and Devarim 32:14; Shemos 14:3 with the Mechilta; Bamidbar 14:1; Esther 3:15; Bereishis 50:3; Bereishis 5:29, 6:6, 27:42; Shemos 32:12; Yeshayahu 40:1; Rav Hirsch to Vayikra 7:19, 11:43 and Bamidbar 18:29.