nature
compass directions
At a glance
In short
Each direction has three Hebrew names, and each name says why: east is mizrach (where the sun shines out), kedem (the sun's first, forward position), or panim (facewards); west is yam (seaward, toward the Mediterranean), maarav (where shadows blur), or acharon (the sun's last place); north is tzafon (on one explanation, hidden from the sun), smol (left), or the Aramaic estan; south is darom (the sun's daytime path), negev (the dry country), or teiman/yamin (right). Rabbi Eliyahu Benamozegh notes, though, that Tanach never actually uses semol for the north as it uses yamin for the south. Bereishis 28:14 names the four directions yam, kedem, tzafon and negev; Devarim 3:27 names them yam, tzafon, mizrach and teiman. Rabbi Klein explains the doublets this way: the several names each fix on a different aspect of the same direction, and are generally based either on the movements of the sun or on certain topographical features of Eretz Yisrael.
Distinctions
East: mizrach (מזרח), kedem (קדם), panim (פנים)
Mizrach is from zarach, to shine: the quarter the sun first shines from. Kedem is from kodem, early or forward, and points to the fact that the rising sun first shines from the east. Panim, literally "facewards," because when Adam was created the front of his body faced eastward, which makes east the frame of reference for smol and yamin (see the north and south entries below).
Rabbi Shlomo Pappenheim (Cheshek Shlomo s.v. קד): the east is sometimes marked twice, lif'as kedmah mizrachah (Shemos 27:13), vehachonim kedmah mizrachah (Bamidbar 2:3), because there is north-east, south-east and east-east, the middle east; kedmah mizrachah means due east, leaning neither north nor south. Rabbi Klein adds that the doubled form is used only for the east because it is the most esteemed of the four directions.
Rashi (to Bava Basra 25a): the east is called orient, from ohr, light, since the light comes from there in the morning (see Chavos Yair §219).
West: yam (ים), maarav (מערב), acharon (אחרון)
Rabbeinu Bachya explains that yam literally means sea, and serves for west because the Mediterranean lies at the west side of Eretz Yisrael. The west is also called maarav, from me'urav, mixed: as the sun sets, the shapes of the shadows become mixed up. Thirdly, acharon, literally "last," because it is the last place along the horizon where the sun is found before setting in the evening.
North: tzafon (צפון), smol (שמאל), estan (אסתן)
The commentators offer several explanations of tzafon.
- Some compare it to tzafun, hidden, because in the northern parts of the world (the Arctic zone) the sun's influence is hidden, the cold there obscuring its warmth; or, alternatively, because the sun generally remains south of the celestial equator, so the north side is "hidden" from the sun's presence.
- Others claim it is related to tzifiyah, gazing, since one can fix north by gazing heavenward and following the northern star.
- Another approach argues that tzafon refers to Mount Tzafon, a mountain mentioned in Tanach which lies due north of Eretz Yisrael and which scholars identify as Jebel Aqra, on the border between modern-day Turkey and Syria.
Smol, left, follows from facing east. The Gemara sometimes uses the Aramaic estan for north (e.g. Kesubos 23a); Rabbeinu Bachya (1255-1340) proposes that it may be related to the Aramaic asuta, health, alluding to certain healing properties of the north wind (see Yevamos 72a). Some people have a custom of exclaiming Asuta! on hearing another sneeze, to bless him with good health.
Rabbi Eliyahu Benamozegh (Eim LaMikra to Bereishis 24:49): if yamin and teiman mean right and south, semol should mean north, yet Tanach never uses semol for the north as it uses yamin for the south. Tzafon is tied to Hashem's attribute of gevurah, His holding back His bounty and so hiding it, the opposite of chessed, and so it is associated with the angel of Esav, Samael, a near-homograph of semol, sin and samech interchanging. He also speculates that semol and Samael are related to semel, an image, without explaining how.
South: darom (דרום), negev (נגב), teiman (תימן) / yamin (ימין)
The commentaries explain darom as a portmanteau of derech yom, the path of the day, because the sun generally remains in the southern hemisphere of the celestial map during the day. Negev is literally "dry," because the southern part of Eretz Yisrael is a dry and arid desert-land, so like yam it is a name taken from the land itself. Teiman and yamin are "right," again from an east-facing stance. Rabbi Klein points to a geographical anomaly: the Hebrew words for left and right turn up in place-names near the Gulf of Aden between Africa and Arabia, so that one travelling northwards there approaches Yemen (related to yemin) on his right and Somalia (related to smol) on his left.
Where the authorities disagree
Whether smol names the north.
- Rabbi Klein counts smol among the names for north, from an east-facing stance, as yamin and teiman are south.
- Rabbi Eliyahu Benamozegh (Eim LaMikra to Bereishis 24:49): if yamin and teiman mean right and south, semol should mean north, yet Tanach never uses it so, as it uses yamin for the south.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ח-ר
Behind and after: אָחוֹר, the back, and also the west; אַֽחֲרִית, the end, and so a deed's reward; also those who remain after a man; אַחֵר, another; the verb, to tarry.
Backward
וַיֵּֽלְכוּ אֲחֹרַנִּית (Bereishis 9:23), they went backwards. On וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת־לִבָּם אֲחֹֽרַנִּֽית (Melachim I 18:37) Rav Saadiah reads: You have turned their heart, which until now was backward. Radak's father reads it of turning their heart back from the faith of the Baal, since they recognized that its molten image was falsehood.
The end, and the reward
טוֹב אַֽחֲרִית דָּבָר מֵרֵֽאשִׁיתוֹ (Koheles 7:8), the end of a matter is better than its beginning. Reward is called אַֽחֲרִית because it is the close of the deed: כִּי אִם־יֵשׁ אַֽחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵֽת (Mishlei 23:18), for surely there is an end, and your hope will not be cut off, and לָתֵת לָכֶם אַֽחֲרִית וְתִקְוָֽה (Yirmiyahu 29:11), to give you an end and a hope.
After, and behind
אַֽחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה (Yehoshua 1:1), after the death of Moshe. In וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַֽחֲרֵי הַֽחֲנִית (Shmuel II 2:23), Avner struck him with what is behind the spear, that is, the wood of the spear. וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַֽחֲרָיו (Bereishis 19:26) means that his wife, who was behind him, looked behind her.
Those who come after
Men's children are called אַֽחֲרִית because they are left after them, וְאַֽחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג (Amos 9:1), which he says is spoken of the people; so וְלֹא לְאַֽחֲרִיתוֹ (Daniel 11:4), that he did not leave the kingship to his son. In וְאַֽחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל (Yechezkel 23:25) it is your people: the pasuk had said אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ, your nose and your ears, a figure for the heads, and the head is first to the people, going out and coming in before them, while the people are the end. Targum Yonasan renders עַמִיךְ, your people.
The back, and so the west
The western side is called אָחוֹר, as וְאָחוֹר וְֽלֹא־אָבִין לֽוֹ (Iyov 23:8), and to the west, and I do not perceive Him; and the western sea is הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן (Devarim 11:24), because the face is the east and the back the west, a man's face being toward the rising of the sun. On that same order the south is called ימין, the right, and the north שמאל, the left. And אַחֵר is another than oneself: וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶֽנָּה (Devarim 20:7), and another man will take her, and בְּגָדִים אֲחֵרִים (Vayikra 6:4), other garments.
Being late
Of a man whose doings are at the end and in waiting: לַֽמְאַֽחֲרִים עַל־הַיָּיִן (Mishlei 23:30), those who stay all day until evening over the drinking of wine, as מְאַֽחֲרֵי בַנֶּשֶׁף (Yeshayahu 5:11), those who stay late into the evening; and so מְאַֽחֲרֵי ־שֶׁבֶת (Tehillim 127:2), busy at their work all day until evening. His father writes that כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵֽר (Chavakuk 2:3) is not like these, but means it will not come at the end, from אַֽחֲרִית which is the end, and so Targum Yonasan renders לְאָחֽוֹר (Yeshayahu 42:23) as לְסוֹפָא, at the end.
Sorrows of those who hurry
Rabbi Yonah brought a further sense into this root for יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ (Tehillim 16:4), reading it as a prayer that the sorrows of those who hurry to strife may increase. Radak holds that wrong, since the root מהר is not found in the light form in the sense of haste, only in the sense of a marriage payment, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּֽׁה (Shemos 22:15). The right reading in his eyes is from the second sense, another: the sorrows of those who pay a marriage price to another god will increase, that is, they give gifts to another god and offer and pour out to it; the close of the pasuk proves it, בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם, I will not pour out their libations of blood.
וַיֵּֽלְכוּ אֲחֹרַנִּית (בראשית ט, כג), וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת־לִבָּם אֲחֹֽרַנִּֽית (מלכים א' יח, לז), פירש רבינו סעדיה ז"ל הסבות את לבם, שהיה עד עתה אחורנית. ואדני אבי ז"ל פירש הֲסִבֹּתָ אֶת־לִבָּם אֲחֹֽרַנִּֽית, מאמונת הבעל כי הכירו כי שקר נסכו. ומשקל אחר, וַיִּֽהְיוּ לְאָחוֹר וְלֹא לְפָנִֽים (ירמיה ז, כד), וקבוצו אחורים, ובסמוך אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּֽן (שמות כו, יב). ומשקל אחר, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ (דברים כא, יג). ומשקל אחר, טוֹב אַֽחֲרִית דָּבָר מֵרֵֽאשִׁיתוֹ (קהלת ז, ח), ונקרא השכר אחרית, לפי שהוא סוף המעשה, כִּי אִם־יֵשׁ אַֽחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵֽת (משלי כג, יח), לָתֵת לָכֶם אַֽחֲרִית וְתִקְוָֽה (ירמיה כט, יא), אִם־מָצָאתָ וְיֵשׁ אַֽחֲרִית (משלי כד, יד). ומשקל אחר, לָאַֽחֲרֹנָה יִסְעוּ (במדבר ב, לא). והקבוץ מן אחר אַֽחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה (יהושע א, א), וַיַּכֵּהוּ אַבְנֵר בְּאַֽחֲרֵי הַֽחֲנִית (שמואל ב' ב, כג), פירוש, במה שאחרי החנית והוא עץ החנית. ועם הכנוי יקובץ בלשון רבים לעולם, וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַֽחֲרֶיךָ (ישעיה ל, כא), וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַֽחֲרָיו (בראשית יט, כו), פירוש אשתו שהיתה מאחריו הביטה אחריה, מוֹכִיחַ אָדָם אַֽחֲרַי (משלי כח, כג), כולם ענינם ידוע. ופירש הגאון רב סעדיה כן מוֹכִיחַ אָדָם אַֽחֲרַי אמר, כי הם דברי האל יתברך מוכיח אדם ללכת בחוקותי ולמלא אחרי, חן ימצא ממחליק לשון כי הוא מזיקהו. ואדני אבי ע"ה פירוש אַֽחֲרַי שם תאר ופירושו מוֹכִיחַ אָדָם, שהוא נסוג אחור חן ימצא. והתאר לְיוֹם אַֽחֲרֽוֹן (משלי לא, כב), אחרונים, אחרונה. ולאיש זולתו וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶֽנָּה (דברים כ, ז), בְּגָדִים אֲחֵרִים (ויקרא ו, ד), בַּשָּׁנָה הָֽאַחֶֽרֶת (בראשית יז, כא), שֶֽׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרֽוֹת (בראשית כט, ל). ונקרארת פאת המערב אָחוֹר, וְאָחוֹר וְֽלֹא־אָבִין לֽוֹ (איוב כג, ח), והים המערבי הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן (דברים יא, כד), לפי שהפנים הם המזרח והאחור המערב, כי פני האדם אל זריחת השמש, ועל סדר זה נקראו דרום ימין, וצפון שמאל. ולמי שמעשיו באחרית והמתנה בא הפועל הכבד [פִּעֵל] לַֽמְאַֽחֲרִים עַל־הַיָּיִן (משלי כג, ל), וְלֹֽא־אֵחַר הַנַּעַר (בראשית לד, יט). ופירוש לַֽמְאַֽחֲרִים עַל־הַיָּיִן, שמתעכבים כל היום עד הערב על שתיית היין, וכן אמר מְאַֽחֲרֵי בַנֶּשֶׁף (ישעיה ה, יא), וכן פירוש מְאַֽחֲרֵי־שֶׁבֶת (תהלים קכז, ב), שמתעסקים כל היום במלאכתם עד הערב. וכתב אדני אבי ז"ל כי אינו כמו אלה כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵֽר (חבקוק ב, ג), אבל פירושו לא יסוף כמו אחרית שהוא סוף, וכן תרגם יונתן יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֽוֹר (ישעיה מב, כג) לְסוֹפָא. וכן הַגִּידוּ הָאֹֽתִיּוֹת לְאָחוֹר (ישעיה מא, כג) לְסוֹפָא, כלומר הבאות באחרית הימים. וכתב החכם ר' יעקב בן אלעזר וכבר נאמר, כי אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶֽךָ (משלי כד, כו), צווי מזה, כמו פַּלַּג לְשׁוֹנָם (תהלים נה, י). וכבד אחר [הִפְעִיל] וַיֹּיחֶר [וַיּוֹחֶר] מִן־הַמּוֹעֵד (שמואל ב' כ, ה)ׄ והפועל קל וָֽאֵחַר עַד־עָֽתָּה (בראשית לב, ה). ונקראו בני האדם אחרית על שם שנשארו אחריו, וְאַֽחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג (עמוס ט, א). וְאַֽחֲרִֽיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָֽה (עמוס ד, ב), פירוש מיהם. וכן וְאַֽחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶֽלָה (תהלים מט, יד). וכן וְלֹא לְאַֽחֲרִיתוֹ (דניאל יא, ד), כלומר שלא השאר המלכות לבנו וְאַֽחֲרִיתֵךְ בַּחֶרֶב תִּפּוֹל (יחזקאל כג, כה), פירוש עמך, כי זכר אַפֵּךְ וְאָזְנַיִךְ שהוא משל על הראשים, ואמר וְאַֽחֲרִיתֵךְ על העם כי הראש הוא ראשית ותחלה לעם כי הוא יוצא ובא לפניהם והעם לאחרית. וכן תרגם יונתן עַמִיךְ, ותרגם וְאַֽחֲרִיתֵךְ תֵּאָכֵל בָּאֵֽשׁ (יחזקאל כג, כה) וּשְׁפַר אַרְעִיךְ. וכן וְאַֽחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג (עמוס ט, א), אמר על העם. והכניס רבי יונה ענין אחר בזה השרש יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ (תהלים טז, ד), ופירש כך יהי רצון שירבו עצבות הממהרים אל המחלוקת, ואיננו נכון, כי לא מצאנו משרש מהר מבנין הקל מענין מהירות כי אם מענין מהר ומתן, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּֽׁה (שמות כב, טו). והנכון בעיני כי הוא מענין השני שיאמר לדבר זולתו אחר, ופירש הפסוק יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם המוהרים לאל אחר, כלומר שנותנין לאל אחר מהר ומתן ומקריבים קרבנות ומנסכים נסכים, ואחרית הפסוק יוכיח שאמר בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם (תהלים טז, ד).
ד-ר-ם
The south: it is התימן, Teiman, and it is הנגב, Negev, for it is called by these names.
Three names
וְדָרוֹם יְרָשָׁה (Devarim 33:23), possess the south. It is התימן, Teiman, and it is הנגב, Negev, for it is called by these names.
וְדָרוֹם יְרָֽשָׁה (דברים לג, כג), הוא התימן והוא הנגב כי בלשונות אלה נקרא.
ז-ר-ח
To rise, as the sun does, its rising being its uncovering. Where it rises is called מִזְרָח, the east, and אֶזְרָח is the settled native, uncovered and known to all.
Rising
שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנוֹדַד (Nachum 3:17), the sun rose and it fled, and הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח (Iyov 9:7), who speaks to the sun and it does not rise, which he reads as said of the night, and the rest of the pasuk, that He seals up the stars, as said of the day. The quarter where the sun rises is called מִזְרָח, as מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ (Tehillim 113:3), from the rising of the sun to its setting, and the noun is לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ (Yeshayahu 60:3), to the brightness of your rising.
Why the tzaraas is said to shine
וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ (Divrei HaYamim II 26:19) he glosses as its being uncovered, since the rising of the sun is the uncovering of it: until it rises it is hidden, and in rising it is uncovered and seen. Or else, he offers, it says זרחה because the tzaraas was bright as the sun, which is why it is called בַהֶרֶת.
Why a native is called אזרח
כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם (Vayikra 19:34): he is the settled man, long in the city, because he is uncovered to all and it is known who he is and whose family; but the stranger is covered, and no man knows who he is or whose family. By the same figure כְּאֶזְרָח רַעֲנָן (Tehillim 37:35) is the green and sappy tree, uncovered and seen in its beauty and its freshness.
וּכְבוֹד י"י עָלַיִךְ זָרָֽח (ישעיה ס, א), שֶׁמֶשׁ זָֽרְחָה וְנוֹדַד (נחום ג, יז), הָֽאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח (איוב ט, ו), פירושו בלילה, וּבְעַד כּֽוֹכָבִים יַחְתֹּֽם (שם) ביום אלה פעלים עומדים. ואפשר שיהיה זָרַח בַּחשֶׁךְ אוֹר לַיְשָׁרִים (תהלים קיב, ד), פעל יוצא או יהיה עומד בחביריו. ופאת זריחת השמש נקראת מזרח מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ (תהלים קיג, ג). והשם וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵֽךְ (ישעיה ס, ג). וְהַצָּרַעַת זָֽרְחָה בְמִצְחוֹ (דברי הימים ב' כו, יט), נתגלתה כי זריחת השמש הוא גלוי השמש, כי עד עת זריחתו הוא מכוסה ובזרחו יתגלה ויתראה. או אמר זרחה שהיתה הצרעת בהירה כשמש כמו שנקראת בַהֶרֶת (ויקרא יג, ב). כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם (ויקרא יט, לד), הוא התושב והקדמון בעיר כי הוא מגולה לכל וידוע מי הוא ומשפחתו אבל הגר הוא מכוסה ולא ידע אדם מי הוא ומי משפחתו. כְּאֶזְרָח רַֽעֲנָֽן (תהלים לז, לה), הוא העץ הלח והרטוב שהוא מגולה ונראה ביופיו ובלחותו.
י-מ-םhe files it under ים
The sea; and the west, called so because the Great Sea lies west of Eretz Yisrael. Another sense of the root: הַיֵּמִם, the mules.
The sea, and the west
כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים (Yeshayahu 11:9), as the waters cover the sea, with the plural יַמִּים, seas (Bereishis 1:10). Because the Great Sea lies to the west of Eretz Yisrael, the west itself is called by the word: יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה (Devarim 33:23), possess the west and the south.
Spoken of as a feminine
The word is sometimes referred to in the feminine: וְאֶת־הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ (Melachim II 16:17), he took the sea down off the brazen oxen that were beneath it, where the word for beneath it is a feminine one.
Where the word comes from
The root may be יָמַם, the doubled letter in the suffixed and plural forms proving it; or it may be יוֹם, the doubling standing in place of the quiescent letter, the proof there being the kamatz, since every one of them has a kamatz save יַם סוּף, the Yam Suf. He does not decide between them.
The mules found in the wilderness
אֲשֶׁר מָצָא אֶת־ הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר (Bereishis 36:24), who found the yemim in the wilderness: these are the mules, bred of two kinds, the horse and the donkey. אֲשֶׁר מָצָא, who found, means he found it while herding: he was herding the donkeys, and it came into his mind to breed the horse on the she-donkey, and he brought this kind into the world. Chazal (Pesachim 54a) say Anah was himself of invalid birth and brought invalid creatures into the world; the reason given is that he was the son of Tzivon, his own brother, who came upon his mother and fathered Anah by her.
כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּֽים (ישעיה יא, ט), כְּהַֽעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּֽיו (יחזקאל כו, ג), וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִֽי (איוב כח, יד), הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד, ג), הֲיָם־אָנִי אִם־תַּנִּין (איוב ז, יב), וְהַֽחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (ירמיה נא, לז). ובא ים מכונה בלשון נקבה וְאֶת־הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ (מלכים ב' טז, יז). והקבוץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים (בראשית א, י), עַל־יַמִּים יְסָדָהּ (תהלים כד, ב), עֵת נִשְׁבֶּרֶת מִיַּמִּים (יחזקאל כז, לד), ידוע. ולפי שהים הגדול לפאת מערב ארץ ישראל קראו לפאת מערב ים יָם וְדָרוֹם יְרָֽשָׁה (דברים לג, כג), יָמָּה וָקֵדְמָה (בראשית כה, יד). ואפשר ששרש ים יָמַם ודגש הכינוי והקבוץ יוכיח. או יהיה שרשו יוֹם ויהיה הדגש תמורת הנח והראיה קמצותו כי כלם קמוץ זולתי יַם סוּף. וענין אחר מזה השרש אֲשֶׁר מָצָא אֶת־הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר (בראשית לו, כד), והם הפרדים כי הם מהרכבת שני מינים הסוס והחמור. ובאמרו אֲשֶׁר מָצָא פירושו ברעהו מצא, כי היה רועה החמורים וחשב בדעתו שירכיב הסוס על החמורה והוא הוציא זה המין בעולם. ואמרו רבותינו ז"ל (פסחים נד, ע"א) עֲנָה פסול היה והביא פסולין בעולם, כי בן צבעון אחיו היה שבא על אמו והוליד ממנה ענה.
י-מ-ן
The right hand and the right side; since a man's strength is on his right, strength; and the south, which is on a man's right when he faces east.
Right hand and right side
אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה (Bereishis 13:9), if you go left I will go to the right side. The adjective names the right of a thing: וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין (Yechezkel 1:10), the lion's face to the right; יַד־יְמִינוֹ (Bereishis 48:17), the hand of his right side; עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ (Shoftim 3:16), on the thigh of his right side. The hand is at times spoken of in the masculine, as in וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה־בוֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר (Yechezkel 2:9), and behold, a hand sent out to me, and behold, in it a scroll of a book, and so נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר (Eichah 2:4), His right hand stood as a foe; or that is the hand of his right side.
Strength called by the right
Since a man's strength is in his right side, the word stands for strength: וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר (Tehillim 144:11), their strength and their might is a lie. Rabbi Adonim took it for an oath instead, from the Arabic, since the pasuk has already said אשר פיהם דבר שוא, whose mouth speaks falsehood, so that the second half runs: and their oath is a false oath.
Why הַיְמָנִית is kamatz
אֶת־אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית (Vayikra 14:16), his right finger, and וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית (Vayikra 14:14), on the thumb of his right hand, come with kamatz under the mem. Rabbi Yonah wrote that the kamatz keeps the word apart from the one that belongs to the tribe of Binyamin, אִישׁ יְמִינִי (Esther 2:5), a Binyaminite. Rabbi Yehudah wrote the same, and what they wrote goes on: שמאלי, left, was treated the same way, with kamatz under the mem, the one standing opposite the other, though שמאלי needs no such parting. Radak says they wrote well.
The Mishnah's like distinction
The Mishnah (Parah 1:1) parts two meanings of one word the same way. Rabbi Yehoshua said he had heard only שלשית, and when asked what the word meant, said he had heard it so and no more. Ben Azzai explained: said one way, שלשית is שלישית, third to the others in a count; said the other way, it is three years old. So too with כרם רבעי, a vineyard of the fourth: asked what the word meant, Rabbi Yehoshua gave the same answer, and Ben Azzai explained that רביעי is fourth to the others in a count, and רבעי is of four years.
Binyamin
וְאָבִיו קָרָא־לוֹ בִנְיָמִין (Bereishis 35:18), and his father called him Binyamin, he reads as בן ימין, son of the right. The right is more honoured and beloved to a man than the left, and the youngest of the sons is the dearest, so the name says: my son who is dear and honoured to me. His tribesmen are called after him with the full name, בֶּן־יְמִינִי (Shmuel I 9:21), a Binyaminite, and with ימין alone, אִישׁ יְמִינִי (Shmuel I 9:2 in his edition), a man of Binyamin.
The south side
The south quarter is called יָמִין because it is on a man's right when his face is to the east, the east being called פנים, the front, as the west is called אחור, the back: צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם (Tehillim 89:13), north and south, You created them. With a tav added it is תימן: אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (Chavakuk 3:3), Hashem will come from the south. The south is also called נֶגֶב, and the two are set side by side in נֶגְבָּה תֵימָנָה (Shemos 26:18), to the south, southward, though both are one, as in אַדְמַת־עָפָר (Daniel 12:2), earth of dust; or else the second is there for plainness, תֵימָנָה being the clearer of the two.
אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה (בראשית יג, ט), בנח היו"ד. פירוש אלך אני לצד ימין. מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים (דברי הימים א' יב, ב), בנוע היו"ד הִתְאַֽחֲדִי הֵימִנִי (יחזקאל כא, כא), נחה היו"ד ובאה אל"ף נעה תמורת היו"ד במלת כִּי תַֽאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִֽילוּ (ישעיה ל, כא). והתאר וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל־הַיָּמִין (יחזקאל א, י), וְאֶפְנֶה עַל־יָמִין אוֹ עַל־שְׂמֹֽאל (בראשית כד, מט), כלומר צד הימין. וכן חוֹתָם עַל־יַד יְמִינִי (ירמיה כב, כד), כִּֽי־יָשִׁית אָבִיו יַד־יְמִינוֹ (בראשית מח, יז), וַתֹּחֶז יַד־יְמִין יוֹאָב (שמואל ב' כ, ט), יד צדו הימין, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶֽה (זכריה יא, יז), בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל־עֵין יָמִין (שמואל א' יא, ב), עין הצד הימין, עַל יֶרֶךְ יְמִינֽוֹ (שופטים ג, טז), ירך צדו הימין, שׁוֹק הַיָּמִין (ויקרא ז, לב), שוק צדו הימין או הימין תאר לשוק. וכן שִׂים יְמִֽינְךָ עַל־רֹאשֽׁוֹ (בראשית מח, יח), היד הימין. וכנה היד בלשון זכר כמו וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה אֵלָי וְהִנֵּה־בוֹ מְגִלַּת־סֵֽפֶר (יחזקאל ב, ט), יִכְתֹּב יָדוֹ לַֽי"י (ישעיה מד, ה), וכן נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר (איכה ב, ד). או ירצה לומר יד ימינך כלומר יד צדך הימין כמו יד ימינו. וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָֽא (משלי כז, טז), נפרשנו עוד בשרש צָפַן. ולפי שהכח הוא בצד ימין כנה הכח בימין וִֽימִינָם יְמִין שָֽׁקֶר (תהלים קמד, יא), כחם וגבורתם שקר. ורבי אדונים פירש אותו לשון שבועה מן הערבי לפי שאמר אשר פיהם דבר שוא אמר ושבועתם שבועת שקר. והתאר עוד במ"ם קמוצה ויקרא שׁם הַיְמָנִי יכין (דברי הימים ב' ג, יז), אֶת־אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית (ויקרא יד, טז), וְעַל־בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית (ויקרא יד, יד), וכתב רבי יונה כי בא כן קמוץ להבדיל בינו ובין המתיחש אל שבט בנימין אִישׁ יְמִינִֽי (אסתר ב, ה). וכן כתב רבי יהודה ונהגו כמנהג מן שמאל שמאלי בקמץ המ"ם גם כן מפני שזה לעומת זה, ואך על פי שבשמאלי אין צריך הבדלה. ויפה כתבו. וכן מצאנו במשנה כענין זו ההבדלה בן שתי ענינים באמרם במשנת פרה (פרק ראשון, משנה א) אמר רבי יהושע לא שמעתי אלא שלשית. אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש, אם אתה אומר שלשית, שלישית לאחרות במנין, וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים. כיוצא בו כרם רבעי אמרו לו מה הלשון רבעי? אמר להם כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש, אם אתה אומר רביעי, רביעי לאחרים במנין, וכשאתה אומר רבעי מן ארבע שנים, ונתחבר שם העצם ממנו וְאָבִיו קָֽרָא־לוֹ בִנְיָמִֽין (בראשית לה, יח), פירושו בן ימין. ולפי שהימין נכבד וחביב על האדם מהשמאל והקטן שבבנים חביב על האדם יותר קראו בנימין, כלומר בן ימיני, חביב ונכבד עלי. ונתיחשו בני שבטו אליו פעם עם השם המלא כמו בֶּן־יְמִינִי (שמואל א' ט, כא), ועם הימין לבדו כמו אִישׁ יְמִינִי (שמואל א' ט, ב). ונקראה פאת הדרום יָמִין כי היא לימין האדם בעת פניו למזרח, כי פאה המזרח הקרא פנים כמו שנקרא המערב אחור. צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם (תהלים פט, יג). וכן בתוספת תי"ו תימן אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא (חבקוק ג, ג), וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה (דברים ג, כז). וכן נקראת דרום נֶגֶב ונסמכה אל תימנה נֶגְבָּה תֵימָנָה (שמות כו, יח). ואף על פי שהכל אחד כמו אַדְמַת־עָפָר (דניאל יב, ב), מִטִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג). או לתוספת ביאור כי תימנה יותר לשון מבואר מנגבה. וכן קֵדְמָה מִזְרָחָה (יהושע יט, יג), וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר (דניאל ח, כא).
נ-ג-ב
The south, and waste, parched land; in the Targum and in Chazal, to dry. The south itself is called נֶגֶב, he says, for the drought of that quarter and its heat.
The south
מֶֽלֶךְ־ הַנֶּגֶב (Daniel 11:5), the king of the south, with six points, and צָפֹנָה וָנֶגְבָּה (Bereishis 13:14), northward and southward: it is the south.
Dry ground
כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי (Yehoshua 15:19), for you have given me a land of the Negev, which he explains as ארץ חרבה וחררה, a waste and parched land; and likewise כַּֽאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב (Tehillim 126:4), like streams in the dry land, כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב (Yeshayahu 21:1), like whirlwinds in the dry land, and מַשָּׂא בַּֽהֲמוֹת נֶגֶב (Yeshayahu 30:6), the burden of the beasts of the dry land.
Drying, in Targum and in Chazal
חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (Bereishis 8:13), the face of the ground was dry, which the Targum renders נְגוּבוּ אַפֵּי אַרְעָא, the face of the land dried; and Chazal (Taharos 10:8) say מנגבן והן טהורין, he wipes them dry and they are clean. They use the word much besides.
Which sense, in Shmuel and Yirmiyahu
וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב (Shmuel I 20:41), and David rose from beside the Negev, נֶגֶב יְהוּדָה (Shmuel I 27:10), the Negev of Yehudah, and אֶל־ נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג (Shmuel I 30:1), to the Negev and to Tziklag, may all be the wilderness and the place of waste and dryness, or they may be the south; so too עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ (Yirmiyahu 13:19), the cities of the Negev are shut up. Or these may mean level ground, since the wilderness too is level. The south itself is called נֶגֶב because that quarter has much drought and no settlement as the others have, for its heat.
מֶֽלֶךְ־הַנֶּגֶב (דניאל יא, ה), בשש נקודות. צָפֹנָה וָנֶגְבָּה (בראשית יג, יד), הוא דרום. כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי (הושע טו, יט), פירוש ארץ חרבה וחררה. וכן כַּֽאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב (תהלים קכו, ד), כְּסוּפוֹת בַּנֶּגֶב (ישעיה כא, א), מַשָּׂא בַּֽהֲמוֹת נֶגֶב (ישעיה ל, ו). ותרגום חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (בראשית ח, יג) נְגוּבוּ אַפֵּי אַרְעָא. וכן בדברי רבותינו ז"ל (טהרות פרק י, משנה ח) מנגבן והן טהורין. וזולת זה נשתמשו בלשון הזה הרבה. וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב (שמואל א' כ, מא), עַל־נֶגֶב יְהוּדָה וְעַל־נֶגֶב הַיְּרַחְמְאֵלִי וְאֶל־נֶגֶב הַקֵּינִֽי (שמואל א' כז, י), אֶל־נֶגֶב וְאֶל־צִקְלַג (שמואל א' ל, א), יתכן בכלם שפירושם המדבר ומקום החרב והיבש או פירושם דרום. וכן עָרֵי הַנֶּגֶב סֻגְּרוּ (ירמיה יג, יט). או יהיה פירוש אלה ארץ מישור, כי גם המדבר הוא מישור, והדרום עצמו נקרא על כן נֶגֶב לפי שיש בפאת דרום חרב הרבה ואין בה ישוב כמו בשאר הפאות מפני החמימות.
ע-ר-ב
To mingle, and from it עֶרֶב, evening, when things blur together, and מַעֲרָב, the west. Also to be pleasing, to stand surety, עֲרָבָה, wilderness, and willows.
Mingling
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (Tehillim 106:35), they mingled among the nations, with the noun עֵרֶב רַב (Shemos 12:38), the mixed multitude. The sense, he says, is the mingling and joining of things one with another.
Why evening is called ערב
The time after sunset is עֶרֶב because it is the time of darkness, when things mingle so that a man cannot tell one from another or set them apart. And since the evening divides the night from the day, the night itself is called ערב. בֵּין הָעַרְבָּיִם (Shemos 12:6), between the evenings, runs from the sun's turning westward, from the sixth hour on, until night: two evenings, he says, the first when the sun begins to turn and the second after it has set. The quarter where the sun sets is מַעֲרָב. The verb from it: הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (Shoftim 19:9), behold, the day has waned toward evening, and עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (Yeshayahu 24:11), all joy has grown dark.
The woof, the raven, the swarm
הָעֵרֶב (Vayikra 13:52) is the woof, named because it mingles with the warp, the warp thread being fine and the woof thicker than it. עֹרֵב is the raven. And הֶעָרֹב (Shemos 8:17) he explains as gatherings of wild creatures of many kinds together.
Sweet and pleasing
מִנְחַת יְהוּדָה (Malachi 3:4) shall be עָרְבָה, pleasing and acceptable before Him; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב (Shir HaShirim 2:14), your voice is sweet. Where the verb takes an object it means to make good: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (Tehillim 119:122), make Your servant good and fit for good; and מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (Yirmiyahu 30:21) may be of this sense, who is he that has made his heart good and fit to draw near to Me. From this, he says, the heavens are called עֲרָבוֹת, because they are good and honoured: לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת (Tehillim 68:5), to Him who rides upon the heavens. Some put וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (Melachim II 14:14) here, and on their reading it means the sons of the nobles and the honoured, as the Targum said, יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא, the sons of the great ones.
Standing surety
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר (Bereishis 44:32), your servant went surety for the boy, and the pledge itself, עֵרָבוֹן (Bereishis 38:17). וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח (Shmuel I 17:18), and take their pledge, he holds belongs here: soldiers are used to pawning things against their expenses, having no ready money with them, and the pledge was to be taken back from whoever held it. And בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, to his mind, are the sons of the princes, whom they gave into the king's house as a pledge that they should not rebel against him. The verb of pledging is שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (Nechemiah 5:3), our fields and our vineyards and our houses we are pledging.
Trade, and who the עֹרְבִים were
From the sense of surety, he says, trade is called מַעֲרָב. On וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם (Melachim I 17:4), and I have commanded the עֹרְבִים to sustain you there, three readings stand. Rabbi Yonah wrote that they may belong to the pleasing sense; on that reading, Radak explains, צִוִּיתִי means that Hashem stirred their spirits to sustain him. Radak's father takes them from trade, trade being so called because merchants are used to giving pledges to one another in their dealings. And Radak holds it right that they are ravens in plain fact, the black unclean birds.
The wilderness, Arabia, the willows
עֲרָבָה is wilderness, as בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה (Devarim 1:1), in the wilderness, in the desert, and בְּעַרְבוֹת מוֹאָב (Bamidbar 22:1), in the deserts of Moav. זְאֵב עֲרָבוֹת (Yirmiyahu 5:6), the wolf of the deserts, and זְאֵבֵי עֶרֶב, wolves of the desert, are of this sense too, though both can be read from עֶרֶב, the night, since wolves come to the city at night to tear, which is how Yonasan renders it, דֵיבֵי רַמְשָׁא, wolves of the evening. עֲרָב is Arabia, whose people dwell in the desert. But וְאֵת כָּל־ הָעֶרֶב (Yirmiyahu 25:20), and all the עֶרֶב, is a people gathered from many nations, like עֵרֶב רַב, a mixed multitude, and Yonasan renders it סוּמְכְוָתָא, a word of mingling. And וְעַרְבֵי נָחַל (Vayikra 23:40) are willows of the brook.
[הִתְפָּעֵל] וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹֽא־יִתְעָרַב זָֽר (משלי יד, י), וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (תהלים קו, לה), וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָֽב (משלי כ, יט). והשם וְגַם־עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם (שמות יב, לח), וַיַּבְדִּילוּ כָל־עֵרֶב (נחמיה יג, ג), בחמש נקודות. ענין ערבוב והתחברות הדברים. ומזה נקרא העת אחר ביאת השמש ערב בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶֽאֱכֹל (שמות טז, ח), בשש נקודות, מפני שהוא עת החשך ויתערבו הדברים שלא יכיר אדם ולא יפריד בין דבר לדבר. ולפי שהערב יחלק הלילה מן היום נקראת הלילה ערב. וַֽיְהִי־עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹקֶר (בראשית א, ה), מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב (איוב ז, ד). בֵּין הָֽעַרְבָּֽיִם (שמות יב, ו) הוא מעת נטות השמש למערב והוא משש שעות ולמעלה עד הלילה. ואמר עַרְבָּיִם שהם שנים כי מעת שתתחיל השמש לנטות הוא הערב האחד ואחר ביאת השמש הוא הערב השני ובין הזמן הזה הוא מה שאומר עליו בין הערבים. ופאת ביאת השמש נקרא מערב וְיִֽירְאוּ מִמַּֽעֲרָב אֶת־שֵׁם י"י (ישעיה נט, יט). ובה"א הנוספת מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַֽעְרָבָה (דברי הימים א' כו, ל), וַֽיַּישְּׁרֵם לְמַֽטָּה־מַּעְרָבָה (שם ב' לב, ל), כי הם מלעיל. ובה"א הנקבה לְמַעַן יֵֽדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה (ישעיה מה, ו), מַעְרָבָה לְגִיחוֹן (דברי הימים ב' לג, יד) הם מלרע. והפעל ממנו הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (שופטים יט, ט). עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (ישעיה כד, יא). כלומר חשכה. אֶת־הַשְּׁתִי אוֹ אֶת־הָעֵרֶב (ויקרא יג, נב) בחמש נקודות, הוא חוט האריגה שקורי לו בלע"ז טרמ"א. ונקרא כן שמתערב עם השתי כי חוט השתי הוא דק וחוט הערב הוא עבה ממנו ומתערב עם השתי. וְאֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינֽוֹ (דברים יד, יד), וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם (מלכים א' יז, ד), וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מלכים א' יז, ו). יִקְּרוּהָ עֹֽרְבֵי־נַחַל (משלי ל, יז), ידוע, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת־הֶעָרֹב (שמות ח, יז), וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד (שמות ח, כ), הם אספסופי החי"ת ממינים הרבה. וענין אחר וְעָֽרְבָה לַֽי"י מִנְחַת יְהוּדָה (מלאכי ג, ד), כלומר תיטב ותהנה לו והכשר לפניו. וכן וְֽעָֽרְבָה שְׁנָתֶֽךָ (משלי ג, כד), וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּֽי (ירמיה לא, כה), יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי (תהלים קד, לד), אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם (יחזקאל טז, לז), עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר (משלי כ, יז), כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב (שיר השירים ב, יד), וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִֽי (ירמיה ו, כ). והעובר מזה עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (תהלים קיט, קכב), כלומר הטיב והכשר עבדך לטוב. וכן עָֽשְׁקָה־לִּי עָרְבֵֽנִי (ישעיה לח, יד), ויתכן להיות מזה מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (ירמיה ל, כא), כלומר מי הוא זה אשר הטיב את לבו והכשירו לגשת אלי. ומזה נקראו השמים ערבות לָרֹכֵב בָּֽעֲרָבוֹת (תהלים סח, ה), לפי שהם טובים ונכבדים. וכן מפרשים מזה וְאֵת בְּנֵי הַתַּֽעֲרֻבוֹת (מלכים ב' יד, יד), רצונו לומר בני האצילים והחשובים, וכן אמר התרגום יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא. וכתב רבי יונה כי אפשר להיות מן הענין הזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, ואומרו צִוִּיתִי רצונו לומר שהעיר את רוחם לכלכלהו. והנכון שהם עורבים ממש שהם העופות הטמאות השחורות כמו שכתבנו. וענין אחר כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר (בראשית מד, לב), אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ (משלי ו, א), אָֽנֹכִי אֶֽעֶרְבֶנּוּ (בראשית מג, ט), בַּעֹֽרְבִים מַשָּׁאֽוֹת (משלי כב, כו), שִֽׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ (איוב יז, ג). וההתפעל הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר (ישעיה לו, ח). והשם עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵֽהוּ (משלי יז, יח), פירמנצ"ה בלע"ז. והמשכון אִם־תִּתֵּן עֵֽרָבוֹן עַד שָׁלְחֶֽךָ (בראשית לח, יז). ומזה הענין לפי דעתי וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּֽח (שמואל א' יז, יח), כלומר משכונם כי דרך אנשי הצבא לשים משכונות על הוצאתם לפי שאין המעות מצויין עסהן ואמר לו שיקח ויוציא משכונם מאשר משכונו אצלו. וכן בני התערבות, בני השרים שהיו נותנין אותם בבית המלך עֵרָבוֹן שלא ימרדו בו אישטי"ט [אושטז"י] בלע"ז. והפעל ממנו שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (נחמיה ה, ג), כלומר ממשכנים. ומזה קראו למסחר מערב וערב וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ (ירמיה נ, לז), בחמש נקודות. מַֽעֲרָבֵךְ וְכָל־קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ (יחזקאל כז, לד), רצונו לומר אנשי מערבך. מַֽחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ וְֽעֹרְבֵי מַֽעֲרָבֵךְ (יחזקאל כז, כז). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. ונקרא המסחר כן לפי שדרך הסוחרים לערב זה לזה בסחורתם. אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ (איוב לט, ו), מדבר. וכן בַּמִּדְבָּר בָּֽעֲרָבָה (דברים א, א), צִיָּה וַֽעֲרָבָֽה (ירמיה נא, מג), עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִֽים (איוב כד, ה), הָיָה הַשָּׁרוֹן כָּֽעֲרָבָה (ישעיה לג, ט), בְּעַֽרְבוֹת מוֹאָב (במדבר כב, א), זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם (ירמיה ה, ו), וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב (חבקוק א, ח), שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב (צפניה ג, ג), כולם והדומים להם ענין מדבר. ואפשר לפרש ואבי ערב, זאב ערבות, מן עֶרֶב שהוא הלילה לפי שהזאבים באים לעיר בלילה לטרוף. וכן תרגם יונתן דֵיבֵי רַמְשָׁא. עֲרַב וְכָל־נְשִׂיאֵי קֵדָר (יחזקאל כז, כא), וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֲרָב (ירמיה כה, כד), מַשָּׂא בַּעְרָב (ישעיה כא, יג). וכן כָּל־מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּֽׁכְנִים בַּמִּדְבָּֽר (ירמיה כה, כד). והוא בשש נקודות. והם הערביים השוכנים במדבר. אבל וְאֵת כָּל־הָעֶרֶב (ירמיה כה, כ), הוא עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם עֵרֶב רב. ויונתן תרגם סוּמְכְוָתָא, לשון ערבוב והוא בחמש נקודות. והמסורת אומיא ורמשא בשלש נקודות ערוב ומטוה בשתי נקודות. כַּֽעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם (ישעיה מד, ד), וְעַרְבֵי־נָחַל (ויקרא כג, מ), ידוע.
פ-נ-ה
To turn and look; from it פִּנָּה, a corner, and פָּנִים, the face, which also names anger; before, earlier, within, in one's lifetime; and in another sense, to clear.
Turning
כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים (Devarim 31:18), he turned to other gods, and פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה (Devarim 2:3), turn yourselves northward. לִפְנוֹת עָרֶב (Bereishis 24:63) he glosses as when the evening turns and comes on.
The corner and the face
הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (Yechezkel 46:12), the gate that faces, is like שַׁעַר הַפִּנָּה (Melachim II 14:13), the corner gate: the corner is called פונה, facing, because it looks upon the wall and its beauty. And from this, he says, the face is called פָּנִים, because it turns this way and that.
Before, and from before
לִפְנֵי, before; מִפְּנֵי, from before; and מִלִּפְנֵי, where both stand together. He asks how the mem, which shows distance, and the lamed, which shows nearness, can be joined in one word, since they are opposites, and answers that it means from the place that is before Hashem, which is the place where prophecy is received.
On the face of, and before Hashem
עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (Bereishis 25:18) means that his lot fell together with the lot of his brothers. גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי (Bereishis 10:9), a mighty hunter before Hashem, is that he would offer of his game before Hashem; or else before Hashem is said to make his might great, as in עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (Yonah 3:3), a city great to Hashem, and כְּֽהַרְרֵי־אֵל (Tehillim 36:7), like the mountains of Hashem. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (Shmuel I 1:16) is short a word: do not set your maidservant before Hashem as a daughter of worthlessness.
In someone's lifetime
עַל פְּנֵי he often reads as during a life: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (Bereishis 11:28), Haran died in the lifetime of Terach his father, and so עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם (Bamidbar 3:4), in the lifetime of Aharon their father. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ (Tehillim 72:17) he reads as while the sun endures, and so יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (Iyov 4:19), they crush them while the moth endures, that is, for ever, as it says לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (Iyov 4:20), they perish for ever. He reads לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי (Shemos 20:3) the same way, you shall have no other gods while I endure, which is for ever, and offers beside it that על פני there means לפני, before Me, so that even in secret a thing is before Him. Later in the entry he gives his own view, לפי דעתי, that על פני there is to anger Me.
Clearing away
Where the verb takes an object it is to clear: וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (Bereishis 24:31), I have cleared the house, and פַּנּוּ דֶּרֶךְ (Yeshayahu 40:3), clear a way.
Turning the back
In the causative it is turning away: הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב (Yirmiyahu 48:39), Moav has turned the back, לֹא הִפְנוּ אָבוֹת אֶל בָּנִים (Yirmiyahu 47:3), which he glosses as fathers not turning their faces back to their sons, and וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (Yirmiyahu 46:5), they fled and did not turn. Of נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן (Yirmiyahu 49:8) he says it is not a command, as some have thought, since this form has no command, but a past: flee, you who dwell in Dedan, for your enemy has already turned to come upon you and has settled deep in your land to drive you out and exile you. His father reads it of Dedan instead, that when they were told to flee they turned and fled far off and put their dwelling where the enemy's hand would not reach them.
The face as anger
Since anger shows in the face, Scripture names anger by the face: וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (Vayikra 20:6), I will set My face against that soul, לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (Yirmiyahu 3:12), I will not let My face fall upon you, אֲכַפְּרָה פָנָיו (Bereishis 32:21), appeasing his face, and וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד (Shmuel I 1:18), her face was hers no longer. On this reckoning he offers וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו (Devarim 4:37) as in His anger, the anger He was angry with at Mitzrayim, having set the same words earlier in the entry among those that mean in a lifetime.
The front, and borrowed uses
What is over against a man's face is called פָּנִים, and its opposite אָחוֹר: וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (Yechezkel 2:10), and it was written front and back. By way of borrowing, וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (Tehillim 104:30), and You renew the face of the ground, and אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (Shmuel II 11:15), over against the face of the battle.
Earlier, and inner
לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (Tehillim 102:26), of old You founded the earth, וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (Bereishis 46:28), sent ahead of him, and וְלִפְנֵי מִזֶּה (Nechemiah 13:4), before this. Inside is the same word: הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי (Melachim I 6:17) is the inner Heichal, called inner although it lies outside the Devir because it is inside the Ulam, or else so called because it stood before the Devir as one goes in. So הַבַּיִת הַפְּנִימִי (Yechezkel 41:17) and אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (Esther 4:11), while כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (Tehillim 45:14) is a noun, standing within.
כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִֽים (דברים לא, יח), כִּֽי־פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים (ירמיה ב, כז), וּבְכֹל אֲשֶׁר־יִפְנֶה יַרְשִֽׁיעַ (שמואל א' יד, מז), הוֹאִילוּ פְנוּ־בִי (איוב ו, כח), פְּנֵה־אֵלַי וְחָנֵּנִי (תהלים כה, טז), אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם (דברים כט, יז), וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה (שמות לב, טו), וַיִּפֶן בִּנְיָמִן אַחֲרָיו (שופטים כ, מ), פְּנוּ לָכֶם צָפֹֽנָה (דברים ב, ג). לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כד, סג), כשהערב פונה ובא. לִפְנוֹת בֹּקֶר (שמות יד, כז), כשהבקר פונה ובא. והשם וּמַֽעֲלֹתֵהוּ פְּנוֹת קָדִֽים (יחזקאל מג, יז), בשקל לִמְנוֹת יָמֵינוּ (תהלים צ, יב). והפעל הכבד [הִפְעִיל] הִפְנָה־עֹרֶף מוֹאָב בֹּושׁ (ירמיה מח, לט), לֹֽא־הִפְנוּ אָבוֹת אֶל־בָּנִים מֵֽרִפְיֹון יָדָֽיִם (ירמיה מז, ג), לא החזירו להם פניהם. וכן וּמָנֹוס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ (ירמיה מו, ה), אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה (יחזקאל ט, ב), כְּהַפְנֹתוֹ שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת (שמואל א' י, ט), וַיֶּפֶן זָנָב אֶל־זָנָב (שופטים טו, ד). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי דְּדָן (ירמיה מט, ח), ואיננו ציווי כאשר חשבו אנשים, כי לא יתכן צווי מזה הבנין רק הוא עבר ופירושו כך. אמר כננד עשו נוסו יושבי דדן כי כבר הפנו אויבכם לבא עליכם והעמיקו לשבת בארצכם ולגרש אתכם ולהגלותכם. ואדוני אבי ז"ל פירש כאשר אמרו להם נוסו הם הפנו והעמיקו לברוח והרחיקו מקום שבתם שלא תשיגם יד האויב. וכן יתפרש הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹֽשְׁבֵי חָצֹור (ירמיה מט, ל) וכלם ענין הבטה. הַשַּׁעַר הַפֹּנֶה (יחזקאל מו, יב), כמו שַׁעַר הַפִּנָּה (מלכים ב' יד, יג), ונקראת הפנה פונה לפי שהיא מביט הקיר ויופיו. ומזה נקראו פָּנִים לפי שהם פונות הנה והנה. פָּנִים בְּפָנִים (דברים ה, ד), מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים (בראשית מ, ז), וּפָנִים נִזְעָמִים (משלי כה, כג), וַֽיִּפְּלוּ פָּנָֽיו (בראשית ד, ה), וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי (שמואל ב' ב, כב). ובלשון נקבות אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדֽוֹת (יחזקאל כא, כא). לִפְנֵי י"י (בראשית יח, כב), וַיֻּישָׂם [וַיּוּשָׂם] לְפָנָיו לֶֽאֱכֹל (בראשית כד, לג), בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִֽיו (בראשית לה, ז), מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י"י בָּאֵשׁ (שמות יט, יח), אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ (ירמיה ה, כב). ועם המ"ם והלמ"ד כִּֽי־מִלִּפְנֵי י"י הוּא בֹרֵחַ (יונה א, י), מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז), מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא (תהלים יז, ב). וצריך להתבונן היאך בא המ"ם והלמ"ד בשמוש כאחד וזה הפך זה, כי המ"ם מורה הריחוק והלמ"ד מורה הקירוב? אבל רוצה לומר מהמקום שהוא לפני י"י והוא מקום קיבול הנבואה. וכן מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַֽעֲקֹֽב (תהלים קיד, ז) מפני משה שהוא נביאו עומד לפני י"י. וכן מִלְמַֽעֲלָה, ומִלְמַטָּה וכלם קרובים למבין. וכן תכנס הלמ"ד על המ"ם כמו שכתבנו בשרש מָן. עַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו נָפָֽל (בראשית כה, יח), רצה לומר שנפל גורלו בגורל אחיו. הֽוּא־הָיָה גִּבֹּר־צַיִד לִפְנֵי י"י (בראשית י, ט), רוצה לומר שהיה מקריב מצידו לפני י"י. או יהיה לפני י"י להגדיל גבורתו כמו עִיר־גְּדוֹלָה לֵֽאלֹהִים (יונה ג, ג), כְּֽהַרְרֵי־אֵל (תהלים לו, ז), כמו שכתבנו בשרש אָפַל. ועל דרך ההשאלה וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָֽה (תהלים קד, ל), אֶל־מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה (שמואל ב' יא, טו). אִם־לֹא עַל־פָּנֶיךָ יְבָֽרְכֶֽךָּ (איוב א, יא), רוצה לומר בחייך. וכן וְעַל־פְּנֵיכֶם אִם־אֲכַזֵּֽב (איוב ו, כח). ושניהם ענין שבועה. וכן וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), כלומר בחיי אביו. עַל־פְּנֵי אַֽהֲרֹן אֲבִיהֶֽם (במדבר ג, ד), בחיי אהרן. וכן מִֽי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ (איוב כא, לא), בחייו. וַיּוֹצִֽאֲךָ בְּפָנָיו (דברים ד, לז), בחייו כלומר בשבועתו. אֶל־פָּנָיו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ (דברים ז, י), בחייו. לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנֹּין [יִנּוֹן] שְׁמוֹ (תהלים עב, יז), בעוד שהשמש קיים. וכן יְדַכְּאוּם לִפְנֵי־עָֽשׁ (איוב ד, יט), בעוד שהעש קיים כלומר לעולם כמו שאמר לָנֶצַח יֹאבֵֽדוּ (איוב ד, כ), לֹא־יִֽהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָֽי (שמות כ, ג), בעוד שאני קיים והוא לעולם. או יהיה פירוש על פני לפני ואפילו בסתר לפניו הוא. אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל (שמואל א' א, טז), חסר ופירושו אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ לִפְנֵי השם כבת בליעל. ונקרא מה שכנגד פני האדם פָּנִים והפכו אָחוֹר וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר (יחזקאל ב, י). ובענין ההקדמה לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ (תהלים קב, כו), וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו (בראשית מו, כח) לִפְנֵי בּוֹא יוֹם י"י (מלאכי ג, כג), וְלִפְנֵי מִזֶּה (נחמיה יג, ד), קודם זה. הוּא הַֽהֵיכָל לִפְנָֽי (מלכים א' ו, יז), פירושו הפנימי. וקראו פנימי ואף על פי שהוא חיצון לדביר לפי שהוא פנימי לאולם. או פירוש לִפְנָי לפי שהיה לפני הדביר בכניסה, ובא היו"ד ליחש כיו"ד כילי. או רוצה לומר לפנים ובא כן כמו וַֽחֲשׂוּפַי שֵׁת (ישעיה כ, ד) וְאֹֽרְגִים חוֹרָֽי (ישעיה יט, ט), ודומיהם שהם כמו חֲשֹוּפִים, חוֹרִים ועם היו"ד והמ"ם מִלִּפְנִים ולחיצון (מלכים א' ו, כט), והיו"ד והמ"ם אף על פי שהם לשון רבים אחר שהמלה בלשון יחיד עשו היו"ד והמ"ם כמו שרש והכניסו עליה יו"ד היחש ויו"ד מ"ם הרבים ווי"ו תי"ו הרבות. הַבַּיִת הַפְּנִימִי (יחזקאל מא, יז), בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן (שם), וַֽחֲדָרָיו הַפְּנִימִים (דברי הימים א' נח, יא), אֶל־הֶחָצֵר הַפְּנִימִית (אסתר ד, יא), דַּלְתוֹתָיו הַפְּנִֽימִיּוֹת (דברי הימים ב' ד, כב), כל אלה תאר. אבל כָּל־כְּבוּדָּה בַת־מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד), הוא שם והה"א נוספת כי המלה מלעיל ופירושה עומדת בפנים. ולפי שהכעס נראה בפנים כנהו בם באמרו וּפָנֶיהָ לֹא־הָֽיוּ־לָהּ עֽוֹד (שמואל א' א, יח), אֲכַפְּרָה פָנָיו (בראשית לב, כא), פְּנֵי י"י בְּעֹשֵׂי רָע (תהלים לד, יז), וְנָֽתַתִּי אֶת־פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא (ויקרא כ, ו), פְּנֵי י"י חִלְּקָם (איכה ד, טז), לֽוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם (ירמיה ג, יב), אֶֽעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִֽיגָה (איוב ט, כז). ויש לפרש מזה ויוציאך בְּפָנָיו, כלומר בכעסו שכעס במצרים. וכן לפי דעתי מזה לא יהיו לך אלהים אחרים על פָּנָי, רוצה לומר להכעיסני כמו שנאמר כִּֽעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם (דברים לב, כא). וענין אחר בפעל הכבד [פִּעֵל] פִּנָּה אֹֽיְבֵךְ (צפניה ג, טו), וְאָֽנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת (בראשית כד, לא), פַּנּוּ דֶּרֶךְ (ישעיה מ, ג). ענינם ידוע.
צ-פ-ן
To hide or store away. צָפוֹן, the north, is named for it, as though hidden: from men, since little of it is settled, or from the sun, whose path runs on the south.
Hiding and storing
אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (Tehillim 31:20), what You have stored up for those who fear You, and וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ (Mishlei 2:1), and store up my commandments with you. The sense of all of them, he says, is concealing and putting away.
Hiding oneself, lying in wait
His father reads נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם (Mishlei 1:11) and יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם (Mishlei 1:18) as verbs that take no object: let us lie hidden for the innocent without cause, and they lie hidden for their own lives. Of the same kind, יִצְפּוֹנוּ (Tehillim 56:7) means they lie in wait, setting themselves in a hidden place; and so עֵינָיו לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ (Tehillim 10:8), his eyes lie in wait for the helpless.
What is stored with Hashem
וְחִלְּלוּ אֶת־ צְפוּנִי (Yechezkel 7:22), and they shall profane My hidden thing, is a passive form whose sense is the thing hidden and put away; or it may be a noun. וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם (Tehillim 17:14), You fill their belly with Your hidden store, the good stored with You to give to whom You please. The good of this world is called hidden, he says, because a man's hand does not reach it as he wishes but only as the Creator wills, so that what is good in his eyes is kept from him as though stored away. וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ (Tehillim 83:4), they take counsel against Your hidden ones, he reads of Yisrael, hidden and sheltered under Your wings.
Why the north is called צפון
The north is the left-hand quarter, named so for one of two reasons. Either because the settled world reaches only a little way into that quarter, so that it is as though hidden and unseen by men; or because the sun's path does not run on that side but on the southern one, so that the north is as it were hidden from the sun.
She hid him, in the singular
On אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ (Yehoshua 2:4), the two men, and she hid him, he notes the singular: she did not hide the two men together in one place but each by himself, so that nobody should notice them. Or the singular may refer back to the word את, which takes in them both.
Hiding the wind
צֹֽפְנֶיהָ צָֽפַן־רוּחַ (Mishlei 27:16), those who would hide her hide the wind: whoever wishes to hide the bad woman and conceal her, so that her bad doings are not heard outside, is like one who wishes to hide the wind, which he cannot hide. וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָֽא (Mishlei 27:16), and the oil of his right hand calls out: as the oil of his right hand calls and proclaims of itself that it is perfumed and fragrant, so the woman is noticed from afar. The perfumed oil is called the oil of his right hand because the right hand is ready for anointing, and whatever of the oil clings to it gives off fragrance.
צֹֽפְנֶיהָ צָֽפַן־רוּחַ (משלי כז, טז), צָפַנְתִּי לָֽךְ (שיר השירים ז, יד), אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִּֽירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ), וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ (איוב י, יג), כִּֽי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל (איוב יז, ד), וִצְפֹּן [יִצְפֹּן] לַיְשָׁרִים תּֽוּשִׁיָּה (משלי ב, ז), וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּֽךְ (משלי ב, א). אֶת־שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁים וַֽתִּצְפְּנוֹ (יהושע ב, ד), פירוש אמר וַֽתִּצְפְּנוֹ, כי לא החביאה שניהם יהד במקום אחד רק זה לבדו וזה לבדו כדי שלא ירגיש עליהם אדם. ויש לפרש כי מלת וַֽתִּצְפְּנוֹ שב אל מלת את שהיא כוללת שניהם. וכן וַיּוּשַׁב אֶת־מֹשֶׁה וְאֶֽת־אַֽהֲרֹן (שמות י, ח) ויתכן לפי שהיה משה עקר אמר לשון יחיד ואהרן עמו. וכן וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שמות ז, י). ופירוש צֹֽפְנֶיהָ צָֽפַן־רוּחַ מי שירצה לצפון האשה הרעה ולהסתירה שלא ישמעו בחוץ עניניה הרעים כמו אם ירצה לצפון הרוח שלא יוכל לצפון אותו וְשֶׁמֶן יְמִינוֹ יִקְרָֽא (שם) כמו שמן ימינו שיקרא ויכריז על עצמו שהוא רוקח ומריח כן האשה ירגישו בה מרחוק. וקרא השמן הרוקח שמן ימינו לפי שיד הימין מוכנת למשוח ומה שדבק בה מן השמן הוא מריח. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה (תהלים כז, ה), נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּֽם (משלי א, יא), יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָֽם (משלי א, יח). ואדוני אבי ז"ל פירש נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּֽם, יצפנו לנפשותם, פעלים עומדים. וכן יָגוּרוּ יִצְפֹּינוּ [יִצְפּוֹנוּ] (תהלים נו, ז), כלומר יארובו שמשימין עצמם במקום צפון. וכן עֵינָיו לְֽחֵֽלְכָה יִצְפֹּֽנוּ (תהלים י, ח). וְחִלְּלוּ אֶת־צְפוּנִי (יחזקאל ז, כב), פעול ופירושו הדבר הנסתר והמוצנע. או יהיה שם. וכן וּצְפֽיּנְךָ [וּֽצְפוּנְךָ] תְּמַלֵּא בִטְנָם (תהלים יז, יד), הטוב הצפון אצלך לתתו לאשר ישר בעיניך, ולפיכך קרא טוב העולם הזה צפון כי לא תשיגהו יד האדם לרצונו כי אם ברצון הבורא והנה הטוב לעיניו נמנע ממנו כאילו הוא צפון. וְיִֽתְיָֽעֲצוּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ (תהלים פג, ד), פירוש על ישראל שהם צפונים ונסתרים תחת כנפיך. והנפעל וְלֹֽא־נִצְפַּן עֲוֹנָם מִנֶּגֶד עֵינָֽי (ירמיה טז, יז), וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לֶֽעָרִֽיץ (איוב טו, כ). והפעל הכבד [הִפְעִיל] מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי (איוב יד, יג). וְלֹא־יָֽכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ (שמות ב, ג). ודגש הצרי לתפארת כדגש מִקְּדָשׁ י"י (שמות טו, יז). והשם נִבְעוּ מַצְפֻּנָֽיו (עבדיה ו), כולם ענין הסתר והצנע. אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי (ישעיה מג, ו). ובא בשוא שלא בסמיכות וְֽאֶל־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן (יהושע יא, ב). צָפֹנָה וָנֶגְבָּה (בראשית יג, יד), ידוע, והיא הפאה השמאלית. ונקראת כן לפי שהישוב בה בקצה האחרון מעט כאילו הוא מקום צפון ואינו נראה לבני אדם. או נקראת כן לפי שמהלך השמש אינו על פאתו כי אם על הפאה הדרומית וכאילו אותו הרוח צפון מהשמש.
ק-ד-ם
To go before, which he holds takes in coming before someone to meet him; קֶדֶם, of old, and the east, as the west is called behind; and קָדִים, the east wind.
Ancient time
מִימֵי קֶדֶם (Yeshayahu 23:7), from days of old, and וּמֵרֹאשׁ הַרֲרֵי קֶדֶם (Devarim 33:15), and from the top of the ancient mountains; with the adjective, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי (Shmuel I 24:13 in his edition), the proverb of the ancients, and בְּיָמִים קַדְמוֹנִים (Yechezkel 38:17), in former days. Another pattern of the noun is תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן (Yechezkel 16:55), they will return to their former state.
Going before, and presenting oneself
עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (Yonah 4:2), therefore I went ahead and fled to Tarshish, and אֲשֶׁר לֹֽא־ קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (Devarim 23:5), that they did not come before you with bread and water: all of them are ענין הקדמה, going before, and the sense is known. Rabbi Yonah divides them into two senses; Radak holds there is no need, for קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ (Tehillim 17:13) means, present Yourself before him in Your wrath and fury and bring him down, and so כִּֽי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב (Tehillim 21:4), for You come before him with blessings of good, and the like; and presenting oneself is going before. In that pasuk בִּרְכוֹת is בברכות, with blessings, for the verb is intransitive.
The east is קדם, the west behind
The eastern quarter is called קדם, as the western, opposite it, is called אָחוֹר, behind: גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם (Bereishis 2:8), a garden in Eden, to the east, and הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ (Iyov 23:8), behold, I go east. קֵדְמָה מִזְרָחָה (Shemos 27:13), eastward, toward the sunrise, is doubled to make it plain, since מזרח is the clearer and better known word; so too נֶגְבָּה תֵימָֽנָה (Shemos 26:18), southward, to the south. אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה (Yechezkel 47:8), to the eastern region: הקדמונה is המזרחית, the eastern. The east wind is called קָדִים, as וְרוּחַ הַקָּדִים (Shemos 10:13), and the east wind, and יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם, He set the east wind moving in the heavens; as for what it says there, וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָֽן, and by His strength He drove the south wind, the wind may have been from the south-east. The eastern sea is הַיָּם הַקַּדְמֹנִי (Yoel 2:20).
מִֽימֵי־קֶדֶם קַדְמָתָהּ (ישעיה כג, ו), וּמֵרֹאשׁ הַֽרֲרֵי־קֶדֶם (דברים לג, טו), בשש נקדות. והקבוץ ממנו קדמים, והסמוך מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ (משלי ח, כג). ומשקל אחר והוא תאר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי (שמואל א' כד, יג), בְּיָמִים קַדְמוֹנִים (יחזקאל לח, יז), וּכְשָׁנִים קַדְמֹֽנִיּֽוֹת (מלאכי ג, ד), וְקַדְמֹֽנִיּוֹת אַל־תִּתְבֹּנָֽנוּ (ישעיה מג, יח), ומשקל אחר השם שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵֽשׁ (תהלים קכט, ו), מִֽימֵי־קֶדֶם קַדְמָתָהּ (ישעיה כג, ז), והה"א כינוי לנקבה ולא במפיק. תָּשֹׁבְןָ לְקַדְמָתָן (יחזקאל טז, נה), תְּשֻׁבֶינָה לְקַדְמַתְכֶֽן (שם). והקבוץ וְהֽוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם לו, יא). ומשקל אחר נַחַל קְדוּמִים (שופטים ה, כא). והפעל הכבד מהם [פִּעֵל] עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה (יונה ד, ב), קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים (תהלים סח, כו), חסר ו"ו החיבור ומשפטו ואחר נוגנים כמו שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ (חבקוק ג, יא) רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן (שמות א, ב) קִדְּמֻנִי יְמֵי־עֹֽנִי (איוב ל, כז), מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם (איוב ג, יב) בַּמָּה אֲקַדֵּם י"י (מיכה ו, ו), אֲשֶׁר לֹֽא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם (דברים כג, ה). כִּֽי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב (תהלים כא, ד), פירוש בברכות טוב כי פעל עומד הוא. קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ (תהלים יז, יג). וכבד אחר [הִפְעִיל] מִי הִקְדִּימַנִי וַֽאֲשַׁלֵּם (איוב מא, ג), לֹֽא־תַגִּישׁ וְתַקְדִּים בַּֽעֲדֵינוּ הָֽרָעָֽה (עמוס ט, י), כלם ענין הקדמה וידוע הוא. ורבי יונה חלקם לשני ענינים ואין צורך כי פירוש קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ הזדמן לפניו בקצפך וחרונך והכריעהו. וכן כִּֽי־תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב, בַּמָּה אֲקַדֵּם י"י, והדומים להם ממה שזכרנו ושלא זכרנו, וההזמנה היא ההקדמה. וכן נקרא פאת המזרח קדם כמו שנקרא כנגדו פאת מערב וְאָחוֹר (איוב כג, ח) וְאַֽחֲרָיו (יואל ב, כ). גַּן־בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם (בראשית ב, ח), מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן (בראשית ג, כד), הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ (איוב כג, ח). קֵדְמָה מִזְרָחָה (שמות כז, יג), כפול לבאר, כי יותר מבואר וידוע לשון מזרח מלשון קדם. וכן נֶגְבָּה תֵימָֽנָה (שמות כו, יח) וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר (דניאל ח, כא). קִדְמַת אַשּׁוּר (בראשית ב, יד). אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה (יחזקאל מז, ח), המזרחית. וכן נקרא רוח פאת המזרח קדים וְרוּחַ הַקָּדִים (שמות י, יג), יַסַּע קָדִים בַּשָּׁמָיִם (תהלים עח, כג). ומה שאמר וַיְנַהֵג בְּעֻזּוֹ תֵימָֽן (שם), יתכן שהיתה הרוח מזרחית דרומית. וכן נקרא הים המזרחי אֶת־פָּנָיו אֶל־הַיָּם הַקַּדְמֹנִי וְסֹפוֹ אֶל־הַיָּם הָאַֽחֲרוֹן (יואל ב, כ).
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Looking Four Directions," What's in a Word?, Ohr Somayach, 3 December 2016.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Looking Four Directions," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Bereishis 28:14 (yam, kedem, tzafon, negev); Devarim 3:27 (yam, tzafon, mizrach, teiman); Rabbeinu Bachya on the direction words; Kesubos 23a (estan); Yevamos 72a (the healing north wind); Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. קד; Shemos 27:13; Bamidbar 2:3; Rashi to Bava Basra 25a; Chavos Yair 219; Benamozegh, Eim LaMikra to Bereishis 24:49.