sweet
At a glance
In short
Matok is sweet to the tongue; for Rabbi Pappenheim, the objective taste opposed to bitter. Areiv is pleasing: for Rabbi Pappenheim, sweetness as this particular person finds it. In Tanach it is used of a voice, and of food only once; on one view in the Gemara it is used of a scent as well. Na'im is pleasant: visual appeal for the Vilna Gaon, and for Rabbi Pappenheim the transcendent pleasure of enjoying something sweet, rather than any physical property. So on Rabbi Pappenheim's reading, matok is what everyone tastes as sweet, and areiv what one person happens to love.
Distinctions
Matok (מתוק)
Root מ-ת-ק. At Marah Hashem had Moshe cast a tree into the bitter (mar) waters and made them matok. How does matok differ from areiv?
- The Vilna Gaon does not directly address that question, but distinguishes matok, gustatory appeal, from na'im/noam, visual appeal.
- In Tanach, words related to matok or metek commonly refer to culinary sweetness. Rabbi Shlomo Pappenheim: matok is the objective measure of taste, the kind everyone recognizes as sweet, found in honey, figs and dates, and the polar opposite of bitter. From there it was borrowed for anything one might argue is good, desirable, or worthwhile. Pappenheim adds a reading of the waters of Marah (Shemos 15:25): they are called matok by contrast, because the bitterness they had was gone, though they did not become objectively sweet.
Areiv (ערב)
Root ע-ר-ב. Pappenheim: against matok, areiv is a subjective sweetness, an acquired taste and a matter of personal choice. One with an affinity for bitter food might say "bitter is areiv to me," but not "bitter is matok to me."
Rabbi Klein surveys the usage: areiv never appears in a gastronomical context in Tanach except Mishlei 20:17; it is used of a voice (Shir HaShirim 2:14, "your voice is areiv"), and one opinion in Berachos 43a has the berachah over balsam oil as borei shemen areiv, which suggests it also applies to scent. So it seems that matok refers specifically to a sweet taste, while areiv can also refer to a sweet voice and a sweet scent.
Rabbi Klein offers a further reading of his own: every group of words built on ע-ר-ב denotes a joining of things that were apart. An arev is a guarantor, tying lender to borrower; erev joins day to night; taarovet and irbuv are mixtures; the eirev is the woof running through the warp; an eruv makes many domains one; the plague of arov was an assortment of beasts; the erev rav were a mixed multitude. So too areiv: sweetness creates a connection between the object and the one who beholds it, and the more pleasing a thing is, the more one wants to come closer to it, so sweetness, as the impetus for that link, is related to the words for binding. He frames this as parallel to Rabbi Pappenheim's na'im.
Na'im (נעים)
Root נ-ע-ם.
- Vilna Gaon: visual appeal.
- Pappenheim: the transcendent pleasure of enjoying something sweet rather than a physical property, so that matok and areiv speak of the physical and na'im of the sublime. He notes that the last two letters of the root spell im, "with," since the soul tends to bond with what it finds pleasant; so na'im/noam is the spiritual pleasantness that binds disparate entities and joins them together.
Where the authorities disagree
What na'im names.
- The Vilna Gaon: na'im and noam are visual appeal, as matok is gustatory appeal.
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau: na'im names no physical property at all but the transcendent pleasure one derives from enjoying something sweet, so that matok and areiv refer to the physical and na'im to the sublime.
Rabbi Klein sets the two side by side and does not choose between them.
Where areiv comes from.
- According to etymologists, the origin of areiv is unknown, though some linguists suggest it first meant "to be well-mixed," related to arev, mixed: a glass of wine properly mixed with the right proportion of water is pleasant and especially appealing, and on their view that is the basis of areiv as "sweet."
- Rabbi Klein, for his part, argues from the whole ע-ר-ב family, which in his view always denotes a form of connection (see Distinctions).
The Vilna Gaon does not directly address areiv.
Also discussed in
- Compass directionsמערב / ערב (ע-ר-ב)
- Goodנועם / נעים (נ-ע-ם)
- Mixingערב / iruv, areiv (ע-ר-ב)
- Wildernessערב / areiv, aravah (ע-ר-ב)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
מ-ת-ק
To be sweet and to make sweet: sweetness of lips, sweeter than honey, the labourer's sweet sleep; and by a borrowing, evil sweet in the mouth, and sweet light.
Sweet to a man
מָֽתְקוּ ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל (Iyov 21:33), the clods of the valley are sweet to him, and מְתָקוֹ רִמָּה (Iyov 24:20), which he reads either as the worm being sweet to him or as the worm's mouth being sweetened from him.
Being sweet and making sweet
אִם־ תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה (Iyov 20:12), though evil be sweet in his mouth, which is a borrowed use, and intransitive; and so אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד (Tehillim 55:15), with whom we sweetened counsel together, which is transitive.
Its nouns and adjectives
וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶֽקַח (Mishlei 16:21), sweetness of lips adds learning; הֶֽחֳדַלְתִּי אֶת־ מָתְקִי (Shoftim 9:11), shall I leave my sweetness; חִכּוֹ מַֽמְתַּקִּים (Shir HaShirim 5:16), his palate is sweetness; מַה־ מָּתוֹק מִדְּבַשׁ (Shoftim 14:18), what is sweeter than honey; וַתְּהִי בְפִי כִּדְבַשׁ לְמָתֽוֹק (Yechezkel 3:3), and it was in my mouth like honey for sweetness, which he explains: as honey is sweet to a man, so it was sweet in my mouth; מְתוּקָה שְׁנַת הָֽעֹבֵד (Koheles 5:11), sweet is the sleep of the labourer, and וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ (Tehillim 19:11), and sweeter than honey; and by a borrowing, וּמָתוֹק הָאוֹר (Koheles 11:7), and the light is sweet.
מָֽתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל (איוב כא, לג). מְתָקוֹ רִמָּה (איוב כד, כ), פירוש מתק לו הרמה או מתק ממנו פי הרמה. והפעל הכבד [הִפְעִיל] אִם־תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה (איוב כ, יב), והוא על דרך ההשאלה והוא פעל עומד. וכן אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד (תהלים נה, טו), והוא פעל יוצא. והשם וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶֽקַח (משלי טז, כא), בשש נקודות. ומשקל אחר הֶֽחֳדַלְתִּי אֶת־מָתְקִי (שופטים ט, יא), המ"ם בקמץ חטף. ובתוספת מ"ם חִכּוֹ מַֽמְתַּקִּים (שיר השירים ה, טז). והתאר מַה־מָּתוֹק מִדְּבַשׁ (שופטים יד, יח), וַתְּהִי בְפִי כִּדְבַשׁ לְמָתֽוֹק (יחזקאל ג, ג), פירוש כדבש שהוא לאדם למתוק כן היתה מתוקה בפי. והתאר בשורק מְתוּקָה שְׁנַת הָֽעֹבֵד (קהלת ה, יא), וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ (תהלים יט, יא). ועל דרך ההשאלה וּמָתוֹק הָאוֹר (קהלת יא, ז).ואשר הוא בן ארבע אותיות
נ-ע-ם
To be pleasant; pleasantness is a known sense, of the kind that is beauty: pleasant words, ways of pleasantness, the one pleasant in Yisrael's songs.
Pleasant
נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד (Shmuel II 1:26), you were very pleasant to me; וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵֽמוּ (Tehillim 141:6), they shall hear my words, for they are pleasant; וְדַעַת לְֽנַפְשְׁךָ יִנְעָֽם (Mishlei 2:10), knowledge shall be pleasant to your soul.
Its nouns and its adjectives
נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח (Tehillim 16:11), pleasant things at Your right hand for ever; כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִֽים (Mishlei 24:4), all precious and pleasant wealth; וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵֽל (Shmuel II 23:1), the one pleasant in Yisrael's songs; הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם (Shmuel II 1:23), the beloved and the pleasant; נִטְעֵי נַֽעֲמָנִים (Yeshayahu 17:10), pleasant plantings; דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־ נֹעַם (Mishlei 3:16 in his edition), her ways are ways of pleasantness; and וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם (Tehillim 141:4), and let me not eat of their pleasant things. The sense of pleasantness is known, of the kind that is beauty.
A second reading in Mishlei
כִּֽי־ נָעִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ (Mishlei 22:18), for it is pleasant that you keep them in your belly, can also be read from נָע וָנָד (Bereishis 4:12), moving and wandering: that is, if you do not keep them in your belly, they will soon be on the move and go off.
נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד (שמואל ב' א, כו), וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי כִּי נָעֵֽמוּ (תהלים קמא, ו), וְדַעַת לְֽנַפְשְׁךָ יִנְעָֽם (משלי ב, י). והשם כִּֽי־נָעִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ (משלי כב, יח). והקבוץ ושׁניהם בַּנְּעִימִים (איוב לו, יא). וקבוץ הנקבות נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח (תהלים טז, יא). והתאר כָּל־הוֹן יָקָר וְנָעִֽים (משלי כד, ד), וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵֽל (שמואל ב' כג, א), הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם (שמואל ב' א, כג). ומשקל אחר נעמן נִטְעֵי נַֽעֲמָנִים (ישעיה יז, י). והשם במשקל אחר דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי־נֹעַם (משלי ג, טז). ומשקל אחר וּבַל־אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם (תהלים קמא, ד), ענין הנעימות ידוע בענין היופי. ויש לפרש כִּֽי־נָעִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ מן והיית נָע וָנָד (בראשית ד, יב), כלומר אם לא תשמרם בבטנך מהרה יהיו נעים וילכו להם.
ע-ר-ב
To mingle, and from it עֶרֶב, evening, when things blur together, and מַעֲרָב, the west. Also to be pleasing, to stand surety, עֲרָבָה, wilderness, and willows.
Mingling
וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (Tehillim 106:35), they mingled among the nations, with the noun עֵרֶב רַב (Shemos 12:38), the mixed multitude. The sense, he says, is the mingling and joining of things one with another.
Why evening is called ערב
The time after sunset is עֶרֶב because it is the time of darkness, when things mingle so that a man cannot tell one from another or set them apart. And since the evening divides the night from the day, the night itself is called ערב. בֵּין הָעַרְבָּיִם (Shemos 12:6), between the evenings, runs from the sun's turning westward, from the sixth hour on, until night: two evenings, he says, the first when the sun begins to turn and the second after it has set. The quarter where the sun sets is מַעֲרָב. The verb from it: הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (Shoftim 19:9), behold, the day has waned toward evening, and עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (Yeshayahu 24:11), all joy has grown dark.
The woof, the raven, the swarm
הָעֵרֶב (Vayikra 13:52) is the woof, named because it mingles with the warp, the warp thread being fine and the woof thicker than it. עֹרֵב is the raven. And הֶעָרֹב (Shemos 8:17) he explains as gatherings of wild creatures of many kinds together.
Sweet and pleasing
מִנְחַת יְהוּדָה (Malachi 3:4) shall be עָרְבָה, pleasing and acceptable before Him; כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב (Shir HaShirim 2:14), your voice is sweet. Where the verb takes an object it means to make good: עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (Tehillim 119:122), make Your servant good and fit for good; and מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (Yirmiyahu 30:21) may be of this sense, who is he that has made his heart good and fit to draw near to Me. From this, he says, the heavens are called עֲרָבוֹת, because they are good and honoured: לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת (Tehillim 68:5), to Him who rides upon the heavens. Some put וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת (Melachim II 14:14) here, and on their reading it means the sons of the nobles and the honoured, as the Targum said, יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא, the sons of the great ones.
Standing surety
כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר (Bereishis 44:32), your servant went surety for the boy, and the pledge itself, עֵרָבוֹן (Bereishis 38:17). וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח (Shmuel I 17:18), and take their pledge, he holds belongs here: soldiers are used to pawning things against their expenses, having no ready money with them, and the pledge was to be taken back from whoever held it. And בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, to his mind, are the sons of the princes, whom they gave into the king's house as a pledge that they should not rebel against him. The verb of pledging is שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (Nechemiah 5:3), our fields and our vineyards and our houses we are pledging.
Trade, and who the עֹרְבִים were
From the sense of surety, he says, trade is called מַעֲרָב. On וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם (Melachim I 17:4), and I have commanded the עֹרְבִים to sustain you there, three readings stand. Rabbi Yonah wrote that they may belong to the pleasing sense; on that reading, Radak explains, צִוִּיתִי means that Hashem stirred their spirits to sustain him. Radak's father takes them from trade, trade being so called because merchants are used to giving pledges to one another in their dealings. And Radak holds it right that they are ravens in plain fact, the black unclean birds.
The wilderness, Arabia, the willows
עֲרָבָה is wilderness, as בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה (Devarim 1:1), in the wilderness, in the desert, and בְּעַרְבוֹת מוֹאָב (Bamidbar 22:1), in the deserts of Moav. זְאֵב עֲרָבוֹת (Yirmiyahu 5:6), the wolf of the deserts, and זְאֵבֵי עֶרֶב, wolves of the desert, are of this sense too, though both can be read from עֶרֶב, the night, since wolves come to the city at night to tear, which is how Yonasan renders it, דֵיבֵי רַמְשָׁא, wolves of the evening. עֲרָב is Arabia, whose people dwell in the desert. But וְאֵת כָּל־ הָעֶרֶב (Yirmiyahu 25:20), and all the עֶרֶב, is a people gathered from many nations, like עֵרֶב רַב, a mixed multitude, and Yonasan renders it סוּמְכְוָתָא, a word of mingling. And וְעַרְבֵי נָחַל (Vayikra 23:40) are willows of the brook.
[הִתְפָּעֵל] וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹֽא־יִתְעָרַב זָֽר (משלי יד, י), וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם (תהלים קו, לה), וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָֽב (משלי כ, יט). והשם וְגַם־עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם (שמות יב, לח), וַיַּבְדִּילוּ כָל־עֵרֶב (נחמיה יג, ג), בחמש נקודות. ענין ערבוב והתחברות הדברים. ומזה נקרא העת אחר ביאת השמש ערב בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶֽאֱכֹל (שמות טז, ח), בשש נקודות, מפני שהוא עת החשך ויתערבו הדברים שלא יכיר אדם ולא יפריד בין דבר לדבר. ולפי שהערב יחלק הלילה מן היום נקראת הלילה ערב. וַֽיְהִי־עֶרֶב וַֽיְהִי־בֹקֶר (בראשית א, ה), מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב (איוב ז, ד). בֵּין הָֽעַרְבָּֽיִם (שמות יב, ו) הוא מעת נטות השמש למערב והוא משש שעות ולמעלה עד הלילה. ואמר עַרְבָּיִם שהם שנים כי מעת שתתחיל השמש לנטות הוא הערב האחד ואחר ביאת השמש הוא הערב השני ובין הזמן הזה הוא מה שאומר עליו בין הערבים. ופאת ביאת השמש נקרא מערב וְיִֽירְאוּ מִמַּֽעֲרָב אֶת־שֵׁם י"י (ישעיה נט, יט). ובה"א הנוספת מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מַֽעְרָבָה (דברי הימים א' כו, ל), וַֽיַּישְּׁרֵם לְמַֽטָּה־מַּעְרָבָה (שם ב' לב, ל), כי הם מלעיל. ובה"א הנקבה לְמַעַן יֵֽדְעוּ מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה (ישעיה מה, ו), מַעְרָבָה לְגִיחוֹן (דברי הימים ב' לג, יד) הם מלרע. והפעל ממנו הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב (שופטים יט, ט). עָֽרְבָה כָּל־שִׂמְחָה (ישעיה כד, יא). כלומר חשכה. אֶת־הַשְּׁתִי אוֹ אֶת־הָעֵרֶב (ויקרא יג, נב) בחמש נקודות, הוא חוט האריגה שקורי לו בלע"ז טרמ"א. ונקרא כן שמתערב עם השתי כי חוט השתי הוא דק וחוט הערב הוא עבה ממנו ומתערב עם השתי. וְאֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינֽוֹ (דברים יד, יד), וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם (מלכים א' יז, ד), וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר (מלכים א' יז, ו). יִקְּרוּהָ עֹֽרְבֵי־נַחַל (משלי ל, יז), ידוע, וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת־הֶעָרֹב (שמות ח, יז), וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד (שמות ח, כ), הם אספסופי החי"ת ממינים הרבה. וענין אחר וְעָֽרְבָה לַֽי"י מִנְחַת יְהוּדָה (מלאכי ג, ד), כלומר תיטב ותהנה לו והכשר לפניו. וכן וְֽעָֽרְבָה שְׁנָתֶֽךָ (משלי ג, כד), וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּֽי (ירמיה לא, כה), יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי (תהלים קד, לד), אֲשֶׁר עָרַבְתְּ עֲלֵיהֶם (יחזקאל טז, לז), עָרֵב לָאִישׁ לֶחֶם שָׁקֶר (משלי כ, יז), כִּי־קוֹלֵךְ עָרֵב (שיר השירים ב, יד), וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִֽי (ירמיה ו, כ). והעובר מזה עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב (תהלים קיט, קכב), כלומר הטיב והכשר עבדך לטוב. וכן עָֽשְׁקָה־לִּי עָרְבֵֽנִי (ישעיה לח, יד), ויתכן להיות מזה מִי הוּא־זֶה עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי (ירמיה ל, כא), כלומר מי הוא זה אשר הטיב את לבו והכשירו לגשת אלי. ומזה נקראו השמים ערבות לָרֹכֵב בָּֽעֲרָבוֹת (תהלים סח, ה), לפי שהם טובים ונכבדים. וכן מפרשים מזה וְאֵת בְּנֵי הַתַּֽעֲרֻבוֹת (מלכים ב' יד, יד), רצונו לומר בני האצילים והחשובים, וכן אמר התרגום יַת בְּנֵי רַבְרְבַיָא. וכתב רבי יונה כי אפשר להיות מן הענין הזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, ואומרו צִוִּיתִי רצונו לומר שהעיר את רוחם לכלכלהו. והנכון שהם עורבים ממש שהם העופות הטמאות השחורות כמו שכתבנו. וענין אחר כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר (בראשית מד, לב), אִם־עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ (משלי ו, א), אָֽנֹכִי אֶֽעֶרְבֶנּוּ (בראשית מג, ט), בַּעֹֽרְבִים מַשָּׁאֽוֹת (משלי כב, כו), שִֽׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ (איוב יז, ג). וההתפעל הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַשּׁוּר (ישעיה לו, ח). והשם עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵֽהוּ (משלי יז, יח), פירמנצ"ה בלע"ז. והמשכון אִם־תִּתֵּן עֵֽרָבוֹן עַד שָׁלְחֶֽךָ (בראשית לח, יז). ומזה הענין לפי דעתי וְאֶת־עֲרֻבָּתָם תִּקָּֽח (שמואל א' יז, יח), כלומר משכונם כי דרך אנשי הצבא לשים משכונות על הוצאתם לפי שאין המעות מצויין עסהן ואמר לו שיקח ויוציא משכונם מאשר משכונו אצלו. וכן בני התערבות, בני השרים שהיו נותנין אותם בבית המלך עֵרָבוֹן שלא ימרדו בו אישטי"ט [אושטז"י] בלע"ז. והפעל ממנו שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים (נחמיה ה, ג), כלומר ממשכנים. ומזה קראו למסחר מערב וערב וְאֶל־כָּל־הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ (ירמיה נ, לז), בחמש נקודות. מַֽעֲרָבֵךְ וְכָל־קְהָלֵךְ בְּתוֹכֵךְ (יחזקאל כז, לד), רצונו לומר אנשי מערבך. מַֽחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ וְֽעֹרְבֵי מַֽעֲרָבֵךְ (יחזקאל כז, כז). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה וְאֶת־הָעֹֽרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָֽׁם, וְהָעֹֽרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. ונקרא המסחר כן לפי שדרך הסוחרים לערב זה לזה בסחורתם. אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ (איוב לט, ו), מדבר. וכן בַּמִּדְבָּר בָּֽעֲרָבָה (דברים א, א), צִיָּה וַֽעֲרָבָֽה (ירמיה נא, מג), עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִֽים (איוב כד, ה), הָיָה הַשָּׁרוֹן כָּֽעֲרָבָה (ישעיה לג, ט), בְּעַֽרְבוֹת מוֹאָב (במדבר כב, א), זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם (ירמיה ה, ו), וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב (חבקוק א, ח), שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב (צפניה ג, ג), כולם והדומים להם ענין מדבר. ואפשר לפרש ואבי ערב, זאב ערבות, מן עֶרֶב שהוא הלילה לפי שהזאבים באים לעיר בלילה לטרוף. וכן תרגם יונתן דֵיבֵי רַמְשָׁא. עֲרַב וְכָל־נְשִׂיאֵי קֵדָר (יחזקאל כז, כא), וְאֵת כָּל־מַלְכֵי עֲרָב (ירמיה כה, כד), מַשָּׂא בַּעְרָב (ישעיה כא, יג). וכן כָּל־מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּֽׁכְנִים בַּמִּדְבָּֽר (ירמיה כה, כד). והוא בשש נקודות. והם הערביים השוכנים במדבר. אבל וְאֵת כָּל־הָעֶרֶב (ירמיה כה, כ), הוא עם המקובץ מעמים רבים כמו וגם עֵרֶב רב. ויונתן תרגם סוּמְכְוָתָא, לשון ערבוב והוא בחמש נקודות. והמסורת אומיא ורמשא בשלש נקודות ערוב ומטוה בשתי נקודות. כַּֽעֲרָבִים עַל־יִבְלֵי־מָֽיִם (ישעיה מד, ד), וְעַרְבֵי־נָחַל (ויקרא כג, מ), ידוע.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Sweet and Pleasant," What's in a Word?, Ohr Somayach, 27 January 2018.
Cited in the essay: Shemos 15:25; Mishlei 20:17; Shir HaShirim 2:14; Berachos 43a (borei shemen areiv); the ve'haarev na berachah of Birchos HaTorah and the ve'se'erav lefanecha passage before Birkas Kohanim in the Yom Tov Mussaf; the Vilna Gaon; Rabbi Shlomo Pappenheim, Yerios Shlomo (חוברת ז יריעה ט).