dough
At a glance
In short
All three mean dough, and some authorities distinguish them. Arisah, the Torah's word in the mitzvah of challah, is dough as a mixture just kneaded together (Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, Rav Hirsch). Batzek, the Torah's word for ordinary dough, is dough already worked into one batch and rising, or about to rise (Mecklenburg). Issah, the Mishnaic word, is dough as the thing that is kneaded and pressed (Rabbi Shlomo Pappenheim, Mecklenburg, Rabbi Aharon Marcus). But the distinction is not agreed: Ibn Janach and Radak hold arisah and batzek to be simply synonymous, and Rabbeinu Meyuchas bar Eliyahu takes arisah as the kneading trough rather than the dough. Which reading prevails is left open.
Distinctions
Arisah (עריסה)
The word Tanach always uses for dough when the mitzvah of challah is in view (Bamidbar 15:20-21, Nechemiah 10:38, Yechezkel 44:30).
- Rabbi Nosson of Rome (Sefer HeAruch): the root ע-ר-שׂ/ע-ר-ס, from which arisah is ostensibly derived, is an expression of mixing or joining. On that basis Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg and Rav Hirsch take arisah to be dough precisely as a mixture of ingredients kneaded together (see Rashi to Berachos 37b). Mecklenburg adds eres, "bed," to the same root: a mattress rests on interlaced planks, a mixture of parts; Rabbi Yachya ben Shalom Kohen of Sanaa offers the same idea.
- Rabbeinu Meyuchas bar Eliyahu takes a different line: arisah is another word for areivah, the kneading trough, so the word names the surface the dough is worked on rather than the dough itself.
- Rabbi Yitzchak Ratzabi suggests that perhaps this is why a betrothed woman is called an arusah, as one now tied or joined to the man who is going to marry her; he notes that although arusah is spelled with an aleph and not an ayin, those two letters can sometimes interchange, as seen from the Arabic cognate of arus, groom, and arusah, bride, which is spelled with the Arabic equivalent of ayin.
- Shadal (to Shemos 7:28, 12:34), from Abarbanel: mishares comes from se'or, sourdough, shin and sin interchanging, and relates to she'ar, remainder, since it is left over from earlier batches to make the next ferment quickly.
Batzek (בצק)
The ordinary word for dough in Tanach, five times (Shemos 12:34, 12:39, Yirmiyahu 7:18, Hoshea 7:4, Shmuel II 13:8).
- Rabbi Mecklenburg: batzek is dough already kneaded and worked into a single batch, which has begun to rise or is about to. He notes that in a similar sense the root also means swollen: the Jews' feet did not swell (batzek) in the wilderness (Devarim 8:4, and the parallel at Nechemiah 9:21).
- Rabbi Yitzchak Ratzabi picks this up as a further suggestion: arisah might denote dough whose ingredients have simply been mixed together, while batzek might refer specifically to dough already kneaded and now beginning to rise or swell. He then proposes that if that is so, the halachah should be to take challah off the dough immediately after kneading, while it can still be called arisah, before it becomes batzek.
- Separately, Rabbi Aharon Marcus theorizes that every three-letter root containing beis and kuf, wherever the third letter falls, turns on breaking through (boker, bezek, barak, bohak, bakesh, badek, bokea, bakar), and assumes batzek belongs there too: the cracks that appear in leavening dough and make it look broken.
Issah (עיסה)
Not in Tanach as "dough" at all; it is the Mishnah's standard word (Challah 1:5, 2:2). Rabbi Shlomo Pappenheim, Rabbi Mecklenburg and Rabbi Marcus understand it as a cognate of the ayin-sin/samech root, from which come "squeeze" (Yechezkel 23:3) and "trample" (Malachi 3:21), dough being something that must be kneaded and so is in a sense squeezed and trampled; the same root gives assis, juice (Yoel 4:18, Yeshayahu 49:26, Shir HaShirim 8:2), and the Modern Hebrew issui, massage, where the masseuse squeezes and kneads. Pappenheim and Marcus further connect the root to asiyah, making. In short, these scholars hold that issah differs slightly from arisah in being a cognate of the verb of kneading, where arisah comes off words of mixing or joining.
Radak (to Amos 9:13) had already joined assis to va'asosem resha'im (Malachi 3:21): juice is called assis because it comes out by squeezing and crushing.
Rabbi Baruch HaLevi Epstein offers what Rabbi Klein calls a controversial theory: that the two words are actually one and the same, arisah being issah with an extra reish, a letter added to enhance the flowery beauty of the language without changing the sense, in ways he says we can no longer discern, our long exiles having dulled us to the nuances of the ancient language. He cites Pseudo-Rashi to Divrei HaYamim I 18:5, that Darmesek and Damesek mean the same thing and so do sharvit and shevet, and adds a bevy of further cases, including the Aramaic kursa/kisei, markoles/makoles and zutra/zuta, and the name of Uzziah king of Yehudah, also called Azariah (see also Hagahos Rashash to Rosh Hashanah 26a).
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ב-צ-ק
Dough (עיסה); and of the foot, going bare without a shoe, which is from the sense of dough, since when the shoe wears out the foot grows doughy with mud.
The whole entry
אֶת־בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ (Shemos 12:34), its dough before it was leavened, and לָשׁוֹת בָּצֵק (Yirmiyahu 7:18), to knead dough, which he glosses עיסה, dough. וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה (Devarim 8:4), and your foot did not go bare, and וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵֽקוּ (Nechemiah 9:21), and their feet did not go bare, speak of a foot bare without a shoe. It is from the sense of dough, because when the shoe is worn away the foot grows doughy with mud.
אֶת־בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ (שמות יב, לד), לָשׁוֹת בָּצֵק (ירמיה ז, יח), מִלּוּשׁ בָּצֵק (הושע ו, ד), עיסה. וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה (דברים ח, ד), וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵֽקוּ (נחמיה ט, כא), יחפה מבלי מנעל והוא מענין בצק כי בכלות המנעל יבצק הרגל בטיט.
ח-ל-ל
חָלָל, one slain, and to slay; to begin; to profane, with חֹל, the common; חָלִיל, a hollow instrument of music, and מָחוֹל, the dance; hollows, and חַלּוֹן, a window.
The slain
וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים (Shmuel I 31:1), they fell slain, and חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב (Eichah 4:9), better the slain of the sword than the slain of hunger. In the intensive the verb is to kill, and he glosses מְחֻלְלֵי חֶרֶב (Yechezkel 32:26) as those killed by the sword.
Beginning
וַיָּחֶל נֹחַ (Bereishis 9:20), Noach began, and הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ (Devarim 2:25), this day I begin to put your dread. The noun is תְּחִלָּה, as תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת י"י (Mishlei 9:10), the beginning of wisdom is the fear of Hashem.
Profaning
כִּי חִלֵּל יְהוּדָה (Malachi 2:11), for Yehudah has profaned. אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ (Devarim 20:6) he explains as one who planted a vineyard and has not made it chullin, since it is holy until he redeems it. לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (Bamidbar 30:3) is of this sense too: he shall not make his word chullin, but his word shall stand, as if he had declared it holy. The noun is חֹל, as וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל (Vayikra 10:10), to distinguish between the holy and the common. חָלִילָה, far be it, is of the sense of profaning too, he says, which stands in place of holiness.
The flute and the dance
מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים (Melachim I 1:40), piping upon flutes. The instrument is the חָלִיל, one of the instruments of music. Rabbeinu Shlomo says it is what they call קלמי"ל [ קרמל"ש ] in the vernacular, and the חָלִיל is called so because it is hollow; Yonasan renders it צֶלְצְלִין, cymbals. From this too מָחוֹל, the dance, is named, because they make merry within it with flutes.
Hollow places
וּבִמְחִלּוֹת עָפָר (Yeshayahu 2:19), hollows dug under the earth after the manner of caves; and חַלּוֹן, a window, as חַלּוֹן הַתֵּבָה (Bereishis 8:6), the window of the ark.
Slain within; my being slain
The entry opens with וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (Tehillim 109:22), my heart has been slain within me, which he reads as a past verb, as though it said נחלל, it has been slain. On וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא (Tehillim 77:11), and I said, it is my being slain, he has the navi speaking out of galus: my being slain is my death and my being killed in the length of this galus, but I shall remember the years of the right hand of the Most High, the years when the Most High roused His right hand and brought us out of the galus of Mitzrayim, and so He will rouse it again to bring us out of the galus we are in.
The calling in Enosh's day
אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם (Bereishis 4:26): he explains that in the days of Enosh men strayed after avodah zarah, and then the calling by the Name of Hashem was profaned. Some explain the word from beginning instead, that men then began to call the names of idols and images by the Name of Hashem.
The profaned woman
אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה (Vayikra 21:7), a woman who is a zonah or profaned, is the adjective from this sense. וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע (Yechezkel 21:30) may belong here, he says, or with the first sense, the slain; Targum Yonasan renders it as one liable to death, wicked one.
A common road
וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל (Shmuel I 21:6), and it is a common way: he explains that though we went out on a common errand and did not suppose we would need holy bread, the young men's vessels were holy, for we purified ourselves on setting out. וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ (Shmuel I 21:7), and the kohen gave him holy bread, is the todah loaves, which a Yisrael may eat in purity, the only other bread there being the lechem hapanim, which is forbidden to those outside the kehunah. His father explains the pasuk the same way.
Holding back the rain
His father puts רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (Mishlei 25:23) under this sense: the north wind holds back the rain, תְּחוֹלֵל being תמניע, from the sense of חָלִילָה, which is a sense of holding back. Radak notes that he has already written on it at the root חול.
וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּֽי (תהלים קט, כב), פעל עבר כי חציו פתח כאילו אמר נחלל. וְנִפְֽלַל חָלָל (יחזקאל כח, כג), תאר במקום פעול כי כולו קמץ, מְמוֹתֵי חָלָל בְּלֵב יַמִּֽים (שם כח, ח), אוֹ בֶֽחָלָל (במדבר יט, יח). והקבוץ וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים (שמואל א' לא, א), חַלְלֵי־חֶרֶב מֵֽחַלְלֵי רָעָב (איכה ד, ט), וְהִנֵּה חַלְלֵי־חֶרֶב (ירמיה יד, יח). הלמ"ד בשוא לבדו. אֵת חַֽלְלֵי בַת־עַמִּֽי (ירמיה ח, כג), הלמ"ד בשוא ופתח וחי"ת מעמדת בגעיא. והמקור ממנו וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא (תהלים עז, יא), חלותי על משקל חַנּוֹתִי, פירוש אמר הנביא, בהיותי בגלות אמרתי חלותי היא תמותתי והריגתי בארך הגלות, אבל אזכור שנות ימין עליון כלומר אזכור השנים שעורר עליון ימינו והוציאנו מגלות מצרים כן יעורר עוד ימינו להוציאנו עוד מהגלות שאנחנו בו. והפעל הבבד ממנו [פִּעֵל] וְלֹא־אֵל בְּיַד מְחַלְלֶֽיךָ (יחזקאל כח, ט), כמו הורגיך, מְחֻלְלֵי חֶרֶב (שם לב, כו), הרוגי חרב והיו ראויים להדגש. וענין אחר פעל כבד [הִפְעִיל] הַיּוֹם הַחִלֹּתִי (שמואל א' כב, טו), אֶל־בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּֽה (שמואל א' ג, יב), מִלִּפְנֵי י"י הֵחֵל הַנָּֽגֶף (במדבר יז, יא), הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ (דברים ב, כה), הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל־יִשְׂרָאֵל (יהושע ג, ז), וַיָּחֶל נֹחַ (בראשית ט, כ), וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ, מ). ויש מפרשים מזה וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִֽים (הושע ח, י), וכבר כתבנוהו בשרש חוּל. והשם כַּֽאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה (בראשית מא, כא), תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת י"י (משלי ט, י). וענין אחר כִּי חִלֵּל יְהוּדָה (מלאכי ב, יא), וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶֽךָ (יחזקאל כח, ז), וָֽאֲחַלֶּלְךָ מֵהַר אֱלֹהִים וָֽאַבֶּדְךָ (יחזקאל כח, טז), אַל־תְּחַלֵּל אֶֽת־בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ (ויקרא יט, כט), וּֽבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו (דברי הימים א' ה, א), אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ (דברים כ, ו), פירוש שלא עשהו חולין כי קדוש הוא עד שיפדהו. והנפעל אֶל־מִקְדָּשִׁי כִֽי־נִחָל (יחזקאל כה, ג), לְמַֽעֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּי אֵיךְ יֵחָל (ישעיה מח, יא), וְנִֽחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶֽם (יחזקאל ז, כד), וְנִחַלְתְּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם (שם כב, טז). אבל וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת (ויקיא כא, ט), לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם (יחזקאל כ, ט) יתכן שאלו שניהם מבנין נפעל, ובא החי"ת בקמץ קטן והיתה ראויה להפתח. או הם מבנין הפעיל והתי"ו והה"א ראויות להפתח כמו וְלֹֽא־אַחֵל אֶת־שֵֽׁם־קָדְשִׁי (שם לט, ז), לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (במדבר ל, ג), שהם מענין זה ומבנין הפעיל. ופירוש לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ לא ישיבם דברו חולין אלא יהיה דברו קיים כמו אם אמר קדש. ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם י"י (בראשית ד, כו), ופירושו כי בימי אנוש טעו אחר עבודה זרה וקריאה בשם י"י אז הוחלה. ויש מפרשים אותו מענין התחלה ופירושו כי אז הוחלו בני אדם לקרא שמות הגלולים והעצבים בשם י"י. והתאר מזה אִשָּׁה זֹנָה וַֽחֲלָלָה (ויקרא כא, ז). ויתכן ל מזה הענין וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע (יחזקאל כא, ל), או מהענין הראשון, וכן תרגום יונתן וְאַתְּ חַיָב קְטָלָא רַשִׁיעָא. והשם וּֽלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל (ויקרא י, י). וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל (שמואל א' כא, ו) פירוש אף על פי שיצאנו בדרך חול שלא היינו סבורים שנצטרך ללחם קדש אף על פי כן קדש היו כלי הנערים, כי בצאתנו טהרנו עצמנו, ואם היתה אשה עצורה עמנו בצאתנו לדרך טהרנו כדרך בני אדם שדעתם לדרך וקדש הם כלי הנערים ואף כי היום שיהיה עמנו לחם קדש יקדש בכלי נשמר ונזהר שיהיה בקדושה בכלי. וַיִּתֶּן־לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ (שם כא, ז) פירוש לחמי תודה שיכול ישראל לאכלן בטהרה כי לא היה שם לחם אחר כי אם לחם הפנים שלא היה יכול לתת ממנו כי הוא אסור לזרים ונתן לו לחמי תודה. וכן כתב אדוני אבי ז"ל פירוש הפסוק ועוד נכתבו בשרש עצר. ומשקל אחר חָלִלָה לְּךָ מֵֽעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה (בראשית יח, כה), חָלִילָה חַי־י"י (שמואל א' יד, מה), חָלִילָה לִּי אִם־אַצְדִּיק אֶתְכֶם (איוב כז, ה), כלם ענין חלול והוא תמורת הקדושה. ואדוני אבי ז"ל פירוש מזה רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵֽל גָּשֶׁם (משלי כה, כג), פירוש תמניע הגשם והוא מענין חלילה שהוא ענין מניעה וכבר כתבנו בשרש חול. וענין אחר וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים (תהלים פז, ז). והכבד [פִּעֵל] מְחַלְּלִים בַּֽחֲלִלִים (מלכים א' א, מ). ושם הכלי וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּֽהוֹלֵךְ בֶּֽחָלִיל (ישעיה ל, כט) וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל (שמואל א' י, ה), כַּֽחֲלִלִים יֶֽהֱמֶה (ירמיה מח, לו). והוא מכלי זמר. ופירש רבינו שלמה ז"ל שהוא שקורין קלמי"ל [קרמל"ש] בלע"ז. ונקרא כן לפי שהוא חלול ויונתן תרגם צֶלְצְלִין. ועוד פעל כבד אחר ממנו [פִּעֵל] מִן־הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ (שופטים כא, כג). וגם מזה נקרא מָחוֹל, יְהַֽלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל (תהלים קמט, ג), בִּמְחוֹל מְשַֽׂחֲקִֽים (ירמיה לא, ד). ובלשון נקבה מְחוֹלָה ובסמוך כִּמְחֹלַת הַֽמַּֽחֲנָֽיִם (שיר השירים ז, א). והקבוץ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת (שופטים כא, כא). ובא נח מְחוֹלת, מְחוֹלוֹת תמורת הדגש כי היה ראוי מְחָלַּת, מְחָלּוֹת בדגש ולהבדיל בינם ובין וּבִמְחִלּוֹת עפר (ישעיה ב, יט), בא כן. ונקרא כן לפי ששוחקין בתוכו בחלילים. ובא לָחוּל בשורק תחת חולם כמו וְלָבוּר אֶת־כָּל־זֶה (קהלת ט, א). וענין אחר וּבִמְחִלּוֹת עָפָר (ישעיה ב, ט), חפירות חלולות תחת העפר כמין מערות. אֶת־חַלּוֹן הַתֵּבָה (בראשית ח, ו). חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִֽים (מלכים א' ו, ד), וְקָרַֽע לוֹ חַלּוֹנָי (ירמיה כב, יד), כמו חלונים, הַסִּפִּים וְהַֽחַלּוֹנִים הָֽאֲטֻמוֹת (יחזקאל מא, טז). והקבוץ בלשון נקבות סָבִיב סָבִיב כְּהַֽחַלֹּנוֹת הָאֵלֶּה (יחזקאל מ, כה), מַשְׁגִּיחַ מִן־הַֽחֲלֹּנוֹת (שיר השירים ב, ט), וְהַֽחַלֹּנוֹת מְכֻסּֽוֹת (יחזקאל מא, טז), וידוע הוא.
ע-ס-ס
To tread down and pound. From it is named עָסִיס, the liquid that comes out by squeezing and pounding.
The whole entry
וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים (Malachi 3:21), and you shall tread down the wicked: the sense is treading and pounding. From it עָסִיס is named, as יִטְּפוּ הֶֽהָרִים עָסִיס (Yoel 4:18), the mountains shall drip juice; וְכֶֽעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן (Yeshayahu 49:26), and as with juice they shall be drunk with their own blood; and מֵֽעֲסִיס רִמֹּנִֽי (Shir HaShirim 8:2), of the juice of my pomegranate. It is the liquid that comes out by squeezing and pounding.
וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים (מלאכי ג, כא), ענין הדריסה והכתישה פרמרי"ץ בלע"ז. ומזה נקרא עסיס יִטְּפוּ הֶֽהָרִים עָסִיס (יואל ד, יח), וְכֶֽעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן (ישעיה מט, כו), מֵֽעֲסִיס רִמֹּנִֽי (שיר השירים ח, ב), הוא המשקה היוצא על ידי הסחיטה והכתישה.
ע-ר-ס
Dough: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, the first of your dough, a sense he calls well known.
The whole entry
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (Bamidbar 15:20), the first of your dough, and וְרֵאשִׁית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם (Yechezkel 44:30), and the first of your dough: פירושו בצק, its meaning is dough, והוא ידוע, and it is well known.
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (במדבר טו, כ), וְרֵאשִׁית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם (יחזקאל מד, ל), פירושו בצק, והוא ידוע.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Kneading the Dough," What's in a Word?, Ohr Somayach, 13 June 2020.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Kneading the Dough," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Bamidbar 15:20-21; Nechemiah 10:38; Yechezkel 44:30; Shemos 12:34 and 12:39; Yirmiyahu 7:18; Hoshea 7:4; Shmuel II 13:8; Devarim 8:4 with Nechemiah 9:21; Mishnah Challah 1:5 and 2:2; Rashi to Berachos 37b; Sefer HeAruch on the root ע-ר-ס; Yechezkel 23:3; Malachi 3:21; Yoel 4:18; Yeshayahu 49:26; Shir HaShirim 8:2; Pseudo-Rashi to Divrei HaYamim I 18:5; Hagahos Rashash to Rosh Hashanah 26a; Shadal to Shemos 7:28, 12:34; Abarbanel; Amos 9:13 with Radak.