bed
At a glance
In short
Mitah is the ordinary bed, found close to thirty times in Tanach. It comes from a root meaning to incline or stretch out, since a man inclines his body to lie down. Eres is the rarer word, found nine times, and most of the explanations that distinguish the two make it the more particular one: a fitted or special bed (Malbim), an iron-framed one (Rabbi Wertheimer), a crib (Rashbam), or a bed of woven or cross-fastened planks (Rabbi Mecklenburg and Rav Hirsch). Ramchal holds they are genuine synonyms paired for poetic effect, and the Targumim, which in many instances render both by arsa, would suggest that they mean the same thing; the other views do not treat them as fully synonymous.
Distinctions
Mitah (מטה)
The common word. The root is disputed:
- Menachem Ibn Saruk gives mem-tes.
- Radak (Sefer HaShorashim) gives mem-tes-tes or נ-ט-ה.
- Rabbi Shlomo Pappenheim (Yerios Shlomo, Cheshek Shlomo) gives tes-hei.
- Rabbi Aharon Marcus suggests the single letter tes, which he reads as movement to the side, gathering under it stiyah (deviation), natah (to incline), titah (turn aside), tata (broom), tach (plastering), taah (erred), and more.
Every one of these yields the same sense: to incline or stretch out, which is what a man does with his body to lie down. The same phenomenon is found in Greek, where kline, a bed, derives from klino, to incline, slant or bend, and this Greek root underlies the English recline, incline, climax, climate and clinic.
Rabbi Yehoshua Alt relates shemitah to mitah: as a man rests on a bed and does nothing else, in the shemitah year the field is not worked, and rests.
- Malbim, in one place: mitah is any piece of furniture one lies or reclines on, a sofa, couch or loveseat included, while eres is specifically what one sleeps on.
- Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer suggests that mitah is the wooden-framed bed.
In Rabbinic usage mitah can also mean a bier or coffin.
Eres (ערש / ערס)
Nine appearances in Tanach, the famous one being Og's iron eres at Devarim 3:11. In many instances the Targumim render both Hebrew words by the cognate arsa, which would suggest that they mean the same thing, and that mitah is primarily Hebrew while eres is an Aramaic word borrowed into Hebrew; the Hebrew generally spells it with a sin and the Aramaic with a samech, letters that often interchange. Readings:
- Rashbam (to Devarim 3:11): Og's eres was his crib. The point of its being iron is that Og as an infant was already so strong that an ordinary crib would have broken, and an infant, less aware of his own movements, needs the sturdier bed more than a grown man does. Modern Hebrew partially follows this, eres a cradle and arisah a crib.
- Rabbi Nosson of Rome (Sefer HeAruch): the root ע-ר-ש/ע-ר-ס, from which eres is ostensibly derived, is an expression of mixture. Building on that, other commentators explain that arisah, dough (Bamidbar 15:21), the biblical equivalent of the Mishnaic isah, belongs to the same root, dough being ingredients kneaded together. Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg and Rav Hirsch point out that in some sources arisah is conjugated as a verb (see Berachos 37b), which implies the root is primarily an act of mixing or mutual connection; on that basis they explain an eres as a bed whose sides are fastened to each other by strips or bars running through the middle, or built of woven or layered planks, so that the bed itself shows the marks of mixing and mutual connection.
- Dr. Richard C. Steiner ("The Case for Fricative-Laterals in Proto-Semitic," American Oriental Series 59, 1977, pp. 130 ff.) explains the lamed of arsal, from eres, by positing that sin was once pronounced with something like an l sound, or was at least heard that way by the Greeks, hence the sl in arsala.
- Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer suggests the difference is material, not structure or configuration. Eres is the iron- or metal-framed bed, mitah the wooden one.
- Malbim: mitah is generic, eres is a custom-fitted bed, whether for the sick (Tehillim 41:4), for a child (Og's case), or for a pampered woman (Mishlei 7:16). Talmudic Aramaic arsa can also mean a coffin (Kesubos 103a), which, as Rabbi Klein observes, in certain ways sits well with Malbim's reading, though mitah too is used that way.
The mussar and kabbalistic readings
- Rabbi Aviad Sar-Shalom Basilea (Emunas Chachamim) posits that mitah is typically the word for the bed of husband and wife, and so stands for the right balance of influencer and receiver, the man the influencing and initiating force, the woman the receiving and building one; it is therefore the word thematically evocative of tzaddikim, who keep that balance by recognizing their own receptive role before Hashem. Eres, by contrast, connotes the bed of the wicked, a connotation seen best in its use for the wicked Og.
- Rabbi Tzvi Hirsch Kaidanover (Kav HaYashar) likewise associates eres and arisah with the forces of evil, connecting eres with an ayin to its homophone eres with an aleph, poison, an allusion to the poisonous snake in Gan Eden that first brought sin into the world by enticing Chavah.
In short, on these readings mitah is the bed of the righteous and eres the bed of the wicked.
The Torah's use of arisah for the dough of challah (Bamidbar 15:21) has been read by some as a deliberate echo of eres: as one consecrates his dough and sets it aside for the Kohen, so must a man consecrate his bed, either by giving himself to Hashem's service the moment he wakes, before he rises, or by keeping what is done in that bed holy and pure.
Also discussed in
- Betrothalערס / ערש, eres (ע-ר-ס), with arusah
- Doughערס / עריסה, eres / arisah (ע-ר-ס)
- Staff and tribeמטה mitah / מטה mateh (נ-ט-ה, incline)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
מ-ט-הhe files it under נטה
To turn aside; to turn a thing aside and bring it to something; and, near to that, to spread and stretch, from which come מִטָּה, a bed, and מַטֶּה, a staff and a tribe.
Whom Yoav followed
כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַֽחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה (Melachim I 2:25 in his edition), Yoav had leaned after Adoniyah and after Avshalom he had not leaned. Both of them rebelled, he says, and the pasuk tells us that Yoav was not party to Avshalom's rebellion but was party to Adoniyah's, leaning after him to hold the kingdom in his hand, since David was old and Yoav did not fear him. Rabbi Yonah read the אַבְשָׁלוֹם of that pasuk as standing for Shlomo; Radak answers that no such exchange is found, one man named in place of another, and likewise in זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד (Yirmiyahu 33:26), the seed of Yaakov and David, Yaakov is not Aharon but Yaakov himself: that is, I will not reject the seed of Yaakov and the seed of David, for though David is of Yaakov's seed, once he was chosen king, he and his seed after him are the head of his whole family. The pasuk says that rulers over Yisrael will come of David's seed, and of the rest of Yaakov's seed as well great men and many, ruling over the seed of Yisrael, the kohanim it mentions and the other princes of Yisrael among them; meaning that they will no longer be under the rule of the nations but under that of their own kings and princes, as it says וְאָשִׁיבָה שֹֽׁפְטַיִךְ (Yeshayahu 1:26), and I will restore your judges. So too בְּנֵי־יַֽעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶֽלָה (Tehillim 77:16), the sons of Yaakov and Yosef, Selah, means the rest of Yaakov's sons, and Yosef is named because he was the head. Ibn Ezra explains the pasuk in Yirmiyahu: how should I reject one who is of Yaakov's seed? For the Torah said no king should rule Yisrael but from Yaakov, and this one is of David's family besides, so that there are two distinctions in him.
Also under מטט
Two words are written up under the root מטט as well: מִטָּה, a bed, and מַטָּה, which Radak says may also be of this root; he gives it no meaning here.
Turning aside
These and their like, he says, are intransitive verbs: וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן (Yirmiyahu 14:8), like a traveller who turns aside to lodge; נְטֵה לְךָ עַל־יְמִינְךָ (Shmuel II 2:21), turn aside to your right; נְטוֹת הַיּוֹם (Shoftim 19:8), the turning of the day; אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (Iyov 31:7), if my step has turned from the way; וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע (Shmuel I 8:3), they turned after gain; and אַל־תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול (Mishlei 4:27), turn neither right nor left.
The transitive verbs
Those he calls transitive: וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (Tehillim 18:10), He bent the heavens and came down; וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ (Shemos 10:22), Moshe stretched out his hand; וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית־אֵל (Bereishis 12:8), he pitched his tent by Beis El; וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (Devarim 4:34), with an outstretched arm; כְּקִיר נָטוּי (Tehillim 62:4), a leaning wall; יָמַי כְּצֵל נָטוּי (Tehillim 102:12), my days like a lengthening shadow; and נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ (Tehillim 119:112), I have turned my heart to perform Your statutes.
Turning a thing aside
Of the heavy form he says ענינם ענין ההסיה וההגעה אל הדבר, that its sense is turning a thing aside and bringing it to something: לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט (Devarim 16:19), do not turn judgment aside, with וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה (Yechezkel 9:9), and the city is full of מֻטֶּה, which he explains as turned judgment; הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ (Daniel 9:18), turn Your ear, my God; וַיַּט אֶת־לְבַב כָּל־אִישׁ־יְהוּדָה (Shmuel II 19:15), he turned the heart of every man of Yehudah; and וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד (Ezra 7:28), and He turned kindness to me. Of this root and this sense is וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל (Hoshea 11:4), which he explains ואטה אליו מאכל, and I held food out to him. Likewise סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח (Yeshayahu 30:11), turn from the way, turn us aside from the path: though the second verb looks intransitive like סוּרוּ, it is transitive, turn us aside from Hashem's way to another, as the pasuk says after it השביתו מפנינו את קדוש ישראל, put the Holy One of Yisrael away from before us.
Spreading and stretching
A sense near to this is ענין פשיטה ומתיחה, spreading and stretching: נוֹטֶה שָׁמַיִם (Tehillim 104:2), spreading out the heavens; כִּנְחָלִים נִטָּיוּ (Bamidbar 24:6), spread out like streams; and וְקָו יִנָּטֶה (Zechariah 1:16), and a line shall be stretched out.
Two readings of Rabbi Yonah's
Rabbi Yonah puts וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ (Amos 2:8), and on garments taken in pledge they stretch out beside every altar, in that sense of spreading, which Radak spells out as their stretching themselves and leaning beside every altar. Or it is of the first sense, and that, Radak says, is the correct one. צָץ הַמַּטֶּה (Yechezkel 7:10), the מַטֶּה has sprouted, Rabbi Yonah explains of the first sense, and Radak says he explained it well, since the pasuk says with it פָּרַח הַזָּדוֹן, insolence has blossomed.
The bed, the staff and the tribe
From this sense the bed is called מִטָּה, as הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן (Amos 6:4), those who lie on beds of ivory; it is called so because a man lies on it, stretches himself out and leans on it, and its proper form, he says, would be מִנְטָה. From this too is said מַטֶּה, a staff, אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ (Shemos 4:20), the staff of Hashem in his hand, called so because a man leans on it. The tribe is called מַטֶּה as well, אֶלֶף לַמַּטֶּה (Bamidbar 31:5), a thousand to a tribe, since שבט and מטה are one in sense, all of them the sense of support. So too בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה־לֶחֶם (Vayikra 26:26), when I break for you the staff of bread, that is, its support and strength.
Radak’s root נטה
כִּי יוֹאָב נָטָה אַֽחֲרֵי אֲדֹֽנִיָּה וְאַֽחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה (מלכים א' ב, כה), אמר זה לפי שמרדו שניהם אבשלום ואדניה אמר כי יואב לא היה נסכם במרד אבשלום אבל במרד אדניה היה נסכם ונטה אחריו להחזיק הממלכה בידו כי דוד היה זקן ולא פחד ממנו. ואין אבשלום שלמה כאשר כתב רבי יונה, כי לא נמצא זה ההפך שיזכור אדם במקום חבירו. וגם כן זֶרַע יַֽעֲקוֹב וְדָוִד (ירמיה לג, כו) אין יעקב אהרן כי אם יעקב עצמו, כלומר לא אמאס זרע יעקב וזרע דוד, כי אף על פי שדוד מזרע יעקב אחר שנבחר למלך וזרעו אחריו הוא ראש למשפחתו כלה. ואמר כי מזרע דוד יהיו מושלים בישראל וכן משאר זרע יעקב יחיו גדולים ורבים מושלים על זרע ישראל ובכללם הכהנים שזכר ושאר נסיכי ישראל, רוצה לומר שלא יהיו עוד בממשלת האומות אלא בממשלת מלכיהם ונסיכיהם כמו שאמר וְאָשִׁיבָה שֹֽׁפְטַיִךְ (ישעיה א, כו). וכן בְּנֵי־יַֽעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶֽלָה (תהלים עז, טז), רוצה לומר שאר בני יעקב. וזכר יוסף לפי שהיה ראש. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש איך מי שהוא מזרע יעקב אמאס? בעבור שאמרה תורה שלא יהיה מלך מושל בישראל כי אם מיעקב, ועוד שהוא ממשפחת דוד והנה הם שתי מעלות. וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלֽוּן (ירמיה יד, ח), נְטֵה לְךָ עַל־יְמִֽינְךָ (שמואל ב' ב, כא), כִּמְעַט נָטָוֻי [נָטָיוּ] רַגְלָי (תהלים עג, ב), עַד־נְטוֹת הַיּוֹם (שופטים יט, ח), אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (איוב לא, ז), וַיִּטּוּ אַֽחֲרֵי הַבָּצַע (שמואל א' ח, ג), אַל־תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול (משלי ד, כז), אלו והדומים להם הם פעלים עומדים. ואשר הם פעלים יוצאים הִנְנִי נֹטֶֽה־אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם (ישעיה סו, יב), וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (תהלים יח, י), וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ (שמות י, כב), וַיֵּט אָֽהֳלֹה בֵּית־אֵל (בראשית יב, ח), נָטִיתִי לִבִּי לַֽעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, קיב), כְּקִיר נָטוּי (תהלים סב, ד), יָמַי כְּצֵל נָטוּי (תהלים קב, יב), וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (דברים ד, לד), נְטוּוֹת [נְטוּיוֹת] גָּרוֹן (ישעיה ג, טז). והנפעל כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָֽרֶב (ירמיה ו, ד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד (עזרא ז, כח), לֹֽא־תַטֶּה מִשְׁפָּט (דברים טז, יט), הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ (דניאל ט, יח). וְהָעִיר מָֽלְאָה מֻטֶּה (יחזקאל ט, ט), פירוש דין מטה. אַל־תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע (תהלים קמא, ד), דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹֽא־אָֽט (איוב כג, יא), וַיַּט אֶת־לְבַב כָּל־אִֽישׁ־יְהוּדָה (שמואל ב' יט, טו), וַיַּט־עָלֵינוּ חֶסֶד (עזרא ט, ט), ענינם ענין ההסיה וההגעה אל הדבר. ומזה השרש והענין וְאַט אֵלָיו אוֹכִֽיל (הושע יא, ד), פירוש ואטה אליו מאכל. וכן סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח (ישעיה ל, יא), אף על פי שידמה פעל עומד כמו סוּרוּ אינו אלא פעל יוצא, ופירושו הטו אותנו מדרך י"י לדרך אחרת כמו שאמר אחריו השביתו מפנינו את קדוש ישראל. וענין קרוב לזה נוֹטֶה שָׁמַיִם (תהלים קד, ב). [וענין קרוב לזה] כִּנְחָלִים נִטָּיוּ (במדבר כד, ו), וְקָוה [וְקָו] יִנָּטֶה (זכריה א, טז), ענין פשיטה ומתיחה. ופירש רבי יונה מזה הענין וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ (עמוס ב, ח), כלומר יפשטו וישענו אצל כל מזבח. או יהיה מהענין הראשון והוא הנכון. ומהענין הזה נקראת מטה וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה (בראשית טח, ב), הַשֹּֽׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן (עמוס ו, ד). והראוי בהן מִנְטָה מִנְטוֹת. ונקראת כן לפי שהאדם שוכב עליה ופושט עצמו ונשען עליה. וכבר כתבנוהו בשרש מָטַט. וכן נאמר מזה מַטֶּה וַיֹּאמֶר מַטֶּֽה (שמות ד, ב), אֶת־מַטֵּה הָֽאֱלֹהִים בְּיָדֽוֹ (שמות ד, כ). והקבוץ בלשון נקבות אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי י"י (במדבר יז, כד). ובלשון זכרים נקבת בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו [פְּרָזָיו] (חבקוק ג, יד). ונקרא כן לפי שהאדם נשען עליו. ופירש רבי יונה צָץ הַמַּטֶּה (יחזקאל ז, י), מהענין הראשון. ויפה פירש לפי שאמר פָּרַח הַזָּדֽוֹן (שם) ונקרא השבט מטה אֶלֶף לַמַּטֶּה (במדבר לא, ה), כי ענין שבט ומטה אחד, כלם ענין משען. וכן אמר בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה־לֶחֶם (ויקרא כו, כו), כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָֽר (תהלים קה, טז), כלומר משען וחוזק. ואפשר להיות מן השרש הזה מַטָּה. וכבר כתבנוהו בשרש מָטַט.
מִטָּה, a bed. נָמוֹטּוּ, slipped, belongs here only in the sefarim that give it a dagesh; מַטָּה, below, may belong here too, or to נָטָה.
Which root the word belongs to
בַּל נָמוֹטּוּ פְעָמָי (Tehillim 17:5), my steps have not slipped: some sefarim give it a dagesh, and if so it is from this root; if it has none, it is from the root מוט, where he has written it already.
The bed
From this root, וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה (Bereishis 48:2), and he sat on the bed, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה (Shir HaShirim 3:7), Shlomo's bed, and מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף (Esther 1:6), beds of gold and silver. They are written under נָטָה as well.
And מַטָּה, below
מַטָּה may be of this root too: וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה (Shemos 26:24), and they shall be doubled from below. The heh is an addition, since the word is stressed on the syllable before it, and even so it is never found without the heh; whereas מַעֲלָה is said without the heh, as אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל (Iyov 3:4), let God above not seek it. And מַטָּה may be of the root נָטָה, and it is written there.
Radak’s root מטט
בַּל־נָמוֹטּוּ פְעָמָֽי (תהלים יז, ה). יש ספרים שנמצא בהם דגוש, ואם כן הוא מזה השרש. ואם אינו דגוש הוא משרש מוט. וכבר כתבנוהו שם. ומן השרש הזה וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה (בראשית מח, ב), מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה (שיר השירים ג, ז), מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף (אסתר א, ו). ועוד נכתבו בשרש נָטָה. ואפשר שיהיה גם כן משרש הזה מַטָּה. וְיִהְיוּ תֹֽאֲמִם מִלְּמַטָּה (שמות כו, כד), והה"א נוספת כי המלה מלעיל, ואף על פי כן ילא נמצא מבלי ה"א, אבל מַֽעֲלָה נאמר מבלי הה"א אַֽל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל (איוב ג, ד), ויתכן להיות מַטָּה משרש נָטָה ושם נכתבנו.
נ-ט-ה
To turn aside; to turn a thing aside and bring it to something; and, near to that, to spread and stretch, from which come מִטָּה, a bed, and מַטֶּה, a staff and a tribe.
Whom Yoav followed
כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַֽחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה (Melachim I 2:25 in his edition), Yoav had leaned after Adoniyah and after Avshalom he had not leaned. Both of them rebelled, he says, and the pasuk tells us that Yoav was not party to Avshalom's rebellion but was party to Adoniyah's, leaning after him to hold the kingdom in his hand, since David was old and Yoav did not fear him. Rabbi Yonah read the אַבְשָׁלוֹם of that pasuk as standing for Shlomo; Radak answers that no such exchange is found, one man named in place of another, and likewise in זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד (Yirmiyahu 33:26), the seed of Yaakov and David, Yaakov is not Aharon but Yaakov himself: that is, I will not reject the seed of Yaakov and the seed of David, for though David is of Yaakov's seed, once he was chosen king, he and his seed after him are the head of his whole family. The pasuk says that rulers over Yisrael will come of David's seed, and of the rest of Yaakov's seed as well great men and many, ruling over the seed of Yisrael, the kohanim it mentions and the other princes of Yisrael among them; meaning that they will no longer be under the rule of the nations but under that of their own kings and princes, as it says וְאָשִׁיבָה שֹֽׁפְטַיִךְ (Yeshayahu 1:26), and I will restore your judges. So too בְּנֵי־יַֽעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶֽלָה (Tehillim 77:16), the sons of Yaakov and Yosef, Selah, means the rest of Yaakov's sons, and Yosef is named because he was the head. Ibn Ezra explains the pasuk in Yirmiyahu: how should I reject one who is of Yaakov's seed? For the Torah said no king should rule Yisrael but from Yaakov, and this one is of David's family besides, so that there are two distinctions in him.
Also under מטט
Two words are written up under the root מטט as well: מִטָּה, a bed, and מַטָּה, which Radak says may also be of this root; he gives it no meaning here.
Turning aside
These and their like, he says, are intransitive verbs: וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן (Yirmiyahu 14:8), like a traveller who turns aside to lodge; נְטֵה לְךָ עַל־יְמִינְךָ (Shmuel II 2:21), turn aside to your right; נְטוֹת הַיּוֹם (Shoftim 19:8), the turning of the day; אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (Iyov 31:7), if my step has turned from the way; וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע (Shmuel I 8:3), they turned after gain; and אַל־תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול (Mishlei 4:27), turn neither right nor left.
The transitive verbs
Those he calls transitive: וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (Tehillim 18:10), He bent the heavens and came down; וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ (Shemos 10:22), Moshe stretched out his hand; וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית־אֵל (Bereishis 12:8), he pitched his tent by Beis El; וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (Devarim 4:34), with an outstretched arm; כְּקִיר נָטוּי (Tehillim 62:4), a leaning wall; יָמַי כְּצֵל נָטוּי (Tehillim 102:12), my days like a lengthening shadow; and נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ (Tehillim 119:112), I have turned my heart to perform Your statutes.
Turning a thing aside
Of the heavy form he says ענינם ענין ההסיה וההגעה אל הדבר, that its sense is turning a thing aside and bringing it to something: לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט (Devarim 16:19), do not turn judgment aside, with וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה (Yechezkel 9:9), and the city is full of מֻטֶּה, which he explains as turned judgment; הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ (Daniel 9:18), turn Your ear, my God; וַיַּט אֶת־לְבַב כָּל־אִישׁ־יְהוּדָה (Shmuel II 19:15), he turned the heart of every man of Yehudah; and וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד (Ezra 7:28), and He turned kindness to me. Of this root and this sense is וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל (Hoshea 11:4), which he explains ואטה אליו מאכל, and I held food out to him. Likewise סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח (Yeshayahu 30:11), turn from the way, turn us aside from the path: though the second verb looks intransitive like סוּרוּ, it is transitive, turn us aside from Hashem's way to another, as the pasuk says after it השביתו מפנינו את קדוש ישראל, put the Holy One of Yisrael away from before us.
Spreading and stretching
A sense near to this is ענין פשיטה ומתיחה, spreading and stretching: נוֹטֶה שָׁמַיִם (Tehillim 104:2), spreading out the heavens; כִּנְחָלִים נִטָּיוּ (Bamidbar 24:6), spread out like streams; and וְקָו יִנָּטֶה (Zechariah 1:16), and a line shall be stretched out.
Two readings of Rabbi Yonah's
Rabbi Yonah puts וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ (Amos 2:8), and on garments taken in pledge they stretch out beside every altar, in that sense of spreading, which Radak spells out as their stretching themselves and leaning beside every altar. Or it is of the first sense, and that, Radak says, is the correct one. צָץ הַמַּטֶּה (Yechezkel 7:10), the מַטֶּה has sprouted, Rabbi Yonah explains of the first sense, and Radak says he explained it well, since the pasuk says with it פָּרַח הַזָּדוֹן, insolence has blossomed.
The bed, the staff and the tribe
From this sense the bed is called מִטָּה, as הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן (Amos 6:4), those who lie on beds of ivory; it is called so because a man lies on it, stretches himself out and leans on it, and its proper form, he says, would be מִנְטָה. From this too is said מַטֶּה, a staff, אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ (Shemos 4:20), the staff of Hashem in his hand, called so because a man leans on it. The tribe is called מַטֶּה as well, אֶלֶף לַמַּטֶּה (Bamidbar 31:5), a thousand to a tribe, since שבט and מטה are one in sense, all of them the sense of support. So too בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה־לֶחֶם (Vayikra 26:26), when I break for you the staff of bread, that is, its support and strength.
כִּי יוֹאָב נָטָה אַֽחֲרֵי אֲדֹֽנִיָּה וְאַֽחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה (מלכים א' ב, כה), אמר זה לפי שמרדו שניהם אבשלום ואדניה אמר כי יואב לא היה נסכם במרד אבשלום אבל במרד אדניה היה נסכם ונטה אחריו להחזיק הממלכה בידו כי דוד היה זקן ולא פחד ממנו. ואין אבשלום שלמה כאשר כתב רבי יונה, כי לא נמצא זה ההפך שיזכור אדם במקום חבירו. וגם כן זֶרַע יַֽעֲקוֹב וְדָוִד (ירמיה לג, כו) אין יעקב אהרן כי אם יעקב עצמו, כלומר לא אמאס זרע יעקב וזרע דוד, כי אף על פי שדוד מזרע יעקב אחר שנבחר למלך וזרעו אחריו הוא ראש למשפחתו כלה. ואמר כי מזרע דוד יהיו מושלים בישראל וכן משאר זרע יעקב יחיו גדולים ורבים מושלים על זרע ישראל ובכללם הכהנים שזכר ושאר נסיכי ישראל, רוצה לומר שלא יהיו עוד בממשלת האומות אלא בממשלת מלכיהם ונסיכיהם כמו שאמר וְאָשִׁיבָה שֹֽׁפְטַיִךְ (ישעיה א, כו). וכן בְּנֵי־יַֽעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶֽלָה (תהלים עז, טז), רוצה לומר שאר בני יעקב. וזכר יוסף לפי שהיה ראש. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש איך מי שהוא מזרע יעקב אמאס? בעבור שאמרה תורה שלא יהיה מלך מושל בישראל כי אם מיעקב, ועוד שהוא ממשפחת דוד והנה הם שתי מעלות. וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלֽוּן (ירמיה יד, ח), נְטֵה לְךָ עַל־יְמִֽינְךָ (שמואל ב' ב, כא), כִּמְעַט נָטָוֻי [נָטָיוּ] רַגְלָי (תהלים עג, ב), עַד־נְטוֹת הַיּוֹם (שופטים יט, ח), אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (איוב לא, ז), וַיִּטּוּ אַֽחֲרֵי הַבָּצַע (שמואל א' ח, ג), אַל־תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול (משלי ד, כז), אלו והדומים להם הם פעלים עומדים. ואשר הם פעלים יוצאים הִנְנִי נֹטֶֽה־אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם (ישעיה סו, יב), וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד (תהלים יח, י), וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ (שמות י, כב), וַיֵּט אָֽהֳלֹה בֵּית־אֵל (בראשית יב, ח), נָטִיתִי לִבִּי לַֽעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, קיב), כְּקִיר נָטוּי (תהלים סב, ד), יָמַי כְּצֵל נָטוּי (תהלים קב, יב), וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה (דברים ד, לד), נְטוּוֹת [נְטוּיוֹת] גָּרוֹן (ישעיה ג, טז). והנפעל כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָֽרֶב (ירמיה ו, ד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְעָלַי הִטָּה־חֶסֶד (עזרא ז, כח), לֹֽא־תַטֶּה מִשְׁפָּט (דברים טז, יט), הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ (דניאל ט, יח). וְהָעִיר מָֽלְאָה מֻטֶּה (יחזקאל ט, ט), פירוש דין מטה. אַל־תַּט לִבִּי לְדָבָר רָע (תהלים קמא, ד), דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹֽא־אָֽט (איוב כג, יא), וַיַּט אֶת־לְבַב כָּל־אִֽישׁ־יְהוּדָה (שמואל ב' יט, טו), וַיַּט־עָלֵינוּ חֶסֶד (עזרא ט, ט), ענינם ענין ההסיה וההגעה אל הדבר. ומזה השרש והענין וְאַט אֵלָיו אוֹכִֽיל (הושע יא, ד), פירוש ואטה אליו מאכל. וכן סוּרוּ מִנֵּי־דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי־אֹרַח (ישעיה ל, יא), אף על פי שידמה פעל עומד כמו סוּרוּ אינו אלא פעל יוצא, ופירושו הטו אותנו מדרך י"י לדרך אחרת כמו שאמר אחריו השביתו מפנינו את קדוש ישראל. וענין קרוב לזה נוֹטֶה שָׁמַיִם (תהלים קד, ב). [וענין קרוב לזה] כִּנְחָלִים נִטָּיוּ (במדבר כד, ו), וְקָוה [וְקָו] יִנָּטֶה (זכריה א, טז), ענין פשיטה ומתיחה. ופירש רבי יונה מזה הענין וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ (עמוס ב, ח), כלומר יפשטו וישענו אצל כל מזבח. או יהיה מהענין הראשון והוא הנכון. ומהענין הזה נקראת מטה וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל־הַמִּטָּֽה (בראשית טח, ב), הַשֹּֽׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן (עמוס ו, ד). והראוי בהן מִנְטָה מִנְטוֹת. ונקראת כן לפי שהאדם שוכב עליה ופושט עצמו ונשען עליה. וכבר כתבנוהו בשרש מָטַט. וכן נאמר מזה מַטֶּה וַיֹּאמֶר מַטֶּֽה (שמות ד, ב), אֶת־מַטֵּה הָֽאֱלֹהִים בְּיָדֽוֹ (שמות ד, כ). והקבוץ בלשון נקבות אֶת־כָּל־הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי י"י (במדבר יז, כד). ובלשון זכרים נקבת בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו [פְּרָזָיו] (חבקוק ג, יד). ונקרא כן לפי שהאדם נשען עליו. ופירש רבי יונה צָץ הַמַּטֶּה (יחזקאל ז, י), מהענין הראשון. ויפה פירש לפי שאמר פָּרַח הַזָּדֽוֹן (שם) ונקרא השבט מטה אֶלֶף לַמַּטֶּה (במדבר לא, ה), כי ענין שבט ומטה אחד, כלם ענין משען. וכן אמר בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה־לֶחֶם (ויקרא כו, כו), כָּל־מַטֵּה־לֶחֶם שָׁבָֽר (תהלים קה, טז), כלומר משען וחוזק. ואפשר להיות מן השרש הזה מַטָּה. וכבר כתבנוהו בשרש מָטַט.
ע-ר-ס
Dough: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, the first of your dough, a sense he calls well known.
The whole entry
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (Bamidbar 15:20), the first of your dough, and וְרֵאשִׁית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם (Yechezkel 44:30), and the first of your dough: פירושו בצק, its meaning is dough, והוא ידוע, and it is well known.
רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם (במדבר טו, כ), וְרֵאשִׁית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם (יחזקאל מד, ל), פירושו בצק, והוא ידוע.
ע-ר-ש
A bed; the Targum's word for מטה, a bed, is עַרְסָא.
The whole entry
הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (Devarim 3:11), his bedstead was a bedstead of iron; עַל־ עֶרֶשׂ דְּוָי (Tehillim 41:4), on a bed of sickness; אַף־ עַרְשֵׂנוּ רַֽעֲנָנָֽה (Shir HaShirim 1:16), our couch too is fresh and green; and the plural in the feminine, וּסְרֻחִים עַל־ עַרְשׂוֹתָם (Amos 6:4), sprawling on their couches. The Targum of מטה, a bed, is עַרְסָא.
הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דברים ג, יא), עַל־עֶרֶשׂ דְּוָי (תהלים מא, ד), בשש נקודות. אַף־עַרְשֵׂנוּ רַֽעֲנָנָֽה (שיר השירים א, טז). והקבוץ בילשון נקבות וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם (עמוס ו, ד), תרגום מטה עַרְסָא.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Beds of the Righteous," What's in a Word?, Ohr Somayach, 10 August 2019.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Beds of the Righteous," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Devarim 3:11; Bamidbar 15:21; Tehillim 41:4; Mishlei 7:16; Berachos 37b; Kesubos 103a; Radak, Sefer HaShorashim; Rabbi Shlomo Pappenheim, Yerios Shlomo and Cheshek Shlomo; Sefer HeAruch; Emunas Chachamim; Kav HaYashar; Steiner, "The Case for Fricative-Laterals in Proto-Semitic," p. 130.