quantity
counting
At a glance
In short
Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg holds that mispar is a number that sets a limit, and he suggests that sofer / sefirah is a count in which something extra is done or required to mark each unit. Moneh / minyan is a count whose point is the total; the single unit is not necessarily significant on its own. Sefirah is counting, and where the daily obligation is meant it carries qualitative weight; moneh is to count or tally, and minyan is a tally or, in the shul sense, a quorum. The Torah's choice of sofer for Sefiras HaOmer is deliberate, and that count differs from the moneh of the Kohen Gadol's sprinklings.
Distinctions
Sofer, sefirah, mispar (ספר, ספירה, מספר)
Root ס-פ-ר. Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg: mispar is a number in its limiting function. The Torah caps flogging at a mispar (Devarim 25:2), which the mesorah gives as thirty-nine; the Aramaic sfar is a nation's border, which limits its territory, and the Aramaic sapar is a barber, who limits the growth of the hair. On this reading the Torah says tisperu for the Omer (Vayikra 23:15-16) because that counting is itself bounded, running only until the morrow of the seventh week. Mecklenburg suggests a second dimension: sefirah is a count in which each unit calls for something extra, a count of quality as well as quantity. The goal of a sefirah count includes improving oneself, cleansing oneself of impurities; and he connects sefirah to sapir, the sapphire, since the counting cleanses a person as a precious gem is free of impurities.
Rabbi Moshe Shapiro explains that all words from ס-פ-ר are interrelated and refer to unifying disparate parts: sippur joins many details into a single narrative; a sfar, a border, confines everything within it and makes it one unit; a sefer binds all the contents recorded in it into one entity; and mispar and sofer, number and counting, are the system in which the numbers are all bound together in an organized and logical way.
The name Sefiras HaOmer comes from the count's joining the annual barley offering brought on the second day of Pesach, the Korban Omer, to the annual wheat offering of Shavuos. And halachically each day of the Omer may be reckoned a separate mitzvah, so that one who misses a whole day continues counting, though without a berachah. Many have used the forty-nine days for a forty-nine step scheme of character development, or for the ways of acquiring Torah listed in the sixth perek of Avos, or for a forty-nine daf masechta such as Sotah or Shevuos. On that model the point of the counting may lie in the days themselves as much as in the destination of Shavuos: if a man works each day at becoming better, every single day has significance along with the final count. That is exactly what a moneh count is not.
Moneh, minyan (מונה, מנין)
Root מ-נ-ה.
- Mecklenburg derives moneh from maneh, a respectable portion, so that what enters a moneh count is by definition worth counting.
- Rabbi Shlomo Pappenheim takes the two-letter root מ-ן as creating order out of causes and effects, and heads one group of its derivatives with moneh and minyan, since counting seeks to create mathematical order by quantifying a set of givens; min, a species, derives from the same root, since it too determines what belongs in one grouping and what is excluded.
In a moneh count the final number is the only requirement: the ten men needed for the parts of davening that call for a quorum, or the seven sprinklings the Kohen Gadol makes toward the Kodesh HaKodashim, which the Yom Kippur liturgy describes with moneh and not sofer. No individual man and no individual sprinkling necessarily carries weight on its own.
Mifkad (מפקד)
Root פ-ק-ד. A third family for counting and numbering, poked/mifkad. Malbim holds that pakad denotes remembering something in order to take some action; so understood, it primarily means remembering something in order to attend to it, and the most basic way of attending to a thing is to determine whether it is actually present, hence pakad means both "to count" (Bamidbar 1:21, 2:32; Shmuel I 15:4) and "to be absent" (Bamidbar 31:49; Yeshayahu 38:10).
Where the authorities disagree
Which word is general and which is specific. The Vilna Gaon: minyan is the count in general, mispar the particular number arrived at. Rabbi Wertheimer runs it the other way, bringing evidence that mispar is the general number and mifkad the word for a specific count. Rabbi Klein offers all of this with the caveat that these are possible ideas and none of them hard and fast answers.
Whether mispar and minyan are distinguished at all. Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau ties mispar to sippur, a story: the parts of a story follow one another in their own order, and so do the numbers of a count, one not saying random numbers any more than one tells a story out of unrelated incidents. Even so, as Rabbi Klein notes, this approach ostensibly does not account for how mispar differs from minyan, which is the question at hand.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
מ-נ-ה
To count. The מָנֶה, a weight of sixty shekels, is named for the known number in it. In a second sense, to appoint or assign, and a מָנָה is a portion.
Counting
מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים (Tehillim 147:4), counting the number of the stars, and וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב (Yeshayahu 65:12), I will count you out to the sword. In לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע (Tehillim 90:12), to count our days, so make known, he takes the word as an infinitive; Rabbi Yonah wrote that it is a noun. In וְהַֽמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָֽךְ (Yeshayahu 65:11), and those who fill mixed wine for מְנִי, Radak takes the noun as מִנְיָן, a count, that is, the count of the stars, which are the seven planets; some explain it as the name of a star.
The maneh, a weight and a number
Rabbi Yehudah set הַמָּנֶה יִהְיֶה לָכֶם (Yechezkel 45:12), the maneh shall be yours, under this sense, and Rabbi Yonah objected to it. Radak answers that even if a maneh is a weight, as his own explanation has it, as in שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב (Melachim I 10:17), three maneh of gold, there is still a known number in it: the maneh is sixty shekels and the shekel twenty gerah, and every weight has its known count of how many ounces are in it.
How Chazal use the word
Chazal use מנה sometimes of a weight, the litra, saying מנה דבילה, a maneh of pressed figs, and sometimes of a number, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה (Kesubos 5:1), a virgin collects two hundred and a widow a maneh, which is a hundred zuz. It is one thing either way, since a weight is called a maneh only for the known number in it, those places reckoning a litra at twenty zuz.
Ten times over
עֲשֶׂרֶת מֹנִים (Bereishis 31:41), ten times, which he glosses פעמים, times, the word being used because they are a count.
Appointing and giving
אֲשֶׁר מִנָּה אֶת־מַאֲכַלְכֶם (Daniel 1:10), who appointed your food, וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ (Daniel 1:5), the king appointed for them, and וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ־לִי (Iyov 7:3), nights of toil were assigned to me. In חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻֽהוּ (Tehillim 61:8), appoint kindness and truth, they will guard him, מַן is a shortened command, as צַו is, its full form being מַנֵּה. All of them are ענין הזמנה ומתנה, appointing and giving. The noun is a gift and portion, מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי (Tehillim 16:5), the portion of my lot and my cup, and וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת (Esther 9:19), the sending of portions.
Why the mon is so named
וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ מָן (Shemos 16:31), the house of Israel called its name mon, and וּמַנְךָ לֹא־מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם (Nechemiah 9:20), You did not withhold Your mon from their mouth. Since they knew no name for it they called it מַן, that is, a gift and a portion from Hashem.
Appointed over a charge
Close to the sense of appointing and giving are מְמֻנִּים עַל־הַכֵּלִים (Divrei HaYamim I 9:29), appointed over the vessels, and אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּֽרִיסִים (Daniel 1:11), whom the chief of the officers had appointed. The Targum of וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים (Bereishis 40:4), and the chief of the slaughterers appointed, is וּמַנֵּי רַב קָטוֹלַיָּא, and the chief of the killers appointed.
וְאַתָּה תִֽמְנֶה־לְךָ חַיִל (מלכים א' כ, כה), מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים (תהלים קמז, ד), וּמָנִיתִי אֶתְכֶם לַחֶרֶב (ישעיה סה, יב), לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע (תהלים צ, יב), והוא מקור. ורבי יונה כתב שהוא שם. והנפעל גַּם־זַֽרְעֲךָ יִמָּנֶֽה (בראשית יג, טז), לֹֽא־יִסָּֽפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ (דברי הימים ב' ה, ו). והשם וְהַֽמְמַלְאִים לַמְנִי מִמְסָֽךְ (ישעיה סה, יא), כמו מִנְיָן כלומר למנין הכוכבים והם שבעה כוכבי לכת. ויש מפרשים שהוא שם כוכב, כלם והדומים להם ענין מנין ומספר. וכתב רבי יהודה בזה הענין הַמָּנֶה יִֽהְיֶה לָכֶֽם (יחזקאל מה, יב). ורבי יונה השיג עליו לדעתו. ואף על פי שיהיה מנה משקל כמו שפירשתי, וכן שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב (מלכים א' י, יז), וְכֶסֶף מָנִים אַלְפַּיִם (נחמיה ז, עא), אף על פי כן יש בו מנין ידוע. והמנה הוא ששים שקלים, והשקל עשרים גרה, כמו שאמר וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה וַֽחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יִֽהְיֶה לָכֶֽם (יחזקאל מה, יב). ומה שחלק המנה לאלה המשקלים כי כל אחד היה משקל בפני עצמו ובין כולם היה מנה. וכן בכל משקל יש בו מנין ידוע כמה אונקיאות יש בו, וכמה פשוטים יש בו. והנה רבותינו ז"ל זכרו המָנה במקומות בענין משקל שהוא הליטרא, באמרם מנה דבילה. ובמקומות בענין מנין באמרם (כתובות פרק חמישי משנה א. דף נד, ע"ב) בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, והוא מאה זוז. והכל אחד, כי לא נקרא המשקל מנה אלא מפני המספר הידוע שבו כי במקומות אלו קורין ליטרא לעשרים זוז. ומזה עֲשֶׂרֶת מֹנִֽים (בראשית לא, מא), פירושו פעמים ולפי שהם מנין נאמר בזה הלשון. וענין אחר אֲשֶׁר מִנָּה אֶת־מַֽאֲכַלְכֶם (דניאל א, י), וְלֵילוֹת עָמָל מִנּוּ־לִֽי (איוב ז, ג), וַיְמַן י"י דָּג גָּדוֹל (יונה ב, א), וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ (דניאל א, ה). חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻֽהוּ (תהלים סא, ח), צווי חסר כמו צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כד, ב), ומשפטו מַנֵּה, כלם ענין הזמנה ומתנה. והשם לְמֹשֶׁה הָיָה לְמָנָה (ויקרא ח, כט), פירוש מתנה וחלק. מָנָה אַחַת אַפָּיִם (שמואל א' א, ה), מְנָת שֻׁעָלִים (תהלים סג, יא), מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי (תהלים טז, ה), וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת (אסתר ט, יט), אֶת־תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ (אסתר ב, ט), ענין מתנות וחלקים. ובא בתשלומו מְנָיוֹת הַלְוִיִּם (נחמיה יג, י), מְנָיוֹת הַֽמְשֹֽׁרְרִים וְהַשֹּֽׁעֲרִים (נחמיה יב, מז). ובתמורת היו"ד באל"ף מְנָאוֹת הַתּוֹרָה (נחמיה יב, מד), פירוש חוקי הכהנים שצותה התורה. ובאו סמוכים בקמץ על דרך המוכרת להקל הקריאה כי היו ראוים מְנָיוֹת, מִנְאוֹת הפ"א בחירק כמו צִדְקוֹת, בִּרְכוֹת בסמוך. ובא השם מבלי ה"א וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ מָן (שמות טז, לא), וּמַנְךָ לֹֽא־מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם (נחמיה ט, כ), והוא בשקל צַו, קַו לפי שלא ידעו לו שם קראו לו מַן, כלומר מתנה וחלק מאת השם יתברך. וקרוב לזה הענין מְמֻנִּים עַל־הַכֵּלִים (דברי הימים א' ט, כט). אֲשֶׁר מִנָּה שַׂר הַסָּֽרִיסִים (דניאל א, יא). תרגום וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים (בראשית מ, ד) וּמַנֵּי רַב קָטוֹלַיָּא.
ס-פ-ר
To count; to tell; and to write, a סֵפֶר being a book and a סֹפֵר a scribe. In another sense, סַפִּיר, a stone the authorities identify differently.
Counting
סָפַר אֶת הָעָם (Shmuel II 24:10), he counted the people, and וְסָפַרְתָּ לְךָ (Vayikra 25:8), you shall count for yourself. אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל (Yeshayahu 33:18), where is he who counted, where is he who weighed, he explains: you will still fear, even though Melech HaMashiach has already come, and your heart will still muse on the terror of the kings of the nations, who counted and weighed the silver they took from Yisrael as tax, or counted Yisrael by the head and took the tax from them by weight. The nouns are מִסְפַּר, a number, and הַסְּפָר, the count itself, whose plural he gives as בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים (Daniel 9:2), I understood by the counts. His father files that pasuk under writing, and on that reading the סְפָרִים are the deed of purchase and the open deed that Yirmiyahu wrote. The adjective is in כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרוֹת (Tehillim 71:15), for I do not know סְפֹרוֹת: it describes the righteousness and the salvation the pasuk has just named, I did not know that they could be counted; or its singular is סְפוֹרָה, and the sense is that I do not know numbers for them.
Telling
In the sense of telling and relating, ספור and הגדה, the verb always takes the heavy form: סַפְּרוּ נָא לִי (Bereishis 40:8), tell it to me. That form can still mean counting, as אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי (Tehillim 22:18), I count all my bones, from how lean I have grown. The difference between telling and relating he sets out under נָגַד.
Writing
The sense of all of these, he says, is writing: סֵפֶר, a book or a written document, and סֹפֵר, a scribe, as בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר (Yirmiyahu 36:32), Baruch son of Neriyahu the scribe. לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר (Yeshayahu 29:12) he glosses: I do not know how to read it. Among them are נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה (Tehillim 56:9), You have recorded my wandering, and יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים (Tehillim 87:6), Hashem shall record in the writing of the peoples. Some take those two in the second sense, telling; the two senses lie close, since writing a book is itself the telling of the matter. And זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (Bereishis 5:1), this is the סֵפֶר of the generations of Adam, can be read as a word of telling.
Three readings of Iyov 38:37
מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה (Iyov 38:37), who in wisdom יְסַפֵּר the skies, is read three ways, and he does not choose. Some take it from the sense he has just named, telling. Rabbi Yonah takes it from writing. Radak's father takes it from סַפִּיר: on that reading He made them like sapphire, as in וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (Shemos 24:10), and under His feet like the work of a sapphire brick.
What a sapphire is
Which stone it is he leaves open. Some say the precious stone called zafir in the vernacular, and if so, the comparison in סַפִּיר גִּזְרָתָם (Eichah 4:7), their form was sapphire, is one of worth and greatness and not of appearance, since a man is praised for his appearance only by redness or whiteness. Ibn Ezra says it is a precious red stone. The Gaon says it is white, the one called crystal. And the Midrash in Eichah Rabbah tells of a man who went to sell a sapphire in Rome: the buyer set it on an anvil and struck it with a hammer, and the anvil split and the hammer broke while the stone stood where it was. By that midrash, he says, it is the diamond, white and clear.
אַֽחֲרֵי־כֵן סָפַר אֶת־הָעָם (שמואל ב' כד, י), וְסָֽפְרָה־לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא טו, כח), וְסָֽפַרְתָּ לְךָ (ויקרא כה, ח), שִׁבְעָה שָֽׁבֻעֹת תִּסְפָּר־לָךְ (דברים טז, ט). אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת־הַמִּגְדָּלִֽים (ישעיה לג, יח), כלומר שתירא ותפחד עדיין אף על פי שכבר בא מלך המשיח עדיין יהגה לבך אימה ממלכי האומות שהם סופרים ושוקלים הכסף שהיו לוקחים מס מישראל או שהיו סופרים לישראל לגלגלת ולוקחים המס מהם במשקל. סִפְרוּ מִגְדָּלֶֽיהָ (תהלים מח, יג). והנפעל אֲשֶׁר לֹֽא־יִסָּֽפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹֽב (מלכים א' ח, ה). והשם בתוספת מ"ם אֶת־מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּֽא (שמות כג, כו). ובלא תוספת אַֽחֲרֵי הַסְּפָר אֲשֶׁר סְפָרָם דָּוִיד (דברי הימים ב' ב, טז). והקבוץ ממנו בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים (דניאל ט, ב). והשם בענין המקור וּמִסְפָּר אֶת־רֹבַע יִשְׂרָאֵל (במדבר כג, י), כלומר ולספור רובע ישראל, כי הוא קמוץ ואיננו סמוך, ועוד מלת אֶת מורה על שאיננו סמוך, אם כן הנכון בו שיהיה שם במקום מקור כמו וּלְמַסַּע אֶת־הַֽמַּֽחֲנֽוֹת (במדבר י, ב). והתאר כִּי לֹא יָדַעְתִּי סְפֹרֽוֹת (תהלים עא, טו), והוא תאר לצדקתך ותשועתך שהזכיר אמר לא ידעתי שיוכלו להיות ספורות. או יהיה יחידה סְפוֹרָה בשקל בְּשֹוֹרָה, כלומר לא ידעתי להם מספרים. ענין הכל והדומה להם מנין. ובא פעל הכבד [פִּעֵל] מזה הענין אֲסַפֵּר כָּל־עַצְמוֹתָי (תהלים כב, יח), פירוש אמנה כל עצמותי מרוב כחשותי. סִפַּרְתִּי כֹּל מִשְׁפְּטֵי־פִֽיךָ (תהלים קיט, יג), סַפֵּר אַתָּה לְמַעַן תִּצְדָּֽק (ישעיה מג, כו), סַפְּרוּ־נָא לִֽי (בראשית מ, ח). ושלא נזכר פעלו [פֻּעַל] אֲשֶׁר לֹֽא־סֻפַּר לָהֶם (ישעיה נב, טו). והשם אֶת־מִסְפַּר הַֽחֲלוֹם וְאֶת־שִׁבְרוֹ (שופטים ז, טו), כלם והדומה להם ענין ספור והגדה [וכבר כתבנו בשרש נָגַד ההפרש שיש בין ספור להגדה]. וזה הענין לעולם מהבנין הכבד הדגוש. ויש מפרשים מזה הענין מִֽי־יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה (איוב לח, לז). והחכם רבי יונה פירשו מענין כתיבה. ואדוני אבי ז"ל פירשו מענין סַפִּיר רוצה לומר שעשאם כעין ספיר כמו שאמר וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַֽעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד, י). וכן פירש מזה אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ (איוב כח, כז). וָֽאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר (ירמיה לב, י), בחמש נקדות. בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת (דברים כח, סא), אֶל־יוֹדֵעַ הסֵפֶר [סֵפֶר] (ישעיה כט, יא), כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם (מלכים ב' י, ב), לֹא יָדַעְתִּי סֵֽפֶר (ישעיה כט, יב), לא ידעתי לקראו. מִֽסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָֽבְתָּ (שמות לב, לב). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים (דניאל ט, ב), והם ספר המקנה וספר הגלוי שכתב ירמיהו. ובה"א הנקבה סִפְרָה, ועם הכנוי הֲלֹא בְּסִפְרָתֶֽךָ (תהלים נו, ט). בָּרוּךְ בֶּן־נֵֽרִיָּהוּ הַסֹּפֵר (ירמיה לו, לב), וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ (אסתר ג, יב), נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה (תהלים נו, ט), י"י יִסְפֹּר בִּכְתוֹב עַמִּים (תהלים פז, ו). ענין הכל והדומה להם ענין כתיבה. וּֽלֲלְמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּֽים (דניאל א, ד), פירוש כתיבת כשדים ולשון כשדים. ויש מפרשים נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה, י"י יִסְפּוֹר מענין השני. ושני הענינים קרובים כי כתיבת הספר הוא סיפור הדברים. ויש לפרש זֶה סֵפֶר תּֽוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א), לשון ספור. וענין אחר נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָֽהֲלֹֽם (שמות לט, יא), כְּמַֽעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר (שמות כד, י), סַפִּיר גִּזְרָתָֽם (איכה ד, ז), יש מפרשים האבן היקרה שקורין לו בלע"ז צפי"ר, ואם כן הוא אין והערך אליו במראה אלא ביקר וגדולה כמו המסולאים בפז כי לא יערכו האדם לשבח במראה אלא באודם או בלובן. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש כי היא אבן אדומה יקרה כמו שכתבנו בשרש לָבֵן. והגאון פירש כי הספיר לבן. ואמר שהוא שקורין בלע"ז קרישֹט"ל. ובמדרש (איכה רבתי א"ב רביעאה) מעשה באדם אחד שהלך למכור ספיר ברומי אמר לו הלוקח על מנת לבדקו אקחנו נתנו על גבי הסדין והתחיל מכה עליו בפטיש נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר עמד במקומו ולפי זה המדרש היא האבן שקורין לה דיאמנט"י והיא לבנה וזכה.
פ-ק-ד
To remember and watch over a thing; to lack, or be missing; to number and count; to command; to store a thing away; and to appoint a man over a charge.
Remembering and watching over
פָּקַד אֶת־שָׂרָה (Bereishis 21:1), He remembered Sarah, פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (Shemos 3:16), I have surely remembered you, and וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם (Shmuel I 17:18), see to your brothers' welfare. It is said of sin too: פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת (Shemos 20:5), who remembers the sin of fathers, and עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ (Yirmiyahu 32:5) he reads as: until I remember him and take My vengeance of him. כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ (Iyov 35:15) he explains as growing angry for nothing and stirring up one's wrath, for not knowing the ways of Hashem and His judgments. הִיא הָעִיר הָפְקַד (Yirmiyahu 6:6), this is the city הָפְקַד, is the city against which her sin has been remembered. The sense of all of them is ענין זכירה והשגחה, remembering and watching over a thing. וְאֶל־יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד (Yirmiyahu 50:21), and to the dwellers of Pekod, is Bavel, called so because the time had come to remember her sin. Yonasan left it untranslated, perhaps holding it to be the name of a city of Bavel; and likewise פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ (Yechezkel 23:23), Pekod and Shoa and Koa, which on Yonasan's view are names of provinces.
Missing
וְלֹא־נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (Bamidbar 31:49), not a man of us is missing, וְלֹא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה (Shmuel I 25:7), nothing of theirs was missing, and פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי (Yeshayahu 38:10), I am deprived of the rest of my years: the sense of all of them is חסרון, lack. כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ (Shmuel I 20:18) is because your seat will be lacking, you not being there; and וְנִפְקַדְתָּ is: you will be remembered, that is, my father will remember you when he sees your seat empty of anyone sitting in it.
Lest the enemy remember, or a leaf lack
פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה (Yeshayahu 27:3) he reads of the enemy: lest the enemy remember her and set his face to fight against her, night and day I will guard her. Dunash ben Labrat reads פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ in the sense of lacking; on that reading, with לרגעים אשקנה, every moment I water it, it means lest even her leaf be missing, all the more her fruit.
Numbering
וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם (Shmuel I 13:15), Shaul counted the people, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם (Bamidbar 1:3), you shall number them by their hosts, and אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (Shemos 38:21), these are the reckonings of the Mishkan: the sense of all of them is ענין מספר ומנין, number and count.
Commanding, and storing away
הוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת (Ezra 1:2), He commanded me to build Him a house: its sense is צוה, commanded, as the Targum renders it. The noun פִּקּוּדֵי is מצות, commandments: the פִּקּוּדֵי of Hashem are upright (Tehillim 19:9). With a mem added, בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ (Divrei HaYamim II 31:13) is by the command of Chizkiyahu the king. וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת (Yechezkel 43:21), and burn it בְּמִפְקַד הַבַּיִת, is by the command of the house, that is, as it was commanded concerning the house that the kohanim should do, for the house had places set apart for each of its matters; Yonasan renders it בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא, in the place fit for the house. With the feminine sign, אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ (Divrei HaYamim II 24:11) is by the king's command, אֶל standing in place of a prefixed bet; and in וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי (Iyov 10:12), and Your פְּקֻדָּה has guarded my spirit, it is Your command. In another sense it is storing a thing away: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (Melachim II 5:24), he took it from their hand and laid it up in the house, הַפִּקָּדוֹן (Vayikra 5:23), the deposit, and וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן (Bereishis 41:36), the food shall be a store: a sense of גניזה והנחה, putting away and laying up. One can read וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם (Yeshayahu 15:7), and what they have laid up they carry over Nachal HaArabim, from this sense too.
Setting a man in charge
וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת (Devarim 20:9), they shall appoint commanders of hosts, and the man so appointed, פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה (Yirmiyahu 52:25), an officer over the men of war: the sense of all of them is מנוי וגזברות, appointment and stewardship. Rabbi Yonah wrote וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף (Melachim I 11:28), he set him over all the burden of the house of Yosef, under the light form; Radak found it in the accurate books in the heavy form, and the Mesorah notes two such, this one and וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ (Melachim II 25:22), he set Gedaliah over them. וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם (Yeshayahu 60:17), I will make your פְּקֻדָּה peace, where the פְּקֻדָּה is the tax that the officers over you will take. קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת (Yechezkel 9:1), the פְּקֻדּוֹת draw near, can also be read in this sense, though it first stands among the nouns of remembering. In Radak's own view פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר (Tehillim 109:8), let another take his charge, belongs to this sense: what he is set and appointed over, meaning his wife or his property.
וַֽי"י פָּקַד אֶת־שָׂרָה (בראשית כא, א), פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג, טז), וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם (ירמיה כג, ב), וּֽפָקַדְתָּ נָוְךָ (איוב ה, כד), וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם (שמואל א' יז, יח), וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים (שופטים טו, א), פִּקְדוּ־נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵֽעִמָּנוּ (שמואל א' יד, יז), וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָֽקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָֽם (שמות לב, לד), וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִֽהְיֶה עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ (ירמיה לב, ה), וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָֽאִשָּׁה (שמואל ב' ג, ח), פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶֽנָּה (ישעיה כז, ג), פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת (שמות כ, ה). כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ (איוב לה, טו), כלומר בחנם הוא מתקצף ומעורר אפו כי לא ידע בדרכי השם ובמשפטיו. והנפעל וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ (שמואל א' כ, יח). ושלא נזכר פעלו ממין הָפְעַל הִיא הָעִיר הָפְקַד (ירמיה ו, ו), ופירוש היא העיר שהפקד עליה עונה. וההתפעל וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵֽין־שָׁם אִישׁ (שופטים כא, ט), והוא קל והפ"א בקמץ. והשם בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה (הושע ט, ז), קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר (יחזקאל ט, א), בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵֽדוּ (ירמיה י, טו), וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם (במדבר טז, כט), וְאֶל־יֽוֹשְׁבֵי פְּקֹוד (ירמיה נ, כא), היא בבל, וקראה כן לפי שבא עת לפקוד עונה. ויונתן לא תרגמו, אולי לדעתו היא שם עיר מערי בבל. וכן פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ (יחזקאל כג, כג), לדעתו שמות מדינות. ענין כולם והדומה להם ענין זכירה והשגחה על הדבר. ופירוש פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ פן יפקוד עליה האויב, כלומר שמא יזכרנה האויב ויתן פניו להלחם עליה לילה ויום אצרנה. ופירוש עד פָּקְדִי אתו נאם י"י, שאזכרנו ואקח נקמתי ממנו. וענין אחר אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ (ישעיה לד, טז). ודונש בן לברט פירש מזה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ, פירוש לרגעים אשקנה פן יחסר אפילו העלה שלה כל שכן הפרי. והנפעל וְלֹֽא־נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִֽישׁ (במדבר לא, מט), כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ (שמואל א כ, יח), וְלֹֽא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה (שם כה, ז), וַיִּפָּֽקְדוּ מֵֽעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָֽה־עָשָׂר אִישׁ וַֽעֲשָׂהאֵֽל (שם ב' ב, ל), אִם־הִפָּקֵד יִפָּקֵד (מלכים א' כ, לט), וְלֹֽא־יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם־י"י (ירמיה כג, ד). ושלא נזכר פעלו מהדגש [פֻּעַל] פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָֽי (ישעיה לח, י), ענין הכל והדומה להם חסרון. ופירוש כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ בעבור חוסר מושבך שלא תהיה שם. וְנִפְקַדְתָּ כלומר תזכור שיזכרך אבי כשיראה מושבך חסר מאין יושב. וענין אחר וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם (שמואל א' יג, טו), וַֽיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים (שם טו, ד), תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם (במדבר א, ג), וְלֹא־יִֽהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָֽם (שמות ל, יב), אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, כא). והפעל הכבד [פִּעֵל] אלהים י"י צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָֽה (ישעיה יג, ד). ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל־פִּי מֹשֶׁה (שמות לח, כא). וההתפעל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּֽקְדוּ (שופטים כ, יז), והוא קל והפ"א בקמץ. וכן וַיִּתְפָּֽקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן (שופטים כ, טו), לְבַד מִיּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ (שם), קלים והפ"א בקמץ. ועם מה שלא נזכר פעלו לֹא הָתְפָּֽקְדוּ בְּתוֹכָֽם (במדבר א, מז), וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּֽקְדוּ וְכָלְכְּלוּ (מלכים א' כ, כז), והם קלים ובקמץ הפ"א. ענין הכל והדומה להם ענין מספר ומנין. וענין אחר והוא פָקַד עָלַי לִבְנֽוֹת־לוֹ בַיִת (עזרא א, ב), ענינו צוה כתרגומו. והשם פִּקּוּדֵי י"י יְשָׁרִים (תהלים יט, ט), פירוש מצות. ובתוספת צ"ם בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ (דברי הימים ב' לא, יג), כלומר במצותו. וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת (יחזקאל מג, כא), במצות הבית כלומר מה שהיה מצוה על הבית לעשות כן הכהנים, שהיו מקומות חלוקים בבית לכל דברי הבית. ויונתן תרגם בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא. ובסימן הנקבה וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת־הָֽאָרוֹן אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַֽלְוִיִּם (דברי הימים ב' כד, יא), פירוש במצות המלך. ואֶל במקום בי"ת השרות. וּפְקֻדָּֽתְךָ שָֽׁמְרָה רוּחִֽי (איוב י, יב), ומצותך. וענין אחר וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (מלכים ב' ה, כד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָֽיו (ישעיה י, כח), וְיָשֹׁב אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם (שמואל א' כט, ד), וַיַּפְקִדוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּֽחֲצַר הַמַּטָּרָה (ירמיה לז, כא), וְאֶת־הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ (ירמיה לו, כ). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ (ויקרא ה, כג). והשם אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן (שם), וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן (בראשית מא, לו), ענין גניזה והנחה. ויש לפרש מזה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָֽעֲרָבִים יִשָּׂאֽוּם (ישעיה טו, ז). וענין אחר וּפָֽקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת (דברים כ, ט), וּפָֽקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת (ירמיה טו, ג), פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר (מלכים א' יא, כח). וכתב רבי יונה עם בנין הקל וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵֽף (מלכים א' יא, כח). ואנחנו מצאנוה בספרים המדויקים וַיַּפְקֵד אֹתוֹ מבנין הִפְעִיל והמסורת עליו ב' וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ (מלכים ב' כה, כב), ודין. וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת־יוֹסֵף (בראשית מ, ד), יִפְקֹד י"י אֱלֹהֵי הָֽרוּחֹת (במדבר כז, טז), וְאֶת־אַֽהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תִּפְקֹד (שם ג, י), וְאֶת־אַֽהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תִּפְקֹד (שם לא, מח). והנפעל וַיִּפָּֽקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל־הַנְּשָׁכוֹת (נחמיה יב, מד), וַיִּפָּֽקְדוּ הַשּֽׁוֹעֲרִים וְהַֽמְשֹׁרְרִים (נחמיה ז, א). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּֽהָלָה (ויקרא כו, טז), אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה (ירמיה ט, ה), רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה (ירמיה א, י), וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת־הַֽלְוִיִּם (במדבר א, ג), הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע (תהלים קט, ו), וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָֽם (יהושע י, יח), הַמֻּפְקָדִים בֵּית י"י (מלכים ב' כב, ה), וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵֽף (מלכים א' יא, כח), וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־הָרֽאוּבֵנִי (דברי הימים א' כו, לב). והתאר אֲשֶׁר־הָיָה פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה (ירמיה נב, כה), לִֽהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית י"י (ירמיה כט, כו). ומשקל אחר פְּקוֹד וְשׁוֹעַ (יחזקאל נג, כג). והשם בַּעַל פְּקִדֻת (ירמיה לז, יג). ומשקל אחר וַיִּֽהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָֽת (דברי הימים א' כג, יא), וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי (במדבר ג, לו), עַל פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א' כו, ל). וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם (ישעיה ס, יז), רצונו לומר המס שיקחו הפקידים עליך. והקבוץ וַיָּשֶׂם יְהֽוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית י"י בְּיַד הַכֹּֽהֲנִים (דברי הימים ב' כג, יח), וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל־בֵּית י"י (מלכים ב' יא, יח). ויש לפרש מזה קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת (יחזקאל ט, א), ענין הכל והדומה להם מנוי וגזברות. ומזה הענין לפי דעתי פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵֽר (תהלים קט, ח), כלומר מה שהוא פקיד וממונה עליו והיא אשתו או ממונו.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "When Just Counting Doesn't Count," What's in a Word?, Ohr Somayach, 13 May 2017.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Between Books and Scrolls," What's in a Word?, Ohr Somayach, 19 February 2022.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Pesach: Telling the Story," What's in a Word?, Ohr Somayach, 13 April 2019.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Ki Tisa: Remember Forever," What's in a Word?, Ohr Somayach, 6 March 2021.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Shemini: Types of Species," What's in a Word?, Ohr Somayach, 15 April 2023.
Cited in the essay: Vayikra 23:15-16; Devarim 25:2; Bamidbar 1:21, 2:32, 31:49; Shmuel I 15:4; Yeshayahu 38:10; Avos ch. 6; the masechtos Sotah and Shevuos; the Yom Kippur liturgy on the Kohen Gadol's sprinklings; the Vilna Gaon; Rabbi Wertheimer, Beiurei Shemos Nirdafim s.v. זכר\פקד, אמר-ספר; Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (HaKsav VeHaKabbalah); Rabbi Moshe Shapiro; Malbim, Yair Ohr (אות ז' סימ ו זכר\פקד), and Sefer HaCarmel s.v. מגיד מספר.