cognition
remember
At a glance
In short
In the first of Malbim's two explanations, zachor is remembering in the mind, remember, call to mind, and pakad is remembering in order to act, attend to, take note of (and in the right context "count," "appoint," "punish," "deposit"). Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer sums up this stance: zechirah is in thought, pekidah is in action. In Malbim's second explanation, zachor is constant remembering over a long span and pakad one fleeting act of remembering. Rabbi Saadia ben David Al-Dhamari reads the pair by elapsed time instead: pakad is remembering after a long time, zachor after a shorter one.
Distinctions
The Torah gives six commandments to remember: the Shabbos (Shemos 20:8), the Exodus (Devarim 16:3), that Amalek attacked after the Exodus (Devarim 25:17), the giving of the Torah at Har Sinai (Devarim 4:9), how the Jews angered Hashem in the wilderness (Devarim 9:7), and what Hashem did to Miriam when she spoke slander (Devarim 24:9). In all but one of those commandments the Torah uses zachor. The Gemara (Rosh Hashanah 32b) essentially recognizes pakad as a synonym of zachor, asserting that pikdonos equals zichronos, so that pesukim which speak of Hashem remembering with a cognate of pakad may also be included in the zichronos of Mussaf on Rosh Hashanah.
Zachor (זכור / זכר)
Root ז-כ-ר.
- The most basic definition is Rabbi Moshe Ibn Ezra's (1055-1138): zachor is to remember something one once knew and forgot, as against shamor, to keep in mind something one currently knows.
- The Rokeach (Peirush HaRokeach, Shemos, p. 118) sets four verbs in a row. Zechirah is of what one has seen, as lema'an tizkor es yom tzeischa (Devarim 16:3) and zachor es yom haShabbos. Shemirah is keeping for a time, as ve'aviv shamar es hadavar (Bereishis 37:11); netirah, keeping for a later time, as lo sitor (Vayikra 19:18); and netzirah, guarding at every moment until the thing is needed, as netzor beni mitzvas avicha (Mishlei 6:20) and yitzrenhu ke'ishon eino (Devarim 32:10). In his siddur (pp. 372, 376) he sets notzer, guarding in every respect, against shemirah, which is for the time being: a waiting until the time comes to act, as Eli was shomer es piha, waiting until Chanah stopped (Shmuel I 1:12). Mahari Kara (to Koheles 5:7) likewise reads shomer as waiting.
- Malbim points to two differences between the two kinds of remembering. First, zachor simply refers to remembering in one's mind, mentally recalling a fact or idea and doing nothing else. Alternatively, Malbim explains that zachor denotes constantly remembering something over a long span of time.
Rabbi Naftali Hertz Treves of Frankfurt (1493-1540) postulates in Sefer HaGur that zachor itself implies remembering as an act of mercy, while pakad does not, since pakad sometimes refers to remembering in order to punish. He offers this to resolve a difficulty: Rashi enigmatically explains that Hashem's remembering Noach (Bereishis 8:1) means He switched His trait of strict judgment for His trait of mercy, but, Rabbi Klein observes, there is no textual basis for that explanation, especially since that very pasuk uses the name Elokim, which implies strict judgment, rather than the Tetragrammaton, which implies mercy.
The noun zecher is not always "memory." The Italian scholar Rabbi Shlomo of Urbino points out in Ohel Moed that zecher sometimes refers to the scent of a thing (Vayikra 6:8, Hoshea 14:8, Tehillim 20:4), in the same sense that a memory of something is a whiff of that idea and is not it itself.
Shadal (to Shemos 20:8): zachor said of Shabbos means keeping the present in mind, remembering each week that it is Shabbos so as not to lose the day's holiness by forgetting it.
On that pasuk the meforshim differ on whether zachor looks back. Rashbam (to Shemos 20:8): every zechirah refers to days gone by, as zechor yemos olam (Devarim 32:7) and zachor es hayom hazeh (Shemos 13:3), and here it is the Shabbos of the six days of Creation; Chizkuni there says the same, that zechirah is used of the past and never of the future. Rashi there reads it of the present, "set your heart to remember the day of Shabbos always," and Sforno of the working week, keeping Shabbos in mind in one's weekday dealings, as with zachor es asher asah lecha Amalek (Devarim 25:17).
Shadal (to Vayikra 2:2): the original, concrete meaning of zachor is smelling. Smell fixes a thing in the mind so it can be recalled without being present, and in a later, more abstract sense zachor came to mean remembering any fact or idea after it is no longer before one.
Pakad (פקד)
Root פ-ק-ד. Its range in Tanach is so wide that its core meaning is quite difficult to pin down: to count (Bamidbar 1:21, 2:32, Shmuel I 15:4), to be missing (Bamidbar 31:49, Yeshayahu 38:10), to command (Tehillim 19:9, 119:56, Ezra 1:2), to appoint (Bamidbar 1:50, 31:14, Esther 2:3, Tehillim 109:6), to punish (Shemos 20:5, Hoshea 2:15), to bring about death (Bamidbar 16:29, Yirmiyahu 46:21), to visit (Rashi to Nedarim 39b; Kli Yakar to Bamidbar 16:29), and to deposit (Vayikra 5:23).
- Malbim's first difference accounts for the whole spread: pakad denotes remembering something in order to take some sort of action, for better or for worse, so that it primarily means remembering something or someone in order to attend to it, deal with it, or otherwise pay attention to it. The most basic way of paying attention to a thing is to determine whether it is actually present, hence "to count" and "to be absent"; another way of dealing with someone is to give him instructions about what to do, hence "command" and "appoint"; a third is to give him what he deserves, whether to punish him, in some cases even to bring about his death, or simply to visit him; and a way to deal with an item is to deposit it in someone else's hands to take care of. Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer (1866-1935) capsulizes this stance: zechirah is in thought, pekidah is in action.
- In Malbim's second approach pakad simply denotes one fleeting act of remembering, enough that a man can take the actions related to that memory, after which he can forget about it.
(Rabbi Dr. Asher Weiser writes that kapdanus, meticulousness or strictness, relates to פ-ק-ד by way of metathesis, in the sense that one who is makpid pays attention to something to the utmost degree and is particular about all the details.)
Rabbi Saadia ben David Al-Dhamari, a fifteenth-century Yemenite scholar, reads the pair by elapsed time instead: pakad is remembering after a long time, zachor after a shorter one. Hence pakad when Hashem said He remembered the Jews and would redeem them from Mitzrayim (Shemos 3:16), after centuries of exile, and when He remembered Sarah and allowed her to conceive (Bereishis 21:1), after decades of barrenness; but zachor for Noach, who had been in the teivah only about a year (Bereishis 8:1), and for Rachel, barren only a few years (Bereishis 30:22).
Zachar (זכר, "male")
Zachor seems to be related to zachar, "male." The interplay shows up in a Talmudic anecdote (Bava Basra 21b) in which Dovid HaMelech's general Yoav explains that he did not kill the female Amalekites, because his teacher had vowelized the zecher of "erase the remembrance of Amalek" (Devarim 25:19) as zachar.
Rabbi Shimon ben Tzemach Duran (1361-1444), the Rashbatz (also Tashbatz), writes in his commentary to Avos 5:12 that men have better memory, or better potential for memory, than women, and buttresses the claim with the observation that zachar and zachor seem related. On the flip side, he adds, the Hebrew word for women, nashim, is related to the word for forgetfulness (see nashani in Bereishis 41:51 and teshi in Devarim 32:18).
Rabbi Moshe de Leon (1240-1305), the Kabbalist who first published the Zohar, writes in Sefer HaRimmon that zachor is indeed related to zachar: in the relationship between a man and a woman, the man is the initiator who provides the nourishing kernel that the woman receives and develops into something greater. On that basis he accounts for a curious phrase in Yaaleh V'Yavo, where we ask Hashem to remember us with both forms of remembering (v'yizacher/zichroneinu and v'yipakeid/pikdoneinu) and then beseech Him in two ways, zachreinu and ufakdeinu, for two kinds of bounty: tovah is His direct bestowal of good, paralleling the male's role in giving the kernel, so it is no wonder we say zachreinu bo l'tovah; berachah is His blessing what we already have by letting it grow and multiply, mirroring the female's role in incubating and gestating what the male provided, so we say ufakdeinu bo livrachah.
Rabbi Klein ties Treves back to this: the explanation dovetails with the Kabbalistic terminology, since Hashem's trait of mercy reflects unfettered Divine influence with the focus on the Giver, associating zachor and mercy with the male paradigm, while His trait of judgment reflects a limited Divine influence focused on the recipient and on whether he deserves to receive, so that pakad and judgment follow the female model.
Rabbi Levi Yitzchok of Berditchev (1740-1810) in Kedushas Levi (to Bereishis 21:1) explains that pakad alludes to the female element because it implies that the one remembered has already received his due. When Hashem promises to give something, the gift is already considered to have come into existence at the moment of the promise, since vis-a-vis Hashem there is no difference between past, present and future; any difference in time is only according to our perception. So if in the present it looks as though the promise has not yet been granted, that only means its fulfillment is hidden from us until He decides to reveal it. Hence pakad at Yitzchak's birth: from Hashem's timeless vantage Yitzchak already existed before he was born, but from the receiver's viewpoint, Sarah's, it had been hidden away until He remembered to reveal the gift's existence to her.
Finally, Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785-1865) explains that zachar is related to zachor in that a man's male descendants are typically his legacy, by which he is remembered in This World: daughters generally marry into other families and become part of the husband's household, while sons carry on the name of their father's family.
Shadal (to Bereishis 12:2): zachar is related to zachor, because a man's male offspring are his remembrance in this world after he passes away.
Also discussed in
- Countingפקד / מפקד (פ-ק-ד)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ז-כ-ר
To remember; a second sense, זָכָר, the male; a third, smell, as the אַזְכָּרָה, the part burned; smell and memory may be one sense, since smell brings a thing to mind.
Remembering
וְלֹֽא־ זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים (Bereishis 40:23), the chief of the cupbearers did not remember; זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה (Bamidbar 11:5), we remember the fish. זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ (Tehillim 115:12) means that Hashem, who has always remembered us in His pity, will bless His people, and the pasuk then names in particular whom He will bless.
A command or an infinitive
כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה (Melachim II 9:25) may be a command: remember when I and you were riding in pairs. Rabbi Yitzchak Giat wrote that it is an infinitive bound to the word אֲנִי, I, as are וְשַׁבֵּחַ אֲנִי (Koheles 4:2), and I praise, and אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר (Koheles 8:2), I keep the king's mouth; all three, he wrote, are infinitives. Radak has written that וְשַׁבֵּחַ is an adjective, and that פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר may be a command: I warn you, keep the king's mouth.
The nouns
זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (Shemos 39:7), a remembrance for the children of Israel; אֵין זִכְרוֹן לָרִֽאשֹׁנִים (Koheles 1:11), there is no remembrance of the former ones; סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת (Esther 6:1), the book of records; תִּמְחֶה אֶת־ זֵכֶר עֲמָלֵק (Devarim 25:19), you shall blot out the memory of Amalek. מַזְכֶּרֶת עָוֹֽן (Bamidbar 5:15), recalling iniquity, may be a verb rather than a noun: the minchah was making her sin remembered, if she had one.
Against Rabbi Yonah on two forms
יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵֽשׂוּ (Yechezkel 21:29) does not govern an object, as Rabbi Yonah wrote it does, but stands alone as the rule is: since you are remembered before Me, that is, since I remember who you are, full of sin as you are, you will be caught in the palm. So too in the sense of the male, וְכָֽל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר (Shemos 34:19), and all your cattle: the cattle is spoken of here in the feminine, and תִּזָּכָר means that its males are to be set apart from it. This does not govern an object either, as Rabbi Yonah wrote it does, for a nifal governing an object is never found, only one standing alone.
The male
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם (Bereishis 5:2), male and female He created them; יֵֽרָאֶה כָּל־ זְכוּרְךָ (Shemos 34:23), all your males shall appear. Some read זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ (Tehillim 115:12) from here, He will bless our males, and then the house of Israel for the females. Radak rejects that, since בית ישראל, the house of Israel, is a general term taking in males and females alike, and so is the house of Aharon; in his own view the males are named on their own because they were the ones going up for the festival and coming to the Beis HaMikdash.
Smell, and the אַזְכָּרָה
A third sense is smell: זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנֽוֹן (Hoshea 14:8), its scent is like the wine of Levanon, and the אַזְכָּרָה, as וְהָֽיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה (Vayikra 24:7), and it shall be the bread's אַזְכָּרָה, the alef standing for a hei. נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן (Shir HaShirim 1:4), we will savour your love more than wine, and מַזְכִּיר לְבֹנָה (Yeshayahu 66:3), one who makes levonah give its savour, carry the sense of smell and of a thing gladly received. The light form of this sense is יִזְכֹּר כָּל־מִנְחֹתֶךָ (Tehillim 20:4), may He smell all your menachos, and likewise כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם (Yirmiyahu 17:2) is in this sense on the view of many, that is, that they used to offer their children on their altars; it can also be read from the first sense, and that is Yonasan's view, who renders כְּאִדְכָּרָא בְנֵיהוֹן אֱגוֹרֵיהוֹן, like the remembering of their children, their altars. Yet Yonasan too may mean burning, since Onkelos renders אַזְכָּרָה with the same word, אִדְכַּרְתָּא. It may be that all of it is one sense, since a smell brings the thing to mind. Read as remembering, the pasuk means that the remembering of their altars, spoken of always in the matter of their offerings, was as sweet to them as the remembering of their children, who were very dear to them. Rabbi Yonah kept אַזְכָּֽרָתָהּ (Vayikra 5:12), its אַזְכָּרָה, away from smell and set it under remembrance; that is not right, for even where that minchah had no levonah, a small fistful of the flour was burned. Rabbi Yonah also held that the bread's אַזְכָּרָה suits remembrance very well, saying that its levonah was never burned; that is not right either, for the levonah set on the bread was in fact burned on the coming Shabbos when the bread was removed, and with its burning the loaves were permitted to the kohanim; the levonah was burned for the bread, since nothing of the bread itself went up on high.
וְלֹֽא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים (בראשית מ, כג), זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה (במדבר יא, ה), י"י זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ (תהלים קטו, יב). פירוש י"י אשר זכרנו תמיד בחמלתו עלינו הוא יברך עמו. ופירוש אחר כן בפרט מי יברך. זָכוֹר תִּזְכּוֹר (איכה ג, כ), כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה (מלכים ב' ט, כה), יתכן היות צווי, ופרוש כִּי זְכֹר כשהיינו אני ואתה רוכבים צמדים. והרב רבי יצחק גיאת ז"ל כתב שהוא מקור ונקשר עם מלת אני כמו וְשַׁבֵּחַ אֲנִי (קהלת ד, ב), אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר (קהלת ח, ב). שלשתם כתב שהם מקור. ואנחנו כתבנו וְשַׁבֵּחַ תאר, ופִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר יתכן היותו צווי ופירושו אני מזהירך פי מלך שמור. והשם זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות לט, ז), בדגש. ומשקל אחר קל אֵין זִכְרוֹן לָרִֽאשֹׁנִים (קהלת א, יא), זִכְרֹֽנֵיכֶם מִשְׁלֵי־אֵפֶר (איוב יג, יב). ובקבוץ הנקבות אֶת־סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת (אסתר ו, א). ומבלי תוספת נו"ן תִּמְחֶה אֶת־זֵכֶר עֲמָלֵק (דברים כה, יט), בשש נקדות. אבל לְזֵכֶר קָדְשֽׁוֹ (תהלים ל, ה) בחמש נקודות ולית כותיה, כן הוא במקצת הספרים, ובמקצת הספרים כל זכר בחמש נקודות. ובתוספת מ"ם מַזְכֶּרֶת עָוֹֽן (במדבר ה, טו), בפלס מַרְצֶפֶת אֲבָנִֽים (מלכים ב' טז, יז). ויתכן שיהיה מהפעל הנוסף זולתי שם, כלומר והמנחה היתה מזכרת עונה אם היה לה. והנפעל וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי י"י (במדבר י, ט), וְלֹא תִזָּכַרְן ָ צִדְקֹתָו [צִדְקֹתָיו] (יחזקאל ג, כ), וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַֽעֲשִׂים (אסתר ט, כח), יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵֽשׂוּ (יחזקאל כא, כט). ואיננו עובר כאשר כתב רבי יונה רק הוא בודד כמשפט, ופירושו יען הזכרכם לפני, כלומר שאני זוכר אתכם מי אתם שאתם מלאי עון בכף תתפשו. והפעל הנוסף [הִפְעִיל] וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה (בראשית מ, יד), וְהֽוּא־מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵֽשׂ (יחזקאל כא, כח), כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָֽאֱלֹהִים (שמואל א' ד, יח), וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ (שמות כג, יג), הַמַּזְכִּרִים אֶת־י"י (ישעיה סב, ו), לַֽמְנַצֵּחַ לְדָוִד לְהַזְכִּֽיר (תהלים ע, א). וענין אחר זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם (בראשית ה, ב), הַזְּכָרִים לַי"י (שמות יג, יב), ויש מפרשים מזה י"י זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ (תהלים קטו, יב). והיה ראוי על המשפט הרי"ש בקמץ קטן וכמו יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן (שמות כט, ל) כמו יִלְבָּשֵׁם בצרי. ופירושו יברך הזכרים שלנו, ואחר כן יברך את בית ישראל על הנקבות. וזה איננו נכון, כי בית ישראל כלל הוא על הזכרים ועל הנקבות, וכן בית אהרן. ולפי דעתי כי לפיכך אמר הזכרים כי הם היו עולים לרגל ובאים לבית המקדש לפיכך זכר אותם בפרט. ושם הכלל יֵֽרָאֶה כָּל־זְכוּרְךָ (שמות לד, כג). ובנין נפעל ממנו וְכָֽל־מִקְנְךָ תִּזָּכָר (שמות לד, יט). ובא כאן מקנה בלשון נקבה כלומר תהיה נזכרת שיהיו נפרשים הזכרים ממנה. ואין תִּזָּכָר עובר כאשר כתב רבי יונה, כי לא מצאנו לעולם בנין נפעל עובר כי אם בודד. וענין שלישי זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנֽוֹן (הושע יד, ח), וְהָֽיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה (ויקרא כד, ו), אַזְכָּֽרָתָהּ לַֽי"י (ויקרא ו, ח), האל"ף תמורת ה"א. ויש מפרשים מזה וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ (ישעיה נז, ח). והפעל הקל ממנו יִזְכֹּר כָּל־מִנְחֹתֶךָ (תהלים כ, ד). וכן כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם (ירמיה יז, ב), על דעת רבים, כלומר שהיו מקריבים בניהם על מזבחותם, ויתכן לפרשו מהענין הראשון. וכן דעת יונתן שתרגם כְּאִדְכָּרָא בְנֵיהוֹן אֱגוֹרֵיהוֹן. ואפשר שיהיה דעתו גם כן מענין ההקטרה, כי כן תרגם גם כן אנקלוס אַזְכָּרָה (ויקרא כד, ז) אִדְכַּרְתָּא. ואפשר שהכל ענין אחד, כי הריח מזכיר הדבר. ולפירוש כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם ענין זכרון כך הוא פירוש כן ערב עליהם זכירת מזבחותם וספורם תמיד בעניני קרבניהם כמו זכירת בניהם שהם אהובים להם מאד. והפעל הנוסף ממנו [הִפְעִיל] נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן (שיר השירים א, ד), מַזְכִּיר לְבֹנָה (ישעיה סו, ג), ענינם ענין ריח וקיבול הדבר ברצון. ומה שהרחיק רבי יונה וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת־אַזְכָּֽרָתָהּ (ויקרא ה, יב), להיותו מענין ריח אלא מענין זכרון איננו נכון כי אף על פי שלא היתה באותה המנחה לבונה הרי היה המקטיר קומץ קטן הקמח. וכן וְהָֽיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה (ויקרא כד, ז), הכשיר מאד להיות מענין זכרון ואמר כי לא היתה הלבונה ההיא נשרפת. וגם בזה לא דבר נכונה, כי הלבונה ההיא שהיה עורך על הלחם באמת היתה נשרפת בשבת הבאה בסלוק הלחם. ובהקטורת הלבונה ההיא היו החלות נתרות לכהנים ומתחלקות להם. וזהו שאמר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַֽעַרְכֶנּוּ (ויקרא כד, ח) עורך חדשה ומקטיר ישנה, כי בסילוק הלחם היתה נקטרת הלבונה ההיא שהיתה על הלחם עד השבת שהיו מסלקין אותו. והנה היתה הלבונה הקטרה בעבור הלחם כי מן הלחם לא היו עולה לגבוה כלום.
פ-ק-ד
To remember and watch over a thing; to lack, or be missing; to number and count; to command; to store a thing away; and to appoint a man over a charge.
Remembering and watching over
פָּקַד אֶת־שָׂרָה (Bereishis 21:1), He remembered Sarah, פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (Shemos 3:16), I have surely remembered you, and וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם (Shmuel I 17:18), see to your brothers' welfare. It is said of sin too: פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת (Shemos 20:5), who remembers the sin of fathers, and עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ (Yirmiyahu 32:5) he reads as: until I remember him and take My vengeance of him. כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ (Iyov 35:15) he explains as growing angry for nothing and stirring up one's wrath, for not knowing the ways of Hashem and His judgments. הִיא הָעִיר הָפְקַד (Yirmiyahu 6:6), this is the city הָפְקַד, is the city against which her sin has been remembered. The sense of all of them is ענין זכירה והשגחה, remembering and watching over a thing. וְאֶל־יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד (Yirmiyahu 50:21), and to the dwellers of Pekod, is Bavel, called so because the time had come to remember her sin. Yonasan left it untranslated, perhaps holding it to be the name of a city of Bavel; and likewise פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ (Yechezkel 23:23), Pekod and Shoa and Koa, which on Yonasan's view are names of provinces.
Missing
וְלֹא־נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ (Bamidbar 31:49), not a man of us is missing, וְלֹא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה (Shmuel I 25:7), nothing of theirs was missing, and פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי (Yeshayahu 38:10), I am deprived of the rest of my years: the sense of all of them is חסרון, lack. כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ (Shmuel I 20:18) is because your seat will be lacking, you not being there; and וְנִפְקַדְתָּ is: you will be remembered, that is, my father will remember you when he sees your seat empty of anyone sitting in it.
Lest the enemy remember, or a leaf lack
פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה (Yeshayahu 27:3) he reads of the enemy: lest the enemy remember her and set his face to fight against her, night and day I will guard her. Dunash ben Labrat reads פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ in the sense of lacking; on that reading, with לרגעים אשקנה, every moment I water it, it means lest even her leaf be missing, all the more her fruit.
Numbering
וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם (Shmuel I 13:15), Shaul counted the people, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם (Bamidbar 1:3), you shall number them by their hosts, and אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (Shemos 38:21), these are the reckonings of the Mishkan: the sense of all of them is ענין מספר ומנין, number and count.
Commanding, and storing away
הוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת־לוֹ בַיִת (Ezra 1:2), He commanded me to build Him a house: its sense is צוה, commanded, as the Targum renders it. The noun פִּקּוּדֵי is מצות, commandments: the פִּקּוּדֵי of Hashem are upright (Tehillim 19:9). With a mem added, בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ (Divrei HaYamim II 31:13) is by the command of Chizkiyahu the king. וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת (Yechezkel 43:21), and burn it בְּמִפְקַד הַבַּיִת, is by the command of the house, that is, as it was commanded concerning the house that the kohanim should do, for the house had places set apart for each of its matters; Yonasan renders it בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא, in the place fit for the house. With the feminine sign, אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ (Divrei HaYamim II 24:11) is by the king's command, אֶל standing in place of a prefixed bet; and in וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי (Iyov 10:12), and Your פְּקֻדָּה has guarded my spirit, it is Your command. In another sense it is storing a thing away: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (Melachim II 5:24), he took it from their hand and laid it up in the house, הַפִּקָּדוֹן (Vayikra 5:23), the deposit, and וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן (Bereishis 41:36), the food shall be a store: a sense of גניזה והנחה, putting away and laying up. One can read וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָעֲרָבִים יִשָּׂאוּם (Yeshayahu 15:7), and what they have laid up they carry over Nachal HaArabim, from this sense too.
Setting a man in charge
וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת (Devarim 20:9), they shall appoint commanders of hosts, and the man so appointed, פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה (Yirmiyahu 52:25), an officer over the men of war: the sense of all of them is מנוי וגזברות, appointment and stewardship. Rabbi Yonah wrote וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף (Melachim I 11:28), he set him over all the burden of the house of Yosef, under the light form; Radak found it in the accurate books in the heavy form, and the Mesorah notes two such, this one and וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ (Melachim II 25:22), he set Gedaliah over them. וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם (Yeshayahu 60:17), I will make your פְּקֻדָּה peace, where the פְּקֻדָּה is the tax that the officers over you will take. קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת (Yechezkel 9:1), the פְּקֻדּוֹת draw near, can also be read in this sense, though it first stands among the nouns of remembering. In Radak's own view פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר (Tehillim 109:8), let another take his charge, belongs to this sense: what he is set and appointed over, meaning his wife or his property.
וַֽי"י פָּקַד אֶת־שָׂרָה (בראשית כא, א), פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם (שמות ג, טז), וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם (ירמיה כג, ב), וּֽפָקַדְתָּ נָוְךָ (איוב ה, כד), וְאֶת־אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם (שמואל א' יז, יח), וַיִּפְקֹד שִׁמְשׁוֹן אֶת־אִשְׁתּוֹ בִּגְדִי עִזִּים (שופטים טו, א), פִּקְדוּ־נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵֽעִמָּנוּ (שמואל א' יד, יז), וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָֽקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָֽם (שמות לב, לד), וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִֽהְיֶה עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ (ירמיה לב, ה), וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָֽאִשָּׁה (שמואל ב' ג, ח), פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶֽנָּה (ישעיה כז, ג), פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת (שמות כ, ה). כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ (איוב לה, טו), כלומר בחנם הוא מתקצף ומעורר אפו כי לא ידע בדרכי השם ובמשפטיו. והנפעל וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ (שמואל א' כ, יח). ושלא נזכר פעלו ממין הָפְעַל הִיא הָעִיר הָפְקַד (ירמיה ו, ו), ופירוש היא העיר שהפקד עליה עונה. וההתפעל וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵֽין־שָׁם אִישׁ (שופטים כא, ט), והוא קל והפ"א בקמץ. והשם בָּאוּ יְמֵי הַפְּקֻדָּה (הושע ט, ז), קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר (יחזקאל ט, א), בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵֽדוּ (ירמיה י, טו), וּפְקֻדַּת כָּל־הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם (במדבר טז, כט), וְאֶל־יֽוֹשְׁבֵי פְּקֹוד (ירמיה נ, כא), היא בבל, וקראה כן לפי שבא עת לפקוד עונה. ויונתן לא תרגמו, אולי לדעתו היא שם עיר מערי בבל. וכן פְּקוֹד וְשׁוֹעַ וְקוֹעַ (יחזקאל כג, כג), לדעתו שמות מדינות. ענין כולם והדומה להם ענין זכירה והשגחה על הדבר. ופירוש פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ פן יפקוד עליה האויב, כלומר שמא יזכרנה האויב ויתן פניו להלחם עליה לילה ויום אצרנה. ופירוש עד פָּקְדִי אתו נאם י"י, שאזכרנו ואקח נקמתי ממנו. וענין אחר אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ (ישעיה לד, טז). ודונש בן לברט פירש מזה פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ, פירוש לרגעים אשקנה פן יחסר אפילו העלה שלה כל שכן הפרי. והנפעל וְלֹֽא־נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִֽישׁ (במדבר לא, מט), כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ (שמואל א כ, יח), וְלֹֽא־נִפְקַד לָהֶם מְאוּמָה (שם כה, ז), וַיִּפָּֽקְדוּ מֵֽעַבְדֵי דָוִד תִּשְׁעָֽה־עָשָׂר אִישׁ וַֽעֲשָׂהאֵֽל (שם ב' ב, ל), אִם־הִפָּקֵד יִפָּקֵד (מלכים א' כ, לט), וְלֹֽא־יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם־י"י (ירמיה כג, ד). ושלא נזכר פעלו מהדגש [פֻּעַל] פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָֽי (ישעיה לח, י), ענין הכל והדומה להם חסרון. ופירוש כִּי יִפָּקֵד מֽוֹשָׁבֶֽךָ בעבור חוסר מושבך שלא תהיה שם. וְנִפְקַדְתָּ כלומר תזכור שיזכרך אבי כשיראה מושבך חסר מאין יושב. וענין אחר וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת־הָעָם (שמואל א' יג, טו), וַֽיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים (שם טו, ד), תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם (במדבר א, ג), וְלֹא־יִֽהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָֽם (שמות ל, יב), אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, כא). והפעל הכבד [פִּעֵל] אלהים י"י צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָֽה (ישעיה יג, ד). ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל־פִּי מֹשֶׁה (שמות לח, כא). וההתפעל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הִתְפָּֽקְדוּ (שופטים כ, יז), והוא קל והפ"א בקמץ. וכן וַיִּתְפָּֽקְדוּ בְנֵי בִנְיָמִן (שופטים כ, טו), לְבַד מִיּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְדוּ (שם), קלים והפ"א בקמץ. ועם מה שלא נזכר פעלו לֹא הָתְפָּֽקְדוּ בְּתוֹכָֽם (במדבר א, מז), וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּֽקְדוּ וְכָלְכְּלוּ (מלכים א' כ, כז), והם קלים ובקמץ הפ"א. ענין הכל והדומה להם ענין מספר ומנין. וענין אחר והוא פָקַד עָלַי לִבְנֽוֹת־לוֹ בַיִת (עזרא א, ב), ענינו צוה כתרגומו. והשם פִּקּוּדֵי י"י יְשָׁרִים (תהלים יט, ט), פירוש מצות. ובתוספת צ"ם בְּמִפְקַד יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ (דברי הימים ב' לא, יג), כלומר במצותו. וּשְׂרָפוֹ בְּמִפְקַד הַבַּיִת (יחזקאל מג, כא), במצות הבית כלומר מה שהיה מצוה על הבית לעשות כן הכהנים, שהיו מקומות חלוקים בבית לכל דברי הבית. ויונתן תרגם בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא. ובסימן הנקבה וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת־הָֽאָרוֹן אֶל־פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ בְּיַד הַֽלְוִיִּם (דברי הימים ב' כד, יא), פירוש במצות המלך. ואֶל במקום בי"ת השרות. וּפְקֻדָּֽתְךָ שָֽׁמְרָה רוּחִֽי (איוב י, יב), ומצותך. וענין אחר וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (מלכים ב' ה, כד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָֽיו (ישעיה י, כח), וְיָשֹׁב אֶל־מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם (שמואל א' כט, ד), וַיַּפְקִדוּ אֶת־יִרְמְיָהוּ בַּֽחֲצַר הַמַּטָּרָה (ירמיה לז, כא), וְאֶת־הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ (ירמיה לו, כ). ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ (ויקרא ה, כג). והשם אוֹ אֶת־הַפִּקָּדוֹן (שם), וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן (בראשית מא, לו), ענין גניזה והנחה. ויש לפרש מזה וּפְקֻדָּתָם עַל נַחַל הָֽעֲרָבִים יִשָּׂאֽוּם (ישעיה טו, ז). וענין אחר וּפָֽקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת (דברים כ, ט), וּפָֽקַדְתִּי עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִשְׁפָּחוֹת (ירמיה טו, ג), פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר (מלכים א' יא, כח). וכתב רבי יונה עם בנין הקל וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵֽף (מלכים א' יא, כח). ואנחנו מצאנוה בספרים המדויקים וַיַּפְקֵד אֹתוֹ מבנין הִפְעִיל והמסורת עליו ב' וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ (מלכים ב' כה, כב), ודין. וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת־יוֹסֵף (בראשית מ, ד), יִפְקֹד י"י אֱלֹהֵי הָֽרוּחֹת (במדבר כז, טז), וְאֶת־אַֽהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תִּפְקֹד (שם ג, י), וְאֶת־אַֽהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תִּפְקֹד (שם לא, מח). והנפעל וַיִּפָּֽקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל־הַנְּשָׁכוֹת (נחמיה יב, מד), וַיִּפָּֽקְדוּ הַשּֽׁוֹעֲרִים וְהַֽמְשֹׁרְרִים (נחמיה ז, א). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּֽהָלָה (ויקרא כו, טז), אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶֽלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה (ירמיה ט, ה), רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה (ירמיה א, י), וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת־הַֽלְוִיִּם (במדבר א, ג), הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע (תהלים קט, ו), וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים לְשָׁמְרָֽם (יהושע י, יח), הַמֻּפְקָדִים בֵּית י"י (מלכים ב' כב, ה), וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵֽף (מלכים א' יא, כח), וַיַּפְקִידֵם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־הָרֽאוּבֵנִי (דברי הימים א' כו, לב). והתאר אֲשֶׁר־הָיָה פָקִיד עַל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה (ירמיה נב, כה), לִֽהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית י"י (ירמיה כט, כו). ומשקל אחר פְּקוֹד וְשׁוֹעַ (יחזקאל נג, כג). והשם בַּעַל פְּקִדֻת (ירמיה לז, יג). ומשקל אחר וַיִּֽהְיוּ לְבֵית אָב לִפְקֻדָּה אֶחָֽת (דברי הימים א' כג, יא), וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי (במדבר ג, לו), עַל פְּקֻדַּת יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א' כו, ל). וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם (ישעיה ס, יז), רצונו לומר המס שיקחו הפקידים עליך. והקבוץ וַיָּשֶׂם יְהֽוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית י"י בְּיַד הַכֹּֽהֲנִים (דברי הימים ב' כג, יח), וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל־בֵּית י"י (מלכים ב' יא, יח). ויש לפרש מזה קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת (יחזקאל ט, א), ענין הכל והדומה להם מנוי וגזברות. ומזה הענין לפי דעתי פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵֽר (תהלים קט, ח), כלומר מה שהוא פקיד וממונה עליו והיא אשתו או ממונו.
ש-מ-ר
To keep and to guard. Close to it, the watches of the night. In other senses, the lees of wine; שָׁמִיר, a hard stone; and שָׁמִיר, a kind of thorn.
Guarding, and guarding against
וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָֽר (Bereishis 37:11), and his father kept the matter, and וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרֽוֹ (Yirmiyahu 31:10), and he will guard him as a shepherd his flock. A guarding can also keep others off: אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִֽיץ (Tehillim 17:4), I guarded the paths of the robber, is that I guarded them so that no man should walk in them, because of בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ, the word of Your lips, that You had said; and in the same way לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַֽחַיִּֽים (Bereishis 3:24), to guard the way to the tree of life. In שִׁיתָה י"י שָׁמְרָה לְפִי (Tehillim 141:3), שָׁמְרָה is a command, guard: set a right word in my mouth, Hashem, and guard it from sin, in the way of וּמֵי"י מַעֲנֵה לָשׁוֹן (Mishlei 16:1), and from Hashem is the answer of the tongue. Or שָׁמְרָה may be a noun on the pattern of חָכְמָה, wisdom, and עָרְמָה, shrewdness: set a guard for my mouth.
Each man guarding his fellow
וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם (Yehoshua 6:18), and only you, guard from the cherem: each man is to guard his fellow from it, for if one takes, all of you are punished for not having guarded. That is what it says there, וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַֽחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, and you will make the camp of Yisrael a cherem; and that is why Yisrael were punished over Achan, and why it says חָטָא יִשְׂרָאֵל (Yehoshua 7:11), Yisrael has sinned, because they did not guard that no man take from it.
Two readings of לֹֽא־תִשְׁמוֹר
לֹֽא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִֽי (Iyov 14:16) can mean that You watch over nothing but my sin, as אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (Koheles 2:24), there is no good in man that he eat and drink, where the sense is only that he eat. Or it means You will not wait: You punish me at once and give me no time. Like it are Chazal's words (Berachos 3a) שמור לי על הפתח, keep for me at the door, which Radak explains as wait for me.
A place of keeping, a thing kept
וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר (Bereishis 40:3), and he put them in the מִשְׁמַר, is a prison, that is, a place where they would be kept. כִּי־מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי (Shmuel I 22:23), for you are a מִשְׁמֶרֶת with me, means entrusted and kept. מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ (Mishlei 4:23) is: more than any keeping, guard your heart.
The watches of the night
Close to this sense are the watches, all of them waking, rousing and keeping the times: בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (Shemos 14:24), in the morning watch, and רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה (Shoftim 7:19), at the head of the middle watch. Chazal say (Berachos 3a) that the night has three watches, and so it appears from the pasuk that speaks of the middle watch. That is why a city's watchman is called so, since he is awake at night, guards the city and knows the hours of the night. אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי (Tehillim 77:5), You held the watches of my eyes: as though You had seized and held them fast, so that my eyes stay always awake and I do not sleep. Rabbi Moshe HaKohen took it from the first sense, reading שְׁמֻרוֹת as an adjective like שׁוֹמְרוֹת, guarding ones, the eyelids that guard the eyes: You held my eyelids, so that they did not close and I did not sleep.
The lees of the wine
וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו (Yirmiyahu 48:11), and he has been quiet on his lees, and הַקֹּֽפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם (Tzefaniah 1:12), those congealed upon their lees. הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (Yeshayahu 7:4), השמר and be quiet, is from this sense: sit upon your lees in rest and in quiet. It is accented on the last syllable, whereas in the sense of guarding the accent falls on the one before. Rav Saadiah Gaon took it as guarding, which comes to: guard yourself from making war, and be quiet, do not fear.
שָׁמִיר, the hard stone and the thorn
כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר (Yechezkel 3:9), like a shamir, harder than flint; בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר (Yirmiyahu 17:1), with a point of shamir; and מִצּוּר הַֽחַלָּמִֽישׁ (Devarim 8:15), out of the flinty rock, which the Targum Yerushalmi renders שמרי טינרא, the shamir of the rock. Some read בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר as the hard iron, named so for its strength, as the hard rock is called שמיר. In another sense שָׁמִיר is a thorn: קוֹץ שָׁמִיר תַּֽעֲלֶה (Yeshayahu 32:13), thorn, shamir, shall come up, which Radak glosses קוץ ושמיר, thorn and shamir; and שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל (Yeshayahu 9:17), it shall consume shamir and shayis, shamir being one of the kinds of thorns.
וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָֽר (בראשית לז, יא). וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶֽצַח (עמוס א, יא), הה"א נחה ועקרה במפיק. ויש אומרים כי הה"א נוספת לפי שהמלה מלעיל. וּשְׁמַרְתֶּם וַֽעֲשִׂיתֶם (דברים ד, ו), וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרֽוֹ (ירמיה לא, י), שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִֽׂימְךָ (שמואל א' כח, ב), כִּי שָׁמַרְתִּי דַּרְכֵי י"י (שמואל א' ב' כב,. אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִֽיץ (תהלים יז, ד), פירוש שמרתי אותם שלא ילך בם אדם בעבור בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ (שם) שאמרת. ועל דרך הזה לִשְׁמֹר אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַֽחַיִּֽים (בראשית ג, כד). שֹׁמֵר הַפַּרְדֵּס (נחמיה ב, ח). שָֽׁמְרֵנִי אֵל כִּֽי־חָסִיתִי בָֽךְ (תהלים טז, א), השי"ן מעמדת בגעיא. וכן שָֽׁמְרָה נַפְשִׁי כִּֽי־חָסִיד אָנִי (תהלים פו, ב). שִׁיתָה י"י שָׁמְרָה לְפִי (תהלים קמא, ג), צווי, ופירושו שִׁיתָה י"י דבר נכון בפי ושמרהו מחטוא, על דרך וּמֵֽי"י מַֽעֲנֵה לָשֽׁוֹן (משלי טז, א). ויתכן להיות שָׁמְרָה לְפִי שם בפלס חָכְמָה, עָרְמָה. אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמוֹר (קהלת ח, ב), פירוש אני מזהירך פי מלך שמור. שִׁמְרוּ־מִי בַּנַּעַר (שמואל ב' יח, יב), וְרַק־אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן־הַחֵרֶם (יהושע ו, יח), פירוש שמרו איש חברו מן החרם, כי אם יקח אחד תהיו כולכם ענושים על אשר לא שמרתם. וזהו שאמר (שם) וְשַׂמְתֶּם אֶת־מַֽחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם, לפיכך נענשו ישראל בעבור עכן, ואמר חָטָא יִשְׂרָאֵל ז, יא) בעבור שלא שמרו שלא יקח אדם ממנו. לֹֽא־תִשְׁמוֹר עַל־חַטָּאתִֽי (איוב יד, טז), פירוש לא תשמור רק על חטאתי כמו אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (קהלת ב, כד), רק שיאכל. או יהיה פירוש לא תשמור לא תמתין, כלומר מיד תענישני ולא תאריך לי. וכמוהו בדברי רבותינו ז"ל (ברכות ג, ע"א) שמור לי על הפתח כלומר המתן לי. וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר (בראשית מ, ג), בית הסהר כלומר מקום שיהיו נשמרים. כִּֽי־מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִֽי (שמואל א' כב, כג), כלומר מופקד ושמור. וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת (שמות יב, ו). מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ (משלי ד, כג), פירוש יותר מכל משמר שמור לבך. והנפעל וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹֽד (דברים ד, טו), הִשָּׁמֶר בְּנֶֽגַע (דברים כד, ח), הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּֽן־תַּֽעֲלֶה (דברים יב, יג), הִשָּֽׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת (שמות יט, יב). והכבד [פִּעֵל] מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי־שָׁוְא (יונה ב, ט). וההתפעל וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת (מיכה ו, טז), וָֽאֶשְׁתַּמְּרָה מֵֽעֲוֹנִֽי (שמואל ב' כב, כד). וקרוב לענין זה וְאַשְׁמוּרָה בַלָּֽיְלָה (תהלים צ, ד), בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר (שמות יד, כד), רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה (שופטים ז, יט), קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת (תהלים קיט, קמח). אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי (תהלים עז, ה), פירוש כאילו אחזת והחזקת בשמורות עיני שיהיו תמיד ערות ולא אישן. ורבי משה הכהן פירשו מהענין הראשון, ופירש שמורות תאר כמו שׁוֹמְרוֹת והם העפעפים ששומרות העינים ואמר אחזת עפעפי שהם שומרות עיני שלא נסגרו ולא ישנתי. מִשְׁמָר לְעֻמַּת מִשְׁמָֽר (נחמיה יב, כד), וָאַֽעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת (נחמיה יג, ל), כולם ענין ההערה וההקצה ושמירת העתים. ואמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג, ע"א) שלוש משמרות הוי הלילה. וכן נראה מהפסוק שאמר רֹאשׁ הָֽאַשְׁמֹרֶת הַתִּֽיכוֹנָה. ולפיכך נקרא שומר העיר כן לפי שהוא ער בלילה ושומר העיר ויודע עתי הלילה. שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵֽר (תהלים קכז, א), שֹׁמֵר מַה־מִּלַּיְלָה שֹׁמֵר מַה־מִּלֵּֽיל (ישעיה כא, יא). וענין אחר אַךְ־שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ (תהלים עה, ט), וְשֹׁקֵט הוּא אֶל־שְׁמָרָיו (ירמיה מח, יא), הַקֹּֽפְאִים עַל־שִׁמְרֵיהֶם (צפניה א, יב), ידוע. והנפעל ממנו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט (ישעיה ז, ד), והוא מלרע וכל שהוא מענין שמירה הוא מלעיל. ופירוש השמר שֵׁב על שמריך במרגוע ובהשקט. והגאון רב סעדיה פירש אותו ענין שמירה כלומד השמר מעשות מלחמה והשקט לך אל תירא. וענין אחר כְּשָׁמִיר חָזָק מִצֹּר (יחזקאל ג, ט), בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר (ירמיה יז, א), מִצּוּר הַֽחַלָּמִֽישׁ (דברים ח, טו) תרגום ירושלמי שמרי טינרא. ויש מפרשים בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר הברזל החזק, וקראו כן לענין חזקו כמו שנקרא הצור חחזק שמיר. וענין אחר עַל אַדְמַת עַמִּי קוֹץ שָׁמִיר תַּֽעֲלֶה (ישעיה לב, יג), פירוש קוץ ושמיר. שָׁמִיר וָשַׁיִת תֹּאכֵל (ישעיה ט, יז), מין ממיני הקוצים.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Ki Tisa: Remember Forever," What's in a Word?, Ohr Somayach, 6 March 2021.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Parshas Zachor: Remember Forever," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Bereishis 8:1, 21:1, 30:22, 41:51; Shemos 3:16, 20:5, 20:8; Vayikra 5:23, 6:8; Bamidbar 1:21, 1:50, 2:32, 16:29, 31:14, 31:49; Devarim 4:9, 9:7, 16:3, 24:9, 25:17, 25:19, 32:18; Shmuel I 15:4; Yeshayahu 38:10; Yirmiyahu 46:21; Hoshea 2:15, 14:8; Tehillim 19:9, 20:4, 109:6, 119:56; Esther 2:3; Ezra 1:2; Rosh Hashanah 32b; Bava Basra 21b; Rashi to Bereishis 8:1 and Nedarim 39b; Kli Yakar to Bamidbar 16:29; Rabbi Moshe Ibn Ezra; Malbim, Yair Ohr (אות ז' סימ ו זכר\פקד); Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer, Beiurei Shemos Nirdafim s.v. זכר\פקד; Rabbi Naftali Hertz Treves, Sefer HaGur; Rabbi Shlomo of Urbino, Ohel Moed; Rabbi Dr. Asher Weiser, Mikra V'Lashon (עמ' 196); Rabbi Saadia ben David Al-Dhamari; Rashbatz to Avos 5:12; Rabbi Moshe de Leon, Sefer HaRimmon; Yaaleh V'Yavo; Kedushas Levi to Bereishis 21:1; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, HaKsav VeHaKabbalah to Bereishis 1:27; Shadal to Shemos 20:8; Shadal to Bereishis 12:2; Shadal to Vayikra 2:2; Peirush HaRokeach, Shemos p. 118; Siddur HaRokeach, pp. 372, 376; Devarim 16:3, 32:10; Bereishis 37:11; Vayikra 19:18; Mishlei 6:20; Shmuel I 1:12; Koheles 5:7 with Mahari Kara; Shemos 20:8 with Rashi, Rashbam, Chizkuni and Sforno; Shemos 13:3; Devarim 25:17, 32:7.