body
wound
At a glance
In short
Petza and chaburah stand together in Bereishis 4:23, Shemos 21:25, Yeshayahu 1:6 and Mishlei 20:30. On Rashi's reading (to Shemos 21:25), which the Vilna Gaon shares, petza is an open wound, a laceration that breaks the skin and bleeds, and chaburah is a bruise, blood pooled under skin that stayed whole. Rav Saadia Gaon, cited by Ibn Ezra, makes petza a broken bone and chaburah the bleeding wound. The Rashbam seems to make both open wounds, with petza the graver. Chovel is the Rabbinic verb, to injure.
Distinctions
Petza (פצע)
Root technically פ-צ-ע, but often derived from פ-צ-ה, potzeh, "to open," on the interchange of ayin and hei: the ground opened for Kayin's burial (Bereishis 4:11) and to swallow Korach's men (Devarim 11:6).
- Malbim, Rabbi Wertheimer, Rabbi Moshe Tedeschi-Ashkenazi (Otzar Nirdafim §27) and Rav Hirsch (to Bereishis 4:11, Shemos 21:25) take it so, and Rav Hirsch notes that both are a forced opening, the ground having no more choice than the man left with a petza.
- The maskilic scholar Yitzchak Ber Levinsohn (1788 to 1860), in Shorashei Levanon, relates petza to botzea, "cut open," as bread is cut in Rabbinic Hebrew, on the interchange of the labials peh and beis.
- Ibn Janach and Radak define petza with bokea, "breaking open"; though they do not say so, Rabbi Klein suggests they may have seen the two as related, through peh and beis and through the neighbouring tzadi and kuf.
- Rabbi David Chaim Chelouche (1920 to 2016), the late Chief Rabbi of Netanya, connects petza with ב-ז-ע, baza, "to cut," in Aramaic and Arabic.
- Rav Hirsch elsewhere (to Shemos 18:21) ties petza to betza, "bribe," on the interchange of peh and beis: each gains the advantage in a zero-sum encounter, the bribe in court and the wound in combat.
Chaburah (חבורה)
Rashi: blood collected beneath an unbroken surface. Yirmiyahu 13:23 asks whether a leopard can change its chavarburos, which Ibn Saruk, Ibn Janach and Radak read as a declension of chaburah, a discoloration of the skin. Rambam (Hilchos Shabbos 8:7) sets chovel and chaburah side by side, as though the bruise were the product of the injuring.
Chovel (חובל)
Absent from Tanach, standard in Rabbinic Hebrew: one who injures another and owes the five payments (Bava Kamma 8:1), and the melachah of wounding any living creature that has skin on Shabbos (Shabbos 14:1). The root ח-ב-ל carries plotting, rope, lot, pledge, a group of people, pain, and damage. Which of these is the direct parent of chovel is unclear, but pain and damage appear the likeliest, and Rabbinic chaval, "a pity," and Modern Hebrew mechabel, "terrorist," probably belong with them.
- Alternatively, Rabbi Klein suggests, chovel may relate to "a group of people," as chaburah is a grouping of blood: the one who wounds causes the blood to group beneath the skin.
- The early lexicographers (Menachem Ibn Saruk, Ibn Janach, Radak) see these senses as distinct from chaval in the sense of taking a collateral.
- Rabbi Shlomo Pappenheim sees them all as interrelated, with "rope" as the core: one of a rope's primary uses was measuring, and anything measurable is limited, so chavlei is a localized pain that does not affect the whole body, like birth pangs, and chavalah is partial damage or injury, not total destruction.
- Rabbi Yaakov Berger of Kiryat Sefer (Milon Leshon Mikra, unpublished) holds that the roots of chovel and chaburah are one, on the interchange of lamed and reish, as Rashi also implies when he explains chaburah with a cognate of chovel (Yeshayahu 1:6; Shir HaShirim 5:7). Rabbi Berger cautiously notes that he knows of no earlier authority who says so; Rabbi Klein found that the Hungarian scholar Rabbi Baruch Schönfeld (1778 to 1852) suggested this very connection in a note in Bikkurei Ittim (vol. 9, pp. 70-71).
Where the authorities disagree
Rashi and the Gra: petza is the wound that bleeds through an opening in the skin; chaburah is the wound where blood collects underneath and does not emerge, showing as a red mark (Rashi to Shemos 21:25). The Vilna Gaon (to Yeshayahu 1:6, Mishlei 20:30) similarly: petza is an open wound or bleeding laceration, chaburah a bruise. Rabbi Klein notes that the etymologies of petza below from "opening" and "cutting" all account for this reading.
Rav Saadia Gaon (882 to 942), cited by Ibn Ezra after Rashi's view (long commentary to Shemos 21:25): petza is a broken bone, chaburah a bleeding wound. Ibn Ezra repeats this in his short commentary to Shemos 21:25 and to Yeshayahu 1:6, adding that chaburah means "attachment": a wound with fluid attached to it, pus and other signs of infection (Rashi to Iyov 9:17 seems to explain petza the same way). Dr. Yoel Florsheim argues that Rashi's repeated, varying definitions of petza (below) were meant to forestall Rav Saadia Gaon's reading, making clear that petza is not a broken bone but some kind of cut.
Rashbam (to Shemos 21:25) seems to take another approach: both are open wounds and the difference is severity. Petza is the graver laceration, "the strike of a sword"; chaburah the slighter cut, "with his finger or something insubstantial," like a scratch.
Rashi against himself. To Melachim I 20:37 he seems to equate the two, and his definitions of petza vary: sword or arrow (Bereishis 4:23), sword or knife (Yevamos 75a), any weapon (Shir HaShirim 5:7), sword (Sanhedrin 37b, Avodah Zarah 28a). It seems pretty clear that the thread is something sharp or piercing, which is why Rashi defines petza as an open wound.
The root of chaburah.
- In light of Rashi, Malbim (to Yeshayahu 1:6) and Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer (1866 to 1935) derive it from chibbur, "connection," the blood pooling beneath the skin; Rabbi Klein places it with the other offshoots of ח-ב-ר, chibbur, chaver and chover, all sharing the sense of joining together.
- Alternatively, he suggests, since a Hebrew root can sometimes carry both an idea and its opposite, ח-ב-ר may here mean "splitting," the body split open and no longer held closed; he notes this does not fit Rashi but can fit other commentators.
Also discussed in
- Collateralחובל / חבל (ח-ב-ל)
- Friendחבר / חבורה (ח-ב-ר)
- Hebronחברון / חבורה (ח-ב-ר)
- Ropeחבל / chevel, chovel (ח-ב-ל)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ח-ב-ל
Six senses: a pledge, mostly taken, sometimes given; ruin and corruption; pangs and pains; a rope, and so a portion or district; counsels and thoughts; a company.
Taking a pledge
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב (Devarim 24:6), he shall not take a mill or an upper millstone in pledge. Most of the uses are the taking of a pledge, some the giving of one, as וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ (Iyov 24:9), and on the poor they give pledges: they borrow money on their own pledge, counting on robbing the poor man and paying the debt out of what they rob. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (Iyov 24:3) he reads as taking a widow's ox for a debt owed them, a thing forbidden because of her helplessness, or else as seizing it where no debt is owed at all, as כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם (Iyov 22:6), for you take pledges from your brothers for nothing.
Destroying
חָבַלְנוּ לָךְ (Nechemiah 1:7), we have dealt corruptly toward You. בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (Mishlei 13:13), whoever scorns the word will be ruined by it, belongs here, though Rabbi Yonah had put it with the pledge. And where the verb takes an object, מְחַבְּלִים כְּרָמִים (Shir HaShirim 2:15), spoiling the vineyards, and לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ (Yeshayahu 13:5), to destroy the whole land. בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ (Micah 2:10), because of uncleanness it will destroy, with a grievous destruction, may be read in this sense too, though Radak also counts it among the pangs.
Birth pangs
חֶבְלֵי יוֹלֵדָה (Hoshea 13:13), the pangs of a woman in labour, and צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּ (Yeshayahu 13:8), pangs and throes take hold. All of them together, he says, are pangs and pains.
A rope, and land divided by it
וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל (Yehoshua 2:15), she let them down by a rope. Because an inheritance is divided by the rope, as וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק (Amos 7:17), your land shall be divided by the rope, a region is itself called a חֶבֶל: כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב (Devarim 3:4), all the region of Argov. רַב הַחֹבֵל (Yonah 1:6) is the chief man of the ship, set over her ropes to work her as she should go.
What a man lies on at sea
On וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל (Mishlei 23:34) Rabbi Yonah says it is a thing made of ropes that floats on the water to mark where ships may anchor, so that a man lying on it is in danger; or else it is the chief of the ship himself, who lies at the head of the ropes and must watch them in great anxiety. Others say חִבֵּל is the mast, from which all the ropes hang. And the Gaon, Rav Saadiah, says the ship herself is called חבל, since she is worked by drawing the ropes and letting them go.
Counsels, and a company
כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה (Mishlei 24:6), for by counsels you shall make war for yourself; he glosses the word as the counsels and thoughts a man turns over in his heart to choose the straight one. And in חֶבֶל נְבִיאִים (Shmuel I 10:5), a group of neviim, the word is a company or a gathering. Of this sense is וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים (Zecharyah 11:7), and one I called Chovlim: the one named in לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם, one I called Pleasantness, is the kohen, and the one called Chovlim is the king, who is head of the assembly. Others take נֹעַם as the rule of Zerubavel and of Nechemiah the Tirshasa, who were of the house of David, and חֹבְלִים as the kingship of the kohanim who reigned close to the destruction of the Second Temple, from the second sense, destroying: they corrupted their ways and their deeds after the death of Chashmonai and his sons, divided the kingdom of Yisrael, and brought about the destruction of the Second Temple. Radak suggests the two senses, counsels and company, may be one, since thoughts are themselves a gathering of matters in the heart. Resembling this sense are Chazal's words חבילי תלתן וחבילי זרדין (Sukkah 12a), bundles of fenugreek and bundles of shoots, and אין עושין מצות חבילות חבילות (Pesachim 102b), mitzvos are not done in bundles.
לֹא חָבָל (יחזקאל יח, טז), לֹא־יַֽחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב (דברים כד, ו), בשוא ופתח החי"ת ורפה הבי"ת. אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל (שמות כב, כה), וְלֹא תַֽחֲבֹל (דברים כד, יז), שוא לבדו החי"ת ורגש הבי"ת. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָֽה (איוב כד, ג), וְֽעַל־עָנִי יַחְבֹּֽלוּ (איוב כד, ט), וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ (עמוס ב, ח). והשם וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵֽהוּ (משלי כז, יג), שהנפרד חֶבֶל בפלס אֶרֶץ. ומשקל אחר חֲבֹל לֹא יָשִׁיב (יחזקאל ז, יב), ובתוספת ה"א הנקבה חֲבוֹלָה, חֲבֹֽלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב (יחזקאל יח, ז). ענין הכל משכון, וענין רובם לקיחת המשכון. ויש נתינת המשכון כמו וְֽעַל־עָנִי יַחְבֹּֽלוּ, כלומר ילוו הם המעות על משכונם לתוחלת שיגזלו העני ויפרעו חובם בגזלתו וזהו עַל־עָנִי. ופירוש יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָֽה כמו יקחו משכון האלמנה חוב שיש להם אצלה, וזה הדבר נמנע בעבור עליבת האלמנה מו שנאמר וְלֹא תַֽחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָֽה (דברים כד, יז), והם לא יחושו לעלבונה ולא ירחמו עליה. או פירושו שאין להם אצלה חוב ויקחו שורה כאילו להם אצלה חוב ויחבלוה מו שנאמר כִּֽי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם (איוב כב, ו). והכניס רבי יונה בזה הענין בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (משלי יג, יג). וענין אחר חָבַלְנוּ לָךְ (נחמיה א, ז), הֶֽאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּֽל (איוב לד, לא). והנפעל בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (משלי יג, יג), והשם חָבַלְנוּ לָךְ (נחמיה א, ז). והפעל הכבד [פִּעֵל] וְחִבֵּל אֶת־מַֽעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ (קהלת ה, ה), מְחַבְּלִים כְּרָמִים (שיר השירים ב, טו), בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּֽל (ישעיה נד, טו), לְחַבֵּל כָּל־הָאָֽרֶץ (ישעיה יג, ה). ומה שלא נזכר פעלו [פֻּעַל] וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן (ישעיה י, כז), רוּחִי חֻבָּלָה (איוב יז, ב). ופירוש וְחֻבַּל עֹל וחבל על סנחריב מפני חזקיהו שהוא משוח בשמן, כלם ענין השחתה. ויש לפרש מענין זה בַּֽעֲבוּר טָֽמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָֽץ (מיכה ב, י). וענין שלישי שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ (שיר השירים ח, ה), בַּֽעֲבוּר טָֽמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָֽץ (מיכה ב, י), הִנֵּה יְחַבֶּל־אָוֶן (תהלים ז, טו). והשם בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ (ישעיה סו, ז), בחמש נקודות, צִירִים וַֽחֲבָלִים יֹֽאחֵזוּ (ישעיה יג, ח), חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּֽוֹ (איוב כא, יז), חֶבְלֵי יֽוֹלֵדָה (הושע יג, יג), החי"ת בסגול, וכן חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּֽחְנָה (איוב לט, ג), כולם ענין צירים ומכאובים. וענין רביעי וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל (יהושע ב, טו), בשש נקודות, בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם (הושע יא, ד), בפתח, וַֽחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ (מלכים א' כ, לא), הם העבותות. טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ (איוב יח, י), החי"ת בפתח ופירושו החבל שילכד בו. ולפי שהנחלה תחלק בחבל כמו שאמר וְאַדְמָֽתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק (עמוס ז, יז), מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל (מיכה ב, ה), נקרא החבל והמחוז חבל. כָּל־חֶבֶל אַרְגֹּב (דברים ג, ד), גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל (יהושע יז, יד), חֲבָלִים נָֽפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים (תהלים טז, ו), וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי־מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה (יהושע יז, ה), החי"ת בפתח. והמסורת עליו לית פתח וכל בחבלי כותיה. הוֹי יֽשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם (צפניה ב, ה), תרגום יונתן וַי דְיָתְבִין בִּסְפַר יַמָא. יוֹסֵף חֲבָלִֽים (יחזקאל מז, יג), תרגום יונתן יִתְקַבֵּל תְּרֵין חוּלְקִין. רַב הַֽחֹבֵל (יונה א, ו), הוא הגדול שבספינה שהוא ממונה על חבלי הספינה להנהיגה כמשפטה [נוֹקְיֵירוֹ בלע"ז]. וכן לְקוֹל זַֽעֲקַת חֹֽבְלָיִךְ (יחזקאל כז, כח), והוא תאר וכן נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ (ישעיה לג, כג), תאר כמו חֹֽבְלָיִךְ. וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּֽל (משלי כג, לד) פירש רבי יונה כי הוא דבר עשוי מחבלים וצף על פני המים כשמעגנין את הספינות ובו ידעו מקום העיגון והאדם השוכב שם הוא בסכנה. או הוא רב החובל עצמו ויקרא כן כי הוא שוכב בראש החבלים וצריך לשום עינו ולבו עליהם כשיצטרך למשכם ולהקים הנס או להורידו במהרה מפני הרוח והוא בדאגה גדולה. וחִבֵּל הוא שם בשקל וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם (ירמיה ה, יג). ויש מפרשים חִבֵּל התורן שכל החבלים תלויין בו והוא תאר בשקל אִטֵּר. והגאון רבינו סעדיה פירש כי הספינה נקראת חבל וחובל לפי שהנהגת הספינה במשיכות החבלים ובהתרתן. ופירוש בראש חבל בראש הספינה. ופירוש רב החובל ראש הספינה. ופירוש וכשוכב בראש חבל התורן שהוא בראש הספינה והרוח תניפהו ותניעהו כן השכור מתנועע בגופו. וענין חמישי כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּֽעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה (משלי כד, ו), וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶֽה (משלי א, ה), מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו (איוב לז, יב), כמו עצות ומחשבות שאדם מתהפך בלבו בתחבולותיו בהם לבחור הישרה. וענין ששי חֶבֶל נְבִיאִים (שמואל א' י, ה), בשש נקודות, חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי (תהלים קיט, סא), החי"ת בסגול ענין קהל או חבורה. ומענין זה וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹֽבְלִים (זכריה יא, ז), כי לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם (שם) והוא הכהן ולאחד קרא חבלים והוא המלך שהוא ראש הקהלה. ויש מפרשים נֹעַם נשיאות זרובבל ונחמיה התרשתא שהיו מבית דוד, חבלים זה מלכות הכהנים שמלכו סמוך לחרבן שני. וחבלים מהענין השני ענין השחתה והם השחיתו דרכם ומעלליהם אחר מות חשמוני ובניו וחלקו מלכות ישראל וגרמו חרבן ביה שני. ואפשר שענין תחבולות וענין זה אחד כי המחשבות הם אסיפת הדברים והענינים בלב. ודומה לענין זה בדברי רבותינו ז"ל (סוכה יב, ע"א), חבילי תלתן וחבילי זרדין. ועוד אמרו (פסחים קב, ע"ב) אין עושין מצות חבילות חבילות.
ח-ב-ר
To join; חֶבֶר, a gathering; חָבֵר, a companion; from joining too, the charmer who whispers and gathers beasts; חַבּוּרָה, a cut, or a blow where the blood is joined.
Joining
כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ (Bereishis 14:3), all these joined together, and שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת (Shemos 28:7), two shoulder pieces joining. The nouns are חֶבֶר, a gathering, as חֶבֶר כֹּהֲנִים (Hoshea 6:9), a gathering of kohanim, and מַחְבֶּרֶת, a joining. הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת (Tehillim 94:20), shall the throne of wickedness be joined with You, is in his own view a passive, the word meaning היחבר עמך, shall it be joined with You, in the way of לֹא יְגֻרְךָ רָע (Tehillim 5:5), evil shall not dwell with You.
A companion
חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ (Tehillim 119:63), I am a companion to all who fear You, and כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים (Shoftim 20:11), companions as one man. The feminine is חֲבֶרֶת, as וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ (Malachi 2:14), and she is your companion. חַבָּרִים (Iyov 40:30) he explains as בני החבורה, the members of a company.
The מְחַבְּרוֹת, two readings
וְעֵצִים לַמְחַבְּרוֹת (Divrei HaYamim II 34:11), and timber for the מְחַבְּרוֹת, and וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַמְחַבְּרוֹת (Divrei HaYamim I 22:3), and iron in abundance for the nails for the doors of the gates and for the מְחַבְּרוֹת. Rabbi Yonah explained the word as a place where they would gather and assemble for the service of Hashem. It may be, Radak says, that it is another matter, belonging to the work of building the house: that is why it says that the nails were needed for the מְחַבְּרוֹת, that is, to join board to board, and so the timber needed for them, as is done in the walls of houses, where planed wood is set beneath the joins of the boards for beauty, so that the crack between one board and the next is not seen. So too it says after it, ולקרות את הבתים, and to roof the houses.
The charmer
וְחֹבֵר חָבֶר (Devarim 18:11), the charmer, is from this sense. Chazal say that it takes in a great charmer and a small one alike (Sanhedrin 65a), and Radak explains that the great one whispers and gathers troops of large beasts, and the small one whispers and gathers troops of small ones, such as snakes and scorpions.
The wound
חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה (Shemos 21:25), wound for wound. A חבורה is a scratch or a cut; from Chazal's words (Shabbos 106b), Radak says, it appears to be the blow in which the blood is bound up without coming out, and it is called חבורה because the blood is joined together at the place of the blow. Since the חבורה lies in the flesh like a stain, the leopard's spots are called חברבורות, as וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו (Yirmiyahu 13:23), or a leopard its spots.
כָּל־אֵלֶּה חָֽבְרוּ (בראשית יד, ג), שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹֽבְרֹת (שמות כח, ז), חֲבוּר עֲצַבִּים (הושע ד, יז). והשם חֶבֶר כֹּֽהֲנִים (הושע ו, ט), בשש נקודות רוצה לומר קבוץ הכהנים. ובתוספת ה"א הנקבה וְאָרַח לְחֶבְרָה (איוב לד, ח). ובתוספת מ"ם בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִֽית (שמות כו, ה), לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ (שמות כח, כז). והתאר חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִֽית (משלי כח, כד), חָבֵר אָנִי לְכָל־אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ (תהלים קיט, סג), כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִֽים (שופטים כ, יא), וְחַבְרֵי גַּנָּבִים (ישעיה א, כג), וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲֽבֵרָו [חֲֽבֵרָיו] (יחזקאל לז, טז). ולנקבה חֲבֶרֶת על משקל גְּבֶרֶת, וממנו וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ (מלאכי ב, יד). והפעל הכבד [פִּעֵל] וְחִבַּרְתָּ אֶת־חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת (שמות כו, ט). ושלא נזכר פועלו ממנו [פֻּעַל] אֶל־שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּֽר (שמות כח, ז). והתאר מזה יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים (איוב מ, ל), רוצה לומר בני החבורה. וההתפעל אֶתְחַבַּר יְהֽוֹשָׁפָט (דברי הימים ב' כ, לה), האל"ף תמורת ה"א. וּלְקֵץ שָׁנִים יִתְחַבָּרוּ (דניאל יא, ו) כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ עִם־אֲחַזְיָהוּ (דברי הימים ב' כ, לז). והשם ממנו וּמִן־הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַֽעֲשֶׂה מִרְמָה (דניאל יא, כג). ופעל כבד אחר [הִפְעִיל] אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים (איוב טז, ד). ושם הפעל מן הדגוש וְעֵצִים לַֽמְחַבְּרוֹת (דברי הימים ב' לד, יא), וּבַרְזֶל לָרֹב לַמִּסְמְרִים לְדַלְתוֹת הַשְּׁעָרִים וְלַֽמְחַבְּרוֹת (דברי הימים א' כב, ג), פירש רבי יונה מקום שהיו נקבצים ונאספים שם לעבודת י"י. ואפשר שהיה ענין אחר מענין מלאכת הבית לפיכך אמר כי המסמרים היו צריכים למחברות כלומר לחבר קרש אל קרש, וכן העצים שהיו צריכין למחברות כמו שעושין בקירות הבתים שמשימין עצים משופים תחת מחברות הקרשים לנאות שלא יראה הסדק שבין קרש לקרש. וכן אמר אחריו ולקרות את הבתים. הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת (תהלים צד, כ), הוא לפי דעתי מהפעל שלא נזכר פעלו מן הדגוש ונפל הדגש להקל. ופירוש המלה היחבר עמך. ובא על דרך לֹא יְגֻרְךָ רָֽע (תהלים ה, ה). ומן הענין הזה וְחֹבֵר חָבֶר (דברים יח, יא), וּבֵית חָֽבֶר (משלי כא, ט). חוֹבֵר חֲבָרִים מְחֻכָּֽם (תהלים נח, ו), בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹֽד (ישעיה מז, ט), עִמְדִי־נָא בַֽחֲבָרַיִךְ (ישעיה מז, יב), כמו שפירשו רבותינו ז"ל (סנהדרין סה, ע"א) וְחֹבֵר חָבֶר אחד חובר גדול ואחד חובר קטן, פירוש חובר גדול שלוחש ומקבץ כתות של חיות גדולות וחובר קטן לוחש ומקבץ כתות של חיות קטנות כגון נחשים ועקרבים. חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָֽה (שמות כא, כה), הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי (תהלים לח, ו). ונפל הדגש ממלת וּבַֽחֲבֻֽרָתוֹ נִרְפָּא־לָֽנוּ (ישעיה נג, ה), החבורה היא השריטה והגדידה. ותרגום ירושלמי לֹא תִתְגֹּֽדְדוּ, חֲבוּרִין (דברים יד, א). ונכפל העי"ן והלמ"ד במלה וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו (ירמיה יג, כג). והם כתמי הנמר שדומין לכתמי חבורה. ומדברי רבותינו נראה כי החבורה נקראת המכה שנצרר הדם בה ולא יצא באמרם (שבת קו, ע"ב) אי זו היא מכה שאינה חוזרת? נצרר הדם אף על פי שלא יצא. ונקראת חבורה לפי שנחבר הדם במקום המכה. ולפי שהחבורה היא בבשר כמו כתם נקראו כתמי הנמר חברבורות.
פ-צ-ה
Opening, the sense of all of them, of the mouth and the lips; and another sense close to it, redeeming and the opening of the prison.
Opening the mouth
וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי (Shoftim 11:35), and I have opened my mouth; אֲשֶׁר־פָּצוּ שְׂפָתָי (Tehillim 66:14), which my lips opened; הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ (Iyov 35:16), he opens his mouth in vanity; פְּצֵה פִיךָ וֶאֱכֹל (Yechezkel 2:8), open your mouth and eat; and וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף (Yeshayahu 10:14), one that opens the mouth and chirps. The sense of all of them is opening.
Redeeming
Another sense, close to this: פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי (Tehillim 144:11), redeem me and rescue me, and הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ (Tehillim 144:10), who redeems David His servant: the sense of redemption and of the opening of the prison.
וְאָנֹכִי פָּצִיתִי־פִי (שופטים יא, לה), אֲשֶׁר־פָּצוּ שְׂפָתָי (תהלים סו, יד), הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ (איוב לה, טז), פְּצֵה פִיךָ וֶאֱכֹל (יחזקאל ב, ח), וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵֽף (ישעיהו י, יד), כלם ענין פתיחה. וענין אחר קרוב לזה פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי (תהלים קמד, יא), הַפּוֹצֶה אֶת־דָּוִד עַבְדּוֹ (תהלים קמד, י). ענין פדיון ופתוח המאסר.
פ-צ-ע
Splitting, that is, a blow that brings out blood, with the noun פֶּצַע; and פְצוּעַ־דַּכָּה, one whose testicles are split.
A blow that draws blood
הִכּוּנִי פְצָעוּנִי (Shir HaShirim 5:7), they struck me, they split me open; הַכֵּה וּפָצֹֽעַ (Melachim I 20:37), striking and splitting; and the noun, with segol, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע (Shemos 21:25), a split for a split. ענינם ענין בקוע, their sense is splitting, that is, a blow that brings out blood, and he gives the word for it in the vernacular. The Targum Yerushalmi renders וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה (Bereishis 22:3), he split the wood for the offering, with ופצע קיסין לעלתא, and he split wood for the offering.
Split testicles
פְצוּעַ־דַּכָּה (Devarim 23:2), one split at the testicles, he explains as one whose testicles have been split open, even one of the two.
הִכּוּנִי פְצָעוּנִי (שיר השירים ה, ז), הַכֵּה וּפָצֹֽעַ (מלכים א' כ, לז), פְצֽוּעַ־דַּכָּה (דברים כג, ב), והשם פֶּצַע תַּחַת פָּצַע (שמות כא, כה), בסגול. ענינם ענין בקוע, כלומר מכה שמוציאה דם נפר"א בלע"ז. ותרגום ירושלמי וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה (בראשית כב, ג) ופצע קיסין לעלתא. ופירוש פְצֽוּעַ־דַּכָּה שנבקעו בציו ואפילו אחת מהן.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Mishpatim: Bruisers and Bleeders," What's in a Word?, Ohr Somayach, 10 February 2024.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Taking Collateral," What's in a Word?, Ohr Somayach, 26 August 2023.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Shelach: Learning the Ropes," What's in a Word?, Ohr Somayach, 10 June 2023.
Cited in the essay: Bereishis 4:11 with Rav Hirsch; Bereishis 4:23 with Rashi; Shemos 18:21 with Rav Hirsch; Shemos 21:24-25; Shemos 21:25 with Rashi, Ibn Ezra (long and short commentaries), Rashbam and Rav Hirsch; Devarim 11:6; Melachim I 20:37 with Rashi; Yeshayahu 1:6 with Rashi, Ibn Ezra, Malbim and the Vilna Gaon; Yirmiyahu 13:23; Mishlei 20:30 with the Vilna Gaon; Iyov 9:17 with Rashi; Shir HaShirim 5:7 with Rashi; Bava Kamma 8:1, 83b-84a; Shabbos 14:1; Yevamos 75a, Sanhedrin 37b and Avodah Zarah 28a with Rashi; Rambam, Hilchos Shabbos 8:7; Rav Saadia Gaon; Ibn Saruk; Ibn Janach and Radak, Sefer HaShorashim; Rabbi Shlomo Pappenheim; Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer; Rabbi Moshe Tedeschi-Ashkenazi, Otzar Nirdafim §27; Yitzchak Ber Levinsohn, Shorashei Levanon; Rabbi David Chaim Chelouche; Yoel Florsheim; Rabbi Yaakov Berger, Milon Leshon Mikra; Rabbi Baruch Schönfeld, Bikkurei Ittim vol. 9, pp. 70-71.