rope
At a glance
In short
They sort by thickness and by what the cord is doing. Chut is the thread, the single strand; chevel is the ordinary rope; and avot is the thick rope or cable, which Malbim describes as three strands braided together. Meitar is the cord under tension, so a tent cord or a bowstring. Moseirah is the bond that restrains a captive, and kevel the iron fetter. Eitun, which appears only once, is on Radak's reading a cord of fine linen. Shoftim 16:12 puts avot and chut in a single sentence: Shimshon snaps the thick ropes off his arms as though they were thread.
Distinctions
Chut (חוט)
Once in the Chumash, when Avraham swore to the king of Sedom that he would take nothing of the spoil, "from a chut to a shoelace" (Bereishis 14:23), and six more times in Tanach: the beloved's lips like a crimson chut (Shir HaShirim 4:3), and the chut hameshulash that is not quickly undone (Koheles 4:12), which Chazal read of three generations of talmidei chachamim, in whom Torah becomes fixed (Bava Basra 59a). Two Mishnaic words grow from it: chayat, the tailor, and machat, the needle.
Chevel (חבל)
Every lexicographer agrees the rope-sense comes from ח-ב-ל, but that root also yields scheme, lot, band of men, pain, damage and pledge. Rabbi Shlomo Pappenheim orders them all under the rope, one of whose main uses is to measure: a man who has measured his options and settled on a stratagem has a chevel; a surveyed portion of a field is a chevel; as a portion exists only inside a larger area, so a chevel of men is a subgroup inside a larger group; and as a portion is local, so chevlei leidah are localized pains and chevel as damage is partial destruction and not annihilation. The pledge is one way a creditor might partly destroy his debtor's livelihood, if he takes an essential item as collateral; for that branch see collateral.
Avot (עבות)
- Most lexicographers trace it to ע-ב, thick; Rabbi Shlomo Pappenheim explains that an avot is a rope thicker than usual because more strings or fibers go into it than into an ordinary rope.
- Malbim ties it to the rest of the cluster: an avot is three chevel or moseirah strands braided into one. He learns the number of three from Rashi (to Sukkah 33a), who reasons that since the anaf etz avot of Vayikra 23:40 is the hadas, the branch must carry leaves in groups of three, which suggests that avot implies a merger of at least three.
This עבות is distinct from the עבוט of the same transliteration, a pledge, treated in the collateral entry.
Moseirah (מוסרה) and kevel (כבל)
Moseirah appears in the idiom of loosing: Hashem brings the prisoner out of his darkness and snaps his moserot (Tehillim 107:14), and so too Tehillim 2:3 and 116:16, Yeshayahu 52:2, Yirmiyahu 5:5 and 30:8, Nachum 1:13, Iyov 39:5. Kevel is iron and appears twice, both in Tehillim: Yosef's foot put in a fetter (105:18) and the kings bound in kavlei varzel (149:8), which we say each morning in Pesukei D'Zimrah.
Meitar (מיתר)
The cord held taut: the cords of the Mishkan and its courtyard (Shemos 35:18, 39:40; Bamidbar 3:26, 3:37, 4:26, 4:32), the tent whose cords are torn away (Yirmiyahu 10:20) or told to lengthen (Yeshayahu 54:2), and the bowstring drawn against the enemy (Tehillim 21:13).
Where the authorities disagree
The root of chut.
- Ibn Janach and Radak (each in his Sefer HaShorashim) take a three-letter ח-ו-ט.
- Menachem Ibn Saruk (Machberes Menachem) treats the middle VAV as extraneous and reads a biliteral ח-ט.
- Rabbi Shlomo Pappenheim builds on Menachem: ח-ט at its core is blemish or deficiency, physical and spiritual both. Hence cheit; hence Batsheva's warning that if Shlomo does not succeed to the throne she and her son will be chataim, lacking what should be theirs (Melachim I 1:21); hence the intensive l'chatei, to clean up a deficiency, and the korban chatas, which cleans up the one who sinned. A chut fits the same core, since a thread repairs a torn garment.
Whether the spies' rope and Rachav's marker were the same object. The narrative uses three words: Rachav lowered the spies through the window on a chevel (Yehoshua 2:15), and the sign she was to tie in the window is a tikvah or chut (2:18, 2:21). Abarbanel argues that the chevel the spies descended on was the very chut Rachav tied as a sign, even though the pesukim use two different words. The commentators connect tikvah with kav, straight, a plumb line.
The root of meitar. The word enters the cluster through eitun: Targum to Mishlei 7:16 renders eitun as meitar.
- Rabbi Shlomo Pappenheim derives it from the biliteral ת-ר, elasticity, covering both the stretching of a cord into tension and the release of tension where it was expected, whence mattir, to untie, and heter and muttar, permitted.
- Rabbi David Chaim Chelouche derives it instead from ת-ר in the sense of seeing: the meitar was first the crossbow string drawn to hold the arrow, released when the archer sees his enemy within range, and only in a borrowed sense any especially strong string or rope.
Meitar is the word for "string" in the name of the String Bridge in Yerushalayim, the Gesher HaMeitarim.
What eitun is. Targum Yonasan (to Yehoshua 2:15) renders chevel as atuna, the Aramaic counterpart of eitun.
- Radak: ropes of high-grade Egyptian linen.
- Rabbi Shlomo Pappenheim: not a cord at all, but cloth sewn full of holes, from the same biliteral root as tene, a wicker basket.
Whether kevel belongs here. Rabbi Reuven Chaim Klein notes that he has not seen it stated explicitly, but it seems to him that kevel and chevel are related by the interchange of CHES and KAF. Rabbi Amitai Ben-David notes that in modern Hebrew kevel or kabel took on a different meaning and is used specifically of electric cables and cable cars. Rabbi Ernest David Klein, in A Comprehensive Etymological Dictionary of the English Language, cites two opinions on the English word cable: that it derives ultimately from the Hebrew chevel and kevel by way of French, Portuguese and Arabic, and that it more likely comes from the Latin capulum, rope or lasso, from capere, to seize, which linguists trace to the proto-Indo-European root kap, to grasp.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ח-ב-ל
Six senses: a pledge, mostly taken, sometimes given; ruin and corruption; pangs and pains; a rope, and so a portion or district; counsels and thoughts; a company.
Taking a pledge
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב (Devarim 24:6), he shall not take a mill or an upper millstone in pledge. Most of the uses are the taking of a pledge, some the giving of one, as וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ (Iyov 24:9), and on the poor they give pledges: they borrow money on their own pledge, counting on robbing the poor man and paying the debt out of what they rob. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה (Iyov 24:3) he reads as taking a widow's ox for a debt owed them, a thing forbidden because of her helplessness, or else as seizing it where no debt is owed at all, as כִּי תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם (Iyov 22:6), for you take pledges from your brothers for nothing.
Destroying
חָבַלְנוּ לָךְ (Nechemiah 1:7), we have dealt corruptly toward You. בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (Mishlei 13:13), whoever scorns the word will be ruined by it, belongs here, though Rabbi Yonah had put it with the pledge. And where the verb takes an object, מְחַבְּלִים כְּרָמִים (Shir HaShirim 2:15), spoiling the vineyards, and לְחַבֵּל כָּל הָאָרֶץ (Yeshayahu 13:5), to destroy the whole land. בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ (Micah 2:10), because of uncleanness it will destroy, with a grievous destruction, may be read in this sense too, though Radak also counts it among the pangs.
Birth pangs
חֶבְלֵי יוֹלֵדָה (Hoshea 13:13), the pangs of a woman in labour, and צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּ (Yeshayahu 13:8), pangs and throes take hold. All of them together, he says, are pangs and pains.
A rope, and land divided by it
וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל (Yehoshua 2:15), she let them down by a rope. Because an inheritance is divided by the rope, as וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק (Amos 7:17), your land shall be divided by the rope, a region is itself called a חֶבֶל: כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב (Devarim 3:4), all the region of Argov. רַב הַחֹבֵל (Yonah 1:6) is the chief man of the ship, set over her ropes to work her as she should go.
What a man lies on at sea
On וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל (Mishlei 23:34) Rabbi Yonah says it is a thing made of ropes that floats on the water to mark where ships may anchor, so that a man lying on it is in danger; or else it is the chief of the ship himself, who lies at the head of the ropes and must watch them in great anxiety. Others say חִבֵּל is the mast, from which all the ropes hang. And the Gaon, Rav Saadiah, says the ship herself is called חבל, since she is worked by drawing the ropes and letting them go.
Counsels, and a company
כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה (Mishlei 24:6), for by counsels you shall make war for yourself; he glosses the word as the counsels and thoughts a man turns over in his heart to choose the straight one. And in חֶבֶל נְבִיאִים (Shmuel I 10:5), a group of neviim, the word is a company or a gathering. Of this sense is וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים (Zecharyah 11:7), and one I called Chovlim: the one named in לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם, one I called Pleasantness, is the kohen, and the one called Chovlim is the king, who is head of the assembly. Others take נֹעַם as the rule of Zerubavel and of Nechemiah the Tirshasa, who were of the house of David, and חֹבְלִים as the kingship of the kohanim who reigned close to the destruction of the Second Temple, from the second sense, destroying: they corrupted their ways and their deeds after the death of Chashmonai and his sons, divided the kingdom of Yisrael, and brought about the destruction of the Second Temple. Radak suggests the two senses, counsels and company, may be one, since thoughts are themselves a gathering of matters in the heart. Resembling this sense are Chazal's words חבילי תלתן וחבילי זרדין (Sukkah 12a), bundles of fenugreek and bundles of shoots, and אין עושין מצות חבילות חבילות (Pesachim 102b), mitzvos are not done in bundles.
לֹא חָבָל (יחזקאל יח, טז), לֹא־יַֽחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב (דברים כד, ו), בשוא ופתח החי"ת ורפה הבי"ת. אִם־חָבֹל תַּחְבֹּל (שמות כב, כה), וְלֹא תַֽחֲבֹל (דברים כד, יז), שוא לבדו החי"ת ורגש הבי"ת. יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָֽה (איוב כד, ג), וְֽעַל־עָנִי יַחְבֹּֽלוּ (איוב כד, ט), וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ (עמוס ב, ח). והשם וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵֽהוּ (משלי כז, יג), שהנפרד חֶבֶל בפלס אֶרֶץ. ומשקל אחר חֲבֹל לֹא יָשִׁיב (יחזקאל ז, יב), ובתוספת ה"א הנקבה חֲבוֹלָה, חֲבֹֽלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב (יחזקאל יח, ז). ענין הכל משכון, וענין רובם לקיחת המשכון. ויש נתינת המשכון כמו וְֽעַל־עָנִי יַחְבֹּֽלוּ, כלומר ילוו הם המעות על משכונם לתוחלת שיגזלו העני ויפרעו חובם בגזלתו וזהו עַל־עָנִי. ופירוש יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָֽה כמו יקחו משכון האלמנה חוב שיש להם אצלה, וזה הדבר נמנע בעבור עליבת האלמנה מו שנאמר וְלֹא תַֽחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָֽה (דברים כד, יז), והם לא יחושו לעלבונה ולא ירחמו עליה. או פירושו שאין להם אצלה חוב ויקחו שורה כאילו להם אצלה חוב ויחבלוה מו שנאמר כִּֽי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם (איוב כב, ו). והכניס רבי יונה בזה הענין בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (משלי יג, יג). וענין אחר חָבַלְנוּ לָךְ (נחמיה א, ז), הֶֽאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּֽל (איוב לד, לא). והנפעל בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ (משלי יג, יג), והשם חָבַלְנוּ לָךְ (נחמיה א, ז). והפעל הכבד [פִּעֵל] וְחִבֵּל אֶת־מַֽעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ (קהלת ה, ה), מְחַבְּלִים כְּרָמִים (שיר השירים ב, טו), בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּֽל (ישעיה נד, טו), לְחַבֵּל כָּל־הָאָֽרֶץ (ישעיה יג, ה). ומה שלא נזכר פעלו [פֻּעַל] וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן (ישעיה י, כז), רוּחִי חֻבָּלָה (איוב יז, ב). ופירוש וְחֻבַּל עֹל וחבל על סנחריב מפני חזקיהו שהוא משוח בשמן, כלם ענין השחתה. ויש לפרש מענין זה בַּֽעֲבוּר טָֽמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָֽץ (מיכה ב, י). וענין שלישי שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ (שיר השירים ח, ה), בַּֽעֲבוּר טָֽמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָֽץ (מיכה ב, י), הִנֵּה יְחַבֶּל־אָוֶן (תהלים ז, טו). והשם בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ (ישעיה סו, ז), בחמש נקודות, צִירִים וַֽחֲבָלִים יֹֽאחֵזוּ (ישעיה יג, ח), חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּֽוֹ (איוב כא, יז), חֶבְלֵי יֽוֹלֵדָה (הושע יג, יג), החי"ת בסגול, וכן חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּֽחְנָה (איוב לט, ג), כולם ענין צירים ומכאובים. וענין רביעי וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל (יהושע ב, טו), בשש נקודות, בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם (הושע יא, ד), בפתח, וַֽחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ (מלכים א' כ, לא), הם העבותות. טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ (איוב יח, י), החי"ת בפתח ופירושו החבל שילכד בו. ולפי שהנחלה תחלק בחבל כמו שאמר וְאַדְמָֽתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק (עמוס ז, יז), מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל (מיכה ב, ה), נקרא החבל והמחוז חבל. כָּל־חֶבֶל אַרְגֹּב (דברים ג, ד), גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל (יהושע יז, יד), חֲבָלִים נָֽפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים (תהלים טז, ו), וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי־מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה (יהושע יז, ה), החי"ת בפתח. והמסורת עליו לית פתח וכל בחבלי כותיה. הוֹי יֽשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם (צפניה ב, ה), תרגום יונתן וַי דְיָתְבִין בִּסְפַר יַמָא. יוֹסֵף חֲבָלִֽים (יחזקאל מז, יג), תרגום יונתן יִתְקַבֵּל תְּרֵין חוּלְקִין. רַב הַֽחֹבֵל (יונה א, ו), הוא הגדול שבספינה שהוא ממונה על חבלי הספינה להנהיגה כמשפטה [נוֹקְיֵירוֹ בלע"ז]. וכן לְקוֹל זַֽעֲקַת חֹֽבְלָיִךְ (יחזקאל כז, כח), והוא תאר וכן נִטְּשׁוּ חֲבָלָיִךְ (ישעיה לג, כג), תאר כמו חֹֽבְלָיִךְ. וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּֽל (משלי כג, לד) פירש רבי יונה כי הוא דבר עשוי מחבלים וצף על פני המים כשמעגנין את הספינות ובו ידעו מקום העיגון והאדם השוכב שם הוא בסכנה. או הוא רב החובל עצמו ויקרא כן כי הוא שוכב בראש החבלים וצריך לשום עינו ולבו עליהם כשיצטרך למשכם ולהקים הנס או להורידו במהרה מפני הרוח והוא בדאגה גדולה. וחִבֵּל הוא שם בשקל וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם (ירמיה ה, יג). ויש מפרשים חִבֵּל התורן שכל החבלים תלויין בו והוא תאר בשקל אִטֵּר. והגאון רבינו סעדיה פירש כי הספינה נקראת חבל וחובל לפי שהנהגת הספינה במשיכות החבלים ובהתרתן. ופירוש בראש חבל בראש הספינה. ופירוש רב החובל ראש הספינה. ופירוש וכשוכב בראש חבל התורן שהוא בראש הספינה והרוח תניפהו ותניעהו כן השכור מתנועע בגופו. וענין חמישי כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּֽעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה (משלי כד, ו), וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶֽה (משלי א, ה), מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלֹתָו (איוב לז, יב), כמו עצות ומחשבות שאדם מתהפך בלבו בתחבולותיו בהם לבחור הישרה. וענין ששי חֶבֶל נְבִיאִים (שמואל א' י, ה), בשש נקודות, חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי (תהלים קיט, סא), החי"ת בסגול ענין קהל או חבורה. ומענין זה וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹֽבְלִים (זכריה יא, ז), כי לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם (שם) והוא הכהן ולאחד קרא חבלים והוא המלך שהוא ראש הקהלה. ויש מפרשים נֹעַם נשיאות זרובבל ונחמיה התרשתא שהיו מבית דוד, חבלים זה מלכות הכהנים שמלכו סמוך לחרבן שני. וחבלים מהענין השני ענין השחתה והם השחיתו דרכם ומעלליהם אחר מות חשמוני ובניו וחלקו מלכות ישראל וגרמו חרבן ביה שני. ואפשר שענין תחבולות וענין זה אחד כי המחשבות הם אסיפת הדברים והענינים בלב. ודומה לענין זה בדברי רבותינו ז"ל (סוכה יב, ע"א), חבילי תלתן וחבילי זרדין. ועוד אמרו (פסחים קב, ע"ב) אין עושין מצות חבילות חבילות.
ח-ו-ט
A thread; of the sense he says only that it is known.
The whole entry
כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ (Shir HaShirim 4:3), your lips are like a thread of scarlet; and the Targum renders פְּתִיל תְּכֵלֶת (Bamidbar 15:38), a cord of techeiles, as חוּטָא דִתְכֶלְתָּא, a thread of techeiles.
כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ (שיר השירים ד, ג), ידוע ותרגום פְּתִיל תְּכֵֽלֶת (במדבר טו, לח) חוּטָא דִתְכֶלְתָּא.
כ-ב-ל
A fetter, and in the plural chains of iron; the land called אֶרֶץ כָּבוּל is explained from the foot sinking into it and being held fast.
The fetter
עִנּוּ בַכֶּבֶל (Tehillim 105:18), they afflicted his foot with the fetter; and בְּכַבְלֵי בַרְזֶל (Tehillim 149:8), with fetters of iron, which he glosses שלשלאות של ברזל, chains of iron.
Why the land is called כָּבוּל
On אֶרֶץ כָּבוּל (Melachim I 9:13) it is explained that the land is so named because the foot sinks into it and is held fast from all the mud there, or else that it was sand. So Chazal say (Shabbos 54a) that it is ארץ שאינה עושה פירות, a land that brings out no fruit; and Rav Nachman bar Yitzchak says ארץ חמטון היתה, it was a land of chamtun, and why is it called כבול? דמשתקעא כרעא בגוה כי כבלא, because the foot sinks into it as into a fetter. Radak explains חמטון as sand.
עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלֹיו [רַגְלוֹ] (תהלים קה, יח), בשש נקודות. בְּכַבְלֵי בַרְזֶֽל (תהלים קמט, ח), הם שלשלאות של ברזל. אֶרֶץ כָּבוּל (מלכים א' ט, יג), פירשו בו שנקראת הארץ כן לפי שהרגל משתקעת ונכבלה בה מרוב הטיט שבה, או שהיתה חול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (שבת נד, ע"א) אֶרֶץ כָּבוּל ארץ שאינה עושה פירות .... רב נחמן בר יצחק אמר ארץ חמטון היתה, אמאי קרי לה כבול? דמשתקעא כרעא בגוה כי כבלא. פירוש חמטון חול.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Shelach: Learning the Ropes," What's in a Word?, Ohr Somayach, 10 June 2023.
Cited in the essay: Bereishis 14:23; Shemos 35:18, 39:40; Vayikra 23:40 with Rashi to Sukkah 33a; Bamidbar 3:26, 3:37, 4:26, 4:32, and 15:38 with Targum Onkelos and Rav Hirsch; Devarim 22:12; Yehoshua 2:1-22, and 2:15 with Targum Yonasan; Shoftim 16:12; Melachim I 1:21; Yeshayahu 52:2, 54:2; Yirmiyahu 5:5, 10:20, 30:8; Nachum 1:13; Tehillim 2:3, 21:13, 105:18, 107:14, 116:16, 149:8; Mishlei 7:16 with Radak and Targum; Iyov 39:5; Shir HaShirim 4:3; Koheles 4:12 with Bava Basra 59a; Radak and Ibn Janach, Sefer HaShorashim; Menachem Ibn Saruk, Machberes Menachem; Rabbi Shlomo Pappenheim; Abarbanel; Malbim, Yair Ohr; Rabbi David Chaim Chelouche, Ohr Chadash (שמות לט:מ בלוח היסודות והשרשים); Rabbi Amitai Ben-David; Rabbi Ernest David Klein, A Comprehensive Etymological Dictionary of the English Language.