society
poverty
At a glance
In short
Ani is poor, the general word, a man who still holds onto his dignity. Evyon is destitute. The Gemara seems to grade the two, and the evyon is the lower: worse off than the ani and past the shame of asking. Dal is reduced, one who has lost what he had, and for Malbim not necessarily poor enough to take charity. Rash is dispossessed, stripped of his property or, as Rabbi Wertheimer suggests, poor from the cradle. Misken is wretched, unfortunate, poor and despised with it. Dach is emaciated, physically crushed; mach is downtrodden, crushed by circumstance. Heilech is the itinerant, a door-to-door beggar or wanderer.
Distinctions
The Midrashim (Midrash Tanchuma, Behar §3; Midrash Mishlei ch. 22; Vayikra Rabbah §34:6) list up to nine Hebrew words for the poor: ani, evyon, misken, rash, dal, dach, mach, ish techachim and heilech.
Ani (עני)
- Bava Metzia 111b: given the choice, hire the ani rather than the evyon, for the evyon is worse off but accustomed to it and unashamed to ask for handouts, while the ani is too embarrassed to ask and so his need goes unmet. The Gemara thus seems to imply that ani and evyon mark degrees of poverty: an ani is poor but still has his pride and keeps up a normal front, while an evyon has given up all pretense of self-sufficiency.
- Rabbi Avraham Bedersi HaPenini (1230-1300) derives ani (with an ayin) from inui, affliction: strictly it is anyone afflicted by anything, though in nearly every context the affliction is financial.
- Rabbi Yehuda Kalatz (Sefer HaMussar), a late fifteenth-century scholar exiled from Spain to North Africa: the ani works hard his whole life and manages only a meager living.
Evyon (אביון)
Related to ta'av, desire: full of wants he cannot fill.
- Bedersi draws the striking consequence that a rich man who wants more than he has and cannot get it is in that respect an evyon, and notes that most wealthy people do want more than they have, so that in certain ways they may aptly be called evyonim, which, Rabbi Reuven Chaim Klein notes, sharpens the Mishnah "Who is rich? He who is happy with his lot" (Avos 4:1).
- Rabbi Yehuda Kalatz agrees on the definition and adds a moral edge: the evyon is lazy and brought it on himself by refusing even to try, having no trade, no skill, no business, and not even the knack of appealing for charity.
On the word's origin, Thomas Lambdin ("Egyptian Loan Words in the Old Testament," Journal of the American Oriental Society 73, 1953, pp. 145-155) holds that evyon is Egyptian, while the Theological Dictionary of the Old Testament (vol. 1, p. 27) concludes that its origin is still uncertain.
The gradation carries halachic weight in matanos la'evyonim on Purim.
- Some authorities, such as Rabbi Yair Chaim Bachrach (1639-1702) and Rabbi Moshe Sternbuch, hold that one should give preferentially to an evyon rather than an ordinary ani.
- Rabbi Yechiel Michel Epstein (1829-1907) and Rav Chaim Kanievsky read it the other way: the Megillah says the gifts may be given even to an evyon, and certainly to an ani, whose need is more pressing and otherwise less likely to be met precisely because he will not ask.
- Along these lines Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer (1866-1935) reports an idea he saw in an unpublished commentary of Rabbi Avraham ben Yitzchak HaLevi Tamach (d. 1393) to Eishes Chayil: the doubled clause "she stretched her palm to an ani and sent forth her hands to an evyon" (Mishlei 31:20) gives one hand to the ani and two to the evyon, whose need is greater. Wertheimer saw that commentary only in manuscript; it was published later, by Dr. Leon Aryeh Feldman of Rutgers University, in a 1971 Sefer Zikaron honoring Dr. Shmuel Mirsky.
Misken (מסכן)
Related to sakanah, danger: the forced austerity endangers his life.
- Rabbi Yehuda Kalatz: one who looks to others for support and gets mockery instead.
- Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer: so poor and beaten down that people take him for a madman and pay him no attention.
- Dr. Chaim Tawil lists misken as Akkadian, with no relation to ס-כ-נ, danger.
Rash (רש)
Tied to yerushah, inheritance, in two directions.
- One: property dispossessed by others, so that he has lost everything.
- Two, as Wertheimer suggests: a poor man son of a poor man, who never knew prosperity and inherited his poverty from the cradle.
Dal (דל)
Literally minus or subtracted.
- Malbim: dal is anyone who lost money, even one not poor enough to take charity, which is why dal never appears in a charity context.
- Rabbi Yehuda Kalatz: specifically a man once rich who lost his wealth.
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau (1740-1814): the dalet-lamed root primarily means drawing water from a well (hence deli, a pail), borrowed for poverty because a man bereft of his fortune is like a well emptied of its water.
- Rabbi Moshe Tedeschi-Ashkenazi (Hoil Moshe), implicitly disagreeing with Menachem Ibn Saruk's classing of dal under ד-ל, derives it instead from zol, cheap, by the well-established interchange of zayin and dalet.
- Wilhelm Gesenius takes the core of ד-ל as hanging or swinging, so that a dal is a feeble individual whose wealth figuratively hangs and may swing from one situation to another.
Dach (דך)
Crushed, sharing a root with medochah, a pestle. He looks smashed because want of food has left him gaunt. Bedersi: even a rich man may be called dach if illness has made him thin.
Mach (מך)
- Also crushed, but abstractly rather than physically: at the mercy of others, squashed by having to subordinate himself to them.
- Bedersi offers an alternative: the mach need not have a low income at all, but is pressed by obligations beyond his means.
- Pappenheim traces the root to the kaf element of striking, one struck by bad mazal.
- Others give the root as מ-ו-ך (Ibn Janach and Radak), מ-כ-ך (Ibn Chayyuj) or מ-ך (Menachem Ibn Saruk).
- Rabbi Dr. Ernest Klein, echoing Rabbi Eliyahu Bachur's Sefer HaTishbi, explains the Rabbinic namuch, low, as a secondary base form of the nifal of mach: the grammatical nun denotes one who has become lowered, and the resulting word came to be treated as though the nun were part of the root.
Ish techachim (איש תככים)
Mishlei 29:13, listed as a word for the poor in some of the midrashic lists and not in others. Wertheimer locates the dispute in the root. If the root is the kaf element, it means stricken, like mach. If the root is tav-vav-kaf, it is from toch, inside or middle, and names a man of means (he has something inside) or one of middling circumstances, not a poor man at all.
Heilech (הלך)
From "going," and it occurs once in Tanach in this sense, in Nasan's parable to David (Shmuel II 12:4). Either the poor man who goes door to door raising money, or the man whose assets have all gone. It can equally mean any panhandler or itinerant peddler whatever his means, which is perhaps why, as Rabbi Reuven Chaim Klein suggests, it appears in only some of the midrashic lists.
Also discussed in
- Drawing waterדל / דלה / דלי (ד-ל, ד-ל-ל)
- Fastingעינוי / עני / תענית
- Leadingמוליך / molich, הלך / heilech (ה-ל-ך)
- Shortness of statureמך / mach
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ב-ה
To be willing, to desire; the very poor man is called אביון for lacking all and craving all. Filed here too, in a sense of its own, is אָב, father, also said of a chief.
Willing and desiring
וְלֹֽא־ אָבָה (Devarim 23:6), and Hashem was not willing, and אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל־ תֹּבֵֽא (Mishlei 1:10), if sinners entice you, do not consent. In תֹּבֵֽא the alef stands in place of a hei and the first root letter is hidden, and the sense is one of will and desire.
אֲבִיּוֹנָה in Koheles
וְתָפֵר הָֽאֲבִיּוֹנָה (Koheles 12:5) belongs here too, the yud standing as the third root letter in place of the hei of אבה. אֲבִיּוֹנָה is explained as the one that has the will and the craving, the soul that desires, so that the pasuk says the soul breaks its covenant with the body. Some say the word is a name for the organ of relations.
Why the very poor man is אביון
The very poor man is called אביון because he lacks everything and his craving and his will go out to all. So too in the midrash (Vayikra Rabbah 34): the אביון sees a thing and does not eat it, sees a thing and does not drink it, and craves everything; and he is harder pressed than the עני, the poor man.
אָבִי יִבָּחֵן, my wish or my Father
אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח (Iyov 34:36), on his reading: my wish and my will is that Iyov be tested to the end. Some take אָבִי instead from the word for father, as a calling out to Hashem.
אֵבֶה and אֲבוֹי
חָֽלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה (Iyov 9:26), they passed like ships of אֵבֶה: on his reading, ships whose wish and will is to go to the place, so that they hurry on; so my days passed quickly. Some explain it as the name of a place or a river, and some take it from the root איב, the sense of enmity, ships of plunderers. Everything of this root is to be explained in the sense of will, except two words. One is לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי (Mishlei 23:29), who has woe, who has אֲבוֹי, whose sense is that of אוי, woe; though some take it from אביון, meaning who has poverty.
אב the father and the chief
The second word outside that sense is אָב וָאֵם (Esther 2:7), father and mother, whose meaning Radak calls known. The great man and the one who came first is called אב too: וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה (Bereishis 45:8), he has made me a father to Pharaoh, meaning an officer and a great man, as a father is officer over a son; and וֶֽהְיֵה־לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן (Shoftim 18:19), be to us a father and a kohen. In the hand of Hashem being בָּכֶם וּבַֽאֲבֹֽתֵיכֶֽם (Shmuel I 12:15), against you and against your fathers, the fathers are your king and your great men; and וּמִי אֲבִיהֶם (Shmuel I 10:12), and who is their father, means who is the master of the prophets.
A teacher called father
Pupils are called sons, as בְנֵֽי־הַנְּבִיאִים (Melachim II 2:15), the sons of the prophets; and אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָֽב (Bereishis 4:21), the father of all who hold harp and pipe, and אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶֽה (Bereishis 4:20), the father of those who dwell in tents with cattle, mean that he came first and was a teacher to all of them, as a father comes before a son.
וְלֹֽא־אָבָה י"י אֱלֹהֶיךָ (דברים כג, ו), אִם־יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל־תֹּבֵֽא (משלי א, י), האל"ף תמורת ה"א, ופ"א הפועל נעלם וענינו ענין רצון ותאוה. וכן וְתָפֵר הָֽאֲבִיּוֹנָה (קהלת יב, ה), כי היו"ד למ"ד הפועל תמורת ה"א אבה. ופירש אֲבִיּוֹנָה בעלת הרצון והתאוה והיא הנפש המתאוה, כלומר תפר הנפש בריתה עם הגוף. ויש אומרים, כי פירוש המלה כנוי לאבר המשגל. וכן העני מאד יקרא אביון, לפי שחסר כל ותאותו ורצונו לכל. וכן בויקרא רבה (פרשה לד, דף רד) אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל, והוא דחוק יותר מן העני. וכן אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח (איוב לד, לו), כלומר חפצי ורצוני שיבחן איוב. וכן חָֽלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה (איוב ט, כו), כלומר האניות שחפצם ורצונם ללכה אל המקום, שממהרים ללכת, כן ימי חלפו במהרה. ויש מפרשים אותו, שם מקום או שם נהר. ויש מי שפירשו משרש איב, מענין אֵיבָה, כלומר אניות השוללים, וכל אשר תמצא מעקר זה תפרשנו כענין זה ענין רצון, לבד משתי מלות, האחת לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי (משלי כג, כט), וענינו כענין אוי. ויש מי שפירשו מענין אביון כלומר למי עוני. והשנית אָב וָאֵם (אסתר ב, ז), וענינו ידוע. ואב קמוץ, ובהסמכו פתח אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם (בראשית יז, ה). ובא גם כן הסמוך עם למ"ד הפועל אֲבִי כָּל־בְּנֵי־עֵבֶר (בראשית י, כא). וקבוצו בלשון נקבות רָאשֵׁי הָֽאָבוֹת (במדבר לו, א), ובסמוך אֲבוֹת הַמַּטּוֹת (במדבר לב, כח), רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם (במדבר ז, ב). והגדול והקדמון יקרא אב כמו וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה (בראשית מה, ח), כלומר קצין וגדול, כמו האב שהוא קצין לבן. וכן אָבִי דָּבָר גָּדוֹל (מלכים ב' ה, יג), וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה (שמואל א' כד, יא), וֶֽהְיֵה־לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן (שופטים יח, יט), אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים (דברי הימים א' ב, נב), קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָֽעֲנוֹק (יהושע כא, יא), וְהָיְתָה יַד־י"י בָּכֶם וּבַֽאֲבֹֽתֵיכֶֽם (שמואל א' יב, טו), כלומר במלככם ובגדוליכם. וּמִי אֲבִיהֶם (שמואל א' י, יב), כלומר מי אדוניהם של הנביאים. ויש מפרשים מזה, אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח (איוב לד, לו), והוא קריאה לשם יתברך. אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל (מלכים ב' ב, יב). וכן יקראו התלמידים בנים, בְנֵֽי־הַנְּבִיאִים (מלכים ב' ב, טו), אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָֽב (בראשית ד, כא), אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶֽה (בראשית ד, כ), כלומר קדמון ומלמד היה לכל תופש כנור ועוגב, כמו שהאב קודם לבן.
ד-ל-ל
To dry up; דַּל is poor, and also sick. Another sense is to be raised, as eyes lifted on high; and דַּלַּת of the head is its locks.
Dried up
דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (Yeshayahu 19:6), they are dried up and laid waste: the sense of דָּלְלוּ is they dried up. So too דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ (Iyov 28:4), they dried up away from men and wandered off.
The poor man
וְאִם־דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת (Vayikra 14:21), and if he is poor and his means do not reach: דַּל is a poor man. The plural is in הֹֽלְכִים וְדַלִּֽים (Shmuel II 3:1), going on and growing poorer, and the feminine in דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר (Bereishis 41:19), poor and ill of form. The noun is וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ, and of the poor of the land, or it may be an adjective describing a community. Its plural is וּמִדַּלֹּות הָעָם (Yirmiyahu 52:15), and of the poor of the people.
דַּל of sickness
מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן־הַמֶּלֶךְ (Shmuel II 13:4), why are you so sick, son of the king: here דַּל is sick. So too אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־ דָּל (Tehillim 41:2), happy is he who considers the sick man, for the mizmor was made over the psalmist's own illness. מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי (Yeshayahu 38:12), from sickness He will finish me, means: I thought that this sickness of mine would finish me, that I would die of it.
The other sense, lifted high
Another sense: דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם (Yeshayahu 38:14), my eyes are lifted to the height, where the sense is that they were raised. Rabbi Yonah joined נִצְּרָה עַל־ דַּל שְׂפָתָֽי (Tehillim 141:3), keep watch over the דַּל of my lips, to this sense, and Radak says he will take the word up again under the root דָּלַת.
The locks of the head
וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן (Shir HaShirim 7:6), and the locks of your head are like purple: דַּלַּת is the tresses of the hair.
דָּלְלוּ וְחָֽרְבוּ (ישעיה יט, ו), ענינו יבשו, וכן דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָֽעוּ (איוב כה, ד), וְאִם־דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת (ויקרא יד, כא), עני, ולרבים דַּלִּים, הֹֽלְכִים וְדַלִּֽים (שמואל ב' ג, א), ולנקבה דַּלָּה, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר (בראשית מא, יט), והשם וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ (מלכים א' כה, יב), או יהיה תאר לעדה. והקבוץ וּמִדַּלֹּות הָעָם (ירמיה נב, טו), וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ (ירמיה מ, ז). והפעל ממנו דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ (תהלים קטז, ו). ובנין נפעל יִדַּל כְּבוֹד יַֽעֲקֹב (ישעיה יז, ד). מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן־הַמֶּלֶךְ (שמואל ב' יג, ד), חולה, וכן אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל־דָּל (תהלים מא, ב), כי על חליו עשה המזמור, מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי (ישעיה לח, יב), פירוש חשבתי כי מחלי זה ישלימני שאמות ממנו. וענין אחר דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם (ישעיה לח, יד), ענינו רמו. וחבר רבי יונה לענין זה נִצְּרָה עַל־דַּל שְׂפָתָֽי (תהלים קמא, ג), ועוד נזכרהו בשרש דָּלַת. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן (שיר השירים ז, ו), קווצות השער.
ה-ל-ך
To go and to walk, the sense of every form, he says, being known; its nouns include הֲלִיכָה, a going, מַהֲלַךְ יוֹם, a day's walk, and הֵלֶךְ, a traveller.
Going
הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ (Bereishis 32:7), going to meet you, and וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ (Shemos 9:23), and fire went. The noun is הֲלִיכָה, a going, with the plural הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ (Chavakuk 3:6), the everlasting goings are His.
A day's walk, and the traveller
מַהֲלַךְ יוֹם (Yonah 3:4), a day's walk; and הֵלֶךְ, a traveller, וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר (Shmuel II 12:4), a traveller came to the rich man. וְתַהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה (Nechemyah 12:31), and תַּהֲלֻכֹת to the right, above the wall, he takes as a describing word: they were going to the right of the wall.
Walking before Hashem
הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים (Bereishis 17:1), walk before Me and be whole, as of Noach (Bereishis 6:9) and of the avos, אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו (Bereishis 48:15), before whom my fathers walked. Walking here, he says, means occupying oneself in the service of Hashem.
הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחֽוֹק (משלי ז, יט) הֹלֵךְ לִקְרָֽאתְךָ (בראשית לב, ז), לָמָּה לֹֽא־הָלַכְתָּ אֵלָי (במדבר כב, לז), פְּלֵטִים מֵחֶרֶב הִלְכוּ אַל־תַּֽעֲמֹדוּ (ירמיה נא, נ), הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ (איוב כג, ח), מִפִּיו לַפִּידִים יַֽהֲלֹכוּ (איוב מא, יא), וַתִּֽהֲלַךְ־אֵשׁ (שמות ט, כג), וּלְשׁוֹנָם תִּֽהֲלַךְ בָּאָֽרֶץ (תהלים עג, ט). והשם בה"א הנקבה הֲלִיכָה, יִכָּֽשְׁלוּ בַּֽהֲלִֽכָותָם [בַּֽהֲלִֽיכָתָם] (נחום ב, ו). והקבוץ הֲלִיכוֹת עוֹלָם לֽוֹ (חבקוק ג, ו), הֲלִיכֹת שְׁבָא (איוב ו, יט), צוֹפִיָּה הֲֽילִכוֹת [הֲֽלִיכוֹת] בֵּיתָהּ (משלי לא, כז), הֲלִיכוֹת אֵלִי (תהלים סח, כה). ובלא ה"א הנקבה הֲלִיךְ, בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה (איוב כט, ו). ומשקל אחר הֵלֶךְ דְּבָשׁ (שמואל א' יד, כו), בחמש נקודות. ובתוספת מ"ם מַֽהֲלַךְ יוֹם (יונה ג, ד), וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים (זכריה ג, ז), בפלס בְמַסְמְרִים (ישעיה מא, ז). ושם התאר וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶֽעָשִׁיר (שמואל ב' יב, ד), בחמש נקדות. ובתוספת תי"ו עם ה"א הנקבה תַּֽהֲלוּכָה, וְתַֽהֲלֻכֹת לַיָּמִין מֵעַל לַחוֹמָה (נחמיה יב, לא), בפלס וְאֵת בְּנֵי הַתַּֽעֲרֻבוֹת (מלכים ב' יד, יד), והוא תאר כלומר היו הולכות לימין החומה. והנפעל כְּצֵל כִּנְטוֹתוֹ נֶהֱלָכְתִּי (תהלים קט, כג). והפעל הכבד שאינו עובר וְלֹֽא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת (תהלים קלא, א), קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה (איוב ל, כח), כָּל־הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּֽכְתִּי (תהלים לח, ז), לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ (חבקוק ג, יא), בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָֽגֶשׁ (תהלים נה, טו), אִם־יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל־הַגֶּֽחָלִים (משלי ו, כח), בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר (יחזקאל יח, ט), וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַֽט (מלכים א' כא, כז). והעובר עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ (איוב כד, י), בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ (משלי ח, כ). ויתכן להיות גם כן צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ (תהלים פה, יד), עובר. וההתפעל את האלהים הִתְהַלֵּךְ נח (בראשית ו, ט), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִֽים (בראשית יז, א), אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו (בראשית מח, טו), רוצה לומר התעסקות בעבודת השם יתברך. וכן וְהִתְהַלַּכְתִּי בַּֽאֲמִתֶּֽךָ (תהלים כו, ג), וענין כלם ידוע.
י-ר-ש
To inherit, from a father or by taking what another held; to drive out, as it always is when bound with מ; in a sense close by, to make poor; and תִּירוֹשׁ, new wine.
Inheriting and taking possession
וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (Bamidbar 13:30), we shall take possession of it, and וִֽירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ (Devarim 11:31), and you shall take possession of it and dwell in it. מֽוֹרָשֵׁי לְבָבִֽי (Iyov 17:11) are the branchings of my heart: what the heart bequeaths and hands down, as though the branchings and thoughts of the heart were an inheritance, being ready and prepared for a man. All of them are one sense, he says, inheritance: some are a son's inheritance from his father, and some the taking of a thing out of another's hand, that is, taking his inheritance and what was in his holding, as a son takes his father's estate.
Where Rabbi Yonah reads otherwise
Radak reads וּבְנֵי עֵשָׂו יִֽירָשׁוּם (Devarim 2:12) as: and the sons of Esav took their inheritance. There is no need, he says, to take these words out of the sense of inheriting, which Rabbi Yonah did, explaining them as sending away.
Driving out
In the sense of driving out and sending away: מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶֽיךָ (Devarim 18:12), drives them out before you, and וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת־יֹֽשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (Bamidbar 33:55), and if you do not drive out the inhabitants of the land before you. The rule, he says, is that wherever the word is bound to a מ it is driving out and sending away. The simple form has this sense too, in לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ (Devarim 12:29), to drive them out before you; but it may be read as inheriting, with מפניך, before you, joined to כִּי יַכְרִית, when He cuts off, and not to לרשת, to inherit, and if so no simple form of the verb means driving out at all.
Making poor, and being made poor
In another sense close to it: מוֹרִישׁ וּמַֽעֲשִׁיר (Shmuel I 2:7), makes poor and makes rich, and תּֽוֹרִישֵׁמוֹ יָדִֽי (Shemos 15:9), my hand shall make them poor, though that may instead be from driving out. Likewise פֶּן־ תִּוָּרֵשׁ (Bereishis 45:11), lest you be made poor, and וּפֶֽן־ אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי (Mishlei 30:9), lest I be made poor and steal: the sense of poverty and want. Targum Yonasan renders הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ (Shoftim 14:15) from this sense, הַלְמַסְכְּנוּתָנָא קְרֵיתוּן יָתָנָא, have you called us to make us poor. Radak's own reading of it is: have you called us to take possession of our money, and if not, why have you called us? For it looked as though they had been called to have their money taken.
New wine
From this same root, he says, comes a noun that belongs to none of those senses, הַתִּירוֹשׁ, the new wine: כַּֽאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּֽאֶשְׁכּוֹל (Yeshayahu 65:8), as the new wine is found in the cluster.
וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹֽרְשָׁיו (ירמיה מט, ב), וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ (במדבר יג, ל). וִֽירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִֽישַׁבְתֶּם־בָּֽהּ (דברים יא, לא), וִֽירֵשׁוּהָ בְחִירַי (ישעיה סה, ט), לגזרת פָּעֵל בצרי. וכן וִֽירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד (ישעיה לד, יא). כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם (דברים יח, יד), בַּמָּה אֵדַע כִּי אִֽירָשֶֽׁנָּה (בראשית טו, ח), כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָֽאָמָה הַזֹּאת (בראשית כא, י), אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִֽירָשֶֽׁךָ (בראשית טו, ד), כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ (שופטים יא, כד), וַיִּֽרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ (יהושע יט, מז), וּבְנֵי עֵשָׂו יִֽירָשׁוּם (דברים ב, יב), כלומר לקחו ירושתם. ואין צורך להוציאם מענין ירושה, כאשר כתב רבי יונה שפירשם בענין השלוח. וכן נִשְֽׁאֲרָה הַרְבֵּֽה־מְאֹד לְרִשְׁתָּֽהּ (יהושע יג, א). והציווו השׁלם יָם וְדָרוֹם יְרָֽשָׁה (דברים לג, כג), ובחסרון היו"ד הָחֵל רָשׁ (דברים ב, כד), ובצרי עֲלֵה רֵשׁ (דברים א, כא), קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת (מלכים א' כא, טו), בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ (דברים א, ח). הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ (שופטים יד, טו), היו"ד מעמדה בגעיא במקצה הספרים. ופירושו וכי קראתם לנו לירש ממונינו ואם לא בעבור מה קראתם לנו, כי כן נראה כי לקחה ממונינו קראתם לנו. והתאר וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹֽיְבָיו (במדבר כד, יח), פירוש יהיה ירושה שעיר לאויביו. והשם כִּֽי־יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו (דברים ב, ה), נָתַתָּ יְרֻשַּׁת יִרְאֵי שְׁמֶֽךָ (תהלים סא, ו), פירוש נחה לי שאגור באהלך שהוא ירושה יראי שמך. והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְהֽוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם (עזרא ט, יב), אֵת אֲשֶׁר יוֹרִֽיֹֽשְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ (שופטים יא, כד), וְתֽוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָֽי (איוב יג, כו), וְזַרְעוֹ יֽוֹרִשֶֽׁנָּה (במדבר יד, כד), פירוש ולזרעו יורישנה. והשם לְמוֹרַשׁ קִפֹּד (ישעיה יד, כג), אֵת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם (עבדיה א, יז). מֽוֹרָשֵׁי לְבָבִֽי (איוב יז, יא), סעיפי לבבי, כלומר מה שמוריש הלב ומנחיל כאילו הסעיפים ומחשבות הלב נחלה בהיותם מוכנים לאדם ומזומנים. ועם ה"א הנקבה מֽוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַֽעֲקֹֽב (דברים לג, ד), לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָֽׁה (יחזקאל יא, טו), כולם ענין אחד ענין ירושה, יש מהם ירושה הבן מהאב ויש מהם לקיחת הדבר מיד אחר רצוני לומר שלוקח ירושתו ומה שהיה בחזקתו, כמו שהבן לוקח נכסי אביו. ובענין הגירוש והשילוח י"י אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶֽיךָ (דברים יח, יב), וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ (שופטים יא, כד), הִנֵּה י"י יֽוֹרִשֶׁנָּה וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ (זכריה ט, ד), אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאֽוֹרִשֶׁנּוּ (במדבר יד, יב), וְאִם־לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת־יֹֽשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (במדבר לג, נה), וְהֽוֹרַשְׁתֶּם אֶת־הָעִיר (יהושע ח, ז), פירוש את יושבי העיר. מִבִּטְנוֹ יֹֽרִשֶׁנּוּ אֵֽל (איוב כ, טו). ומן הקל בזה הענין לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ (דברים יב, כט). והכלל כל שהוא קשור עם מ"ם היא לשון גירוש ושילוח. ויתכן לפרש לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ לשון ירושה ויהיה מפניך דבוק עם כִּי יַכְרִית (שם), לא עם לרשת. ויהיה אם כן כל בנין הקל בענין ירושה לא יהיה אחד מהם לשון גירוש ושילוח. והפעל הדגוש [פִּעֵל] בזה הענין יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַֽל כה, מב). וענין אחר קרוב לזה י"י מוֹרִישׁ וּמַֽעֲשִׁיר (שמואל א' ב, ז), תּֽוֹרִישֵׁמוֹ יָדִֽי (שמות טו, י), או יהיה תורישמו מענין הגירוש. והנפעל פֶּן־תִּוָּרֵשׁ (בראשית מה, יא), וּפֶֽן־אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי (משלי ל, ט), ענין הרשות והמסכנות. ומענין זה תרגום יונתן הַלְיָרְשֵׁנוּ קְרָאתֶם לָנוּ (שופטים יד, טו) הַלְמַסְכְּנוּתָנָא קְרֵיתוּן יָתָנָא. ומזה העיקר שם אשר איננו מן הענינים האלה וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר (יואל ב, יט), כַּֽאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּֽאֶשְׁכּוֹל (ישעיה סה, ח), בפלס תִּינוֹק מן יָנַק אלא שתינוק תאר וזה שם. והוא היין החדש.
מ-כ-ך
Lowness: to be brought low, as in sin, and to sink, as a roof does. The brother who grows poor may be from it too.
Sunk low in their sin
וַיָּמֹכּוּ בַּֽעֲוֹנָֽם (Tehillim 106:43), they were brought low in their sin. וְכִי־יָמוּךְ אָחִיךָ (Vayikra 25:25), and when your brother grows poor, may come from it, a shuruk standing in for a cholam as in יָרוּן וְשָׂמֵֽחַ (Mishlei 29:6), he sings and rejoices. So too וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ (Vayikra 25:47), and your brother grows poor beside him, where the kamatz is not the way of the doubled roots; perhaps the resting letter came here in place of the doubled one.
The roof that sinks
יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (Koheles 10:18), the rafters sink, is the form in which the thing itself is brought low, and וְֽהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן (Iyov 24:24), they are brought low and gathered in like all, is the form of being brought low by another. Radak says the word should by rights have been וְהֻמַּכּוּ, and that all of them carry a sense of lowness.
His father on וְהֻמְּכוּ
His father writes that the root of וְֽהֻמְּכוּ is נָמַך, and brings as proof the Chachamim's מקום נָמוֹךְ, a low place (Berachos 10b), on the pattern of גָּדוֹל, great; and further, that it should have said והמכו with a dagesh in the kaf were its root מָכַך.
Radak's answer on the doubled roots
On his father's view there is no proof from יִדְּמוּ כָּאָבֶן (Shemos 15:16), they are still as a stone, or וַֽיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל (Devarim 34:8), the days of weeping for the mourning came to an end, since for him their roots are נָדַם and נָתַם; but on Radak's own account they belong with the doubled roots, and so does וְֽהֻמְּכוּ along with them. Radak adds that the low place in the words of the Chachamim may itself be of the doubled roots, like נָגוֹזּוּ וְעָבָר (Nachum 1:12), they were shorn and he passed away.
וַיָּמֹכּוּ בַּֽעֲוֹנָֽם (תהלים קו, מג). ויתכן שיהיה וְכִֽי־יָמוּךְ אָחִיךָ (ויקרא כה, כה), מזה, ובא השרק במקום חלם. וכן יָרוּן וְשָׂמֵֽחַ (משלי כט, ו), וכן וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ (ויקרא כה, מז), ואף על פי שהוא קמוץ שלא כדרך פעלי הכפל אולי בא הנח בזה לתמורת אות הכפל. והנפעל יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (קהלת י, יח). ושלא נזכר פעלו מהנוסף [הָפְעַל] וְֽהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן (איוב כד, כד), היה ראוי וְהֻמַּכּוּ וכלם ענין שפלות. ואדוני אבי ז"ל כתב כי וְֽהֻמְּכוּ שרשו נָמַך והביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל (ברכות י, ע"ב) מקום נָמוֹךְ, בפלס גָּדוֹל. ועוד כי היה לו לומר והמכו בדגש הכ"ף אם היה שרשו מָכַך. ואין ראיה מן יִדְּמוּ כָּאָבֶן (שמות טו, טז), וַֽיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי אֵבֶל (דברים לד, ח), כי לפי דעתו שרשם נָדַם, נָתַם, אבל לפי מה שכתבנו אנחנו אותם מן הכפולים בא גם כן וְֽהֻמְּכוּ כמוהם. ומקום נמוך הנזכר בדברי רבותינו ז"ל יתכן הם מהכפולים ויהיה נפעל בפלס נָגוֹז מן נָגוֹזּוּ וְעָבָר (נחום א, יב).
ס-כ-ן
To be of use, to profit. In other senses, to be accustomed; the one set over the treasury, and storehouses; to warm; and מִסְכֵּן, poor.
Profit
הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן (Iyov 15:3), arguing with a word that does not profit, and כִּי־תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן־לָךְ (Iyov 35:3), for you say, what does it profit you. הַלְאֵל יִסְכָּן־גָּבֶר (Iyov 22:2) he reads as, can a man profit Hashem by his righteousness and the uprightness of his deeds? For a man profits himself alone and not Hashem. The sense of all of them is benefit. Ibn Ezra takes the same words in the sense of reproof, that is, can a man reprove Hashem, or will a wise man reprove between the two of them.
Making one's ways profit
הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם (Iyov 22:21), where Radak says the verb takes an object with the word דְּרָכֶיךָ, your ways, understood: let your ways profit with Him, and be at peace. So too וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה (Tehillim 139:3), and all my ways You have made to profit: he glosses it הועלת, You profited, that is, You put profit in them.
Being accustomed
In another sense, הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי (Bamidbar 22:30), which he glosses ההרגל הרגלתי, have I ever been accustomed. הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ can be read of this sense too: be accustomed with Him, so as to be with Him always; and some read וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה so as well, You are accustomed to my ways, that is, You know them always.
Stores, and the one set over them
In another sense, בֹּא אֶל־הַסֹּכֵן הַזֶּה (Yeshayahu 22:15), go to this סֹכֵן, which he glosses as the one appointed over the treasury; and so עָרֵי מִסְכְּנוֹת (Shemos 1:11), cities of stores, their sense being storehouses. Rabbi Yonah put וּתְהִי־לוֹ סֹכֶנֶת (Melachim I 1:2), and let her be a סֹכֶנֶת to him, here as well, in the sense of stores. What is correct and straight in Radak's eyes is that סוכנת means one who is of use, as מַה־יִּסְכָּן־לָךְ, what does it profit you: she is to be of use to him against the cold, which is what the pasuk says, וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, and she will lie in your bosom.
Warming
It is also read as מחממת, one who warms, and what points to it is וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ, she will lie in your bosom and my lord the king will be warm. That is, the king did not know her, but she warmed him and lay with him, since she was forbidden to him by לא ירבה לו נשים, he shall not take many wives, and he already had eighteen. So too, in Radak's own view, בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם (Koheles 10:9) is one who splits wood warming himself by it in his labour over it; and in Arabic a hot thing is called א"ל סכו"ן.
Danger, and the poor man
Some read יִסָּכֶן בם from סכנה, danger, on the strength of how much Chazal use the word: in the Mishnah, המפרש והיוצא בשיירא (Gittin 6:5), one who sets out to sea and one who goes with a caravan, and והמסוכן, the man in danger; and again, השוחט את המסוכנת (Chullin 2:6), one who slaughters a beast at the point of death. הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה (Yeshayahu 40:20) Rabbi Yonah put with the storehouses. Radak himself takes it from טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן (Koheles 4:13), better a poor youth, and הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן (Koheles 9:15), the poor man, מִסְכֵּן meaning poor; and so the Targum renders עָנִי (Devarim 24:12), poor, מִסְכֵּן. So the pasuk speaks of the poor man who cannot make his idol of silver and gold as the rich do (Yeshayahu 40:19), and so seeks out for his offering the choicest wood, that will not rot. The noun of this sense is אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת (Devarim 8:9), a land where there is no poverty.
הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן (איוב טו, ג), לֹא יִסְכָּן־גָּבֶר (איוב לד, ט), כִּֽי־תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן־לָךְ (איוב לה, ג). הַלְאֵל יִסְכָּן־גָּבֶר כִּֽי־יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּֽיל (שם כב, ב), פירוש הלאל יועיל גבר בצדקו וביושר מעשיו כי לו לבדו יועיל ולא לאל, ענינם ענין תועלת. ורבי אברהם אבן עזרא פירש הַלְאֵל יִסְכָּן־גָּבֶר ענין תוכחת, כלומר הלאל יוכיח גבר או יוכיח בין שניהם משכיל. והפעל הכבד [הִפְעִיל] הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם (שם כב, כא), והוא עובר כמשפטו בהסתר מלת דְּרָכֶיךָ פירוש תועיל דרכיך עמו ותהי בשלום. וכן וְֽכָל־דְּרָכַי הִסְכַּֽנְתָּה (תהלים קלט, ג), פירושו הועלת כלומר שנתת בהם תועלת. וענין אחר הַֽהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי (במדבר כב, ל), פירוש ההרגל הרגלתי. ויש לפרש מזה הענין הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם, פירוש הרגל עמו שתהיה עמו תמיד. ויש מפרשים מזה וְֽכָל־דְּרָכַי הִסְכַּֽנְתָּה הרגלת דרכי כלומר שאתה יודע אותבם תמיד. וענין אחר לך בֹּא אֶל־הַסֹּכֵן הַזֶּה (ישעיה כב, טו), פירוש הפקיר על האוצר. וכן וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה (שמות א, יא), וְאֵת כָּל־מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִֽי (דברי הימים ב' טז, ד), וַיִּבֶן בִּֽיהוּדָה בִּירָֽנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנֽוֹת (דברי הימים ב' יז, יב), וּמִסְכְּנוֹת לִתְבוּאַת דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר (שם ב' לב, כח). ענינם אוצרות. והכניס רבי יונה בזה הענין וּתְהִי־לוֹ סֹכֶנֶת (מלכים א' א, ב), כלומר אוצרות. והנכון והישר בעיני כי פירוש סוכנת מועילה, כמו מה יִסְכָּן־לך, הלאל יִסְכָּן גבר. וענינו שתהיה מועילה לו מפני הצינה. וזהו שאמר וְשָֽׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַֽאדֹנִי הַמֶּֽלֶךְ (שם). ועוד פירשו סוכנת מחממת. ומורה עליו וְשָֽׁכְבָה בְחֵיקֶךָ וְחַם לַֽאדֹנִי הַמֶּֽלֶךְ, רוצה לומר שלא ידעה, אך היתה לו מהממת ושוכבת עמו, כי אסורה היתה לו משום לא ירבה לו נשים וכבר היו לו שמונה עשר. וכן לפי דעתי בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּֽם (קהלת י, ט), כלומר יתחמם בם בעמלו בם. ובן קורין בערבי לדבר החם א"ל סכו"ן. ויש מפרשים יִסָּכֶן בם מענין סכנה וממה שנשתמשו רבותינו ז"ל הרבה בזה הלשון באמרם במשנה (גיטין פרק ששי משנה ה. דף סה, ע"ב) המפרש והיוצא בשיירא... והמסוכן. ועוד אמרו (חולין פרק שני משנה ו. דף לו, ע"א) השוחט את המסוכנת, וזולת אלה רבים. הַֽמְסֻכָּן תְּרוּמָה (ישעיה מ, כ), הכניסו רבי יונה בענין ערי מסכנות. ועל דעתי שהוא מענין טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן (קהלת ד, יג), וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת־הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן (קהלת ט, טו), שפירושו עני. וכן תרגום עָנִי (דברים כד, יב) מִסְכֵּן. וכן פירוש הפסוק. כי אמר למעלה (ישעיה מ, יט) הפסל נסך חרש וצרף בזהב ירקענו ורתקות כסף צורף, וזהו מעשה העשירים שיעשו הפסילים מכסף ומזהב והעני הַֽמְסֻכָּן שאינו יכול לעשותו מזהב וכסף, לתרומה לפסלו עץ לא ירקב יבחר כלומר אחר שלא יוכל לעשותו זהב וכסף יבקש ויבחר העץ המובחר שלא ירקב. והשם מזה הענין אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת (דברים ח, ט).
ע-נ-יhe files it under ענה
To answer; close to it, to testify and to raise the voice in song. To afflict and submit; עָנִי, poor; near it, עֲנָוָה, lowliness of spirit. Apart, עִנְיָן, business.
Answering
Mostly it is the returning of speech, a reply, but sometimes it opens the speech, as the first וַיַּעַן אִיּוֹב (Iyov 3:2), and Iyov answered, at the start of his words. In the passive, נַעֲנֶה and נַעֲנֵיתִי mean to be entreated, and he says he will return to that under the root עתר.
The answer itself
The noun is the answer given: כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים (Michah 3:7), there being no answer from Hashem, אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה (Iyov 32:3), who found no answer, and מַעֲנֵה לָשׁוֹן (Mishlei 16:1), the answer of the tongue. In וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי (Iyov 20:3) the spirit of his understanding compels him to answer.
Bearing witness
לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (Shemos 20:13), do not testify against your fellow as a false witness. So too וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה (Chavakuk 2:11), and the beam from the timber testifies with it: the beam testifies with the stone, since it too comes of robbery. It can also be read of the shout, the beam crying out with the stone, as the pasuk says of the stone, כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, for the stone cries out from the wall.
Raising the voice
In song, וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם (Shemos 15:21), Miriam sang out to them; the sense of all of them is the raising of the voice in song. Some of it is in mourning, and so in the words of Chazal (Moed Katan 3:8), who explain the ענוי of mourning as all of them answering at once.
The shout
From this sense is אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה (Shemos 32:18), which he explains as neither the shout of those who win the battle nor the shout of those who are beaten. It can also be read of this sense that אֶל עָנְיֵךְ (Bereishis 16:11) is to your cry and not your affliction, since out of her affliction she surely cried out to Hashem; and this is the view of Onkelos, who renders צְלוֹתִיךְ, your prayer. Had affliction been meant, Radak says, the pasuk would have said רָאָה, saw, and not שָׁמַע, heard.
Affliction, and the poor man
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ (Devarim 8:3), He afflicted you and let you hunger. To this belong עָנִי, the poor man, and לֶחֶם עֹנִי (Devarim 16:3), the bread of affliction, called so because they were afflicted in Mitzrayim. He reads כִּי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי (Iyov 36:21) as: this you have chosen rather than humbling yourself; that is, you should have taken care not to turn to wrong, justifying yourself and declaring Hashem in the wrong, but you chose that over humbling yourself before Hashem and saying, Hashem is righteous and I and my people are the wicked. In the same way he reads יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ, He rescues the humbled one through his humbling: the one who humbles himself before Hashem, He rescues through that humbling and saves from the trouble he is in. Close to this sense are עָנָו and עֲנָוָה, whose sense is lowliness of spirit, and from it is עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (Zecharyah 9:9), humble and riding on a donkey, as Yonasan renders it, עִנְוְתָן, humble.
Being brought low
Beside afflicting stands submitting: נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה (Yeshayahu 53:7), he was pressed and he was brought low, and לֵעָנֹת מִפָּנָי (Shemos 10:3), to humble yourself before Me, whose proper form is לְהֵעָנוֹת. In his view אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד (Tehillim 116:10), I was brought very low, is of this sense too. So too טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג (Tehillim 119:67), which he explains: before I submitted, when I sinned, I sinned in error, for I did not turn to Your word or lay it to heart and remember it; and now that I have seen that I sinned by turning my heart from Your word, I have submitted and gone back to keeping it and remembering it always, so as not to err in any of Your mitzvos.
A matter one is busy with
עִנְיָן in Koheles is an affair one is busied with: הוּא עִנְיַן רָע (Koheles 1:13), it is a bad business to be busied with, and וָכַעַס עִנְיָנוֹ (Koheles 2:23), and vexation is his business; and כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן (Koheles 5:2), for the dream comes through much business, in affairs and in many guises. Radak's father brings לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת (Mishlei 15:28) here, and reads it against וּטְהֹרִים אִמְרֵי־נֹעַם (Mishlei 15:26) above it, and pleasant words are pure: the heart of the tzaddik meditates on a matter and thinks to bring out a matter, and does not speak without one. Rabbi Yonah brings לַמַּעֲנֵהוּ (Mishlei 16:4) to this sense, that is, for the matter He desires, and Radak allows that it may be read בעבורו, for His sake. Rabbi Yonah also explains עִנְיַן and לַעֲנוֹת in Koheles 1:13, מַעֲנֶה in Koheles 5:19 and וְעַנְוָתְךָ in Tehillim 18:36 as the sense of השגחה, watching over; Radak allows that מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ may be of the sense of עֵדוּת, testimony. The Gaon Rabbi Yitzchak ibn Giat takes עִנְיָן and לַעֲנוֹת בּוֹ as the intent in a desire and a man's being busied with it, so that וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי means Your help and Your will make me great, and לַמַּעֲנֵהוּ is for the sake of His desire and will, which is the cause, the reason and the desire. Rabbi Yonah brings אֶעֱנֶה אֶת־הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת־הָאָרֶץ (Hoshea 2:23), I will answer the heavens and they will answer the earth, to the sense of intent. In Radak's own view they are of the first sense, the returning of speech: from the long withholding of rain it is as though the heavens asked Him for rain and He rains upon them, and they answer the earth as though the earth asked them for it. So too וְהַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת־הַכֹּל (Koheles 10:19), and silver answers everything, as though all a man's needs asked it of the silver and the silver fills them all; and from this sense he reads כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ (Koheles 5:19), for Elokim answers him in the joy of his heart: He desires his joy and provides it for him.
The furrow
מַעֲנָה, as כְּבַחֲצִי מַעֲנָה (Shmuel I 14:14), in about half a furrow, and in another form לְמַעֲנִיתָם (Tehillim 129:3), their furrows: the line the plowman plows with his oxen as far as he wishes, before he turns back and makes another like it, and so on until he has plowed the whole field.
A word he leaves unexplained
Last, and likewise in another sense, he brings בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי (Hoshea 10:10), when they are bound to their two, the word at issue being the one that closes the pasuk. He does not say what it means; he says only that its singular is עוֹנָה and that the two hint at the two kingdoms, Ephraim and Yehudah.
מֶה־עָנָה י"י (ירמיה כג, לה), וַיַּעַן כָּל־הָעָם (שמות כד, ג), עֲנֵנִי י"י עֲנֵנִי (מלכים א' יח, לז), חַכְמוֹת שָֽׂרוֹתֶיהָ תַּֽעֲנֶינָּה (שופטים ה, כט), פירוש אחת משרותיה העננה אַף־הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָֽהּ (שם). ויש לפרש תַּֽעֲנֶינָּה לשון רבות ובא הנו"ן בדגש כמו עֵינַי תִּרְאֶינָּה בָּהּ (מיכה ז, י). ופירוש תשיב אמריה לה לזה הפירוש לעצמה. וְלֹֽא־עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָֽר (מלכים א' יח, כא), הענין הזה הוא השבת הדיבור ברוב. ויש שהוא תחלת הדבור כמו וַיַּעַן אִיּוֹב (איוב ג, ב) הראשׁון, ואמרת מֶה־עָנָה י"י (ירמיה כג, לה), כֹּה תֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא מֶה־עָנָךְ י"י (ירמיה כג, לז), וְעָנִיתָ וְאָֽמַרְתָּ (דברים כו, ה), וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל וַֽי"י עָנָהוּ (שמואל א' ט, יז), כֻּלָּם יַֽעֲנוּ וְיֹֽאמְרוּ אֵלֶיךָ (ישעיה יד, י). והשם כִּי אֵין מַֽעֲנֵה אֱלֹהִֽים (מיכה ג, ז), והדומים להם. והנפעל הֲרֹב דְּבָרִים לֹא יֵֽעָנֶה (איוב יא, ב), אֲנִי י"י נַֽעֲנֶה־לּוֹ בִּֽי (יחזקאל יד, ז). פירוש בעבור שמי אף על פי שהוא אינו ראוי. נַֽעֲנֵיתִי לוֹ בָה [בָא] בְּרֹב גִּלּוּלָֽיו (יחזקאל יד, ד), כלומר אף על פי שהוא בא ברוב גלוליו אני י"י נענתי לו. ובָה כתוב בה"א ואין הה"א מפיק. ובמקצת ספרים בָא קרי, ועל כל פנים פירושו באל"ף. וכן אמר התרגום אֲנָא יְיָ מִשְׁתְּאֵיל לֵיהּ בְּמֵימְרִי דְאָתֵי לְמִתְבַּע. אבל לדעת התרגום בא דבק עם נעניתי לו, ולפירושינו דבק עם ברוב גלוליו. ונַֽעֲנֶה ונַֽעֲנֵיתִי ענינם נעתר ונעתרתי. ועוד אבאר הענין הזה בשרש עָתַר. והפעל הנוסף [הִפְעִיל] וְרוּחַ מִבִּֽינָתִי יַֽעֲנֵֽנִי (איוב כ, ג), והוא עובר לשנים פעולים רצונו לומר יכריחני לענות. והשם אֲשֶׁר לֹא־מָֽצְאוּ מַֽעֲנֶה (איוב לב, ג) וּמֵֽי"י מַֽעֲנֵה לָשֽׁוֹן (משלי טז, א). וענין אחר קרוב לזה הענין שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִֽיו (דברים יט, יח), לֹא־תַֽעֲנֶה בְרֵֽעֲךָ עֵד שָֽׁקֶר (שמות כ, יג), וְעָֽנְתָה־בִּי צִדְקָתִי (בראשית ל, לג) וַֽי"י עָנָה בִי (רות א, כא), יִשְׁמַע אֵל וְֽיַֽעֲנֵם (תהלים נה, כ), פירוש יענה בם. וְחַטֹּאותֵינוּ עָנְתָה בָּנוּ (ישעיה נט, יב), פירוש כל חטאת וחטאת ענתה בנו. וְעָנָה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו (הושע ה, ה), כַֽחֲשִׁי בְּפָנַי יַֽעֲנֶֽה (איוב טז, ח), אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַֽעֲנֶֽנָּה (חבקוק ב, יא), פירוש יעיד עמה כלומר הכפים יעיד עם האבן כי גם הוא מגזלה, כולם ענין עדות. וענין אחר קרוב לו וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם (שמות טו, כא), עֱנוּ לַי"י בְּתוֹדָה (תהלים קמז, ז), עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָֽהּ (במדבר כא, יז), וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו (ישעיה יג, כב), וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ (הושע ב, יז). והפעל הבבד [פִּעֵל] מענין זה לַֽמְנַצֵּחַ עַל־מָֽחֲלַת לְעַנּוֹת (תהלים פח, א), כֶּרֶם חֶמֶד עַנּוּ־לָֽהּ (ישעיה כז, ב), קול עַנּוֹת אָֽנֹכִי שֹׁמֵֽעַ (שמות לב, יח), ענין הכל הגבהה הקול בשיר. ויש באבל, והיא וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו. וכן בדברי רבותינו ז"ל (מועד קטן פרק שלישי משנה ח. דף נח, ע"ב) מענת אבל לא מטפחות ולא מקוננות ופירשו הענוי שכולן עונות כאחת. ומזה הענין מקור מפעל הקל אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה (שמות לב, יח), פירוש לא צעקת המנצחים במלחמה ולא צעקת המנוצחים. ויש לפרש גם כן מזה הענין וְכָפִיס מֵעֵץ יַֽעֲנֶֽנָּה, כמו שאמר (שם) כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק, אמר והכפיס יצעק עמה כי גם הוא מגולה. ויש לפרש מזה כִּֽי־שָׁמַע י"י אֶל־עָנְיֵֽךְ (בראשית טז, יא), כלומר אל צעקתך כי בודאי מתוך עניה צעקה לאל. וכן דעת אנקלוס שתרגם אֲרֵי קַבִּיל י"י צְלוֹתִיךְ. ואם היה ענין עוני היה אומר רָאָה ולא שָׁמַע. וכן מזה הענין הֵידָד כְּדֹֽרְכִים יַֽעֲנֶה (ירמיה כה, ל). וענין אחר עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִו [כֹּחִי] (תהלים קב, כד), עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי (תהלים לה, יג), וַֽיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ (דברים ח, ג), אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ (שמות כב, כב). וַֽאעַנֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת (מלכים א' יא, לט), האל"ף רפה. ושלא נזכר פעלו [פֻּעַל] טֽוֹב־לִי כִֽי־עֻנֵּיתִי (תהלים קיט, עא), אֲשֶׁר לֹֽא־תְעֻנֶּה (ויקרא כג, כט). והמקור ממנו אֵת כָּל־עֻנּוֹתֽוֹ (תהלים קלב, א). או הוא שם בפלס זֻלֻּת לִבְנֵי אָדָֽם (תהלים יב, ט), ואם זה בחולם עי"ן הפעל וזה בשורק. וההתפעל וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְעַנָּה אָבִֽי (מלכים א' ב, כו). והנפעל נִגַּשׂ וְהוּא נַֽעֲנֶה (ישעיה נג, ז), וְנֶפֶשׁ נַֽעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ (ישעיה נח, י). לֵֽעָנֹת מִפָּנָי (שמות י, ג), משפטו לְהֵעָנוֹת. והפעל הקל ממנו לפי דעתי אֲנִי עָנִיתִי מְאֹֽד (תהלים קטז, י). וכבר פירשתי פסוק זה בשרש כָּזַב. ויש לפרש מזה וְעָנָה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו (הושע ה, ה). וכן תרגם יונתן וְיִמְאַךְ יְקַר יִשְרָאֵל וְאִינוּן חָזָן. וכן מזה הענין יַֽעֲנוּ כִּי־אֵין רֹעֶֽה (זכריה י, ב), עָֽרִיצִים יַֽעֲנֶֽה (ישעיה כה, ה), מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת וּמֵֽהֲמוֹנָם לֹא יַֽעֲנֶה (ישעיה לא, ד). וכן טֶרֶם אֶעֱנֶה אֲנִי שֹׁגֵג (תהלים קיט, סז), פירוש טרם הכנעי והייתי חוטא שוגג הייתי כי לא הייתי פונה אל כמותך ואל אמרתך ולא הייתי נותנם על לב וזוכרם, ועתה כשראיתי שחטאתי בהפנותי לבי מאמרתך נכנעתי ושבתי לשמור אמרתך ולזכור אותה תמיד כדי שלא אהיה שוגג באחת ממצותך. ואפשר להיות בנין הפעיל מזה יִשְׁמַע אֵל וְֽיַֽעֲנֵם (תהלים נה, כ). והתאר וְיַד־עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִֽיקָה (יחזקאל טז, מט), הָֽעֲנִיִּים וְהָֽאֶבְיוֹנִים (ישעיה מא, יז), עֲנִיָּה סֹֽעֲרָה (ישעיה נד, יא). והשם עֱנוּת עָנִי (תהלים כב, כה). והשם עוד לֶחֶם עֹנִי (דברים טז, ג), נקרא כן על שם שנתענו במצרים. כִּי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹֽנִי (איוב לו, כא), ופירוש הפסוק כן הִשָּֽׁמֶר אַל־תֵּפֶן אֶל־אָוֶן (שם) כלומר היה לך להשמר שלא הפנה אל און ולהצדיק עצמך ולהרשיע השם כִּי־עַל־זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹֽנִי כלומר על זה הפניה לאון ולהצדיק עצמך בחרת יותר מלענות מלפני י"י ולומר י"י הצדיק ואני ועמי הרשעים. וכן על זה הדרך יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ לו, טו), כלומר הנכנע מפני השם בהכנעתו יחלץ אותו ויצילהו מצרתו שהוא בה לענין שאמר למעלה לו, יג) וְֽחַנְפֵי־לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָֽם. והשם במשקל אחר קַמְתִּי מִתַּֽעֲנִיתִי (עזרא ט, ה). וקרוב לענין הזה עָנָו [עָנָיו] מְאֹד (במדבר יב, ג), יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ (תהלים כב, כז). והשם עֵקֶב עֲנָוָה (משלי כב, ד), וְֽעַנְוָתְךָ תַרְבֵּֽנִי (תהלים יח, לו). ובנוח הו"ו וַֽעֲנֹֽתְךָ תַּרְבֵּֽנִי (שמואל ב' כב, לו). ומשקל אחר וְעַנְוָה־צֶדֶק (תהלים מה, ה), ענינם שפלות רוח. ומזה הענין עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר (זכריה ט, ט). וכן תרגם יונתן עִנְוְתָן וְרָכֵיב עַל חֲמָרָא. וכן וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל (צפניה ג, יב). וכן תרגם יונתן עַם עִנְוְתָן וּמְקַבֵּל עוּלְבָן. וענין אחר הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָֽאָדָם לַֽעֲנוֹת בּֽוֹ (קהלת א, יג), וָכַעַס עִנְיָנוֹ (קהלת ב, כג), עסק רע להתעסק בו וכעס עסקו. כִּי בָּא הַֽחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן (קהלת ה, ב), בעסקים ובפנים רבים. וכתב אדוני אבי ז"ל מזה לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַֽעֲנוֹת (משלי טו, כח), ופירוש על אשר הקדים וּטְהֹרִים אִמְרֵי־נֹֽעַם (משלי טו, כו), אמר לב צדיק לענין יהגה ויחשוב להוציא לענין ולא ידבר בלא ענין. והוא שם בפלס פְּנוֹת קָדִֽים (יחזקאל מג, יז), לִמְנוֹת יָמֵינוּ (תהלים צ, יב), שהוא כמו למנין ימינו, וכן לַֽעֲנוֹת כמו לענין. גַּם־זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע (קהלת ד, ח), רוצה לומר ענין אִישׁ רע כי הוא פתוח והוא סמוך. והמסורת עליו לית פתח. והביא רבי יונה בעניו זה כֹּל פָּעַל י"י לַֽמַּֽעֲנֵהוּ (משלי טז, ד), כלומר לענין שהוא רוצה בו. ויתכן לפרש למענהו בעבורו. ופירש רבי יונה הוּא עִנְיַן רָע (קהלת א, יג), לַֽעֲנוֹת בּֽוֹ (שם), כִּי הָאֱלֹהִים מַֽעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּֽוֹ ה, יט), וְֽעַנְוָתְךָ תַרְבֵּֽנִי (תהלים יח, לו), ענין ההשגחה. ואפשר שיהיה מַֽעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּֽוֹ מענין עֵדוּת. וכתב הגאון רבי יצחק אבן גיאת ז"ל כי פירוש ענין ולַֽעֲנוֹת בּֽוֹ הכונה בחפץ והתעסקותיו בו. וממנו וְֽעַנְוָתְךָ תַרְבֵּֽנִי עזרתך ורצונך. וממנו כֹּל פָּעַל י"י לַֽמַּֽעֲנֵהוּ למען חפצו ורצונו אשר הוא הסיבה והעילה והחפץ. והביא רבי יונה אֶעֱנֶה אֶת־הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַֽעֲנוּ אֶת־הָאָֽרֶץ (הושע ב, כג), וְהָאָרֶץ תַּֽעֲנֶה אֶת־הַדָּגָן (הושע כ, מ), וְהֵם יַֽעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶֽאל (שם), בענין הכונה. ועל דעתי שהם מענין הראשון שהוא השבח הדבור. ופירוש אֶֽעֱנֶה את השמים כי מרוב העצר את השמים כאילו הם ישאלוהו המטר והוא ימטיר אותם והם יענו את הארץ כאילו הארץ תשאלם המטר והם יהנו המטר, וְהָאָרֶץ תַּֽעֲנֶה אֶת־הַדָּגָן כאילו הם ישאלוהו שתוציאם כי עמדה ימים רבים שלא הוציאה אותם ולא עשתה פירות, וְהֵם יַֽעֲנוּ אֶת־יִזְרְעֶֽאל כאילו עמק יזרעאל ישאל על עמדו חרב כמה ימים ואחר שירבה הדגן והתירוש והיצהר ירבה הישוב. וכן וְהַכֶּסֶף יַֽעֲנֶה אֶת־הַכֹּֽל (קהלת י, יט), כאילו כל צרכי האדם ישאלו לכסף והכסף ימלא את הכל. ומזה כִּי הָאֱלֹהִים מַֽעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּֽוֹ (קהלת ה, יט), כלומר כי הוא רוצה בשמחתו ומזמן לו. והוא פעל יוצא לשלישי, כי האלהים מענה והדגן והתירוש והכסף והזהב יענוהו למלאה חפציו. וענין אחר כְּבַֽחֲצִי מַֽעֲנָה צֶמֶד שָׂדֶֽה (שמואל א' יד, יד). ומשקל אחר הֶאֱרִיכוּ לְמַֽעֲנִותָֽם [לְמַֽעֲנִיתָֽם] (תהלים קכט, ג), הוא הקו שיחרש החורש בשורים בשיעור שירצה בו ואחר כך יחזור ויעשה אחר כמוהו וכן עד שיחרוש כל השדה ובלע"ז שלי"ו. וכן בענין אחר בְּאָסְרָם לִשְׁתֵּי עֹינֹתָֽם [עֽוֹנֹתָֽם] (הושע י, י), האחד עוֹנָה בפלס שׁוֹאָה והוא רמז לשתי הממלכות אפרים ויהודה.
ת-כ-ך
A sense of breaking: תֹּךְ וּמִרְמָֽה is breaking a man who trusts in one and deceiving him by mouth. Rav Saadiah Gaon reads אִישׁ תְּכָכִים as a man of middling means.
The word and its sense
רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים (Mishlei 29:13), the poor man and the man of breaking, with תֹּךְ וּמִרְמָֽה (Tehillim 55:12), breaking and deceit, and מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס (Tehillim 72:14), from breaking and from violence, all carry a sense of breaking. Radak explains תוך ומרמה as breaking the man who trusts in him and does not guard himself against him, and deceiving him with his mouth.
Filed under תוך, and Chayuj
Radak says he has already written this word under the root תוּך, except that Rabbi Yehudah Chayuj brought it together with אִישׁ תְּכָכִים, the man of breaking, under one sense.
Rav Saadiah on תככים
The Gaon Rav Saadiah explained תככים from תּוֹךְ הַבַּיִת (Shmuel II 4:6), the middle of the house, which is the middling sort. He said that רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים, a poor man and a man of middling means, are fit to be shown kindness, since there are middling people who hide their poverty and keep up their standing so as to remain in honour; which is why the two are said to be at one rank, and why both need pity.
רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים (משלי כט, יג). תֹּךְ וּמִרְמָֽה (תהלים נה, יב). מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס (תהלים עב, יד), ענין שבר. ופירושו תוך ומרמה שמשבר האדם הבוטח בו ולא ישמר ממנו ומרמה אותו בפיו. וכבר כתבנו אותו בשרש תוּך אלא שרבי יהודה חיוג הביא אותו עם איש תככים בענין אחד. והגאון רב סעדיה ז"ל פירש תככים מן תּוֹךְ הַבַּיִת (שמואל ב' ד, ו) אשר הוא בינוני, ואמר רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים ראוי לעשות להם חסד כי יש בינונים שיסתירו עָנְיָם וישמרו מעלתם למען יהיו בכבוד ועל כן אמר כי רָשׁ וְאִישׁ תְּכָכִים במעלה אחת הם ועל כן צריכים לחמלה.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "The Poor and Unfortunate," What's in a Word?, Ohr Somayach, 18 May 2019.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Shemos: Drawing Water," What's in a Word?, Ohr Somayach, 14 January 2023.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Vaera: The Vertically-Challenged," What's in a Word?, Ohr Somayach, 13 January 2024.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "The Poor and Unfortunate," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Midrash Tanchuma, Behar §3; Midrash Mishlei ch. 22; Vayikra Rabbah §34:6; Bava Metzia 111b; Avos 4:1; Mishlei 29:13, 31:20; Shmuel II 12:4; Rabbi Avraham Bedersi HaPenini; Rabbi Yehuda Kalatz, Sefer HaMussar; Malbim; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. דך and דל; Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer, Beiurei Shemos Nirdafim s.v. אביון/עני/דל... ו and רש/תכך; Rabbi Avraham ben Yitzchak HaLevi Tamach's commentary to Eishes Chayil, published by Dr. Leon Aryeh Feldman in a 1971 Sefer Zikaron for Dr. Shmuel Mirsky; Rabbi Yair Chaim Bachrach; Rabbi Moshe Sternbuch; Rabbi Yechiel Michel Epstein; Rav Chaim Kanievsky; Rabbi Moshe Tedeschi-Ashkenazi, Hoil Moshe; Menachem Ibn Saruk; Wilhelm Gesenius on ד-ל; Ibn Janach; Radak; Ibn Chayyuj; Rabbi Dr. Ernest Klein; Rabbi Eliyahu HaBachur, Sefer HaTishbi; Thomas Lambdin, "Egyptian Loan Words in the Old Testament," JAOS 73 (1953); Theological Dictionary of the Old Testament, vol. 1 p. 27; Dr. Chaim Tawil (these three via Mitchell First).