place
At a glance
In short
Makom is the only native Hebrew word for "place," though Rabbi Yaakov Yehudah de Kassif seems to explain atar as a Hebrew word too. Atar is the standard Aramaic word for the same thing and, as Rabbi Eliyahu HaBachur notes, the Targumim's regular rendering of makom. Duchta is another Aramaic word for "place," quite common in the Bavli. Rabbi Joseph Perles derives it from Old Persian, and if that derivation holds, Rabbi Reuven Chaim Klein suggests, duchta may itself be a loanword and not native Aramaic. They differ in language, and the meaning is one.
Distinctions
Makom (מקום)
- Rabbi Yonah Ibn Janach and Radak (each in Sefer HaShorashim) derive makom from the triliteral root ק-ו-ם, taking the opening MEM as non-radical.
- Menachem Ibn Saruk has no entry for the word at all, so his root for it is unknown.
- Rabbi Shlomo Pappenheim, working from the biliteral ק-ם, supplies the sense that ties the family together: the core idea is "height," the up-and-down dimension of a thing. From it come komah (physical stature), kamah (standing grain), kumah (standing or rising, and figuratively holding one's stature under pressure), kiyum (established, enduring), and makom, the spot in which a thing has been planted and thereby firmly established, then borrowed outward to mean any location at all. Rabbi Pappenheim adds nekamah (revenge) to the family: the debt owed a wrongdoer is kept "established" until it can be repaid.
Makom appears roughly four hundred times in Tanach. HaKsav VeHaKabbalah (to Shemos 33:21) explains why Hashem is sometimes called HaMakom, literally "the place," in rabbinic literature and liturgy.
Atar (אתר)
An Aramaic word. Outside the phrase derech ha'atarim (Bamidbar 21:1) it never appears in the Hebrew of Tanach, nor in the Mishnah, but it appears five times in the Aramaic sections (Daniel 2:35; Ezra 5:15, 6:3, 6:5, 6:7). Rabbi Eliyahu HaBachur (Meturgeman): atar is the Targumim's standard rendering of makom (so Targum to Bereishis 1:9, 13:4, 20:11; Devarim 12:2; Shoftim 19:13; Shmuel I 7:16; Shmuel II 17:12; Melachim I 13:16; Yirmiyahu 22:3), which solidifies its Aramaic bona fides. The cognate atra stands in Kaddish D'Rabbanan, also of a place or locale. In Modern Hebrew atar has been reappropriated to parallel the English "site": a tourist site or attraction, a construction site, geo-location, and a website.
On derech ha'atarim itself the commentators split.
- Most (Eichah Rabbah 1:21, Targum Onkelos, Menachem Ibn Saruk, Rashi, Rashbam, Rabbeinu Yosef Bechor Shor, Ibn Ezra, Radak) treat the ALEPH as extraneous to the core root and read the word from la'tur, "to spy," so the phrase names the route the Ten Spies had taken close to four decades earlier, entering the land from the south.
- A second group (Rabbi Toviah ben Eliezer in Pesikta Zutrata / Midrash Lekach Tov, Rabbeinu Meyuchas, and Rabbi Menachem Ricanati, all to Bamidbar 21:1) glosses atar with the word makom outright, giving "the way of the sites"; on that reading, as Rabbi Reuven Chaim Klein puts it with a pun, the king of Arad would seem to have heard the Jews were taking the scenic route to go site-seeing.
Rashi himself glosses atar with makom elsewhere (to Daniel 2:38; Ezra 6:3, 6:8, 8:15; Kesubos 68a; Bava Metzia 67a; Bava Basra 29a, 103a; Avodah Zarah 7b, 31b). Those same exegetes make a point of noting that atar is an Aramaic word while makom is Hebrew; so, Rabbi Reuven Chaim Klein infers, the two are not quite synonyms even where they might mean the same thing.
Rabbi Yaakov Yehudah (Zilberberg) de Kassif (1914-2003) seems, rather, to explain atar as a Hebrew word, connecting by metathesis three roots built of the consonants aleph, tav and reish around the ideas of boundary and clear delineation: ת-א-ר (toar), the aesthetic form a body's contours and curves outline; ת-ר-א (hasraah), the warning that establishes the border of what is acceptable and tells a would-be sinner what awaits him if he crosses it; and א-ת-ר (atar), a place as a geographical unit defined by the borders that mark it off from the rest of the world.
Duchta (דוכתא)
An Aramaic word for "place," quite common in the Bavli, with the shortened duch at Berachos 42b. Rashi defines both with the word makom (to Moed Katan 16b, Kesubos 77a, Sanhedrin 96b). Rabbi Eliyahu HaBachur's Meturgeman has no entry for duchta or duch, though, so far as Rabbi Reuven Chaim Klein knows, duchta does render makom at least once in Targum (Mishlei 27:8), and ducha in Targum to Melachim I 14:28 and Divrei HaYamim II 12:11.
Why should Aramaic have two words for the same thing, atar and duchta, when Hebrew has only makom? Two answers are offered.
- Rabbi Dr. Ernest Klein (1899-1983) and Rabbi Dr. Yitzchak (Jared) Greenblatt see the Aramaic atar as related to verb cognates in Arabic and Ethiopic meaning "tracing" or "tracking" (Modern Hebrew l'ater is used the same way), on the strength of which Rabbi Reuven Chaim Klein suggests that the "place" sense of atar may be an expansion of a word that at core is about finding something's location rather than about the location itself.
- Alternatively, Rabbi Joseph Perles (1835-1894), in his German Etymologische Studien zur Kunde der rabbinischen Sprache und Alterthümer (pp. 57, 81-82), argues that duchta/duch derives from the Old Persian daqyua and dahi. Dr. Alexander Kohut (1842-1894) cites this approvingly in his Aruch HaShaleim, which, Rabbi Reuven Chaim Klein says, does not mean much to him, since Kohut has a general propensity to source rabbinic words in Old Persian; but Rabbi Shaul Goldman clarified that the Avestan or Old Persian word Perles and Kohut meant is dahyu, "country" or "province." On that showing duchta/duch would not be native Aramaic at all but borrowed Old Persian, and Aramaic too would have only one native word for place, namely atar.
If that connection can be established, Rabbi Reuven Chaim Klein holds, it is not too farfetched to see the Old Persian dahyu as a derivative of the Proto-Indo-European root deuk-, "lead," since dahyu may refer to a territory united under one leadership. Linguists take that same PIE root as the etymon of the Latin dux/ducis, at first a military commander and later the ruler of a region, whose counterpart duchus appears in rabbinic idiom (Berachos 32b, Sanhedrin 39a, Sotah 14a, Avodah Zarah 11a), and behind the Latin stand English duke, duce, duchess, duchy, and ducat, duct, conduce, deduce, induce, produce, seduce and educate. Asked by Rabbi Reuven Chaim Klein about a link between the Aramaic duchta and the Latin dux, ChatGPT replied that the proposal has some merit on shared conceptual grounds; Rabbi Klein points to Bereishis Rabbah 5:3, expounding Tehillim 93:3, as a possible allusion to such a connection. Nonetheless, it is difficult to confirm any actual etymological link between the two conclusively.
Asher (אשר)
The common Biblical conjunction, appearing thousands of times and meaning "that/which/of/because/so," but in at least two places Targum renders it atar (Targum to Shmuel I 23:13 and Yechezkel 23:40; see Rashi there and to Kiddushin 76b). On a simple level this may be interpretation rather than translation, reading asher in context as "that [place where]"; but there is ample room, Rabbi Reuven Chaim Klein holds, to see Targum as saying the Hebrew asher is genuinely cognate with the Aramaic atar, since Hebrew shin often turns into tav in Aramaic, and there is an Akkadian word ashru that means "place." Rabbi Aharon Marcus (1843-1916) takes it a step further: the Akkadian and Sumerian ashartu, "temple," literally means "[holy] place" and is cognate with the Hebrew asher and the Aramaic atar.
Rabbi Reuven Chaim Klein applies that to a find at Kuntillet Ajrud in the northeastern Sinai, where archaeologists uncovered a Hebrew inscription reading "I blessed you to Hashem of Samaria and His Asherah (u'l'asherto)," which on its face makes the writer no pure monotheist but a believer in the Canaanite goddess Asherah alongside Hashem. If asher/atar can mean a temple, shrine or holy site, the inscription may instead be read "and His Temple," which in Rabbi Reuven Chaim Klein's view makes better sense; he presents this as a partial solution to the puzzle, not a settled one.
Also discussed in
- Platformדוכתא / דוכן (duchta, duchan)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ש-ר
אֲשֶׁר, whose sense he calls known, standing also for if, so, in order that, and for and; אֲשֵׁרָה, a worshipped tree; אַשְׁרֵי, happy; and אֲשֻׁרַי, ways or feet.
What אֲשֶׁר stands for
הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה (Bamidbar 13:16), the men whom Moshe sent, and וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר (Vayikra 25:30), the house that is in the city shall stand: of these he says only that their sense is known. It stands in place of אִם, if: אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא (Vayikra 4:22) and אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ (Devarim 11:27) are if a ruler sins, and the blessing, if you listen. In place of כֵּן, so, in Shaul's words to Shmuel, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל (Shmuel I 15:20), so I have listened to the voice. In place of לְמַעַן, in order that: אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ (Devarim 4:40), that it may go well with you and with your children after you. And in place of a vav: טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה (Koheles 5:17) and עָוֹן אֲשֶׁר חֵטְא (Hoshea 12:9) are good and fair, iniquity and sin.
אֲשֶׁר with a letter before it
The kaf of likeness is added to it, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה (Vayikra 8:34), as he did, and so in many places; sometimes it is missing, and אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם (Shemos 14:13) stands for כאשר ראיתם, as you have seen Mitzrayim. A beis comes on it for because: בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ (Bereishis 39:9), because you are his wife. And a beis comes on it to point at a place: בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד (Shoftim 5:26 in his edition), where he sank, there he fell slain, and וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא (Iyov 39:30), and where the slain are, there it is.
אֲשֵׁרָה, the worshipped tree
לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ (Devarim 16:21), you shall not plant yourself an asheirah, any tree: any tree that they serve, or that they plant in honour of the one they serve, is called an אֲשֵׁרָה. Its plural takes the masculine ending, בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים (Melachim I 14:23), high places and pillars and asheirim, and so וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן (Shemos 34:13), and you shall cut down its asheirim, and וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ (Devarim 12:3), and their asheirim you shall burn in fire.
אַשְׁרֵי, and calling a man happy
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ (Tehillim 1:1), happy is the man who has not walked, and אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ (Devarim 33:29), happy are you, Yisrael, who is like you. It is a plural noun on the weight of אַחֲלֵי אֲדֹנִי (Melachim II 5:3), would that my master, except that its alef is of the root while the alef of אחלי is added. The verb is to say of someone that he is happy: בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (Bereishis 30:13), in my happiness, for daughters have called me happy, which he glosses as their saying אשרי, happy; כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי (Iyov 29:11), for an ear heard and called me happy; רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ (Shir HaShirim 6:9), daughters saw her and called her happy; and וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר (Mishlei 3:18), and each who holds her is called happy, of whom they say אשריו, happy is he.
אֲשֻׁרַי, ways or feet
תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי (Tehillim 17:5), hold up my אֲשֻׁרַי, which he explains as דרכי או רגלי, my ways or my feet; so בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי (Iyov 23:11), my foot has held to his way, and לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו (Tehillim 37:31), his ways will not slip, not even one of them, the word being feminine like רגל, a foot. In another pattern, with a dagesh, אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (Iyov 31:7), if my track has turned aside from the way; all such, he says, have the sense of נתיב ודרך, track and way. The simple verb has וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה (Mishlei 9:6), and walk in the way of understanding. In the heavy form, וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים (Mishlei 4:14), which he glosses אל תדרך, do not tread in the way of the wicked; וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ (Mishlei 23:19), and guide your heart in the way, which he glosses as the known way that I taught you, the way of wisdom; מְאַשְּׁרֵי הָעָם הַזֶּה (Yeshayahu 9:15), those who guide this people, and אַשְּׁרוּ חָמוֹץ (Yeshayahu 1:17), guide the oppressed. Or in these two the alef stands for a yud, מְיַשְּׁרֵי, those who set this people straight, and set the oppressed straight.
אָשׁוּר, and the tree תְּאַשּׁוּר
עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר (Hoshea 13:7), on the road אָשׁוּר, is the simple verb of this root. It can also be read from אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (Bamidbar 24:17), I behold him but not near, its alef marking the one speaking: as a leopard is ready to tear, so I watch and look to tear them, as it says אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל (Hoshea 13:8), I will meet them like a bereaved bear. תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר (Yeshayahu 41:19), the tidhar and the te'ashur: the te'ashur is עץ ממין ארז, a tree of the cedar kind; Rabbi Yonah wrote that in Arabic it is called שורבי"ן, and the Targum says אֶשְׁכְּרוֹעִין. Rabbi Yonah wrote as well that this tree is called בקס, with a shin, in Arabic, and that it is said to be what is called בוס"ו in the vernacular. Targum Yonasan puts קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים (Yechezkel 27:6), your boards they made of ivory, בַּת אֲשֻׁרִים, as דַפִּין דְאֶשְׁכְּרוֹעִין מְכַבְשִׁין בְּשֵׁן דְפִיל, planks of eshkero'in pressed with elephant's ivory, taking בַּת אֲשֻׁרִים as one word, though it is two.
הָֽאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׁלַח מֹשֶׁה (במדבר יג, טז)ׄ וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּעִיר (ויקרא כה, ל), ענינם ידוע. ויש במקום אִם, אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶֽחֱטָא (ויקרא ד, כב), אֶת־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ (דברים יא, כז), פירוש אם נשיא יחטא, אם תשמעו. ויש במקום כֵּן, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־שְׁמוּאֵל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל י"י (שמואל א' טו, כ). ויש במקום לְמַעַן, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַֽחֲרֶיךָ (דברים ד, מ), פירוש למען ייטב לך, אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָה מִפְלֶצֶת לַֽאֲשֵׁרָה (מלאכים א' טו, יג), בעבור שעשתה מפלצת. ויש במקום וי"ו, טוֹב אֲשֶׁר־יָפֶה (קהלת ה, יז), עָוֹן אֲשֶֽׁר־חֵֽטְא (הושע יב, ט), כמו טוב ויפה, עון וחטא. ויוסיפו עליו כ"ף הדמיון, כַּֽאֲשֶׁר עָשָׂה (ויקרא ח, לד), וכן במקומות רבים. ופעמים תחסר, אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת־מִצְרַיִם (שמות יד, יג), כמו כאשר ראיתם. ויבא עליו בי"ת השירות, כמו בַּֽאֲשֶׁר אַתְּ־אִשְׁתּוֹ (בראשית לט, ט), פירוש בעבור שאת אשתו, בַּֽאֲשֶׁר י"י אִתּוֹ (בראשית לט, כג) בעבור שי"י אתו. ויבא הבי"ת עליו להורות על המקום, בַּֽאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדֽוּד (שופטים ה, כו), וּבַֽאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הֽוּא (איוב לט, ל). וענין אחר בזו השרש, לֹֽא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל־עֵץ (דברים טז, כא), כל עץ שעובדין אותו, או נוטעין אותו לכבוד מי שעובדים אותו יקרא אשרה וקבוצו בלשון זכרים, בָּמוֹת וּמַצֵּבוֹת וַֽאֲשֵׁרִים (מלכים א' יד, כג), וְאֶת־אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתֽוּן (שמות לד, יג), וַֽאֲשֵֽׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ (דברים יב, ג). וענין אחר, אַֽשְֽׁרֵי־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ (תהלים א, א), אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ (דברים לג, כט). שם בלשון רבים בפלס אַֽחֲלֵי אֲדֹנִי (מלכים ב' ה, ג), אחלַי, אשׁרַי, ואף על פי שואת האל"ף שרשית ואל"ף אחלי נוספת. בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בראשית ל, יג), אמרו אשרי, כִּי אֹזֶן שָֽׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי (איוב כט, יא), רָאוּהָ בָנוֹת וַֽיְאַשְּׁרוּהָ (שיר השירים ו, ט), וְֽתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּֽׁר (משלי ג, יח), יאמרו לו אשריו. וענין אחר, תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי (תהלים יז, ה), דרכי או רגלי, וכן בַּֽאֲשֻׁרוֹ אָֽחֲזָה רַגְלִי (איוב כג, יא), לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָֽיו (תהלים לז, לא), אפילו אחת מאשוריו לא תמעד והוא בלשון נקבה כמו רגל. ומשקל אחר והוא דגוש אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ (איוב לא, ז), אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּניּ [סְבָבוּנוּ] (תהלים יז, יא), וכן כל הדומים להם ענינם ענין נתיב ודרך. והפועל הקל ממנו עַל־דֶּרֶךְ אָשֽׁוּר (הושע יג, ז), וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָֽה (משלי ט, ו), ויש לפרש עַל־דֶּרֶךְ אָשֽׁוּר, מן אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (במדבר כד, יז), והאל"ף למדבר ופירושו כנמר שהוא מוכן לטרוף כן אשׁור ואביט לטרוף אותם, כמו שאמר אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל (הושע יג, ח). והכבד [פִּעֵל] וְאַל־תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִֽים (משלי ד, יד), אל תדרך, וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּֽךָ (משלי כג, יט), פירוש בדרך הידועה שהוריתיך והיא דרך החכמה, מְאַשְּׁרֵי הָֽעָם־הַזֶּה (ישעיה ט, טו), אַשְּׁרוּ חָמוֹץ (ישעיה א, יז), מדריכי העם הזה, הדריכו החמוץ, או יהיו אלו מְאַשְּׁרֵי, וְאַשְּׁרֵוּ האל"ף בהם תמורת יו"ד מְיַשְּׁרֵי העם הזה, יַשְּׁרוּ חמוץ. תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר (ישעיה מא, יט), עץ ממין ארז. ויש מי שפירוש שהוא בק"ם בערבי ובלע"ז בראזיל [לינ"יין ד"י ווירזי"ן] ובדברי רז"ל (בבא בתרא פ' ע"ב) תְאַשּׁוּר שוריבינ"ה. וכתב רבי יונה כי נקרא כן בערבי שורבי"ן, והתרגום אמר אֶשְׁכְּרוֹעִין. וכתב רבי יונה והעץ הזה קורין לו בקס בשי"ן בערבי, ואומרים שהוא שקורין לו בלע"ז בוס"ו. ותרגום יונתן קַרְשֵׁךְ עָֽשׂוּ־שֵׁן בַּת־אֲשֻׁרִים (יחזקאל כז, ו), דַפִּין דְאֶשְׁכְּרוֹעִין מְכַבְשִׁין בְּשֵׁן דְפִיל, פירוש בַּת־אֲשֻׁרִים מלה אחת, והיא שתי מלות.
ד-ו-ך
To pound in a mortar; pounding is not as fine as grinding, and from this sense the poor man is called דַּךְ.
The whole entry
אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה (Bamidbar 11:8), or they pounded it in a mortar, which he explains as כתשו במכתש, they crushed it in a mortar. Pounding is not as fine as grinding, and so Chazal parted the two (Shabbos 19b): where the pounding is still wanting all agree the thing is forbidden, and they differ only where the grinding is wanting, from which it appears that grinding is the finer of the two. From this sense the poor man is called דַּךְ: אַל־יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם (Tehillim 74:21), let not the poor turn back ashamed.
אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה (במדבר יא, ח), ענינו כתשו במכתש. והדיכה אינה כך דקה כמו השחיקה. וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל שהפרישו ביניהם באמרם (שבת יט, ע"ב). במחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי במחוסרין שחיקה. הנה לדבריהם שהשחיקה יותר דקה מהדיכה. ומהענין הזה נקרא העני דַּךְ אַל־יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם (תהלים עד, כא).
ק-ו-ם
To rise, and to rise against; to stand and endure, and to confirm; קוֹמָה, stature; קָמָה, standing grain; יְקוּם, every living thing; and מָקוֹם, a place.
Rising and standing
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד (Devarim 34:10), no prophet arose again, קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ (Bereishis 13:17), arise and walk about the land, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל (Bereishis 27:31), let my father rise and eat, קוּם נָא שְׁבָה (Bereishis 27:19), rise, please, sit, and וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא (Bamidbar 11:32), the people rose all that day. In וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ (Hoshea 10:14), and a tumult shall rise among your people, a quiescent alef is written for the middle letter of the root.
When eyes are said to rise
וְעֵינָיו קָמָה (Shmuel I 4:15), his eyes had risen, and כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ (Melachim I 14:4), for his eyes had risen from his old age: rising is said of the eye because when a man's eyes dim in old age the cords of the eye pucker, and the eye rises and draws in upward. Some read it by its context as a wasting of the eyes. Targum Yonasan renders כָּלוּ עֵינֵיהֶם (Yirmiyahu 14:6), their eyes failed, as קָמָא עֵינֵיהוֹן, with this same word, and renders both of these pesukim with קָמָה as well.
Those who rise against a man
כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ (Shmuel II 18:31), all who rise against you, שְׁאוֹן קָמֶיךָ (Tehillim 74:23), the tumult of those who rise against You, and in another pattern וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי (Melachim II 16:7), and from the hand of the king of Yisrael, who are rising against me. Enemies are called קמים because they rise against the one opposite them for harm. וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי (Yirmiyahu 51:1), and against those who dwell in לֵב קָמָי, has been read by the alphabet reversed, alef for tav and beis for shin, as כשדים, Kasdim, as though it said יֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים (Yirmiyahu 51:35), the dwellers of Kasdim. It can also be read with ארץ כשדים, the land of Kasdim, left unsaid, the reader being trusted to supply it since Bavel has been named, and with לֵב קָמָי in its plain sense, the heart of my enemies, as in תַּהֲרֹס קָמֶיךָ (Shemos 15:7), You overthrow those who rise against You, and לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם (Shemos 32:25), for a disgrace among those who rise against them: and against the heart of my enemies, the dwellers of the land of Kasdim.
Height, and standing grain
The noun: וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים (Yeshayahu 10:33), the high of stature hewn down, and like it וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו (Yeshayahu 37:24), I will cut down the height of its cedars, meaning the tallest of its cedars, as it says מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, the choicest of its cypresses; it is a figure for the great men and the officers. Also זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר (Shir HaShirim 7:8), this stature of yours is like a palm tree, and וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ (Shmuel I 28:20), he fell his full height. Grain standing before it is reaped is called קָמָה because it stands, all of it together: מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה (Shoftim 15:5), from the stacked sheaves to the standing grain, and בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים (Shoftim 15:5), into the standing grain of the Pelishtim.
Standing fast, and confirming
וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל (Shmuel I 24:21), the kingdom of Yisrael shall stand in your hand, is that it will stand and endure; so לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה (Yeshayahu 7:7), it shall not stand and shall not be, וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר (Vayikra 25:30), the house in the city shall stand, כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָה (Yirmiyahu 44:29), that My words shall surely stand against you for harm, the קוֹם written with cholam, and וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (Bereishis 23:17), the field of Efron stood, that is, it stood and was made good in his hand. Where the verb takes an object it confirms: וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם (Esther 9:32), Esther's word confirmed it, קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ (Tehillim 119:28), confirm me according to Your word, and הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר (Shmuel I 15:13), I have established the word of Hashem. יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (Tehillim 107:29) is that the storm He raised He will turn to calm; and in וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם (Yeshayahu 44:26), I will raise up her ruins. The noun וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת (Vayikra 26:13), I led you קוֹמְמִיּוּת, is with an upright stature, fearing no man, on the way of יֹצְאִים בְּיָד רָמָה (Shemos 14:8), going out with a high hand; and in another pattern, וְלֹא תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה (Vayikra 26:37), you shall have no standing. In וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּוֹ (Mishlei 30:31), and a king, אַלְקוּם with him, the word is a compound of אַל and קוּם; he explains it at the root אַל.
יְקוּם, מָקוֹם, and the Name
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (Bereishis 7:23), He blotted out every living thing, and וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם (Devarim 11:6), and every living thing at their feet: יְקוּם is a general name for everything alive on the earth. אִם לֹא נִכְחַד קִימָנוּ (Iyov 22:20) is like קִימֵנוּ with tzeirei, meaning יְקוּמֵנוּ: in truth our living stock was not cut off altogether in the mabul, since Noach and his sons were left; and וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ, and fire consumed their remnant, is the rest of the wicked, those who were afterwards in Sedom and Amorah. The place is מָקוֹם: וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם (Shemos 21:13), I will set you a place, mostly masculine, feminine in וְלֹא עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ (Iyov 20:9), and his place shall see him no more, with the plural בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת (Shmuel II 17:9), in one of the places, so that it is masculine but takes a feminine plural. וְזֶה מְקוֹם לֹא יָדַע אֵל (Iyov 18:21), and this is the place of one who did not know Hashem, lacks the word it is bound to: the place of a man who did not know Hashem. Chazal (Bereishis Rabbah 68) called the Holy One by the name מָקוֹם, since He is the place of the world and the world is not His place, as He is also called מעון, a dwelling, in מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם (Devarim 33:27), the God of old is a dwelling. Some read רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר (Esther 4:14), relief and deliverance will arise for the Jews from another place, as a hint at Him, since they did not wish to write the Name in the Megillah, it being written together with the books of Madai and Paras.
וְקָאם שָׁאוֹן בְּעַמֶּךָ (הושע י, יד), נכתבה בו האל"ף נחה שהיא עי"ן הפעל. וְלֹֽא־קָם נָבִיא עוֹד (דברים לד, י), עַתָּה אָקוּם (ישעיה לג, י), וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (בראשית כג, יז), קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ (בראשית יג, יז), לֹֽא־תוֹסִיף קוּם (עמוס ה, ב), יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל (בראשית כז, לא), קוּם־נָא שְׁבָה (בראשית כז, יט), וַיָּקָם הָעָם כָּל־הַיּוֹם הַהוּא (במדבר יא, לב), כִּי קָֽמוּ־בִי עֵֽדֵי־שֶׁקֶר (תהלים כז, יג), בַּת קָמָה בְאִמָּהּ (מיכה ז, ו) וַיָּקָם בִּי כַֽחֲשִׁי (איוב טו, ח), וְלֹא־קָמָה עוֹד רוּחַ (יהושע ב, יא). וְעֵינָיו קָמָה (שמואל א' ד, טו), כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבֽוֹ (מלכים א' יד, ד), ואמר לשון קימה בעין כי כאשר תכהינה עיני האדם לעת הזוקן יתקמטו יתרי העין ותקום העין ותכנס למעלה. ויש מפרשים לפי ענינו ענין כליון עינים. ותרגם יונתן כָּלוּ עֵֽינֵיהֶם (ירמיה יד, ו) קָמָא עֵינֵיהוֹן. וכן תרגם וְעֵינָיו קָמָה, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבֽוֹ קָמָה. כָּל־הַקָּמִים עָלֶֽיךָ (שמואל ב' יח, לא), שְׁאוֹן קָמֶיךָ (תהלים עד, כג), וְאֶל־יֹֽשְׁבֵי לֵב קָמָי (ירמיה נא, א), פירשו בו שהם כשדים בא"ת ב"ש כאילו אמר יֹֽשְׁבֵי כַשְׂדִּים (ירמיה נא, לה). וכן וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ (ירמיה נא, מא: ירמיה כה, כו) בבל בא"ת ב"ש. ויתכן לפרש שיהיה ארץ כשדים חסר כאילו אמר יושבי ארץ כשדים וסמך על המבין לפי שזכר בבל. וכן מנהג בהרבה מקומות. ולֵב קָמָי כמשמעו לב אויבי, כמו תַּֽהֲרֹס קָמֶיךָ (שמות טו, ז), לְשִׁמְצָה בְּקָֽמֵיהֶֽם (שמות לב, כה), והדומים להם. ונקראו האויבים קמים לפי שקמים על שכנגדם לרעה. ויהיה תכונת הפסוק כן ואל לב קמי ישבי ארץ כשדים. ויונתן תרגם הפסוק כן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מַיְתֵי עַל בָּבֶל וְעַל יַתְבֵי אַרְעָא כַסְדָאֵי עַמְמִין קְטוֹלִין דְרָם לִבְּהוֹן וְשַׁפִּירִין בְּקוּמָא רוּחֲהוֹן מְחַבְּלָא. ומשקל אחר וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָֽי (מלכים ב' טז, ז), בפלס טוֹבִים, בּוֹשִׁים. והשם וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים (ישעיה י, לג), וכמוהו וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו (ישעיה לז, כד), רוצה לומר הגבוהים שבארזיו כמו שאמר (שם) מִבְחוֹר בְּרֹשָׁיו, והוא משל על הגדולים והשרים. זֹאת קֽוֹמָתֵךְ דָּֽמְתָה לְתָמָר (שיר השירים ז, ח), וַיִּפֹּל מְלֹא־קֽוֹמָתוֹ (שמואל א' כח, כ). ונקראת התבואה קודם שיקצרוה קָמָה לפי שהיא קמה כלה כאחת. מִגָּדִישׁ וְעַד־קָמָה (שופטים טו, ה), בְּקָמוֹת פְּלִשְׁתִּים (שם), וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵֽל (שמואל א' כד, כא), תעמוד ותתקיים. וכן לֹא תָקוּם וְלֹא תִֽהְיֶֽה (ישעיה ז, ז). וכן וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר־בָּעִיר (ויקרא כה, ל), כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם לְרָעָֽה (ירמיה מד, כט), וקוֹם בחולם. דְּבַר־מִי יָקוּם מִמֶּנִּי וּמֵהֶֽם (ירמיה מד, כח), וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן (בראשית כג, יז), כלומר שעמד ונתקיים בידו. וְֽתִגְזַר־אֹמֶר וְיָקָם לָךְ (איוב כב, כח). וכן בענין הקיום הפעל הכבד [פִּעֵל] וּמַֽאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם (אסתר ט, לב), קִיְּמוּ וְקִבְּלֻ [וְקִבְּלוּ] הַיְּהוּדִים (אסתר ט, כז), קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶֽךָ (תהלים קיט, כח). וכבד אחר [הִפְעִיל] הֲקִימֹתִי אֶת־דְּבַר י"י (שמואל א' טו, יג). יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (תהלים קז, כט) ופירושו הסערה שהקים ישיבנה לדממה. ושלא נזכר פעלו ממנו [הָפְעַל] הֻקַם עָל (שמואל ב' כג, א). וכבד אחר [פִּעֵל] וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵֽם (ישעיה מד, כו). והעומד לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם (מיכה ב, ח). וההתפעל ממנו מִמִּֽתְקוֹמְמִים בִּֽימִינֶֽךָ (תהלים יז, ז), וּמִתְקֽוֹמְמִי כְעַוָּֽל (איוב כז, ז). וּבִֽתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָֽט (תהלים קלט, כא). והוא תאר בתוספת תי"ו או נפיל ממנו מ"ם הבינוני. והשם וָֽאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קֽוֹמְמִיּֽוּת (ויקרא כו, יג), כלומר בקומה זקופה שלא תפחדו מאדם על דרך יֹֽצְאִים בְּיָד רָמָֽה (שמות יד, ח). ומשקל אחר וְלֹא־תִֽהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה (ויקרא כו, לז). וּמֶלֶךְ אַלְקוּם עִמּֽוֹ (משלי ל, לא), פירשתיו בשרש אַל כי היא מלה מורכבת מן אַל ומן קוּם. ושם במשקל אחר בתוספת יו"ד וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם (בראשית ז, כג), וְאֵת כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם (דברים יא, ו), והוא שם כלל לכל חי על האדמה. ושם במשקל אחר אִם־לֹא נִכְחַד קִימָנוּ (איוב כב, כ), והוא כמו קִימֵנוּ בצרי רוצה לומר יְקוּמֵנוּ, פירוש באמת לא נכחד יקומינו מכל וכל במבול, כי נשארו נח ובניו, וְיִתְרָם אָכְלָה אֵֽשׁ (שם) פירושו יותר הרשעים והם שהיו אחר כן בסדום ועמורה. ושם במשקל אחר וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם (שמות כא, יג), ושֹמתי מָקוֹם (שמואל ב' ז, י), והוא בלשון זכר ברוב. ובלשון נקבה וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמֽוֹ (איוב כ, ט). והקבוץ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת (שמואל ב' יז, ט). ונזכר בלשון זכר וקובץ בלשון נקבה. וְאֵי־זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִֽי (ישעיה סו, א), רוצה לומר למנוחתי, או באי זה מקום מנוחתי, כי מקום אינו סמוך. וְזֶה מְקוֹם לֹא־יָדַֽע אֵֽל (איוב יח, כא), חסר הנסמך ופירושו מקום אִישׁ שלא ידע אל. מְקֽוֹם־שָׁם קֶבֶר (יחזקאל לט, יא), הוא כמו הפוך מקום קבר שם. וכבר כתבנו הדומים לו בחלק הדקדוק. ולעולם יבא על מלת אשר ועל שׁי"ן השימוש בסמיכות בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָֽעֹלָה (ויקרא ו, יח), בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־נִבְרֵאת (יחזקאל כא, לה), מְקוֹם אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָֽׁם (בראשית מ, ג), מְקוֹם אֲשֶׁר־אֲסִורֵי [אֲסִירֵי] הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים (בראשית לט, כ), מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהֽוּא (קהלת יא, ג). ורבותינו ז"ל (בראשית רבה סדר ויצא פרשה סח) כנו שמו של הקדוש ברוך הוא מקום לפי שהוא מקומו של עולם ואין עולם מקומו כמו שנקרא גם כן מעון מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם (דברים לג, כז). ויש מפרשים כי רֶוַח וְהַצָּלָה יַֽעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר (אסתר ד, יד), רמז בו להקדוש ברוך הוא לפי שלא רצו לכתוב השם במגלה לפי שנכתבה עם ספרי מדי ופרס.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Chukas: The Right Site," What's in a Word?, Ohr Somayach, 17 June 2023.
Cited in the essay: Bamidbar 21:1; Eichah Rabbah 1:21; Ibn Janach and Radak, Sefer HaShorashim; Rabbi Pappenheim on ק-ם; Rabbi Eliyahu HaBachur, Meturgeman; Daniel 2:35, 2:38; Ezra 5:15, 6:3, 6:5, 6:7, 6:8, 8:15; Mishlei 27:8; Shmuel I 23:13; Yechezkel 23:40; Melachim I 14:28; Divrei HaYamim II 12:11; Berachos 32b and 42b; Sanhedrin 39a; Sotah 14a; Avodah Zarah 11a; Bereishis Rabbah 5:3 on Tehillim 93:3; HaKsav VeHaKabbalah to Shemos 33:21; Rabbi Aharon Marcus, Barzilai (עמ' 131); Rabbi Joseph Perles, Etymologische Studien zur Kunde der rabbinischen Sprache und Alterthümer; Dr. Alexander Kohut, Aruch HaShalem; the Kuntillet Ajrud inscription.