ritual
betrothal
At a glance
In short
Erusin and kiddushin name the same halachic act, the first of the two stages of marriage: betrothal. After it she is halachically his wife and adultery applies, though the couple may not yet live together. Nissuin, effected by chuppah, is the second stage: marriage proper. Shidduchin is what English calls engagement, an agreement to marry later. Modern Hebrew uses erusin for engagement, but Rav Hirsch (to Shemos 22:15) already makes clear that the Torah's erusin is not that. The Rabbanan Savorai (Kiddushin 2b) derive kiddushin from hekdesh, since betrothal, like consecration, forbids her to all others, and where the two words are contrasted kiddushin carries that sense. Tosafos (to Kiddushin 2b) derive it instead from designating, not consecrating. Erusin, on Rabbi Shalom Mansoura's reading, carries the sense of binding or tying.
Distinctions
Erusin (אירוסין)
The Biblical term (Shemos 22:15, Devarim 20:7, 22:23-27, 28:30). Chazal read morashah in Devarim 33:4 as though me'orasah, betrothed, so that the Torah is betrothed to Klal Yisrael as a wife to her husband (Berachos 57a, Pesachim 49b).
- Rabbi Shalom Mansoura of Sanna: erusin is an expression of tying. Rabbi Yitzchak Ratzabi gives two ways to take that. Rabbi Baruch HaLevi Epstein reads א-ר-ש as equivalent to א-ר-ז, since sin/samech and zayin interchange, and א-ר-ז is something packed tightly (Yechezkel 27:24; modern Hebrew arizah, a package), and Rabbi Epstein adds that א-ר-ז is related by metathesis to eizor, a tight belt. Alternatively, Rabbi Ratzabi suggests, Rabbi Mansoura may mean a simpler metathesis with no letter replaced: transpose the last two letters and get א-ס-ר, to tie or bind, the betrothed woman being tied to her husband and released only by a get or by his death.
- Rabbi Yitzchak Vana: arusah is from eres, poison, since one who approaches her illicitly incurs the death penalty as from a snake or scorpion.
- Another Yemenite scholar cited by Rabbi Ratzabi: arusah as in aris, a sharecropper who holds a partial claim, since the betrothed husband has a partial claim on her (adultery applies) but not a full one (he does not yet inherit her).
- Rabbi Ratzabi's own two suggestions turn on the interchange of aleph and ayin: ע-ר-ס, to mix (as in arisah, kneaded dough), for the joining of man and wife, or eres, a bed.
Kiddushin (קידושין)
The term of the Mishnah, and the name of the masechta. Kiddushin 2b: the Rabbanan Savorai ask why the Mishnah (Kiddushin 2:1) uses it rather than the Biblical word, and answer that it is from hekdesh, consecrated property: he forbids her to all others as consecration forbids all men to benefit.
- Rabbi Yitzchak Vana: the parallel to hekdesh is that betrothal, like consecration, raises the severity of the prohibition on one who transgresses with her.
- Rabbi Alexander Sender Shor and Rabbi Elazar Moshe Horowitz: mid'oraisa the betrothed couple may already live together, and only the rabbinic enactment forbids her to her own husband until nissuin (Kallah 1:1, Rashi to Kesubos 8a); so only after that enactment does she resemble hekdesh, forbidden to everyone including her husband, and that is why the term is the Rabbis' and not the Torah's.
- The Taz (to Even HaEzer 34:2) holds that the two-stage structure itself confers a kedushah found nowhere else; Rabbi Klein offers, as his own extension of that, the argument that the Rabbis coined kiddushin because they were the ones who instituted the two-step framework, while from the Torah's perspective that added holiness does not yet exist and betrothal is simply erusin, a word implying nothing about holiness.
- Rabbi Immanuel Chai Ricci (Hon Ashir, introduction to Kiddushin): a man becomes holy by marrying a woman, who saves him from sin, and since every fence against forbidden relations is called kedushah, marriage is called kiddushin.
- Tosafos (to Kiddushin 2b) read kiddushin differently, from kiddush in the sense of preparing or designating (Shemos 19:10, Bamidbar 11:18); kedeishah, a harlot, is a cognate because she is set aside for a purpose (Rashi to Bereishis 38:21 and Devarim 23:18).
- Others take kedeishah as related to the Akkadian qadistu, "woman of special status," a definition that fits both a harlot and a wife, which led Professor Shamma Friedman of the Academy of the Hebrew Language to entertain it as a possible etymology for kiddushin itself.
Either way, these approaches hold that kiddushin has nothing to do with holiness or consecration as such. Two supports: Rabbi Aharon HaLevi of Barcelona (Chiddushei HaRa'ah to Kiddushin 2b) and Rabbi Yosef Ibn Ezra (Atzmos Yosef) note that if mekudeshes meant consecrated, the groom would be forbidding her to himself, which he plainly does not intend; and Rabbi Eliezer Ashkenazi notes that consecration would call for mukdeshes, whereas the formula reads mekudeshes, set aside for him. Tosafos (to Kiddushin 7b) rule that one who betroths "half" a woman with the language of kiddushin effects a full betrothal, but one who uses the language of erusin effects only half. Rabbi Klein explains the ruling by what he calls their unspoken logic, the hekdesh paradigm: consecrating half an animal sanctifies all of it, and kiddushin is the term related to hekdesh.
Dr. Michael Satlow suggests that the Mishnaic kiddushin is a loanword from the Greek legal term ekdosis, the bride's father handing the girl over to her new husband. Rabbi Klein calls the proposal fascinating but hard to accept, since handing the bride over is the definition of nissuin (Kesubos 4:5), not of kiddushin; he allows, though, that the Rabbis may have adopted the Greek word and slightly modified its pronunciation and sense, as they often did with foreign words.
Nissuin (נישואין)
The second stage, effected by chuppah, after which the couple live together. Kesubos 4:5 defines it as the father handing the daughter over to the husband. Only after nissuin is the rabbinic prohibition between the betrothed pair lifted.
Shidduchin (שידוכין)
The Talmudic term for what is colloquially called engagement, a couple who have agreed to marry but have not done so.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ר-שhis headword ארשׂ
To betroth; of אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה, who has betrothed a woman, and its passive he says only ענינו ידוע, its sense is known.
The whole entry
אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ (Devarim 20:7), who has betrothed a woman and not taken her; and in the passive, אֲשֶׁר לֹֽא־ אֹרָשָׂה (Shemos 22:15), who was not betrothed, and הַֽנַּֽעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה (Devarim 22:25), the betrothed girl. Of all of them he says only ענינו ידוע, its sense is known.
Radak’s root ארשׂ
[פִּעֵל] אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ (דברים כ, ז). ושלא נזכר פועלו ממנו [פֻּעַל] אֲשֶׁר לֹֽא־אֹרָשָׂה (שמות כב, טו), הַֽנַּֽעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה (דברים כב, כה), ענינו ידוע.
The utterance of the lips: אֲרֶשֶׁת, which he glosses מבטא שפתיו, the utterance of his lips.
The whole entry
וַֽאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ (Tehillim 21:3), and the utterance of his lips You did not withhold, which he glosses מבטא שפתיו, the utterance of his lips.
Radak’s root ארשׁ
וַֽאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל־מָנַעְתָּ (תהלים כא, ג), מבטא שפתיו.
נ-ש-אhis headword נשׂא
To carry and lift, one sense, he says, through the whole root, with taking close to it; מַשָּׂא, a burden and a prophecy; נָשִׂיא, a great man. Another sense: burning.
One sense, many uses
וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ (Bereishis 13:6), which he glosses as the land not bearing them. Everything that enters this root, he says, enters one sense, carrying and lifting, and it is easy to tell them apart a little, each by its place, so there is no need to set the senses out one by one. Among them are וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא (Bereishis 18:2), he lifted his eyes and saw, and וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (Bereishis 29:1), Yaakov lifted his feet. In marriage it is taking: וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת (Rus 1:4), they took themselves Moabite wives, the sense of carrying, he says, being close to that of taking; and so the Mishnah's בתולה נשאת (Kesubos 1:1), a maiden who is married.
The great man, and the clouds
A great man is called נָשִׂיא: וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (Shemos 22:27), a great man among your people you shall not curse. The clouds are called נְשִׂיאִים for their rising up, מַעֲלֶה נְשִׂאִים (Tehillim 135:7), He brings up the clouds.
Why showing favour is lifting
וְנֹֽשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָֽה (Malachi 2:9), and lifting faces in the Torah, he reads as lifting the faces of the great in the Torah, not rebuking them when they transgress the words of the Torah. Some explain instead that the אֵֽינְכֶם, you do not, said before it stands for two, so that the sense is you do not lift faces in the Torah, but profane it. The noun is וּמַשֹּׂא פָנִים (Divrei HaYamim II 19:7), and lifting of faces. One who sins and is ashamed, he explains, has his face fall, as וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (Bereishis 4:6), why has your face fallen, and one who shows him a pleasant face is as though lifting up the face that had fallen.
Why forgiving is lifting
שָׂא נָא חַטָּאתִי (Shemos 10:17), lift my sin, I pray, and אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע (Tehillim 32:1), happy is he whose transgression is lifted. The forgiving of a transgression, he says, is its being lifted and taken off the man.
Why a prophecy is a burden
A prophecy is called מַשָּׂא because it is carried in a man's mouth. Yisrael would say to Yirmiyahu מַה מַשָּׂא (Yirmiyahu 23:33), what is the burden, and the sense of those pesukim, he says, is this: when they asked the navi that, they did not mean prophecy but heaviness and load, as in מַשָּׂא בְנֵי קְהָת (Bamidbar 4:15), the burden of the sons of Kehas, the word of Hashem having become a heavy load to them. He who knows what is hidden revealed their thought to the navi, and therefore it says, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ (Yirmiyahu 23:36), for the burden shall be each man's word: a man's word will be a burden, since the word is carried in his mouth, and that is why prophecy is called מַשָּׂא, while you turn the words of Hashem about and mean heaviness by it.
Burning, another sense
וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו (Shmuel II 5:21) he glosses וישרפם: David and his men burned them. So too וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (Shoftim 20:40), and the burning began, and וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת (Yirmiyahu 6:1), over Beis HaKerem raise a burning; and כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵֽׂנִי (Iyov 32:22), my Maker would soon burn me. As a verb with no object it is burning too: וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו (Nachum 1:5), the earth burns before Him, and so יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִֽי (Iyov 7:13), my bed burns with my complaint. It may be, he suggests, that burning is called so for the flame that rises up; and so the Mishnah (Rosh Hashanah 2:2), משיאין משואות, they kindle fires.
Lifting the voice
וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה (Rus 1:14), they lifted their voice and wept, and וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (Bereishis 27:38), Esav lifted his voice and wept. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר (Iyov 21:12) he glosses as raising their voice like the sound of drum and harp, or as pipers raise their voice along with the drum and the harp. וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (Yeshayahu 37:4), you shall lift up prayer, he reads as lifting the prayer to Hashem, or lifting the voice, or the hands, in prayer; and so יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו (Yeshayahu 42:11), the wilderness and its cities shall lift, is lifting the voice.
Taken up in the mouth
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ (Bamidbar 23:7), he took up his mashal, which he glosses as bearing the mashal in his mouth, and יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ (Devarim 33:3), he shall bear of Your words, that what You commanded him he carries always in his mouth. יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר (Yeshayahu 3:7), he shall lift up on that day, saying, is lifting the Name in an oath. Also לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (Shemos 23:1), you shall not take up a false report.
Two readings of נָשׂא אֶשָּׂא
כִּֽי־ נָשׂא אֶשָּׂא לָהֶֽם (Hoshea 1:6), for I will surely lift up against them, he explains as I will lift up the enemy against them. Yonasan rendered it אִם יְתוּבוּן מִשְׁבַק אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן, if they repent I will surely forgive them.
Written with a samech
Two words written with a samech in place of the sin and a heh in place of the alef belong here: הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה (Iyov 4:2), if a word is lifted up to you, will you be weary, which he has also written under נָסָה; and נְסָה עלינו אור פניך (Tehillim 4:7), lift up upon us the light of Your face.
Loftiness, and atonement
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ (Iyov 20:6), if his loftiness goes up to the heavens, שִׂיאוֹ being his greatness and his loftiness. The same gloss closes a run that holds שְׂאֵתוֹ תבעת אתכם (Iyov 13:11), his loftiness will terrify you, and מְשֵׂתוֹ יגורו אילים (Iyov 41:17), the mighty dread his loftiness. From this, יֶתֶר שְׂאֵת (Bereishis 49:3) was explained as the excess of greatness and strength that would have been fitting for you had you not gone up on your father's bed. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת (Bereishis 4:7) he glosses himself: if you better your deeds you will have atonement. His father, of blessed memory, explained יֶתֶר שְׂאֵת (Bereishis 49:3) from this, and read so, the words are a prayer to Hashem that He make the atonement prevail over the sin, and that is the blessing given there.
Raised up, and held up
הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (Yeshayahu 2:13), the high and the lifted up, and וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה (Yeshayahu 30:25), and on every raised hill. A man lifts himself, מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר (Melachim I 1:5), lifting himself up, saying; others lift him, מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים (Esther 9:3), lifting up the Jews, and יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ (Ezra 1:4), the men of his place shall lift him up; a kingdom is raised, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (Bamidbar 24:7), and his kingdom shall be lifted up. In חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים (Melachim I 9:11), Chiram king of Tzor bore Shlomo up with cedar wood, it is bearing another: Chiram carried him and bore him and provided for him with these things.
The gift, and the offering
The noun for a gift is מַשְׂאַת: וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ (Shmuel II 11:8), and the king's gift went out after him; with a tzeirei, אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת (Yirmiyahu 40:5), an allowance and a gift; and the plural, וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (Bereishis 43:34), he carried gifts. So too the offering to Hashem: אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה (Divrei HaYamim II 24:6), the offering of Moshe, and וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם (Yechezkel 20:40), and the first of your offerings.
The raised mark of tzaraas
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת (Vayikra 13:2), a שְׂאֵת or a סַפַּחַת, and שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא (Vayikra 13:28), it is the שְׂאֵת of the burn, may belong with burning, he allows, since the pasuk says צרבת המכוה היא (Vayikra 13:28), it is the searing of the burn, and searing is a matter of burning; but he holds the right view to be the first sense, raising. So Chazal explained in Sifra, on parshas Tazria, perek 1: a שְׂאֵת is raised, like the look of shade, which stands higher than the look of the sun, and deep is like the look of the sun, which lies lower than the look of shade, while ספחת is something secondary, as it says, סְפָחֵנִי נא אל אחת הכהנות (Shmuel I 2:36), attach me, please, to one of the priestly posts.
Radak’s root נשׂא
וְלֹֽא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ (בראשית יג, ו), פירושו ולא סבל. וּנְשָׂאתֶם אֶת־אֲבִיכֶם (בראשית מה, יט), כַּֽאֲשֶׁר יֽוּכְלוּן שְׂאֵת (בראשית מד, א), בִּשְׂאֵת אֹתֽוֹ (שמות כז, ז), דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּֽה (ירמיה טו, טו), שָׂאוּנִי וְאָֽנֹכִי אֲדַבֵּר (איוב כא, ג), כלומר סבלו כובד מלי עליכם אף על פי שקשה עליכם והניחוני לדבר. וּגְמַלֵּיהֶם נֹֽשְׂאִים (בראשית לז, כה), נֹֽשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף (מלכים א' י, כב), בהראות האל"ף בתנועה. נְשֻׂאֹֽתֵיכֶם עֲמוּסוֹת (ישעיה מו, א), הַנְּשֻׂאִים מִנִּי־רָֽחַם (ישעיה טו, ג), וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם (עמוס ה, כו), וַֽחֲטָאֵי גִלּֽוּלֵיכֶן תִּשֶּׂאינָה (יחזקאל כג, מט), בהראות האל"ף בקריאה. [בספרים מדוייקים כ"י וגם בספרי הדפוס השי"ן בסגול והאל"ף יו"ד נחות. ורד"ק בפירושו כתב ומלת תשׁאינה בתנועת האל"ף בסגול והיו"ד למשך נראה שהוא קורא תִּשְֹאֶינָה, וכן כתב בשרשים. מנחת שי.] והנפעל נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא (ירמיה י, ה), ומשפטו יִנָּֽשְֹאוּ. וכן נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶֽיךָ (תהלים קלט, כ), משפטו נָֽשְֹאוּ. וכבר כתבנו דקדוקו בחלק הדקדוק. והשם וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא (דברי הימים ב' כ, כה), מַשָּׂא לַֽעֲיֵפָֽה (ישעיה מו, א), מַשָּׂא בְנֵֽי־קְהָת (במדבר ד, טו). ובה"א הנקבה וְכֹבֶד מַשָּׂאָה (ישעיה ל, כז). ואשר הוא פעל יוצא לשלישי לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי (במדבר טז, טו), כלומר לא נתתי עליו משא. והפעל הדגוש [פִּעֵל] וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת (עמוס ד, ב). כלם והדומים להם כענין הטעינה והמשא ידוע. וכל הענינים הנכנסים בשרש הזה כלם נכנסים בענין אחד הנשיאה והנטילה, וקל הוא להפריש מעט ביניהם כל אחר לפי מקומו, ולפיכך אין צריך להזכיר כל הענינים בפני עצמם. שְׂאִי בְנֵֽךְ (מלכים ב' ד, לו), שָׂא־נָא כֵלֶיךָ (בראשית כז, ג), נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶֽיהָ (אסתר ב, טו), בנוח האל"ף. לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כג, א) לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־י"י אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ, ז). יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹֽא־אֶהְיֶה חֹבֵשׁ (ישעיה ג, ז), פירוש ישא השם בשבועה. כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ (שמות לו, ב) וּנְשָֽׂאֲךָ לִבֶּךָ (מלכים ב' יד, י) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ (במדבר כג, ז), נשא בפיו זה המשל. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ (דברים לג, ג), פירוש מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ שצוית לו ישא תמיד בפיו ואומר תורה צוה לנו משה. וָֽאֶשָּׂא אֶת־הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ (נחמיה ב, א), וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (בראשית מג, לד), יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת י"י (תהלים כד, ה), מַֽשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָֽרֶב (תהלים קמא, ב), וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי (יחזקאל יז, כג), כִּֽי־עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ (יואל ב, כב), וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא (בראשית יח, ב), וַיִּשָּׂא יַֽעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד (רות א, יד), וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי (ירמיה ט, יז), בהעלם האל"ף מן הכתב. וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כז, לח). יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר (איוב כא, יב), פירוש ישאו קולם כקול תוף וכנור. או כמו שנושאין קולם החולילים עם התוף והכנור. וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (ישעיה לז, ד), פירוש תשא התפלה לשם או חשא קויל בחפלה או כפים. וכן יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו (ישעיה מב, יא), פירוש ישאו קול. וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ (דברים כד, טו), אֶת־מַחְמַד עֵֽינֵיהֶם וְאֶת־מַשָּׂא נַפְשָׁם (יחזקאל כד, כה), פירושו לפניו בניהם ובנותיהם שהם מחמד עיניהם ואליהם הם נושאים את נפשם. בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל־דְּבִיר קָדְשֶֽׁךָ (תהלים כח, ב). ובא האל"ף בהעלם כבעלי הה"א וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם (יחזקאל לט, כו). הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה (איוב ד, ב), בחלוף שי"ן בסמ"ך ואל"ף בה"א. וכבר כתבנו אותו בשרש נָסָה. וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם (יחזקאל י, טז). בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵֽם (תהלים פט, י), כלומר בהתרומם גליו אתה תשקיטם. ותאר לגדול וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹֽר (שמות כב, כז), וְכִי־יַֽעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה (יחזקאל מו, יב), שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם (בראשית יז, כ). והעננים להתרוממם יקראו נשיאים מַֽעֲלֶה נְשִׂאִים (תהלים קלה, ז), נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן (משלי כה, יד). והשם בנפול הנו"ן אִם־יַֽעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ (איוב כ, ו), פירוש גדולתו ורוממותו. יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת־רֹֽאשְׁךָ מֵֽעָלֶיךָ (בראשית מ, יט), כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל (שמות ל, יא), וְאֶת־רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא (במדבר א, מט), נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ (שמואל ב' כ, כא). כִּֽי־נָשׂא אֶשָּׂא לָהֶֽם (הושע א, ו), פירוש אשא להם האויב. ויונתן תרגם אִם יְתוּבוּן מִשְׁבַק אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן. וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹֽבוֹ (תהלים טו, ג), לא הטיל עליו שום דבר חרפה. נְסָה עלינו אור פניך י"י (תהלים ד, ז), בחילוף שֹי"ן בסמ"ך ואל"ף בה"א. הלא שְֹאֵתוֹ תבעת אתכם (איוב יג, יא), וּמִשְֹּאֵתוֹ לא אוכל (איוב לא, כג), אך מִשְֹּאֵתוֹ יעצו להדיח (תהלים סב, ה). ובנוח האל"ף ונעלמה מן המכתב מְשֵֹתוֹ יגורו אילים (איוב מא, יז), גדולתו ורוממותו. ומזה פירשו יֶתֶר שְׂאֵת (בראשית מט, ג), כלומר יתרון הגדולה והתוקף היה ראוי לך לולי שעלית משכבי אביך. וְאִם־תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם (נחמיה יג, כה), כלומר אם תקחו, וְלֹא־הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת וַיִּשָּׂאוּם בְּנֵֽי־קִישׁ אֲחֵיהֶֽם (דברי הימים א' כג, כב) כלומר ויקחום לנשים. וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹֽאֲבִיּוֹת (רות א, ד), וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ (מיכה ב, ב). ולקחו, וקרוב ענין הנשוא לענין הלקיחה. וכן יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת י"י (תהלים כד, ה), יקח. וכן במשנה בתולה נשאת (כתובות פרק ראשון משנה א. דף ב, ע"א). וכן נשתמשו בנטילה שהיא הנשיאה בענין הלקיחה טול חפץ זה, טול אתה יין נסך ואני פירות (דמאי פרק ששי משנה י, דף יח, ע"א). נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּֽה (מלכים ב' ט, כה), הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ (בראשית יט, כא), לֹֽא־יִשָּׂא פְּנֵי כָל־כֹּפֶר (משלי ו, לה) אוּלַי יִשָּׂא פָנָֽי (בראשית לב, כא), לוּלֵי פְּנֵֽי יְהֽוֹשָׁפָט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא (מלכים ב' ג, יד), וְנֹֽשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָֽה (מלאכי ב, ט), כלומר נושאים פני הגדולים בתורה ואינכם מוכיחים אותם בעברם על דברי תורה. ויש מפרשים כי אֵֽינְכֶם שזכר עומד במקום שנים כלומר אינכם נושאים פנים בתורה אבל אתם מחללים אותה. והשם כִּי־אֵין עִם־י"י אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד (דברי הימים ב' יט, ז), כי החוטא והמתבייש נופלים פניו כמו שאמר וְלָמָּה נָֽפְלוּ פָנֶֽיךָ (בראשית ד, ו), והמסביר לו פנים כאילו נושא פניו שנפלו. וכן וְלֹֽא־יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ (שמואל ב' יד, יד), כלומר לא ישא פני נפש שימלטנה מן המיתה. וכן בענין המחילה והסליחה שָׂא נָא חַטָּאתִי (שמות י, יז), שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ (בראשית נ, יז), וְנָשָׂאתִי לְכָל־הַמָּקוֹם בַּֽעֲבוּרָֽם (בראשית יח, כו). הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת (בראשית ד, ז), כלומר אם תיטיב מעשיך יהיה לך כפרה. וכן פירש אדוני אבי ז"ל מזה יֶתֶר שְׂאֵת (בראשית מט, ג). והיא תפילה לאל יתברך שיגביר הכפרה על העון. וזו הוא הברכה שברכו. שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ (בראשית נ, יז), אַשְׁרֵי נְֽשׂוּי־פֶּשַׁע (תהלים לב, א). ובא על דרך בעלי הה"א. וסליחת הפשע היא נשיאתו ונטילתו מעל האדם. והנפעל וְנִשָּׂא כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ (ישעיה לט, ו), וְנִשָּׂא־בָם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן (שמות כה, כח), נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָֽנוּ (שמואל ב' יט, מג). נשאת תאר לתשורה הנשאת, אבל נִשָֹּא לנו מהכבד. ואפשר שיהיה גם כן נִשֵֹּאת שם מן הכבד בפלס יֹֽשְׁבוֹת עַל־מִלֵּֽאת (שיר השירים ה, יב). ושם התשורה במשקל אחר וַתֵּצֵא אַֽחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּֽלֶךְ (שמואל ב' יא, ח) בפתח. ובצרי אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וישׁלחהו (ירמיה מ, ה) והקבוץ וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (בראשית מג, לד) וכן התרומה לאל יתברך אֶת־מַשְׂאַת מֹשֶׁה (דברי הימים ב' כד, ו) וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאֽוֹתֵיכֶם (יחזקאל כ, מ) וכן חִירָם מֶֽלֶךְ־צֹר נִשָּׂא אֶת־שְׁלמֹה בַּֽעֲצֵי אֲרָזִים (מלכים א' ט, יא) מהכבד. ובאו נִשָֹּא לנו, נִשָֹּא את שלמה, בקמץ כדרך בעלי הה"א. וכן דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי (תהלים קמג, ג) ופירוש נִשָֹּא את שלמה נשא אותו וסבל אותו וכלכלו באלה הדברים. והנפעל עוד הָֽרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (ישעיה ב, יג) וְעַל כָּל־גִּבְעָה נִשָּׂאָה (ישעיה ל, כה) וההתפעל מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר (מלכים א' א, ה), וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתֽוֹ (במדבר כד, ז), יִֽנַּשְּׂאוּ לְהַֽעֲמִיד חָזוֹן (דניאל יא, יד), וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל־הַגּוֹיִם (דברי הימים ב' לב, כג). והפעל הכבד עוד [פִּעֵל] וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ (שמואל ב' ה, יב), בצרי. מְנַשְּׂאִים אֶת־הַיְּהוּדִים (אסתר ט, ג), וַֽיְנַטְּלֵם וַֽיְנַשְּׂאֵם (ישעיה סג, ט), יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ (עזרא א, ד). ובענין הנבואה נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּֽה (מלכים ב' ט, כה), מַשָּׂא מִצְרָיִם (ישעיה יט, א), הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה (חבקוק א, א), מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּֽוֹ (משלי ל, א), מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִֽים (איכה ב, יד). נקראת הנבואה מַשָֹּא שהיא נשאת בפי האדם. וכן היו אומרים ישראיל לירמיהו מַה־מַשָּׂא י"י (ירמיה כג, לג), ענין הפסוקים ההם, כי הם כשהיו שואלים לנביא מַה־מַשָּׂא י"י לא היה דעתם לנבואה אלא ללשון כובד ומשא כמו מַשָּׂא בְנֵֽי־קְהָת (במדבר ד, טו), כי היה דבר י"י להם למשא כבד. ויודע הנסתרות גלה מחשבתם לנביא, לפיכך אמר כִּי הַמַּשָּׂא יִֽהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ (ירמיה כג, לו), כלומר דברו של אדם יהיה משא כי הדבר נשא בפיו לפיכך נקראת הנבואה מַּשָֹּא ואתם תהפכו דברי אלהים ותהיה כונתכם בו לשון כבדות. והפעל הכבד עוד [הִפְעִיל] וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה (ויקרא כב, טז). והוא יוצא לשלישי וְהִשִּׂיאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים (שמואל ב' יז, יג). והשם בענין המקור לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּֽׁרָשֶֽׁיהָ (יחזקאל יז, ט), כלומר להשיא אותה ולעקור אותה משרשיה. וענין אחר וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַֽאֲנָשָֽׁיו (שמואל ב' ה, כא), פירוש וישרפם. וכן וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ, מ), וְעַל־בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת (ירמיה ו, א). וכן כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵֽׂנִי (איוב לב, כב). ואשר הוא פעל עומד וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו (נחום א, ה), וכן יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִֽי (איוב ז, יג). ויתכן שנקראת השרפה כן לענין הלהב הנשא למעלה. וכן במשנה (ראש השנה פרק שני משנה ב. דף כב, ע"ב) משיאין משואות. ואפשר שיהיה שְׂאֵת אֽוֹ־סַפַּחַת (ויקרא יג, ב), שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא (ויקרא יג, כח), מענין זה ענין שרפה, כמו שאמר צרבת המכוה היא (שם), שהיא ענין שרפה. והנכון להיות מהענין הראשון לשון הגבהה. וכן פירשו רבותינו ז"ל בסיפרא (פרשת תזריע עמוד קיט, פרק א) שאת זו שאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת מראה עמוק שני לשאת. מה לשון שאת? מוגבהת כמראה צל שהם גבוהים ממראה החמה. מה לשון עמוקה עמוקה כמראה החמה שהם עמוקים ממראה הצל. מה לשון ספחת? טפילה, שנאמר סְפָחֵנִי נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם (שמואל א' ב, לו).
To incite and to entice; and a second sense, ruin and desolation.
Inciting and enticing
הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (Bereishis 3:13), the serpent enticed me, and אַל־ יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ (Melachim II 18:29), let not Chizkiyahu entice you. All of these, he says, mean inciting and enticing.
Ruin
The verb is לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים (Melachim II 19:25), to lay waste into heaps of ruin. Some accurate books point it otherwise, and on that reading it would be from the root שָׁאָה, its regular form לְהַשְׁאוֹת, as it is written in its place (Yeshayahu 37:26). The nouns: הַשֵּׁאת וְהַשָּֽׁבֶר (Eichah 3:47), the ruin and the breaking; הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאֽוֹת (Tehillim 73:18), You cast them down into ruins; and תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן (Mishlei 26:26), hatred is covered over in ruin. Their sense, he says, is ruin and desolation.
Radak’s root נשׁא
הנפעל מזה נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף (ישעיה יט, יג). והכבד [הִפְעִיל] הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (בראשית ג, יג), הִשִּׁיאוּךָ יָֽכְלוּ לְךָ (עבדיה א, ז), אַל־תַּשִּׁאוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם (ירמיה לז, ט), אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה (ירמיה ד, י), אַל־יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ (מלכים ב' יח, כט). כולם והדומים להם ענין ההסתה והפתוי. וענין אחר לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים (מלכים ב' יט, כה), בפתח הה"א והשי"ן דגושה. ויש ספרים מדויקים נקוד בהם לַֽהֲשּׁוֹת הלמ"ד פחותה והה"א נחה על משקל לַֽעֲשֹוֹת. ולזאת הקריאה יהיה משרש שָׁאָה ומשפטו לְהַשְׁאוֹת כאשר כתוב במקומו בספר ישעיה (לז, כו). והשם הַשֵּׁאת וְהַשָּֽׁבֶר (איכה ג, מז). ומשקל אחר הרימה פעמיך לְמַשֻּׁאוֹת (תהלים עד, ג), הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאֽוֹת (תהלים עג, יח). ומשקל אחר תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן (משלי כו, כו). ענין חרבה ושממה.
ק-ד-ש
To be holy, and to make holy; also, to become forbidden, as holy things are. A second sense is designating, as in appointing a fast or a war.
Holier than you
אַל־תִּגַּשׁ־בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ (Yeshayahu 65:5), do not come near me, for קְדַשְׁתִּיךָ, which means קדשתי ממך, I am holier than you.
Forbidden, as holy things are
פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַֽמְלֵאָה הַזֶּרַע (Devarim 22:9), lest the full yield of the seed תקדש, which he glosses: lest it become forbidden in benefit, as kodesh is. So Chazal said (Kiddushin 56b): from where do we know that kilayim of the vineyard are forbidden in benefit? It says there ואיש כי יקדיש את ביתו קדש, and when a man consecrates his house as holy, and it says here פן תקדש; as there it is forbidden in benefit, so here.
What Chaggai asked the kohanim
וְאֶל־כָּל־מַֽאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ (Chaggai 2:12), or any food, היקדש: he glosses it היטמא, will it become tamei, that is, forbidden by its tumah as kodesh is forbidden. Chaggai was putting the laws of tumah to the kohanim, which they may have forgotten in the galus. His question was whether the food that stands fourth in tumah is tamei, the food alone, since he says היקדש, in the singular, and not היקדשו, in the plural; and they said no. Some of Chazal hold (Pesachim 17a) that the kohanim erred in this answer, a fourth degree being tamei in kodesh, though to the other question, of one made tamei by a corpse, they answered rightly. On this view, as Radak explains it, they knew a third degree in kodesh to be tamei but not a fourth, and in that they erred; that is why the navi answered them וַֽאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הֽוּא, and what they offer there is tamei. Others of Chazal hold that they erred in neither; others, that Chaggai first asked them about a fifth degree in kodesh, and they rightly answered that it is not tamei; others, that he asked them before the decree on a fourth degree in kodesh. On the view that they did not err, Radak explains the navi's answer: though they know the laws of tumah and taharah, all that they offer is as though tamei, since they are slack in building the Beis. The whole parsha, he holds, bears out that they did not err, since throughout it the navi rebukes them over nothing but the Beis.
What touches holy things
כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ (Vayikra 6:20), whatever touches its flesh becomes holy: food that touches the flesh of the chatas and absorbs from it becomes holy as it is. If the chatas is pasul, by piggul or some other disqualification, what touches it is pasul; if it is fit, what touches it is eaten by the stricter of the two. So shelamim flesh slaughtered the day before that touched a chatas slaughtered today is eaten that day only, by the law of shelamim, which are eaten for two days and one night, and not that night as the chatas is; and where both were slaughtered today, the shelamim flesh is eaten by the law of the chatas, that day and night only, and not the next day as other shelamim. כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּֽשׁ (Shemos 29:37), whatever touches the mizbeach becomes holy: even a korban already pasul that has gone up on the mizbeach is made fit by it, and once it has gone up it does not come down; and that is where it was fit for the mizbeach to begin with and became pasul only by one of the things that disqualify a korban. So too כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּֽשׁ (Shemos 30:29), whatever touches them becomes holy, said of the klei shareis: whatever has entered one is holy with kedushas haguf, so as to be made pasul by any of the things that disqualify what has kedushas haguf, and it cannot be redeemed to go out to chullin.
The sanctuary, and the palace
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (Shemos 25:8), and they shall make Me a sanctuary: the house of holiness is called מִקְדָּשׁ. A king's palace is called so as well, since it is like a mikdash, where none enter but those known there: כִּי מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא (Amos 7:13), for it is a king's mikdash. And וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט (Yechezkel 11:16), and I have been to them a little mikdash, is in the way of מִגְדַּל־עֹז שֵׁם י"י (Mishlei 18:10), the name of Hashem is a tower of strength: they are secure in Him a little while they are in galus.
Two readings of וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ
Some read וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ (Yeshayahu 8:14), and He shall be for a mikdash, from this sense, that is, a place a man goes to be secure. On that reading לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל, for the two houses of Yisrael, is to the one for good and to the other for ill, since Shevna and his party had made peace with the king of Ashur and Chizkiyahu and his party had not. It can also be read as designation, a designation of punishment, a stumbling block set before them, as וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו (Yechezkel 3:20), and I shall set a stumbling block before him; the two houses are then Pekach ben Remalyahu and Shevna with his party, both of whom wanted the kingdom of Beis David to fall.
Making holy, and consecrating
וְלֹֽא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶֽם (Yechezkel 44:19), and they shall not make the people holy with their garments: that the kohanim not make them holy by touching them in the bigdei kehunah, since if the people touched their garments they would seem to be holy like them. So too Yonasan renders it, וְלָא יִתְעָרְבוּן עִם עַמָא בִּלְבוּשֵׁיהוֹן, and they shall not mingle with the people in their garments. הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ (Devarim 15:19), the male you shall consecrate: though it is holy from the womb, one must say, it is holy as a bechor. לֹֽא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ (Vayikra 27:26), no man shall consecrate it: he may not consecrate it for another korban. וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַֽעֲקֹב (Yeshayahu 29:23), and they shall hallow the Holy One of Yaakov: they shall give Him holiness in their praise.
Appointing, and what is appointed
קַדְּשׁוּ־צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה (Yoel 1:14), appoint a fast, call an assembly, and קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה (Yirmiyahu 6:4), appoint war against her: these and all like them are the sense of designating. כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג (Yeshayahu 30:29) and הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם (Shmuel I 16:5) are listed with these, but he holds it right to take them from the first sense, holiness. כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג then means that the night on which Sancheriv's army dies will be a joy to you like the night on which the festival is hallowed, the night of Pesach, and הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם is make yourselves holy and come. The קָדֵשׁ and the קְדֵשָׁה, as in לֹא־תִֽהְיֶה קְדֵשָׁה (Devarim 23:18), there shall be no קדשה, are all of them those designated for lying with.
וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו (שמות כט, כא), כִּי קָדֵֽשׁוּ (במדבר יז, ב), אַל־תִּגַּשׁ־בִּי כִּי קְדַשְׁתִּיךָ (ישעיה סה, ה), פירוש קדשתי ממך. וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּֽלִי (שמואל א' כא, ו), פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַֽמְלֵאָה הַזֶּרַע (דברים כב, ט), פן תאסר בהנאה כקדש. וכן אמרו רבותינו ז"ל (קידושין נו, ע"ב) מנין לכלאי הכרם שאסורים בהנאה? נאמר להלן ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לי"י ונאמר כאן פן תקדש מה להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה. וכן וְאֶל־כָּל־מַֽאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ (חגי ב, יב) פרוש היטמא, כלומר שיאסר מפני טומאתו כקדש שהוא אסור. ופירוש הפסוק ששאל חגי לכהנים תורת הטומאות אולי שכחו בגלות, ושאל להם אם יִשָּׂא־אִישׁ בְּשַׂר־קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ (שם) פירוש בכנף בגדו שהוא טמא שנגע בשרץ, ונשא בשר קדש בכנף בגדו הנה הכנף ראשון לטומאה ובשר קדש שני, וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל־הַלֶּחֶם (שם) פירוש במה שבכנפו והוא הבשר נגע בו אל הלחם או אל הנזיד או אל היין או אל השמן ונגעו אליו אל המאכל היקדש? פירוש היטמא המאכל הזה שהוא רביעי לטומאה, כי השרץ הוא אב הטומאה והכנף ראשון של טומאה, ובשר קדש שני והלחם והנזיד והמשקין הללו שנגעו בבשר הם שלישי והמאכל שנגע באלו רביעי ועל זה שאלם על המאכל שהוא רביעי אב הוא טמא ואמרו לא. והראיה כי על המאכל לבדו שאלם שאמר היקדש ולא אמר היקדשו. ויש מרבותינו ז"ל שאמר (פסחים יז, ע"א) כי טעו הכהנים בזו התשובה, כי הרביע טמא הוא בקדש, אבל על דרך ההשאלה האחרת ששאלם אם יגע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכֹל־אֵלֶּה השיבוהו כראוי, פירוש אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש שנמצא שהכנף אב הטומאה והבשר ולד ראשון, והלחם והנזיר והמשקין שני והמאכל שלישי, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא. ושלישי בקדש היו יודעין שהוא טמא אבל רביעי בקדש לא היו יודעין שהוא טמא ובזה טעו, לפיכך השיבם הנביא וַֽאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הֽוּא (פסחים ב, יד). ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (שם) כי לא טעו באחת מהן. ויש מהן שאמרו כי חמישי בקדש שאל מהן בראשונה וכראוי השיבוהו שאינו טמא. ויש מהן שאמרו (שם) כי קודם שגזרו רביעי בקדש שאלם וכראוי השיבוהו. ומזה שהשיב להם וַֽאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הֽוּא פירוש אף על פי שהם יודעים הלכות טומאה וטהרה כל אשר יקריבו לפני כאילו הוא טמא הואיל והם מתעצלים בבנין הבית. וענין הפרשה מוכיח זה הטעם שלא טעו, שלא הוכיחם אלא על ענין הבית בכל הפרשה. כֹּל אֲשֶׁר־יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ (ויקרא ו, כ), פירוש כל דבר אוכל שיגע בבשר החטאת ויבלע ממנה יקדש, כלומר יהיה קדש כמוה שאם פסולה היא החטאת כגון פיגול או פסול אחר יפסל הנוגע בה ואם כשרה היא יאכל הנוגע בה כחָמוּר שבה, כלומר אם נגע בשר שלמים שנשחט מאתמול בחטאת שנשחטה היום נאכל אותו בשר שלמים בו ביום בלבד כדין שלמים הנאכלים לשני ימים ולילה אחת, אבל לא בלילה כבשר החטאת שהחטאת נאכלת ליום ולילה, הנה לפי שהחומרא עכשיו בבשר שלמים נאכלת כדין בשר שלמים, ואם החומרא בבשר החטאת כגון שנשחטו היום החטאת והשלמים ונגע בשר השלמים בחטאת נאכל כדין חטאת היום והלילה בלבד אבל לא למחר כשאר בשר שלמים. וזהו פירוש יאכל כחמור שבה. כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּֽשׁ (שמות כט, לז), אפילו קרבן פסול שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו, וכיון שעלה לא ירד והוא שיהא ראוי למזבח אלא שנפסל באחד מהדברים הפוסלים הקרבן. וכן כָּל־הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּֽשׁ (שמות ל, כט), שנאמר בכלי שרת משנכנס לתוכו קדש קדושת הגוף ליפסל באחד מן הדברים הפוסלים הדברים שיש להם קדושת הגוף ואינו נפדה לצאת לחולין. והשם קֹדֶשׁ הֽוּא (שמות כט, לד), והקבוץ מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים (ויקרא כא, כב), וְאִישׁ אֶת־קֳדָשָׁיו לוֹ יִֽהְיוּ (במדבר ה, י). ובלא חטף כְּצֹאן קָֽדָשִׁים (יחזקאל לו, לח), קָֽדָשַׁי בָּזִית (יחזקאל כב, ח). ומשקל אחר אֶת־מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּֽנּוּ (במדבר יח, כט), ובית הקדש נקרא מקדש. וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח), וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ (ויקרא יט, ל), והקבוץ וְהַטֵּף אֶל־מִקְדָּשִׁים (יחזקאל כא, ז). וכן ארמון המלך לפי שהוא כמקדש שלא יכנסו שם אלא הידועים נקרא כן כִּי מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא (עמוס ז, יג), וּבָא אֶל־מִקְדָּשׁוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא יוּכָֽל (ישעיה טז, יב), חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ (יחזקאל כח, יח). ויש מפרשים מזה וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ (ישעיה ח, יד), כלומר מקום שילך אדם להשגב בו. ולזה הפירוש יהיה פירוש לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל (שם) לאחד לטוב ולאחד לרע, כי שבנא וסיעתו השלימו עם מלך אשור וחזקיה וסיעתו לא השלימו. וזהו שאמר (שם) לֹֽא־תֹֽאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר־יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר נראה כי מקצת העם היה קושרין ומורדים לתת העיר ביד מלך אשור. ואמר לחזקיה וסיעתו יהיה שם הקדוש ברוך הוא למקדש ולארמון להשגב בו ולבית הקושרים יהיה לאבן נגף ולצור מכשול. ויש לפרש עוד למקדש להזמנה כלומר להזמנת פורענות כלומר למכשול יהיה לפניהם כמו שאמר וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו (יחזקאל ג, כ). ויהיה פירוש לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל פקח בן רמליהו ושבנא וסיעתו, כי שניהם היו רוצים במפלת מלכות בית דוד. ויהיה פירוש ליושב ירושילם בעבור יושב ירושלם והוא חזקיה וסיעתו. וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט (יחזקאל יא, טז), על דרך מִגְדַּל־עֹז שֵׁם י"י (משלי יח, י), כלומר שהם נשגבים בו מעט בעודם בגלות. וְנִֽחֲלוּ מְקַדְשֵׁיהֶֽם (משלי ז, כד), כמו מִקְדְשֵׁיהֶם, אלא שהוא משקל אחר האחד ממנו מְקָדֵשׁ בשקל לִמְתָעֵֽב גּוֹי (ישעיה מט, ז). והתאר קָדשׁ הוּא (במדבר ו, ח), קְדשִׁים יִֽהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם (ויקרא כא, ו). והנפעל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִֽי (שמות כט, מג), וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִֽם (יחזקאל כ, מא), בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (ויקרא י, ג). וההתפעל וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי (יחזקאל לח, כג), לֹא־הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי (דברי הימים ב' ל, ג), וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ (שמואל ב' יא, ד) הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּֽטַּֽהֲרִים (ישעיה סו, יז). והפעל הכבד [פִּעֵל] וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (בראשית ב, ג), קַדֶּשׁ־לִי כָל־בְּכוֹר (שמות יג, ב). וְלֹֽא־יְקַדְּשׁוּ אֶת־הָעָם בְּבִגְדֵיהֶֽם (יחזקאל מד, יט), פירוש שלא יקדשו אותם בנגעם בהם בבגדי כהונה, כי אם יגעו העם בבגדיהם ידמה שהם קדושים כמוהם. וכן תרגם יונתן וְלָא יִתְעָרְבוּן עִם עַמָא בִּלְבוּשֵׁיהוֹן. וכבד אחר [הִפְעִיל] אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ (שמואל ב' ח, יא), הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִֽי (במדבר ח, יז). כָּֽל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָֽרְךָ וּבְצֹֽאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ (דברים טו, יט), פירוש אף על פי שקדושתו מרחם צריך לומר הרי הוא קדוש לבכורה. לֹֽא־יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ (ויקרא כז, כו), פירוש לא יקדישנו לקרבן אחר. וְהִקְדִּישׁוּ אֶת־קְדוֹשׁ יַֽעֲקֹב (ישעיה כט, כג), פירוש יתנו לו הקדושה בתהלתם. ועניו אחר קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה (ירמיה ו, ד), קַדְּשׁוּ־צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה (יואל א, יד), וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת־קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי (יהושע כ, ז), וַיְקַדֵּשׁ אֶת־יִשַׁי וְאֶת־בָּנָיו (שמואל א' טז, ה). וכבד אחר [הִפְעִיל] הִקְדִּישׁ קְרֻאָֽיו (צפניה א, ז), וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָֽה (ירמיה יב, ג). וההתפעל כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג (ישעיה ל, כט), הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח (שמאל א' טז, ה). והשם וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ (ישעיה ח, יד), ענינם וכל הדומים להם ענין הזמנה. ונכון הוא להיות כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ־חָג, הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם, מהענין הראשון כלומר הלילה הזה שימות בו חיל סנחריב יהיה לכם שמחה כלילה שמקדשין בו החג והוא ליל הפסח. וְגַם־קָדֵשׁ הָיָה בָאָרֶץ (מלכים א' יד, כד), וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִֽׁים (איוב לו, יד), וַיַּֽעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים מִן־הָאָרֶץ (מלכים א' טו, יב), לֹא־תִֽהְיֶה קְדֵשָׁה (דברים כג, יח), וְלֹא־יִֽהְיֶה קָדֵשׁ (שם), כלם ענינם שהם מזומנים למשכב.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Holy Matrimony," What's in a Word?, Ohr Somayach, 3 October 2020.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Holy Matrimony," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Devarim 33:4 with Berachos 57a and Pesachim 49b; Shemos 22:15 with Rav Hirsch; Devarim 20:7, 22:23-27, 28:30; Kiddushin 2b and 7b with Tosafos; Mishnah Kiddushin 2:1; Kesubos 4:5 and Rashi to Kesubos 8a; Maseches Kallah 1:1; Turei Zahav to Even HaEzer 34:2; Shemos 19:10, Bamidbar 11:18; Rashi to Bereishis 38:21 and Devarim 23:18; Yechezkel 27:24; Hon Ashir, introduction to Kiddushin.