speech
vow
At a glance
In short
Neder is commonly translated "promise" and shevuah "oath," and that rendering, Rabbi Klein says, implies that the two are basically synonymous, a shevuah being a more serious neder. They are not two grades of one thing: the Gemara (Nedarim 2b) understands them as two different types of verbal expression, each dealt with on its own terms, and the Mishnah gives each its own masechta in a different seder. A neder works on an object, giving it a forbidden status on the model of hekdesh. A shevuah is an oath: it works on the person, binding him to do or not do, and it generally invokes Hashem's name. A nedavah is a type of neder: one statement that undertakes a korban (sometimes only implicitly) and designates the specific animal.
Distinctions
Neder (נדר)
A verbal declaration that shifts the halachic status of a thing. Its focus is the object: the neder forbids benefit from an item or from a person, or forbids a food, by making that thing something like consecrated property, and so forbidden to him. In this form it is called a konam, a deliberately altered form of korban, since the mechanism copies the making of an object into property of the Beis HaMikdash. A man who takes a neder not to smoke has in effect said that benefit from cigarettes shall be forbidden to him as the use of a consecrated animal is forbidden to him. The same word covers the pledge to bring a korban or a donation to the Beis HaMikdash. The masechta is Nedarim, in Seder Nashim.
Nedavah (נדבה)
A type of neder which is one statement doing two jobs: undertaking to bring an offering, sometimes only by implication, and designating the specific animal as that offering. One who points to his ram and says that this ram shall be an olah has essentially both obligated himself in an olah and designated that ram as the consecrated item.
Shevuah (שבועה)
An oral statement, generally invoking Hashem's name, whose focus is the speaker. It can be positive or negative and can face the past or the future: I swear I will do, I swear I will not do, I swear I did, I swear I did not. Beis din can also impose two further kinds in litigation, one on a litigant to back his claim and one on a subpoenaed witness who says he has nothing to testify. Every valid shevuah must be kept or must be true.
There is also a forbidden kind, outlawed by the third of the Aseres HaDibros, which forbids taking Hashem's name in vain and refers to four types of vain oath: swearing to what is plainly false (that a marble pillar is gold), swearing to what is self-evident (that the heavens are the heavens), swearing to transgress (that he will not put on tefillin), and swearing to the impossible (that he will not sleep for three days). The masechta is Shevuos, in Seder Nezikin.
The dividing line
Both are oral pronouncements with legal standing in the Torah, the two kinds of utterance the Torah identifies as binding when it exhorts a man to keep his word (Bamidbar 30:3). The difference is where each lands: the neder on a specific object, forbidding it or benefit from it; the shevuah on the person, obligating him to an act or its avoidance. Rabbi Klein brings Shlomo HaMelech's "death and life are in the power of the tongue" (Mishlei 18:21) to show the importance granted to speech, given that words can create these legal realities. Because of that gravity it is customary to annul all nedarim and shevuos on the eve of Rosh Hashanah and Yom Kippur, to save people from violating their own words.
Also discussed in
- Sevenשבועה / shevuah (ש-ב-ע)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
נ-ד-ב
To give willingly, where the heart moves a man to it. The נָדִיב is one whose soul is broad to give of his own in the fitting place, and a נְדָבָה is a freewill gift.
What the generous man is
וענין הנדיבות ידוע, the sense of generosity is known: the generous man is the one whose soul is broad to give of his own in the fitting place and as befits him. The verb: אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם (Shemos 35:29), whose heart made them willing; אֲשֶׁר נָֽדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ (Shemos 35:21), whose spirit made him willing; and אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ (Shemos 25:2), whose heart makes him willing.
The noble man and his qualities
וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ (Yeshayahu 32:8), the noble man counsels noble things; כֹּל נְדִיב לֵב (Shemos 35:22), everyone generous of heart; לְהוֹשִׁיבִי עִם־ נְדִיבִים (Tehillim 113:8), to seat him with princes. In וְהוּא עַל־נְדִיבוֹת יָקֽוּם (Yeshayahu 32:8), and for the sake of noble things he stands, the נְדִיבוֹת are מעלות נדיבות, noble qualities, and it is for their sake that he stands.
The freewill gift, and giving willingly
The noun is the freewill gift: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת (Tehillim 68:10), a rain of bounty, and נִדְבוֹת פִּי רְצֵה (Tehillim 119:108), accept the freewill offerings of my mouth. Another form is הַמִּֽתְנַדְּבִים בָּעָם (Shoftim 5:9), those among the people who came forward willingly, and אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי (Divrei HaYamim I 29:17), in the uprightness of my heart I have given willingly.
Words doubled for clarity
לְבַד עַל־כָּל־ הִתְנַדֵּֽב (Ezra 1:6), besides all that was freely offered, carries two particles where one would have done: either לְבַד, apart from, or עַל, over, would have sufficed on its own, and the second is added to make the sense plain. Lashon Hakodesh does this in many places, as הֲמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים (Shemos 14:11), is it for want of there being no graves.
A hard phrase in Iyov
תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִֽבָתִי (Iyov 30:15), it pursues my nobility like the wind. It may be explained of the soul, as it says elsewhere וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵֽנִי (Tehillim 51:14), and let a generous spirit uphold me, since it is the soul that possesses generosity; or it may be said of a high station beyond the ordinary that was due to come to him, as the pasuk goes on, וּכְעָב עָֽבְרָה יְשֻֽׁעָתִֽי (Iyov 30:15), and my deliverance has passed like a cloud.
אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם (שמות לה, כט), אֲשֶׁר נָֽדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ (שמות לה, כא), אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ (שמות כה, ב). והתאר וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ (ישעיה לב, ח), כֹּל נְדִיב לֵב (שמות לה, כב), לְהוֹשִׁיבִי עִם־נְדִיבִים (תהלים קיג, ח), וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵֽנִי (תהלים נא, יד). תִּרְדֹּף כָּרוּחַ נְדִֽבָתִי (איוב ל, טו), יתכן לפרשו על הנפש כמו שנאמר במקום אחר וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵֽנִי כי הנפש בעלת הנדיבות. או אמר כן על מעלה יתירה הראויה לבא כמו שאמר וּכְעָב עָֽבְרָה יְשֻֽׁעָתִֽי (שם) נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל־נְדִיבוֹת יָקֽוּם (ישעיה לב, ח), פירוש מעלות נדיבות ובעבורם יקום. והשם נְדָבָה לַֽי"י (שמות לה, כט) גֶּשֶׁם נְדָבוֹת (תהלים סח, י), נִדְבוֹת פִּי רְצֵה (תהלים קיט, קח). וההתפעל אֲנִי בְּיֹשֶׁר לְבָבִי הִתְנַדַּבְתִּי (דברי הימים א' כט, יז), הַמִּֽתְנַדְּבִים בָּעָם (שופטים ה, ט). לְבַד עַל־כָּל־הִתְנַדֵּֽב (עזרא א, ו), נכפלו בו מלות השמוש שלא לצורך, כי היה מספיק באמרו לְבַד או עַל, אבל הוא תוספת ביאור. וכן משפט לשון הקדש בהרבה מקומות כמו הֲמִבְּלִי אֵין־קְבָרִים (שמות יד, יא), וזולת זה הרבה. וענין הנדיבות ידוע. והוא מי שנפשו רחבה לתת משלו במקום ראוי וכפי הראוי לו.
נ-ד-ר
To vow, with the noun נֶדֶר, a vow; the sense, he says, is known.
Vowing
כִּֽי־ נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ (Shmuel II 15:8), for your servant vowed a vow; אִישׁ כִּֽי־ יִדֹּר נֶדֶר (Bamidbar 30:3), a man who vows a vow; וַיִּדַּר יַֽעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר (Bereishis 28:20), and Yaakov vowed a vow, saying; וַיִּדְּרוּ נְדָרִֽים (Yonah 1:16), and they vowed vows; and וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר (Devarim 23:23), and if you refrain from vowing. Of all of them, ענינם ידוע, their sense is known. Of the word נדר he says that five are pointed with five dots and the rest with six, as he wrote in the part of his work on grammar.
כִּֽי־נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ (שמואל ב' טו, ח), אִישׁ כִּֽי־יִדֹּר נֶדֶר (במדבר ל, ג), וַיִּדַּר יַֽעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר (בראשית כח, כ), וַיִּדְּרוּ נְדָרִֽים (יונה א, טז), וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר (דברים כג, כג). ונדר, חמשה מהם בחמש נקודות והשאר בשש נקודות כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. ענינם ידוע.
ש-ב-עhis headword שׂבע
To eat one's fill and be sated, of food and of other things; to give another his fill; and the nouns שָׂבְעָה and שֹׂבַע, fullness and plenty.
Of other things
לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת (Koheles 1:8), the eye is never filled with seeing; שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי (Tehillim 88:4), my soul has had its fill of troubles; כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז (Tehillim 123:3), we have had our fill of contempt; and דָּוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים (Divrei HaYamim I 23:1), David old and full of days.
The nouns
שָׂבְעָה, as לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה (Yeshayahu 56:11), they know no fullness, and שֹׂבַע, as וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע (Vayikra 25:19), and you shall eat to the full; and another form, וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע (Bereishis 41:30), and all the plenty will be forgotten.
Eating one's fill
Of food and drink: וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן (Devarim 31:20), he will eat and be satisfied and grow fat; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ (Devarim 6:11), you will eat and be satisfied; אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע (Michah 6:14), you will eat and not be satisfied; וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם (Shemos 16:12), in the morning you will have your fill of bread; and לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ (Amos 4:8), to drink water and not be satisfied.
Filled with a thing
Where the thing one is filled with stands as the object, he reads it as though it said of it: פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ (Mishlei 25:16), lest you be filled with it and vomit it, he glosses פן תשבע ממנו, lest you have your fill of it; and likewise וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ (Yoel 2:19), which he glosses ושבעתם ממנו, you will have your fill of it.
Full of
The adjective is a man full of something: וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָע (Mishlei 19:23), he rests satisfied and is not visited by evil; וּשְׂבַע יָמִים (Iyov 42:17), full of days; שְׂבַע קָלוֹן (Iyov 10:15), full of disgrace; וּשְׂבַע־רֹגֶז (Iyov 14:1), full of turmoil; and שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ (Shmuel I 2:5), those full of bread hired themselves out. שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט (Yechezkel 16:49), fullness of bread and quiet ease, is another form of the noun.
Giving another his fill
The heavy forms give another his fill: וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ (Yirmiyahu 5:7), I gave them their fill and they went whoring; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן (Tehillim 145:16), satisfying every living thing with favour; וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ (Yeshayahu 58:10), you satisfy the afflicted soul; נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ (Yechezkel 7:19), they will not satisfy their appetite; and שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (Tehillim 90:14), satisfy us in the morning with Your kindness. Of all of them he says their sense is known.
Radak’s root שׂבע
וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן (דברים לא, כ), וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים (דברי הימים א' כג, א), וְאָֽכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ (דברים ו, יא), אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע (מיכה ו, יד), וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם (שמות טז, יב), אֶל־עִיר אַחַת לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ (עמוס ד, ח). פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַֽהֲקֵאתֽוֹ (משלי כה, טז), רוצה לומר פן תשבע ממנו. וכן וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ (יואל ב, יט), ושבעתם ממנו. לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת (קהלת א, ח), שְׁאוֹל וַֽאֲבַדֹּה [וַֽאֲבַדּוֹ] לֹא תִּשְׂבַּעְנָה (משלי כז, כ), שָֽׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי (תהלים פח, ד), יִשְׂבַּע בחרפה (איכה ג, ל), מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב (משלי יד, יד), וּמִמֹּֽעֲצֹֽתֵיהֶם יִשְׂבָּֽעוּ (משלי א, לא), כִּֽי־רַב שָׂבַעְנוּ בֽוּז (תהלים קכג, ג). והשם אָכוֹל וְאֵֽין־לְשָׂבְעָה (חגי א, ו), לֹא יָֽדְעוּ שָׂבְעָה (ישעיה נו, יא), מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ (יחזקאל טז, כח). וַֽאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע (ויקרא כה, יט), שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ (תהלים טז, יא), וְאָֽכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ (דברים כג, כה). ומשקל אחר וְנִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע (בראשית מא, ל). ומשקל אחר שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט (יחזקאל טז, מט). והתאר וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָֽע (משלי יט, כג), וּשְׂבַע יָמִֽים (איוב מב, יז), שְׂבַע קָלוֹן (איוב י, טו), וּֽשְׂבַע־רֹֽגֶז (איוב יד, א), שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ (שמואל א' ב, ה). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וָֽאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ (ירמיה ה, ז), וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצֽוֹן (תהלים קמה, טז), וְנֶפֶשׁ נַֽעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ (ישעיה נח, י). וכבד אחר [פִּעֵל] נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ (יחזקאל ז, יט), שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (תהלים צ, יד), כולם ענינם ידוע.
Seven and the seventh; seven used for many rather than the exact count; and the week. In another sense, to swear, and to put another under oath.
Which day was the seventh
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (Shoftim 14:15), on the seventh day, at Shimshon's feast, he holds is the Shabbos, and the fourth of the days of the feast rather than the seventh of them; and וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים (Shoftim 14:17), she wept upon him the seven days, he reads as until the end of the seven days. Rabbi Yonah read that שביעי as standing for רביעי, and Radak rejects it: שביעי never means רביעי, since such an exchange is not found and could not be. Some take it instead as the seventh day of the feast, the Pelishtim having pressed her only after three days of failing at the riddle; on their reading she had already wept the whole seven.
Which son David was
דָּוִיד הַשְּׁבִעִי (Divrei HaYamim I 2:15) he holds against Rabbi Yonah likewise: the seventh is not the eighth. Shmuel I 16:10, which counts seven sons passing before Shmuel besides David, he settles by saying Yishai may have had a son from another wife, the brothers from David's own mother being seven with him.
Sevenfold
וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם (Mishlei 6:31), and being found he pays שבעתים, which he glosses כפלים, manifold, as the law lays on him: if he stole an ox and a sheep, he pays seven besides the principal.
Seven for a number simply large
לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (Bereishis 4:15) he reads as many vengeances taken from whoever kills him, not seven exactly, since שֶׁבַע and שִׁבְעָה come for a reckoning that is not their own number but more: עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם (Zecharyah 3:9) is many watchings, and שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם (Vayikra 26:21) and שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק (Mishlei 24:16) are many times.
The week
They come by this reckoning, he says, because all the days of the world are weeks: וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ (Daniel 9:27), half the week, מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת (Bereishis 29:27), fill out this one's week, said of Leah, and שָׁבֻעִים שִׁבְעִים (Daniel 9:24), seventy weeks. In the feminine שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת (Devarim 16:9), seven weeks. On שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר (Yirmiyahu 5:24), the weeks, the set laws of harvest, his father read that in those weeks of harvest Hashem keeps for him the harvest's set laws, since rain did not fall in Eretz Yisrael in the days of harvest, which is why Shmuel said he would call and Hashem would give thunder. In the same form, with a sheva under the shin, חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל (Yechezkel 45:21), a festival of seven days, matzos shall be eaten, is not a plural but like שבעת ימים, seven days, since the festival of matzos is only seven days, neither now nor in time to come.
Another sense: swearing
וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי (Bereishis 24:7), and who swore to me, וַיִּשָּׁבַע לוֹ (Bereishis 24:9), and he swore to him, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (Devarim 6:13), by His name you shall swear, and וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר (Yirmiyahu 7:9), swearing falsely. The noun is כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה (Shoftim 21:5), the great oath. שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה (Chavakuk 3:9) he takes as the oath sworn to the tribes; others read it of the lightnings, which are like arrows and staves, as though they had sworn to keep His word.
Putting another under oath
Where the verb takes an object it is laying the oath on someone: וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (Bamidbar 5:21), the kohen puts her under oath, and וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי (Bereishis 24:37), my master put me under oath. On וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ (Yehoshua 23:7) he glosses that a man may not put his fellow under oath by them, or even a gentile, as Chazal explain it (Sanhedrin 63b), ולא ישמע על פיך, nor let it be heard through you.
Radak’s root שׁבע
שִׁבְעָה כְבָשִׂים (במדבר כח, כז), שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת (ויקרא כג, טו), וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שמות יב, טז), בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵֽשֶׁת־שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ (שופטים יד, טו), אינו אומר שביעי לימי המשתה אבל על יום השבת הוא אומר והיה רביעי לימי המשתה. ופירוש וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים (שופטים יד, יז), עד סוף שבעת הימים. ויש מפרשים שביעי לימי המשתה והם אחר שהשתדלו להוציא החידה שלשת ימים ולא יכלו נואשו ממנה, וכשהיה ביום השביעי אמרו לאשת שמשון פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ וכאשר הציקתהו בעבור מה שאמרו לה נשרוף אותך ואת בית אביך באש הגיד לה. ופירוש וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים וכבר בכתה מעצמה כל שבעת הימים להגיד לה. ואין שביעי רביעי כלל כאשר כתב רבי יונה כי לא ימצא זה ההפך ולא יתכן. וכן דָּוִיד הַשְּׁבִעִֽי (דברי הימים א' ב, טו), אינו כמו השמיני כאשר כתב רבי יונה. ואף על פי שבספר שמואל אומר וַיַּֽעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו (שמואל א' טז, י), כי ידמה ששבעה בנים היו לו מלבד דוד, אפשר שהיה לו בן מאשה אחרת, אבל אחי דוד מאמו היו שבעה עמו. וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּים [שְׁבַעְתָּם] יָחַד (שמואל ב' כא, ט), וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם (משלי ו, לא), כפלים כמשפטו אם גנב שור ושה ישלם שבעה מלבד הקרן. ורצונו לומר אפילו אם יענשו אותו לשלם כפלים או אם הוא עני את כל הון ביתו יתן וינצל בזה, אבל נואף אשה משחית נפשו ולא ינצל בממונו. לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (בראשית ד, טו), רצונו לומר נקמות רבות יקח־ממי שיהרגהו, ולא ירצה לומר שבעתים יקם דוקא כי שֶׁבַע, וְשִׁבְעָה יבואו לסך חשבון שאינו חשבונו אלא יותר, כמו עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם (זכריה ג, ט), רוצה לומר שמירות רבות. וכן שֶׁבַע כְּחַטֹּֽאתֵיכֶֽם (ויקרא כו, כא), שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק (משלי כד, טז), רצונו לומר פעמים רבות. ויבאו כן בזה החשבון לפי שכל ימי העולם שבועות וַֽחֲצִי הַשָּׁבוּעַ (דניאל ט, כז), והסמוך מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת (בראשית כט, כד), וזאת יאמר על לאה. שְׁלשָׁה שָֽׁבֻעִים יָמִֽים (דניאל י, ב), שָֽׁבֻעִים שִׁבְעִים (דניאל ט, כד). ובלשון נקבה שִׁבְעָה שָֽׁבֻעֹת (דברים טז, ט), לַֽי"י בְּשָֽׁבֻעֹתֵיכֶם (במדבר כח, כו). ובשוא השׁי"ן שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר (ירמיה ה, כד), ופירש אדוני אבי ז"ל הפסוק כן אותם שבועות של קציר ישמור לו חקות הקציר, שלא היה יורד המטר בארץ ישראל בימי הקציר, וזהו שאמר שמואל הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל־ י"י וְיִתֵּן קֹלוֹת (שמואל א' יב, יז), לפיכך אמר הנותן גשם ויוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ (שם) לא בימי הקציר כי אינו עתו. וכן בשוא השׁי"ן חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵֽאָכֵֽל (יחזקאל מה, כא), ואיננו ריבוי והוא כמו שבעת ימים. וכן לְעֻמּוֹת אַחַד הַֽחֲלָקִים (יחזקאל מה, ז) כמו לְעֻמַת, כי אין חַג הַמַּצּוֹת כי אם שבעת ימים לא היום ולא לעתיד. וענין אחר וַֽאֲשֶׁר נִֽשְׁבַּֽע־לִי (בראשית כד, ז), וַיִּשָּׁבַע לוֹ (בראשית כד, ט), וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵֽעַ (דברים ו, יג), וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר (ירמיה ז, ט). והשם כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה (שופטים כא, ה), יִתֵּן י"י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה (במדבר ה, כא), וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי (ישעיה סה, טו), שְׁבֻעַת י"י תִּֽהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם (שמות כב, י), שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה (חבקוק ג, ט), כלומר השבועה שנשבעת לשבטים. ויש מפרשים על הברקים שהם כמו חצים ומטות כאילו נשבעו לקיים מאמרך. ומפרשים מזה שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר, כלומר מה שאמר זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּֽתוּ (בראשית ח, כב). והפעול מן הקל שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם (יחזקאל כא, כח). או יהיה תאר. והנכון הוא זה בפלס הַשְּׁכוּנֵי בָֽאֳהָלִים (שופטים ח, יא) כי [לא] נבנה בנין הקל ממנו. והפעל הכבד [הִפְעִיל] ממנו וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (במדבר ה, כא), וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּֽי"י (בראשית כד, ג), וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי (בראשית כד, לז). וּבְשֵׁם אֱלֹֽהֵיהֶם לֹֽא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ (יהושע כג, ז), פירוש לא תשביעו איש את חבירו. או אפילו הגוי, כמו שפירשו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג, ע"ב) ולא ישמע על פיך.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Of Oaths and Promises," What's in a Word?, Ohr Somayach, 1 October 2016.
Cited in the essay: Bamidbar 30:3; Nedarim 2b; Mishlei 18:21; the third of the Aseres HaDibros; masechtos Nedarim (Seder Nashim) and Shevuos (Seder Nezikin).