table
At a glance
In short
Shulchan is the Biblical table, and the Aramaic petora is its standard equivalent. Rashi glosses taka as shulchan too, and the variant readings of one Talmudic story seem to make it interchangeable with petora. But Rabbi Mordechai Dov Yudelovitch, whose view Rabbi Klein adopts, holds that taka is the small, private tray-table for one, and petora the longer dining table. For Rabbi Eliyahu HaBachur, tavla is simply the Rabbinic Hebrew for shulchan; for Rash MiShantz it differs, a board or table top without legs attached.
Distinctions
Shulchan (שולחן)
All 21 occurrences in the Chumash are the ritual shulchan of the Mishkan bearing the lechem hapanim; in the other 50 in Tanach it can be an ordinary table at which a king or great man eats and feeds his household. The Mishnaic shulchani, "moneychanger" (Maaser Sheini 4:2; Bava Metzia 2:4, 3:11, 4:6, 9:12; Shevuos 7:6; Meilah 6:5; Keilim 12:5), is so called because he typically worked from behind a table on which he laid the money. The Gemara also uses shulchan euphemistically for marital intimacy (Nedarim 20a-b).
Rabbi Eliyahu Benamozegh (Eim LaMikra to Bamidbar 36:4): a table is like a tree, which offers its fruit to be eaten, and a tree sending forth is sometimes shalach (Yeshayahu 16:8); so a shulchan sends forth and presents the foods of a meal. Rabbi Dr. Eliyahu Rachamim Zini, in his glosses there, suggests instead that in ancient times small tables were sent out from the kitchen to the dining room with the food on them.
Petora (פתורא)
The Targumim consistently render shulchan as petora, and Rashi (Beitzah 29b) defines Talmudic petorah as shulchan; just so, Aramaic petoraah is Hebrew shulchani, a moneychanger (see Rashi to Chullin 54b).
- Balak sent for Bilaam pesorah (Bamidbar 22:5), literally "to Pethor"; the Midrash (Bamidbar Rabbah 20:7; Tanchuma Balak 4) and Rashi there explain that Bilaam functioned, after a fashion, like a moneychanger, all the kings running to him to do business as merchants run to a moneychanger. The Matnos Kehunah explains the connection: petora in Aramaic is "table," and the Mishnah's word for a moneychanger, shulchani, comes from shulchan.
- Rabbi Avraham Menachem Rappaport (1520 to 1596, Minchah Belulah to Bamidbar 22:5) offers two more readings of pesorah: from pisaron, interpretation, for Bilaam's occupation as a dream interpreter; and from petora, table, since Bilaam's pagan rites included "setting a table for Gad" (Yeshayahu 65:11): as the Mikdash had a ritual shulchan for the holy service of Hashem, the idolaters set a ritual table for their deities, the holy and the unholy often paralleling each other as mirror images.
Shabbos 36a records that patora and its diminutive patorta once meant a large table and a small one respectively, and that after the Churban the two senses switched.
Taka (טכא)
Rashi glosses it shulchan (Berachos 46b, Gittin 67b, Kiddushin 81a). The word appears many times in the Gemara. Once the taka is removed at the end of a meal one has essentially declared intent to bench and may not eat again until he does (Berachos 42a); Rava, eating at the Reish Galusa's, went on eating food the Reish Galusa sent him after his own taka was taken away, explaining that he did not yet intend to bench, relying on the Reish Galusa's taka, which had not been removed. The bad wife, for Abaye, sets her husband's taka and meanwhile curses him, and for Rava sets his taka and turns her back on him, not eating with him (Yevamos 63b). The word does not seem to appear in Tanach, but some commentators explain a similar word in one pasuk as related to it: Moshe describes Yisrael's servility, "and they are tuku at Your feet" (Devarim 33:3), where tuku is obscure and variously explained. Rabbi Shmuel David Luzzatto (Shadal, 1800 to 1865) and Rabbi Ezra Reuven Dangoor (1848 to 1930) relate it to taka, "sitting at a table": Yisrael sit at Hashem's table to accept His directives and receive His blessings, as a guest at his host's.
Tavla (טבלא)
Mishnaic (Eruvin 5:1, Yoma 3:10, Keilim 2:3, 16:8, 25:1, 27:1, Mikvaos 4:2) and Talmudic (e.g. Pesachim 57a).
- Rabbi Eliyahu HaBachur (Sefer HaTishbi) equates it with shulchan, and in his entry connects it to the Latin tabula, the forebear of English table, tablet, tabulate, tabloid and more.
- Rash MiShantz distinguishes it, as above.
- Rabbeinu Manoach (to Rambam, Hilchos Chametz uMatzah 6:7) relates tevel, produce not yet tithed, to tavla: as one does not eat a table but eats from it, so one may not eat tevel but must separate the tithes and eat only from a subset of it.
- Alternatively he takes tevel as a portmanteau of tav, good, and lo, not, an explanation also offered by Sefer HeAruch, Bartenura (to Berachos 7:1), Rabbi Chaim Vital (Eitz Chaim, Shaar 50 ch. 3) and Kli Yakar (to Shoftim 11:3).
- He also suggests that tevel is related to the Arabic mitabel, food with something mixed into it, which, Rabbi Klein notes though Rabbeinu Manoach does not, is a cognate of Hebrew tavlin, spice (see also HaKsav VeHaKabbalah to Shemos 22:28).
Names: the Gemara has sages named for petora (Ben Petora, also spelled Betorah) and tavla (Rav Tavla, Bava Basra 111a, Chullin 132b), but none for taka. The Yiddish names Tevle/Tevele are unrelated to tavla: Alexandre Beider explains them as forms of David (the t- and d-sounds interchanging) and/or Tuvia, with the diminutive -le.
Where the authorities disagree
Whether petora and taka are one word or two. Rashi glosses both with shulchan: petorah at Beitzah 29b, taka at Berachos 46b, Gittin 67b, and Kiddushin 81a. The texts seem to pull the same way. In the story of Abaye at Rabbah's Seder, where the table was lifted away at Maggid and Abaye asked why (Pesachim 115b), our printed text reads taka; the Rif (Pesachim 25b in his pagination) reads petora both times; Rabbi David Abudraham's commentary to the Haggadah has petora in the narration and taka in Abaye's question; and all three readings are attested in manuscripts on the Hachi Garsinan website. Rabbi Klein's first conclusion is that it seems this interchangeability points to the two being synonymous. The Arizal, in his Aramaic Atkinu Seudata songs for the Shabbos meals, writes petora chadata (Friday night) and l'ater petora (Shabbos morning), but hai taka for the third meal.
But do they mean the same thing? Rabbi Mordechai Dov Yudelovitch of Lida (d. 1951; also spelled Judilovitz) says no: petora is a large table, taka a small, private table on which people would customarily eat on festive occasions or in the presence of esteemed guests, that is, a portable personal tray-table for one, while petora is a longer table of the sort one has in a dining room. Rabbi Shaul Goldman arrived at the same conclusion independently. So, Rabbi Klein concludes, despite Rashi's glossing both as shulchan, the two do not mean exactly the same thing, and every taka example he cites refers to a private table at which one person ate, as against the more communal petora: Rava's own taka removed while the Reish Galusa's still stood (Berachos 42a), and the bad wife who prepares her husband's taka (Yevamos 63b).
There is an etymological difference as well. Dr. Michael Sokoloff, in his dictionary of Jewish Palestinian Aramaic of the Byzantine period, writes that petora is a cognate, or even a derivative, of the Akkadian passuru (plural of passurum), itself borrowed from the Sumerian bansur, "table"; in his dictionary of Jewish Babylonian Aramaic of the Talmudic and Geonic periods he notes that the etymology of taka is unknown.
Whether tavla is a shulchan.
- Rabbi Eliyahu HaBachur (1469 to 1549, Sefer HaTishbi): tavla is the Rabbinic Hebrew equivalent of the Biblical shulchan.
- Nonetheless, Rash MiShantz (Rabbi Shimshon of Sens, to Ohalos 15:2) writes that they differ: a shulchan is a flat surface attached to four legs that hold it up, while a tavla is a table top not attached to legs, so it can even be a flat board or plank.
Rabbi Klein leaves the two views standing.
The root of shulchan.
- Ibn Janach (990 to 1050) and Radak (1160 to 1235): the triliteral ש-ל-ח, "dispatch, send away, sword," though exactly how it connects to those meanings is not readily apparent.
- Menachem Ibn Saruk (920 to 970, Machberes Menachem): a quadriliteral ש-ל-ח-ן of its own.
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ט-ב-ל
To dip, which he likens to washing with a difference: washing is to clean a thing, dipping is at times to touch it, in part or whole, to something wet.
Dipping
וְטָבַל הַכֹּהֵן (Vayikra 4:6), the kohen shall dip; וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּֽם (Bereishis 37:31), they dipped the coat in the blood; וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ (Rus 2:14), dip your morsel in the vinegar; וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלֽוֹ (Devarim 33:24), dipping his foot in oil; and וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים (Melachim II 5:14), he went down and immersed in the Yarden seven times. In the passive, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם (Yehoshua 3:15), they were dipped at the edge of the water.
How it differs from washing
All of them are like washing, רחיצה, in sense, but there is a difference between them: washing is to clean the thing, while dipping is at times the touching of a thing to something wet, part of it or the whole of it.
Dipped in the pit, dipped in dye
By way of figure, אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי (Iyov 9:31), then You would dip me in the pit: that is, even had I washed in snow water, You would wash me in the pit, meaning that I would not be saved from the pit. סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם (Yechezkel 23:15), hanging loose and dipped, upon their heads, speaks of the turbans on their heads, which hang long and loose behind them, טְבוּלִים meaning that the turbans are dipped in dye.
וְטָבַל הַכֹּהֵן (ויקרא ד, ו), וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר־בַּסַּף (שמות יב, כב), וַיִּטְבְּלוּ אֶת־הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּֽם (בראשית לז, לא), וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ (רות ב, יד), וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלֽוֹ (דברים לג, כד), וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ (שמואל א' יד, כז), וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים (מלכים ב' ה, יד), כלם ענינם כענין רחיצה, אך יש הפרש ביניהם, כי הרחיצה היא לנקות הדבר והטבילה היא פעמים נגיעת הדבר בדבר הלח מקצת הדבר או כולו. ועל דרך ההשאלה אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי (איוב ט, לא), כלומר אפילו אם התרחצתי בימי שלג אתה הרחצני בשחת, כלומר שלא אנצל מן השחת. סְרוּחֵי טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם (יחזקאל כג, טו), אומר על המצנפות שעל ראשם שהם סרוחים ויתרים תלוים לאחוריהם, וטבולים רצונו לומר שהמצנפות טבולים בצבע. והנפעל נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם (יהושע ג, טו).
ש-ל-ח
To send, and to see off; close to it, to let loose; to drive out; to stretch out the hand, and close to it, branches spreading. Also שֶׁלַח, a sword; שֻׁלְחָן, a table.
Sending
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ (Tehillim 105:17), He sent a man before them. His father reads יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה (Shoftim 5:26) not as stretching out but as sending: Yael's hands sent for the peg and for the workmen's hammer, and the sending is ascribed to the hands, though Yael is the one who sends, because the hands are the chief part of the deed.
Letting loose
Close to sending is the loosing of a thing with nothing to hold it back. מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר (Yeshayahu 32:20), who let loose the feet of the ox and the donkey: out of the abundance of grain they send the ox and the donkey to graze in the fields of grain and let them go where they will, and do not mind it. נָוֶה מְשֻׁלָּח (Yeshayahu 27:10), a dwelling let loose, is one that stands open and free to whoever wishes to bring anything into it, and וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ (Mishlei 29:15), a boy let loose shames his mother, is a boy free to go after his own desire.
Stretching out the hand
Reaching out: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו (Tehillim 55:21), he put out his hands against those at peace with him, and וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ (Bereishis 37:22), do not put out a hand against him. The nouns are מִשְׁלוֹחַ יָדָם (Yeshayahu 11:14), the putting out of their hand, and בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם (Devarim 12:7), in all that you put your hand to.
Branches that spread out
Close to stretching out: שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ (Yeshayahu 16:8), the spreading of boughs and branches. A garden of fruit trees is called so as well, because its boughs and branches spread out this way and that, as בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ (Nechemiah 3:15), the pool of the Shelach at the king's garden, and שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים (Shir HaShirim 4:13), your gardens are an orchard of pomegranates. So too בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (Yeshayahu 27:8), in her spreading out You contend with her; תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (Tehillim 80:12), she sent out her boughs to the sea; and יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו (Yirmiyahu 17:8), it sends out its roots. The river beside Yerushalayim may be called Shiloach for the same reason, אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ (Yeshayahu 8:6), the waters of the Shiloach, because it spreads out to the gardens to water them.
Driving out, the sword, the table
To drive out: וַיְשַׁלְּחֵהוּ (Bereishis 3:23), Hashem sent him out of Gan Eden, and אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם (Bamidbar 5:3), you shall send them outside the camp; all of these, he says, are close in sense. In another sense שֶׁלַח is a sword, as וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים (Divrei HaYamim II 32:5), and he made swords in abundance, and shields. And from this root is the שֻׁלְחָן, the table, as הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי י"י (Yechezkel 41:22), the table that is before Hashem.
Seeing a guest off
הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם (Bereishis 18:16), going with them to see them off, וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק (Bereishis 26:31), and Yitzchak saw them off, and וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם (Bereishis 24:59), and they saw off Rivkah their sister. This accompanying, he says, is all one sense with the first.
Let loose upon them
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם (Vayikra 26:22) and הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ (Shemos 8:17), with the noun מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים (Tehillim 78:49), suit the sense of letting loose, he says: I will let loose among you, I am letting loose upon you, and a letting loose of evil messengers. Chazal speak the same way of משלחת זאבים, a letting loose of wolves, in Bava Metzia 93b.
Gifts
לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים (Michah 1:14), therefore you shall give gifts, and אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ (Shemos 18:2), after her gifts: he takes שִׁלּוּחִים as gifts. The second can also be read as after he had sent her and she returned to her father's house.
Sent by his own eagerness
שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו (Shoftim 5:15), sent on his feet: he asked for no beast to ride on, and the pasuk says sent although nobody sent him, because out of his great desire to go he is as one sent. In כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו (Iyov 18:8) Radak says the words may be read either way, a net for his feet or his feet in a net.
Words read as the sword
Some take וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (Bereishis 37:32) from the sword: they tore the striped coat so that their father would believe the beasts had torn him. His own reading is that they sent the coat by the hand of some of them, who went to their father and brought it to him. Some take וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם (Iyov 8:4), which he lists under driving out, He sent them away by the hand of their transgression, from the sword as well. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים can be read this way too, their sense being a sword; and רַגְלַי שִׁלֵּחוּ (Iyov 30:12) is put here too: they set thorns and briars where I walk, to cut my feet. אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם (Nechemiah 4:17) is of this sense: as they went to the water, each man had his sword in his hand. It can also be read from the Targum, which renders וְהִפְשִׁיט (Vayikra 1:6), and he shall strip, by וְיַשְׁלַח: none of them put off his clothes by day or by night, and no man put off his clothes to wash them in the water.
His father on contending by the sword
His father reads בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (Yeshayahu 27:8) from the sword too: by her sword You wished to contend with her, that is, by the measure she measured, as the pasuk says בְּסַאסְּאָה, in measure. On his father's reading, You wished to kill her, judging her by fire as Sodom was judged, since her deeds were theirs, as it says of her קְצִינֵי סְדֹם, rulers of Sodom (Yeshayahu 1:10); and so You would have judged her, had Hashem not had pity on them and turned the fire aside with the strong east wind after it had been cast upon the city, as Yechezkel sets out.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ (תהלים קה, יז), לֹֽא־שָׁלַח יַֽעֲקֹב אֶת־אֶחָיו (בראשית מב, ד), הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה (בראשית לח, כג). פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה (תהלים נ, יט), והוא על דרך ההרחבה. שְׁלַח־נָא בְּיַד־תִּשְׁלָֽח (שמות ד, יג), שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי (בראשית מג, ח), וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ (שמות ב, ה), אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵֽל (יחזקאל ג, ה), מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה (בראשית לב, יט). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה (שופטים ה, כו), אמר כי אינו לשון הושטה אלא לשון שליחות, ותשלחנה. על הידים כי יָדָהּ זו היא השמאל כמו שנאמר אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִֽימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיה מח, יג) אמר כי ידי יעל שלחו בעבור יתד ובעבור הלמות עמלים. וסמך השליחות אל הידים אף על פי שיעל היא השולחת לפי שהידים עיקר המעשה. וכן וְכֹל אֲשֶׁר שָֽׁאֲלוּ עֵינַי (קהלת ב, י) בְּבֵיתָהּ לֹֽא־יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶֽיהָ (משלי ז, יא), תָּלַן עֵינִֽי (איוב יז, ב) וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵֽם (תהלים עח, עב). וסמך היתד אל היד שהיא השמאל כי בעת שחברתה אותו היתד בשמאלה והלמות בימינה. והמקור מהנפעל וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים (אסתר ג, יג). והכבד [הִפְעִיל] וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם (ויקרא כו, כב), הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ (שמות ח, יז), הֵחֵל י"י לְהַשְׁלִיחַ בִּֽיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ (מלכים ב' טו, לז). והשם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת (אסתר ט, כב), והוא בדרך מקור. ומשקל אחר משלחת מלאכי רעים (תהלים עח, מט). וכבד אחר [פִּעֵל] וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָֽה אֲרָם (בראשית כח, ו), לְמַֽעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה (ישעיה מג, יד), פירושו שלחתי כורש לבבל להחריבה ולנקום נקמתכם ממנה. וְכִֽי־יִמְצָא אִישׁ אֶת־אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה (שמואל א' כד, כ), וְהַֽמְשַׁלֵּחַ אֶת־הַשָּׂעִיר (ויקרא טז, כו), את אֵֽימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ (שמות כג, כז), וְשִׁלַּח לָכֶם (בראשית מג, יד). וַֽיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (בראשית לז, לב), פירוש שלחוה ביד קצתם שהלכו אל אביהם והביאוה לו. וַיְשַׁלְּחוּ אֶֽת־יִרְמְיָהוּ בַּֽחֲבָלִים (ירמיה לח, ו), וַיְשַׁלְּחֵם אֶל־יִרְמְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר בַּֽחֲבָלִֽים (ירמיה לח, יא). ויש בלשון לויה הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָֽם (בראשית יח, טז), וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק (בראשית כו, לא), וַֽיְשַׁלְּחוּ אֶת־רִבְקָה אֲחֹתָם (בראשית כד, נט). והכל עם הראשון ענין אחד. ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח (עבדיה א), שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו (שופטים ה, טו), כלומר שלא שאל בהמה לרכוב עליה. ואמר שֻׁלַּח ואם אין משלח, כי רצונו לומר מרוב תאותו ללכת כאילו שולח. ובענין זה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ (משלי כט, טו). כִּֽי־שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו (איוב יח, ח), פירוש רשת ברליו, או רגליו ברשת. וכבר כתבנו זה בשימוש האותיות בחלק הראשון מן הספר הזה. והשם לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים (מיכה א, יד), אַחַר שִׁלּוּחֶֽיהָ (שמות יח, ב), רצונו לומר מנחות. ויש לפרש אחר שלוחיה אחר ששלחה ושבה לבית אביה. כלם אשר הם בענין השליחות ידוע. וקרוב לזה והוא ענין התרת הדבר מאין עוצר שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ (תהלים עד, ז), והוא כמו הפוך שלחו אש במקדשיך. מְשַׁלְּחֵי רֶֽגֶל־הַשּׁוֹר וְהַֽחֲמֽוֹר (ישעיה לב, כ), כלומר מרוב התבואה ישלחו השור והחמור לרעות בשדות התבואה ויתירו אותם ללכת כאשר ירצו ולא יחושו. ועל דרך זה אמר אֹֽסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה [עִירוֹ] (בראשית מט, יא). וכן וּמְשַׁלֵּחַ מְדָֽנִים (משלי ו, יט). ומן הענין הזה נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר (ישעיה כז, י), שיהיה פתוח ומותר לכל מי שירצה להכניס בו. וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ, שהוא מותר ללכת בתאות נפשו. והשם וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר (ישעיה ז, כה), ויאות לענין זה מה שזכרנו הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ, וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם, משלחת מלאכי רעים. וכן בדברי רבותינו ז"ל (בבא מציעא צג, ע"ב) בענין זה משלחת זאבים. ובענין הושטה שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו (תהלים נה, כא), וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ־בוֹ (בראשית לז, כב), עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ עַל־הָֽאָרוֹן (דברי הימים א' יג, י), וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה אֵלָי (יחזקאל ב, ט), שְׁלַח אֶצְבַּע (ישעיה נח, ט). והשם מִשְׁלוֹחַ יָדָם (ישעיה יא, יד). ומשקל אחר בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם (דברים יב, ז). והקרוב לענין הזה שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָֽם (ישעיה טז, ח), רצונו לומר התפשט הפארות והסעיפים, וכן נקרא גן עצי המאכל לפי שמתפשטים הפארות והסעיפים הנה והנה בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ (נחמיה ג, טו), שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים (שיר השירים ד, יג). וכן בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (ישעיה כז, ח) תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (תהלים פ, יב), יְשַׁלַּח שָֽׁרָשָׁיו (ירמיה יז, ח). ואפשר כי נקרא הנהר הסמוך לירושלם שילוח כמו שאמר אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ (ישעיה ח, ו), לפי שהוא מתפשט אל הגנות להשקותם. ובענין הגירוש וַֽיְשַׁלְּחֵהוּ י"י אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן (בראשית ג, כג), אֶל־מִחוּץ לַֽמַּֽחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם (במדבר ה, ג), וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם (איוב ח, ד), וכלם ענינם קרוב. וענין אחר וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָֽגִנִּֽים (דברי הימים ב' לב, ה), בסגול. וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ (יואל ב, ח), בְּשֶׁלַח יַֽעֲבֹרוּ (איוב לו, יב), וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ (דברי הימים ב' כג, י). וכן במשקל אחר וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה (קהלת ח, ח). ויש לפרש כן משלחת מלאכי רעים, ענינם חרב. ויש מפרשים מזה וישלחו אה כתנת הפסים, כלומל קרעו אותה כדי שיאמין שהחיות טרפוהו. ויש מפרשים עוד מזה וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם. ומזה הענין אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּֽיִם (נחמיה ד, יז), כלומר כשהיו הולכים אל המים איש שלחו בידו. ואדוני אבי ז"ל פירש מזה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה, כלומר בחרבה רצית לריב אותה, כלומר במדה שמדדה, כמו שאמר בְּסַאסְּאָה (בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה) (ישעיה כז, ח), אמר רצית להרגה לדונה באש כמדת סדום כי מעשיה כמעשיהם כמו שאמר עליה קְצִינֵי סְדֹם...עַם עֲמֹרָֽה (ישעיה א, י). וכן היית רוצה לשפטה לולי שחמל האל עליהם והגה האש והסירה ברוח קדים עזה לאחר שנזרקה על העיר, כמו שמפורש ביחזקאל. ומזה עוד רַגְלַי שִׁלֵּחוּ (איוב ל, יב), כלומר שמו קוצים וחוחים במקום מהלכי שיכרתו רגלי. ויש לפרש אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּֽיִם, מתרגום וְהִפְשִׁיט (ויקרא א, ו) וְיַשְׁלַח, כלומר שלא היה פושט בגדיו לא ביום ולא בלילה ולא היה איש פושט בגדיו אל המים לכבס אותם. וזהו שאמר (שם) אין אנחנו פושטים בגדינו. ומהשרש הזה שלחן, והוא בשרק על משקל וּלְקֻרְבַּן הָֽעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת (נחמיה יג, לא) הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי י"י (יחזקאל מא, כב). והקבוץ כִּי כָּל־שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא (ישעיה כח, ח), שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה (יחזקאל מ, לט).
ש-ל-ח-ןhe files it under שׁלח
To send, and to see off; close to it, to let loose; to drive out; to stretch out the hand, and close to it, branches spreading. Also שֶׁלַח, a sword; שֻׁלְחָן, a table.
Sending
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ (Tehillim 105:17), He sent a man before them. His father reads יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה (Shoftim 5:26) not as stretching out but as sending: Yael's hands sent for the peg and for the workmen's hammer, and the sending is ascribed to the hands, though Yael is the one who sends, because the hands are the chief part of the deed.
Letting loose
Close to sending is the loosing of a thing with nothing to hold it back. מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר (Yeshayahu 32:20), who let loose the feet of the ox and the donkey: out of the abundance of grain they send the ox and the donkey to graze in the fields of grain and let them go where they will, and do not mind it. נָוֶה מְשֻׁלָּח (Yeshayahu 27:10), a dwelling let loose, is one that stands open and free to whoever wishes to bring anything into it, and וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּוֹ (Mishlei 29:15), a boy let loose shames his mother, is a boy free to go after his own desire.
Stretching out the hand
Reaching out: שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו (Tehillim 55:21), he put out his hands against those at peace with him, and וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ (Bereishis 37:22), do not put out a hand against him. The nouns are מִשְׁלוֹחַ יָדָם (Yeshayahu 11:14), the putting out of their hand, and בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם (Devarim 12:7), in all that you put your hand to.
Branches that spread out
Close to stretching out: שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ (Yeshayahu 16:8), the spreading of boughs and branches. A garden of fruit trees is called so as well, because its boughs and branches spread out this way and that, as בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ (Nechemiah 3:15), the pool of the Shelach at the king's garden, and שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים (Shir HaShirim 4:13), your gardens are an orchard of pomegranates. So too בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (Yeshayahu 27:8), in her spreading out You contend with her; תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (Tehillim 80:12), she sent out her boughs to the sea; and יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו (Yirmiyahu 17:8), it sends out its roots. The river beside Yerushalayim may be called Shiloach for the same reason, אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ (Yeshayahu 8:6), the waters of the Shiloach, because it spreads out to the gardens to water them.
Driving out, the sword, the table
To drive out: וַיְשַׁלְּחֵהוּ (Bereishis 3:23), Hashem sent him out of Gan Eden, and אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם (Bamidbar 5:3), you shall send them outside the camp; all of these, he says, are close in sense. In another sense שֶׁלַח is a sword, as וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים (Divrei HaYamim II 32:5), and he made swords in abundance, and shields. And from this root is the שֻׁלְחָן, the table, as הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי י"י (Yechezkel 41:22), the table that is before Hashem.
Seeing a guest off
הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם (Bereishis 18:16), going with them to see them off, וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק (Bereishis 26:31), and Yitzchak saw them off, and וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם (Bereishis 24:59), and they saw off Rivkah their sister. This accompanying, he says, is all one sense with the first.
Let loose upon them
וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם (Vayikra 26:22) and הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ (Shemos 8:17), with the noun מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים (Tehillim 78:49), suit the sense of letting loose, he says: I will let loose among you, I am letting loose upon you, and a letting loose of evil messengers. Chazal speak the same way of משלחת זאבים, a letting loose of wolves, in Bava Metzia 93b.
Gifts
לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים (Michah 1:14), therefore you shall give gifts, and אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ (Shemos 18:2), after her gifts: he takes שִׁלּוּחִים as gifts. The second can also be read as after he had sent her and she returned to her father's house.
Sent by his own eagerness
שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו (Shoftim 5:15), sent on his feet: he asked for no beast to ride on, and the pasuk says sent although nobody sent him, because out of his great desire to go he is as one sent. In כִּי שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו (Iyov 18:8) Radak says the words may be read either way, a net for his feet or his feet in a net.
Words read as the sword
Some take וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (Bereishis 37:32) from the sword: they tore the striped coat so that their father would believe the beasts had torn him. His own reading is that they sent the coat by the hand of some of them, who went to their father and brought it to him. Some take וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם (Iyov 8:4), which he lists under driving out, He sent them away by the hand of their transgression, from the sword as well. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים can be read this way too, their sense being a sword; and רַגְלַי שִׁלֵּחוּ (Iyov 30:12) is put here too: they set thorns and briars where I walk, to cut my feet. אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם (Nechemiah 4:17) is of this sense: as they went to the water, each man had his sword in his hand. It can also be read from the Targum, which renders וְהִפְשִׁיט (Vayikra 1:6), and he shall strip, by וְיַשְׁלַח: none of them put off his clothes by day or by night, and no man put off his clothes to wash them in the water.
His father on contending by the sword
His father reads בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (Yeshayahu 27:8) from the sword too: by her sword You wished to contend with her, that is, by the measure she measured, as the pasuk says בְּסַאסְּאָה, in measure. On his father's reading, You wished to kill her, judging her by fire as Sodom was judged, since her deeds were theirs, as it says of her קְצִינֵי סְדֹם, rulers of Sodom (Yeshayahu 1:10); and so You would have judged her, had Hashem not had pity on them and turned the fire aside with the strong east wind after it had been cast upon the city, as Yechezkel sets out.
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ (תהלים קה, יז), לֹֽא־שָׁלַח יַֽעֲקֹב אֶת־אֶחָיו (בראשית מב, ד), הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה (בראשית לח, כג). פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה (תהלים נ, יט), והוא על דרך ההרחבה. שְׁלַח־נָא בְּיַד־תִּשְׁלָֽח (שמות ד, יג), שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי (בראשית מג, ח), וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ (שמות ב, ה), אַתָּה שָׁלוּחַ אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵֽל (יחזקאל ג, ה), מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה (בראשית לב, יט). וכתב אדוני אבי ז"ל מזה יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה (שופטים ה, כו), אמר כי אינו לשון הושטה אלא לשון שליחות, ותשלחנה. על הידים כי יָדָהּ זו היא השמאל כמו שנאמר אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִֽימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם (ישעיה מח, יג) אמר כי ידי יעל שלחו בעבור יתד ובעבור הלמות עמלים. וסמך השליחות אל הידים אף על פי שיעל היא השולחת לפי שהידים עיקר המעשה. וכן וְכֹל אֲשֶׁר שָֽׁאֲלוּ עֵינַי (קהלת ב, י) בְּבֵיתָהּ לֹֽא־יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶֽיהָ (משלי ז, יא), תָּלַן עֵינִֽי (איוב יז, ב) וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵֽם (תהלים עח, עב). וסמך היתד אל היד שהיא השמאל כי בעת שחברתה אותו היתד בשמאלה והלמות בימינה. והמקור מהנפעל וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים (אסתר ג, יג). והכבד [הִפְעִיל] וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם (ויקרא כו, כב), הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ (שמות ח, יז), הֵחֵל י"י לְהַשְׁלִיחַ בִּֽיהוּדָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וְאֵת פֶּקַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ (מלכים ב' טו, לז). והשם וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת (אסתר ט, כב), והוא בדרך מקור. ומשקל אחר משלחת מלאכי רעים (תהלים עח, מט). וכבד אחר [פִּעֵל] וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָֽה אֲרָם (בראשית כח, ו), לְמַֽעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה (ישעיה מג, יד), פירושו שלחתי כורש לבבל להחריבה ולנקום נקמתכם ממנה. וְכִֽי־יִמְצָא אִישׁ אֶת־אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה (שמואל א' כד, כ), וְהַֽמְשַׁלֵּחַ אֶת־הַשָּׂעִיר (ויקרא טז, כו), את אֵֽימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ (שמות כג, כז), וְשִׁלַּח לָכֶם (בראשית מג, יד). וַֽיְשַׁלְּחוּ אֶת־כְּתֹנֶת הַפַּסִּים (בראשית לז, לב), פירוש שלחוה ביד קצתם שהלכו אל אביהם והביאוה לו. וַיְשַׁלְּחוּ אֶֽת־יִרְמְיָהוּ בַּֽחֲבָלִים (ירמיה לח, ו), וַיְשַׁלְּחֵם אֶל־יִרְמְיָהוּ אֶל־הַבּוֹר בַּֽחֲבָלִֽים (ירמיה לח, יא). ויש בלשון לויה הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָֽם (בראשית יח, טז), וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק (בראשית כו, לא), וַֽיְשַׁלְּחוּ אֶת־רִבְקָה אֲחֹתָם (בראשית כד, נט). והכל עם הראשון ענין אחד. ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] וְצִיר בַּגּוֹיִם שֻׁלָּח (עבדיה א), שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו (שופטים ה, טו), כלומר שלא שאל בהמה לרכוב עליה. ואמר שֻׁלַּח ואם אין משלח, כי רצונו לומר מרוב תאותו ללכת כאילו שולח. ובענין זה וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ (משלי כט, טו). כִּֽי־שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו (איוב יח, ח), פירוש רשת ברליו, או רגליו ברשת. וכבר כתבנו זה בשימוש האותיות בחלק הראשון מן הספר הזה. והשם לָכֵן תִּתְּנִי שִׁלּוּחִים (מיכה א, יד), אַחַר שִׁלּוּחֶֽיהָ (שמות יח, ב), רצונו לומר מנחות. ויש לפרש אחר שלוחיה אחר ששלחה ושבה לבית אביה. כלם אשר הם בענין השליחות ידוע. וקרוב לזה והוא ענין התרת הדבר מאין עוצר שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ (תהלים עד, ז), והוא כמו הפוך שלחו אש במקדשיך. מְשַׁלְּחֵי רֶֽגֶל־הַשּׁוֹר וְהַֽחֲמֽוֹר (ישעיה לב, כ), כלומר מרוב התבואה ישלחו השור והחמור לרעות בשדות התבואה ויתירו אותם ללכת כאשר ירצו ולא יחושו. ועל דרך זה אמר אֹֽסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה [עִירוֹ] (בראשית מט, יא). וכן וּמְשַׁלֵּחַ מְדָֽנִים (משלי ו, יט). ומן הענין הזה נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר (ישעיה כז, י), שיהיה פתוח ומותר לכל מי שירצה להכניס בו. וְנַעַר מְשֻׁלָּח מֵבִישׁ אִמּֽוֹ, שהוא מותר ללכת בתאות נפשו. והשם וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר (ישעיה ז, כה), ויאות לענין זה מה שזכרנו הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ, וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם, משלחת מלאכי רעים. וכן בדברי רבותינו ז"ל (בבא מציעא צג, ע"ב) בענין זה משלחת זאבים. ובענין הושטה שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו (תהלים נה, כא), וְיָד אַל־תִּשְׁלְחוּ־בוֹ (בראשית לז, כב), עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ עַל־הָֽאָרוֹן (דברי הימים א' יג, י), וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה אֵלָי (יחזקאל ב, ט), שְׁלַח אֶצְבַּע (ישעיה נח, ט). והשם מִשְׁלוֹחַ יָדָם (ישעיה יא, יד). ומשקל אחר בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם (דברים יב, ז). והקרוב לענין הזה שְׁלֻחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ יָֽם (ישעיה טז, ח), רצונו לומר התפשט הפארות והסעיפים, וכן נקרא גן עצי המאכל לפי שמתפשטים הפארות והסעיפים הנה והנה בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן־הַמֶּלֶךְ (נחמיה ג, טו), שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים (שיר השירים ד, יג). וכן בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (ישעיה כז, ח) תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (תהלים פ, יב), יְשַׁלַּח שָֽׁרָשָׁיו (ירמיה יז, ח). ואפשר כי נקרא הנהר הסמוך לירושלם שילוח כמו שאמר אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ (ישעיה ח, ו), לפי שהוא מתפשט אל הגנות להשקותם. ובענין הגירוש וַֽיְשַׁלְּחֵהוּ י"י אֱלֹהִים מִגַּן־עֵדֶן (בראשית ג, כג), אֶל־מִחוּץ לַֽמַּֽחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם (במדבר ה, ג), וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם (איוב ח, ד), וכלם ענינם קרוב. וענין אחר וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָֽגִנִּֽים (דברי הימים ב' לב, ה), בסגול. וּבְעַד הַשֶּׁלַח יִפֹּלוּ (יואל ב, ח), בְּשֶׁלַח יַֽעֲבֹרוּ (איוב לו, יב), וְאִישׁ שִׁלְחוֹ בְיָדוֹ (דברי הימים ב' כג, י). וכן במשקל אחר וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה (קהלת ח, ח). ויש לפרש כן משלחת מלאכי רעים, ענינם חרב. ויש מפרשים מזה וישלחו אה כתנת הפסים, כלומל קרעו אותה כדי שיאמין שהחיות טרפוהו. ויש מפרשים עוד מזה וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם. ומזה הענין אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּֽיִם (נחמיה ד, יז), כלומר כשהיו הולכים אל המים איש שלחו בידו. ואדוני אבי ז"ל פירש מזה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה, כלומר בחרבה רצית לריב אותה, כלומר במדה שמדדה, כמו שאמר בְּסַאסְּאָה (בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה) (ישעיה כז, ח), אמר רצית להרגה לדונה באש כמדת סדום כי מעשיה כמעשיהם כמו שאמר עליה קְצִינֵי סְדֹם...עַם עֲמֹרָֽה (ישעיה א, י). וכן היית רוצה לשפטה לולי שחמל האל עליהם והגה האש והסירה ברוח קדים עזה לאחר שנזרקה על העיר, כמו שמפורש ביחזקאל. ומזה עוד רַגְלַי שִׁלֵּחוּ (איוב ל, יב), כלומר שמו קוצים וחוחים במקום מהלכי שיכרתו רגלי. ויש לפרש אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּֽיִם, מתרגום וְהִפְשִׁיט (ויקרא א, ו) וְיַשְׁלַח, כלומר שלא היה פושט בגדיו לא ביום ולא בלילה ולא היה איש פושט בגדיו אל המים לכבס אותם. וזהו שאמר (שם) אין אנחנו פושטים בגדינו. ומהשרש הזה שלחן, והוא בשרק על משקל וּלְקֻרְבַּן הָֽעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת (נחמיה יג, לא) הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי י"י (יחזקאל מא, כב). והקבוץ כִּי כָּל־שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא (ישעיה כח, ח), שְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפּוֹ וּשְׁנַיִם שֻׁלְחָנוֹת מִפֹּה (יחזקאל מ, לט).
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Terumah: A Table for Thee," What's in a Word?, Ohr Somayach, 17 February 2024.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "A Table for Thee," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Shemos 22:28; Bamidbar 22:5; Devarim 33:3; Shoftim 11:3; Yeshayahu 65:11; Mishnah Berachos 7:1, Eruvin 5:1, Maaser Sheini 4:2, Yoma 3:10, Bava Metzia 2:4, 3:11, 4:6, 9:12, Shevuos 7:6, Meilah 6:5, Keilim 2:3, 12:5, 16:8, 25:1, 27:1, Ohalos 15:2, Mikvaos 4:2; Berachos 42a, 46b; Shabbos 36a; Pesachim 57a, 115b; Beitzah 29b; Yevamos 63b; Nedarim 20a-b; Gittin 67b; Kiddushin 81a; Bava Basra 111a; Chullin 54b, 132b; Bamidbar Rabbah 20:7; Tanchuma Balak 4; Rashi to Bamidbar 22:5, Berachos 46b, Beitzah 29b, Gittin 67b, Kiddushin 81a and Chullin 54b; Matnos Kehunah; Rabbi Avraham Menachem Rappaport, Minchah Belulah to Bamidbar 22:5; Ibn Janach; Radak; Menachem Ibn Saruk, Machberes Menachem; Shadal; Rabbi Ezra Reuven Dangoor; the Rif, Pesachim 25b; Rabbi David Abudraham to the Haggadah; the Hachi Garsinan manuscripts; the Arizal, Atkinu Seudata; Rabbi Mordechai Dov Yudelovitch; Rabbi Shaul Goldman; Dr. Michael Sokoloff's dictionaries of Jewish Palestinian Aramaic and of Jewish Babylonian Aramaic; Rabbi Eliyahu HaBachur, Sefer HaTishbi; Rash MiShantz to Ohalos 15:2; Rabbeinu Manoach to Rambam, Hilchos Chametz uMatzah 6:7; Sefer HeAruch; Bartenura to Berachos 7:1; Rabbi Chaim Vital, Eitz Chaim, Shaar 50 ch. 3; Kli Yakar to Shoftim 11:3; HaKsav VeHaKabbalah to Shemos 22:28; the Targumim; Alexandre Beider; Benamozegh, Eim LaMikra to Bamidbar 36:4, with Zini's glosses; Yeshayahu 16:8.