speech

song

At a glance

שירהshirah
song
the sung, worded song; the general term, sacred or secular (Malbim); feminine, nukva, against masculine zimrah (Noam Elimelech)
זמרהzimrah
music, melody
instrumental music, or the tune (Mecklenburg); higher than shirah (Malbim); masculine, dechura (Noam Elimelech)
מזמורmizmor
psalm
a psalm title; the tune against shir, the words (Pappenheim, Pincus)

In short

Shir / shirah is song: the sung, worded song, and the general term for song sacred or secular (Malbim). Zemer / zimrah is music, or melody: instrumental music (Ibn Ezra, Radak, Sforno, the Vilna Gaon, Rav Hirsch, Wertheimer), or the tune as against the words (Mecklenburg), and, in what is possibly a second view of Malbim's, the specifically religious song of Hashem's praise. When the two stand together shirah comes first and zimrah second, because zimrah is somehow the higher (Malbim). Mizmor is psalm as a title, and in the superscriptions mizmor shir / shir mizmor the mizmor is the tune and the shir the words (Pappenheim and Pincus), against Ibn Ezra, who holds there is no difference.

The American historian Cyrus Gordon (1908-2001) said, in effect, that the ancients were no less talented than we are but expressed their intelligence differently, handling language so deftly that modern scholars take a long time even to notice the riddles in it, let alone their subtleties; Rabbi Klein offers the shir/zemer pair as one such nuance.

Distinctions

Shir / shirah (שיר, שירה)

Root ש-י-ר.

  • The simplest way of telling the two apart is that shirah is verbal song and zimrah instrumental music, a reading proffered by a bevy of authorities including Ibn Ezra (Tehillim 105:2), Radak (Divrei HaYamim I 16:9), Sforno (Tehillim 105:2), the Vilna Gaon (cited in his son's Be'er Avraham to Tehillim 27:6), Rav Hirsch (Tehillim 33:2) and Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer.
  • Malbim: the more general term, taking in song both in a religious and in a secular sense.
  • Rabbi Yehuda Leib Edel (1760-1828): simply an expression of one's happiness, without necessarily tying it back to its Source.
  • Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785-1865): the lyrics of poetic verse without the tune.
  • Rabbi Yitzchak Hutner (1906-1980): praise of Hashem from a position of rapture and attachment to Him, that is, His immanence.
  • The Maharal of Prague (1520-1609): shirah is a thing whose beginning is attached to its end, as a sher is a bracelet (Yeshayahu 3:19), an animal's collar (Shabbos 5:1), or coins found arranged in a ring (Bava Metzia 25a); song comes at the completion of a phase or task, since happiness comes through completion, and then one gives thanks.
  • Rabbi Moshe Shapiro (1935-2017): only with the hindsight of completion, where the beginning can be attached to the end, is song fitting, not beforehand; and the whole Torah is called a shirah (Devarim 31:19) because Haazinu is a microcosm of the whole Torah and so of the whole history of the world, a history shaped as a circle, since at the end man will return to his former place of glory as though Adam's eating from the Eitz HaDaas had never happened. Rabbi Klein notes a tension here: yashar seems to mean the opposite of shirah, a line that goes continuously straight against a circle whose end leads back to its beginning. Even so, Rabbi Shapiro observes, rabbinic literature plainly connects them, since the cows that carried the Aron back walked straight (vayisharnah, Shmuel I 6:12) and Avodah Zarah 24b expounds that they sang.
  • Rabbi Shlomo Pappenheim (1740-1814) connects shir to yashar, straight: a song follows a straight path in holding one theme without deviating, so its beginning and end are linked as variations on the one theme.
  • Rabbi Shimon Dov Ber Analak of Siedlce (1848-1907): from shur, a wall, since a song is built of many lines carefully arranged as a wall is of bricks, and pull one out and the edifice may fall; which is also why a sher is a circular piece of jewelry, a round thing having to be fully intact to be whole.
  • Rabbi Immanuel Frances (1618-1703): shir denotes the singer's power to mesmerize his listeners and hold their attention as though he ruled over them, which links it to words of strength, sharir (strongly established), shur (wall) and sherarah (authority); and the song of Tanach often speaks of the singer in the third person where one expects the first (Bereishis 49:2; Bamidbar 24:3; Shoftim 5:12) because true song is like an out-of-body experience, the singer seeing himself as a separate entity.
  • Rabbi Yaakov Haber relates that he heard from a certain Chassidishe Rebbe, in the name of the Chasam Sofer, that shirah is related to shirayim, leftovers, song being the leftovers of the soul, one of the only ways it can express itself in a world dominated by materialism.

Zemer / zimrah (זמר, זמרה)

Root ז-מ-ר, which in the verb zomer also means cutting down or pruning (Vayikra 25:3; one of the 39 melachos).

  • The bevy of authorities above: instrumental music. The Yiddish klezmer is a portmanteau of klei (instruments) and zemer (music).
  • Malbim: somehow a higher, more intense form of song than shirah, which is why whenever the two appear in tandem shirah comes first and zemer second; and, in what is possibly a separate explanation, the specifically religious song that speaks of Hashem's praises.
  • Edel, similarly: zimrah is always a means of acknowledging Hashem's part in bringing the happiness and thanking Him for it.
  • Mecklenburg: the tune or melody, whether sung or played on an instrument.
  • Rabbi Hutner: praise of Hashem as an appreciation of His transcendence and how far He is from man; and since zimrah is also a verb for cutting, a man who recognizes that unapproachable transcendence is in effect cutting off his own existence, his being paling beside Hashem's infinite greatness.
  • Rabbi Elimelech of Lizhensk in Noam Elimelech (to Bereishis 47:28, Shemos 19:1): zimrah is cutting away the outer distractions that impede a man's avodah; and both he and the Chasam Sofer explain Pesukei DeZimrah as cutting down the klipos in preparation for complete rapture with Hashem.
  • Noam Elimelech (Likutei Shoshanah to Tehillim 68:5): shirah is feminine, nukva, and zimrah masculine, dechura; in the future shirah, as shir, will become masculine.
  • Pappenheim: zomer, cutting or pruning, is discarding the riffraff and leaving the best, so zimrah is the choicest segment of a song, as though the rest had been cut out.
  • Analak: zimrah implies one small part of the whole edifice, one segment standing independent or cut off from the rest.
  • Rabbi Frances, on the other side of the pair: when Yaakov sent his sons down to Mitzrayim for food in the famine he sent with them the zimras of the land of Canaan (Bereishis 43:11), taken to mean the best of it, and Rashi connects zimras to zemer by explaining it as the choicest produce over which people would sing. Alternatively, Frances explains, pruning a vineyard of unnecessary shoots is zomer (Vayikra 25:3), which is the art of making music, the artist expunging every unneeded element so the song comes out wholly good.
  • Rabbeinu Efrayim ben Shimshon (to Bereishis 43:11) reads that zimras ha'aretz as fine wine, called zimras because wine gladdens a man (Tehillim 104:15) and glad people sing (zemer).
  • Rabbi Nachman of Breslov (1772-1810) reads it as a special niggun of Eretz Yisrael that Yaakov sent to the Egyptian ruler.

Mizmor (מזמור)

Root ז-מ-ר.

  • Ibn Ezra (to Tehillim 48:1): there is no difference between mizmor shir and shir mizmor. Against him Rabbi Klein brings two credible authorities who beg to differ.
  • Pappenheim: used side by side the terms take specific senses, shir the words and lyrics, mizmor the tune; within a given song the words sometimes begin before the tune and sometimes the tune is played first, so shir mizmor is the song whose shir element precedes its mizmor, and mizmor shir the converse.
  • Rabbi Shimshon Pincus (1944-2001, Shabbos Malkesa), similarly: shir is the story a song tells, the words that voice a man's happiness and thanks, and mizmor the tune within which the story is told, the wordless melody for elation too intense to put logically into words; so a perek that begins in words and rises past them is headed shir mizmor, and one that begins at that intensity and only afterwards, as it subsides, lets the words start is headed mizmor shir.

Radak on these roots

Sefer HaShorashim

ז-מ-ר

To sing and make music, with songs and their instruments; the vine branch, its pruning and the pruning knife; also a foul smell, the land's best fruit, and an animal.

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ

In עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ (Shemos 15:2), my strength and my song is Hashem, וְזִמְרָת lacks the yud of the speaker, its proper form being וְזִמְרָתי, my song. One proof is the kamatz under the resh, since a word in construct would be shorter, as וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ (Amos 5:23), the music of your harps; so too בְּיָד (Shmuel I 26:23), into a hand, has a kamatz and is properly בידי, into my hand. A greater proof than the kamatz is the sense: the word carries the pronoun as עָזִי does, the yud of עזי standing for the two words; the kamatz proves less, since words in construct are also found with a kamatz, as וּמְנָת הַמֶּלֶךְ (Divrei HaYamim II 31:3), the king's portion.

Songs and instruments

With a mem added, the noun מִזְמוֹר (Tehillim 3:1), a song; זְמִרוֹת הָיוּ־לִי חֻקֶּיךָ (Tehillim 119:54), Your statutes were songs to me; נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה (Iyov 35:10), who gives songs in the night, which some explain instead from the cutting sense, meaning cutting off, as in רֶגַע יָמֻתוּ וַֽחֲצוֹת לָיְלָה (Iyov 34:20), in a moment they die, and at midnight; and מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת (Melachim II 12:14), mezamros, basins, trumpets, the mezamros being, he says, the instruments they make music on.

Two further senses

וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־אַפָּם (Yechezkel 8:17), and behold they put the zemorah to their nose, means the foul smell. קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ (Bereishis 43:11), take of the zimrah of the land, means the choicest of the fruits of the land, which he holds close to the first sense, since the best and most praised part of a song is called zamir, זָמִיר.

The vine branch and its cutting

הַזְּמוֹרָה אֲשֶׁר הָיָה בַּעֲצֵי הַיָּעַר (Yechezkel 15:2), the zemorah that was among the trees of the forest, and וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶנּוּ (Yeshayahu 17:10), you sow it with a foreign zemorah: their sense is a vine or a single plant, but mostly the word falls on the vine. The verb is the cutting of the branch, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר (Vayikra 25:4), you shall not prune your vineyard, and the tool the branches are cut with is in וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת (Yeshayahu 18:5), he cuts the shoots with pruning knives.

זְמִיר עָרִיצִים

Rabbi Yonah explained זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה (Yeshayahu 25:5) from the cutting sense, since the word falls on the cutting of the branch, as the verb comes from it. On that reading יַעֲנֶה is like יקרא, will call, that is, Hashem will call for the cutting down of the tyrants. Radak holds the right reading takes יענה as יכניע, will subdue: the cutting that comes from Hashem will subdue the tyrants, with זמיר not in construct. It may also be of the first sense, meaning: the song and the delight the tyrants took pleasure in, He will subdue them.

The animal

וּתְאוֹ וָזָמֶר (Devarim 14:5), and the teo and the zemer, is the name of an animal; Rabbi Yonah wrote that the Arabic name for it is זוֹרָאפַ"ה.

זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּֽרוּ (תהלים מז, ז), אֲזַמֵּר לַֽי"י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵֽל (שופטים ה, ג), כִּי־טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ (תהלים קמז, א). והשם בתוספת מ"ם מִזְמוֹר לְדָוִד (תהלים ג, א). ומשקל אחר עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ (שיר השירים ב, יב). ומשקל אחר זְמִרוֹת הָֽיוּ־לִי חֻקֶּיךָ (תהלים קיט, נד), נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה (איוב לה, י). ומשקל אחר וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמָֽע (עמוס ה, כג), עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ (שמות טו, ב), חסר יו"ד המדבר ומשפטו וְזִמְרָתי והראיה שהרי"ש קמוצה, ואילו היתה מלה סמוכה היתה פחותה כמו וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ (עמוס ה, כג). וכן אֲשֶׁר נְתָֽנְךָ י"י הַיּוֹם בְּיָד (שמואל א' כו, כג), והוא קמוץ ומשפטו בידי. וראיה גדולה יותר מהקמץ, הענין כי לכינוי הוא כמו עָזִי, ויו"ד עזי עומד במקום שנים, כי נמצאו בקמץ סמוכים כמו וּמְנָת הַמֶּלֶךְ (דברי הימים ב' לא, ג), וזולתו רבים כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת (מלכים ב' יב, יד), הם הכלים שמזמרים בהם. וענין אחר וְהִנָּם שֹֽׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־אַפָּֽם (יחזקאל ח, יז), רוצה לומר הריח הרע. וענין אחר קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ (בראשית מג, יא) רוצה לומר ממיטב פירות הארץ. והוא קרוב לענין הראשון, כי מיטב השיר והמשובח שבו יקרא זמיר. וענין אחר הַזְּמוֹרָה אֲשֶׁר הָיָה בַּֽעֲצֵי הַיָּֽעַר (יחזקאל טו, ב), וּזְמֹרַת זָר תִּזְרָעֶֽנּוּ (ישעיה יז, י). ומשקל אחר וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵֽתוּ (נחום ב, ג). או בא הקבוץ בלשון זכרים ענינם גפן או נטע אחד, אבל ברוב יפול הלשון הזה על הגפן. ופירש רבי יונה מזה הענין זְמִיר עָֽרִיצִים יַֽעֲנֶֽה (ישעיה כה, ה), כי הלשון הזה יפול על כריתת הזמורה כמו שבא הפעל ממנו. ופירוש יַֽעֲנֶֽה כמו יקרא, כלומר יקרא הקדוש ברוך הוא לכריתת העריצים. והנכון לפרש יענה יכניע ופירושו הכריתה שתבא מאת השם תכניע העריצים. ויהיה זמיר בלתי סמוך, ויתכן שהוא מהענין הראשון ופירושו, הזמיר והתענוג שם תענגים בו העריצים יכניע אותם. והפעל מזה הענין רוצה לומר כריתת הזמורה, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹֽר (ויקרא כה, ד), והנפעל לֹא יִזָּמֵר וְלֹא יֵֽעָדֵר (ישעיה ה, ו). ושם הכלי שכורתין בו הזמורות וַֽחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת (מיכה ד, ג. ישעיה ב, ד), וּמַזְמְרֹֽתֵיכֶם לִרְמָחִים (יואל ד, י), וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת (ישעיה יח, ה), פודאריר"ה [פודרו"יידא] בלע"ז. ויש מפרשים מזה הענין נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּֽיְלָה (איוב לה, י), רוצה לומר כריתה כענין שנאמר רֶגַע יָמֻתוּ וַֽחֲצוֹת לָיְלָה (איוב לד, כ). וּתְאוֹ וָזָֽמֶר (דברים יד, ה), שם חיה כתב רבי יונה נקראת בלשון ערבי זוֹרָאפַ"ה [זיראפ"ה].

ש-י-רhe files it under שׁור

To sing; to look and observe; to go, from which a gift is called תְּשׁוּרָה, since one brings it; שׁוּר, a wall; and שׁוֹר, an ox.

Singing

שָׁרִים וְשָׁרוֹת (Koheles 2:8), men singers and women singers, and אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה (Shemos 15:1), then Moshe sang. The nouns are שִׁיר and שִׁירָה, a song.

Looking and watching

אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (Bamidbar 24:17), I behold him but not near. יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים (Yirmiyahu 5:26) he glosses: he watches as a man who sets a trap watches the birds when they settle, and so do they watch and lie in wait for men. Their sense, he says, is looking and observing, and from it אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי (Tehillim 59:11), Elokim will let me see those who watch me, means my enemies, since an enemy watches his enemy and observes him for harm.

The gift

וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא (Shmuel I 9:7), and there is no present to bring, תְּשׁוּרָה being as a minchah, a gift. Rabbi Yonah writes that וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן (Yeshayahu 57:9) is of this sense, that you offered a minchah before him, and Rav Saadiah Gaon explains it so too. Radak holds that the right reading is that ותשורי is as ותלכי, and you went to the king with oil; and so תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, you shall go from the top of Amanah, and יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים, he goes to men and confesses before them. From this sense of going, he says, a gift is called תשורה, because a man brings it. It may be, too, that יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים (Yirmiyahu 5:26) is of going: they go about while the trappers rest, the trappers being those who spread the nets, who rest and set no trap at night, whereas these go about all night to catch men.

The caravan

Of going too: אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָׁרוֹתַיִךְ (Yechezkel 27:25), the ships of Tarshish were your caravans, which he explains as the caravans that travel in trade; the Targum renders אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים, a caravan of Yishmaelim, by שְׁיָרַת עֲרָבָאֵי, a caravan of Arabs. Those who go by sea are called a caravan too, since many ships go together. It may also be read as those that encamp by you, from the Targum's וּשְׁרָא for וַיִּחַן (Shemos 19:2), and he encamped.

The wall, and the ox

בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר (Bereishis 49:22), daughters stride upon the wall, where שׁוּר is a wall, as the Targum of חוֹמָה is שׁוּרִין. עִקְּרוּ שׁוֹר (Bereishis 49:6), spelled with a cholam, he puts under the wall as well: they uprooted a wall. From this sense is בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ (Iyov 24:11), between their walls they make oil, שׁוּרֹת being the plural of שׁוּר: for fear of the wicked they bring the olives in and make the oil between the walls. Some explain it as between the rows of the olive trees, from Chazal's word שורה, a row (Pesachim 1:1, 2a). And שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז (Vayikra 17:3), an ox or a sheep or a goat, is the ox. Rabbi Yaakov ben Elazar puts עִקְּרוּ שׁוֹר under the ox, as a figure for a ruler, as Tanach calls great princes rams and he-goats; some take it as a real ox, that they hamstrung the cattle.

Radak’s root שׁור

אֲשֶׁר־שָׁר לַי"י (תהלים ז, א), שָׁרִים וְשָׁרוֹת (קהלת ב, ח), וְשָׁרִים כְּחֹלְלִים (תהלים פו, ז), לִֽשְׁכוֹת שָׁרִים (יחזקאל מ, מד), וַיֹּאמְרוּ כָל־הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל־יֹֽאשִׁיָּהוּ (דברי הימים ב' לה, כה). והפעל הכבד [הִפְעִיל] אָז יָֽשִׁיר־מֹשֶׁה (שמות טו, א), אָשִׁירָה נָּא לִֽידִידִי (ישעיה ה, א), וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה (שופטים ה, א), שִׁירוּ לַֽי"י (שמות טו, כא). והשם שִׁיר הַשִּׁירִים (שיר השירים א, א). ובה"א הנקבה אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת (שמות טו, א), שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ (ישעיה ה, א), וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל (עמוס ח, ג). ופעל כבד אחר [פִּעֵל] מְשֹֽׁרְרִים וּמְשֹֽׁרְרוֹת (עזרא ב, סה). קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּֽחַלּוֹן (צפניה ב, יד), פירוש קול שעיר או דומה לו מהשוכנים בחרבות ישורר בחלון. או יהיה פעל עומד. וכן וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַֽחֲצֹֽצְרוֹת מַחְצְצרִים (דברי הימים ב' כט, כח). או יהיה גם הוא יוצא ופירושו בעל השיר משורר ובעלי החצוצרות מחצצרים. וענין אחר אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (במדבר כד, יז), יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים (ירמיה ה, כו), פירוש יביט כמניח הפח שמביט על העופות כשינוחו כך דתם מביטים ומארבים לאנשים. יָשֹׁר עַל־אֲנָשִׁים (איוב לג, כז), והוא בחלם. כְּנָמֵר עַל־דֶּרֶךְ אָשֽׁוּר (הושע יג, ז), תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה (שיר השירים ד, ח), וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן (ישעיה נז, ט). והפעל הכבד [הִפְעִיל] אֲשֶׁר שֹֽׁרְרוּ אֲנָשִֽׁים (איוב לו, כד), ענינם ענין הבטה ועיון. ומזה הענין וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי (תהלים צב, יב), והוא תאר בשרק בפלס יְסוּרַי [וְסוּרַי] בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ (ירמיה יז, יג). ותאר המרובע אֱלֹהִים יַֽרְאֵנִי בְשֹׁרְרָֽי (תהלים נט, יא), כמו אויבי כי האויב מביט באויבו ומעיין בו לרעה לו כמו שנאמר וַיְהִי שָׁאוּל עוֵֹן [עוֹיֵן] אֶת־דָּוִד (שמואל א' יח, ט). וענין אחר וּתְשׁוּרָה אֵֽין־לְהָבִיא (שמואל א' ט, ז), כמו מנחה. ורבי יונה כתב ותשורי למלך, מענין זה כלומר הקרבת לפניו מנחה. וכן פירשו הגאון רבי סעדיה ז"ל. והנכון במלת ותשורי כמו ותלכי, וכן תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, וכן יָשֹׁר עַל־אֲנָשִׁים, כלומר ילך על אנשים ויתודה לפניהם. וכן אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ שָֽׁרוֹתַיִךְ מַֽעֲרָבֵךְ (יחזקאל כז, כה), פירוש השיירות ההולכים בסחורה. ותרגום אֹֽרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים (בראשית לז, כה) שְׁיָרַת עֲרָבָאֵי. ויקראו גם כן ההולכים דרך ים שיירה לפי שהולכות ספינות רבות יחד. ויתכן לפרש שרותיך החנים עליך מתרגום וַיִּֽחַן (שמות יט, ב) וּשְׁרָא. ומזה נקראת המנחה תשורה לפי שמוליך אדם אותה וּתְשׁוּרָה אֵֽין־לְהָבִיא, כמו שנקראת גם כן ארוחה [וַֽאֲרֻחָתוֹ] (מלכים ב' כה, ל). ויתכן גם כן מזה ישור כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים, כלומר ילכו כנוח בעלי היקושים והם פורשי המצודות שינוחו ולא יציבו פח בלילה והם ילכו כל הלילה הציבו משחית אנשים ילכודו. וענין אחר בָּנוֹת צָֽעֲדָה עֲלֵי־שֽׁוּר (בראשית מט, כב), בֵּֽאלֹהַי אֲדַלֶּג־שֽׁוּר (שמואל ב' כב, ל), בשרק. ובחלם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר (בראשית מט, ו). והקבוץ בקמץ כמו מן יוֹם יָמִים, רֹאשׁ רָאשִׁים. והוא בלשון נקבות עֲלוּ בְשָֽׁרוֹתֶיהָ (ירמיה ה, י). או יהיה הנפרד שָׁרָה, בפלס קָמָה ענינם חומה. ותרגום חוֹמָה (שמות יד, כב) שׁוּרִין. ומזה בֵּין־שֽׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ (איוב כד, יא), והוא קבוץ שור בשרק, כלומר מפחד הרשעים יכניסו הזיתים ויעשו השמן בין החומות. ויש מפרשים בין שורתם בין שורות הזיתים מדברי רבותינו ז"ל שורה (פסחים פרק ראשון משנה א. דף ב, ע"א). וענין אחר שׁוֹר אוֹ־כֶשֶׂב אוֹ־עֵז (ויקרא יז, ג), ובקבוץ בתנועת הו"ו שְׁוָרִים זִבֵּחוּ (הושע יב, יב), ידוע. וכתב החכם רבי יעקב בן אילעזר מזה עִקְּרוּ־שֽׁוֹר, והוא כינוי למושל כמו שכנה הכתוב השרים הגדולים באילים (שמות טו, טו) ועתודים (ישעיה יד, ט). וכן בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים לג, יז), לרוב גדולתו קראו כן. ויש מפרשים שור ממש שהיו מעקרין הבהמות כמו שנאמר זה הלשון על הבהמות אֶת־סֽוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר (יהושע יא, ו). ואף על פי שלקחו את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם אפשר שלקחו מקצתם ועקרו מקצתם כי למשא היה להם לקחת כל בהמות העיר והם היו הולכים כבורחים.

שֵּׁירוֹת, one of the ornaments. He adds no gloss of his own, only the Targum, which gives the same word for ornaments of the legs and for what is put in the jaws.

How the Targum renders

הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת (Yeshayahu 3:19), the pendants and the rings, the Targum renders עַנְקַיָא וְשֵׁירֵי, necklaces and rings; הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת (Yeshayahu 3:20), the headdresses and the anklets, it renders כְּלִילַיָא וְשֵׁירֵי רְגִלַיָא, garlands and rings of the legs; and חַחִים בִּלְחָיֶיךָ (Yechezkel 29:4), hooks in your jaws, it renders וְאֶתֵּן שִׁירִין בְּלִיסָתָךְ, and I will put rings in your jaws. He adds no gloss of his own.

Radak’s root שׁיר

הַנְּטִיפוֹת וְהַשֵּׁירוֹת (ישעיה ג, יט), ותרגומו עַנְקַיָא וְשֵׁירֵי, הַפְּאֵרִים וְהַצְּעָדוֹת (ישעיה ג, כ) תרגומו כְּלִילַיָא וְשֵׁירֵי רְגִלַיָא. וְנָתַתִּי חַחִיים [חַחִים] בִּלְחָיֶיךָ (יחזקאל כט, ד) תרגומו וְאֶתֵּן שִׁירִין בְּלִיסָתָךְ.

Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.

Sources

Rabbi Reuven Chaim Klein, "PESACH: Sing and Song," What's in a Word?, Ohr Somayach, 4 April 2020.

Rabbi Reuven Chaim Klein, "Sing and Song," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).

Cited in the essay: Bereishis 43:11 with Rashi and Rabbeinu Efrayim ben Shimshon, 47:28 with Noam Elimelech, and 49:2; Shemos 19:1 with Noam Elimelech; Vayikra 25:3; Bamidbar 24:3; Devarim 31:19; Shoftim 5:12; Shmuel I 6:12 with Avodah Zarah 24b; Yeshayahu 3:19; Tehillim 27:6 with the Vilna Gaon in Be'er Avraham, 33:2 with Rav Hirsch, 48:1 with Ibn Ezra, 104:15, and 105:2 with Ibn Ezra and Sforno; Divrei HaYamim I 16:9 with Radak; Mishnah Shabbos 5:1; Bava Metzia 25a; Malbim, Sefer HaCarmel s.v. זמר/שיר, and Yair Ohr s.v. zayin, os 9; Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer, Beiurei Shemos Nirdafim s.v. רנה/שירה/זמרה; Rabbi Yehuda Leib Edel, Redifei Maya s.v. זמר; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg; Rabbi Yitzchak Hutner; the Maharal of Prague; Rabbi Moshe Shapiro; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. שר, and Yerios Shlomo p. 530 onwards; Rabbi Shimon Dov Ber Analak, Imrei RaShaD, Shem MiShimon, os shin; Rabbi Immanuel Frances; Rabbi Yaakov Haber, with the Chasam Sofer; Rabbi Nachman of Breslov; Rabbi Shimshon Pincus, Shabbos Malkesa; Cyrus Gordon; Noam Elimelech, Likutei Shoshanah to Tehillim 68:5.