Mount Sinai
At a glance
In short
One mountain carries many names. Sinai is the best known; Tanach also calls it Har HaElokim, the Mountain of God, Har Bashan and Har Gavnunim (Tehillim 68:16), Har Chemed (Tehillim 68:17) and Chorev, Horeb (Shemos 33:6), though Shadal holds that Chorev and Sinai are two mountains, or two peaks of one. Various Midrashic sources explain how each name fits the one mountain, most of them by a play on the name: sinah, hatred; cherev, a sword; chemdah, desire; giben, a blemish, or gevinah, cheese. Some versions of the Midrash add Moriah, and whether Moriah and Sinai are then two mountains or one is disputed. The simplest resolution is that two different mountains are both named Moriah; Rabbi Berachiah Baruch Shapiro and Rabbi Naftali Katz hold that they are one mountain, brought from Yerushalayim to the wilderness for the giving of the Torah and then returned.
Distinctions
Sinai (סיני)
The mountain's best-known name alludes to sinah, hatred, which comes from that place. Opposition to the Jewish people stems from a deep hatred of and resistance to the Torah and its values, an attitude that began as opposition to the role Yisrael took on at Sinai.
Har HaElokim (הר האלהים)
Where Yisrael accepted upon themselves the Godhood of the Creator. Of all the mountains on which Hashem might have revealed His glory, Sinai was the most fitting, since it had never been worshipped by idolaters, as other mountains were. And Elokim, as against the Four-Letter Name, denotes Hashem's attribute of judgment, alluding to His role at Sinai as Judge, revealing the civil laws of the Torah (Shemos 21 onward).
Har Bashan (הר בשן)
- Ba sham, "He came there," the commentaries noting that nun and mem are close enough to interchange: Hashem's arrival at the mountain to give the Torah.
- Bi-shinav, "with his teeth": everything Yisrael enjoys with its teeth, all material success, of which agricultural plenty is the type, comes in the merit of keeping the Torah.
Har Gavnunim (הר גבננים)
- From giben (Vayikra 21:20), the blemish of abnormally long eyebrows that disqualifies a Kohen from service in the Beis HaMikdash: Sinai, clean of idolatry, "disqualified" every other mountain by contrast.
- The Midrash reads the name against gevinah, cheese: at the giving of the Torah every Jew with an ailment or handicap was healed. As cheese is made by separating the purest curds of the milk from their impurities, the whey, so at Sinai Yisrael stood in their purest state, with no physical blemish among them. Some explain the custom of eating dairy on Shavuos by this name and its comparison to cheese.
- Rabbi Shlomo Pappenheim reduces ג-ב-ן to the biliteral ג-ב, a bulge or anything that sticks out and is plainly visible: gavnunim are bulging mountains that protrude upwards and are quite conspicuous, and he connects gevinah, cheese, as likewise "mountainous" in its composition.
- Alexander Kohut (Aruch HaShalem) suggests connecting gavnunim with the Arabic jabal, mountain, through the interchange of nun and lamed, so that gavnunim just means mountainous or hilly.
Har Chemed (הר חמד)
Hashem desired (chemdah) to rest His Presence on that mountain in particular (Tehillim 68:17).
Chorev (חורב)
The name alludes to cherev, a sword: the Sanhedrin's authority to carry out capital punishment comes from the Torah received at Sinai.
Shadal (to Shemos 3:1): Chorev and Sinai are two different mountains, or two peaks of one mountain.
Moriah (מוריה)
See the question above.
Where the authorities disagree
Is Moriah the same mountain as Sinai? Some versions of the Midrash count Moriah among Sinai's names. That is difficult, since Moriah is understood to be the place on which the Beis HaMikdash was built, in Yerushalayim and not in the Sinai wilderness. Rabbi Yehudah HaLevi (1075 to 1141) implies the same identification. The Zohar explains that Moriah is so called for the abundance of sweet-smelling myrrh there, and in his Yom Shabbaton Rabbi Yehudah HaLevi writes, "He spoke through His holiness on the Mountain of Myrrh / You shall remember and guard the Seventh Day," placing the Shabbos commandments on Moriah.
- The simplest resolution is that two different mountains are both named Moriah.
- Rabbi Berachiah Baruch Shapiro (d. 1663) and Rabbi Naftali Katz (1649 to 1718), among the most prominent Ashkenazi kabbalists: Moriah and Sinai are one mountain. When Hashem gave the Torah in the Sinai wilderness He uprooted the mountain from its place in Yerushalayim, brought it to the wilderness, and afterwards returned it.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ג-ב-ן
Cheese, גְּבִנָּה, whose sense he calls known; two words Rabbi Yonah brought under this root, Radak files under גב, holding that correct.
The whole entry
One pasuk, הֲלֹא כֶֽחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵֽנִי (Iyov 10:10), did You not pour me out like milk and curdle me like cheese, of which he says ידוע, its sense is known. Rabbi Yonah brought אֽוֹ־ גִבֵּן אוֹ־דַק (Vayikra 21:20), or a hunchback or a dwarf, and הָרִים גַּבְנֻנִּים (Tehillim 68:17), many-peaked mountains, under this root. Radak has already written them under the root גב, and that, he says, is correct.
הֲלֹא כֶֽחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵֽנִי (איוב י, י), ידוע. ורבי יונה הביא בזה השרש אֽוֹ־גִבֵּן אוֹ־דַק (ויקרא כא, כ), הָרִים גַּבְנֻנִּים (תהלים סח, יז). וכבר כתבנום בשרש גב והוא הנכון.
ח-מ-ד
To desire, to covet. Its nouns name what is desired and of worth: garments of worth, the delight of the eyes, a land of desire, vineyards of delight.
Desiring, and coveting
חָמַד רָשָׁע מְצוֹד (Mishlei 12:12), the wicked desires the net, and וְחָֽמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ (Michah 2:2), they covet fields and rob them, and לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (Shemos 20:14), do not covet your fellow's house. In the passive it is נֶחְמָד לְמַרְאֶה (Bereishis 2:9), desirable to the sight, and הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב (Tehillim 19:11), more desirable than gold.
What is precious
אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַֽחֲמֻדֹת (Bereishis 27:15), the חמודות garments of Esav her elder son, are garments of worth and desirable ones; and כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה (Daniel 9:23), for you are חמודות, means a man of חמודות, that is, one who holds great excellences and good qualities. The nouns: מַחְמַד עֵינֶיךָ (Yechezkel 24:16), the delight of your eyes; אֶרֶץ חֶמְדָּה (Yirmiyahu 3:19), a land of desire; and כַּרְמֵי־ חֶמֶד נְטַעְתֶּם (Amos 5:11), you have planted vineyards of delight.
Bread of worth, or hot bread
לֶחֶם חֲמֻדוֹת (Daniel 10:3) is bread of worth and desirable. Rabbeinu Hai explained it as להם חם, bread that is hot, and like it in the words of the Chachamim (Chullin 56a), נפלה לאור ונחמדו בני מעיה, it fell into the fire and its innards were נחמדו, that is, נתחממו, they grew hot. So they too explained lechem chamudos (Yoma 76b): what is lechem chamudos? Rabbi Yehudah the son of Rav Shmuel bar Sheilach said in the name of Rav, even warm wheat bread with olives they did not eat.
חָמַד רָשָׁע מְצוֹד (משלי יב, יב), וְחָֽמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ (מיכה ב, ב), וְלֹֽא־יַחְמֹד אִישׁ אֶֽת־אַרְצְךָ (שמות לד, כד), לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ (שמות כ, יד), אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַֽחֲמֻדֹת (בראשית כז, טו), כלומר בגדים חשובים ונחמדים. חֲמוּדֹת כַּזָּהָֽב (עזרא ח, כז), כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה (דניאל ט, כג), כלומר איש חמודות רצונו לומר בעל המעלות הגדולות והמדות הטובות. והשם במשקל וּכְלֵי חֲמֻדוֹת (דברי הימים ב' כ, כה), לֶחֶם חֲמֻדוֹת (דניאל י, ג), לחם חשוב ונחמר. ורבינו האיי ז"ל פירש להם חם. ודומה לו בדברי רבותינו ז"ל (חולין נו, ע"א) נפלה לאור ונחמדו בני מעיה, כלומר נתחממו. וכן פירשו הם לחם חמודות שאמרו (יומא עו, ע"ב) מאי לחם חמודות? אמר רבי יהודה בריה דרב שמואל בר שילח משמיה דרב אפילו נהמא חמימא דחיטי בזיתי לא אכלי. והשם מַחְמַד עֵינֶיךָ (יחזקאל כד, טז), נָתְנוּ מַֽחֲמַודֵּיהֶם [מַֽחֲמַדֵּיהֶם] (איכה א, יא). ומשקל אחר כֹּל מַֽחֲמֻדֶיהָ (איכה א, ז). ומבלי מ"ם התוספת וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ (תהלים לט, יב). והקבוץ וַֽחֲמֽוּדֵיהֶם בַּל־יוֹעִילוּ (ישעיה מד, ט). ומשקל אחר אֶרֶץ חֶמְדָּה (ירמיה ג, יט), וּלְמִי כָּל־חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל (שמואל א' ט, כ). ומשקל אחר בַּחוּרֵי חֶמֶד (יחזקאל כג, ו), כַּרְמֵי־חֶמֶד נְטַעְתֶּם (עמוס ה, יא), עַל־שְׂדֵי־חֶמֶד עַל־גֶּפֶן פֹּרִיָּֽה (ישעיה לב, יב), בשש נקדות. והפעל הכבד [פִּעֵל] בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי (שיר השירים ב, ג). הנפעל נֶחְמָד לְמַרְאֶה (בראשית ב, ט), הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב (תהלים יט, יא).
ח-ר-ב
To be dry, or to dry up. A חֶרֶב is anything that cuts, sword, razor or stonecutter's tool, and the verb is to smite with one. Also to lie waste; a חָרְבָּה is a ruin.
Dryness
חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה (Bereishis 8:13), the face of the ground was dry, and וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ (Yeshayahu 19:5), and the river will be parched and dry. The nouns are חָרָבָה, dry land, and חֹרֶב, drought and heat; the adjective is פַּת חֲרֵבָה (Mishlei 17:1), a dry crust. Their sense, he says, is dryness, drying and heat.
Anything that cuts
Whatever cuts is called a חֶרֶב, whether of iron or of sharpened stone, as חַרְבוֹת צֻרִים (Yehoshua 5:2), which he reads as sharpened flints. It is a general name that is sometimes particular to the sword, and it takes in a razor, קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים (Yechezkel 5:1), take a sharp blade, a barbers' razor; the tool that stones are dressed with, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ (Shemos 20:22), for you have lifted your tool over it; and the tool that throws towers down, וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו (Yechezkel 26:9), he will break down your towers with his tools.
Lying waste
וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב (Yirmiyahu 26:9), this city shall be laid waste, with חָרְבָּה for a ruin and הֶחֳרָבוֹת for ruins.
A reading Rabbi Yonah settles
וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (Yirmiyahu 2:12), and shudder, be exceedingly dried up, he reads with a chataf kamatz under the ches, a command like שֹׁמּוּ, be astonished, earlier in the pasuk. Rabbi Yonah wrote that some read it like חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה, the face of the ground was dry, and took it too for a command, of the doubled form, on the pattern of פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב (Shemos 32:2), break off the golden rings. Rabbi Yonah refuted them on the strength of the Mesorah, which marks this חָרְבוּ as the only one of its kind, and the חָרְבוּ of the waters as one of two in a single pasuk.
Drying a river up
The same word is used of one who dries a thing out: וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב (Nachum 1:4), He dried up all the rivers; וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי (Yeshayahu 37:25), I dry up with the sole of my foot; and וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (Yirmiyahu 51:36), I will dry up her sea. What has not been dried is אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ (Shoftim 16:7), which have not been dried out. וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה (Shemos 14:21) is the sea turned to dry ground.
Drought
חֹרֶב is the dryness itself: יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה (Shoftim 6:39), let there be dryness on the fleece, and וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב (Shoftim 6:37), and dryness on all the ground. Other forms of it are בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ (Tehillim 32:4), in the droughts of summer, and וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב (Devarim 28:22), with burning heat and with drought. וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת (Yeshayahu 48:21), they did not thirst in the dry places, is the plural.
Heat with no relief
כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ (Yeshayahu 25:5) he reads as heat in a parched place, a distress that gives no rest, and so will the noise of strangers be brought down past rising again. חֹרֶב בְּצֵל עָב, heat under the shadow of a cloud, he reads as a man who has lain in a hot place and then comes into a cold one and cannot bear it; so will זמיר עריצים, the song of the tyrants, be humbled until they cannot rise.
Smiting with the sword
From the sword comes a verb of putting to the sword: חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ (Yirmiyahu 50:27), put all her bullocks to the sword, and חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם (Yirmiyahu 50:21), smite and destroy after them. In הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (Melachim II 3:23), the kings have surely smitten one another, both words are this verb: נֶחֶרְבוּ in another of its forms, and הָחֳרֵב its infinitive, of the form that names no doer.
Laying a city waste
The act has its own forms: הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר (Yeshayahu 37:18), the kings of Ashur laid waste, and מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (Yeshayahu 49:17), those who tear you down and lay you waste go out from you. The ruin left is וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב (Yeshayahu 61:4), they will renew the waste cities, and וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה (Vayikra 26:33), your cities will be a ruin. The place so left is described חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם (Yirmiyahu 33:10), waste without a man, and אֲשֶׁר יְרוּשָׁלַם חֲרֵבָה (Nechemiah 2:17), that Yerushalayim lies waste. He allows that וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (Yirmiyahu 2:12) may belong to this sense rather than to dryness.
חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (בראשית ח, יג), וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵֽשׁ (ישעיה יט, ה), הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי (ישעיה מד, כו), וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב), החי"ת תקרא בקמץ חטף והוא צווי כמו שֹׁמּוּ, וְשַֽׂעֲרוּ (שם). וכתב רבי יונה כי אנשים היו קוראים אותו כמו חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה והיו מפרשים אותו גם כן צווי מן הדגש על משקל פָּֽרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב (שמות לב, ב). והוא השיב אותם מפני המסורה שהוא על חָֽרְבוּ מאד לית רבותיה, ועל חָֽרְבוּ המים אומר המסורת שהם שנים ובפסוק. ושלא נזכר פועלו [פֻּעַל] אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ (שופטים טז, ז). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶֽחֱרִיב (נחום א, ד), וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי (ישעיה לז, כה), וְהַֽחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (ירמיה נא, לו). והשם מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָֽרָבָה מֵֽתוּ (בראשית ז, כב), וְנָֽתַתִּי יְאֹרִים חָֽרָבָה (יחזקאל ל, יב), וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָֽרָבָה (שמות יד, כא). ומשקל אחר יְהִי־נָא חֹרֶב אֶל־הַגִּזָּה (שופטים ו, לט), וְעַל־כָּל־הָאָרֶץ חֹרֶב (שופטים ו, לז), כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ (ישעיה כה, ה), חֹרֶב אֶל־מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ (ירמיה נ, לח). והקבוץ בלשון נקבות וְלֹא צָֽמְאוּ בָּֽחֳרָבוֹת (ישעיה מח, כא). ומשקל אחר בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ (תהלים לב, ד). ומשקל אחר וּבַֽחַרְחֻר וּבַחֶרֶב (דברים כח, כב), בשש נקדות. והתאר טוֹב פַּת חֲרֵבָה (משלי יז, א), וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָֽה־בַשֶּׁמֶן וַֽחֲרֵבָה (ויקרא ז, י), ענין היובש והנגוב והחמימות. ופירוש כְּחֹרֶב בציון כחום במקום ציה שהיא צרה שאין לה הנחה כן תכניע שאון זרים הכנעה בלי תקומה. חֹרֶב בְּצֵל עָב (ישעיה כה, ה), כמו מי ששכב במקום חם ואחר כך בא במקום קר זהו בצל עב שלא יוכל לסבול כן יענה ויכניע זמיר עריצים עד שלא יוכלו לקום. וענין אחר חֶרֶב לַֽי"י וּלְגִדְעֽוֹן (שופטים ז, כ), וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים (יחזקאל ה, א), מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם (איוב מא, יח), בשש נקדות. כל דבר הכורת יקרא חרב, או ברזל או החדורה כמו חַֽרְבוֹת צֻרִים, (יהושע ה, ב), רצונו לומר חדורי הצורים. והוא שם כלל פעמים ופעם פרט על הסייף כמו ויעש לו אהוד חֶרֶב, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים (ישעיה ב, ד), והדומים להם. ועל התער קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה (יחזקאל ה, א). וכן נקראת המקבת שמסתתין בה האבנים חרב כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַֽתְּחַֽלְלֶֽהָ (שמות כ, כב). וכן הכשיל שמפילין בו המינים וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָֽיו (יחזקאל כו, ט), הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּֽלְלוֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב (ירמיה לג, ד), [בְּחַרְבֹֽתֵיהֶם] סָבִֽיב (דברי הימים ב' לד, ו). והפעל מזה חִרְבוּ כָּל־פָּרֶיהָ (ירמיה נ, כז), חֲרֹב וְהַֽחֲרֵם אַֽחֲרֵיהֶם (ירמיה נ, כא). והנפעל נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (מלכים ב' ג, כג). והמקור שלא נזכר פועלו [הָפְעַל] הָֽחֳרֵב נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (שם). ומשקל אחר וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב (ירמיה כו, ט), וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָֽבוּ (ישעיה ס, יב), וְהֶעָרִים הַנּֽוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה (יחזקאל יב, כ), לְמַעַן יֶֽחֶרְבוּ וְיֶֽאְשְׁמוּ (יחזקאל ו, ו). ויתכן מזה הענין וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב). והנפעל עִיר נֶחֱרֶבֶת (יחזקאל כו, יט), וְעָרָיו בְּתֽוֹךְ־עָרִים נַֽחֲרָבוֹת (יחזקאל ל, ז). והכבד [הִפְעִיל] הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר (ישעיה לז, יח), הֶחֱרַבְתִּי חֽוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר (צפניה ג, ו) וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ (שופטים טז, כד), מְהָֽרְסַיִךְ וּמַֽחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵֽאוּ (ישעיה מט, יז), בְּתוֹךְ עָרִים מָֽחֳרָבוֹת (יחזקאל כט, יב). ושלא נזכר פעלו אִמָּֽלְאָה הָֽחֳרָֽבָה (יחזקאל כו, ב). והתאר חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם (ירמיה לג, י), אֲשֶׁר יְרֽוּשָׁלַם חֲרֵבָה (נחמיה ב, יז), וְנִבְנוּ הֶֽחֳרָבֽוֹת (יחזקאל לו, לג), בקמץ הרי"ש והוא משקל אחר. ובצרי הרי"ש וְהֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת וְהַֽנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת (יחזקאל לו, לה), כֵּן תִּהְיֶינָה הֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת (יחזקאל לו, לח), וקמץ החי"ת בהם לתפארת. והשם וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב (ישעיה סא, ד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י). ובה"א הנקבה וְעָֽרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּֽה (ויקרא כו, לג), וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה (יחזקאל ה, יד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י), אבל כְּשֻֽׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת (יחזקאל יג, ד) הוא משקל אחר האחד ממנו חֳרָבָה בשקל בַּֽסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב' ב, א), ואפשר שהוא תאר. וְדָרְשׁוּ מֵֽחָרְבוֹתֵיהֶֽם (תהלים קט, י), כלם ענין חרבה וידוע.
ש-נ-א
To hate, a sense he calls known; some uses are not real hatred but loving another more, as Leah was called hated.
Hate that is not hate
כִּֽי־ שְׂנוּאָה לֵאָה (Bereishis 29:31), that Leah was hated: her husband did not hate her, but because he loved Rachel more, Leah was called hated. So too הָֽאַחַת אֲהוּבָה וְהָֽאַחַת שְׂנוּאָה (Devarim 21:15), the one beloved and the one hated.
The forms
The one who hates, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ (Bamidbar 10:35), and let those who hate You flee from before You; the one hated, גַּם־לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ (Mishlei 14:20), the poor man is hated even by his neighbour; and the adjective, הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה (Devarim 21:15), the firstborn son is the hated one's, built like נְבִיאָה, a prophetess.
אֲשֶׁר שָׂנֵא י"י אֱלֹהֶֽיךָ (דברים טז, כב), שְׂנֵאתֶם אֹתִי (בראשית כו, כז), שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ (דברים יט, יא), שֹׂנְאֵי בָצַע (שמות יח, כא), כִּֽי־שְׂנוּאָה לֵאָה (בראשית כט, לא). והתאר הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָֽה (דברים כא, טו), בפלס נְבִיאָה. וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתֽוֹ (בראשית לז, ח). כִּי גְדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ (שמואל ב' יג, טו), בְּשִׂנְאַת י"י אֹתָנוּ (דברים א, כז), מקור או שם סמוך משנאה. ומקור אחר יִרְאַת י"י שְֽׂנֹאת רָע (משלי ח, יג). והנפעל גַּם־לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ (משלי יד, כ). והכבד [פִּעֵל] הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ י"י אֶשְׂנָא (תהלים קלט, כא) וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶֽיךָ (במדבר י, לה), ענינם ידוע. ויש בהם שאינה שנאה ממש כמו כִּֽי־שְׂנוּאָה לֵאָה (בראשית כט, לא), לא היה שונא אותה, אלא לפי שהיה אוהב רחל יותר קרא לאה שנואה. וכן הָֽאַחַת אֲהוּבָה וְהָֽאַחַת שְׂנוּאָה (דברים כא, טו).
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "The Mountain of Many Names," What's in a Word?, 29 May 2017.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "More Cheese Please," What's in a Word?, Ohr Somayach, 4 June 2022.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "The Mountain of Many Names," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Tehillim 68:16-17; Shemos 21 onward, 33:6; Vayikra 21:20; the Midrash; the Zohar; Rabbi Yehudah HaLevi, Yom Shabbaton; Rabbi Berachiah Baruch Shapiro; Rabbi Naftali Katz; Rabbi Shlomo Pappenheim, Yerios Shlomo, Cheshek Shlomo s.v. גב, and Cheshek Shlomo s.v. שף) יריעות שלמה עמ' 347 (מהדו"ח; Alexander Kohut, Aruch HaShalem; Shadal to Shemos 3:1.