action
sin
At a glance
In short
Chet, sin, is the lightest of the three; set beside the other two, it is the inadvertent sin (shogeg). Avon is iniquity, the wanton or intentional sin (meizid). Pesha is the rebellious sin, done to defy Hashem. That is how the Gemara grades them (Yoma 36b), and the vidui confesses them in that ascending order: "I have sinned, I have done iniquity, I have rebelled." Malbim and Peirush HaRokeach each divide them slightly differently. Rabbi Netanel Weil writes that the difference between chet and avon shows only when the two stand together; alone, either one takes in every kind of sin and means simply "sin." Aveirah, the Rabbinic catch-all, is transgression.
The Kohen Gadol's vidui
In the Yom Kippur confessionals we mimic the vidui of the Kohen Gadol in the Beis HaMikdash. The Mishnah (Yoma 4:2) relates that when the Kohen Gadol confessed his own sins and his household's he admitted specifically to three kinds: chet, avon and pesha. These are different degrees of sin, and the Gemara (Yoma 36b) explains chet as an inadvertent sin, the state of mind called shogeg, avon as a wanton or intentional sin, meizid, and pesha as a sin of rebellion. There are, however, other ways of explaining the differences.
Distinctions
Chet (חטא)
Root ח-ט-א, whose plain sense is to miss, to lack. Near the end of David HaMelech's life, when his oldest surviving son Adoniyahu began proclaiming himself king, Batsheva came before David demanding that he keep his promise that Shlomo would succeed him, saying that if Adoniyahu secures the throne "then I and my son Shlomo will be chataim" (Melachim I 1:21).
- Rashi explains chet there as "lacking": Batsheva and Shlomo would be lacking the royal titles due them.
- Probably based on Rashi's comment, the Vilna Gaon (Mishlei 1:10, 13:6) writes that a chet is a sin through a lacking, that is, the failure to perform a positive mitzvah.
- Rabbi Yechezkel Landau (1713-1793) also takes chet as the lack of fulfilling a positive mitzvah, but synthesizes it with the Gemara's inadvertent sin by making it specifically the failure to fulfill the mitzvah of repenting after one has sinned inadvertently.
- Rabbi Moshe Shapiro (1935-2017) defends the classic Rabbinic definition of chet as an inadvertent sin, and still draws a lesson from Rashi's "lack": a chet is the failure to achieve a goal, more than the lack of something, the sinner deviating from the goal of mankind and missing his intended objective.
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau (1740-1814), similarly: chet denotes the sinner's lack of intention or mindfulness when committing his sin.
- Malbim, whose approach is slightly different, holds that all three words could refer to an offense committed on purpose, differing in motive: a chet is a sin committed because a person was swayed by his physical temptations and purposely indulged in what he knew to be wrong.
- Peirush HaRokeach: inadvertent, as the Gemara has it.
- HaKsav VeHaKabbalah (to Bereishis 4:7): chatas can also mean the punishment that follows the sin (see Zecharyah 14:19).
Avon (עון)
Root ע-ו-ה, crooked.
- Gemara: the wanton or intentional sin, meizid.
- Pappenheim: the sin of one who "thinks too much," wrongly concluding that sinning is the proper way to go and acting accordingly.
- Malbim: a sin a person commits because his intellect had been negatively persuaded, causing him to stray.
- Peirush HaRokeach, which slightly disagrees with the Gemara's way of dividing the three: avon is specifically a sin from which one derived physical pleasure or gained some other benefit.
Pesha (פשע)
Root פ-ש-ע.
- Gemara: the sin of rebellion.
- Pappenheim: the sinner knows his forbidden actions are completely wrong and should not be done, and carries them out anyway in order to rebel against Hashem.
- Malbim: the iniquities of one who shamelessly sins as a way of rebelling against Hashem.
- Peirush HaRokeach: simply the willful sin (having given avon the sense of benefit).
In another account, Rabbi Shlomo Pappenheim asserts that rebellion is not the primary meaning of pesha at all: it primarily denotes negligence that comes about through laziness. The poshea does not try to rebel against or anger the one he sins against; his indolence shows that he does not care about the repercussions of his actions, as the term poshea is used of a watchman who did not live up to the vigilance expected of him (see Shemos 22:8; Bava Kamma 21b, 29a). Before a king, and especially before the King of kings, a higher degree of mindfulness is expected, and laziness and apathy slight the king's honor; it is in this sense that pesha was borrowed to mean rebellion.
Radak (to Tehillim 25:7, chatos ne'urai ufesha'ai al tizkor): the sins of youth are called chataos, since a man's mind does not yet rule him and there is no pesha, which is rebellion; once he sins deliberately, from twenty years and up, knowing and transgressing, he is a posheia, a rebel against the Master who commanded him.
Aveirah (עבירה)
A fourth term, in Rabbinic sources but not in Tanach. It literally means "transgression" or "violation," and although it once referred specifically to crimes of indecency it now serves colloquially as a general term for every kind of wrongdoing.
- Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785-1865): aveirah comes from the root ע-ב-ר, which means "passes" in a physical sense, the idea being that a man morally passes over his own thoughts so as not to focus on the nefariousness of his deeds.
- Ibn Ezra (to Tehillim 78:59): evrah, anger, is from crossing, what provokes wrath having crossed the limit of forbearance. From this, Rabbi Eliyahu Benamozegh (Eim LaMikra to Devarim 3:26) explains aveirah, sin, as passing beyond the bounds the Torah sets.
- Rabbi Klein suggests that one who commits an aveirah has crossed a Rabbinic red line, noting that the Gemara (Shabbos 40a) holds that even a person who violates a Rabbinic prohibition can be called an avaryan.
How sharp are the categories?
Rabbi Netanel Weil (1687-1769) writes that the differences between chet and avon are apparent only when the two terms stand juxtaposed to each other. In such a context chet means whatever chet means and avon whatever avon means; but when either appears on its own, without the other, it includes all types of sin, the specific type it otherwise names among them.
Nor, Rabbi Klein says, is the classifying black and white. In Hilchos Teshuvah the Rambam codifies the penitent's obligation to confess by saying chatati, aviti, pashati, the same formula the Kohen Gadol said in the Beis HaMikdash. Rabbi Yosef Babad (1801-1874) in Minchas Chinuch writes that one need not necessarily make all three declarations, but should confess whatever sins are relevant in the situation. Rabbi Elazar Menachem Mann Shach (1899-2001) disagrees and holds that the Rambam's wording implies one should always recite all three, for two reasons: because the formula instituted for the vidui includes all three types of sin, and because no sin is so clear-cut as to fit fully into one of the three categories, every sin carrying elements of all of them. A man may have sinned inadvertently and the sin still carry elements of wantonness and rebelliousness, or he may have sinned rebelliously and the sin still carry traces of inadvertency or of pure wantonness.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ח-ט-א
To sin; to make another sin, or a stone miss. The offering for a sin is called חַטָּאת after it, and its service takes sin away; it can also mean sin's punishment.
Missing
אֶל־הַֽשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִֽא (Shoftim 20:16), at a hair and not miss, which he explains as not making the stone miss.
Sinning against someone
וְֽחֹֽטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ (Mishlei 8:36), he who sins against me wrongs his own soul: וְֽחֹֽטְאִי is one who sins against me. שְׁאוֹל חָטָֽאוּ (Iyov 24:19) he reads as they sinned as far as the grave, that is, until they die. And וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִֽים (Melachim I 1:21), I and my son Shlomo will be offenders, he takes to mean that it will seem we are offenders before you, having nothing to do with the kingship. Some explain it as a word put for David out of respect, meaning that the sin would be David's.
Making another sin
פֶּן־ יַֽחֲטִיאוּ אֹֽתְךָ לִי (Shemos 23:33), lest they make you sin against Me, and אֲשֶׁר־ הֶֽחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל (Melachim II 3:3), who made Yisrael sin. In another form, אָֽנֹכִי אֲחַטֶּנָּה (Bereishis 31:39), which he explains: the fault of it would be on me, and I would pay you its like.
Taking the sin away
וְחִטְּאוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ (Yechezkel 43:22) he explains as removing a man's sin through the service of the mizbe'ach, and הַכֹּהֵן הַֽמְחַטֵּא אֹתָהּ (Vayikra 6:19) is the kohen who performs its service, so that the offering is made by his hand and he removes a man's sin with it. In the same way הוּא יִתְחַטָּא ־בוֹ (Bamidbar 19:12), which Radak reads as removing his sin by its sprinkling. מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּֽאוּ (Iyov 41:17) he explains as: they will be clean of all other breakings when they speak of the might of Livyasan. In וְכָל־בֶּגֶד וְכָל־כְּלִי־עוֹר וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל־כְּלִי־עֵץ תִּתְחַטָּֽאוּ (Bamidbar 31:20), and every garment, every vessel of leather, all work of goats' hair and every vessel of wood, you shall purify yourselves, the verb is not transitive, as some have thought, but intransitive, as every reflexive form is: since it says above, you shall purify yourselves, you and your captives, this one says that together with every garment, all work of goats' hair and every vessel of wood you shall purify yourselves, for their purification will not be complete until all the garments and the vessels too are purified along with them.
Where the word is the punishment
זֹאת תִּֽהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם (Zecharyah 14:19), this will be the חַטַּאת of Mitzrayim, he explains as the punishment of the sin they sinned; and in the same way כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (Bereishis 15:16), for the עֲוֹן of the Emori is not yet full, where it is the punishment of the iniquity.
חָטָא יִשְׂרָאֵל (יהושע ז, יא), חֵטְא חָֽטְאָה יְרוּשָׁלַם (איכה א, ח), שְׁאוֹל חָטָֽאוּ (איוב כד, יט), פירושו עד שאול חטאו כלומר עד שימותו, וְחָטָאת עַמֶּֽךָ (שמות ה, טז), בחלוף ה"א הנקבה בתי"ו והרפות האל"ף. בְּכָל־חֵטְא אֲשֶׁר יֶֽחֱטָא (דברים יט, טו), וָֽאֶחְשׂךְ גַּם־אָֽנֹכִי אֽוֹתְךָ מֵֽחֲטוֹ־לִי (בראשית כ, ו), בו"ו תמורת האל"ף למ"ד הפעל. חֹטִאים לַֽי"י לֶאֱכֹל עַל־הַדָּם (שמואל א' יד, לג), האל"ף נחה. וְֽחֹֽטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ (משלי ח, לו), פירושו חוטא לי. והתאר הִנֵּה עֵינֵי אֲדֹנָי י"י בַּמַּמְלָכָה הַֽחַטָּאָה (עמוס ט, ח), רָעִים וְחַטָּאִים לי"י (בראשית יג, יג), וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִֽים (מלכים א' א, כא), כלומר ידמה שנהיה חטאים לפניך שלא יהיה לנו בענין המלוכה דבר. ויש מפרשים כי הוא כינוי לדוד דרך מוסר רוצה לומר כי החטא יהיה על דוד וכמהו וְחָטָאת עַמֶּֽךָ (שמות ה, טז), וְאֹיְבֵינוּ יִלְֽעֲגוּ־לָֽמוֹ (תהלים פ, ז), וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם (תהלים קו, כ). והשם בְּכָל־חֵטְא אֲשֶׁר יֶֽחֱטָא (דברים יט, טו), רַק חֲטָאֵי יָֽרָבְעָם בֶּן־נְבָט (מלכים ב' י, כט). ובתוספת הה"א חֲטָאָה גְדֹלָה (שמות לב, כא). ובהדגש וְכַֽעֲבוֹת הָֽעֲגָלָה חַטָּאָֽה (ישעיה ה, יח), וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה (שמות לד, ז), ובהרפות האל"ף וחלוף הה"א בתי"ו וְנֽוֹדְעָה הַֽחַטָּאת (ויקרא ד, יד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] פֶּן־יַֽחֲטִיאוּ אֹֽתְךָ לִי (שמות כג, לג), אֲשֶׁר־הֶֽחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל (מלכים ב' ג, ג). ובא חסר האל"ף אֲשֶׁר־הֱחֱטִי [הֱחֱטִיא] אֶת־יִשְׂרָאֵל בָּהּ הָלָךְ (מלכים ב' יג, ו) דאַךְ לֹא־סָרוּ (שם). וכן לְמַעַן הַֽחֲטִי [הַֽחֲטִיא] אֶת־יְהוּדָֽה (ירמיה לב, לה). מַֽחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר (ישעיה כט, כא), אֶל־הַֽשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִֽא (שופטים כ, טז), כלומר יחטיא האבן. ופעל הכבד אחר [פִּעֵל] אָֽנֹכִי אֲחַטֶּנָּה (בראשית לא, לט), כלומר שיהיה החטא עלי ואשלם לך כמוה. ונקרא הקרבן שמביאין על החטא על שמו בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָֽעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַֽחַטָּאת (ויקרא ו, יח). ובא חסר האל"ף וּשְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד לְחַטָּֽת (במדבר טו, כד). וְחִטְּאוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ (יחזקאל מג, כב), פירוש יסיר חטא האדם בעבודת המזבח. הַכֹּהֵן הַֽמְחַטֵּא אֹתָהּ (ויקרא ו, יט), העובר עבודותיה ונעשית החטאת על ידו ומסיר חטא האדם בה. וכן וַיִּשְׁחָטֵהוּ וַֽיְחַטְּאֵהוּ (ויקרא ט, טו). ועל הדרך הזה ההתפעל הוּא יִתְחַטָּא־בוֹ (במדבר יט, יב), כלומר יסיר חטאתו בהזאתו, תִּֽתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי (במדבר לא, יט), מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּֽאוּ (איוב מא, יז), פירוש מכל שברים אחרים יהיו נקיים כשיזכירו גבורת לויתן. ועור נפרשו בשרש שָׁבַר. וְכָל־בֶּגֶד וְכָל־כְּלִי־עוֹר וְכָל־מַֽעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל־כְּלִי־עֵץ תִּתְחַטָּֽאוּ (במדבר לא, כ) איננו יוצא כאשר חשבו אנשים אלא עומד כמשפט כל התפעל. ולפי שאמר למעלה תִּֽתְחַטְּאוּ (במדבר לא, כ) אתם ושביכם אמר ועם כל בגד וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו, כי לא תהיה טהרתם שלימה עד שיטהרו עמכם גם כל הבגדים והכלים. זֹאת תִּֽהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם (זכריה יד, יט) עונש החטאת שחטאו. ובזה הדרך כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (בראשית טו, טז), עונש העון.
ע-ב-ר
To pass or cross over, transgress, outstrip, bar across. עֵבֶר is a side and an עִבְרִי of Ever's family. Also anger, grain and pregnancy; בַּעֲבוּר, because of.
Passing into a covenant
לְעָבְרְךָ בִּבְרִית (Devarim 29:11), for you to pass into a covenant, which he explains from the practice itself: the slaughtered animal or bird is cut in two and the parties to the covenant pass between the pieces, as אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה (Bereishis 15:17), which passed between these pieces. לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ (Devarim 17:2), to transgress His covenant, is not the same: it means to forsake and abandon the covenant and pass over it, as though it said מעל בריתו, away from His covenant. וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם (Yirmiyahu 8:13) he explains: I gave them the mitzvos, and they pass them off from themselves and leave them. וּמַיִם לֹא יַעַבְרוּ פִיו (Mishlei 8:29), and the waters shall not pass His word, is that they do not pass beyond what He says but do as He commanded; and זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי (Tehillim 17:3) he reads: my mouth does not pass beyond my thought, but as my mouth is so is my thought, for I am not one thing in the mouth and another in the heart.
Crossing, and the ford
מַעֲבַר יַבֹּק (Bereishis 32:23), the ford of Yabok, and עָבְרוּ מַעְבָּרָה (Yeshayahu 10:29), they have crossed the ford. Where the verb takes an object it is to bring across or to pass through: הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ (Melachim II 21:6), he passed his son through the fire. מַעֲבִרִים (Shmuel I 2:24), said of Hashem's people, he explains as turning them away, keeping them from coming to the Beis HaMikdash to bring offerings. Some read it as in וַיַּעֲבִירוּ קוֹל (Shemos 36:6), they passed word round; on that reading the sense is: I hear that people are passing word about you that you sin, and are murmuring against you.
The noun הָעֲבָרָה
The noun is הָעֲבָרָה, a crossing: וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ (Shmuel II 19:19), and the crossing went over to bring the king's household across. Some take הָעֲבָרָה as a name for the small boat that ferries, in which people cross the breadth of a river.
Money that passes
עֹבֵר לַסֹּחֵר (Bereishis 23:16), current with the merchant. The silver, he says, is sometimes taken in by the merchant and sometimes paid out by him, so that it is always passing to and from his hand.
Outstripping
וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן (Yirmiyahu 23:9), like a man whom wine has passed over, he explains as the wine having passed over him and made him drunk; or as its having got past him, being stronger than he, as in וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי (Shmuel II 18:23), he outran the Kushi, that is, ran faster than he and passed him; and so עָבְרוּ דִבְרֵי רָע (Yirmiyahu 5:28), they did worse than other wicked men had done.
A side, and a Hebrew
מֵעֵבֶר הַנָּהָר (Shmuel II 10:16), from the side of the river, and מִכָּל עֲבָרָיו (Melachim I 5:4), on all his sides. עִבְרִי אָנֹכִי (Yonah 1:9), I am a Hebrew, he takes as being of the family of Ever. וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ (Shemos 25:37), and it shall give light over against its face, he explains: the mouths of the six lamps at the heads of the branches that come out of its sides are turned toward the middle one, so that the light of the lamps falls on the face of the middle shaft, which is the body of the menorah.
Another sense: barring across
In another sense, וַיְעַבֵּר (Melachim I 6:21), with בְּרַתּוּקוֹת זָהָב, chains of gold, means ויבריח, he barred across. The Targum of מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה (Shemos 26:28), barring from end to end, is מַעְבַּר מִן סְיָפֵי לִסְיָפֵי, passing across from end to end.
Anger
עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ (Mishlei 26:17), one who passes by and grows angry at a quarrel not his own, and וַיִּתְעַבֵּר (Devarim 3:26), and He was angry. The noun is עֶבְרָה, as עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה (Tehillim 78:49), wrath and indignation and trouble. Their sense, he says, is wrath and burning anger.
The grain, and because of
מֵעֲבוּר הָאָרֶץ (Yehoshua 5:11), the grain of the land; he suggests that the grain of the year past may be called עבור while that of the year coming is תבואה. And בַּעֲבוּר is because of, as בַּעֲבוּר דָּוִד (Tehillim 132:10), for David's sake. He remarks that the word is not rightly used without its bet, as some of the paytanim use it.
Pregnancy
שׁוֹרוֹ עִבַּר (Iyov 21:10), his bull breeds: this usage is well known in the words of Chazal, פרה מעוברת, a cow in calf (Bava Kamma 9:1, 93b), and they use it often; the sense of שׁוֹרוֹ עִבַּר he has explained at the root גָּעַל. His father takes וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו (Yeshayahu 16:6) in this sense, of conceiving. On that reading בַּדָּיו are his sons, and they are לֹא כֵן, not so, because his sons are no true sons, being mamzerim; one who considered the conception from Lot their father would not have been proud.
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם (בראשית לג, ג), וְעָֽבַרְתִּי בְאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם (שמות יב, יב). וְיַֽעֲבֹר עָלַי מָֽה (איוב יג, יג), פירוש מה שיעבור. וּמֵֽאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַֽעֲבֽוֹר (ישעיה מ, כז). לְעָבְרְךָ בִּבְרִית (דברים כט, יא), לפי שדרך הברית הוא לעבור בין בתרי הבהמה או העוף השחוט כי לכך יבתרו אותו ויעברו בעלי הברית בין הבתרים. וכן אמר בברית אברהם אבינו עם הקדוש ברוך הוא אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵֽלֶּה (בראשית טו, יז). וכן וַיַּֽעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָֽיו (ירמיה לד, יח), לפיכך אמר לְעָבְרְךָ בִּבְרִית. ואין כך לַֽעֲבֹר בְּרִיתֽוֹ (דברים יז, ב), כי רוצה לומר שיטוש ויעזוב הברית ויעבור עליו כאילו אמר מעל בריתו. וכן וְגַם עָֽבְרוּ אֶת־בְּרִיתִי (יהושע ז, יא), פירוש מעל בריתי. וָֽאֶתֵּן לָהֶם יַֽעַבְרֽוּם (ירמיה ח, יג), ואתן להם המצות והם יעבירום מעליהם ויניחום. וּמַיִם לֹא יַֽעַבְרוּ־פִיו (משלי ח, כט), לא יעברו על מאמרו אלא כמו שצוה כן יעשו. זַמֹּתִי בַּל־יַֽעֲבָר־פִּֽי (תהלים יז, ג), מחשבי לא יעבר פי אלא כפי כן מחשבי כי אינני אחד בפה ואחד בלב. וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹד [אֶעֱבוֹר] (ירמיה ב, כ), פירוש לא אעבור בבריתך. והפעל הכבד [הִפְעִיל] הֶֽעֱבִיר אֹתוֹ לֶֽעָרִים (בראשית מז, כא). ובא לָמָה הֵֽעֲבַרְתָּ הַֽעֲבִיר (יהושע ז, ז) שלא כמנהג כי הה"א נקודה בצרי והעי"ן בשוא ופתח. וכבר זכרנוהו בחלק הדקדוק. וַיִּקָּחֵם וַֽיַּֽעֲבִרֵם (בראשית לב, כד), וְהַֽעֲבַרְתָּ שׁופר תרועה (ויקרא כה, ט), מַֽעֲבִרִים עַם־י"י (שמואל א' ב, כד), פירוש מעבירים אותם מלבוא לבית המקדש לזבוח. ויש מפרשים כמו וַיַּֽעֲבִירוּ קוֹל (שמות לו, ו), כלומר אני שומע כי עם מעבירים קול עליכם שאתם חוטאים ומרננים עליכם. וְהַֽעֲבַרְתִּי אֶת־אֹיְבֶיךָ בְּאֶרֶץ לֹא יָדָעְתָּ (ירמיה טו, יד), פירוש אעביר אותך אל אויביך. וְהֽוּא־יָֽרָה הַֽחֵצִי לְהַֽעֲבִרֽוֹ (שמואל א' כ, לו), להעביר הנער או מקום המטרה. וְהֶֽעֱבִיר אֶת־בְּנוֹ בָּאֵשׁ (מלכים ב' כא, ו), וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְכֵּן [בַּמַּלְבֵּן] (שמואל ב' יב, לא), פירוש העבירם ושרפם במלבן והוא מקום שריפת הלבנים. והשם וְעָֽבְרָה הָֽעֲבָרָה לַֽעֲבִיר אֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ (שמואל ב' יט, יט). ויש מפרשים הָֽעֲבָרָה תאר לספינה הקטנה המעברת שעוברין בה את רחב הנהר. ומשקל אחר מַֽעֲבַר יַבֹּֽק (בראשית לב, כג), ובה"א הנקבה עָֽבְרוּ מַעְבָּרָה (ישעיה י, כט). והקבוץ עַל הַֽמַּעְבְּרוֹת (יהושע ב, ז), בשוא. וְהַמַּעְבָּרֹות נִתְפָּשׂוּ (ירמיה נא, לב), בקמץ. ועל דרך ההשאלה עֹבֵר לַסֹּחֵֽר (בראשית כג, טז), לפי שהכסף פעמים לוקח אותו הסוחר ופעמים נותן אותו כאילו הוא עובר ושב תמיד ליד הסוחר. וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן (ירמיה כג, ט), פירוש עבר עליו היין והשכירהו. או עבר אותו כלומר שהיה יותר חזק ממנו כמו וַיַּֽעֲבֹר אֶת־הַכּוּשִֽׁי (שמואל ב' יח, כג), כלומר רץ יותר ממנו ועברו. וכן עָֽבְרוּ דִבְרֵי־רָע (ירמיה ה, כח), יותר עשו רעות ממה שעשו רעים אחרים. עִבְרִי אָנֹכִי (יונה א, ט),ממשפחת עבר. מֵעֵבֶר הַנָּהָר (שמואל ב' י, טז), בחמש נקדות, מצד הנהר. אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו (יחזקאל א, ט), אל צד פניו כלומר הצר שכנגד פניו. אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ (ישעיה מז, טו). מִכָּל־עֲבָרָיו (מלכים א' ה, ד), מכל צדדיו. אַתֶּם תִּֽהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד (שמואל א' יד, מ), לצד אחד. וְהֵאִיר עַל־עֵבֶר פָּנֶֽיהָ (שמות כה, לז), פירוש שיהיו פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדדיה מסובבין כלפי האמצעי שיהיה אור הנרות על צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה. וענין אחר וַיְעַבֵּר בְּרַתּיּקוֹת [בְּרַתּוּקוֹת] זָהָב (מלכים א' ו, כא), ויבריח. תרגום מַבְרִחַ מִן־הַקָּצֶה אֶל־הַקָּצֶֽה (שמות כו, כח) מַעְבַּר מִן סְיָפֵי לִסְיָפֵי. וענין אחר [הִתְפָּעֵל] עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹּֽא־לֽוֹ (משלי כו, יז), וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵֽחַ (משלי יד, טז), מִתְעַבְּרוֹ חוֹטֵא נַפְשֽׁוֹ (משלי כ, ב), רוצה לומר מתעבר בו. וּבְנַֽחֲלָתוֹ הִתְעַבָּֽר (תהלים עח, סב), הִתְעַבַּרְתָּ עִם־מְשִׁיחֶֽךָ (תהלים פט, לט), וַיִּתְעַבֵּר י"י בִּי (דברים ג, כו). והשם עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה (תהלים עח, מט), אֶת־דּוֹר עֶבְרָתֽוֹ (ירמיה ז, כט), לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָֽלוּ (איוב כא, ל), הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי (תהלים ז, ז), בפתח העי"ן. הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ (איוב מ, יא), בסגול לבן נפתלי ולבן אשר בפתח עַבְרוֹת, ענינם הקצף והחרון. וַיֹּאכְלוּ מֵֽעֲבוּר הָאָרֶץ (יהושע ה, יא), מדגן הארץ. תרגום דָּגָן (בראשית כז, כח) עִיבוּר. ויתכן לומר כי אשר הוא משנה שעברה יקרא עבור ואשר הוא משנה הבאה יקרא תבואה. וכתב אדוני אבי ז"ל בחיבור הלקט מענין זה וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶֽה (משלי כב, ח). אמר בראש הפסוק זורע עולה יקצר און, ושבט הוא השבט שחובטין בו את התבואה אמר כי יכלה השבט קודם שיוציא מקצירו תבואה. וְאוּלָם בַּֽעֲבוּר זֹאת (שמות ט, טז), בגלל כך וכך. בַּֽעֲבוּר דָּוִד (תהלים קלב, י), בגללו. בַּֽעֲבוּר טָֽמְאָה תְּחַבֵּל (מיכה ב, י), בעבור שטמאה חחבל, בַּֽעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו (תהלים קה, מה), בעבור שישמרו. וְאֶבְיוֹן בַּֽעֲבוּר נַֽעֲלָֽיִם (עמוס ב, ו), מכרו האביון בגלל נעלים שיקחו עליו. ואיננו נכון להשתמש בו מבלי הבי"ת כמו שעושין מקצת הפייטים. בַּֽעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ (שמואל ב' יב, כא), ענינו בעוד שהילד חי. או פירושו בעבור הילד כשהיה חי צמת ותבך. ונוספת בו למ"ד שפירושה גם כן בעבור כִּי לְבַֽעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם (שמות כ, יז). והכפל לתוספת ביאור כמו בי"ת בְּתוֹךְ ובי"ת בְּבֵין חָצִיר . [פִּעֵל] שׁוֹרוֹ עִבַּר (איוב כא, י), זה הלשון ידוע בדברי רבותינו ז"ל (בבא קמא פרק תשיעי משנה א. דף צג, ע"ב) פרה מעוברת וכיוצא בזה שנשתמשו בזה הלשון הרבה. וענין שׁוֹרוֹ עִבַּר פירשנו בשרש גָּעַל. וכתב אדוני אבי ז"ל בענין זה וְעֶבְרָתוֹ לֹא־כֵן בַּדָּֽיו (ישעיה טז, ו). פירוש בדיו בניו. ואמר לא כן כי בניו אינכם בנים כי ממזרים הם, ואילו היה מסתכל בהריון שהיה מלוט אביהם לא היה מתגאה.
ע-ו-ה
Twisting, the sense of every form: to be bent awry, to act perversely. עָוֹן is iniquity, and at times the punishment for iniquity.
Twisted
The sense of all of them is עוות, twisting, and it is well known: נַֽעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד (Tehillim 38:7), I am bent awry, I am bowed very low; וְנַֽעֲוֵה לב (Mishlei 12:8), one twisted of heart; אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ (Shmuel II 19:20), what your servant did perversely; וְהֶֽעֱוִינוּ רָשָֽׁעְנוּ (Melachim I 8:47), we have done perversely, we have done wickedly; וְעִוָּה פָנֶיהָ (Yeshayahu 24:1), and He twists its face about. From this root and its first sense is also רוּחַ עִוְעִים (Yeshayahu 19:14), a spirit of distortion, with its first letter doubled.
Which root Vashti's word belongs to
עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה (Esther 1:16), Vashti the queen has done wrong, many put under this root; his own view is that it belongs to עות. His father wrote it under עָוַת, together with נַֽעֲוַת הַמַּרְדּוּת (Shmuel I 20:30), perverse in rebellion, and מְעֻוָּת לֹֽא־יוּכַל לִתְקֹן (Koheles 1:15), what is twisted cannot be made straight.
Whether that word is male or female
נַֽעֲוַת המרדות may belong here, as a feminine form whose heh has turned into a tav because it is in construct; what compels Radak to this is that the word בֶּן, son, before it is pointed with a segol, as words in construct are, for so he found it. His father explained נַֽעֲוַת from the root עָוַת and called it a masculine form; Radak suggests his father may have found בֵּן pointed with a tzere.
עָוֹן as the punishment
The noun עָוֹן is on the pattern of גָּאוֹן, pride, from גָּאָה. Sometimes it is not the sin but its punishment: גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֽׂוֹא (Bereishis 4:13), my punishment is greater than I can bear it and carry it, and כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (Bereishis 15:16), for the Emori's punishment is not yet complete, meaning that the time of the Emori's punishment, to drive them out of their land, had not come until the four hundred years were done. The Emori is named because he is the greatest of the seven nations. So too תְּֽנָה־ עָוֹן עַל־ עֲוֹנָם (Tehillim 69:28), lay punishment upon their iniquity.
עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה (אסתר א, טז), על דעת רבים שהוא משרש זה, ועל דעתי שהוא משרש עות. ואדוני אבי עליו השלום כתבו בשרש עָוַת, עם נַֽעֲוַת הַמַּרְדּוּת (שמואל א' כ, ל), מְעֻוָּת לֹֽא־יוּכַל לִתְקֹן (קהלת א, טו). והנפעל מזה השרש נַֽעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד (תהלים לח, ז), וְנַֽעֲוֵה לב (משלי יב, ח). ויתכן היות נַֽעֲוַת המרדות מזה והוא לנקבה ונהפכה הה"א לתי"ו מפני הסמיכות. והצרכנו לזה מלת בֶּן שהוא נקוד סגול כדרך הסמוכים כי כן מצאנוהו. ואדוני אבי ז"ל פירש נַֽעֲוַת משרש עָוַת ואמר כי הוא נפעל לזכר אולי מצא בֵּן נקוד צרי. והפעל הכבד [הִפְעִיל] אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ (שמואל ב' יט, כ), וְהֶֽעֱוִינוּ רָשָֽׁעְנוּ (מלכים א' ח, מז), הַֽעֲוֵה נִלְאֽוּ (ירמיה ט, ד), אֲשֶׁר בְּהַֽעֲוֹתוֹ (שמואל ב' ז, יד). וכבד אחר [פִּעֵל] וְעִוָּה פָנֶיהָ (ישעיה כד, א). והשם ממנו עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה (יחזקאל כא, לב). ושם על משקל אחר עָוֹן בפלס גָּאוֹן מן גָּאָה, שָׁאוֹן מן שָׁאָה ואף על פי שהו"ו המשך נעדרת. והיקבוץ עֲוֹנִים, אִם־עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ (ירמיה יד, ז), וַֽעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ (ישעיה סד, ה). ובקבוץ הנקבות כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת (איוב יג, כג), וענין כלם ענין עוות וידוע הוא. ויש עון שענינו עונש העון כמו גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֽׂוֹא (בראשית ד, יג), כלומר גדול הוא עונשי מנשא אותו ומסבלו. כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (בראשית טו, טז), רוצה לומר לא הגיע זמן עונש האמרי להורישם מארצם עד כלות ארבע מאות שנה על דרך שאמר כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה י"י אֱלֹהֶיךָ מֽוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ (דברים ט, ה). והזכיר האמרי כי הוא הגדול שבשבעה אומות כמו שאמר הנביא ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגבה ארזים גבהו וְחָסֹן הוּא כָּֽאַלּוֹנִים (עמוס ב, ט). וכן תְּֽנָה־עָוֹן עַל־עֲוֹנָם (תהלים סט, כח), תנה עונש על עונם. ומזה השרש והענין הראשון עוד רוּחַ עִוְעִים (ישעיה יט, יד), והוא כפול הפ"א.
פ-ש-עhis headword פשׂע
To step, to stride; פֶּשַׂע, a step, meaning a small thing; and מִפְשָׂעָה, a covered name for the private parts.
A pace
אֶפְשֳׂעָה בָהּ (Yeshayahu 27:4) he glosses as I will stride in it, and כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּֽוֶת (Shmuel I 20:3), for there is but a step between me and death, he takes as a pace, meaning a small thing. The usage is common in the words of Chazal (Shabbos 113b and Taanis 10b), who say that פסיעה גסה, a wide stride, takes away one five-hundredth of a man's eyesight.
A covered way of speaking
The private parts are called by a covered name using this word: עַד־ הַמִּפְשָׂעָה (Divrei HaYamim I 19:4), up to the stride, as the pesukim also cover the same with רגלים, feet: וְלֹֽא־עָשָׂה רַגְלָיו (Shmuel II 19:25), and he had not dressed his feet, and אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת־רַגְלָיו (Shoftim 3:24), he is only covering his feet.
Radak’s root פשׂע
אֶפְשֳׂעָה בָהּ (ישעיה כז, ד), פירוש אצעדה, והוא בקמץ חטף במקצת הספרים. והשם כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּֽוֶת (שמואל א' כ, ג), בסגול. ענינו כצעד כלומר דבר מועט. והלשון הזה מורגל בדברי רבותינו ז"ל (שבת קיג, ע"ב. תענית י, ע"ב) באמרם פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. וכנה הערוה בלשון הזה ואמר עַד־הַמִּפְשָׂעָה (דברי הימים א' יט, ד), כמו שכנה גם כן ברגלים כמו שאמר וְלֹֽא־עָשָׂה רַגְלָיו (שמואל ב' כד, כה), אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת־רַגְלָיו (שופטים ג, כד).
Rebellion, going out from under the authority of a master, or of whoever charged him with the matter.
Kingdoms and men that rebel
מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי (Melachim II 3:7), the king of Moav has rebelled against me, and אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִֽיא (Melachim II 8:22), then Livnah rebelled at that time; so too וְהֵם פָּשְׁעוּ בִֽי (Yeshayahu 1:2), and they have rebelled against Me. אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז (Mishlei 18:19) means a brother rebelled against is harder than a strong city.
Sin, iniquity and rebellion
So too the Chachamim taught (Yoma 36b): עונות are the wilful sins, as it says הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָֽהּ (Bamidbar 15:31), that soul shall surely be cut off, its iniquity upon it; פשעים are the rebellions, as it says מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי, the king of Moav rebelled against me; and חטאים are the errors, as it says נֶפֶשׁ כִּי־תֶֽחֱטָא בִשְׁגָגָה (Vayikra 4:2), a soul that sins in error.
The bailee who is called a rebel
עַֽל־כָּל־דְּבַר־ פֶּשַׁע (Shemos 22:8), for every matter of rebellion, said of a deposit, means a bailee careless with the deposit, who did not guard it as guardians do. There is no rebellion here and he does not destroy it with his own hands, and still he is called a פושע, a rebel: once he does not put his eyes and his heart and his watching upon what was left with him, it is as though he rebels against the man who deposited it and goes out from under the command of the one who charged him to guard it, which he took upon himself and did not keep.
One word, two readings
כְּהָתֵם הַפּֽשְׁעִים (Daniel 8:23), when the פשעים are complete: Rabbi Yonah wrote that the word is a noun, meaning, as Radak takes him, the punishments that had passed over them. Ibn Ezra reads it plainly, as those who do the deed, the rebels; on that reading the sense is that because the rebels of Yisrael were many, they were sold into the hand of the Greeks.
Radak’s root פשׁע
מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי (מלכים ב' ג, ז), וְהֵם פָּשְׁעוּ בִֽי (ישעיה א, ב), וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד (מלכים א' יב, יט), פָּשֹׁעַ וְכַחֵשׁ (ישעיה נט, יג), בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד־יְהוּדָה (מלכים ב' ח, כ), אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִֽיא (מלכים ב' ח, כב), וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָֽךְ (ישעיה מח, ח), וְלַפֹּֽשְׁעִים יַפְגִּֽיעַ (ישעיה נג, יב). כְּהָתֵם הַפּֽשְׁעִים (דניאל ח, כג), כתב החכם רבי יונה שהוא שם כמו כְּהָתֵם הַפּֽשְׁעִים רצונו לומר העונשים שעברו עליהם. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירשו כמשמעו פועלים. והטעם כי בעבור שהיו פושעי ישראל רבים על כן נמכרו ביד היונים. והשם עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּשַׁע (שמות כב, ח), בסגול. מַה־פִּשְׁעִי (בראשית לא, לו), וְעַל כָּל־פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַֽהֲבָֽה (משלי י, יב), וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶם (ויקרא טז, כא). והנפעל אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת־עֹז (משלי יח, יט), פירוש קשה הוא מקרית עוז. ענין הפשע הוא המרד וצאת מרשות האדון או המצוה אותו על הדבר. וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא לו, ע"ב) עונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָֽהּ (במדבר טו, לא), פשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי, אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִֽיא, חטאים אלו השגגות וכן הוא אומר נֶפֶשׁ כִּי־תֶֽחֱטָא בִשְׁגָגָה (ויקרא ד, ב). וכן מה שנאמר בענין הפקדון עַֽל־כָּל־דְּבַר־פֶּשַׁע, ורצונו לומר פשע בפקדון שלא שמרו כדרך השומרים, אף על פי שאין כאן מרד ואינו מאבדו בידים נקרא פושע, כי אחר שאינו נותן עיניו ולבו ושמירתו בפקדון אשר הפקד אתו כאילו הוא מורד במפקיד אצלו ויוצא מתחת יד מצותו שצוהו לשמור הדבר וקבל עליו לשמרו ולא שמרו.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Degrees of Sin," What's in a Word?, Ohr Somayach, 15 September 2018.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Revolting Revolutions," What's in a Word?, Ohr Somayach, 12 June 2021.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Degrees of Sin," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Melachim I 1:21 with Rashi; Shemos 22:8; Bava Kamma 21b, 29a; Mishlei 1:10 and 13:6 with the Vilna Gaon; Mishnah Yoma 4:2; Yoma 36b; Shabbos 40a; Rambam, Hilchos Teshuvah, with Rabbi Yosef Babad, Minchas Chinuch, and Rabbi Elazar Menachem Mann Shach; Rabbi Yechezkel Landau; Rabbi Moshe Shapiro; Rabbi Shlomo Pappenheim; Malbim, Sefer HaCarmel (ח"א ערך חטא); Peirush HaRokeach; Rabbi Netanel Weil; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg; Radak to Tehillim 25:7; HaKsav VeHaKabbalah to Bereishis 4:7; Zecharyah 14:19; Ibn Ezra to Tehillim 78:59; Benamozegh, Eim LaMikra to Devarim 3:26.