ritual
names of Shavuos
At a glance
In short
Three names are the Torah's: Shavuos, Festival of Weeks; Chag HaKatzir, Festival of the Harvest; and Yom HaBikkurim, Day of the First Fruits. Three more are post-Biblical: Yom HaChamishim, the Fiftieth Day; Chag HaTene, Festival of the Basket; and Asartha, the Aramaic of Atzeres. Atzeres is Chazal's name for it, the one the Mishnah and Gemara normally use, though the Torah never applies it to this yom tov. Its sense is disputed: on one reading it means Assembly, on another Conclusion.
Distinctions
Shavuos (שבועות)
Chag Shavuos at Shemos 34:22 and Devarim 16:10, Chag HaShavuos at Devarim 16:16 and Divrei HaYamim II 8:13. The Torah gives no calendar date, only a fixed formula of seven weeks from Pesach; the commentators explain that at that season many were camped out in their fields, away from the towns, and so would not know when the Sanhedrin had declared Rosh Chodesh Sivan, while those in the field certainly knew when Pesach fell and had only to count. Shavua means both a seven-day period, plural shavuos in Biblical Hebrew, and a seven-year shemittah cycle, plural shavuim; for some reason Rashi in his commentary to the Gemara sometimes writes shavuim for weeks.
Chag HaKatzir (קציר) and Yom HaBikkurim (ביכורים)
Shemos 23:16 names the yom tov for the harvest, which is why the people were in the fields: Shavuos always falls when farmers are harvesting grain, wheat in particular. Rashi to Yirmiyahu 5:24 notes that the harvest season for grain lasted exactly seven weeks. Bamidbar 28:26 names it Yom HaBikkurim for the first fruits that halachah requires be brought to the Beis HaMikdash (Devarim 26:1-11), and the Mishnah (Bikkurim 1:3) teaches that Shavuos is the first day on which they may be brought.
The three post-Biblical names
Yom HaChamishim, literally "the Fiftieth Day," is used by Josephus and other Jewish-Hellenistic sources, fitting because Shavuos always falls on the fiftieth day of Sefiras HaOmer; the English word "Pentecost" derives from it. Chag HaTene, "Festival of the Basket," was apparently Philo Judaeus of Alexandria's name for it, alluding to the baskets in which the bikkurim were brought. Asartha, which Josephus records in Antiquities of the Jews (Book III) as what the Jews customarily called the day, is the Aramaic of Atzeres, meaning a festive gathering or a stoppage from work. The Mishnah and Gemara generally call Shavuos Atzeres rather than Shavuos.
The Mishnah (Eduyos 7:6) calls Shavuos chag, as the Bartenura explains it.
Where the authorities disagree
Whether Atzeres means conclusion.
- Rabbi Chaim Elazar Shapiro of Munkatch (1868-1937): atzeres means "stop," as Israeli stop signs read atzor, and here denotes "the end" of something, so Shavuos is the conclusion of Pesach as Shemini Atzeres is the conclusion of Succos, which is why Rabbinic literature sometimes calls Shavuos "the Atzeres of Pesach." Ramban (to Vayikra 23:36) offers a similar idea, and Rabbi Moshe Zacuto (1625-1697) adopts a related approach.
- The Kedushas Levi, Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev (1740-1810), likewise makes both names one thought, each viewing the yom tov as completing a span of time: Shavuos completes the weeks leading up from Pesach, Atzeres is the festive finale of Pesach itself.
- Rabbi Dovid Tzvi Hoffmann (1843-1921) rejects this, arguing there is no evidence that atzeres is associated with conclusions; he and Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785-1865) favor "gathering" or "congregating," pointing to Devarim 18:16, where the day the Torah was given is called Yom HaKahal, so that Chazal's name echoes a phrase the Torah had already used for that very day.
Two further readings of Atzeres.
- The Kedushas Levi also reads it from restraint: a spark of inspiration to love or awe of Hashem is easily lost unless it is contained in a worldly receptacle, and a mitzvah done straight after the inspiration serves as that vessel. At Sinai Yisrael had no mitzvos yet to serve so, except the command to refrain from touching the mountain, and by keeping that they fashioned a vessel in which the inspiration of Sinai could be stored forever. Atzeres therefore carries both senses at once, "stop" (refrain from the mountain) and "gather" (gather the inspiration into its container).
- Rabbi Yechezkel Abramsky (1886-1976) reads the name from the absence of a positive mitzvah: the two days the Torah calls Atzeres, the eighth of Succos (Vayikra 23:36, Bamidbar 29:35) and the seventh of Pesach (Devarim 16:8), are the only yamim tovim with no act commanded, only refraining from melachah, unlike lulav on at least the first day of Succos, matzah on the first day of Pesach, shofar on Rosh Hashanah and the fast of Yom Kippur. Shavuos had its own act, the two goats and two leavened loaves (Vayikra 23:16-20), while the Beis HaMikdash stood; once the First Beis HaMikdash was destroyed and that lapsed, Shavuos too was left with refraining alone, and in later times people began to call it Atzeres.
- The Kedushas Levi also writes that Shavuos is called Atzeres because it carries only the prohibition of work and no other mitzvah.
Whether the name is warranted at all. Midrash Lekach Tov (also called Pesikta Zutrata), by the eleventh-century Rabbi Tuviah ben Eliezer, notes that he examined the parshiyos of the moadim and did not once find atzeres associated with Shavuos; the word does appear for other days, the eighth of Succos and the seventh of Pesach. He nonetheless concludes that atzeres is a fitting name, because Targum to Bamidbar 28:26 renders b'shavuoseichem as b'atzarteichon, which shows that atzeres is somehow an Aramaic rendering of Shavuos. In other places, though, the Targumim do render the word Shavuos itself into Aramaic.
Why the Torah's names fell out of use. Rabbi Baruch Epstein (1860-1941): once Yisrael was exiled from the Land and working it was no longer central to their lives, Chag HaKatzir and Yom HaBikkurim fell away, those elements of the yom tov having become impossible to fulfill. Why was Shavuos itself dropped, when that name seemingly has nothing to do with agriculture as such? Some explain that since shavuos means "weeks," the name may lend credence to the heretical Sadducean view that the Omer count always begins on a Sunday and Shavuos therefore always falls on a Sunday, after seven complete calendar weeks; Chazal discontinued the name to avoid the appearance of supporting that view. Now that the Sadducees are no longer a force, Rabbi Klein concludes, we can revert to the Torah's own name.
Also discussed in
- Sevenשבוע / שבועות / shavua, Shavuos (ש-ב-ע)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ב-כ-ר
Firstborn, and the firstborn's right; the first fruit, בִּכּוּרִים; a woman bearing her first child; and the firstborn of camels, the young ones.
Firstborn
בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ (Tehillim 89:28), I will make him a firstborn. The plural comes both in the feminine way, מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (Bereishis 4:4), of the firstlings of his flock, and in the masculine, וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ (Nechemiah 10:37), and the firstborn of our herds. Another adjective is הַבְּכִירָה (Bereishis 19:31), the elder daughter, from בָּכִיר, on the pattern of שָֹכיר, a hired man.
The verb
לָֽחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר (Yechezkel 47:12), month by month it will bear first fruits, which is how he glosses it, ישא בכורים; and לֹא יוּכַל לְבַכֵּר (Devarim 21:16), he may not make one the firstborn, which he glosses לתת לו משפט הבכורה, to give him the right of the firstborn. In the passive, אֲשֶׁר יְבֻכַּר (Vayikra 27:26), what is made a firstling.
The first fruit
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (Shemos 23:19), the first of the first fruits of your ground; תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים (Nachum 3:12), fig trees with first fruits; and with a feminine ending, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה (Hoshea 9:10), like a first fruit on the fig tree. Another adjective, with a patach under the beis, is כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת (Yirmiyahu 24:2), like the first-fruit figs. Of them all he says ענינם ידוע, their sense is known, and it is the first fruit.
A first birth
צָרָה כְּמַבְכִּירָה (Yirmiyahu 4:31), distress like hers who bears her first child, whose pangs are the stronger.
Firstborn of death
At Iyov 18:13, the angel set over death is called בְּכוֹר מָֽוֶת, firstborn of death, because he has a great portion in death; or death before its time is so called. His father explains it as the first illness to come upon a man, of which he dies, or as a phrase turned about, בכור בדיו, the firstborn of his branches. Radak takes that second reading to mean that death will eat the firstborn of his branches, which are his sons. And בְּכוֹרֵי דַלִּים (Yeshayahu 14:30), the firstborn of the poor, Radak takes of Yisrael, who have the firstborn's portion and a great portion in poverty.
The firstborn of camels
בִּכְרָה קַלָּה (Yirmiyahu 2:23), a swift firstborn she-camel, and בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה (Yeshayahu 60:6), the firstborn camels of Midyan and Eifah: these are the firstborn of the camels, male and female, which are young. The Targum renders the one הוֹגְנֵי מִדְיָן, the sucklings of Midyan, and the other יַנְקָא קַלִילָא, a swift suckling, since הוגני in the plural means sucklings and little ones, as Chazal say (Sanhedrin 52a), many old camels carry the hides of young ones.
בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ (תהלים פט, כח), תאר, והקבוץ על דרך נקבות מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ (בראשית ד, ד). ועל דרך זכרים וְאֶת־בְּכוֹרֵי בְקָרֵינוּ (נחמיה י, לז), לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם (תהלים קלו, י). ותאר אחר וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה (בראשית יט, לא), בָּכִיר בפלס שָֹכיר. והפעל הדגוש ממנו [פִּעֵל] לָֽחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר (יחזקאל מז, יב), ישא בכורים, לֹא יוּכַל לְבַכֵּר (דברים כא, טז), לתת לו משפט הבכורה. ושלא נזכר פועלו ממנו [פֻּעַל] אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַֽי"י (ויקרא כז, כו). והתאר לפרי המבוכר תְּאֵנִים עִם־בִּכּוּרִים (נחום ג, יב), בִּכּוּרֵי כָּל־אֲשֶׁר בְּאַרְצָם (במדבר יח, יג), רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג, יט). ועם ה"א הנקבה כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה (הושע ט, י), וכמפיק הה"א כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ (ישעיה כח, ד). ותאר אחר בפתח הבי"ת כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת (ירמיה כד, ב), כלם ענינם ידוע והוא הפרי הראשון. צָרָה כְּמַבְכִּירָה (ירמיה ד, לא), היולדת ראשונה שחבליה יותר חזקים. בְּכוֹר מָֽוֶת (איוב יח, יג), המלאך הממונה על המות יקרא בְּכוֹר מָֽוֶת שיש לו חלק גדול במות, או המות קודם זמנו יקרא בכור מות. ואדוני אבי ז"ל פירש בְּכוֹר מָֽוֶת החולי הראשון שיבא לו ממנו ימות, או הוא כמו הפוך בכור בדיו, ורצה לומר כי המות יאכל בכור בדיו שהם בניו, בְּכוֹרֵי דַלִּים (ישעיה יד, ל), רצונו לומר ישראל שיש להם חלק בכורה וחלק גדול בדלות. בִּכְרָה קַלָּה (ירמיה ב, כג), בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה (ישעיה ס, ו), הבכורים והבכורות מן הגמלים שהם עולי ימיכם. ותרגום בִּכְרֵי מִדְיָן הוֹגְנֵי מִדְיָן, ובִּכְרָה קַלָּה יַנְקָא קַלִילָא, כי הוגני בלשון רבות יונקים וקטנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין נב, ע"א) נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני.
ע-צ-ר
To withhold and hold back, and in a close sense to hold up or detain. From it rule is called עֶצֶר, holding the people in, and a gathering עֲצָרָה, held in one place.
Shutting up and holding back
וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם (Devarim 11:17), and He shuts up the heavens, and הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ (Iyov 12:15), He holds back the waters and they dry up. In the passive, וְהַמַּגֵּפָה נֶֽעֱצָֽרָה (Bamidbar 17:15), the plague was stayed. The noun is שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם (Mishlei 30:16), the grave and the withholding of the womb. The sense is withholding.
A woman kept from us
כִּי אִם־אִשָּׁה עֲצֻֽרָה ־לָנוּ (Shmuel I 21:6), a woman has been kept from us, he takes as מנועה ממנו, withheld from us; that is, held back on our account, she not having been with us as before when I set out, and the young men's vessels were holy, so the bread is clean for us to eat. The bread itself carries no me'ilah, since there is none in the lechem hapanim once the bezichin have been burned; and even the loaves still on the shulchan, which the shulchan makes holy and in which there is me'ilah all the while they lie on it, they could eat, since there was no other bread and they were hungry, and nothing stands before pikuach nefesh but avodah zarah, gilui arayos and shefichus damim. This explanation appears from the words of Chazal in Menachos 95b, and he has given the pasuk another explanation under the root חָלַל.
Holding strength, and delay
In a close sense the word is holding up. וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּֽחַ (Daniel 10:8) he reads as לא עכבתי הכח לעצמי, I kept no strength back for myself; וְלֹא עָֽצְרוּ לָלֶכֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ (Divrei HaYamim II 20:37) as they kept no strength to go to Tarshish; and אַל־ תַּֽעֲצָר ־לִי לִרְכֹּב (Melachim II 4:24) as אל תעכב לי הבהמה לרכוב, do not hold the animal back from me to ride. So נַעְצְרָה ־נָּא אוֹתָךְ (Shoftim 13:15), let us detain you, and עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּֽחֲצַר הַמַּטָּרָה (Yirmiyahu 33:1), he was still shut up in the court of the guard. נֶעְצָר לִפְנֵי (Shmuel I 21:8), held back before Hashem, is kept there to pray; and the noun מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח (Yeshayahu 53:8), he was taken from confinement and from judgment, is the place where he was held, and hints at the exile. Of all of them the sense is holding up and withholding.
What is shut in and what is left out
On עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל (Melachim I 14:10), shut up and left in Yisrael, and on וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזֽוּב (Devarim 32:36), and there is none shut up or left, his father takes עָצוּר as the wealth shut up in the houses and עָזוּב as the cattle left out in the field.
Rule, which holds the people in
From this, kingship and dominion are called עֶצֶר, as יוֹרֵשׁ עֶצֶר (Shoftim 18:7), an heir to rule, and זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּֽי (Shmuel I 9:17), this one shall hold sway over My people, because the king or the ruler restrains the people from going out and from doing anything without his leave, in the manner of וּבִלְעָדֶיךָ לֹֽא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ (Bereishis 41:44), without you no man shall lift his hand or his foot.
The assembly, and Shemini Atzeres
From this a gathering of men in one place is called עֲצָרָה, as קַדְּשׁוּ־צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה (Yoel 1:14), sanctify a fast, call an assembly, and עֲצֶרֶת בֹּגְדִים (Yirmiyahu 9:1), an assembly of traitors, because they are held and stay in the place of their gathering. His father explains עֲצֶרֶת בֹּֽגְדִֽים (Yirmiyahu 9:1) as a kingdom of traitors, from יוֹרֵשׁ עֶצֶר, an heir to rule. The festival is called עֲצֶרֶת because the people are held back in it from doing work, and the eighth day of Sukkos is the one called עצרת on its own (Divrei HaYamim II 7:9), either because it had nothing to be named by, as chag hamatzos and chag hashavuos and chag hasukkos have, or because the olei regel were held there after they had finished Sukkos, to keep that day holy.
כִּֽי־עָצֹר עָצַר י"י (בראשית כ, יח), עֲצָרַנִי י"י מִלֶּדֶת (בראשית טז, ב), וְעָצַר אֶת־הַשָּׁמַיִם (דברים יא, יז), הֵן יַעְצֹר בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ (איוב יב, טו). כִּי אִם־אִשָּׁה עֲצֻֽרָה־לָנוּ (שמואל א' כא, ו), מנועה ממנו, כלומר עצורה בעבורנו שלא היתה עמנו כתמול שלשום בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש אם כן טוהר לנו לאכלו. והוא דרך חוֹל (שם) פירוש והוא הלחם אין בו מעילה אחר שהוא שומר מלפני י"י כי אין מעילה בלחם הפנים אחר הקטרת בזיכים ואף כי היום יקדש בכלי (שם) אין צורך לומר זה שנוכל לאכלו אלא אפילו זה שהוא על השולחן שהוא קדוש בכלי שהשולחן מקדשו וכל זמן שהוא על השולחן יש בו מעילה אף על פי כן נוכל לאכלו מאחר שאין לך לחם אחר ואנחנו רעבים שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש, אלא עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. כך נראה זה הפירוש מדברי רבותינו ז"ל במנחות (דף צה, ע"ב) וכבר פירשתיו פירוש אחר בשרש חָלַל. והשם שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם (משלי ל, טז). והנפעל וְהַמַּגֵּפָה נֶֽעֱצָֽרָה (במדבר יז, טו) בְּהֵֽעָצֵר שָׁמַיִם (מלכים א' ח, לח), ענין המניע. ובענין קרוב לזה והוא ענין העכוב וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּֽחַ (דניאל י, ח), לא עכבתי הכח לעצמי. וְלֹֽא־עָצַר כֹּֽחַ־יָֽרָבְעָם (דברי הימים ב' יג, כ), וְלֹא עָֽצְרוּ לָלֶכֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ (שם כ, לז), פירוש לא עצרו כח ללכת אל תרשיש. שָׂרִים עָֽצְרוּ בְמִלִּים (איוב כט, ט), נַעְצְרָה־נָּא אוֹתָךְ (שופטים יג, טו), וְלֹא יַֽעַצָרְכָה הַגָּֽשֶׁם (מלכים א' יח, מד), עָצֻר בְּעַצְמֹתָי (ירמיה כ, ט), עוֹדֶנּוּ עָצוּר בַּֽחֲצַר הַמַּטָּרָה (ירמיה לג, א), אַל־תַּֽעֲצָר־לִי לִרְכֹּב (מלכים ב' ד, כד), אל תעכב לי הבהמה לרכוב. עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל (מלכים א' יד, י), וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזֽוּב (דברים לב, לז), כתב אדוני אבי ז"ל עָצוּר העושר שהוא עצור בבתים ועָזוּב המקנה שהיא עזוב בשדה. והנפעל נֶעְצָר לִפְנֵי י"י (שמואל א' כא, ח), כלומר מעכב שם להתפלל. והשם מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח (ישעיה נג, ח), מקום שהיה עצור שם ורמז בו על הגלות. ומשקל אחר כִּי אֵין לַֽי"י מַעְצוֹר (שמואל א' יד, ו). ומשקל אחר אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחֽוֹ (משלי כה, כח) ענין כלם העכוב והמניעה. ומזה נקרא המלכות והממשלה עצר יוֹרֵשׁ עֶצֶר (שופטים יח, ז), בשש נקודות. זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּֽי (שמואל א' ט, יז), אַל־יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנֽוֹשׁ (דברי הימים ב' יד, י), לפי שהמלך או המושל עוצר העם מלצאת ומלעשות דבר בלי רשותו בענין שנאמר וּבִלְעָדֶיךָ לֹֽא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ (בראשית מא, מד). ומזה נקרא קבוץ האנשים ואסיפתם במקום אחד עצרה, קַדְּשׁוּ־צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה (יואל א, יד), עֲצֶרֶת בֹּֽגְדִֽים (ירמיה ט, א), לפי שנעצרים ומתעכבים במקום אסיפתם. ואדוני אבי ז"ל פירש עֲצֶרֶת בֹּֽגְדִֽים מלכות בוגדים מן יוֹרֵשׁ עֶצֶר. ונקרא החג עֲצֶרֶת לפי שנעצרים ונמנעים העם בו מעשות מלאכה, ושמיני של סוכות הוא הנקרא עצרת מיוחד (דברי הימים ב' ז, ט) לפי שלא היה בו דבר לכנות אותו כמו חג המצות וחג השבועות וחג הסוכות, או לפי שהיו נעצרים בו עולי הרגל אחר השלימם חג הסוכות לעשות אותו היום קדש.
ק-ה-ל
To be gathered together, and to gather others; קָהָל, a congregation, with קְהִלָּה and מַקְהֵלִים for an assembly.
The gathering, and the nouns
וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן (Shemos 32:1), the people gathered against Aharon, and הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ (Yechezkel 38:7), those gathered to you; where the verb takes an object, הַקְהֵל אֶת הָעָם (Devarim 31:12), assemble the people. The noun, for a congregation, is וְקָהָל וְעַם רָב (Yechezkel 26:7), and a congregation and a great people; another form is קְהִלָּה, as וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָה (Nechemiah 5:7), and I set a great assembly against them, and קְהִלַּת יַעֲקֹב (Devarim 33:4), the congregation of Yaakov; and בְּמַקְהֵלִים (Tehillim 26:12), in assemblies, with בְּמַקְהֵלוֹת (Tehillim 68:27) for the feminine plural.
The heh of calling
In הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם (Bamidbar 15:15) the heh is the heh of address, O assembly, one statute for you; the same heh as in הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב (Michah 2:7), O you who are called the house of Yaakov, and הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ (Yirmiyahu 2:31), O generation, you, see.
נִקְֽהֲלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט, ב), הַנִּקְהָלִים עָלֶיךָ (יחזקאל לח, ז), וַיִּקָּהֵל הָעָם עַֽל־אַֽהֲרֹן (שמות לב, א), וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָֽעֵדָה (במדבר יז, ז), וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶֽל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית י"י (ירמיה כו, ט). והשם לעדה וְקָהָל וְעַם־רָֽב (יחזקאל כו, ז). הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם (במדבר טו, טו), הה"א ה"א הקריאה כה"א הֶאָמוּר בֵּֽית־יַֽעֲקֹב (מיכה ב, ז), הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר־י"י (ירמיה ב, לא). ומשקל אחר וָֽאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדוֹלָֽה (נחמיה ה, ז), קְהִלַּת יַֽעֲקֹֽב (דברים לג, ד). והכבד [הִפְעִיל] וְאֵת כָּל־הָֽעֵדָה הִקְהִילוּ (במדבר א, יח), הַקְהֵל אֶת־הָעָם (דברים לא, יב), וּבְהַקְהִיל אֶת־הַקָּהָל (במדבר י, ז). והשם בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ י"י (תהלים כו, יב). ובקבוץ הנקבות בְּֽמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים (תהלים סח, כז).
ק-צ-ר
Shortness and straitness, the opposite of length; in another sense קָצִיר is a branch; and in another again, to reap, with קָצִיר the harvest.
Being short
כִּֽי־ קָצַר הַמַּצָּע (Yeshayahu 28:20), for the bed is too short, and קָֽצְרָה יָדִי מִפְּדוּת (Yeshayahu 50:2), is My hand too short to redeem. The noun is מִקֹּצֶר רוּחַ (Shemos 6:9), for shortness of spirit, and the adjective קְצַר יָמִים וּֽשְׂבַע־רֹֽגֶז (Iyov 14:1), short of days and full of trouble, and קְֽצַר ־אַפַּיִם יַֽעֲשֶׂה אִוֶּלֶת (Mishlei 14:17), one short of temper does folly. The sense of all of it, he says, is straitness and shortness, which is the opposite of length.
The branch
In another sense, וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ־נָֽטַע (Iyov 14:9), and it puts forth branches like a sapling, and תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (Tehillim 80:12), it sent out its branches to the sea. The sense of all of them and their like, he says, is a branch. From this is גַּם־יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ (Hoshea 6:11), Yehudah too has set a branch for you: Yehudah set a planting, a branch, in aid of the service of the Baalim; when it was in My heart to return the captivity of My people, Yehudah set a branch for you and went back to serving the Baalim.
Reaping
In another sense again, וּקְצַרְתֶּם אֶת־ קְצִירָהּ (Vayikra 23:10), and you reap its harvest, with the noun בֶּֽחָרִישׁ וּבַקָּצִיר (Shemos 34:21), in plowing time and in harvest. In נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַֽחֲלָה (Yeshayahu 17:11), the harvest wanders away in the day of sickness, the pasuk says בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי, in the day of your planting you make it grow, that is, you had many children, grew great and prospered in your deeds; and now that you have forgotten the God of your salvation, your harvest will wander away in the day of sickness, that is, they will be lost and come to an end quickly. The "therefore" that it mentions is bound up with נֵד קָצִיר: the pleasant plantings you planted at first, and all your great success, will come to an end because you forgot the God of your salvation, and therefore your harvest will wander away.
כִּֽי־קָצַר הַמַּצָּע (ישעיה כח, כ), הֲקָצַר רוּחַ י"י (מיכה ב, ז), קָֽצְרָה יָדִי מִפְּדוּת (ישעיה נ, ב), וַתִּקְצַר נֶֽפֶשׁ־הָעָם (במדבר כא, ד), הֲיַד י"י תִּקְצָר (במדבר יא, כג). ולגזרת אֶפְעֹל וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹֽרְנָה (משלי י, כז). והשם מִקֹּצֶר רוּחַ (שמות ו, ט). והתאר קְצַר יָמִים וּֽשְׂבַע־רֹֽגֶז (איוב יד, א), קְֽצַר־אַפַּיִם יַֽעֲשֶׂה אִוֶּלֶת (משלי יד, יז). ומבלי הסמיכות יאמר קָצֵר או קָצָר. והקבוץ וְיֹֽשְׁבֵיהֶן קִצְרֵי־יָד (ישעיה לז, כז). ומשקל אחר וְהַלְּשָׁכוֹת הָֽעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת (יחזקאל מב, ה), בפלס גְדוֹלוֹת, רְחוֹקוֹת אף על פי שהוא בשורק המשקל אחד. והנה מצאנו התאור בשרק בזה המשקל שָׂרוּעַ וְקָלוּט (ויקרא כב, כג), בפלס בָּרוּךְ, עָצוּם. והכבד [פִּעֵל] עִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחִו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָֽי (תהלים קב, כד). וכבד אחר [הִפְעִיל] הִקְצַרְתָּ יְמֵי עֲלוּמָיו (תהלים פט, מו), ענין הכל הצוק והקוצר והוא הפך האורך. וענין אחר וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ־נָֽטַע (איוב יד, ט), וְטַל יָלִין בִּקְצִירִֽי (איוב כט, יט), תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ עַד־יָם (תהלים פ, יב). ענין כלם והדומים להם ענין סעיף. ומזה גַּם־יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ (הושע ו, יא), כלומר שם נטע סעיף ועזר לעבודה הבעלים כשהיה בלבי לשוב שבות עמי הנה יהודה שת קציר לך וחזר לעבוד הבעלים. וענין אחר וּקְצַרְתֶּם אֶת־קְצִירָהּ (ויקרא כג, י), כִּי תִקְצֹר קְצִֽירְךָ (דברים כד, יט). וְהָיָה כֶּֽאֱסֹף קָצִיר קָמָה (ישעיה יז, ה), תאר בפלס שָׂרִיד וּפָלִֽיט (יהושע ח, כב). והשם בֶּֽחָרִישׁ וּבַקָּצִיר (שמות לד, כא), זֶרַע וְקָצִיר (בראשית ח, כב), כִּֽי־לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם־פֶּרַח (ישעיה יח, ה). נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַֽחֲלָה (ישעיה יז, יא), ופירוש הפסוק שאמר בְּיוֹם נִטְעֵךְ תְּשַׂגְשֵׂגִי (שם), והטעם שהרבית בנים וגדלת והצלחת במעשיך, והנה עתה שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת (שם), ינוד קצירך ביום נחלה, כלומר שיאבדו ויסופו במהרה. וטעם על כן שזכר הוא קשור עם נֵד קָצִיר, כלומר נטעי נעמנים שהיית נוטעת בתחלה וההצלחה רבה שהיה לך הכל יסוף כי שכחת אלהי ישעך ועל כן ינוד קצירך.
ש-ב-עhis headword שׂבע
To eat one's fill and be sated, of food and of other things; to give another his fill; and the nouns שָׂבְעָה and שֹׂבַע, fullness and plenty.
Of other things
לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת (Koheles 1:8), the eye is never filled with seeing; שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי (Tehillim 88:4), my soul has had its fill of troubles; כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז (Tehillim 123:3), we have had our fill of contempt; and דָּוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים (Divrei HaYamim I 23:1), David old and full of days.
The nouns
שָׂבְעָה, as לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה (Yeshayahu 56:11), they know no fullness, and שֹׂבַע, as וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע (Vayikra 25:19), and you shall eat to the full; and another form, וְנִשְׁכַּח כָּל הַשָּׂבָע (Bereishis 41:30), and all the plenty will be forgotten.
Eating one's fill
Of food and drink: וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן (Devarim 31:20), he will eat and be satisfied and grow fat; וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ (Devarim 6:11), you will eat and be satisfied; אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע (Michah 6:14), you will eat and not be satisfied; וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם (Shemos 16:12), in the morning you will have your fill of bread; and לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ (Amos 4:8), to drink water and not be satisfied.
Filled with a thing
Where the thing one is filled with stands as the object, he reads it as though it said of it: פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ (Mishlei 25:16), lest you be filled with it and vomit it, he glosses פן תשבע ממנו, lest you have your fill of it; and likewise וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ (Yoel 2:19), which he glosses ושבעתם ממנו, you will have your fill of it.
Full of
The adjective is a man full of something: וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָע (Mishlei 19:23), he rests satisfied and is not visited by evil; וּשְׂבַע יָמִים (Iyov 42:17), full of days; שְׂבַע קָלוֹן (Iyov 10:15), full of disgrace; וּשְׂבַע־רֹגֶז (Iyov 14:1), full of turmoil; and שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ (Shmuel I 2:5), those full of bread hired themselves out. שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט (Yechezkel 16:49), fullness of bread and quiet ease, is another form of the noun.
Giving another his fill
The heavy forms give another his fill: וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ (Yirmiyahu 5:7), I gave them their fill and they went whoring; וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן (Tehillim 145:16), satisfying every living thing with favour; וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ (Yeshayahu 58:10), you satisfy the afflicted soul; נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ (Yechezkel 7:19), they will not satisfy their appetite; and שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (Tehillim 90:14), satisfy us in the morning with Your kindness. Of all of them he says their sense is known.
Radak’s root שׂבע
וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן (דברים לא, כ), וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים (דברי הימים א' כג, א), וְאָֽכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ (דברים ו, יא), אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע (מיכה ו, יד), וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם (שמות טז, יב), אֶל־עִיר אַחַת לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא יִשְׂבָּעוּ (עמוס ד, ח). פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַֽהֲקֵאתֽוֹ (משלי כה, טז), רוצה לומר פן תשבע ממנו. וכן וּשְׂבַעְתֶּם אֹתוֹ (יואל ב, יט), ושבעתם ממנו. לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת (קהלת א, ח), שְׁאוֹל וַֽאֲבַדֹּה [וַֽאֲבַדּוֹ] לֹא תִּשְׂבַּעְנָה (משלי כז, כ), שָֽׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי (תהלים פח, ד), יִשְׂבַּע בחרפה (איכה ג, ל), מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב (משלי יד, יד), וּמִמֹּֽעֲצֹֽתֵיהֶם יִשְׂבָּֽעוּ (משלי א, לא), כִּֽי־רַב שָׂבַעְנוּ בֽוּז (תהלים קכג, ג). והשם אָכוֹל וְאֵֽין־לְשָׂבְעָה (חגי א, ו), לֹא יָֽדְעוּ שָׂבְעָה (ישעיה נו, יא), מִבִּלְתִּי שָׂבְעָתֵךְ (יחזקאל טז, כח). וַֽאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע (ויקרא כה, יט), שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ (תהלים טז, יא), וְאָֽכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ (דברים כג, כה). ומשקל אחר וְנִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע (בראשית מא, ל). ומשקל אחר שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט (יחזקאל טז, מט). והתאר וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל־יִפָּקֶד רָֽע (משלי יט, כג), וּשְׂבַע יָמִֽים (איוב מב, יז), שְׂבַע קָלוֹן (איוב י, טו), וּֽשְׂבַע־רֹֽגֶז (איוב יד, א), שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ (שמואל א' ב, ה). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וָֽאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ (ירמיה ה, ז), וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצֽוֹן (תהלים קמה, טז), וְנֶפֶשׁ נַֽעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ (ישעיה נח, י). וכבד אחר [פִּעֵל] נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ (יחזקאל ז, יט), שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ (תהלים צ, יד), כולם ענינם ידוע.
Seven and the seventh; seven used for many rather than the exact count; and the week. In another sense, to swear, and to put another under oath.
Which day was the seventh
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (Shoftim 14:15), on the seventh day, at Shimshon's feast, he holds is the Shabbos, and the fourth of the days of the feast rather than the seventh of them; and וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים (Shoftim 14:17), she wept upon him the seven days, he reads as until the end of the seven days. Rabbi Yonah read that שביעי as standing for רביעי, and Radak rejects it: שביעי never means רביעי, since such an exchange is not found and could not be. Some take it instead as the seventh day of the feast, the Pelishtim having pressed her only after three days of failing at the riddle; on their reading she had already wept the whole seven.
Which son David was
דָּוִיד הַשְּׁבִעִי (Divrei HaYamim I 2:15) he holds against Rabbi Yonah likewise: the seventh is not the eighth. Shmuel I 16:10, which counts seven sons passing before Shmuel besides David, he settles by saying Yishai may have had a son from another wife, the brothers from David's own mother being seven with him.
Sevenfold
וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם (Mishlei 6:31), and being found he pays שבעתים, which he glosses כפלים, manifold, as the law lays on him: if he stole an ox and a sheep, he pays seven besides the principal.
Seven for a number simply large
לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (Bereishis 4:15) he reads as many vengeances taken from whoever kills him, not seven exactly, since שֶׁבַע and שִׁבְעָה come for a reckoning that is not their own number but more: עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם (Zecharyah 3:9) is many watchings, and שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם (Vayikra 26:21) and שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק (Mishlei 24:16) are many times.
The week
They come by this reckoning, he says, because all the days of the world are weeks: וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ (Daniel 9:27), half the week, מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת (Bereishis 29:27), fill out this one's week, said of Leah, and שָׁבֻעִים שִׁבְעִים (Daniel 9:24), seventy weeks. In the feminine שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת (Devarim 16:9), seven weeks. On שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר (Yirmiyahu 5:24), the weeks, the set laws of harvest, his father read that in those weeks of harvest Hashem keeps for him the harvest's set laws, since rain did not fall in Eretz Yisrael in the days of harvest, which is why Shmuel said he would call and Hashem would give thunder. In the same form, with a sheva under the shin, חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל (Yechezkel 45:21), a festival of seven days, matzos shall be eaten, is not a plural but like שבעת ימים, seven days, since the festival of matzos is only seven days, neither now nor in time to come.
Another sense: swearing
וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי (Bereishis 24:7), and who swore to me, וַיִּשָּׁבַע לוֹ (Bereishis 24:9), and he swore to him, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ (Devarim 6:13), by His name you shall swear, and וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר (Yirmiyahu 7:9), swearing falsely. The noun is כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה (Shoftim 21:5), the great oath. שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה (Chavakuk 3:9) he takes as the oath sworn to the tribes; others read it of the lightnings, which are like arrows and staves, as though they had sworn to keep His word.
Putting another under oath
Where the verb takes an object it is laying the oath on someone: וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (Bamidbar 5:21), the kohen puts her under oath, and וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי (Bereishis 24:37), my master put me under oath. On וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ (Yehoshua 23:7) he glosses that a man may not put his fellow under oath by them, or even a gentile, as Chazal explain it (Sanhedrin 63b), ולא ישמע על פיך, nor let it be heard through you.
Radak’s root שׁבע
שִׁבְעָה כְבָשִׂים (במדבר כח, כז), שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת (ויקרא כג, טו), וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (שמות יב, טז), בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיֹּאמְרוּ לְאֵֽשֶׁת־שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ (שופטים יד, טו), אינו אומר שביעי לימי המשתה אבל על יום השבת הוא אומר והיה רביעי לימי המשתה. ופירוש וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים (שופטים יד, יז), עד סוף שבעת הימים. ויש מפרשים שביעי לימי המשתה והם אחר שהשתדלו להוציא החידה שלשת ימים ולא יכלו נואשו ממנה, וכשהיה ביום השביעי אמרו לאשת שמשון פַּתִּי אֶת־אִישֵׁךְ וכאשר הציקתהו בעבור מה שאמרו לה נשרוף אותך ואת בית אביך באש הגיד לה. ופירוש וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים וכבר בכתה מעצמה כל שבעת הימים להגיד לה. ואין שביעי רביעי כלל כאשר כתב רבי יונה כי לא ימצא זה ההפך ולא יתכן. וכן דָּוִיד הַשְּׁבִעִֽי (דברי הימים א' ב, טו), אינו כמו השמיני כאשר כתב רבי יונה. ואף על פי שבספר שמואל אומר וַיַּֽעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו (שמואל א' טז, י), כי ידמה ששבעה בנים היו לו מלבד דוד, אפשר שהיה לו בן מאשה אחרת, אבל אחי דוד מאמו היו שבעה עמו. וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּים [שְׁבַעְתָּם] יָחַד (שמואל ב' כא, ט), וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם (משלי ו, לא), כפלים כמשפטו אם גנב שור ושה ישלם שבעה מלבד הקרן. ורצונו לומר אפילו אם יענשו אותו לשלם כפלים או אם הוא עני את כל הון ביתו יתן וינצל בזה, אבל נואף אשה משחית נפשו ולא ינצל בממונו. לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם (בראשית ד, טו), רצונו לומר נקמות רבות יקח־ממי שיהרגהו, ולא ירצה לומר שבעתים יקם דוקא כי שֶׁבַע, וְשִׁבְעָה יבואו לסך חשבון שאינו חשבונו אלא יותר, כמו עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם (זכריה ג, ט), רוצה לומר שמירות רבות. וכן שֶׁבַע כְּחַטֹּֽאתֵיכֶֽם (ויקרא כו, כא), שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק (משלי כד, טז), רצונו לומר פעמים רבות. ויבאו כן בזה החשבון לפי שכל ימי העולם שבועות וַֽחֲצִי הַשָּׁבוּעַ (דניאל ט, כז), והסמוך מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת (בראשית כט, כד), וזאת יאמר על לאה. שְׁלשָׁה שָֽׁבֻעִים יָמִֽים (דניאל י, ב), שָֽׁבֻעִים שִׁבְעִים (דניאל ט, כד). ובלשון נקבה שִׁבְעָה שָֽׁבֻעֹת (דברים טז, ט), לַֽי"י בְּשָֽׁבֻעֹתֵיכֶם (במדבר כח, כו). ובשוא השׁי"ן שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר (ירמיה ה, כד), ופירש אדוני אבי ז"ל הפסוק כן אותם שבועות של קציר ישמור לו חקות הקציר, שלא היה יורד המטר בארץ ישראל בימי הקציר, וזהו שאמר שמואל הֲלוֹא קְצִיר־חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל־ י"י וְיִתֵּן קֹלוֹת (שמואל א' יב, יז), לפיכך אמר הנותן גשם ויוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ (שם) לא בימי הקציר כי אינו עתו. וכן בשוא השׁי"ן חָג שְׁבֻעוֹת יָמִים מַצּוֹת יֵֽאָכֵֽל (יחזקאל מה, כא), ואיננו ריבוי והוא כמו שבעת ימים. וכן לְעֻמּוֹת אַחַד הַֽחֲלָקִים (יחזקאל מה, ז) כמו לְעֻמַת, כי אין חַג הַמַּצּוֹת כי אם שבעת ימים לא היום ולא לעתיד. וענין אחר וַֽאֲשֶׁר נִֽשְׁבַּֽע־לִי (בראשית כד, ז), וַיִּשָּׁבַע לוֹ (בראשית כד, ט), וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵֽעַ (דברים ו, יג), וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר (ירמיה ז, ט). והשם כִּי הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה (שופטים כא, ה), יִתֵּן י"י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה (במדבר ה, כא), וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי (ישעיה סה, טו), שְׁבֻעַת י"י תִּֽהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם (שמות כב, י), שְׁבֻעוֹת מַטּוֹת אֹמֶר סֶלָה (חבקוק ג, ט), כלומר השבועה שנשבעת לשבטים. ויש מפרשים על הברקים שהם כמו חצים ומטות כאילו נשבעו לקיים מאמרך. ומפרשים מזה שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר, כלומר מה שאמר זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּֽתוּ (בראשית ח, כב). והפעול מן הקל שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם (יחזקאל כא, כח). או יהיה תאר. והנכון הוא זה בפלס הַשְּׁכוּנֵי בָֽאֳהָלִים (שופטים ח, יא) כי [לא] נבנה בנין הקל ממנו. והפעל הכבד [הִפְעִיל] ממנו וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן (במדבר ה, כא), וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּֽי"י (בראשית כד, ג), וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי (בראשית כד, לז). וּבְשֵׁם אֱלֹֽהֵיהֶם לֹֽא־תַזְכִּירוּ וְלֹא תַשְׁבִּיעוּ (יהושע כג, ז), פירוש לא תשביעו איש את חבירו. או אפילו הגוי, כמו שפירשו רבותינו ז"ל (סנהדרין סג, ע"ב) ולא ישמע על פיך.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Stop! It's Shavuot!" What's in a Word?, Ohr Somayach, 19 May 2018.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Stop! It’s Shavuot," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Shemos 23:16, 34:22; Vayikra 23:16-20, and 23:36 with Ramban; Bamidbar 28:26 with Targum, and 29:35; Devarim 16:8, 16:10, 16:16, 18:16, 26:1-11; Yirmiyahu 5:24 with Rashi; Divrei HaYamim II 8:13; Mishnah Bikkurim 1:3; Midrash Lekach Tov (Pesikta Zutrata) of Rabbi Tuviah ben Eliezer; Rabbi Chaim Elazar Shapiro of Munkatch; Rabbi Moshe Zacuto; the Kedushas Levi, Rabbi Levi Yitzchak of Berditchev; Rabbi Dovid Tzvi Hoffmann; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, HaKsav VeHaKabbalah to Devarim 9:10; Rabbi Yechezkel Abramsky; Rabbi Baruch Epstein; Josephus, Antiquities of the Jews, Book III; Philo Judaeus of Alexandria; Eduyos 7:6 with the Bartenura.