body
plague
At a glance
In short
Dever is pestilence, a lethal contagious disease. Mageifah is a plague or blow, from a root that means striking. Rashi holds that it does not by itself mean anything fatal, and Rabbi Klein, following him, takes mageifah as the general word for any striking and dever as a plague that brings death. Abarbanel holds mageifah inherently lethal. Negef, mageifah's first cousin, is the exception to Rashi's rule: Malbim reads it as a plague that brings certain death, and Rashi glosses it as dever. Rabbi Klein sums up the difference this way: a mageifah is just a plague, and a dever an especially deadly one. Rabbi Yair Chaim Bachrach rejects the view of a sage who made mageifah the deadlier of the two, showing that the difference between the words does not lie in the extent of their impact. Rabbi Chaim Kanievsky holds mageifah the graver, because it is an illness that spreads.
Distinctions
Dever (דבר)
The fifth makkah, the sudden death of Egypt's horses, donkeys, camels, cattle and sheep, and the word Moshe uses twice in warning about the tenth (Shemos 5:3, 9:15). That dever denotes a plague bringing death finds support in the cognate languages: in other Semitic languages words spelled DBR mean "death."
- Rabbi Shlomo Pappenheim of Breslau (1740-1814) links dever to devorah ("bee"), because dever raises lesions on the body before it kills, and those lesions somewhat resemble the inflammation of an allergic reaction to a bee sting; his understanding, Rabbi Klein observes, seems consistent with descriptions of the bubonic plague, which is held responsible for the death of about half of Europe's population in the fourteenth-century outbreak known as the Black Death, and which turns inflamed lymph nodes into black, blister-like buboes.
- Rabbi Yair Chaim Bachrach (1639-1702, Chavos Yair): dever is any deadly sickness that is contagious and can pass easily from person to person or family to family. The idea is found in the Mishnah (Taanis 3:4), which calls for fasts when there is dever in a city and defines it as three deaths in three days in a city of five hundred adult men, on the assumption that so many deaths in so short a span must mean an infectious disease (against a world death rate per day, reported by the Ecology Global Network, of eight per thousand people); and in the Gemara (Bava Kamma 60b), which advises staying indoors when there is dever in the city. By contrast with mageifah (below), dever is the sudden death by pestilence that leaves no visible wound on any one part of the body.
Mageifah (מגפה)
Root ג-פ-ה (the strong letters are gimmel and peh).
- Rashi (to Shemos 7:27): mageifah does not denote death at all but striking, smiting, pushing; he says the same to Shemos 21:22 and 21:35 and at Bava Kama 2b. This is how he answers why tzfardea counts as a mageifah when frogs do not kill: the word never required death in the first place.
- Abarbanel rejects that premise, holds that mageifah is inherently lethal, and is therefore driven to Rabbeinu Chananel's reading that tzfardea are crocodiles rather than frogs.
- On Rashi's line, as Rabbi Klein explains it, mageifah is the general term for any striking of an opponent.
- Rabbi Yair Chaim Bachrach gives it a narrower sense: an infected wound that can spread like venom through the limbs and the bloodstream, which fits the ג-פ-ה family of words for striking one particular part of the body and sometimes letting the harm travel from there. Mageifah, as against dever, describes what the striker does in bringing the plague, rather than what the victim contracts.
- Siddur Tefillah LeMoshe, citing Rabbi Chaim Kanievsky: mageifah is graver than dever and the rest listed in Avinu Malkeinu, because it is an illness that spreads (Taanis 21), which is why we ask mena mageifah minachalasecha, from the whole surrounding area.
Negef (נגף)
The exception inside the ג-פ-ה family.
- Malbim: negef does denote a plague that brings certain death.
- Rashi (to Shemos 30:12) defines negef as dever, and Rabbi Menachem ibn Saruk runs the definition the other way, defining dever as negef.
The rejected view
Rabbi Yair Chaim Bachrach cites an anonymous sage who held that dever and mageifah name the same kind of fatal plague, with mageifah the deadlier of the two, adducing the twenty-four thousand who fell in the mageifah after Baal Peor (Bamidbar 25:9). He writes that he disproved it from elsewhere: the plague that followed Dovid HaMelech's illegal and unnecessary census killed seventy thousand and is called a dever (Shmuel II 24:15), which shows that a dever can yield more deaths than a mageifah, so the difference between the words cannot lie in the extent of their impact.
Where the authorities disagree
Which is the graver.
- Rashi, and Rabbi Klein following him: mageifah is any striking and not by itself fatal; dever is the plague that brings death.
- Abarbanel: mageifah is inherently lethal.
- Rabbi Chaim Kanievsky, cited in Siddur Tefillah LeMoshe: mageifah is graver than dever and the rest listed in Avinu Malkeinu, because it is an illness that spreads (Taanis 21); hence mena mageifah minachalasecha.
- Rabbi Yair Chaim Bachrach, against a sage who made mageifah the deadlier: the difference between the words is not the extent of their impact.
Also discussed in
- Wildernessדבר / dever (ד-ב-ר)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ג-פ-הhe files it under נגף
Thrusting and striking, some of it deadly and some not: striking a thing, a foot knocking against a stone, being beaten; and נֶגֶף and מַגֵּפָה, the stroke.
Striking something
וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (Shemos 21:22), and they strike a pregnant woman, וְכִֽי־ יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ (Shemos 21:35), and if a man's ox strikes, נָגֹף וְרָפוֹא (Yeshayahu 19:22), smiting and healing, and לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם (Shemos 12:23), to smite Egypt: all of these, he says, take an object. וַיִּגֹּף, and He struck, said of אֶת־הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָֽלְדָה אֵֽשֶׁת־אֽוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּֽאָנַֽשׁ (Shmuel II 12:15), the child whom Uriyah's wife bore to David, and he fell sick, is נגפו בחולי קשה, He struck him with a hard illness.
Striking against
Taking no object, it is knocking against: פֶּן־ תִּגֹּף בָּאֶבן רַגְלֶֽךָ (Tehillim 91:12), lest your foot strike against a stone, and וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף (Mishlei 3:23), and your foot shall not strike. In the form for what one does to himself, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף (Yirmiyahu 13:16), and before your feet strike against the mountains of dusk.
Being beaten
כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (Shmuel II 10:15), that he had been beaten before Yisrael, is pointed with a patach and is past. אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא (Shoftim 20:39), surely he is smitten, and נִגָּף (Devarim 28:25), smitten, are pointed with a kamatz and are present. And בְּֽהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (Melachim I 8:33), when Your people Yisrael are beaten.
The stroke, נֶגֶף and מַגֵּפָה
The noun stands in וְלֹא־יִֽהְיֶה בָכֶם נֶגֶף (Shemos 12:13), and there shall be no stroke among you, pointed with six dots; and on another pattern אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה (Bamidbar 26:1), after the stroke, and אֶת־כָּל־ מַגֵּֽפֹתַי (Shemos 9:14), all My strokes. All of them are the sense of thrusting and striking, some with death and some without.
וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (שמות כא, כב), וְכִֽי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ (שמות כא, לה), כִּי אִם־י"י יִגָּפֶנּוּ (שמואל א' כו, י), נָגֹף וְרָפוֹא (ישעיה יט, כב). וַיִּגֹּף י"י אֶת־הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָֽלְדָה אֵֽשֶׁת־אֽוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּֽאָנַֽשׁ (שמואל ב' יב, טו), פירוש נגפו בחולי קשה. לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם (שמות יב, כג), כלם פעלים יוצאים. והעומד פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבן רַגְלֶֽךָ (תהלים צא, יב), וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף (משלי ג, כג). והנפעל כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל ב' י, טו), פתח והוא נפעל עבר. אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא (שופטים כ, לט), יִתֶּנְךָ י"י נִגָּף (דברים כח, כה), קמוצים והם בינונים - בְּֽהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (מלכים א' ח, לג). וההתפעל וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף (ירמיה יג, טז). והשם וְלֹא־יִֽהְיֶה בָכֶם נֶגֶף (שמות יב, יג), בשש נקודות. ומשקל אחר אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה (במדבר כו, א), אֶת־כָּל־מַגֵּֽפֹתַי (שמות ט, יד), כולם ענין הדחיפה והמכה, יש בהם במיתה ויש מהם בלא מיתה.
ד-ב-ר
To speak, like saying in sense but not in usage; a דָּבָר is a word or matter. Also דֶּבֶר, plague; מִדְבָּר, wilderness or pasture; a bee; and the inner house.
Speaking that goes on
נִדְבְּרוּ and the words formed like it mean speaking kept up, and that is why they take this form: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי (Malachi 3:16), then those who fear Hashem kept speaking; הַנִּדְבָּרִים בְּךָ (Yechezkel 33:30), who keep speaking of you; and מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ (Malachi 3:13), what have we kept speaking against You.
How it differs from saying
In sense it is like saying; the difference is in usage. Saying, אמירה, is never without someone spoken to, even where the pasuk does not say who: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ (Bereishis 12:13), say that you are my sister, means say it to those who ask you. Speaking, דבור, stands without anyone spoken to, since it points at speech itself, the thing that belongs to man, which is why one says a man is living and speaking and not living and saying. Speaking is never said of what cannot speak, even in a figure, as saying, telling and relating are: וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ (Iyov 38:35), and they say to you, here we are; וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד לָךְ (Iyov 12:7), and the bird of the heavens will relate it to you; וִיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּם (Iyov 12:8), and the fish of the sea will tell you. The two take different words after them as well: saying takes אֶל and the lamed alone, while speaking takes בְּ and אֶת besides. Either can mean to think: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי (Koheles 1:16), I spoke with my heart, means I thought, and so does אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי (Koheles 2:1), I said in my heart.
A matter, or anything at all
עַל דְּבַר הַכֶּסֶף (Bereishis 43:18), on the matter of the money, and אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר (Shoftim 19:19), no lack of anything, of any kind a man needs. עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק (Tehillim 110:4) and עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (Koheles 3:18) can be read the same way: on the matter of Malki-Tzedek, on the matter of the sons of man.
Plague
דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד (Shemos 9:3), a very heavy pestilence, whose sense, he says, is death; and from it אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת (Hoshea 13:14), I will be your plagues, O death. The verb is from it too: יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ (Tehillim 47:4), He brings death on peoples beneath us, and וַתְּדַבֵּר אֶת כָּל זֶרַע הַמַּמְלָכָה (Divrei HaYamim II 22:10), and she brought death on all the seed of the kingdom.
Who struck Mitzrayim בַּמִּדְבָּר
Some take בַּמִּדְבָּר in הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר (Shmuel I 4:8), who struck Mitzrayim with every plague בַּמִּדְבָּר, from this sense of death. Or it is as it reads: He struck them at Yam Suf with every plague, as it says הַיָּד הַגְּדֹלָה (Shemos 14:31), the great hand, that He struck them with ten plagues, and בַּמִּדְבָּר is in the wilderness of Yam Suf. Yonasan renders it וּלְעַמֵיהּ עֲבַד פְּרִישָׁן בְּמַדְבְּרָא, and for His people He did wonders in the wilderness. Radak's father explains it as speech, like דָּבָר, from וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה (Shir HaShirim 4:3), and your speech is comely; on his reading they said, these are the gods who struck Mitzrayim with every plague by His word and His command alone, and now He Himself has come; who will save us from His hand?
The wilderness
מִדְבַּר סִינָי (Shemos 19:1), the wilderness of Sinai, and אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל (Devarim 1:19), all the great wilderness: a desolate place, neither worked nor settled. The place where cattle graze is also called מִדְבָּר, whether far from the city or near it, as עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר (Shmuel II 15:23), toward the road to the grazing ground.
Driving, and the pasture
כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ (Michah 2:12) he takes as like a flock amid its driving, and כְּדָבְרָם (Yeshayahu 5:17) as according to their driving, akin to the Targum, which renders וַיִּנְהַג, and he drove, as וּדְבַר. The right account, Radak says, is that the pasture of the flocks is called מִדְבָּר from this, since the shepherd drives the flock there, as וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר (Shemos 3:1), and he drove the flock after good pasture to the pasture ground, as its Targum has it. From the same sense come דֹּבְרוֹת, rafts, the great logs tied at their heads and driven along the sea.
The bee and the inner chamber
דְּבוֹרָה, a bee, as עֲדַת דְּבוֹרִים (Shoftim 14:8), a swarm of bees; and דְּבִיר, the inner house where the Aron was set, the outer one being called the הֵיכָל.
וְאֵֽין־דֹּבֵר אֵלָיו (איוב ב, יג), כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּֽבְרֹת (במדבר כז, ז), דָּבָר דָּבֻר עַל־אָפְנָֽיו (משלי כה, יא), הַדֹּבְרוֹת עַל־צַדִּיק עָתָק (תהלים לא, יט). והנפעל רוצה לומר בו ההתמדה בדבור לפיכך הוא בלשון נפעל אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי י"י (מלאכי ג, טז), הַנִּדְבָּרִים בְּךָ (יחזקאל לג, ל), מַה־נִּדְבַּרְנוּ עָלֶֽיךָ (מלאכי ג, יג). והכבד [פִּעֵל] דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ (בראשית מב, ל), וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ (בראשית יז, כב), רוּחַ י"י דִּבֶּר־בִּי וּמִלָּתוֹ עַל־לְשׁוֹנִֽי (שמואל ב' כג, ב), פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ (במדבר יב, ח), אָז דִּבַּרְתָּֽ־בְחָזוֹן לַֽחֲסִידֶיךָ (תהלים פט, כ), דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּֽי (איוב לג, ב), וַיְדַבֵּר יְהֽוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב (שמואל א' יט, ד), וַיְדַבֵּר י"י אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר (שמות ו, י), אֶֽת־גְּבֻֽלְךָ כַּֽאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ (דברים יב, כ), וַֽאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי (בראשית כד, ז), וְלֹא יָֽכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹֽם (בראשית לז, ד), פירוש לדבר אתו, נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ (תהלים פז, ג), וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּֽאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה (במדבר כא, ה), וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַֽהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א), תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר (תהלים נ, כ), וְדִבַּרְתִּי עַל־הַנְּבִיאִים (הושע יב, יא), דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם־לִבִּי (קהלת א, טז), כלומר חשבתי כמו שבא גם כן לשון האמירה בזה הענין. ושלא נזכר פועלו ממנו [פֻּעַל] בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ (שיר השירים ח, ח). וההתפעל וַיִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט), משפטו מִתְדַּבֵּר. והשם דָּבָר, דָּבָר גָּדוֹל (מלכים ב' ה, יג), וּדְבַר מַה־יַּרְאֵנִי (במדבר כג, ג), סמוך למלת מה, וּדְבָרִים אֲחָדִֽים (בראשית יא, א). ובתוספת ה"א דִּבְרָה, עַל־דִּבְרַת בְּנֵי הָֽאָדָם (קהלת ג, יח), עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶֽדֶק (תהלים קי, ד). או בדגש דַּבְּרָה, יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ (דברים לג, ג), או בתוספת מ"ם מִדְבָּר, וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה (שיר השירים ד, ג), או בדגש מבלי תוספת דִּבֵּר, וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם (ירמיה ה, יג), תְּחִלַּת דִּבֶּר־י"י בְּהוֹשֵׁעַ (הושע א, ב). וענין הכל כמו אמירה אלא שיש הפרש ביניהם בשמוש הלשון, כי האמירה אינה מבלי סמיכה אל אחר והדבור הוא מבלי סמיכה אל אחר כי הוא מורה על עקר הדבור שהוא באדם, כמו שתאמר אדם חי מדבר ולא תאמר אדם חי אומר אלא אם הסמכנו פלוני אומר לפלוני. ואף על פי שאין הסמיכה כתובה לפעמים הענין מובן כי המאמר עם הסמיכה. כמו אִמְרִי־נָא אֲחֹתִי אָתְּ (בראשית יב, יג), כי בודאי ירצה לומר אמרי לשואלים אותך. וכן הדומים לו על זה הדרך. ולא יאמר לשון דבור על שאינו מדבר אפילו דרך משל כמו שיאמר לשון ספור והגדה כמו וְיֹֽאמְרוּ לְךָ הִנֵּֽנוּ (איוב לח, לה), וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיַגֶּד־לָֽךְ (איוב יב, ז), וִֽיסַפְּרוּ לְךָ דְּגֵי הַיָּֽם (איוב יב, ח), וכן בקשר יש הפרש ביניהם כי המאמר קשור עם אֶל ועם למ"ד השמוש לבד והדבור קשור גם כן עם בי"ת השמוש ועם אֶת ולא כן המאמר. ומה שאמר אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי (קהלת ב, א), ענינו חשבתי. וכן הָאֹֽמְרָה בִּלְבָבָהּ (ישעיה מז, ח). ויש כמו ענין עַל־דְּבַר הַֽצְפַרְדְּעִים (שמות ח, ח), עַל־דְּבַר הַכֶּסֶף (בראשית מג, יח), על ענין הצפרדעים, על ענין הכסף. וְזֶה הַדָּבָר אֲֽשֶׁר־מָל יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ה, ד), זה הענין שבעבורו מל יהושע, אֵין מַחְסוֹר כָּל־דָּבָֽר (שופטים יט, יט) שום ענין בעולם מכל המינים אשר האדם צריך אליהם, וְלֹא יָמוּת מִכָּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָֽר (שמות ט, ד), וְאֵין־מַכְלִים דָּבָר (שופטים יח, ז), וְלֹֽא־יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג, טו), שום ערוה בעולם. ויתכן לפרש כמוהם עַל־דִּבְרָתִי מַלְכִּי־צֶֽדֶק (תהלים קי, ד), עַל־דִּבְרַת בְּנֵי הָֽאָדָם (קהלת ג, יח), וכמוהם רבים. וענין אחר דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹֽד (שמות ט, ג), בשש נקודות והוא ענין מיתה, וממנו אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת (הושע יג, יד). והפעל הנוסף ממנו [הִפְעִיל] יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ (תהלים מז, ד). והפעל הכבד וַתְּדַבֵּר אֶת־כָּל־זֶרַע הַמַּמְלָכָה (דברי הימים ב' כב, י). ויש מפרשים מזה אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ (תהלים ב, ה). ומפרשים אלימו כמו אֵילֵי הָאָרֶץ (יחזקאל יז, יג). ויש מפרשים מהענין הזה הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם בְּכָל־מַכָּה בַּמִּדְבָּֽר (שמואל א' ד, ח). או הוא כמשמעו ופירושו שהכם על ים סוף בכל מכה כמו שאמר את הַיָּד הַגְּדֹלָה (שמות יד, לא), שהכם בעשר מכות. ופירוש במדבר במדבר ים סוף. ויונתן תרגם וּלְעַמֵיהּ עֲבַד פְּרִישָׁן בְּמַדְבְּרָא. ואדוני אבי ע"ה פירשו כמו דָּבָר מן וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה (שיר השירים ד, ג). וכן פירושו אמרו אלה האלהים שהכו את מצרים בבל מכה בדברו ובמצותו לבד ועתה הוא בעצמו בא מי יצילנו מידו. מִדְבַּר סִינָֽי (שמות יט, א), אֵת כָּל־הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל (דברים א, יט), מקום שימם שאינו נעבד ונושב. וכן מקום מרעה הבהמות יקרא מִדְבָּר רחוק מן העיר או סמוך לעיר כמו עַל־פְּנֵי־דֶרֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּֽר (שמואל ב' טו, כג). וענין אחר כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּֽבְרוֹ (מיכה י, יב), מנהגו. ובא בשתי ידיעות כמו בְּתוֹךְ הָֽאָֽהֳלִי (יהושע ז, כא), וְנָתַן אֶת־הָֽעֶרְכְּךָ (ויקרא כז, כג), והדל"ת מעמדת בגעיא ומשפטה להחטף כמו וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם (ישעיה ה, יז). ופירושו כמנהגם ודומה לתרגום וַיִּנְהַ֣ג (בראשית לא, יח) וּדְבַר. והנכון כי מזה נקרא מִדְבָּר מקום מרעה הבהמות לפי שהרועה נוהג שם הבהמות, וַיִּנְהַג אֶת־הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר (שמות ג, א). כתרגומו בָתַר שְׁפַר רַעֲיָא לְמַדְבְּרָא. ומזה הענין אֲשִׂימֵם דֹּֽבְרוֹת בַּיָּם (מלכים א' ה, כג), והם הקורות הגדולות שקושרין אותן בראשיהן ומנהיגין אותן בים וקורין אותן בלע"ז צַאטַארַ [רטץ] וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּֽׁוּר (ישעיה ז, יח). עֲדַת דְּבוֹרִים (שופטים יד, ח), סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים (תהלים קיח, יב), כַּֽאֲשֶׁר תַּֽעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים (דברים א, מד), אביילא"ש בלע"ז. לַֽהֵיכָל וְלַדְּבִיר (מלכים א' ו, ה), ידוע. והוא הבית הפנימי, כמו שאמר וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים (מלכים א' א' ו,. ואמר וּדְבִיר בְּתֽוֹךְ־הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת־אֲרוֹן בְּרִית י"י (מלכים א' א' ו, והבית החיצון נקרא היכל.
נ-ג-ף
Thrusting and striking, some of it deadly and some not: striking a thing, a foot knocking against a stone, being beaten; and נֶגֶף and מַגֵּפָה, the stroke.
Striking something
וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (Shemos 21:22), and they strike a pregnant woman, וְכִֽי־ יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ (Shemos 21:35), and if a man's ox strikes, נָגֹף וְרָפוֹא (Yeshayahu 19:22), smiting and healing, and לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם (Shemos 12:23), to smite Egypt: all of these, he says, take an object. וַיִּגֹּף, and He struck, said of אֶת־הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָֽלְדָה אֵֽשֶׁת־אֽוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּֽאָנַֽשׁ (Shmuel II 12:15), the child whom Uriyah's wife bore to David, and he fell sick, is נגפו בחולי קשה, He struck him with a hard illness.
Striking against
Taking no object, it is knocking against: פֶּן־ תִּגֹּף בָּאֶבן רַגְלֶֽךָ (Tehillim 91:12), lest your foot strike against a stone, and וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף (Mishlei 3:23), and your foot shall not strike. In the form for what one does to himself, וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף (Yirmiyahu 13:16), and before your feet strike against the mountains of dusk.
Being beaten
כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (Shmuel II 10:15), that he had been beaten before Yisrael, is pointed with a patach and is past. אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא (Shoftim 20:39), surely he is smitten, and נִגָּף (Devarim 28:25), smitten, are pointed with a kamatz and are present. And בְּֽהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (Melachim I 8:33), when Your people Yisrael are beaten.
The stroke, נֶגֶף and מַגֵּפָה
The noun stands in וְלֹא־יִֽהְיֶה בָכֶם נֶגֶף (Shemos 12:13), and there shall be no stroke among you, pointed with six dots; and on another pattern אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה (Bamidbar 26:1), after the stroke, and אֶת־כָּל־ מַגֵּֽפֹתַי (Shemos 9:14), all My strokes. All of them are the sense of thrusting and striking, some with death and some without.
וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה (שמות כא, כב), וְכִֽי־יִגֹּף שׁוֹר־אִישׁ (שמות כא, לה), כִּי אִם־י"י יִגָּפֶנּוּ (שמואל א' כו, י), נָגֹף וְרָפוֹא (ישעיה יט, כב). וַיִּגֹּף י"י אֶת־הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָֽלְדָה אֵֽשֶׁת־אֽוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּֽאָנַֽשׁ (שמואל ב' יב, טו), פירוש נגפו בחולי קשה. לִנְגֹּף אֶת־מִצְרַיִם (שמות יב, כג), כלם פעלים יוצאים. והעומד פֶּן־תִּגֹּף בָּאֶבן רַגְלֶֽךָ (תהלים צא, יב), וְרַגְלְךָ לֹא תִגּֽוֹף (משלי ג, כג). והנפעל כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל ב' י, טו), פתח והוא נפעל עבר. אַךְ נִגּוֹף נִגָּף הוּא (שופטים כ, לט), יִתֶּנְךָ י"י נִגָּף (דברים כח, כה), קמוצים והם בינונים - בְּֽהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל (מלכים א' ח, לג). וההתפעל וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף (ירמיה יג, טז). והשם וְלֹא־יִֽהְיֶה בָכֶם נֶגֶף (שמות יב, יג), בשש נקודות. ומשקל אחר אַֽחֲרֵי הַמַּגֵּפָה (במדבר כו, א), אֶת־כָּל־מַגֵּֽפֹתַי (שמות ט, יד), כולם ענין הדחיפה והמכה, יש בהם במיתה ויש מהם בלא מיתה.
צ-פ-ר-ד-ע
The frog, a word whose sense he calls known; the singular הַצְּפַרְדֵּעַ may name the whole kind rather than a single frog.
Perhaps the name of the whole kind
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ (Shemos 8:2), and the frog came up; וַיַּֽעֲלוּ אֶת־ הַֽצְפַרְדְּעִים (Shemos 8:3), and they brought up the frogs; and וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים (Shemos 7:28), and the river shall swarm with frogs: its sense is known. It may be that הַצְּפַרְדֵּעַ in וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ is the name of the whole kind and is not said of a single one, as also וַתְּהִי הַכִּנָּם (Shemos 8:14), and there were lice; and so it says, וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם (Tehillim 78:45), and the frog, and it destroyed them.
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ (שמות ח, ב), וַיַּֽעֲלוּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִים (שם ג), וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים ז, כח), ידוע. ויתכן להיות וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ שם כלל המין ולא שיאמר על אחת מהן. וכן וַתְּהִי הַכִּנָּם ח, יד). וכן אמר וּצְפַרְדֵּעַ וַתַּשְׁחִיתֵֽם (תהלים עח, מה).נשלמה אות הצד"י
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Plague of Plagues," What's in a Word?, Ohr Somayach, 13 January 2018.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Plague of Plagues," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Shemos 5:3, 7:27, 9:14-15, 21:22, 21:35, 30:12; Bamidbar 25:9; Shmuel II 24:15; Mishnah Taanis 3:4; Bava Kamma 2b and 60b; Rashi to Shemos 7:27 and 30:12; Abarbanel and Rabbeinu Chananel on tzfardea; Rabbi Yair Chaim Bachrach, Chavos Yair; the Ecology Global Network; Siddur Tefillah LeMoshe; Taanis 21.