names of Mordechai
At a glance
In short
All three are names or titles of one man, and no two are the same name. Mordechai is the Babylonian name the Megillah uses throughout, and Petachyah his Hebrew name. For the Gemara, Bilshan is a title that speaks of his mastery of languages; Ibn Ezra presumes it is the name of the next man listed. One opinion in the Gemara makes the navi Malachi a fourth name for him; others make Malachi a different man.
Distinctions
Mordechai (מרדכי) and Merodach
Chullin 139b asks where Mordechai is hinted in the Torah and answers mar dror, pure myrrh (Shemos 30:23), rendered mira dachya by Onkelos. The idea behind the connection is that a tzaddik exudes good deeds as myrrh gives off fragrance. Megillah 10b has Rabbi Shmuel bar Nachmani open his expositions on the Megillah from "instead of the thorn-bush will arise a brosh" (Yeshayahu 55:13), playing on brosh as b'rosh, "at the head," and reading it of Mordechai, whose name alludes to mar dror, which the Torah calls besamim rosh, the head of all spices; Peirush HaRokeach (to Shemos 30:23) adds that the gematria of rosh, 501, equals zehu Mordechai HaTzadik. Rabbi Klein stresses that none of this is meant as etymology: the Gemara is giving an exegetical allusion to the name in the Torah, and the question of the name's actual origin is a separate one.
Many scholars have noted the name's similarity to the Babylonian name Merodach in Tanach: Evil Merodach (Melachim II 25:27), Merodach Baladan (Yeshayahu 39:1), who appears elsewhere as Berodach Baladan (Melachim II 20:12), probably by the interchangeability of mem and beis, and Yirmiyahu 50:2, where Merodach stands as another name for the Babylonian god Bel, the counterpart of the Canaanite Baal. Archaeologists have found Merodach/Marduk to have been one of the chief gods of the Babylonian pantheon, and the Babylonian creation myth Enuma Elish tells of Marduk defeating Tiamat, the primordial sea monster of chaos, and using her body to make the world. Rabbi Klein says plainly what he is not claiming: not that Mordechai was named after that deity, but that the personal name Mordechai and its variants, current in Babylonian and Persian society, were rooted in the god's name, and that once such names became ordinary one bears them without being named for an idol, much as people today are called Mark or Veronica without a thought for Mars or Nike.
Dr. Alexander Kohut, in Aruch HaShalem, suggests instead that Mordechai means "small person" in Persian, a name given him by others in appreciation of his exceptional humility. (Rabbi Klein adds that he had once taken the Irish and Scottish name Murdoch for a corruption of Mordechai, but on looking further found it more likely from the Gaelic muir, sea.) Mordechai's name appears 58 times in the Megillah, and twice more in Tanach as Mordechai Bilshan.
Petachyah (פתחיה) and Bilshan (בלשן)
Shekalim 5:1, which puts Petachyah in charge of the kinnim, identifies him with Mordechai and says he was called Petachyah because he would poteach words and expound them, and because he knew seventy languages. Unlike Mordechai, the name has a Hebrew ring: it already belongs to a kohen in David's day (Divrei HaYamim I 24:16) and to Levi'im in post-exilic Yerushalayim (Ezra 10:23; Nechemiah 9:5, and see 11:24), and onomastically it parses as the root פ-ת-ח with a theophoric element, two of the four letters of the Shem HaMeforash. Rabbi Chaim Palagi finds an allusion to the Mishnah's identification in gematria: half the value of each of the first three letters of Petachyah (peh, tav, ches) equals each of the first three of Mordechai (mem, reish, dalet), while double the value of Petachyah's last two letters equals Mordechai's last two (kaf, yud).
Menachos 65a: all the Sanhedrin were required to know the seventy languages, but Mordechai stood out even among them, in that he could mix and match between languages rather than hold them as seventy separate bodies of knowledge; that is what the Gemara reads out of the name Bilshan, a contraction of bayil lishni v'darish. Stories illustrating the depth of his mastery are at Menachos 64b-65a and Yerushalmi Shekalim 5:1. That skill is what let him understand Bigsan and Seresh plotting regicide in a foreign tongue (Megillah 13b), which he reported to Achashverosh, and which later helped turn the tide against Haman.
Where the authorities disagree
Mordechai's other names.
- Megillah 16b and Menachos 65a read Mordechai-Bilshan (Ezra 2:2, Nechemiah 7:7) as one man with a title (see Maharsha and Keren Orah to Menachos 65a).
- Ibn Ezra (to Esther 2:21) presumes Bilshan is the next man listed.
- On the Babylonian name: Torah Temimah (to Shemos 30:23 §48 and Esther 2:5 §11) postulates that his true Hebrew name was Petachyah, though for some reason the Megillah consistently calls him Mordechai, and that because of that name's idolatrous implications the Gemara sought a favorable allusion for it in the Torah and thereby gave it some legitimacy.
- Rabbi Yehonatan Eybeschutz (Yaaros Dvash vol. 2 drush 13) holds that as Moshe's given name is absent from the Torah after "erase me from Your book," so Mordechai, who likewise gave himself up for the Jewish People, caused his real name Petachyah to be left out of the Megillah.
Whether there was a fourth name.
- One opinion in Megillah 15a has the navi Malachi be Mordechai himself, called Malachi because he was viceroy to the Persian king, mishneh l'melech, Rabbi Klein presuming that malachi is read as kin to melech; that would give him three names, Mordechai, Petachyah and Malachi.
- Other opinions there make Malachi an alternate name for Ezra, or a separate man altogether, and the Rambam, in his introduction to Yad HaChazakah, follows the last, since he lists Malachi, Mordechai Bilshan and Ezra as separate members of the Anshei Knesses HaGedolah.
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ל-ש-ן
לָשׁוֹן, the tongue, and in the plural the tongues of the nations; the verb, to denounce and slander; and by borrowing, a tongue of gold, of fire, of sea, or of rock.
The tongue
לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת (Tehillim 12:4), a tongue speaking great things, and לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר (Tehillim 45:2), my tongue is the pen of a swift scribe.
The tongues of the nations
The plural takes the feminine form, and its sense is plain: לְקַבֵּץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת (Yeshayahu 66:18), to gather all the nations and the tongues, and לִלְשֹֽׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם (Bereishis 10:20), by their tongues in their lands.
Informing and slander
אַל־ תַּלְשֵׁן עֶבֶד (Mishlei 30:10), do not denounce a servant to his master, and מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (Tehillim 101:5), one who slanders his fellow in secret.
A tongue of gold, of fire, of sea
וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד (Yehoshua 7:21), one tongue of gold, is a bar of gold shaped like a tongue; and by the same borrowing לְשׁוֹן אֵשׁ (Yeshayahu 5:24), a tongue of fire, לְשׁוֹן יָם (Yeshayahu 11:15), a tongue of sea, and מִן־ הַלָּשֹׁן הַפֹּנֶה נֶֽגְבָּה (Yehoshua 15:2), from the tongue that faces south, a rock in the shape of a tongue. So Yonasan renders it, מִן כֵּיפָא, from the rock.
לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלֽוֹת (תהלים יב, ד), לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִֽיר (תהלים מה, ב), וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי (תהלים כב, טז), וּלְשׁוֹנִי אִם־יֶהְגֶּה רְמִיָּֽה (איוב כז, ד). והקבוץ בלשון נקבות לְקַבֵּץ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת (ישעיה סו, יח), לִלְשֹֽׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם (בראשית י, כ), ידוע. והפעל הכבד ממנו [הִפְעִיל] אַל־תַּלְשֵׁן עֶבֶד אֶל־אֲֽדֹנָו [אֲֽדֹנָיו] (משלי ל, י). וכבד אחר [פֹּעֵל] מְלָושְׁנִי [מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ (תהלים קא, ה), והוא מבנין פועל הדומה למרובע והיו"ד בו נוספת, יאמר ממנו מְלוֹשֵׁן בשקל מְשׁוֹפֵט ומפני תוספת היו"ד שָׁבָה למ"ד לקמץ חטף. וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד (יהושע ז, כא), רוצה לומר שבט זהב שדומה ללשון. וכן בדרך ההשאלה עוד לְשׁוֹן אֵשׁ (ישעיה ה, כד), לְשׁוֹן יָם (ישעיה יא, טו), מִן־הַלָּשֹׁן הַפֹּנֶה נֶֽגְבָּה (יהושע טו, ב), סלע כדמות לשון. וכן תרגם יונתן מִן כֵּיפָא.
פ-ת-ח
To open; from it פֶּתַח, a doorway, and the key one opens with. Close to it: to loose and set free, as a sword is drawn; and to engrave, from which swords are named.
Opening
וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח (Tehillim 78:23), He opened the doors of heaven; פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ (Tehillim 145:16), You open Your hand; וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדוֹ (Nechemiah 6:5), an open letter in his hand; and וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם (Nechemiah 8:5), and when he opened, all the people stood, that is, when he opened his mouth to read in the Torah.
The nouns of opening
פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר (Tehillim 119:130), the opening of Your words gives light; שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ (Michah 7:5), guard the openings of your mouth; and וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים (Mishlei 8:6), and the opening of my lips is uprightness. וְהֵם עַל־הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּקֶר (Divrei HaYamim I 9:27), and they were over the מַפְתֵּחַ, morning by morning, means that they were appointed to open the gates each morning. וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה בְּתוֹכָם (Yechezkel 29:21), and to you I will give an opening of the mouth among them: among Yisrael, for they will see your prophecies fulfilled.
The doorway and the key
From this the doorway is called פֶּתַח: לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (Bereishis 4:7), sin crouches at the doorway. The פֶּתַח is what lies outside the doors of the gate, and it carries the name because it is always open, staying open even when the doors are shut. So too the tool one opens with: וַיִּקְחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ (Shoftim 3:25), they took the key and opened; and, unchanged in construct, מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד (Yeshayahu 22:22), the key of the house of David, which Targum Yonasan renders the key of the Beis HaMikdash and the rule of the house of David.
Two readings of מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ
Some explain מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ שָׁבֶר (Mishlei 17:19), one who raises his פֶּתַח seeks ruin, from the mouth's opening: that is, one who speaks lofty things over people; and so it is explained in the words of Chazal, in Esther Rabbah. Taken of the doorway, it is one who busies himself with great buildings, in the way Chazal said (Sotah 11a), whoever busies himself with building grows poor.
Loosening and setting free
The sense of loosing is close to the sense of opening: וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים (Bereishis 24:32), he loosed the camels; פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע (Yeshayahu 58:6), loose the bonds of wickedness; אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ (Melachim I 20:11), let one girding himself not boast like one loosing; and אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה (Yeshayahu 14:17), he did not release his prisoners homeward. הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ (Zecharyah 3:9), behold, I loose its loosing, is as though the stone had been in confinement all the days the work stood idle, and now He will release it and it will be set into the building.
Engraving
Digging and engraving are also close to these: וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם (Shemos 28:9), and you shall engrave upon them; פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים (Shemos 28:11), with the engravings of a seal you shall engrave the two stones. הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ may also be read in this sense, behold, I engrave its engraving: since what completes the form of a fine stone is the figures and flowers and knobs engraved and drawn on it, the pasuk says so by way of a figure, meaning, I am completing it for the building in all its form.
Swords, and the drawn sword
From this sense of engraving swords are called פְתִחוֹת: וְהֵמָּה פְתִחוֹת (Tehillim 55:22), and they are swords, and וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ (Michah 5:5), and the land of Nimrod with her swords. Rabbi Yonah explained וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִים (Yeshayahu 13:2), and let the פִּתְחֵי of nobles come, as swords like these; and in one of his ways he explained חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה (Yechezkel 21:33), a sword, a sword, פתוחה, and חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים (Tehillim 37:14), the wicked פתחו a sword, as polishing and sharpening. Radak says there is no need: their sense is only drawing the sword from its sheath, as פתוח is said of bringing a prisoner out of confinement and loosing him.
וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָֽח (תהלים עח, כג), כִּי לֹא פָתַח וַיַּךְ (מלכים ב' טו, טז). תרגום יונתן אֲרֵי לָא פְתָחַת תַּרְעָהָא לְאַשְׁלָמָא. וּפָֽתְחָה לָךְ (דברים כ, יא), וַיַּֽעַזְבוּ אֶת־הָעִיר פְּתוּחָה (יהושע ח, יז), לִֽהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת (מלכים א' ח, כט), יִפְתַּח יְהוָֹה לְךָ אֶת־אֽוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כח, יב), פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ (זכריה יא, א), פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גֽוֹי־צַדִּיק (ישעיה כו, ב), והמקור בחירק הפ"א בְּפִתְחִי אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶם (יחזקאל לז, יג), וּכְפִתְחוֹ עָֽמְדוּ כָל־הָעָֽם (נחמיה ח, ה), פירוש כשפתח פיו לקרוא בתורה. פּוֹתֵחַ אֶת־יָדֶךָ (תהלים קמה, טז), פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָֽדְךָ (דברים טו, ח), וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ (במדבר יט, טו), וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה בְּיָדֽוֹ (נחמיה ו, ה). והנפעל שַֽׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ (נחום ב, ז), יִֽהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח (זכריה יג, א), סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ (יחזקאל מד, ב). והשם עם נו"ן נפעל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ (יהושע טו, ט). והשם פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר (תהלים קיט, קל), הפ"א בקמץ קטן להבדיל בינו ובין פֶּתַח הַשָּׁעַר (שופטים יח, טז), שהוא בפתח קטן, שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִֽיךָ (מיכה ז, ה). ויש מפרשים מזה מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר (משלי יז, יט), כלומר שמדבר גבוהות על בני אדם. וכן הוא מפורש בדברי רבותינו ז"ל (רבה אסתר דף קכז, ד). ומשקל אחר וְהֵם עַל־הַמַּפְתֵּחַ וְלַבֹּקֶר לַבֹּֽקֶר (דברי הימים א' ט, כז), כלומר ממונים לפתוח השערים לבקר לבקר. ובסמוך וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִֽים (משלי ח, ו). ומשקל אחר וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחֽוֹן־פֶּה בְּתוֹכָם (יחזקאל כט, כא), פירוש בתוך ישראל כי יראו נבואותיך מתקיימות. ובשרש קָרַן אפרש הפסוק עוד. ומזה נקרא הפתח לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ (בראשית ד, ז), בסגול. וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה (בראשית יט, ו), וְהִֽשְׁתַּֽחֲווּ עַם־הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא (יחזקאל מו, ג), מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ (משלי יז, יט), כלומר שמתעסק בבניינים גדולים. על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה יא, ע"א) כל העוסק בבנין מתמסכן. ונקרא פֶּתַח מה שיש מן השער חוץ לדלתות כי הכל יקרא שער בין מבפנים בין מבחוץ עם הדלתות והאסקופה החיצונה כמו שהיא עם המזוזות והמשקוף נקרא פתח לפי שהוא נפתח תמיד אף בהסגר הדלתות הוא נשאר פתוח. וכן שם הכלי שפותחין בו וַיִּקְחוּ אֶת־הַמַּפְתֵּחַ וַיִּפְתָּחוּ (שופטים ג, כה). ובסמוך לא נשתנה, מַפְתֵּחַ בֵּית־דָּוִד (ישעיה כב, כב), ותרגם יונתן מַפְתֵּחַ בֵּית מִקְדְשָׁא וְשׁוּלְטַן בֵּית דָוִד. ושלא נזכר פעלו מהדגוש [פִּעֵל] וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד (ישעיה ס, יא), גַּם מֵאָז לֹֽא־פִתְּחָה אָזְנֶךָ (ישעיה מה, ח), פִּתַּח הַסְּמָדַר (שיר השירים ז, יג), והחרק בהם תמורת השורק והראוי בהם וּפֻתְּחוּ, פֻּתְּחָה אזנך, פִּתַּח הַסְּמָדַר, כמו מֵֽאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה (מיכה א, ז) שהחרק תמורת שורק ומשפטו קֻבָּצָה. כן דעת המדקדקים. ויותר נכון בעיני שיהיו מן הדגוש בלא תמורה ויהיו פעלים עומדים. ובענין ההתר שהוא קרוב לענין הפתיחה כִּֽי־יִתְרִו [יִתְרִי] פִתַּח וַיְעַנֵּנִי (איוב ל, יא), מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ (איוב יב, יח), וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים (בראשית כד, לב), אַל־יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּֽחַ (מלכים א' כ, יא), פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע (ישעיה נח, ו), לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָֽה (תהלים קב, כא), יְפַתַּח וִֽישַׂדֵּד אַדְמָתֽוֹ (ישעיה כח, כד), הִֽנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ (זכריה ג, ט), פירוש כאילו האבן היתה במאסר כל הימים שבטילו המלאכה ועתה יפתחנה וישימו אותה בבנין. והפעל הקל אֲסִירָיו לֹֽא־פָתַח בָּֽיְתָה (ישעיה יד, יז). והנפעל וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו (ישעיה ה, כז), יִסְגֹּר עַל־אִישׁ וְלֹא יִפָּתֵֽחַ (איוב יב, יד). ויתכן מזה הענין תִּפָּתַח הָֽרָעָה (ירמיה א, יד), וההתפעל הִֽתְפַּתְּחִו [הִֽתְפַּתְּחִי] מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ (ישעיה נב, ב), פירוש התפתחי ממוסרי צוארך כי בנין התפעל אינו יוצא כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. ובענין החתירה והחקיקה שגם הוא ענין קרוב לאלו וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם (שמות כח, ט), פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת־שְׁתֵּי הָֽאֲבָנִים (שמות כח, יא), וְעַתָּ [וְעַתָּה] פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד (תהלים עד, ו). ויתכן לפרש מענין זה הִֽנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ, ולפי שהשלמת תכונת האבן היפה היא הציורים והפרחים והכפתורים שיפתחו ויציירו בה אמר כן על דרך משל כלומר הנני משלימה לבנין בכל תכונתה. ומן הענין הזה נקראו החרבות וְהֵמָּה פְתִחֽוֹת (תהלים נה, כב), וְאֶת־אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ (מיכה ה, ה). ופירש רבי יונה כמוהם וְיָבֹאוּ פִּתְחֵי נְדִיבִֽים (ישעיה יג, ב), ועוד פירש באחד מהפנים חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה (יחזקאל כא, לג), חֶרֶב פָּֽתְחוּ רְשָׁעִים (תהלים לז, יד), ענין לטישה וחידוד. ואין צורך רק ענינם הוצאת החרב מהערה כמו שנאמר פתוח על הוצאת האסור ממאסרו והתרתו.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Ki Sisa/Purim Katan: Myrrh & Myrtle (Part 1)," What's in a Word?, Ohr Somayach, 2 March 2024.
Cited in the essay: Shemos 30:23, 32:32; Melachim II 20:12, 25:27; Yeshayahu 39:1, 55:13; Yirmiyahu 50:2; Esther 2:5, 2:21; Ezra 2:2, 10:23; Nechemiah 7:7, 9:5, 11:24; Divrei HaYamim I 24:16; Megillah 10b, 13b, 15a, 16b; Menachos 64b-65a; Chullin 139b; Mishnah Shekalim 5:1; Yerushalmi Shekalim 5:1; Peirush HaRokeach to Shemos 30:23; Maharsha and Keren Orah to Menachos 65a; Aruch HaShalem; Torah Temimah to Shemos 30:23 §48 and Esther 2:5 §11; Yaaros Dvash vol. 2 drush 13; Rambam's introduction to Yad HaChazakah.