nature
fire
At a glance
In short
Aish is the general word: fire. Ur is a fire too, but a smaller one (Malbim). For Rabbi Shlomo Pappenheim, lahav and lehavah are the flame that shoots outward from a fire, the part of an aish that reaches beyond it, which is why the same word means a blade; a shalheves, for him, is a flame gripping some material it is consuming. Lahat is fire moving fast, a blaze. Lapid is a torch, the object carrying the fire. An avukah is a multi-wick torch, and a ner the single-wick lamp.
Distinctions
Aish (אש) and the Aramaic nur / nura
The ordinary word for fire. Rabbi Eliyahu HaBachur (Meturgeman) observes that the Targumim usually render aish as aisha or aishata, but sometimes as nur or nura; he says outright that he does not know what governs the choice, though he notes that where the pasuk speaks of a fire that burns or roasts something, the Targumim tend to use nura. Rabbi Shlomo Pappenheim (Cheshek Shlomo) holds that the letter reish itself carries "throwing," so ohr ("light") is light whose rays act as if thrown from their source, ner is the object holding that source, and menorah the vessel the ner is fixed in. Rabbi Klein extends this to nura as well, noting that Rabbi Shlomo Pappenheim does not say so himself.
Ur (אור)
Spelled like ohr but pointed differently, and plainly meaning fire; Rabbi Pappenheim does not explicitly mention it. Six times in Tanach, only in Yeshayahu and Yechezkel, and the preferred word in the Mishnah, where it is common (Challah 4:8; Shabbos 1:11, 8:7, 16:5; Yoma 6:7; Beitzah 4:4 and 4:7; Rosh Hashanah 2:3; Bava Kamma 6:4 and 9:4; Sanhedrin 9:1; Avodah Zarah 5:12; Avos 2:10; Zevachim 12:6; Menachos 10:4; Chullin 3:3; Tamid 1:3; Keilim 5:11 and 29:8; Ohalos 11:7). Ur was also the name of an ancient Mesopotamian city where Avraham Avinu lived, and according to tradition the name alludes to the fiery furnace its king threw him into, from which he emerged unscathed. Malbim: ur is a smaller fire than aish.
Lahav / lehavah (להב, להבה)
Rabbi Shlomo Pappenheim (Yerios Shlomo): where aish is the general term, a lahav is specifically the flame that spurts up into the air. It is attached to a larger fire and is that fire's outlet for spreading outward. This is why lahav also means the blade of a knife or sword: the blade is the part of the tool that acts on things outside itself, and the word also carries the shimmering glimmer of a flame, hence the glinting edge of metal. Rabbi Klein reads Ovadiah 1:18 accordingly: the fire within Beis Yaakov spreads outward through the flame of Beis Yosef and burns up the straw, which is Beis Eisav.
Shalheves (שלהבת)
Close to lahav, but Rabbi Shlomo Pappenheim distinguishes it: a shalheves is a flame attached to something tangible. He links it both to lahav and to meshulav ("mixed," Shemos 26:17, Melachim I 7:29), so a shalheves is a flame mixed with the material it is burning up.
Lahat (להט)
The fast movement of fire, what English calls spreading like wildfire. It is related to the root ל-ט, "bending," the same root behind the sleight of hand of Paroh's magicians (b'lateihem, Shemos 7:11, 7:22, 8:3). Like lahav, lahat can mean either flame or blade, and both words are also borrowed for enthusiasm.
Lapid (לפיד) and avukah (אבוקה)
Lapid is used when the focus is the object carrying the fire rather than the fire itself, so "torch." Some linguists creatively connect lapid to the Akkadian diparu, justifying it by taking the l-sound as interchangeable with the r-sound and then applying a metathesis that rearranges the consonants of rapid into diparu; this is similar to an explanation in Radak (to Nachum 2:4), who reads aish pladot as an alternate way of saying lapid aish. Avukah is post-Biblical and first means a bundle of twigs for fuelling a fire; from there it came to mean any candle or torch with more than one wick lit. Halachah distinguishes the two: Havdalah calls for an avukah, while bedikas chametz and neros Chanukah call for a ner, a single wick.
Ner (נר) and shraga (שרגא)
Ner is the lamp or candle; the Targumim generally render it shraga, which later became a popular Jewish name, much as the Arabic name Siraj is popular in the Arab world. Its Yiddish counterpart is Feivish.
- Some scholars associate Feivish, like Shraga, with light, arguing that it derives from the Greek and Latin name Phoebus, the name of the Greek and Roman god of light, and Rabbi Klein remarks on the turn of events by which a pagan god's name was adopted as a Jewish personal name.
- Dr. Alexander Beider dismisses that explanation as folk etymology and argues that Feivish comes from Latin vivus, "life," which would tie it to the name Chaim rather than to Shraga.
Also discussed in
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-ו-ר
Light, and to shine or give light; light also stands for abundant good. Other senses: to set ablaze, greens, rain, mangers; and אוּר may be a valley.
To shine, to make shine
הַבֹּקֶר אוֹר (Bereishis 44:3), the morning was light, and וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (Tehillim 139:11), and night is light about me, are past verbs, while הוֹלֵךְ וָאוֹר (Mishlei 4:18) is a participle, which he glosses הולך ומאיר, going on and giving light. רְאוּ־נָא כִּי־ אֹרוּ עֵינַי (Shmuel I 14:29), see how my eyes have brightened, and קוּמִי אוֹרִי (Yeshayahu 60:1), arise and shine. Of making something else light: הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל (Tehillim 97:4), His lightnings lit up the world, and יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶֽלָה (Tehillim 67:2), may He make His face shine with us, selah.
The light, and the luminaries
The noun: בְּאֽוֹר ־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים (Mishlei 16:15), in the light of a king's face is life. עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־ אוֹר (Iyov 36:32), upon the palms He covered the light, he explains as though He covered the light with the clouds so that it is not seen; and what follows, that He commanded concerning it, is that He commanded the sun to hide from men when the clouds strike against it, as though they struck the sun and hid it. מִן־ הָאוֹר עַד־מַֽחֲצִית הַיּוֹם (Nechemiah 8:3), from the light until midday, is from the morning, from the beginning of the light. The plural לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים (Tehillim 136:7), who made the great lights; and with a mem set in front, כָּל־ מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם (Yechezkel 32:8), all the bright lights of heaven.
Light as a figure
Some of them stand for abundant good: אֽוֹר ־צַדִּיקִים יִשְׂמָח (Mishlei 13:9), the light of the righteous rejoices, and לַיְּהוּדִים הָֽיְתָה אוֹרָה (Esther 8:16), the Jews had light. Darkness in the same way stands for abundant trouble.
Rav Saadiah Gaon on Iyov
אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־ אוֹר (Iyov 38:19), where is the way where light dwells: Rav Saadiah Gaon explained it of a place on earth that is light the whole year but for one day, and its opposite, a place all darkness but for one day, which is וחשׁך אי זה מקומו, and darkness, where is its place.
The Urim and Tumim
Some derive אֶת ־הָֽאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים (Vayikra 8:8), the Urim and the Tumim, from light. Radak writes that what they are has not become clear to us, since it seems from the pesukim that they are something other than the stones of the choshen. Rashi explained them as the writing of the Shem HaMeforash, placed within the folds of the choshen, by which it lit up its words and made its words whole; Radak closes that the truth is not known.
A second sense: kindling
וְלֹֽא־ תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם (Malachi 1:10), and you shall not light My altar for nothing, he glosses ולא תלהיבו, and you shall not set it ablaze. Likewise לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם (Yeshayahu 50:11), walk in the flame of your fire, and נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ (Yeshayahu 27:11), women come and light it, which he reads of men weak as women who come and burn it.
Ur: fire, or a valley; a hole
אֲשֶׁר הֽוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, who brought you out of Ur Kasdim, belongs with the fire on the reading Chazal gave it, a sense close to the first; or אוּר כַּשְׂדִּֽים may be the valley of the Kasdim, as עַל־כֵּן בָּֽאֻרִים כַּבְּדוּ (Yeshayahu 24:14 in his edition), therefore give honour in the valleys, where the word is glossed בעמקים, in the valleys. So too מְאוּרַת צִפְעוֹנִי (Yeshayahu 11:8) is חור צפעוני, the viper's hole.
A fourth sense: greens
לְלַקֵּט אֹרֹת (Melachim II 4:39), to gather orot, he glosses ירקות, greens, and the Targum renders יֵרוֹקָנִין, greens. In the words of Chazal (Yoma 18b), it was taught in Rabbi Meir's name that orot is gargir, and Rabbi Yochanan said it is called ארת, orot, because it lights up the eyes. One reading takes טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ (Yeshayahu 26:19), the dew of orot is Your dew, in this sense, which is to say dew fit for greens; or else אוֹרֹת there is like the light of day.
A fifth sense: rain
כְּחֹם צַח עֲלֵי־ אוֹר (Yeshayahu 18:4), like clear heat upon rain, and יָפִיץ עֲנַן אוֹרֽוֹ (Iyov 37:11), He scatters the cloud of His rain: the sense of these is rain. In the words of Chazal (Bereishis Rabbah, end of parsha 26), Rabbi Yochanan said that every orah in Elihu's words is nothing but the coming down of rain; and some say rain is called or on account of the lesser luminary, since by its movements the rain comes at the Creator's command. With these stands הֵן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ (Iyov 36:30), behold, He spread His rain over it; one explains אוֹרוֹ there as His sun, and so צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ (Yeshayahu 5:30) as the moon and the sun grown dark in its skies, and on that reading they are of the first sense.
A sixth sense: mangers
וַֽעֲדָרִים לַֽאֲוֵרֽוֹת (Divrei HaYamim II 32:28), and flocks for the mangers: the אֲוֵרוֹת are the mangers, the letters turned about from אֻרְוֹת סוּסִים (Melachim I 5:6), mangers for horses.
הַבֹּקֶר אוֹר (בראשית יד, ג), וְלַיְלָה אוֹר בַּֽעֲדֵֽנִי (תהלים קלט, יא), פועל עבר, הוֹלֵךְ וָאוֹר (משלי ד, יח), בינוני כלומר הולך ומאיר, רְאוּ־נָא כִּי־אֹרוּ עֵינַי (שמואל א' יד, כט), וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל־פִּיו וַתָּרֹאְנָה [וַתָּאֹרְנָה] עֵינָֽיו (שמואל א' יד, כז), קוּמִי אוֹרִי (ישעיה ס, א). והפועל הכבד [הִפְעִיל] הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל (תהלים צז, ד), וַיָּאֶר אֶת־הַלָּיְלָה (שמות יד, כ), יָאֵר י"י פָּנָיו אֵלֶיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ (במדבר ו, כה), יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶֽלָה (תהלים סז, ב), מְאִירַת עֵינָֽיִם (תהלים יט, ט). ואשר הוא פועל עומד מהכבד, וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדֽוֹ (יחזקאל מג, ב). והנפעל נָ֭אוֹר אַתָּ֥ה (תהלים עו, ה), וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרֽוֹן (שמואל ב' ב, לב). והשׁם בְּאֽוֹר־פְּנֵי־מֶלֶךְ חַיִּים (משלי טז, טו), וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילֽוּן (איוב כט, כד), וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם (בראשית א, ה), אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק (תהלים צו, יא), אֽוֹר־צַדִּיקִים יִשְׂמָח (משלי יג, ט), עַל־כַּפַּיִם כִּסָּה־אוֹר (איוב לו, לב), וַיִצַו עָלֶיה כְמַפְגִיעַ כאילו בעננים כסה האור, שלא יראה ויצו עליה על השמש במפגיע, כלומר צוה על השמש להסתר מבני אדם כשמפגיע בה העבים, שהם כאילו פגעו בשמש והסתירוה. אֵי־זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־אוֹר (איוב לח, יט) פירש הגאון רב סעדיה על מקום שיש בארץ שהוא אור כל השנה חוץ מיום אחד, והפכו מקום אחר כלו חשך חוץ מיום אחד, וזהו וחשׁך אי זה מקומו. מִן־הָאוֹר עַד־מַֽחֲצִית הַיּוֹם (נחמיה ח, ד), פירוש מן הבקר, כלומר מתחלת האור. והקבוץ לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים (תהלים קלו, ז). ובה"א הנקבה לַיְּהוּדִים הָֽיְתָה אוֹרָה (אסתר ח, טו) בתוספות מ"ם אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל (בראשית א, טו), כָּל־מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ (יחזקאל לב, ח), ובקבוץ הנקבות אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת (בראשית ח, טז), כלם שהם מענין זה ענינם ידוע, שהוא מלשון אורה. ויש בהם שהם משל על רוב הטובה, כמו אֽוֹר־צַדִּיקִים, אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, לַיְּהוּדִים הָֽיְתָה אוֹרָה, והדומים להם. וכן החשך על רוב הצרה. ויש אומרים כי נגזר מענין זה אֶת־הָֽאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים (ויקרא ח, ח), ולא נתברר אצלנו מה הם האורים והתומים, כי ידמה לפי הפסוקים, שהם דבר אחר זולתי אבני החשן. ורבינו שלמה פירש שהוא כתב שם המפורש שהיה נתנו בתוך כפלי החשן שעל ידו היה מאיר את דבריו ומתמים את דבריו, ולא נודע האמת. וענין שני וְלֹֽא־תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם (מלאכי א' י), פירוש ולא תלהיבו. וכן לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם (ישעיה נ, יא), אֲשֶׁר־אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן (ישעיה לא, ט), אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּֽוֹ (ישעיה מז, יד). נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ (ישעיה כז, יא), פירוש חלשים כנשים ויבערו אותה. וכן אֲשֶׁר הֽוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים (בראשית טו, ו), לדעת שפירשו בו רבותינו, וזה הענין קרוב לענין הראשון, או יהיה פירוש אוּר כַּשְׂדִּֽים עמק כשדים, וכן עַל־כֵּן בָּֽאֻרִים כַּבְּדוּ י"י (ישעיה כד, יד), פירושו בעמקים. מְאוּרַת צִפְעוֹנִי (ישעיה יא, ח), פירושו חור צפעוני. וענין רביעי לְלַקֵּט אֹרֹת (מלכים ב' ד, לט), פירוש ירקות, וכן אמר המתרגם לְלַקְטָא יֵרוֹקָנִין. ובדברי רבותינו (יומא יח, ע"ב) ויצא אחד אל השדה ללקט ארת, מאי ארת? תנא משמיה דרבי מאיר זה גרגיר, אמר רבי יוחנן למה נקרא שמו ארת? שמאיר את העינים, והוא שקורין בלע"ז אורונ"א ויש מי שמפרש טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ (ישעיה כו, יט), מזה הענין, כלומר טל הראוי, לירקות או פירושו כמו אור היום. וענין חמישי כְּחֹם צַח עֲלֵי־אוֹר (ישעיה יח, ד), יָפִיץ עֲנַן אוֹרֽוֹ (איוב לז, יא), הֵֽן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ (איוב לו, ל), ענין אלו מטר. ובדברי רבותינו ז"ל (בראשית רבה סוף פרשה כו) אמר רבי יוחנן כל אורה שנאמרה באליהוא אינה אלא בירידת גשמים. ויש אומרים, כי נקרא המטר אור, בעבור המאור הקטן, כי בתנועותיו יהיה המטר בצווי הבורא. ויש מי שפירש הֵֽן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ שמשו, וכן צַר וָאוֹר חָשַׁךְ בַּֽעֲרִיפֶֽיהָ (ישעיה ה, ל), הירח והשמש, והוא מענין הראשון. וענין ששי וַֽעֲדָרִים לַֽאֲוֵרֽוֹת (דברי הימים ב' לב, כח), הם האבוסים, והוא הפוך אֻרְוֹת סוּסִים (מלכים א' ה, ו).
ל-ה-ב
A flame. The sword too is called lahav, since it looks like a flame as it blazes; and the לַהֶבֶת of a spear is its iron.
The flame
וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב (Shoftim 13:20), as the flame went up, and its plural in פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶֽם (Yeshayahu 13:8), their faces are faces of flames; in the feminine לֶֽהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן (Bamidbar 21:28), a flame from the city of Sichon, and in another form לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת (Yechezkel 21:3), a blazing flame; its plural in אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָֽם (Tehillim 105:32), fire of flames in their land, and in the construct לַֽהֲבוֹת אֵֽשׁ (Tehillim 29:7), flames of fire.
The sword's blade
Since the sword resembles a flame as it blazes, it too is called a lahav: וַיָּבֹא גַם־הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב (Shoftim 3:22), the haft too went in after the blade. So the pasuk likens it to flame and to lightning together, וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית (Nachum 3:3), the flame of the sword and the lightning of the spear; and in the feminine, וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ (Shmuel I 17:7), the lahevet of his spear, is the iron that is in the spear.
וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב (שופטים יג, כ). והקבוץ פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶֽם (ישעיה יג, ח). ובילשון נקבה לֶֽהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן (במדבר כא, כח). ומשקל אחר לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת (יחזקאל כא, ג). והקבוץ אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָֽם (תהלים קה, לב), בפלס בֶּֽהָרוֹת, ובסמוך לַֽהֲבוֹת אֵֽשׁ (תהלים כט, ז) ידוע, ולפי שהחרב דומה ללהב בהתלהט נקראת להב. וַיָּבֹא גַם־הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב (שופטים ג, כב). וכן דמהו ללהב ולברק וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית (נחום ג, ג). ובלשון נקבה וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ (שמואל א' יז, ז), הוא הברזל אשר בחנית.
ל-ה-ט
Burning, as fire burns. לַהַט הַחֶרֶב is the flame of the sword, and the sorcerers' בְּלַֽהֲטֵיהֶם may be of the same, some sorcery being done with a sword's flame.
Burning
אֵשׁ לֹהֵֽט (Tehillim 104:4), burning fire; אֶשְׁכְּבָה לֹֽהֲטִים (Tehillim 57:5), I lie down, בתוך להטים, in the midst of burning ones. וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (Malachi 3:19), the day that comes will burn them; וְלֶהָבָה לִֽהֲטָה (Yoel 1:19), and a flame has burned; וַתְּלַהֵט מֽוֹסְדֵי הָרִֽים (Devarim 32:22), and sets the foundations of the mountains burning; וַתְּלַֽהֲטֵהוּ מִסָּבִיב (Yeshayahu 42:25), and it set him burning round about. All of them are ענין שריפה, a sense of burning.
The flame of the sword
וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב (Bereishis 3:24), and the flame of the sword, is in the sense of וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית (Nachum 3:3), the flame of a sword and the flash of a spear.
The sorcerers, perhaps
בְּלַֽהֲטֵיהֶם (Shemos 7:11) may be of this root and this sense, with their flames, since some of the work of sorcery is done with the flame of the sword.
אֵשׁ לֹהֵֽט (תהלים קד, ד), אֶשְׁכְּבָה לֹֽהֲטִים (תהלים נז, ה), פירושו בתוך להטים. והפעל הכבד [פִּעֵל] וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מלאכי ג, יט), וְלֶהָבָה לִֽהֲטָה (יואל א, יט), וַתְּלַהֵט מֽוֹסְדֵי הָרִֽים (דברים לב, כב), וַתְּלַֽהֲטֵהוּ מִסָּבִיב (ישעיה מב, כה), ענינם ענין שריפה. ואמר וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב (בראשית ג, כד), כענין וְלַהַב חֶרֶב וּבְרַק חֲנִית (נחום ג, ג). ויתכן להיות מזה השרש והענין בְּלַֽהֲטֵיהֶם (שמות ז, יא), כי יש ממעשה הכשפים בלהט החרב.
ל-פ-ד
לַפִּיד, the burning wood, called so only once alight; Eishes Lapidos is the wife of Barak, and ברק, lightning, and לפיד, a torch, are close in sense.
The burning wood
כְּלַפִּיד יִבְעָר (Yeshayahu 62:1), it shall burn like a torch, and לַפִּיד בּוּז (Iyov 12:5), a torch of contempt: a lapid is the wood that is alight.
Eishes Lapidos
אֵשֶׁת לַפִּידוֹת (Shoftim 4:4), the wife of Lapidos, is אשת ברק, the wife of Barak, and Radak holds barak, lightning, and lapid, torch, close to one another in sense.
Named for what it became
וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים (Shoftim 15:5), and he set fire to the torches, names them for their end, since before he set the fire in them they were not called torches, only wood. So too וְטַחֲנִי קָמַח (Yeshayahu 47:2), grind meal, and אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם (Yeshayahu 44:19), I baked bread on its coals.
Torches by way of likeness
אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם (Shemos 20:15), the sounds and the torches, is said by way of likeness, as though they saw torches burning.
כְּלַפִּיד יִבְעָֽר (ישעיה סב, א), לַפִּיד בּוּז (איוב יב, ה), הוא העץ הדולק. אֵשֶׁת לַפִּידוֹת (שופטים ד, ד), אשת ברק. וברק ולפיד קרובים בענין. וַיַּבְעֶר־אֵשׁ בַּלַּפִּידִים (שופטים טו, ה), על שם סופם כי קודם שהבעיר בהם האש לא היה נקראים לפידים כי אם עצים. וכן וְטַֽחֲנִי קָמַח (ישעיה מז, ב), אָפִיתִי עַל־גֶּחָלָיו לֶחֶם (ישעיה מד, יט), אֶת־הַקּוֹלֹת וְאֶת־הַלַּפִּידִם (שמות ט, יח), על דרך הדמיון, כאילו ראו לפידים בוערים.
ש-ל-ה-ב
A blaze, like לְהֶבֶת, a flame; and שַׁלְהֶבֶתְיָה, one word with the sense of two, a great blaze, since Scripture magnifies a thing by setting it beside the Name.
The blaze
יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת (Iyov 15:30), a blaze shall dry up his shoot, and לֹא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת (Yechezkel 21:3), the flame of the blaze shall not be quenched.
The Name as a magnifier
Likewise שַׁלְהֶבֶתְיָה (Shir HaShirim 8:6): though it is one word, its sense is two words, a great blaze. It is the way of Scripture, when it would magnify a thing, to set it in construct with the Name, may He be exalted, as with מַאְפֵּלְיָה (Yirmiyahu 2:31), a great darkness, and the like, of which he has written under the root אָפַל.
Flame joined to blaze
שלהבת, a blaze, is like לְהֶבֶת, a flame, and להבת is set in construct with שלהבת in the manner of אַדְמַת־עָפָר (Daniel 12:2), the ground of dust, and מִטִּיט הַיָּוֵן (Tehillim 40:3), from the mud of the mire.
The Targum's word for it
The Targum renders פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם (Yeshayahu 13:8), their faces are faces of flame, as אַפֵּי שַׁלְהוֹבִין אַפֵּיהוֹן, faces of blazes are their faces, and בְּלַבַּת־אֵשׁ (Shemos 3:2), in a flame of fire, as בְּשַׁלְהוֹבִית אֶשָּׁתָא, in a blaze of fire.
יֹֽנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת (איוב טו, ל), לֹֽא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת (יחזקאל כא, ג). וכן שַׁלְהֶבֶתְיָֽה (שיר השירים ח, ו), ואם היא מלה אחת ענינה שתי מלות רוצה לומר שלהבת גדולה. וכן דרך המקרא כשרוצה להגדיל הדבר סומך אותו אל השם יתעלה, וכן מַאְפֵּלְיָה (ירמיה ב, לא) והדומים להם שכתבנו בשרש אָפַל. שלהבת כמו לְהֶבֶת ונסמך להבת אל שלהבת כמו אַדְמַת־עָפָר (דניאל יב, ב) מִטִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג), ותרגום פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶֽם (ישעיה יג, ח) אַפֵּי שַׁלְהוֹבִין אַפֵּיהוֹן, וכן בְּלַבַּת־אֵשׁ (שמות ג, ב) תרגומו בְּשַׁלְהוֹבִית אֶשָּׁתָא.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Playing with Fire," What's in a Word?, Ohr Somayach, 1 December 2018.
Cited in the essay: Ovadiah 1:18; Shemos 7:11, 7:22, 8:3, 26:17; Melachim I 7:29; Nachum 2:4 with Radak; Malbim to Yechezkel 5:2; Mishnah Challah 4:8, Shabbos 1:11, 8:7, 16:5, Yoma 6:7, Beitzah 4:4 and 4:7, Rosh Hashanah 2:3, Bava Kamma 6:4 and 9:4, Sanhedrin 9:1, Avodah Zarah 5:12, Avos 2:10, Zevachim 12:6, Menachos 10:4, Chullin 3:3, Tamid 1:3, Keilim 5:11 and 29:8, Ohalos 11:7; Rabbi Eliyahu HaBachur, Meturgeman; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo and Yerios Shlomo; Dr. Alexander Beider on the name Feivish.