body
excrement
At a glance
In short
Tzoah is the general word and the human one: in Tanach and in the Mishnah it never means animal droppings. Each of the others is more specific. Peresh is what is still inside the slaughtered animal and was never voided (Pappenheim, Strashun), and in Tanach it belongs to the sacrifices. Zevel in the Mishnah usually means animal manure, and unlike peresh it has already left the body (Strashun). Galal is the dung pellet, named for its round shape. Ree is what the body could not take in because too much was eaten (Pappenheim). Chara is the coarse word, which the Mesorah will not have read aloud, reading tzoah in its place.
Distinctions
Tzoah (צואה)
The general word, and the human one. The Torah has it where the camp must keep its latrines outside, "and you shall cover your tzoah" (Devarim 23:14), and it is the commonest word in the Mishnah (Berachos 3:5, Shabbos 16:7, Avodah Zarah 4:5, Keilim 10:2, Mikvaos 9:2 and 9:4, Machshirin 5:6). In Tanach and in the Mishnah alike it is human feces and never animal droppings.
Rabbi Pappenheim draws the consequence of the etymology: since tzoah is whatever waste leaves the body, it covers vomit too (Yeshayahu 28:8).
Peresh (פרש)
Seven times in Tanach, always of the sacrifices, across six pesukim, Malachi 2:3 having it twice (Shemos 29:14; Vayikra 4:11, 8:17, 16:27; Bamidbar 19:5; Malachi 2:3). Rabbi Pappenheim and Rabbi Shmuel Strashun of Vilna (1794 to 1872) make it the fecal matter found within a slaughtered animal's intestines that was never excreted, and Rabbi Strashun sets it against zevel, which is what has already been voided.
Galal (גלל)
Five times in Tanach as dung (Melachim I 14:10; Yechezkel 4:12, 4:15; Tzefaniah 1:17; Iyov 20:7). Menachem Ibn Saruk (920 to 970) traces it to the biliteral ג-ל, whose core sense Rabbi Pappenheim gives as roundness: galgal, a wheel; gulgoles, a skull; gal, a heap of stones set in a circle; megillah, a scroll, which is rolled. So galal is named for the round, cylindrical form of the pellet.
By a later borrowing it came to mean anything left outside that is a public nuisance, whether trash (Rashi to Bava Kamma 29b, Bava Basra 28a) or stones (Rashi to Bava Kamma 92b, Sanhedrin 109b). Rashi (to Devarim 29:16) ties gilulim, idols, to galal, because idols are putrid and disgusting as excrement is.
Zevel (זבל)
Modern Hebrew has made it trash, garbage, rubbish, but that is a neologism. The word is absent from Tanach altogether and appears in many places in the Mishnah, where it usually means animal manure. Rabbi Tanchum HaYerushalmi, a grammarian of the thirteenth century, derives the noun from the verb of fertilizing a field, which is what fixes it on animal excrement.
Ree (ראי)
Iyov 33:21, Nachum 3:6, Tzefaniah 3:1. Though written with a reish and an aleph, Rabbi Pappenheim traces it to the biliteral ר-ו, quenching or satisfying, and makes it the excrement that results from eating past what the body can absorb, so that the surplus passes through.
It appears four times in the Mishnah, once spelled reish-aleph-yud (Machshirin 6:7) and three times reish-ayin-yud (Shabbos 20:4, Makkos 3:14, Keilim 17:2), the Biblical aleph having become an ayin in Mishnaic Hebrew (see Rabbi Eliyahu Mizrachi to Vayikra 1:16 and Rabbi Avraham Bakrat's Sefer Zikaron there). Rashi (to Vayikra 1:16) connects mur'ah, a bird's crop, to ree. On the vowels, Rabbi Eliyahu HaBachur has the Mishnaic form as rayee, while the Kaufmann manuscript usually has ree, and in Makkos reeee.
Chara (חרא)
The coarse word, and so uncommon that it survives in Tanach only as what is written and not as what is read. Megillah 25b lists the places where the Mesorah's reading departs from its writing because the written word is too offensive to say. Four of them bear here.
- Devarim 28:27, the curse of untreatable hemorrhoids: afolim written, techorim read.
- Melachim II 6:25, the famine in Shomron in which dove dung grew dear: charyonim, the chara of doves, written, divyonim, what flows from doves, read.
- Melachim II 18:27 and Yeshayahu 36:12, where Ravshakeh taunts Yehudah that they sit on the wall to eat their own excrement: chara written, tzoah read.
- Melachim II 10:27, where Yehu pulled down the temple of Baal and made it a latrine: a cognate of chara written, a cognate of tzoah read.
In the last three the vulgar word is read as the clean one.
On the root, Menachem Ibn Saruk and Rabbi Pappenheim both give the biliteral ח-ר. Menachem says one of its senses is a hole, as in chor, pointing to where the excrement leaves the body. Rabbi Pappenheim goes further back and makes the core sense "other than the one in front of us," which yields acher, another; machar, tomorrow, a day other than today; achar, after, a time other than now; and achor, the back, the side other than the one facing us. The sense of a hole he then derives from achor, since the hole in question is on a man's backside.
Techorim (טחורים) and afolim (עפלים)
The pair the Mesorah swaps at Devarim 28:27, afolim written and techorim read. For techorim see the four derivations above. For afolim, Rabbi Shes bar Yefes in Chemas HaChemdah (to Bamidbar 14:44) relates the root ע-פ-ל to א-פ-ל, darkness, on the interchange of ayin and aleph, so that the lesions are named for the dark part of the body they afflict.
Where the authorities disagree
What the root of tzoah is. The grammarians are unanimous that it is a cognate of yetziah, going out, and divide only on how far back the root reduces: Radak to the triliteral י-צ-א, Menachem Ibn Saruk to the biliteral צ-א, Rabbi Shlomo Pappenheim to the single letter צ.
What peresh names. The early lexicographers, Menachem Ibn Saruk, Ibn Janach and Radak, trace it to פ-ר-ש, which also means spreading, separating and elucidating, so that peresh is droppings strewn about by an animal, and this holds even though the word in fact names the matter before it leaves the body. Rabbi Pappenheim takes the same root the other way: what is separated off, the byproducts of digestion parted from the nutriment and not absorbed.
Where techorim comes from. Four readings. Rabbi Klein notes a difficulty: techorim seems somehow to be the cleaner word, the one the Mesorah substitutes, even though it seems to share the root of chara, which is too offensive to say.
- Menachem Ibn Saruk, Ibn Janach and Radak: the triliteral ט-ח-ר, which simply means hemorrhoids and nothing else.
- Rabbi Yitzchak of Zeldin (Shoresh Yesha): a portmanteau of the biliterals ט-ח, a trajectory or path, and ח-ר, a hole.
- Rabbi Aharon Marcus (1843 to 1916): kin to achor, behind, for where the affliction sits.
- Rabbi Yaakov Yehuda Zilberberg (1914 to 2003), who offers his etymology perhaps because of that difficulty, as Rabbi Klein suggests: ט-ר-ח, tircha, a burden or bother, by metathesis, hemorrhoids being a bother to a man.
Rabbi Klein adds an observation of his own: Rabbi Shabsai Donnolo (913 to 982) uses techor of the rectum, as a body part, and if that is the word's primary sense then it is plain why techor should be less offensive than afolim; he notes that he has not seen an earlier source using it that neutrally.
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ג-ל-ל
To roll and go round, all one sense, he says: גַּלְגַּל, a wheel; מְגִלָּה, a rolled letter; גַּל, a heap; גָּלָל, dung; גְּלִילוֹת, districts; בִּגְלַל, because of.
Rolling
וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן (Bereishis 29:3), they rolled the stone away. גֹּל אֶל י"י יְפַלְּטֵהוּ (Tehillim 22:9) he reads as whoever turns his ways toward Hashem, He will deliver him.
The wheel and the heavens
From the sense of going round, the heavens are called גלגלים, with the first letter doubled, because they go round the world continually, as קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל (Tehillim 77:19), the sound of Your thunder in the גַּלְגַּל. A wagon's wheel is a גַּלְגַּל, as גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (Yeshayahu 28:28), the wheel of his wagon, and it may be that קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל is of this sense, said of the wheels of Pharaoh's chariots, as וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו (Shemos 14:25), and He took off the wheel of his chariots; and straw and stubble are called גַּלְגַּל because they roll for their lightness, as שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ (Tehillim 83:14), make them like the stubble, like straw before the wind.
The scroll, the skull, the heap
A letter is called a מְגִלָּה because it is rolled up, as מְגִלָּה עָפָה (Zecharyah 5:1), a flying scroll. The head is a גֻּלְגֹּלֶת for its roundness, as עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת (Shemos 16:16), an omer a head. A pile of stones is a גַּל for the same reason, as עֵד הַגַּל הַזֶּה (Bereishis 31:52), this heap is witness; and the sea's waves are גַּלִּים because they roll as they move.
Dung, and the idols
Dung is called גָּלָל because it rolls, as כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד (Iyov 20:7), like his dung he will perish for ever, and from this, he says, the idols are called גלולים, for their worthlessness and their filth. כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל (Melachim I 14:10), as one clears away dung, is dung too; Chazal (Bava Kamma 3a) take its גלל as the tooth, and the tooth is called גלל, Radak explains, because it is like the stone called אֶבֶן גְּלָל, which is marble.
The spring
A spring too is called גל for its roundness, as the locked spring in Shir HaShirim 4:12; so גֻּלֹּת מָיִם (Yehoshua 15:19), springs of water, and אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת (Yehoshua 15:19), the upper springs and the lower springs. From this sense, he says, is וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט (Amos 5:24), let justice flow like water.
The round bowl
אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה (Zecharyah 4:3), one on the right of the bowl; גֻּלֹּת הַכֹּתָרֹת (Melachim I 7:42), the bowls of the capitals; and וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ (Zecharyah 4:2), and its bowl upon its top. The גֻּלָּה, he says, is a round vessel, like a מזרק, a basin.
The districts
גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן (Yehoshua 22:10), the districts of the Yarden, and גְּלִיל הַגּוֹיִם (Yeshayahu 8:23), the district of the nations, which he takes as like a border, a region or a province. יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה (Yechezkel 47:8), going out to the eastern Gelilah, he takes as the name of a place, called so for a reason they knew; so too וְיָצָא אֶל גְּלִילוֹת אֲשֶׁר נֹכַח מַעֲלֵה אֲדֻמִּים (Yehoshua 18:17), and it went out to Geliloth, which is opposite the ascent of Adummim, and the same place is called הגלגל, as אֲשֶׁר נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים (Yehoshua 15:7), which is opposite the ascent of Adummim: all of it, he says, is one place and one name. Yonasan renders the pasuk in Yechezkel נַפְקִין בְּגָלִילָא מִמַדִינְחָא, they go out into the Galil, from the east. Everything that falls under this root, Radak says, is one sense, though each word is explained according to its own place and the context nearest it. Likewise בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה (Devarim 15:10), on account of this thing.
וְגָֽלֲלוּ אֶת־הָאֶבֶן (בראשית כט, ג), גּוֹל עַל־י"י דַּרְכֶּךָ (תהלים לז, ה), גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל־פִּי הַמְּעָרָה (יהושע י, יח). והתאר גֹּל אֶל־י"י יְפַלְּטֵהוּ (תהלים כב, ט), בפלס לֶחֶם חֹם (שמואל א' כא, ז), כל מי שמסבב דרכיו אל י"י יפלטהו. גְּלִילֵי זָהָב (שיר השירים ה, יד), עַל־גְּלִילֵי כֶסֶף (אסתר א, ו), ענין סבוב. וממנו נקראו השמים גלגלים בכפל הפ"א שהם סובבים העולם תמיד. לָהֶם קוֹרָא הַגַּלְגַּל (יחזקאל י, יג), קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל (תהלים עז, יט). הַדֶּלֶת הָֽאַחַת גְּלִילִים (מלכים א' ו, לד), עשויה עמודים עגולים. וכן גְּלִילֵי זָהָב, גְּלִילֵי כֶסֶף, והכל ענין סבוב. וכן נקראה האגרת מגלה לפי שגוללין אותה. מְגִלָּה עָפָֽה (זכריה ה, א). ונקרא הדומן והצואה גלל לפי שהוא מתגלגל כְּֽגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד (איוב כ, ז), כַּֽאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל (מלכים א' יד, י), בְּגֶֽלְלֵי צֵאַת הָֽאָדָם (יחזקאל ד, יב), וּלְחֻמָם כַּגְּלָלִֽים (צפניה א, יז). ומזה נקראו הצלמים גלולים לזלותם ולטנופם. ורבותינו ז"ל פירשו גלל זה השן שאמרו (בבא קמא ג, ע"א) וּבִעֵר (שמות כב, ד) זה השן וכן הוא אומר כַּֽאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל. ונקרא השן גלל לפי שהוא דומה לאבן גלל שהיא האבן הנקראת בארמי, ובלע"ז מרמרא ונקראת גלל כמו שאמר נִדְבָּכִין דִּי־אֶבֶן גְּלָל (עזרא ו, ד). וכן הקש והגבבה נקרא גלגל מפני שהוא מתגלגל מרוב קלותו. שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ (תהלים פג, יד), וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָֽה (ישעיה יז, יג). וכן נקרא הראש גלגלת לסבובו עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת (שמות טז, טז), וְאֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ תָֽקְעוּ (דברי הימים א' י, י). ונכפל גם הפ"א בגלגל ובגלגלת כמו שנכפל בְּקָדְקֹד שהוא מן קָדַד. וכן נקרא חמר האבנים לסבובו גל אבנים, עֵד הַגַּל הַזֶּה (בראשית לא, נב). והעד והראיה ששרשו גלל חבורו לרבים גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים (הושע יב, יב), הדגש לחסרון אות הכפל כמו פַּת מן פָּתַת וקַן מן קָנַן. וכן המעין נקרא גל לסבובו גַּל נָעוּל (שיר השירים ד, יב). גֻּלֹּת מָיִם (יהושע טו, יט), אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּֽוֹת (שם). והנפעל מזה וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט (עמוס ה, כד), כי הוא פתח. ואופן העגלה יקרא גלגל וְהָמַם גִּלְגַּל עֶגְלָתוֹ (ישעיה כח, כח), הגימ"ל הראשונה בחירק, וְגַלְגִּלָּיו כַּסּוּפָֽה (ישעיה ה, כח), הגימ"ל השניה בחירק. ויתכן היות מזה קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל (תהלים עז, יט), והוא אמור על גלגלי מרכבות פרעה כמו שאמר וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו (שמות יד, כה). ועוד בענין הזה גַּלּוֹתִי אֶת־חֶרְפַּת מִצְרַיִם (יהושע ד, ט). והנפעל וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם (ישעיה לד, ד). והכבד [הִפְעִיל] וַיָּגֶל את האבן (בראשית כט, י). וכבד אחר [פֻּעַל] וְשִׂמְלָה מְגֽוֹלָלָה (ישעיה ט, ד). וההתפעל מִתְגֹּלֵל בַּדָּם (שמואל ב' כ, יב), לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ (בראשית מג, יח). ובכפל הפ"א תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּֽלוּ (איוב ל, יד), וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן־הַסְּלָעִים ענין הכל סבוב. כְּגַלֵּי הַיָּֽם (ישעיה מח, יח), כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָֽרוּ (תהלים מב, ח), בְּשׂוֹא גַלָּיו (תהלים פט, י), לפי שגלי הים מהגלגלים בתנועת נקראו כן. אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה (זכריה ד, ג), גֻּלֹּת הַכֹּֽתָרֹת (מלכים א' ז, מב), וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ (זכריה ד, ב), במפיק ה"א. והיה ראוי גֻּלְּתָהּ כמו אֵצֶל פִּנָּהּ (משלי ז, ח) הראוי פִּנָּתָהּ. או יהיה משקל אחר בלא ה"א הנקבה גֹּל בפלס חֹק. או יהיה המפיק לתפארת הקריאה כמו וְתַֽעֲלֻמָהּ יֹצִא אֽוֹר (איוב כח, יא), כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ (ישעיה כח, ד), ולֹא גֻשְׁמָהּ (יחזקאל כב, כד), והוא כלי עגול כמו מזרק. וכל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת (יואל ד, ד), גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים (יהושע יג, ב), גְּלִיל הַגּוֹיִֽם (ישעיה ח, כג), גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן (יהושע כב, י), כמו גבול או כמו מחוז או מדינה. יֽוֹצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה (יחזקאל מז, ח) שם מקום נקרא כן לענין ידוע אצלם, וְיָצָא אֶל־גְּלִילוֹת אֲשֶׁר־נֹכַח מַֽעֲלֵה אֲדֻמִּים (יהושע יח, יז), וכן נקרא אל הגלגל אֲֽשֶׁר־נֹכַח לְמַֽעֲלֵה אֲדֻמִּים (יהושע טו, ז) והכל מקום אחד והשם אחד. ויונתן תרגם יֽוֹצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה נַפְקִין בְּגָלִילָא מִמַדִינְחָא. וכל הנכנסים תחת השרש הזה הם ענין אחד כלם אבל כל אחד יתפרש לפי מקומו ולפי ענינו הקרוב אליו. וכן בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה (דברים טו, י), בסבת הדבר הזה.
ז-ב-ל
To dwell with, for a dwelling is called זבול, as in בֵּית זְבֻל, a house of dwelling.
The whole entry
הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי (Bereishis 30:20), this time my husband will dwell with me: its sense is ידור עמי, he will dwell with me, for a dwelling is called זבול. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ (Melachim I 8:13), I have built You a house of dwelling; and with a heh added, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה (Chavakuk 3:11), the sun and the moon stood in their dwelling.
הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי (בראשית ל, כ), ענינו ידור עמי כי כן נקראת הדירה זבול. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ (מלכים א' ח, יג), ובתוספת ה"א שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה (חבקוק ג, יא).
ט-ח-ר
The טְחֹרִים, the disease of the lower parts.
The two pesukim
בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַעְפֹלִים [ וּבַטְחֹרִים ] (Devarim 28:27), with the boils of Mitzrayim and with techorim, and וַיִּשָּֽׂתְרוּ לָהֶם עֲפֹלִֽים [ טְחֹרִֽים ] (Shmuel I 5:9), and techorim were hidden within them: it is the disease of the lower parts.
בִּשְׁחִין מִצְרַיִם וּבַעְפֹלִים [וּבַטְחֹרִים] (דברים כח, כז), וַיִּשָּֽׂתְרוּ לָהֶם עֲפֹלִֽים [טְחֹרִֽים] (שמואל א' ה, ט), הוא חולי התחתוניות.
י-צ-א
To go out, and to bring out. Among its nouns, מוֹצָא, a going out; צואה, filth; and הַצֶּֽאֱצָאִים, offspring.
Going out
יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ (Chavakuk 3:13), You went out for the salvation of Your people; אַךְ יָצֹא יָצָא יַֽעֲקֹב (Bereishis 27:30), Yaakov had only just gone out; לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא (Devarim 24:5), he shall not go out with the army.
Forms written short
עָרֹם יָצָתִי [יָצָאתִי] (Iyov 1:21), naked I came out, lacks its alef, and so does הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ (Devarim 28:57), that which comes out from between her legs. כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא (Koheles 10:5), like an error that goes out, would properly be שׁיּוֹֽצְאָה.
Out of a place, and to one
יֵֽצֵא ־נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם (Shmuel I 22:3), let my father and my mother, I pray, go out with you: that is, let them go out of their place, out of the cave of Adullam, where they went down on my account, and stay with you until I know what Hashem will do for me; for perhaps Shaul hated them out of his hatred for David their son. טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם־נַעֲרוֹתָיו (Rus 2:22), it is good, my daughter, that you go out with his maidens, is going out to the field with them. הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה (Devarim 14:22) is what comes out from the field; or it is a verb of the heavy form, meaning what the field brings out.
The city that goes out
הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף (Amos 5:3), the city that goes out a thousand, is not a verb that takes an object, as some people thought: יוצאה is said of the gathering of the people and not of the city itself, since the way of the language is to speak of the people of a city in the language of the city, as in וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצֽוֹר (Melachim II 24:10), and the city came under siege, וְעָֽשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה (Devarim 20:12), and it makes war with you, וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ (Devarim 20:12), and if it does not make peace with you, and אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי (Yechezkel 14:12), a land, when it sins against Me, and many more.
Nouns: issue, excrement, filth
The noun is in וּמִֽיצִיאֵו [ וּמִֽיצִיאֵי ] מֵעָיו (Divrei HaYamim II 32:21), and some of the issue of his innards, though it may be an adjective. In another pattern, בְּגֶֽלְלֵי צֵאַת הָֽאָדָם (Yechezkel 4:12), with dung of human excrement, and וְכִסִּיתָ אֶת־ צֵֽאָתֶֽךָ (Devarim 23:14), and you shall cover your excrement; in another, צֹאַת בְּנֽוֹת־צִיּוֹן (Yeshayahu 4:4), the filth of the daughters of Tziyon, and וּמִצֹּֽאָתוֹ לֹא רֻחָֽץ (Mishlei 30:12), and from its filth it has not been washed; and in another, צֵא תֹּאמַר לֽוֹ (Yeshayahu 30:22), filth, you will say to it, which the Mesorah marks as unique, the only one in the sense of filth. Because צואה is soiling, soiled garments are called הַבְּגָדִים הַצֹּאִים (Zecharyah 3:4), the filthy garments, whose full form would be יְצוֹאִים.
Offspring
With its second and third letters doubled, הַצֶּֽאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת (Yeshayahu 22:24), the sons and the daughters, and וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ (Yeshayahu 48:19), and the offspring of your innards. וְֽצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָֽשׁוּ (Iyov 31:8), and let my offshoots be uprooted, is what comes up out of the seeds.
Bringing out
In the heavy form, bringing out: כִּֽי־ הוֹצִיא י"י (Shemos 18:1), that Hashem had brought out; וְהֽוֹצֵאתִי אֶתְכֶם (Shemos 6:6), and I will bring you out; וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (Bereishis 15:5), and He brought him outside. וַיּֽוֹצִיאֻהוּ לְחָֽרָשֵׁי הָעֵץ (Melachim II 12:12), and they paid it out to the carpenters, is that they spent the silver on the carpenters' wages; and וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יִשְׂרָאֵל (Melachim II 15:20), and Menachem brought out the silver upon Yisrael, is that he laid it on them and they paid it. The command, with the yud showing, is הַוְצֵא [ הַיְצֵא ] אִתָּךְ (Bereishis 8:17), bring out with you. הִוא מוּצֵאת (Bereishis 38:25), she was being brought out, is listed next. The passive: וְהִיא מֵֽעַמִּים הוּצָאָה (Yechezkel 38:8), and it was brought out from the peoples.
מוֹצָא and תּוֹצָאֽוֹת, going out
וּמוֹצָא הַסּוּסִים (Melachim I 10:28), and the going out of the horses; כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִֽמַּֽעֲרָב (Tehillim 75:7), for not from the going out nor from the west, meaning from the sun's going out; וּכְמוֹצָא מַיִם (Yeshayahu 58:11), and like a spring of water. וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָֽעַת (Mishlei 8:9) stands with them, with a sheva; because of the sheva, he allows, it may instead be of the root מצא, to find, and upright to those who find knowledge, and there he writes it with כִּֽי־חַיִּים הֵם לְמֹֽצְאֵיהֶם (Mishlei 4:22), for they are life to those who find them. In the plural, מוֹצָאֵי ־בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִֽין (Tehillim 65:9), the goings out of morning and evening You make sing; כְּמֽוֹצָאֵי גּוֹלָֽה (Yechezkel 12:4), like the goings out of exile; and וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־ מוֹצָֽאֵיהֶם (Bamidbar 33:2), and Moshe wrote their goings out. In another pattern, לַמָּוֶת תּוֹצָאֽוֹת (Tehillim 68:21), the goings out of death, and כִּֽי־מִמֶּנּוּ תּֽוֹצְאוֹת חַיִּֽים (Mishlei 4:23), for from it are the goings out of life.
יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ (חבקוק ג, יג). ובא עָרֹם יָצָתִי [יָצָאתִי] (איוב א, כא), חסר אל"ף. וכן הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ (דברים כח, נז), כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא (קהלת י, ה), משפטו שׁיּוֹֽצְאָה אַךְ יָצֹא יָצָא יַֽעֲקֹב (בראשית כז, ל), לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא (דברים כד, ה). יֵֽצֵא־נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם (שמואל א' כב, ג), כלומר יצא ממקומו ממערת עדולם, שירדו שמה בעבורי ויעמדו אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים כי שמא שאול היה שונא אותם לשנאת דוד בנם. טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם־נַעֲרוֹתָיו (רות ב, כב), פירוש כי תצאי לשדה עם נערותיו. הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה (דברים יד, כב), פירוש היוצא מן השדה. או הוא פעל כבד ופירושו אשר יוֹצִיא השדה. הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף (עמוס ה, ג), איננו פעל יוצא כאשר חשבו אנשים, כי יוצאה על כנסת העם לא על העיר עצמה, כי כן דרך הלשון לומר ענין אנשי העיר בלשון העיר כמו וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצֽוֹר (מלכים ב' כד, י), וְעָֽשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה (דברים כ, יב), וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ (שם), אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא־לִי (יחזקאל יד, יב), וזולתם רבים. והשם וּמִֽיצִיאֵו [וּמִֽיצִיאֵי] מֵעָיו (דברי הימים ב' לב, כא). ויתכן היותו תאר. ומשקל אחר השם בְּגֶֽלְלֵי צֵאַת הָֽאָדָם (יחזקאל ד, יב), וְכִסִּיתָ אֶת־צֵֽאָתֶֽךָ (דברים כג, יד). ומשקל אחר צֹאַת בְּנֽוֹת־צִיּוֹן (ישעיה ד, ד), וּמִצֹּֽאָתוֹ לֹא רֻחָֽץ (משלי ל, יב). ומשקל אחר צֵא תֹּאמַר לֽוֹ (ישעיה ל, כב). והמסורת עליו לית לשון טינוף. ולפי שצואה היא לכלוך אמר לבגדים המלוכלכים הַבְּגָדִים הַצֹּאִים (זכריה נ, ד), ובתשלומו יְצוֹאִים, ובהכפל העי"ן והלמ"ד הַצֶּֽאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת (ישעיה כב, כד), הבנים והבנות, וְצֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ (ישעיה מח, יט). וְֽצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָֽשׁוּ (איוב לא, ח), כלומר יציאות הזרעים. והפעל הכבד [הִפְעִיל] כִּֽי־הוֹצִיא י"י (שמות יח, א), וְהֽוֹצֵאתִי אֶתְכֶם (שמות ו, ו), וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה (בראשית טו, ה), וַיּֽוֹצִיאֻהוּ לְחָֽרָשֵׁי הָעֵץ (מלכים ב' יב, יב), הוציאו את הכסף לשכר חרשי העץ. וַיֹּצֵא מְנַחֵם אֶת־הַכֶּסֶף עַל־יִשְׂרָאֵל (מלכים ב' טו, כ), כלומר הוציאו עליהם שהם פרעו אותו. והצווי בהראות היו"ד הַוְצֵא [הַיְצֵא] אִתָּךְ (בראשית ח, יז), הִוא מוּצֵאת (בראשית לח, כה). ושלא נזכר פעלו [הָפְעַל] וְהִיא מֵֽעַמִּים הוּצָאָה (יחזקאל לח, ח). והשם וּמוֹצָא הַסּוּסִים (מלכים א' י, כח) כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִֽמַּֽעֲרָב (תהלים עה, ז), פירוש ממוצא השמש. וּכְמוֹצָא מַיִם (ישעיה נח, יא), וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָֽעַת (משלי ח, ט), בשוא. ובקבוץ מוֹצָאֵי־בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִֽין (תהלים סה, ט) כְּמֽוֹצָאֵי גּוֹלָֽה (יחזקאל יב, ד), וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־מוֹצָֽאֵיהֶם (במדבר לג, ב), ויתכן להיות למוצאי דעה משרש מצא לפי שהוא בשוא, ושם נכתבנו עם כִּֽי־חַיִּים הֵם לְמֹֽצְאֵיהֶם (משלי ד, כב). ומשקל אחר לַמָּוֶת תּוֹצָאֽוֹת (תהלים סח, כא), כִּֽי־מִמֶּנּוּ תּֽוֹצְאוֹת חַיִּֽים (משלי ד, כג).
ע-פ-ל
The עֹפֶל, a high place and a stronghold; from it, raising the heart and strengthening it to go up. Also the עפולים, called טִחוֹרִים, a euphemism for the lower parts.
A high place and a stronghold
The עֹפֶל is a high place and a stronghold, as in Yeshayahu 32:14; עֹפֶל בַּת־צִיּוֹן (Michah 4:8), the ofel of the daughter of Tziyon; וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד (Divrei HaYamim II 33:14), and he went round the ofel and raised it very high; and וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹֽב (Divrei HaYamim II 27:3), and on the wall of the ofel he built much.
Lifting the heart to go up
From this, וַיַּעְפִּלוּ לַֽעֲלוֹת אֶל־רֹאשׁ הָהָר (Bamidbar 14:44): they raised their heart and strengthened it to go up to the top of the mountain, in the vernacular אנגרישירו"ן.
Setting oneself in a stronghold
From this too, הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָֽשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ (Chavakuk 2:4), behold, his soul that is not upright in him has set itself in a stronghold. His brother Rabbi Moshe explained the pasuk, and Radak calls it a correct explanation: the soul of the wicked man, which is not upright in itself and has no trust and faith in Hashem, עֻפְּלָה, puts itself in an ofel and a stronghold; but the tzaddik who trusts in Hashem lives by his faith and his trust, and will not need to put himself in an ofel and a stronghold.
A height, or Yonasan's hidden place
וַיָּבֹא אֶל־ הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (Melachim II 5:24), and he came to the ofel, and took from their hand, and deposited it in the house: to a high place, a mountain or a hill outside the city, and he deposited the silver and the changes of garments in the house that was there. Targum Yonasan renders it וְעַל לַאֲתַר כַּסִי, and he went in to a hidden place, taking the word as though it were אופל, darkness.
The עפולים
From this, Radak says, come the עפולים, which we call טִחוֹרִים, a euphemism for the lower parts.
עֹפֶל וָבַחַן (ישעיה לב, יד), עֹפֶל בַּת־צִיּוֹן (מיכה ד, ח), וְסָבַב לָעֹפֶל וַיַּגְבִּיהֶהָ מְאֹד (דברי הימים ב' לג, יד), וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל בָּנָה לָרֹֽב (דברי הימים ב' כז, ג), מקום גבוה ומבצר. ומזה וַיַּעְפִּלוּ לַֽעֲלוֹת אֶל־רֹאשׁ הָהָר (במדבר יד, מד), פירוש הגביהו לב וחזקוהו לעלות אנגרישירו"ן בלע"ז. ומזה עוד הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָֽשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ (חבקוק ב, ד), ופירוש הפסוק פירש רבי אחי רבי משה ז"ל פירוש נכון. אומר כי נפש הרשע שלא ישרה בעצמו ואין לה בטחון ואמונה בשם יתעלה עֻפְּלָה כלומר שמה עצמה בְּעֹפֶל ובמבצר, אבל הצדיק הבוטח בי"י באמונתו ובבטחונו יחיה ולא יצטרך לשום עצמו בעפל ומבצר. וַיָּבֹא אֶל־הָעֹפֶל וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת (מלכים ב' ה, כד), פירוש למקום גבוה הר או גבעה חוץ לעיר והפקיד בבית שהיה שם הכסף וחליפות השמלות. ויונתן תרגם וְעַל לַאֲתַר כַּסִי, תרגם אותו כמו אופל, ומזה עפולים שאנחנו קורים טִחוֹרִים שהוא כינוי לתחתוניות.
פ-ר-שhis headword פרשׂ
To spread out flat, as a cloud, the hands or a net is spread; close to it, to scatter far apart; and a further sense, which he explains at פרס.
Spread out flat
פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ (Tehillim 105:39), He spread a cloud for a covering, וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל־הַבַּיִת (Melachim I 8:38), he spreads his hands toward the House, and פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל (Tehillim 140:6), they spread a net beside the path: all of them are spreading flat. The noun is מִפְרְשֵׂי ־עָב (Iyov 36:29), the spreading of the clouds.
Scattered to the winds
Close to it: וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ (Yechezkel 17:21), the rest shall be scattered to every wind, and כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם (Zecharyah 2:10), which he reads: as the four winds of heaven are far one from another, so will I set you far apart in scattering you.
Another sense, explained at פרס
Another sense is in וּפָֽרְשׂוּ כַּֽאֲשֶׁר בַּסִּיר (Michah 3:3), and they break them apart as in the pot, and פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶֽם (Eichah 4:4), none breaks bread for them, and in פֵּֽרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ (Eichah 1:17), Tzion spreads out her hands, and תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ (Yirmiyahu 4:31), she spreads out her hands; Radak explains these at פרס. Some explain בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי (Tehillim 68:15), when the Almighty spreads, which he lists above with the spreading, as belonging to this sense.
Radak’s root פרשׂ
הֵֽן־פָּרַשׂ עָלָיו אוֹרוֹ (איוב לו, ל), פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ (תהלים קה, לט), וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל־הַבַּיִת (מלכים א' ח, לח), אֶפְרֹשׂ אֶת־כַּפַּי אֶל־י"י (שמות ט, כט), וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי (יחזקאל ב, י), וּפָֽרְשׂוּ בֶֽגֶד־כְּלִיל תְּכֵלֶת (במדבר ד, ו), וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָֽיִם (מלכים א' ח, נד), פֹּֽרְשֵׂי כְנָפַיִם (שמות כה, כ), פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל (תהלים קמ, ו), וְרֶשֶׁת פְּרוּשָׂה עַל־תָּבֽוֹר (הושע ה, א), וּפֹרְשֵׂי מִכְמֹרֶת (ישעיה יט, ח), כְּשַׁחַר פָּרֻשׂ עַל־הֶֽהָרִים (יואל ב, ב). והפעל הכבד ממנו [פִּעֵל] וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ (ישעיה כה, יא), כַּֽאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת (שם), פֵּרַשְׂתִּי יָדַי אֵלֶיךָ (תהלים קמג, ו), פֵּרַשְׂתִּי יָדַי כָּל־הַיּוֹם אֶל־עַם סוֹרֵר (ישעיה סה, ב), בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי (תהלים סח, טו), וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם (ישעיה א, טו), ענין כלם והדומים להם ענין שטוח. והשם מזה הענין מִפְרְשֵׂי־עָב (איוב לו, כט), והוא התפשטות העבים. וענין אחר קרוב לזה מבנין נפעל וְהַנִּשְׁאָרִים לְכָל־רוּחַ יִפָּרֵשׂוּ (יחזקאל יז, כא). והכבד [פִּעֵל] כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם (זכריה ב, י), ענין פזור, פירוש כמו שארבע רוחות השמים רחוקים זה מזה כן ארחיק אתכם זה מזה בפזרי אתכם. וענין אחר וּפָֽרְשׂוּ כַּֽאֲשֶׁר בַּסִּיר (מיכה ג, ג), פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶֽם (איכה ד, ד). והכבד [פִּעֵל] פֵּֽרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ (איכה א, יז), תְּפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ (ירמיה ד, לא), פירשתים בשער פָּרַס. ויש מפרשים מזה בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי.
To make plain, and a full account; close to it, separated; another sense, a snake's strike, and from it the horseman, who pricks his horse on; and dung.
Making a thing plain
לִפְרשׁ לָהֶם (Vayikra 24:12), to make it plain to them, and לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּֽעָשֶׂה לֽוֹ (Bamidbar 15:34), it had not been made plain what was to be done with him: the sense throughout is explanation and clarification. The noun is וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף (Esther 4:7), the full account of the money, and וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי (Esther 10:2), the full account of Mordechai's greatness.
Separated
Close to it, נִפְרָשׁוֹת (Yechezkel 34:12), said of a flock, means נפרדות, ones that have been separated off.
The snake's strike
Another sense: וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִֽשׁ (Mishlei 23:32), it strikes like an adder, is the sense of striking, טריקה, in the words of Chazal (Avodah Zarah 27b), as in חויא טרקיא, a snake that strikes.
Why a rider is a parash
From that sense the horseman is called a parash, as in בְּרִכְבּוֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו (Shemos 14:17), with his chariot and his horsemen, since he pricks the horse with the boots on his feet to make it run. In פָּרָשׁ מַֽעֲלֶה (Nachum 3:3), a horseman raising, Radak reads the horseman as raising the flame of the sword and the lightning of the spear, the vav of וְלַהַב being an added one; or the phrase is short of a word, meaning raising a spear or a javelin or the like among weapons of war.
Perhaps the sledge's teeth
It may be that וּפָרָשָׁיו לֹֽא־יְדֻקֶּֽנּוּ (Yeshayahu 28:28), and its פָּרָשִׁים will not crush it, is from this sense: they are the teeth of the threshing sledge, which are sharp.
Horses and horsemen
Some take the פָּרָשִׁים of סוּסִים וּפָֽרָשִׁים (Yechezkel 27:14) to be a kind of pedigreed horse called by that name. Radak holds there is no need for that: the word is as it sounds, horses and horsemen, and the sense is as it says, המה רכליך בנפש אדם, they traded with you in the souls of men.
The dung
Another sense: וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם (Malachi 2:3), I will scatter dung upon your faces, and עַל־ פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹֽף (Bamidbar 19:5), its dung shall be burnt: it is the dung in the animal's belly.
Radak’s root פרשׁ
לִפְרשׁ לָהֶם עַל־פִּי י"י (ויקרא כד, יב). והשם וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף (אסתר ד, ז), וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי (אסתר י, ב). והפעל הכבד [פִּעֵל] וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָֽאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ (נחמיה ח, ח). ושלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] לֹא פֹרַשׁ מַה־יֵּֽעָשֶׂה לֽוֹ (במדבר טו, לד), ענין הכל הביאור והפירוש. והנפעל בענין קרוב לזה בְּיוֹם־הֱיוֹתוֹ בְתֽוֹךְ צֹאנוֹ נִפְרָשׁוֹת (יחזקאל לד, יב), פירושו נפרדות. וענין אחר הפעל הכבד [הִפְעִיל] וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִֽשׁ (משלי כג, לב), הוא ענין טריקה בדברי רבותינו ז"ל (עבודה זרה כז, ע"ב) חויא טרקיא, פונזיי"ר בלע"ז. ומזה הענין נקרא רוכב הסוס פרש פָּרָשׁ מַֽעֲלֶה (נחום ג, ג), פירוש מעלה להב החרב וברק חנית, ווי"ו וְלַהַב נוספת כוי"ו וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו (בראשית כב, ד). או הוא חסר רוצה לומר מעלה חנית או כידון והדומה להם מכלי המלחמה. בְּרִכְבּוֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו (שמות יד, יז), אֶת־הָרֶכֶב וְאֶת־הַפָּרָשִׁים (שמות יד, כח), מִקּוֹל פָּרָשׁ (ירמיה ד, כט). ונקרא כן לפי שהוא מפריש הסוס במגפים שברגליו להריץ אתו. ויתכן להיות מזה וּפָרָשָׁיו לֹֽא־יְדֻקֶּֽנּוּ (ישעיה כח, כה), הם שיני החרוץ שהם חדים. ויש מפרשים סוּסִים וּפָֽרָשִׁים וּפְרָדִים נָֽתְנוּ עִזְבוֹנָֽיִךְ (יחזקאל כז, יד), מין מסוסים מיוחסים יקראו כן. ואין צורך רק הוא כמשמעו וענינו כמו שאמר המה רכליך בנפש אדם. וענין אחר וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל־פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם (מלאכי ב, ג), בשש נקודות. וְאֶת־עֹרוֹ וְאֶת־פִּרְשׁוֹ (שמות כט, יד), עַל־פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹֽף (במדבר יט, ה), הוא הזבל שבכרם הבהמה.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Output Understood," The Jewish Press, 25 August 2021. Ohr Somayach does not carry this one; the entry is drawn from the book manuscript, where it is filed under Ki Savo.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Output Understood," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Shemos 29:14; Vayikra 1:16 with Rashi, Rabbi Eliyahu Mizrachi and Rabbi Avraham Bakrat's Sefer Zikaron; Vayikra 4:11, 8:17, 16:27; Bamidbar 19:5; Devarim 23:14, 28:27, 29:16 with Rashi; Melachim I 14:10; Melachim II 6:25, 10:27, 18:27; Yeshayahu 28:8, 36:12; Yechezkel 4:12, 4:15; Nachum 3:6; Tzefaniah 1:17, 3:1; Malachi 2:3; Iyov 20:7, 33:21; Mishnah Berachos 3:5, Shabbos 16:7 and 20:4, Avodah Zarah 4:5, Makkos 3:14, Keilim 10:2 and 17:2, Mikvaos 9:2 and 9:4, Machshirin 5:6 and 6:7; Berachos 62a; Megillah 25b; Rashi to Bava Kamma 29b and 92b, Bava Basra 28a and Sanhedrin 109b; the Kaufmann manuscript of the Mishnah; Menachem Ibn Saruk; Ibn Janach; Radak; Rabbi Eliyahu HaBachur; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. גל, s.v. רו and s.v. צ, and Yerios Shlomo p. 688 onwards; Rabbi Tanchum HaYerushalmi, HaMadrich HaMaspik s.v. זבל; Rabbi Shmuel Strashun, Hagahos HaRashash to Meilah 12b; Rabbi Yitzchak of Zeldin, Shoresh Yesha s.v. טרח; Rabbi Aharon Marcus, Barzilai p. 47; Rabbi Yaakov Yehuda Zilberberg; Rabbi Shabsai Donnolo, Chachmoni, Warsaw edition pp. 125 and 143; Rabbi Shes bar Yefes, Chemas HaChemdah to Bamidbar 14:44; Leshoneinu HaKedoshah p. 264.