destruction
At a glance
In short
Churban is destruction. For Rabbi Shlomo Pappenheim it names a place cut off from what kept it alive, though its buildings may still be standing. Shemamah is desolation, ruin visible to anyone who looks (Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg); Malbim makes it the more severe of the two. Vayikra 26:31 puts both in one pasuk: "I will make your cities a ruin (charbah) and lay your sanctuaries waste (vahashimosi)."
Distinctions
Churban (חורבן), charbah (חרבה)
Root ח-ר-ב.
- Malbim: churban is the word commonly applied to the destruction of a built-up urban area, and it is the milder of the pair.
- Rabbi Shlomo Pappenheim (1740 to 1814) reads it differently: churban names a thing that is not damaged in itself but has been severed from something outside it that it needed in order to thrive. A ghost town wholly intact but abandoned can be considered a churban; it is destroyed with nothing about it looking destroyed. On the same logic an arid land is a charbah, its barrenness owing not to a defect in the soil but to its being cut off from rain.
- Rabbi Moshe Shapiro (1935 to 2017): cherev, a sword, is spelled with the same letters as charev, to destroy, because just as a sword disconnects things otherwise connected, so destruction causes such a disconnection.
- Shoresh Yesha takes the core of ח-ר-ב as destruction, the opposite of something living and thriving, which accounts for the root's other senses: cherev, the sword, is the implement that brings destruction about, and dryness belongs because what is totally dry and juiceless withers away and fails to live and thrive. Rabbi Pappenheim puts forth an explanation similar to this one.
Shemamah (שממה)
Root ש-מ-ם.
- Malbim: the general term for the utter desolation of a land, and more severe than churban.
- Rabbi Moshe Shapiro: shemamah is a portmanteau of shem, name, and mah, what. A thing's name stands for its shape and form, which hold the matter it is made of together as one whole, and the name gives it meaning. What is destroyed loses its shape and form and is left an incoherent assemblage of matter, of which one might exclaim that its name is "what?"
- Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785 to 1865): shemamah is specifically destruction that shows, so a land or building physically wrecked is shamem, because whoever sees it registers the ruin at once. Radak (Sefer HaShorashim) notes that the root carries two senses, destruction and astonishment, the latter in mishtomem, a man taken aback. Mecklenburg joins them: one who comes upon utter ruin stands dumbfounded at the sight. Shemamah is destruction in the eye of the beholder.
The two words on the Beis HaMikdash
Just as a man's neshamah is his lifeline to the Upper Realms, so the Beis HaMikdash below was joined to a corresponding Mikdash above that served as its lifeline. Rabbi Chaim of Volozhin (Nefesh HaChaim 1:4) asserts that the Jewish sinners whose misdeeds brought on the Churban were far worse villains than Nevuchadnetzar and Titus, who destroyed the first and second Batei Mikdash: their sins defiled the Heavenly Mikdash and so disconnected the physical buildings below from their Heavenly counterparts, and the direct result of that disconnection was that the foreign armies were able to come and destroy them. Following this approach, Rabbi Klein suggests that Churban HaBayis does not name the physical destruction of the Mikdash at all but its spiritual disconnection through sin, while the Torah's shemamah of the Mikdash does name the physical wrecking of the buildings, the sight of which should deter from further sin. On this reading, when we mourn the Churban HaBayis we mourn the spiritual decline that let the destruction happen, more than the demolition of a building.
Shahm (שם)
Ibn Ezra: shahm is not always the ordinary "there"; it can belong to ש-מ-ם and mean desolation. Mecklenburg applies this to al naharos Bavel sham yashavnu gam bachinu (Tehillim 137:1), where "there" otherwise seems redundant, since "by the rivers of Bavel we sat" already says where. On his reading sham names their condition, not their location: they sat in desolation and wept.
Also discussed in
- Dryחרבה / חורבן / חרב (ח-ר-ב)
- Earth (the seven names)חרבה (charavah)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ח-ר-ב
To be dry, or to dry up. A חֶרֶב is anything that cuts, sword, razor or stonecutter's tool, and the verb is to smite with one. Also to lie waste; a חָרְבָּה is a ruin.
Dryness
חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה (Bereishis 8:13), the face of the ground was dry, and וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ (Yeshayahu 19:5), and the river will be parched and dry. The nouns are חָרָבָה, dry land, and חֹרֶב, drought and heat; the adjective is פַּת חֲרֵבָה (Mishlei 17:1), a dry crust. Their sense, he says, is dryness, drying and heat.
Anything that cuts
Whatever cuts is called a חֶרֶב, whether of iron or of sharpened stone, as חַרְבוֹת צֻרִים (Yehoshua 5:2), which he reads as sharpened flints. It is a general name that is sometimes particular to the sword, and it takes in a razor, קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים (Yechezkel 5:1), take a sharp blade, a barbers' razor; the tool that stones are dressed with, כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ (Shemos 20:22), for you have lifted your tool over it; and the tool that throws towers down, וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָיו (Yechezkel 26:9), he will break down your towers with his tools.
Lying waste
וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב (Yirmiyahu 26:9), this city shall be laid waste, with חָרְבָּה for a ruin and הֶחֳרָבוֹת for ruins.
A reading Rabbi Yonah settles
וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (Yirmiyahu 2:12), and shudder, be exceedingly dried up, he reads with a chataf kamatz under the ches, a command like שֹׁמּוּ, be astonished, earlier in the pasuk. Rabbi Yonah wrote that some read it like חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה, the face of the ground was dry, and took it too for a command, of the doubled form, on the pattern of פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב (Shemos 32:2), break off the golden rings. Rabbi Yonah refuted them on the strength of the Mesorah, which marks this חָרְבוּ as the only one of its kind, and the חָרְבוּ of the waters as one of two in a single pasuk.
Drying a river up
The same word is used of one who dries a thing out: וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב (Nachum 1:4), He dried up all the rivers; וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי (Yeshayahu 37:25), I dry up with the sole of my foot; and וְהַחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (Yirmiyahu 51:36), I will dry up her sea. What has not been dried is אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ (Shoftim 16:7), which have not been dried out. וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָרָבָה (Shemos 14:21) is the sea turned to dry ground.
Drought
חֹרֶב is the dryness itself: יְהִי נָא חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה (Shoftim 6:39), let there be dryness on the fleece, and וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב (Shoftim 6:37), and dryness on all the ground. Other forms of it are בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ (Tehillim 32:4), in the droughts of summer, and וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב (Devarim 28:22), with burning heat and with drought. וְלֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת (Yeshayahu 48:21), they did not thirst in the dry places, is the plural.
Heat with no relief
כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ (Yeshayahu 25:5) he reads as heat in a parched place, a distress that gives no rest, and so will the noise of strangers be brought down past rising again. חֹרֶב בְּצֵל עָב, heat under the shadow of a cloud, he reads as a man who has lain in a hot place and then comes into a cold one and cannot bear it; so will זמיר עריצים, the song of the tyrants, be humbled until they cannot rise.
Smiting with the sword
From the sword comes a verb of putting to the sword: חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ (Yirmiyahu 50:27), put all her bullocks to the sword, and חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם (Yirmiyahu 50:21), smite and destroy after them. In הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (Melachim II 3:23), the kings have surely smitten one another, both words are this verb: נֶחֶרְבוּ in another of its forms, and הָחֳרֵב its infinitive, of the form that names no doer.
Laying a city waste
The act has its own forms: הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר (Yeshayahu 37:18), the kings of Ashur laid waste, and מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (Yeshayahu 49:17), those who tear you down and lay you waste go out from you. The ruin left is וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב (Yeshayahu 61:4), they will renew the waste cities, and וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה (Vayikra 26:33), your cities will be a ruin. The place so left is described חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם (Yirmiyahu 33:10), waste without a man, and אֲשֶׁר יְרוּשָׁלַם חֲרֵבָה (Nechemiah 2:17), that Yerushalayim lies waste. He allows that וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (Yirmiyahu 2:12) may belong to this sense rather than to dryness.
חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה (בראשית ח, יג), וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵֽשׁ (ישעיה יט, ה), הָאֹמֵר לַצּוּלָה חֳרָבִי (ישעיה מד, כו), וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב), החי"ת תקרא בקמץ חטף והוא צווי כמו שֹׁמּוּ, וְשַֽׂעֲרוּ (שם). וכתב רבי יונה כי אנשים היו קוראים אותו כמו חָֽרְבוּ פְּנֵי הָֽאֲדָמָֽה והיו מפרשים אותו גם כן צווי מן הדגש על משקל פָּֽרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב (שמות לב, ב). והוא השיב אותם מפני המסורה שהוא על חָֽרְבוּ מאד לית רבותיה, ועל חָֽרְבוּ המים אומר המסורת שהם שנים ובפסוק. ושלא נזכר פועלו [פֻּעַל] אֲשֶׁר לֹא־חֹרָבוּ (שופטים טז, ז). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְכָל־הַנְּהָרוֹת הֶֽחֱרִיב (נחום א, ד), וְאַחְרִב בְּכַף־פְּעָמַי (ישעיה לז, כה), וְהַֽחֲרַבְתִּי אֶת־יַמָּהּ (ירמיה נא, לו). והשם מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָֽרָבָה מֵֽתוּ (בראשית ז, כב), וְנָֽתַתִּי יְאֹרִים חָֽרָבָה (יחזקאל ל, יב), וַיָּשֶׂם אֶת־הַיָּם לֶחָֽרָבָה (שמות יד, כא). ומשקל אחר יְהִי־נָא חֹרֶב אֶל־הַגִּזָּה (שופטים ו, לט), וְעַל־כָּל־הָאָרֶץ חֹרֶב (שופטים ו, לז), כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ (ישעיה כה, ה), חֹרֶב אֶל־מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ (ירמיה נ, לח). והקבוץ בלשון נקבות וְלֹא צָֽמְאוּ בָּֽחֳרָבוֹת (ישעיה מח, כא). ומשקל אחר בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ (תהלים לב, ד). ומשקל אחר וּבַֽחַרְחֻר וּבַחֶרֶב (דברים כח, כב), בשש נקדות. והתאר טוֹב פַּת חֲרֵבָה (משלי יז, א), וְכָל־מִנְחָה בְלוּלָֽה־בַשֶּׁמֶן וַֽחֲרֵבָה (ויקרא ז, י), ענין היובש והנגוב והחמימות. ופירוש כְּחֹרֶב בציון כחום במקום ציה שהיא צרה שאין לה הנחה כן תכניע שאון זרים הכנעה בלי תקומה. חֹרֶב בְּצֵל עָב (ישעיה כה, ה), כמו מי ששכב במקום חם ואחר כך בא במקום קר זהו בצל עב שלא יוכל לסבול כן יענה ויכניע זמיר עריצים עד שלא יוכלו לקום. וענין אחר חֶרֶב לַֽי"י וּלְגִדְעֽוֹן (שופטים ז, כ), וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת (שופטים ג, טז), קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים (יחזקאל ה, א), מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב בְּלִי תָקוּם (איוב מא, יח), בשש נקדות. כל דבר הכורת יקרא חרב, או ברזל או החדורה כמו חַֽרְבוֹת צֻרִים, (יהושע ה, ב), רצונו לומר חדורי הצורים. והוא שם כלל פעמים ופעם פרט על הסייף כמו ויעש לו אהוד חֶרֶב, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים (ישעיה ב, ד), והדומים להם. ועל התער קַח־לְךָֽ חֶרֶב חַדָּה (יחזקאל ה, א). וכן נקראת המקבת שמסתתין בה האבנים חרב כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַֽתְּחַֽלְלֶֽהָ (שמות כ, כב). וכן הכשיל שמפילין בו המינים וּמִגְדְּלֹתַיִךְ יִתֹּץ בְּחַרְבוֹתָֽיו (יחזקאל כו, ט), הַנְּתֻצִים אֶל־הַסֹּֽלְלוֹת וְאֶל־הֶחָֽרֶב (ירמיה לג, ד), [בְּחַרְבֹֽתֵיהֶם] סָבִֽיב (דברי הימים ב' לד, ו). והפעל מזה חִרְבוּ כָּל־פָּרֶיהָ (ירמיה נ, כז), חֲרֹב וְהַֽחֲרֵם אַֽחֲרֵיהֶם (ירמיה נ, כא). והנפעל נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (מלכים ב' ג, כג). והמקור שלא נזכר פועלו [הָפְעַל] הָֽחֳרֵב נֶֽחֶרְבוּ הַמְּלָכִים (שם). ומשקל אחר וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב (ירמיה כו, ט), וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָֽבוּ (ישעיה ס, יב), וְהֶעָרִים הַנּֽוֹשָׁבוֹת תֶּחֱרַבְנָה (יחזקאל יב, כ), לְמַעַן יֶֽחֶרְבוּ וְיֶֽאְשְׁמוּ (יחזקאל ו, ו). ויתכן מזה הענין וְשַֽׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד (ירמיה ב, יב). והנפעל עִיר נֶחֱרֶבֶת (יחזקאל כו, יט), וְעָרָיו בְּתֽוֹךְ־עָרִים נַֽחֲרָבוֹת (יחזקאל ל, ז). והכבד [הִפְעִיל] הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר (ישעיה לז, יח), הֶחֱרַבְתִּי חֽוּצוֹתָם מִבְּלִי עוֹבֵר (צפניה ג, ו) וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ (שופטים טז, כד), מְהָֽרְסַיִךְ וּמַֽחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵֽאוּ (ישעיה מט, יז), בְּתוֹךְ עָרִים מָֽחֳרָבוֹת (יחזקאל כט, יב). ושלא נזכר פעלו אִמָּֽלְאָה הָֽחֳרָֽבָה (יחזקאל כו, ב). והתאר חָרֵב הוּא מֵאֵין אָדָם (ירמיה לג, י), אֲשֶׁר יְרֽוּשָׁלַם חֲרֵבָה (נחמיה ב, יז), וְנִבְנוּ הֶֽחֳרָבֽוֹת (יחזקאל לו, לג), בקמץ הרי"ש והוא משקל אחר. ובצרי הרי"ש וְהֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת וְהַֽנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת (יחזקאל לו, לה), כֵּן תִּהְיֶינָה הֶֽעָרִים הֶֽחֳרֵבוֹת (יחזקאל לו, לח), וקמץ החי"ת בהם לתפארת. והשם וְחִדְּשׁוּ עָרֵי חֹרֶב (ישעיה סא, ד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י). ובה"א הנקבה וְעָֽרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּֽה (ויקרא כו, לג), וְאֶתְּנֵךְ לְחָרְבָּה וּלְחֶרְפָּה (יחזקאל ה, יד), לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה (יחזקאל כט, י), אבל כְּשֻֽׁעָלִים בָּחֳרָבוֹת (יחזקאל יג, ד) הוא משקל אחר האחד ממנו חֳרָבָה בשקל בַּֽסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב' ב, א), ואפשר שהוא תאר. וְדָרְשׁוּ מֵֽחָרְבוֹתֵיהֶֽם (תהלים קט, י), כלם ענין חרבה וידוע.
ש-מ-םhis headword שׁמם
Desolation, שממה, all of it one sense: some of it ruin, a place lying waste, and some of it astonishment.
The two sides of the one sense
Ruin: עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם (Eichah 5:18), for Har Tzion that lies desolate, and שְׁמָמָה תִֽהְיֶה כָּל־הָאָרֶץ (Yirmiyahu 4:27), the whole land will be a desolation. Astonishment: כַּֽאֲשֶׁר שָֽׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים (Yeshayahu 52:14), as many were astonished at you; יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל־זֹאת (Iyov 17:8), the upright will be astonished at this; שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (Yirmiyahu 2:12), be astonished, heavens; and וָאֵֽשְׁבָה מְשׁוֹמֵֽם (Ezra 9:3), I sat astonished.
Which forms take an object
In Radak's view אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף (Yeshayahu 42:14), I will lay waste and swallow up, is transitive, and so שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב (Yechezkel 36:3), laying you waste and swallowing you from every side. מַשְׁמִים בְּתוֹכָם (Yechezkel 3:15), astonished among them, is intransitive. וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם (Daniel 9:27), and upon the wing of abominations one that astonishes, is transitive, astonishing those who see it; and it may be intransitive as well, that at the spreading of the abominations a man will be astonished and wondering.
The nouns
שִֽׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ (Yechezkel 35:9), I will make you everlasting desolations; מְשַׁמָּה, a desolation, as כִּֽי־מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִֽהְיוּ (Yeshayahu 15:6), for the waters of Nimrim will be desolations; בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּֽוּ (Yechezkel 4:16), they will drink by measure and in astonishment; and שַׁמָּה וְשַֽׁעֲרוּרָה (Yirmiyahu 5:30), an astonishment and a horrible thing.
A command, and how to point it
פְּנֽוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ (Iyov 21:5), turn to me and be astonished: the shin has no dagesh and the heh is read with a full kamatz, as the accurate books have it, and it is a command whose pasach under the shin stands for a tzere, its rule being וְהָשֵׁמּוּ. Rabbi Yonah wrote that the shin has a dagesh, so that the heh is read with a chataf kamatz; he too explains it as a command, and says it should have gone like הָסֵבִּי עֵינַיִךְ (Shir HaShirim 6:5), turn your eyes away.
His father on another root
אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶֽם (Yirmiyahu 49:20), will he not make their fold desolate over them, is of this root; his father writes that the root of ישים is יָשַׁם, and Radak has already written it there.
The desolate woman
כִּֽי־רַבִּים בְּֽנֵי־ שׁוֹמֵמָה (Yeshayahu 54:1), for the children of the desolate one are many, that is, a woman who has no husband. The adjective is also שָׂמַנִי שֹׁמֵֽם (Eichah 3:11), He made me desolate, and הָיוּ בָנַי שֽׁוֹמֵמִים (Eichah 1:16), my children are desolate, which appears with a nun for the mem at כָּל־שְׁעָרֶיהָ שֽׁוֹמֵמִין (Eichah 1:4), all her gates are desolate.
Radak’s root שׁמם
עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם (איכה ה, יח), לֵאמֹר שָׁמֵמֻה [שָׁמֵמוּ] (יחזקאל לה, יב), נכתב בה"א וקריאתו בו"ו. עַל אֲשֶׁר־שָׁמֵמָה (שם טו). כַּֽאֲשֶׁר שָֽׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים (ישעיה נב, יד) יַעַן בְּיַעַן שַׁמּוֹת וְשָׁאֹף אֶתְכֶם מִסָּבִיב (יחזקאל לו, ג), והוא מקור בשקל הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל (תהלים עז, י), וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא (תהלים עז, יא). יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל־זֹאת (איוב יז, ח), שֹׁמּוּ שָׁמַיִם (ירמיה ב, יב), יִשֹּׁם וְשָׁרָק (מלכים א' ט, ח). ולפי דעתי אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף (ישעיה מב, יד), פעל יוצא. וכן שַׁמּוֹת ושאף. והשם שְׁמָמָה תִֽהְיֶה כָּל־הָאָרֶץ (ירמיה ד, כז), שִֽׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ (יחזקאל לה, ט). ומשקל אחר לְשִֽׁמְמָה וּשְׁמָמָה (שם ז). ומשקל אחר שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה לג, כח), כִּֽי־מֵי נִמְרִים מְשַׁמּוֹת יִֽהְיוּ (ישעיה טו, ו). ומשקל אחר בִּמְשׂוּרָה וּבְשִׁמָּמוֹן יִשְׁתּֽוּ (יחזקאל ד, טז). ומשקל אחר שַׁמָּה וְשַֽׁעֲרוּרָה (ירמיה ה, ל), אֲשֶׁר־שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָֽרֶץ (תהלים מו, ט). והנפעל וְנָשַׁמּוּ הַכֹּֽהֲנִים (ירמיה ד, ט), נָשַׁמָּה כָּל־הָאָרֶץ (ירמיה יב, יא), וְהָאָרֶץ הַֽנְּשַׁמָּה (יחזקאל לו, לד), וְעָרִים נְשַׁמּוֹת (ישעיה נד, ג), וְהַֽנְשַׁמּוֹת וְהַנֶּהֱרָסוֹת (יחזקאל לו, לה). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וַֽהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת־הָאָרֶץ (ויקרא כו, לב), הֲשִׁמּוֹתָ כָּל־עֲדָתִֽי (איוב טז, ז), לְמַעַן אֲשִׁמֵּם (יחזקאל כ, כו). מַשְׁמִים בְּתוֹכָֽם (יחזקאל ג, טו), והוא עומד. אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶֽם (ירמיה מט, כ). ואדוני אבי ז"ל כתב כי ישים שרשו יָשַׁם. וכבר כתבנוהו שם. פְּנֽוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ (איוב כא, ה), אין השי"ן דגושה והה"א תקרא בקמץ רחב. כן נמצא בספרים המדוייקים, והוא ציווי ופתח השי"ן תחת צרי ומשפטו וְהָשֵׁמּוּ. ורבי יונה כתב כי השי"ן דגושה ויקרא הה"א אם כן בקמץ חטף אבל הוא פירש אותו גם כן ציווי ואמר כי היה ראוי להיות על דמיון הָסֵבִּי עֵינַיִךְ (שיר השירים ו, ה). והמקור משלא נזכר פעלו [הָפְעַל] כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה (ויקרא כו, לד), השי"ן והמ"ם דגושים. בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם (שם מג), נהפך הקמץ החטף בבי"ת השימוש להקל. וכבר זכרנו דקדוקם בחלק הדקדוק. ומלת השמה ובהשמה ה"א הנקבה רפה ודינה במפיק. וכבד אחר [פִּעֵל] וָאֵֽשְׁבָה מְשׁוֹמֵֽם (עזרא ט, ג). והיוצא וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם (דניאל ט, כו), כלומר משומם הרואים. ואפשר גם הוא עומד כלומר על פרישת השקוצים יהיה אדם משומם ותמה. והתאר אָֽבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה (ירמיה יב, יא). ומשקל אחר שָׂמַנִי שֹׁמֵֽם (איכה ג, יא), תִּתַּךְ עַל־שׁוֹמֵֽם (דניאל ט, כז) וְלָתֵת שִׁקּוּץ שֹׁמֵם (דניאל יב, יא), הָיוּ בָנַי שֽׁוֹמֵמִים (איכה א, טו). ובנו"ן מקום מ"ם כָּל־שְׁעָרֶיהָ שֽׁוֹמֵמִין (איכה א, ד). כִּֽי־רַבִּים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָה (ישעיה נד, א), כלומר שאינה בעולה. והקבוץ נְחָלוֹת שֹֽׁמֵמֽוֹת (ישעיה מט, ח), כלכם בצרי המ"ם. והשם במשקל זה אלא שהמ"ם בשוא שֹֽׁמְמוֹת דּוֹר וָדֽוֹר (ישעיה סא, ד), וּרְאֵה שֹֽׁמְמֹתֵינוּ (דניאל ט, יח). ויתכן שהם תאר. וְלֶֽחֳרָבוֹת הַשֹּֽׁמְמוֹת (יחזקאל לו, ד), במקצת ספרים בצרי המ"ם ובמקצתם בשוא. וההתפעל לָמָּה תִּשּׁוֹמֵֽם (קהלת ז, טז), וָֽאֶשְׁתּוֹמֵם עַל־הַמַּרְאֶה (דניאל ח, ט) וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ (ישעיה סג, ה), בְּתוֹכִי יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּֽי (תהלים קטג, ד), ואפשר להיות לָמָּה תִּשּׁוֹמֵֽם ממין נפעל. כלם ענין שממה יש מהם שממה בענין חרבה, ויש מהם שממה בענין התמיהה.
The שְׂמָמִית of Mishlei: to Rabbi Yonah the swallow, to some a creature kept in kings' palaces for sport; it may be the spider, and Radak argues it is not the swallow.
Which creature it is
שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ (Mishlei 30:28), the semamis takes hold with her hands. Rabbi Yonah wrote that it is the katuf in Arabic, which is the דרור, the swallow, called orondola in la'az. Some explain that it is the one called bugia in la'az, whose shape is like a man's shape, which takes in its hands whatever is given it and is kept in the palaces of a king to play with. And it can be explained as the aranya of la'az, the spider, the one that builds her house even in the palaces of a king.
The five fears
And so in the words of Chazal (Shabbos 76b): there are five fears of the weak upon the strong, the fear of the mafgia upon the lion, of the mosquito upon the elephant, of the kilbis upon the leviathan, of the סנונית upon the eagle, and of the שממית upon the scorpion; and the שממית there is explained as aranya in la'az. Rabbeinu Hai explained the סנונית, the swallow, as the katuf in Arabic; if so, Radak concludes, the שממית is not the katuf.
Radak’s root שׂמם
שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ (משלי ל, כח), כתב רבי יונה ז"ל כטא"ף בערבי. והוא הדרור שקורין לה בלע"ז אורונדול"א. ויש מפרשים שהיא שקורין לה בלע"ז בוגיא"ה שצורתה כצורת אדם ותתפוש בידיה מה שיתנו לה והיא בהיכלי מלך לשחוק בה. ויש לפרש ארני"א בלע"ז והיא העש שבונה ביתה אפילו בהיכלי מלך. וכן בדברי רבותינו ז"ל (שבת עו, ע"ב) חמשה אימת הן אימת חלש על גבור, אימה מפגיע על ארי, אימת יתוש על הפיל, אימת כלבית על לויתן, אימת סנונית על הנשר, אימת שממית על עקרב. ופירשו בו ארני"א בלע"ז. וסנונית פירש רבינו הייא ז"ל כטא"ף בערבי. אם כן שממית אינו כטא"ף.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Words of Destruction," What's in a Word?, Ohr Somayach, 29 July 2017.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "On Dry Land," What's in a Word?, Ohr Somayach, 9 July 2022.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Words of Destruction," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Vayikra 26:31; Tehillim 137:1; Radak, Sefer HaShorashim s.v. שמם; Ibn Ezra on shahm as desolation; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg, HaKsav VeHaKabbalah; Rabbi Chaim of Volozhin, Nefesh HaChaim 1:4; Shoresh Yesha; Rabbi Moshe Shapiro.