completeness
At a glance
In short
Shalem is complete, whole: for Rabbi Shlomo Pappenheim, complete in quantity, with nothing now lacking. Having more than enough does not disqualify it. Tam / tamim is whole in quality, an exact match with nothing missing and nothing extra (Rabbeinu Bachya; Pappenheim). Of a korban it means unblemished, of a person wholehearted or wholesome, and of the Torah perfect. Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer takes a similar line but holds that tam includes quantitative completion as well. Shleimus is completeness or wholeness.
Distinctions
Tam / tamim (תם, תמים)
Biliteral ת-ם. All three Avos are called complete with words from this root: Hashem told Avraham that with his milah he would become tamim, whole (Bereishis 17:1); Yitzchak is an olah temimah, an unblemished burnt-offering (Bereishis Rabbah 64:3); and Yaakov is an ish tam, a wholesome man (Bereishis 25:27).
- Rabbeinu Bachya (Bereishis 17:1) gives two marks. First, no deficiency and no superfluity: the Torah is temimah (Tehillim 19:8) because nothing may be added to it or taken from it (Devarim 13:1). Second, the inside like the outside: what the tam believes in his heart is exactly what his mouth says. The upshot is equivalence, as in teomim, twins: the tam is precisely equal to what is asked of him, neither short of it nor beyond it.
- Malbim: completeness of intention, good deeds done with no ulterior motive (reward, fear of punishment), and full agreement among the parts of the psyche, so the whole man resolves on the good with no inner dissent to be appeased.
- Pappenheim: the word runs across the spiritual (a tzaddik), the physical (an unblemished animal, Vayikra 1:3, 22:21; the redness of the parah adumah, Bamidbar 19:2), and the quantitative (a full measure); it also names the innocent, "wholesome" man whose knowledge is complete to him and who seeks nothing beyond it, hence the tam of the Haggadah, the simpleton. (Rabbi Klein notes in passing the whole inside the English wholesome, a semantic affinity with tam.)
The Zohar (Bamidbar 165b) ranks tam above tamim. On "be tamim with Hashem" (Devarim 18:13), coming after the ban on augury, divination, sorcery and necromancy: innocent and wholesome, not appealing to outside forms of wisdom such as the dark arts to know the future; the Kedushat Levi does not read tamim as "wholesome" here at all, but as completeness of trust in Hashem, seeing Him as the One who always supplies whatever is lacking. Onkelos there renders shelim, an Aramaic cognate of shalem, and Sefer HaBahir (137) uses that to prove that tamim means shalem, which Rabbi Klein takes to suggest that the two are synonymous, at least colloquially.
Shalem (שלם)
Pappenheim traces it to the biliteral ש-ל, removed, cast away (shal your shoes, Shemos 3:5; sheol, shalal, shalvah, each a taking-away). Shalem is the completion reached when everything removed has been returned: right now, nothing is lacking. Shalom likewise: every factor needed for well-being present. Pappenheim allows that tam and shalem may colloquially mean the same thing, but proposes a fundamental distinction all the same: shalem is quantitative completeness, tam qualitative. Hence shalem for honest weights that are not short of their declared weight (Devarim 25:15), for the uncut stones of the mizbeach, unchipped and unnotched (Devarim 27:6; Yehoshua 8:31), and for the quota of sin not yet full in Avraham's day (Bereishis 15:16, of the Emori).
Shalem does not exclude excess: leshalem, to pay, still applies to one who paid more than the price, whereas tamim cannot apply without an exact match and fails the moment anything is missing or extra.
- Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer takes a similar approach but differs: shalem is exclusively quantitative, while tam is qualitative completion that includes the quantitative.
- Rabbi Avraham Bedersi seems to understand both words as completion, but shalem as a neutral word carrying no value judgment and tam as a positive form of completion.
- And if Rabbi Klein has understood him correctly, Rabbi Shimon Dov Ber Analak of Siedlce holds that tam is completion in one particular aspect and not necessarily in all, while shalem implies a more overall completion, as Yaakov came to Shechem shalem (Bereishis 33:18) and Chazal expound it of body, Torah and wealth (Shabbos 33b); tam, by contrast, almost exclusively denotes completion in the spiritual realm, not the physical, intellectual or financial.
The commentators are bothered by vayitmu, "and the days of weeping in mourning for Moshe were finished" (Devarim 34:8), which uses a cognate of tam for the closing of a fixed count of days, a quantitative measure. Rabbi Klein leaves two answers standing.
- One may accept Rabbi Wertheimer's supposition that tam covers quantitative completion as well as qualitative, while shalem covers only the quantitative.
- Or one may answer that the completion here is not of the days but of the quality of the mourning: Rabbi Moshe Sofer explains that the mourning for Moshe was completed when Yisrael compounded the loss of their leader with the realization that they could have become his talmidim as Yehoshua did, had they not been lazy.
Tam also means finishing, the completion of a process (Bereishis 47:15; Vayikra 25:29; Bamidbar 17:28; Melachim I 7:22; Tehillim 102:28). So can shalem (Melachim I 7:51; Yeshayahu 60:20), maleh (Bereishis 29:21; Melachim I 1:14) and kaleh (Bereishis 2:1, 41:53, 43:2). As Pappenheim makes clear, in this sense all four can be synonyms, and they differ in the core meaning of their roots. Kaleh he traces to the biliteral כ-ל, "all, every," which looks past the particular items to the whole; that wider view is how it came to mean completion. Rabbi Shimon Dov Ber Analak: when tam means finishing, it is the finishing of one component of a larger whole, where kilayon is finishing a thing off entirely.
Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg applies Pappenheim's distinction to sheva shabbasos temimos (Vayikra 23:15): Chazal teach that the weeks are temimos only when Yisrael act according to Hashem's will (Vayikra Rabbah 28:3), and Rabbi Mecklenburg sees them reading this out of temimos itself, which names qualitative completeness and so cannot be a mere count of the passage of time.
Also discussed in
- Names of Shlomo HaMelechשלמה / שלם (ש-ל-מ)
- Peaceשלם / שלום (ש-ל-מ)
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
ש-ל-םhis headword שׂלם
שַׂלְמָה, a garment, as though שִֹמְלָה with its letters turned about.
The whole entry
One line, on עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה (Shemos 22:8), over a sheep, over a garment.
Radak’s root שׂלם
עַל־שֶׂה עַל־שַׂלְמָה (שמות כב, ח), כמו הפוך שִֹמְלָה.
To repay, in requital and payment. In another sense, to be complete or finished. In a third, peace, שָׁלוֹם, and from it the shelamim offering is named.
Repaying
יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה (Tehillim 35:12), they repay me evil for good; שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר (Shemos 21:36), he shall surely pay ox for ox. The nouns are בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם (Hoshea 9:7), the days of requital have come, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶֽה (Tehillim 91:8), and you will see the requital of the wicked, and לִי נָקָם וְשִׁלֵּם (Devarim 32:35), Mine are vengeance and requital; the sense of all of them is requital and payment.
Complete and finished
כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (Bereishis 15:16), for the sin of the Emori is not yet complete; וְשָֽׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵֽךְ (Yeshayahu 60:20), and the days of your mourning shall be ended; וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה (Melachim I 7:51), and all the work was finished. הָגְלָת שְׁלוֹמִֽים (Yirmiyahu 13:19) means that all of them went into exile, and in the same way his father read מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ (Yeshayahu 53:5) as the chastisement of all of us. אֶבֶן שְׁלֵמָה (Devarim 25:15) is a stone full in weight, and אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת (Devarim 27:6) are whole stones, which have not been hewn.
Who is blind as the מְשֻׁלָּם
מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם (Yeshayahu 42:19), who is blind as the one who is whole, means as the seeing man who is whole in sight; or else it means as the one who is whole and upright, as it says there, as the servant of Hashem. On that reading the pasuk tells, in Hashem's words, what they used to say: when the navi said to them, you deaf, hear, and you blind, look and see, they would say that none is blind and deaf but the servant of Hashem, the one whole and perfect in the service of Hashem and in His mitzvos.
At peace
שְֽׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ (Bereishis 34:21), they are at peace with us; הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן (Bereishis 43:27), is your aged father at peace, the word here an adjective. From this sense, אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע (Tehillim 7:5) is, did I repay evil to one who was at peace with me. So too הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם (Iyov 22:21), let your ways profit with Him now, and be at peace. In the heavy form it is to make peace: כִּֽי־הִשְׁלִימָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ (Yehoshua 10:4), for it made peace with Yehoshua. Where the verb takes an object, passing on to a third, it is to make others be at peace: גַּם־אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּֽוֹ (Mishlei 16:7), even his enemies He makes to be at peace with him. וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶֽךָ (Iyov 8:6), and He will requite, or make at peace, the habitation of your righteousness, may also belong to this sense, and with it וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּֽם (Mishlei 13:13), and one who fears the commandment shall be at peace.
Why the שְׁלָמִים is so called
From this sense comes זֶבַח שְׁלָמִים (Vayikra 3:1), the shelamim offering, called so for how it is shared. Of the olah all is burnt whole and the hide goes to the kohanim; of the chatas and the asham the blood and the eimurim go to the mizbeach and the breast and thigh to the kohanim; but of the zevach shelamim the blood and the eimurim go to the mizbeach, the breast and thigh to the kohanim, and the rest of the flesh and the hide to the owners, so that this zevach is peace among them all, as the Sifra sets it out in parshas Ve'im Zevach Shelamim. For that reason it is also called מִלּוּאִים, as in כִּי אֵיל מִלֻּאִים הֽוּא (Shemos 29:22), for it is a ram of fillings, because it filled the will of all of them, all of them eating from it.
הַשּׁוּלַמִּית
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית (Shir HaShirim 7:1), return, return, O Shulamis: she who dwells in Yerushalayim, which is called שָׁלֵם.
Radak’s root שׁלם
[פִּעֵל] כֵּן שִׁלַּם־לִי אֱלֹהִים (שופטים א, ז), וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ (ויקרא ה, כד), וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶֽךָ (איוב ח, ו), יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה (תהלים לה, יב), שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר (שמות כא, לו), כִּֽי־אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּֽמַֽעֲשֵֽׂהוּ (תהלים סב, יג), וְשַׁלְּמִי אֶת־נִשְׁיֵכְי [נִשְׁיֵךְ] (מלכים ב' ד, ז), הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי (יואל ד, ד), וְשִׁלַּמְתִּי עַל־חֵיקָֽם (ישעיה סה, ו). ושלא נזכר פעלו [פֻּעַל] הַֽיְשֻׁלַּם תַּֽחַת־טוֹבָה רָעָה (ירמיה יח, כ), הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם (משלי יא, לא). והשם בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלֻּם (הושע ט, ז), וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם (מיכה ז, ג), ולשון נקבה וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶֽה (תהלים צא, ח). ומשקל אחר וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים (ישעיה א, כג). ומשקל אחר לִי נָקָם וְשִׁלֵּם (דברים לב, לה), ענינם ענין הגמול והפרעון. וענין אחר כִּי לֹֽא־שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד־הֵֽנָּה (בראשית טו, טז), וְשָֽׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵֽךְ (ישעיה ס, כ), וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה (מלכים א' ז, נא). והשם הָגְלָת שְׁלוֹמִֽים (ירמיה יג, יט), פירוש כלם גלו משלום. וכן פירש אדוני אבי ז"ל מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ (ישעיה נג, ה), כמו מוסר כלנו. אֶבֶן שְׁלֵמָה (דברים כה, טו), פירוש שלמה במשקל. אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה (מלכים א' ו, ז), אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת (דברים כז, ו), תמימות שלא נפסלו. והפעל הכבד [פִּעֵל] וְשִׁלַּם אֶת־הַבָּֽיִת (מלכים א' ט, כה), מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם (ישעיה מב, יט), פירוש כפקח השלם בראות. או פירושו כתמים וכישר כמו שאמר כְּעֶבֶד י"י (שם). והוא סיפור דברי השם מה שהיו אומרים כשהנביא היה אומר להם החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, הם היו אומרים כי אין עור וחרש כי אם עבד י"י והתם השלם בעבודת השם ובמצותו. וכבד אחר [הִפְעִיל] וְכָל־חֶפְצִי יַשְׁלִם מד, כח), מִיּוֹם עַד־לַיְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי לח, יג). וענין אחר שְֽׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ (בראשית לד, כא), כלומר בשלום הם אתנו. אִם־שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים (נחום א, יב). והתאר במשקל אחר יִרְדְּפֵם יַֽעֲבוֹר שָׁלוֹם (ישעיה סא, ג), על משקל קָרוֹב, וְרָחוֹק. וכן שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו (תהלים נה, כא). וכן כתב אדוני אבי ז"ל. הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן (בראשית מג, כז), תאר. וכן הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי (שמואל ב' כ, ט), וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵֽיתְךָ שָׁלוֹם (שמואל ב' א' כה,. ובשרק שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמואל ב' ב' כ,. והשם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָֽרָחוֹק וְלַקָּרוֹב (ישעיה נז, יט), עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָֽיו (איוב כה, ב) אֵין־שָׁלוֹם בַּֽעֲצָמַי (תהלים לח, ד), וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם (יהושע ט, טו). והקבוץ וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵֽשׁ (תהלים סט, כג). ומזה הענין אִם־גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע (תהלים ז, ה), כלומר מי שהיה בשלום אתי אם גמלתיו רעה, אבל חלצתי מי שהיה צוררי בחנם כל שכן שלא גמלתי שולמי רע. וכן הַסְכֶּן־נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם (איוב כב, כא), כלומר והיה בשלום. והפעל הכבד [הִפְעִיל] כִּֽי־הִשְׁלִימָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ (יהושע י, ד), וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ (דברים כ, יב), וַיַּשְׁלֵם יְהֽוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵֽל (מלכים א' כב, מה). ושלא נזכר פעלו [הָפְעַל] וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה־לָֽךְ (איוב ה, כג). ואשר הוא פעל יוצא לשלישי גַּם־אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּֽוֹ (משלי טז, ז). ואפשר להיות מזה הענין הפעל הדגוש [פִעֵל] וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶֽךָ. שלא נזכר פעלו ממנו [פֻּעַל] וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּֽם (משלי יג, יג). זה מוסר שלומינו עליו. ומזה זֶבַח שְׁלָמִים (ויקרא ג, א). וְשֶׁלֶם מְרִֽיאֵיכֶם (עמוס ה, כב), בשש נקודות. קרא כן זה הקרבן כי העולה כלה כליל ועורה לכהנים, זחטאת והאשם הדם והאמורים למזבח, וחזה ושוק לכהנים, שאר הבשר והעור, וזבח השלמים הדם והאמורים למזבח וחזה ושוק לכהנים ושאר הבשר והעור לבעלים הנה זה הזבח שלום ביניהם כן מפורש בספרא (פרשת ואם זבח שלמים) לפיכך נקרא גם כן מִלּוּאִים כִּי אֵיל מִלֻּאִים הֽוּא (שמות כט, כב) שהיה ממלא רצון כלם שכלם היו אוכלים ממנו. שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית (שיר השירים ז, א), היושבת בירושלם הנקראת שָׁלֵם.
ת-מ-ם
To come to an end, be finished; and, in a sense he calls close to it, to be whole: in body, with no limb lacking, or in views and good traits.
Coming to an end
כִּי אִם ־תַּם הַכֶּסֶף (Bereishis 47:18), that the money is spent, and וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה (Bereishis 47:18), and the year ended; לֹֽא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹֽא־ יִתֹּם פִּרְיוֹ (Yechezkel 47:12), its leaf will not wither and its fruit will not come to an end; עַד־ תֹּם כָּל־הַדּוֹר (Devarim 2:14), till the whole generation was gone. Where it takes an object, עַד־ תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדֽוֹ (Yirmiyahu 27:8), until I make an end of them by his hand. כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ (Yeshayahu 47:9), at their completion they came upon you: bereavement and widowhood came upon you entire, all the evil that could come of them.
A nun for the doubled letter
תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ (Tehillim 64:7), they have completed a searched-out search: the nun stands in place of the doubled letter, the rule being תממו, and the sense is that they search out wrongs until they complete them, so that no man could think out or search out more wrong than they search. So too כִּי לֹא־ תָמְנוּ (Eichah 3:22), like תממו: the kindnesses of Hashem are not ended; or it may mean that Hashem's kindnesses are with us, for we are not ended. Like it is הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹֽעַ (Bamidbar 17:28), have we come to an end in perishing?
Whole in body, views and traits
תָּמִים הָיָה בְּדֹֽרֹתָיו (Bereishis 6:9), he was whole in his generations; זָכָר תָּמִים (Vayikra 1:3), a whole male; יוֹנָתִי תַמָּתִי (Shir HaShirim 5:2), my dove, my perfect one; תֹּם ־וָישֶׁר (Tehillim 25:21), wholeness and uprightness; and וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ (Melachim I 22:34), and a man drew the bow in his innocence, meaning that he did not aim at Achav. On פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם (Yechezkel 46:6), a bull of the herd, whole ones, he reads the plural as meaning that the bull and the herd beast be whole. Chazal expound (Menachos 45a): since we find two bulls for the new moons, how do we know that one who did not find two brings one? The pasuk says פַּר, a bull. And it says תְּמִימִם in the plural because the obligation is two. From this root and sense, Radak says, are אֶת־הָֽאוּרִים וְאֶת־ הַתֻּמִּים (Shemos 28:30), the Urim and the Tumim.
The day that did not hasten
וְלֹֽא־אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִֽים (Yehoshua 10:13), and it did not hasten to set, like a whole day: the sun stood still for Yehoshua and did not hurry to set, and the day was like the full day of the year, the day of the turn of Tammuz.
No wholeness in it
אֵֽין־ מְתֹם בִּבְשָׂרִי (Tehillim 38:4), no wholeness in my flesh, since all of it is stricken; and in אֵין־בּוֹ מְתֹם (Yeshayahu 1:6), no wholeness in it, the word רק, but, is left out: there is no wholeness in it but wound and bruise. So too אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (Koheles 2:24), nothing good in a man but that he eat and drink.
His father, and Yonasan
Radak's father writes that every form with a dagesh in the tav alone belongs to a root נָתַם, all of them a sense of ending and completing. Yonasan renders וְכֵן הֵתַֽמוּ (Shmuel II 20:18), and so they concluded, as אִם מַשְׁלְמִין, whether they make peace. Radak explains: you should have asked at Avel first whether it would make peace, as it is written כִּֽי־תִקְרַב אֶל־עִיר (Devarim 20:10), when you draw near to a city, and all the more so a city of Yisrael; which is why she said after it אנכי שלומי אמוני ישראל, I am of the peaceable and faithful of Yisrael.
כִּי אִם־תַּם הַכֶּסֶף (בראשית מז, יח), וַיְהִי כַֽאֲשֶׁר־תַּמּוּ (דברים ב, טז), עַד אֲשֶׁר־תַּמּוּ (יהושע ג, יז), תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ (תהלים סד, ז), והנו"ן בו תחת אות הכפל ומשפטו תממו, כלומר יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת (שם) עד השלימם שלא יוכל אדם לחשב ולחפש יותר עולה על מה שהם מחפשים. וכן חַֽסְדֵי י"י כִּי לֹא־תָמְנוּ (איכה ג, כב), כמו תממו. או יהיה פירושו חסדי י"י עמנו כי לא תמנו אנחנו. והוא קל יהיה משפטו להדגש. ובא כמהו הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹֽעַ (במדבר יז, כח), והיה משפטם כמו בַּזּוֹנוּ לָֽנוּ (דברים ג, ז). לֹֽא־יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹֽא־יִתֹּם פִּרְיוֹ (יחזקאל מז, יב), וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה (בראשית מז, יח). ובשרק תִּתֻּם חֶלְאָתָֽהּ (יחזקאל כד, יא). עַד־תֹּם כָּל־הַדּוֹר (דברים ב, יד), כְּתָם־פֶּרַח (ישעיה יח, ה). כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ (ישעיה מז, ט), פירוש כהשלמתם כלומר כלם שכול ואלמון באו עליך כל מה שיוכל לבא רעה מהם. ומקור שהוא פעל יוצא עַד־תֻּמִּי אֹתָם בְּיָדֽוֹ (ירמיה כז, ח). והתאר תם יִהְיוּ תַמִּים עַל־רֹאשׁוֹ (שמות כו, כד). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְכֵן הֵתַֽמוּ (שמואל ב' כ, יח), וַֽהֲתִמֹּתִי טֻמְאָתֵךְ מִמֵּֽךְ (יחזקאל כב, טו), ובא כַּֽהֲתִֽמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד (ישעיה לג,ׄ א), קל, והיתה המ"ם ראויה להדגש. וְיַתֵּם אֶת־הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית י"י (מלכים ב' כב, ד). ויתכן כי וְיַתֵּם אֶת־הַכֶּסֶף, וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא, בנין נפעל. וכן וַֽיִּתְּמוּ יְמֵי בְכִי (דברים לד, ח), היה ראוי וַֽיִּתַּמוּ, כמו יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָרֶץ (תהלים קד, לה). ואדוני אבי ז"ל כתב כי כל הדגושים בתי"ו לבד שרשם נָתַם כולם ענין כליה והשלמה. ויונתן תרגם וְכֵן הֵתַֽמוּ (שמואל ב' כ, יח), אִם מַשְׁלְמִין, כלומר היה לך לשאול באבל תחלה אם תשלים כמו שכתוב כִּֽי־תִקְרַב אֶל־עִיר (דברים כ, י) כל שכן עיר ישראל, לפיכך אמרה אחריו אנכי שלומי אמוני ישראל. וענין קרוב לזה שהוא ענין התמימות וההשלמה תֹּם־וָישֶׁר (תהלים כה, כא), יוֹנָתִי תַמָּתִי (שיר השירים ה, ב), תָּמִים הָיָה בְּדֹֽרֹתָיו (בראשית ו, ט), תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ (יחזקאל כח, טו), הִנֵּה בִּֽהְיוֹתוֹ תָמִים (יחזקאל טו, ה), זָכָר תָּמִים (ויקרא א, ג), תְּמִימָה נְקֵבָה (ויקרא ד, כח), תּוֹרַת י"י תְּמִימָה (תהלים יט, ח), תְּמִימֹת תִּֽהְיֶֽינָה (ויקרא כג, טו), וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָֽהּ (משלי ב, כא). פַּר בֶּן־בָּקָר תְּמִימִם (יחזקאל מו, ו), פירוש שיהיו הפר והבקר תמימים. ורבותינו ז"ל דרשו (מנחות מה, ע"א) ולפי שמצאנו ובראשי חדשיכם פרים שנים מנין שאם לא מצא שנים יביא אחד? תלמוד לומר פר, ואמר תמימם לפי שהחובה שנים. וְלֹֽא־אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִֽים (יהושע י, יג), פירוש כי עמד השמש ליהושע ולא מהר לבא אלא היה כיום השלם שבכל שנה והוא יום תקופת תמוז. והשם תֹּם־וָישֶׁר יִצְּרוּנִי (תהלים כה, כא), בְּתָם־לְבָבִי (בראשית כ, ה) וַֽאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ (תהלים כו, יא). וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ (מלכים א' כב, לד), כלומר שלא נתכון לאחאב. ויונתן תרגם נְגַד בְּקַשְׁתָּא לְקִבְלֵיהּ. ועם ה"א הנקבה לֹֽא־אָסִיר תֻּמָּתִי מִמֶּֽנִּי (איוב כז, ה). ועם מ"ם נוספת אֵין־בּוֹ מְתֹם (ישעיה א, ו), אֵֽין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי (תהלים לח, ד), כלומר אין שלמות בבשרי כי כלו נגוע. ובאין בו מתום תחסר מלת רק ופירושו אין בו מתום רק פצע וחבורה. וכמוהו אֵֽין־טוֹב בָּֽאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה (קהלת ב, כד) רק שיאכל ושתה. כִּֽי־אֵינָם יֽוֹדְעִים לַֽעֲשׂוֹת רָֽע (קהלת ד, יז) רק רע. והשם במשקל התאר אִם־בֶּֽאֱמֶת וּבְתָמִים (שופטים ט, טז), לֹֽא־יִמְנַע טוֹב לַהֹֽלְכִים בְּתָמִֽים (תהלים פד, יב), וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵֽבוּ (עמוס ה, י). והתאר במשקל השם מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ י"י (משלי י, כט). ובמקף ישוב החולם לקמץ חטף צְדָקָה תִּצֹּר תָּם־דָּרֶךְ (משלי יג, ו). והנפעל אָז אֵיתָם (תהלים יט, יד), והוא כתוב ביו"ד נחה אחר האל"ף. וההתפעל עִם־גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּֽם (תהלים יח, כו). והפעל הכבד [הִפְעִיל] וְאִם־בֶּצַע כִּֽי־תַתֵּם דְּרָכֶֽיךָ (איוב כב, ג), כלם ענין אחד, יש מהם בהשלמת הגוף בלי שיחסר אבר או חסרון מאיבריו, ויש מהם בהשלמת הדעות והמדות טובות. וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בֽוֹר (משלי א, יב). יש מפרשים אותו מענין השלמת הגוף כמו נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים (שם) ויש מפרשים אותו מענין השלמת הדעות כי על הישרים והתמימים הם חושבים ללכדם. ומזה השרש והענין אֶת־הָֽאוּרִים וְאֶת־הַתֻּמִּים (שמות כח, ל).
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Seeking Completion," What's in a Word?, Ohr Somayach, 16 October 2021.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Words of Destruction," What's in a Word? Synonyms in the Hebrew Language (book manuscript).
Cited in the essay: Bereishis 17:1 with Rabbeinu Bachya; Bereishis 25:27; Bereishis Rabbah 64:3; Tehillim 19:8; Devarim 13:1, 18:13 (with Onkelos and Sefer HaBahir 137), 25:15, 27:6, 34:8; Yehoshua 8:31; Shemos 3:5; Vayikra 1:3, 22:21, 23:15 with Vayikra Rabbah 28:3; Bamidbar 19:2; Bereishis 15:16 and 33:18 with Shabbos 33b; Zohar to Bamidbar 165b; Malbim; Rabbi Shlomo Pappenheim; the Kedushat Levi; Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg; Rabbi Shlomo Aharon Wertheimer; Rabbi Avraham Bedersi; Rabbi Moshe Sofer; Rabbi Shimon Dov Ber Analak; Bereishis 2:1, 29:21, 41:53, 43:2, 47:15; Vayikra 25:29; Bamidbar 17:28; Melachim I 1:14, 7:22, 7:51; Yeshayahu 60:20; Tehillim 102:28.