nature
clouds
At a glance
In short
Anan is the plain, general word for cloud, found close to a hundred times in Tanach. Av is the thick cloud that darkens the sky. Eid is rising vapor or mist. Rabbeinu Bachya takes it as water vapor, and Rabbi Shlomo Pappenheim as clouds formed from water that has evaporated. Nasi is the rain cloud; Rabbi Pappenheim takes it either as the cloud that carries water or as one light enough to be lifted. Chaziz is the thundercloud that comes with lightning (Rabbi Pappenheim). Chazal count these five as the words for cloud.
Distinctions
The Yerushalmi (Taanis 3:3), Midrash Tehillim 135 and Bereishis Rabbah 12:12 assert that Hebrew has five words for clouds: avim, eidim, ananim, nesiim and chazizim. Several of the five they explain by what rain does to a market.
Anan (ענן)
The unmarked term: anan and its forms come close to a hundred times in Tanach, seventeen of them in Behaaloscha, more than in any other parashah.
- Chazal: clouds are ananim because the rain they bring makes people anavim, humble with one another, since in a surplus people tend to deal fairly where scarcity makes them compete; alternatively because it makes them aniyim, poor, in the sense that uneven rainfall leaves everyone dependent on barter and nobody self-sufficient.
- Rabbi Shlomo Pappenheim: the root is the single letter ayin, denoting movement, the cloud being what the wind sets moving.
- Sefer HaChochmah (printed with Peirush HaRokeach) instead makes ananim the clouds that block sunlight.
Av (עב)
Shemos 19:9, Shoftim 5:4, Shmuel II 22:12.
- Chazal: from me'avev, because a heavy cloud darkens the sky or the land by blocking the sun.
- Pappenheim: the root ע-ב is "especially thick" (see Rashi to Taanis 6b), a cloud dense with water. (Rabbi Klein compares the English "thick clouds.")
- Sefer HaChochmah: thick and full of water.
For how arafel stands to avim, see Rashi to Shemos 19:9 and 20:18.
Eid (אד)
- Chazal read it through the two senses of א-ד, "breaking" (Targum to Devarim 32:35) and "festival" (Avodah Zarah 1:1): clouds break the holiday of the price-gouger, since rain means produce, produce means supply, and supply brings prices down.
- Pappenheim: the root is the single letter dalet, extraction and separation, so eid is clouds formed from water that has evaporated, drawn out of a larger body of water. This complements Rabbeinu Bachya, who takes eid as water vapor, and it is what the word plainly means in Rabbinic and Modern Hebrew.
- Ibn Ezra: a smoky cloud.
- Sefer HaChochmah: the cloud that comes with thunder.
- Midrash Lekach Tov (Pesikta Zutrasa) links eid to nod, a flask, clouds carrying water as a flask does; Pappenheim does not make that link, though he does derive nod from dalet by way of נ-ד, nadud, being separated from home, nod being the gear one takes along.
Nasi (נשיא)
Literally "prince."
- Chazal: clouds play a sort of kingmaker, since whose field gets rain decides who prospers; because they appear to choose the "princes," Tanach sometimes calls them nesiim (Tehillim 135:7, Mishlei 25:14).
- Pappenheim: the root is ש-א, carrying or lifting, either because these clouds carry rainwater from place to place, or because they are light enough to rise, as against heavy clouds that tend to come down like fog.
Chaziz (חזיז)
- Chazal: from chazon and chezyonos, sight, since the flora that grow from the rain might be colored differently; others, because Hashem sends such clouds as signs in Heaven for man to read.
- Pappenheim: the root ח-ז is comprehension through sight or imagination, and chazizim are specifically the clouds that come with thunder, tied to sight because they flash lightning.
- Sefer HaChochmah: colorful clouds, at which Rabbi Klein registers open surprise.
- The Zohar draws the parallel between rain, a physical Divine influx, and nevuah, a spiritual one.
The three beyond the five
Rabbi Shlomo of Urbino, a sixteenth-century Italian scholar, writes in Ohel Moed, a lexicon of Hebrew synonyms, that there are two more than the five. He adds nivlei shamayim (Iyov 38:37), explained as clouds by Rashi, Ibn Ezra and others; Menachem Ibn Saruk (Machberes) ties the phrase to neivel, a jug, and Ibn Janach (Sefer HaShorashim) and Rabbi Yehudah Ibn Balaam (Sefer HaTzimud) spell out why: clouds are jugs that pour water out. Kapayim (Iyov 36:32, Eichah 3:41) is taken as clouds by many commentators, Rashi among them, and by Midrash Chuppas Eliyahu Rabbah, which counts six synonyms; Metzudas Tzion explains that clouds are a kippah over one's head. Pappenheim and others dissent, taking kapayim as the sky as a whole. Rabbi Yaakov Chaim Sofer points to an eighth possible synonym: Peirush HaRokeach on Bereishis 49:25 reads shadayim there as clouds emptying out water the way a nursing mother's breasts empty out milk.
Also discussed in
- Breastשדים / shadayim
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
נ-ב-ל
Falling: leaves that fall, the base and fallen man, a disgraceful thing, the carcass that falls. Also נֵבֶל, a skin or a potter's jug, and an instrument of music.
Falling leaves
נָבֵֽל צִיץ (Yeshayahu 40:7), the blossom has fallen, a past verb formed like יָבֵשׁ חָצִיר, the grass has dried, in that same pasuk; כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן (Yeshayahu 34:4), as a leaf falls from the vine; and the adjective וְהֶֽעָלֶה נָבֵל (Yirmiyahu 8:13), and the leaf is fallen. וַנָּבֶל כֶּֽעָלֶה כֻּלָּנוּ (Yeshayahu 64:5), we have all fallen like a leaf, is the heavy form with a kamatz standing in for the dagesh, as in וַיָּזֶד יַֽעֲקֹב נָזִיד (Bereishis 25:29), Yaakov cooked a stew, whose proper form is וַיִּזֵד; or it belongs to another form, whose full shape is וַיִּנָּבֵל, the nun of the root lost and its vowel thrown onto the added nun. All of them, he says, are a sense of נפילה, falling.
Named from its leaves
כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ (Yeshayahu 1:30), like a terebinth whose leaf falls: the terebinth is called falling because its leaves fall, so that it falls on the side of its leaves. So too מְגֻלְּחֵי זָקָן (Yirmiyahu 41:5), men whose beard is shaven, and וּקְרֻעֵי בְגָדִים, whose clothes are torn; חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָֽה (Shoftim 18:11), whose loins are girded with weapons of war; and הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף (Amos 5:3), the city that goes out a thousand, since it is the men of the city who go out.
The base man
From this a low and fallen man is called נבל: כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר (Yeshayahu 32:6), for a base man speaks baseness, and כְּאַחַד הַנְּבָלִים (Shmuel II 13:13), like one of the base; the sense of all of it is falling and descent. אִם־ נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא (Mishlei 30:32), if you have fallen, bear yourself high, he reads as counsel to one brought down: if you have fallen from your greatness, bear yourself with honour, and do not ask of base men or of men unworthy of your asking; hold yourself as dear as you were before, and refrain from asking of unworthy men and from doing what disgraces you. That is וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶֽה (Mishlei 30:32), and if you have devised, a hand to the mouth: even if you thought to ask, put a hand to your mouth, neither to ask nor to do what is unfit for you.
Bringing low, and the carcass
Where the verb takes an object it lowers: אַל־ תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ (Yirmiyahu 14:21), do not lessen or bring down the throne of Your glory, and וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻֽׁעָתֽוֹ (Devarim 32:15), he brought the Rock of his salvation down from His greatness, in his thought and by his deeds. וְנִבַּלְתִּיךְ (Nachum 3:6) is either I will make you foul and disgraced or I will make you like a carcass thrown out; and נְבָלָה (Iyov 42:8) is a foul and disgraceful thing, as בְּנִבְלַת שִׁקּֽוּצֵיהֶם (Yirmiyahu 16:18) is the foulness of their idols. From this the dead body, which falls, is called נְבֵלָה, וְחֵלֶב נְבֵלָה (Vayikra 7:24), the fat of a carcass; and a word of falling is said of a dead body too, מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה (Shoftim 14:8), the fallen body of the lion, so that נְבֵלָה is of the sense of falling.
The jar and the instrument
נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן (Yirmiyahu 13:12), a נֵבֶל will be filled with wine, is a leather skin, or a potter's jug, for so it is written כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יֽוֹצְרִים (Yeshayahu 30:14), like the breaking of a potter's jug. It is also one of the instruments of music, בְּנֵבֶל וְכִנּֽוֹר (Tehillim 150:3), with nevel and kinnor. בִכְלִי־ נֶבֶל (Tehillim 71:22), with the instrument of the nevel, has a segol, and the Mesorah's note on it begins לית סגול, the only one with a segol. Targum Yonasan renders מִכְּלֵי הָֽאַגָּנוֹת וְעַד כָּל־כְּלֵי הַנְּבָלִֽים (Yeshayahu 22:24) as from the kohanim who wear the ephod to the Levi'im who hold the nevalim.
The rains of heaven
וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּֽיב (Iyov 38:37), who can lay down the נִבְלֵי of heaven, where they are the rains of heaven; and likewise וַיְהִי הַמַּבּוּל (Bereishis 7:17), and the flood came, since its proper form is מַנְבּוּל.
נָבֵֽל צִיץ (ישעיה מ, ז), פעל עבר בפלס יָבֵשׁ חָצִיר (שם). אָֽבְלָה נָֽבְלָה הָאָרֶץ כד, ד), נָבֹל תִּבֹּל (שמות יח, יח), כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן (ישעיה לד, ד). וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ (ישעיה כח, א), וְֽהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל (ישעיה כח, ד), וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָֽה (ישעיה לד, ד). והתאר וְהֶֽעָלֶה נָבֵל (ירמיה ח, יג). כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ (ישעיה א, ל), פירוש נקראת האלה נובלת לפי שעליה נובלים, ופירוש נובלת מצד עליה. ועל זה הדרך מְגֻלְּחֵי זָקָן (ירמיה מא, ה), שזקנם מגולח, וּקְרֻעֵי בְגָדִים (שם), שבגדיהם קרועים. וכן חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָֽה (שופטים יח, יא), שמתניהם חגורים בכלי מלחמה. וכן וְחֶלְקָה אֲשֶֽׁר־לֹֽא־תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָֽשׁ (עמוס ד, ז), שיבש עשבה. וכן הָעִיר הַיֹּצֵאת אֶלֶף (עמוס ה, ג), כי אנשי העיר הם היוצאים. וכן וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצֽוֹר (מלכים ב' כד, י), וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָֽשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה (דברים כ, יב) והדומים להם. והכבד [הִפְעִיל] וַנָּבֶל כֶּֽעָלֶה כֻּלָּנוּ (ישעיה סד, ה), בא הקמץ תמורת הדגש כמו שבא גם כן וַיָּזֶד יַֽעֲקֹב נָזִיד (בראשית כה, כט), משפטם וַיִּזֵד, וַנַּבֵּל בדגש עי"ן הפעל ועיקרם וַיְנַזֵד, וַיְנַבֵּל. או יהיה מבנין נפעל ועקרו וַיִּנָּבֵל, ובהעדר נו"ן השרש הוטלה תנועתה על נו"ן הנוספת כמשפט. כלם ענין נפילה. ומזה נקרא לאדם הפחות והנופל נבל כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר (ישעיה לב, ו), כְּאַחַד הַנְּבָלִים (שמואל ב' יג, יג), כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת (איוב ב, י), ענין הכל נפילה וירידה. ונאמר מן הענין הזה אִם־נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא (משלי ל, לב). ופירוש הפסוק אם נפלת מגדלתך היה בהתכבד והתנשא שלא תשאל מן הנבלים ומאנשים שאינם ראויים לשאלתך, כלומר הוקר נפשך אף על פי שנפלת כמו שהיית יקר קודם לכן, וחדל מִשְּׁאוֹל אנשים שאינם ראוים וּמֵעֲשֹוֹת דברים המגונים לך. וזהו שאמר וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶֽה (שם), כלומר אפילו אם חשבת לשאול שים יד לפה שלא לשאול ושלא לעשות דבר שאינו ראוי לך לעשות. ומזה עוד לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה (איוב מב, ח), כלומר דבר כעור ומגונה. וכן בְּנִבְלַת שִׁקּֽוּצֵיהֶם (ירמיה טז, יח), כעור גילוליהם. ומשקל אחר אֲגַלֶּה אֶת־נַבְלֻתָהּ (הושע ב, יב). והכבד [פִּעֵל] אַל־תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ (ירמיה יד, כא), כלומר אל תפחיתהו ואל תורידהו. וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻֽׁעָתֽוֹ (דברים לב, טו), הורידהו מגדלתו לפי מחשבה ולפי מעשיו. וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ (נחום ג, ו), כלומר אשימך כעורה ומגונה, או פירושו כנבלה המושלכת. ומזה נקראת הַגְּוִיָּה המתה הנופלת נבלה וְחֵלֶב נְבֵלָה (ויקרא ז, כד), נְבֵֽלָתִי יְקוּמוּן (ישעיה כו, יט), פירוש עם נבלת יקומון מתיך. ומשקל אחר אוֹ בְנִבְלַת חַיָּה טְמֵאָה (ויקרא ה, ב), לֹֽא־תָלִין נִבְלָתוֹ עַל־הָעֵץ (דברים כא, כג). או הם משקל אחר ופעם ישתנה ופעם לא ישתנה כמו שכתבנו בחלק הדקדוק בשער השמות. וכן נאמר בלשון נפילה על הגויה המתה וַיָּסַר לִרְאוֹת אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה (שופטים יד, ח), אם כן נְבֵלָה היא מענין נְפִילָה. נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן (ירמיה יג, יב), וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵֽבֶל־יָֽיִן (שמואל א' י, ג), בשש נקודות. ויש ספרים בחמש נקודות פירוש נאד העור, כד היוצר כי כן כתוב וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יֽוֹצְרִים (ישעיה ל, יד), וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּֽצוּ (ירמיה מח, יב), לְנִבְלֵי־חֶרֶשׂ (איכה ד, ב). נֵבֶל וְתֹף (שמואל א' י, ה), בְּנֵבֶל וְכִנּֽוֹר (תהלים קנ, ג), בְּנֵבֶל עָשׂוֹר (תהלים לג, ב), בחמש נקודות. אבל בִכְלִי־נֶבֶל (תהלים עא, כב), סגול. והמסורת עליו לית סגול וחד וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל (ישעיה ה, יב), עֲלֵֽי־עָשׂוֹר וַֽעֲלֵי־נָבֶל (תהלים צב, ד), וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים (שמואל ב' ו, ה), הוא כלי מכלי הזמר. מִכְּלֵי הָֽאַגָּנוֹת וְעַד כָּל־כְּלֵי הַנְּבָלִֽים (ישעיה כב, כד), תרגם יונתן מִכַּהֲנְיָא לָבְשֵׁי אֵפוֹדָא וְעַד בְּנֵי לֵוִי אָחֲדֵי נִבְלַיָא. וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּֽיב (איוב לח, לו), פירוש גשמי שמים. וכן וַיְהִי הַמַּבּוּל (בראשית ז, יז), כי משפטו מַנְבּוּל.
נ-ש-אhis headword נשׂא
To carry and lift, one sense, he says, through the whole root, with taking close to it; מַשָּׂא, a burden and a prophecy; נָשִׂיא, a great man. Another sense: burning.
One sense, many uses
וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ (Bereishis 13:6), which he glosses as the land not bearing them. Everything that enters this root, he says, enters one sense, carrying and lifting, and it is easy to tell them apart a little, each by its place, so there is no need to set the senses out one by one. Among them are וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא (Bereishis 18:2), he lifted his eyes and saw, and וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו (Bereishis 29:1), Yaakov lifted his feet. In marriage it is taking: וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת (Rus 1:4), they took themselves Moabite wives, the sense of carrying, he says, being close to that of taking; and so the Mishnah's בתולה נשאת (Kesubos 1:1), a maiden who is married.
The great man, and the clouds
A great man is called נָשִׂיא: וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (Shemos 22:27), a great man among your people you shall not curse. The clouds are called נְשִׂיאִים for their rising up, מַעֲלֶה נְשִׂאִים (Tehillim 135:7), He brings up the clouds.
Why showing favour is lifting
וְנֹֽשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָֽה (Malachi 2:9), and lifting faces in the Torah, he reads as lifting the faces of the great in the Torah, not rebuking them when they transgress the words of the Torah. Some explain instead that the אֵֽינְכֶם, you do not, said before it stands for two, so that the sense is you do not lift faces in the Torah, but profane it. The noun is וּמַשֹּׂא פָנִים (Divrei HaYamim II 19:7), and lifting of faces. One who sins and is ashamed, he explains, has his face fall, as וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ (Bereishis 4:6), why has your face fallen, and one who shows him a pleasant face is as though lifting up the face that had fallen.
Why forgiving is lifting
שָׂא נָא חַטָּאתִי (Shemos 10:17), lift my sin, I pray, and אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע (Tehillim 32:1), happy is he whose transgression is lifted. The forgiving of a transgression, he says, is its being lifted and taken off the man.
Why a prophecy is a burden
A prophecy is called מַשָּׂא because it is carried in a man's mouth. Yisrael would say to Yirmiyahu מַה מַשָּׂא (Yirmiyahu 23:33), what is the burden, and the sense of those pesukim, he says, is this: when they asked the navi that, they did not mean prophecy but heaviness and load, as in מַשָּׂא בְנֵי קְהָת (Bamidbar 4:15), the burden of the sons of Kehas, the word of Hashem having become a heavy load to them. He who knows what is hidden revealed their thought to the navi, and therefore it says, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ (Yirmiyahu 23:36), for the burden shall be each man's word: a man's word will be a burden, since the word is carried in his mouth, and that is why prophecy is called מַשָּׂא, while you turn the words of Hashem about and mean heaviness by it.
Burning, another sense
וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו (Shmuel II 5:21) he glosses וישרפם: David and his men burned them. So too וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (Shoftim 20:40), and the burning began, and וְעַל בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת (Yirmiyahu 6:1), over Beis HaKerem raise a burning; and כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵֽׂנִי (Iyov 32:22), my Maker would soon burn me. As a verb with no object it is burning too: וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו (Nachum 1:5), the earth burns before Him, and so יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִֽי (Iyov 7:13), my bed burns with my complaint. It may be, he suggests, that burning is called so for the flame that rises up; and so the Mishnah (Rosh Hashanah 2:2), משיאין משואות, they kindle fires.
Lifting the voice
וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה (Rus 1:14), they lifted their voice and wept, and וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (Bereishis 27:38), Esav lifted his voice and wept. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר (Iyov 21:12) he glosses as raising their voice like the sound of drum and harp, or as pipers raise their voice along with the drum and the harp. וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (Yeshayahu 37:4), you shall lift up prayer, he reads as lifting the prayer to Hashem, or lifting the voice, or the hands, in prayer; and so יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו (Yeshayahu 42:11), the wilderness and its cities shall lift, is lifting the voice.
Taken up in the mouth
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ (Bamidbar 23:7), he took up his mashal, which he glosses as bearing the mashal in his mouth, and יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ (Devarim 33:3), he shall bear of Your words, that what You commanded him he carries always in his mouth. יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר (Yeshayahu 3:7), he shall lift up on that day, saying, is lifting the Name in an oath. Also לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (Shemos 23:1), you shall not take up a false report.
Two readings of נָשׂא אֶשָּׂא
כִּֽי־ נָשׂא אֶשָּׂא לָהֶֽם (Hoshea 1:6), for I will surely lift up against them, he explains as I will lift up the enemy against them. Yonasan rendered it אִם יְתוּבוּן מִשְׁבַק אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן, if they repent I will surely forgive them.
Written with a samech
Two words written with a samech in place of the sin and a heh in place of the alef belong here: הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה (Iyov 4:2), if a word is lifted up to you, will you be weary, which he has also written under נָסָה; and נְסָה עלינו אור פניך (Tehillim 4:7), lift up upon us the light of Your face.
Loftiness, and atonement
אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ (Iyov 20:6), if his loftiness goes up to the heavens, שִׂיאוֹ being his greatness and his loftiness. The same gloss closes a run that holds שְׂאֵתוֹ תבעת אתכם (Iyov 13:11), his loftiness will terrify you, and מְשֵׂתוֹ יגורו אילים (Iyov 41:17), the mighty dread his loftiness. From this, יֶתֶר שְׂאֵת (Bereishis 49:3) was explained as the excess of greatness and strength that would have been fitting for you had you not gone up on your father's bed. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת (Bereishis 4:7) he glosses himself: if you better your deeds you will have atonement. His father, of blessed memory, explained יֶתֶר שְׂאֵת (Bereishis 49:3) from this, and read so, the words are a prayer to Hashem that He make the atonement prevail over the sin, and that is the blessing given there.
Raised up, and held up
הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (Yeshayahu 2:13), the high and the lifted up, and וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה (Yeshayahu 30:25), and on every raised hill. A man lifts himself, מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר (Melachim I 1:5), lifting himself up, saying; others lift him, מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים (Esther 9:3), lifting up the Jews, and יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ (Ezra 1:4), the men of his place shall lift him up; a kingdom is raised, וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ (Bamidbar 24:7), and his kingdom shall be lifted up. In חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים (Melachim I 9:11), Chiram king of Tzor bore Shlomo up with cedar wood, it is bearing another: Chiram carried him and bore him and provided for him with these things.
The gift, and the offering
The noun for a gift is מַשְׂאַת: וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ (Shmuel II 11:8), and the king's gift went out after him; with a tzeirei, אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת (Yirmiyahu 40:5), an allowance and a gift; and the plural, וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (Bereishis 43:34), he carried gifts. So too the offering to Hashem: אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה (Divrei HaYamim II 24:6), the offering of Moshe, and וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם (Yechezkel 20:40), and the first of your offerings.
The raised mark of tzaraas
שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת (Vayikra 13:2), a שְׂאֵת or a סַפַּחַת, and שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא (Vayikra 13:28), it is the שְׂאֵת of the burn, may belong with burning, he allows, since the pasuk says צרבת המכוה היא (Vayikra 13:28), it is the searing of the burn, and searing is a matter of burning; but he holds the right view to be the first sense, raising. So Chazal explained in Sifra, on parshas Tazria, perek 1: a שְׂאֵת is raised, like the look of shade, which stands higher than the look of the sun, and deep is like the look of the sun, which lies lower than the look of shade, while ספחת is something secondary, as it says, סְפָחֵנִי נא אל אחת הכהנות (Shmuel I 2:36), attach me, please, to one of the priestly posts.
Radak’s root נשׂא
וְלֹֽא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ (בראשית יג, ו), פירושו ולא סבל. וּנְשָׂאתֶם אֶת־אֲבִיכֶם (בראשית מה, יט), כַּֽאֲשֶׁר יֽוּכְלוּן שְׂאֵת (בראשית מד, א), בִּשְׂאֵת אֹתֽוֹ (שמות כז, ז), דַּע שְׂאֵתִי עָלֶיךָ חֶרְפָּֽה (ירמיה טו, טו), שָׂאוּנִי וְאָֽנֹכִי אֲדַבֵּר (איוב כא, ג), כלומר סבלו כובד מלי עליכם אף על פי שקשה עליכם והניחוני לדבר. וּגְמַלֵּיהֶם נֹֽשְׂאִים (בראשית לז, כה), נֹֽשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף (מלכים א' י, כב), בהראות האל"ף בתנועה. נְשֻׂאֹֽתֵיכֶם עֲמוּסוֹת (ישעיה מו, א), הַנְּשֻׂאִים מִנִּי־רָֽחַם (ישעיה טו, ג), וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם (עמוס ה, כו), וַֽחֲטָאֵי גִלּֽוּלֵיכֶן תִּשֶּׂאינָה (יחזקאל כג, מט), בהראות האל"ף בקריאה. [בספרים מדוייקים כ"י וגם בספרי הדפוס השי"ן בסגול והאל"ף יו"ד נחות. ורד"ק בפירושו כתב ומלת תשׁאינה בתנועת האל"ף בסגול והיו"ד למשך נראה שהוא קורא תִּשְֹאֶינָה, וכן כתב בשרשים. מנחת שי.] והנפעל נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא (ירמיה י, ה), ומשפטו יִנָּֽשְֹאוּ. וכן נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶֽיךָ (תהלים קלט, כ), משפטו נָֽשְֹאוּ. וכבר כתבנו דקדוקו בחלק הדקדוק. והשם וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא (דברי הימים ב' כ, כה), מַשָּׂא לַֽעֲיֵפָֽה (ישעיה מו, א), מַשָּׂא בְנֵֽי־קְהָת (במדבר ד, טו). ובה"א הנקבה וְכֹבֶד מַשָּׂאָה (ישעיה ל, כז). ואשר הוא פעל יוצא לשלישי לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי (במדבר טז, טו), כלומר לא נתתי עליו משא. והפעל הדגוש [פִּעֵל] וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת (עמוס ד, ב). כלם והדומים להם כענין הטעינה והמשא ידוע. וכל הענינים הנכנסים בשרש הזה כלם נכנסים בענין אחד הנשיאה והנטילה, וקל הוא להפריש מעט ביניהם כל אחר לפי מקומו, ולפיכך אין צריך להזכיר כל הענינים בפני עצמם. שְׂאִי בְנֵֽךְ (מלכים ב' ד, לו), שָׂא־נָא כֵלֶיךָ (בראשית כז, ג), נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶֽיהָ (אסתר ב, טו), בנוח האל"ף. לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא (שמות כג, א) לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם־י"י אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ, ז). יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹֽא־אֶהְיֶה חֹבֵשׁ (ישעיה ג, ז), פירוש ישא השם בשבועה. כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ (שמות לו, ב) וּנְשָֽׂאֲךָ לִבֶּךָ (מלכים ב' יד, י) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ (במדבר כג, ז), נשא בפיו זה המשל. יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ (דברים לג, ג), פירוש מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ שצוית לו ישא תמיד בפיו ואומר תורה צוה לנו משה. וָֽאֶשָּׂא אֶת־הַיַּיִן וָאֶתְּנָה לַמֶּלֶךְ (נחמיה ב, א), וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (בראשית מג, לד), יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת י"י (תהלים כד, ה), מַֽשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת־עָֽרֶב (תהלים קמא, ב), וְנָשָׂא עָנָף וְעָשָׂה פֶרִי (יחזקאל יז, כג), כִּֽי־עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ (יואל ב, כב), וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא (בראשית יח, ב), וַיִּשָּׂא יַֽעֲקֹב רַגְלָיו (בראשית כט, א), וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה עוֹד (רות א, יד), וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי (ירמיה ט, יז), בהעלם האל"ף מן הכתב. וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כז, לח). יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר (איוב כא, יב), פירוש ישאו קולם כקול תוף וכנור. או כמו שנושאין קולם החולילים עם התוף והכנור. וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (ישעיה לז, ד), פירוש תשא התפלה לשם או חשא קויל בחפלה או כפים. וכן יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו (ישעיה מב, יא), פירוש ישאו קול. וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת־נַפְשׁוֹ (דברים כד, טו), אֶת־מַחְמַד עֵֽינֵיהֶם וְאֶת־מַשָּׂא נַפְשָׁם (יחזקאל כד, כה), פירושו לפניו בניהם ובנותיהם שהם מחמד עיניהם ואליהם הם נושאים את נפשם. בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל־דְּבִיר קָדְשֶֽׁךָ (תהלים כח, ב). ובא האל"ף בהעלם כבעלי הה"א וְנָשׂוּ אֶת־כְּלִמָּתָם (יחזקאל לט, כו). הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה (איוב ד, ב), בחלוף שי"ן בסמ"ך ואל"ף בה"א. וכבר כתבנו אותו בשרש נָסָה. וּבִשְׂאֵת הַכְּרוּבִים אֶת־כַּנְפֵיהֶם (יחזקאל י, טז). בְּשׂוֹא גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵֽם (תהלים פט, י), כלומר בהתרומם גליו אתה תשקיטם. ותאר לגדול וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹֽר (שמות כב, כז), וְכִי־יַֽעֲשֶׂה הַנָּשִׂיא נְדָבָה (יחזקאל מו, יב), שְׁנֵים־עָשָׂר נְשִׂיאִם (בראשית יז, כ). והעננים להתרוממם יקראו נשיאים מַֽעֲלֶה נְשִׂאִים (תהלים קלה, ז), נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן (משלי כה, יד). והשם בנפול הנו"ן אִם־יַֽעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ (איוב כ, ו), פירוש גדולתו ורוממותו. יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת־רֹֽאשְׁךָ מֵֽעָלֶיךָ (בראשית מ, יט), כִּי תִשָּׂא אֶת־רֹאשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל (שמות ל, יא), וְאֶת־רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא (במדבר א, מט), נָשָׂא יָדוֹ בַּמֶּלֶךְ (שמואל ב' כ, כא). כִּֽי־נָשׂא אֶשָּׂא לָהֶֽם (הושע א, ו), פירוש אשא להם האויב. ויונתן תרגם אִם יְתוּבוּן מִשְׁבַק אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן. וְחֶרְפָּה לֹא־נָשָׂא עַל־קְרֹֽבוֹ (תהלים טו, ג), לא הטיל עליו שום דבר חרפה. נְסָה עלינו אור פניך י"י (תהלים ד, ז), בחילוף שֹי"ן בסמ"ך ואל"ף בה"א. הלא שְֹאֵתוֹ תבעת אתכם (איוב יג, יא), וּמִשְֹּאֵתוֹ לא אוכל (איוב לא, כג), אך מִשְֹּאֵתוֹ יעצו להדיח (תהלים סב, ה). ובנוח האל"ף ונעלמה מן המכתב מְשֵֹתוֹ יגורו אילים (איוב מא, יז), גדולתו ורוממותו. ומזה פירשו יֶתֶר שְׂאֵת (בראשית מט, ג), כלומר יתרון הגדולה והתוקף היה ראוי לך לולי שעלית משכבי אביך. וְאִם־תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם (נחמיה יג, כה), כלומר אם תקחו, וְלֹא־הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם־בָּנוֹת וַיִּשָּׂאוּם בְּנֵֽי־קִישׁ אֲחֵיהֶֽם (דברי הימים א' כג, כב) כלומר ויקחום לנשים. וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹֽאֲבִיּוֹת (רות א, ד), וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ (מיכה ב, ב). ולקחו, וקרוב ענין הנשוא לענין הלקיחה. וכן יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת י"י (תהלים כד, ה), יקח. וכן במשנה בתולה נשאת (כתובות פרק ראשון משנה א. דף ב, ע"א). וכן נשתמשו בנטילה שהיא הנשיאה בענין הלקיחה טול חפץ זה, טול אתה יין נסך ואני פירות (דמאי פרק ששי משנה י, דף יח, ע"א). נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּֽה (מלכים ב' ט, כה), הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ (בראשית יט, כא), לֹֽא־יִשָּׂא פְּנֵי כָל־כֹּפֶר (משלי ו, לה) אוּלַי יִשָּׂא פָנָֽי (בראשית לב, כא), לוּלֵי פְּנֵֽי יְהֽוֹשָׁפָט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא (מלכים ב' ג, יד), וְנֹֽשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָֽה (מלאכי ב, ט), כלומר נושאים פני הגדולים בתורה ואינכם מוכיחים אותם בעברם על דברי תורה. ויש מפרשים כי אֵֽינְכֶם שזכר עומד במקום שנים כלומר אינכם נושאים פנים בתורה אבל אתם מחללים אותה. והשם כִּי־אֵין עִם־י"י אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח־שֹֽׁחַד (דברי הימים ב' יט, ז), כי החוטא והמתבייש נופלים פניו כמו שאמר וְלָמָּה נָֽפְלוּ פָנֶֽיךָ (בראשית ד, ו), והמסביר לו פנים כאילו נושא פניו שנפלו. וכן וְלֹֽא־יִשָּׂא אֱלֹהִים נֶפֶשׁ (שמואל ב' יד, יד), כלומר לא ישא פני נפש שימלטנה מן המיתה. וכן בענין המחילה והסליחה שָׂא נָא חַטָּאתִי (שמות י, יז), שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ (בראשית נ, יז), וְנָשָׂאתִי לְכָל־הַמָּקוֹם בַּֽעֲבוּרָֽם (בראשית יח, כו). הֲלוֹא אִם־תֵּיטִיב שְׂאֵת (בראשית ד, ז), כלומר אם תיטיב מעשיך יהיה לך כפרה. וכן פירש אדוני אבי ז"ל מזה יֶתֶר שְׂאֵת (בראשית מט, ג). והיא תפילה לאל יתברך שיגביר הכפרה על העון. וזו הוא הברכה שברכו. שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ (בראשית נ, יז), אַשְׁרֵי נְֽשׂוּי־פֶּשַׁע (תהלים לב, א). ובא על דרך בעלי הה"א. וסליחת הפשע היא נשיאתו ונטילתו מעל האדם. והנפעל וְנִשָּׂא כָּל־אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ (ישעיה לט, ו), וְנִשָּׂא־בָם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן (שמות כה, כח), נִשֵּׂאת נִשָּׂא לָֽנוּ (שמואל ב' יט, מג). נשאת תאר לתשורה הנשאת, אבל נִשָֹּא לנו מהכבד. ואפשר שיהיה גם כן נִשֵֹּאת שם מן הכבד בפלס יֹֽשְׁבוֹת עַל־מִלֵּֽאת (שיר השירים ה, יב). ושם התשורה במשקל אחר וַתֵּצֵא אַֽחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּֽלֶךְ (שמואל ב' יא, ח) בפתח. ובצרי אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וישׁלחהו (ירמיה מ, ה) והקבוץ וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת (בראשית מג, לד) וכן התרומה לאל יתברך אֶת־מַשְׂאַת מֹשֶׁה (דברי הימים ב' כד, ו) וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאֽוֹתֵיכֶם (יחזקאל כ, מ) וכן חִירָם מֶֽלֶךְ־צֹר נִשָּׂא אֶת־שְׁלמֹה בַּֽעֲצֵי אֲרָזִים (מלכים א' ט, יא) מהכבד. ובאו נִשָֹּא לנו, נִשָֹּא את שלמה, בקמץ כדרך בעלי הה"א. וכן דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי (תהלים קמג, ג) ופירוש נִשָֹּא את שלמה נשא אותו וסבל אותו וכלכלו באלה הדברים. והנפעל עוד הָֽרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים (ישעיה ב, יג) וְעַל כָּל־גִּבְעָה נִשָּׂאָה (ישעיה ל, כה) וההתפעל מִתְנַשֵּׂא לֵאמֹר (מלכים א' א, ה), וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתֽוֹ (במדבר כד, ז), יִֽנַּשְּׂאוּ לְהַֽעֲמִיד חָזוֹן (דניאל יא, יד), וַיִּנַּשֵּׂא לְעֵינֵי כָל־הַגּוֹיִם (דברי הימים ב' לב, כג). והפעל הכבד עוד [פִּעֵל] וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ (שמואל ב' ה, יב), בצרי. מְנַשְּׂאִים אֶת־הַיְּהוּדִים (אסתר ט, ג), וַֽיְנַטְּלֵם וַֽיְנַשְּׂאֵם (ישעיה סג, ט), יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ (עזרא א, ד). ובענין הנבואה נָשָׂא עָלָיו אֶת־הַמַּשָּׂא הַזֶּֽה (מלכים ב' ט, כה), מַשָּׂא מִצְרָיִם (ישעיה יט, א), הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר חָזָה (חבקוק א, א), מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּֽוֹ (משלי ל, א), מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִֽים (איכה ב, יד). נקראת הנבואה מַשָֹּא שהיא נשאת בפי האדם. וכן היו אומרים ישראיל לירמיהו מַה־מַשָּׂא י"י (ירמיה כג, לג), ענין הפסוקים ההם, כי הם כשהיו שואלים לנביא מַה־מַשָּׂא י"י לא היה דעתם לנבואה אלא ללשון כובד ומשא כמו מַשָּׂא בְנֵֽי־קְהָת (במדבר ד, טו), כי היה דבר י"י להם למשא כבד. ויודע הנסתרות גלה מחשבתם לנביא, לפיכך אמר כִּי הַמַּשָּׂא יִֽהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ (ירמיה כג, לו), כלומר דברו של אדם יהיה משא כי הדבר נשא בפיו לפיכך נקראת הנבואה מַּשָֹּא ואתם תהפכו דברי אלהים ותהיה כונתכם בו לשון כבדות. והפעל הכבד עוד [הִפְעִיל] וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה (ויקרא כב, טז). והוא יוצא לשלישי וְהִשִּׂיאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל אֶל־הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים (שמואל ב' יז, יג). והשם בענין המקור לְמַשְׂאוֹת אוֹתָהּ מִשָּֽׁרָשֶֽׁיהָ (יחזקאל יז, ט), כלומר להשיא אותה ולעקור אותה משרשיה. וענין אחר וַיִּשָּׂאֵם דָּוִד וַֽאֲנָשָֽׁיו (שמואל ב' ה, כא), פירוש וישרפם. וכן וְהַמַּשְׂאֵת הֵחֵלָּה (שופטים כ, מ), וְעַל־בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת (ירמיה ו, א). וכן כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵֽׂנִי (איוב לב, כב). ואשר הוא פעל עומד וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו (נחום א, ה), וכן יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִֽי (איוב ז, יג). ויתכן שנקראת השרפה כן לענין הלהב הנשא למעלה. וכן במשנה (ראש השנה פרק שני משנה ב. דף כב, ע"ב) משיאין משואות. ואפשר שיהיה שְׂאֵת אֽוֹ־סַפַּחַת (ויקרא יג, ב), שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא (ויקרא יג, כח), מענין זה ענין שרפה, כמו שאמר צרבת המכוה היא (שם), שהיא ענין שרפה. והנכון להיות מהענין הראשון לשון הגבהה. וכן פירשו רבותינו ז"ל בסיפרא (פרשת תזריע עמוד קיט, פרק א) שאת זו שאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת מראה עמוק שני לשאת. מה לשון שאת? מוגבהת כמראה צל שהם גבוהים ממראה החמה. מה לשון עמוקה עמוקה כמראה החמה שהם עמוקים ממראה הצל. מה לשון ספחת? טפילה, שנאמר סְפָחֵנִי נא אל אחת הכהנות לאכל פת לחם (שמואל א' ב, לו).
To incite and to entice; and a second sense, ruin and desolation.
Inciting and enticing
הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (Bereishis 3:13), the serpent enticed me, and אַל־ יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ (Melachim II 18:29), let not Chizkiyahu entice you. All of these, he says, mean inciting and enticing.
Ruin
The verb is לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים (Melachim II 19:25), to lay waste into heaps of ruin. Some accurate books point it otherwise, and on that reading it would be from the root שָׁאָה, its regular form לְהַשְׁאוֹת, as it is written in its place (Yeshayahu 37:26). The nouns: הַשֵּׁאת וְהַשָּֽׁבֶר (Eichah 3:47), the ruin and the breaking; הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאֽוֹת (Tehillim 73:18), You cast them down into ruins; and תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן (Mishlei 26:26), hatred is covered over in ruin. Their sense, he says, is ruin and desolation.
Radak’s root נשׁא
הנפעל מזה נִשְּׁאוּ שָׂרֵי נֹף (ישעיה יט, יג). והכבד [הִפְעִיל] הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (בראשית ג, יג), הִשִּׁיאוּךָ יָֽכְלוּ לְךָ (עבדיה א, ז), אַל־תַּשִּׁאוּ נַפְשֹֽׁתֵיכֶם (ירמיה לז, ט), אָכֵן הַשֵּׁא הִשֵּׁאתָ לָעָם הַזֶּה (ירמיה ד, י), אַל־יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ (מלכים ב' יח, כט). כולם והדומים להם ענין ההסתה והפתוי. וענין אחר לַהְשׁוֹת גַּלִּים נִצִּים (מלכים ב' יט, כה), בפתח הה"א והשי"ן דגושה. ויש ספרים מדויקים נקוד בהם לַֽהֲשּׁוֹת הלמ"ד פחותה והה"א נחה על משקל לַֽעֲשֹוֹת. ולזאת הקריאה יהיה משרש שָׁאָה ומשפטו לְהַשְׁאוֹת כאשר כתוב במקומו בספר ישעיה (לז, כו). והשם הַשֵּׁאת וְהַשָּֽׁבֶר (איכה ג, מז). ומשקל אחר הרימה פעמיך לְמַשֻּׁאוֹת (תהלים עד, ג), הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאֽוֹת (תהלים עג, יח). ומשקל אחר תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן (משלי כו, כו). ענין חרבה ושממה.
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "On Clouds," What's in a Word?, Ohr Somayach, 15 June 2019.
Cited in the essay: Yerushalmi Taanis 3:3; Midrash Tehillim 135; Bereishis Rabbah 12:12; Bereishis 2:6, 49:25 with Peirush HaRokeach; Shemos 19:9, 20:18 with Rashi; Devarim 32:35 (Targum); Shoftim 5:4; Shmuel II 22:12; Tehillim 135:7; Mishlei 25:14; Iyov 28:26, 36:32, 38:37; Eichah 3:41; Zecharyah 10:1; Avodah Zarah 1:1; Rashi to Taanis 6b; Pappenheim on the roots ע, ע-ב, ד, ש-א and ח-ז; Sefer HaChochmah; Rabbeinu Bachya; Ibn Ezra; Midrash Lekach Tov (Pesikta Zutrasa); Rabbi Shlomo of Urbino, Ohel Moed; Menachem Ibn Saruk, Machberes; Ibn Janach, Sefer HaShorashim; Rabbi Yehudah Ibn Balaam, Sefer HaTzimud; Midrash Chuppas Eliyahu Rabbah; Metzudas Tzion; Rabbi Yaakov Chaim Sofer; the Zohar.