chance
At a glance
In short
Mikreh is an occurrence or happenstance; Rabbi Shlomo Pappenheim explains it as the sudden, unanticipated collision of a person with a new set of circumstances. Keri, from the same root, appears in the Torah's rebuke (Vayikra 26), where many commentators, Rav Hirsch among them, take it as offhandedness or flippancy toward Hashem, while Rabbi Pappenheim reads it as the sinner's provoking posture. On either reading, Vayikra 26 is about attitude, not chance. In Mishnaic Hebrew keri is the euphemism for a seminal emission. Te'unah is a mishap or befalling; Malbim takes it to refer to the confluence of an incident's causes, where mikreh is the point at which things meet. I'rua is post-biblical, a plain event or incident.
Distinctions
Mikreh / keri (מקרה, קרי)
Root ק-ר-ה / ק-ר-א. In several places in Tanach a mikreh is a random happening: the Pelishtim test whether their plague was Hashem's hand or merely a mikreh (Shmuel I 6:9); Shlomo HaMelech says one mikreh meets man and beast (Koheles 3:19) and one mikreh the righteous and the wicked (Koheles 9:2-3); the upshot, Rabbi Klein says, is that since all is Divinely pre-ordained it is hopeless to try to escape one's fate. The verb carries the same sense of the unprepared-for: vayikar of Hashem appearing to Bilaam (Bamidbar 23:4, 23:16), karahu of the accident Yaakov feared for Binyamin (Bereishis 42:38, 44:29), karcha of Amaleik chancing upon Yisrael (Devarim 25:18), yikareh of coming upon a bird's nest (Devarim 22:6), and vayiker mikreh of Rus arriving in Boaz's field (Rus 2:3). Professor Stephen B. Chapman's essay "Miqreh and YHWH" studies the Bible's understanding of the Divine Hand behind every case of mikreh.
Rabbi Shlomo Pappenheim (Cheshek Shlomo) takes the biliteral ק-ר to mean "strong impact," and gathers under it korah (beam) and tikrah (ceiling), kir (wall), kiryah (city), kurei (spider web), krum (membrane), and kor (cold, the clash of temperatures against the body's warmth). On that reading a mikreh is the sudden collision of a person with a new set of circumstances. He treats kara / kriyah (calling) as the same biliteral with an extraneous aleph: a call gets attention and so brings about a meeting, an impact; likewise likras, moving toward a meeting.
On keri in Vayikra 26 (26:21, 26:23, 26:24, 26:27-28, 26:40-41, and nowhere else in Tanach) there are two readings.
- Many commentators, Rav Hirsch (to Bereishis 42:4 and Vayikra 26:21) among them: keri is serving Hashem in a non-deliberate, glib way, and the measure-for-measure is that Hashem deals back offhandedly.
- Rabbi Shlomo Pappenheim takes a slightly different approach: keri is the sinner's antagonistic posture, an attempt to anger Hashem through his actions, so that the problem is twofold, the sin itself and the attitude behind it; the word then carries his "stronger impact" and draws a stronger response.
Rabbi Klein leaves both standing.
In the Mishnah keri means a seminal emission (Berachos 3:4-6, Terumos 1:6, Avodah Zarah 3:4, Avos 5:5, Tamid 1:1, Middos 1:9, Keilim 1:5, Mikvaos 3:4 and 8:4, Niddah 5:1, Zavim 1:1-2 and 2:3), the language avoiding the matter by calling it simply "an incident." The euphemism has biblical warrant in mikreh used of ritual impurity (Devarim 23:11, Shmuel I 20:26).
Mikreh against metziah (מציאה)
Malbim, as cited in Sefer HaCarmel, treats mikreh and metziah as almost synonymous and attempts to separate them by cause: when the cause is unknown or irregular the happening is a mikreh; when the cause is not so out of the ordinary it is a metziah. Hence Yaakov's sons report the koros that befell them in Mitzrayim (Bereishis 42:29), all of it unexpected, while Yehoshua's spies report motza'os (Yehoshua 2:23), since they were sent out precisely to find things worth reporting.
Te'unah (תאונה)
Root א-נ-ה. Tanach uses the verb: "no evil shall befall you" (Tehillim 91:10), "no misfortune will befall the righteous" (Mishlei 12:21), and inah l'yado of the inadvertent killer whose exile Hashem arranges (Shemos 21:13). Rashi there describes the arrangement: Hashem brings the deliberate murderer and the inadvertent killer together so that each receives his due.
- Malbim (Sefer HaCarmel): mikreh is the meeting-point of things, while te'unah is the confluence of an incident's causes. Rabbi Klein glosses the first as perhaps the more physical impact of Rabbi Pappenheim's reading, and the second as seemingly a more abstract coming-together of factors. Malbim illustrates the distinction from Shemos 21:13: Hashem does not transport the killer to the Ir Miklat, He assembles the circumstances that will send him there.
- The same root א-נ-ה yields anah, "where?", of an unknown location, and Rabbi Shaul Goldman accounts for the pairing by saying that te'unah looks not so much at an event's causes or effects as at the unpredictability of its landing place, the arbitrary "where" of it.
Modern Hebrew te'unas derachim, literally an occurrence of the roads, is this word.
I'rua (אירוע)
Root א-ר-ע. Not in Tanach; the verb is Mishnaic. Five things ir'u on the seventeenth of Tammuz (Taanis 4:6); the verb serves for a disqualification befalling a Korban Pesach (Pesachim 8:6), a Parah Adumah (Parah 4:4), or another korban (Zevachim 12:4), and for a wedding or a bereavement that preoccupies a man (Kilayim 7:7, Taharos 9:2, Moed Katan 2:1-2, Berachos 4:2). It frequently pairs with rabbinic keri (Yoma 1:1, Avos 5:5, Tamid 1:1, Middos 1:9 and 2:2). Targum generally renders mikreh / keri with cognates of i'rua or of ע-ר-ע; at Tehillim 85:11 it renders nifgashu, "met," with a cognate of i'rua.
The falling metaphor
Rabbi Shaul Goldman proposes that an event or occurrence is often framed in spatial terms, as something that falls and lands, which conveys a happening with no discernible pattern or intention behind it: it is construed as cast from above and striking the ground at random. The mikreh/keri cluster already implies a convergence of seemingly unrelated factors, and he takes it further, that the impact of those converging forces is consistently conceived as a downward fall, perhaps because gravity is the most universal form of impact there is. He finds English doing the same: an event "falls out" on a date, and incident, accident and coincidence all come from the Latin cadere, "falling upon," with befalling saying it outright and landing naming the end of a fall; somewhere, wherever and whenever carry the same sense of a place or time not deliberately fixed.
On that model he reads the Hebrew back. By phonetic shift and the interchange of reish with lamed and hei with ayin, ק-ר-ה may also relate to ק-ל-ע, to sling or hurl, the image of a projectile striking a target, which the Talmudic Aramaic ikla, someone who happens to arrive somewhere, seems to corroborate. The same roots reach the ground itself: karka, a doubling of ק-ר, is land, and so is the Biblical Aramaic arka, which appears once (Yirmiyahu 10:11). The standard Aramaic for land is ar'a, cognate to Hebrew eretz with the tzadi becoming an ayin, and its root is the root of i'ra/i'rua, so that an i'rua is, at root, something landing on the ground; other uses of א-ר-ע in Targumic Aramaic mean ruin or collapse. He adds that kara/kriyah/vayikra, primarily to call or proclaim, may also suggest deliberately summoning an event, which gives those words a paradoxical double duty, purposeful invocation (mikra kodesh) beside random occurrence, and a middle ground between accident and intention; and the Targumic rendering by ע-ר-ע comes back to א-ר-ע through the interchange of ayin and aleph. He maintains that arai, non-permanence, is properly spelled ע-ר-א and has nothing to do with i'rua, whatever the occasional spelling with an aleph.
Radak on these roots
Sefer HaShorashim
א-נ-ה
Mourning; in another sense, the causing and bringing about of a thing; and in a third, אֳנִי, a ship.
Mourning
וְאָנוּ הַדַּיָּגִים (Yeshayahu 19:8), the fishermen mourn, and וְאָנוּ וְאָֽבְלוּ פְּתָחֶיהָ (Yeshayahu 3:26), her gates mourn and grieve. The noun is תַּֽאֲנִיָּה וַֽאֲנִיָּֽה (Eichah 2:5), mourning and lament. The sense is ענין אבל, mourning.
Causing, and seeking occasion
אִנָּה לְיָדוֹ (Shemos 21:13), where Hashem brought it about to his hand; and turned back on itself, כִּֽי־ מִתְאַנֶּה הוּא לִֽי (Melachim II 5:7), he is seeking an occasion against me. The noun is כִּי־ תֹאֲנָה הֽוּא־מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים (Shoftim 14:4), for he was seeking an occasion from the Pelishtim, and in another form תַּֽאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה (Yirmiyahu 2:24), her occasion, who can turn it back? Their sense is ענין גרם הדבר וסבובו, a thing's being caused and brought round.
The ship
בַּל־תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי ־שַׁיִט (Yeshayahu 33:21), no rowing ship will go on it, and אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹֽשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף (Melachim I 10:22), once in three years the ships of Tarshish came bearing gold and silver. In the masculine, אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵֽאוֹפִיר (Melachim I 10:11), Chiram's fleet, which carried gold from Ophir; with the feminine heh, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵֽר (Yonah 1:4), and the ship was near to breaking; and in the plural, אֳנִיּוֹת אֵבֶה (Iyov 9:26), ships of אֵבֶה. Their sense is ספינה, a ship.
וְאָנוּ הַדַּיָּגִים (ישעיה יט, ח), וְאָנוּ וְאָֽבְלוּ פְּתָחֶיהָ (ישעיה ג, כו). והשׁם תַּֽאֲנִיָּה וַֽאֲנִיָּֽה (איכה ב, ה), ענין אבל. וענין אחר וְהָֽאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ (שמות כא, יג). והתפעל כִּֽי־מִתְאַנֶּה הוּא לִֽי (מלכים ב' ה, ו). והשׁם כִּי־תֹאֲנָה הֽוּא־מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים (שופטים יד, ד). ומשקל אחר תַּֽאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה (ירמיה ב, כד), ענין גרם הדבר וסבובו. וענין אחר בַּל־תֵּלֶךְ בּוֹ אֳנִי־שַׁיִט (ישעיה לג, כא), אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹֽשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף (מלכים א' י, כב). ובלשון זכר אֳנִי חִירָם אֲשֶׁר־נָשָׂא זָהָב מֵֽאוֹפִיר (מלכים א' י, יא). ועם ה"א הנקבה וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵֽר (יונה א, ד), ולרבות אֳנִיּוֹת אֵבֶה (איוב ט, כו), ענינם ספינה.
מ-צ-א
To find and to be found; to befall, of the happenings that meet a man; to suffice; and, where the verb takes an object, to bring a thing to hand.
Finding
מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר (Yirmiyahu 31:2), found favour in the wilderness, וְלֹא־מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ (Bereishis 8:9), and the dove found no resting place, and כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (Mishlei 4:22), for they are life to those who find them. וַֽהֲצֵרֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָֽאוּ (Yirmiyahu 10:18), and I will distress them so that they find, is that they may find many troubles and each one say אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי, woe is me for my breaking; he takes it up again under the root צוּר. The noun is לְעֵת מְצֹא (Tehillim 32:6), at a time of finding, explained in the manner of דִּרְשׁוּ י"י בְּהִמָּצְאוֹ (Yeshayahu 55:6), seek Hashem while He may be found.
The tidings of Shmuel II 18:22
אֵין־בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת (Shmuel II 18:22) has the alef quiet, against כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם (Shir HaShirim 8:10), as one who finds peace, where it keeps its vowel. He explains it: the tidings find you no place now to bring news this day. Yonasan renders וְלָךְ לֵית בְּסוֹרָא מִתְיְהַב, and to you no tidings are given. By the sense of bringing to hand it can also be read מזדמנת, coming to hand: no reward will come your way by this news.
Enough
In אִם אֶת־כָּל־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם (Bamidbar 11:22), if all the fish of the sea be gathered for them, he explains וּמָצָא לָהֶם as and it will be found for them, or else its sense may be and it will suffice them. So too לֹא־יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר (Yehoshua 17:16), the hill will not suffice us.
What his father says of the meat
His father reads it so: when they craved, they had flocks and herds in plenty, but could not eat of them until they were brought to the door of the Ohel Moed for the sprinkling of the blood and the burning of the fats, and none of a man's household who was tamei could eat. On this reading Moshe was saying that were flocks and herds slaughtered for them so that they might slaughter anywhere, it would truly suffice them, and so all the fish of the sea, but with that not so, how were they to eat meat enough; and he was answered (Bamidbar 11:23) that Hashem's hand is not short, and that He would give them meat enough besides flocks, herds and fish.
Befalling
אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ (Shemos 18:8), all the hardship that befell them on the way, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת (Devarim 31:17), many evils will befall him, and אֵת כָּל־הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם (Yehoshua 2:23), all that had met them, which he glosses הקורות המוצאות אותם, the happenings that met them.
Bringing to hand
וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת־הָאָדָם אִישׁ בְּיַד־רֵעֵהוּ (Zecharyah 11:6), and behold, I am bringing men each into the hand of his fellow, and וְאֶת־הָעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ (Vayikra 9:13), and they brought the olah to him in its pieces. All of them are ענין המציאה, finding, which is like הזמנה, bringing a thing to hand.
מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר (ירמיה לא, ב), וְלֹא־מָֽצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ (בראשית ח, ט), אִם־הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וּמְצָאתֶם (שופטים יד, יב), וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ (בראשית לח, כב). בְּמֹצַֽאֲכֶם אֹתֽוֹ (בראשית לב, כ), נמשך טעמו להרחיב על האל"ף. כי מֹֽצְאִי מָצָא חיים (משלי ח, לה), כִּֽי־חַיִּים הֵם לְמֹֽצְאֵיהֶם (משלי ד, כב), וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָֽעַת (משלי ט, ט), וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת (קהלת ז, כו). אֵֽין־בְּשׂוֹרָה מֹצֵֽאת (שמואל ב' יח, כב), נחה האל"ף כְּמוֹצְאֵת שָׁלֽוֹם (שיר השירים ח, י), בהראות האל"ף בתנועתה. ופירוש אין בשורה מוצאת אין הבשורה מוצאת לך מקום עתה שתבשר היום הזה. ויונתן תרגום וְלָךְ לֵית בְּסוֹרָא מִתְיְהַב. מְצָא נָא אֶת־הַחִצִּים (שמואל א' כ, לו), וּמְצָא־חֵן וְשֵׂכֶל־טוֹב (משלי ג, ד), מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָֽי (שמות לג, יב), וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם (ירמיה ו, טז). וַֽהֲצֵרֹתִי לָהֶם לְמַעַן יִמְצָֽאוּ (ירמיה י, יח), פירוש למען ימצאו צרות רבות ויאמר כל אחד אוֹי לִי עַל־שִׁבְרִי וגו' (שם). ועוד אני עתיד לפרשו בשרש צוּר. אֵת כָּל־הַמֹּצְאוֹת אוֹתָֽם (יהושע ב, כג), פירוש הקורות המוצאות אותם. אִם אֶת־כָּל־דְּגֵי הַיָּם יֵֽאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶֽם (במדבר יא, כב), פירוש ונמצא להם. או יהיה פירושו ויספיק להם. ופירש בו אדוני אבי ז"ל כן, כי כאשר התאוו תאוה צאן ובקר היה להם הרבה, אך לא היו יכולים לאכול ממנו עד שיביאוהו לפתח אהל מועד בעבור זריקת הדם והקטר חלבים ואימורים כמו שכתוב אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (ויקרא יז, ג - ה). ועוד אם לא היו בני בשר ביתו טהורים לא יאכלו ממנו כמו שכתוב אֲשֶׁר־תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַֽח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַֽי"י וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה (ויקרא יז, ג ז, כ), אמר משה אם צאן ובקר ישחט להם שיוכלו לשחוט בכל מקום ומצא להם, באמת יספיק להם, כי הרבה צאן ובקר להם, וכן אם את כל דגי הים יאסף להם יספיק להם אבל אם זה לא יהיה איך יאכלו בשר שיספיק להם? ענהו הקדוש ברוך הוא הֲיַד י"י תִּקְצָר (במדבר יא, כג), אני אתן להם בשר שיספיק להם זולת צאן ובקר ודגים. וכן הנפעל בענין הספוק וְאֶל־אֶרֶץ גִּלְעָד וּלְבָנוֹן אֲבִיאֵם וְלֹא יִמָּצֵא לָהֶֽם (זכריה י, י), אף על פי כן לא ימלט מזה הענין. אֵת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ (שמות יח, ח), וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת (דברים לא, יז), וּמְצָאָנוּ עָווֹן (מלכים ב' ז, ט), הָֽאֱלֹהִים מָצָא אֶת־עֲוֹן עֲבָדֶיךָ (בראשית מד, טז), וְלֹֽא־מָצְאוּ לָהֶם כֵּֽן (שופטים כא, יד), וְאִם לֹא־מָֽצְאָה יָדוֹ (ויקרא כה, כח). והשם עַל־זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל־חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא (תהלים לב, ז), והפירוש על דרך דִּרְשׁוּ י"י בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה, ו), והנפעל וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַֽחֲנִית (שמואל א' יג, כב), כִּֽי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי (ירמיה ה, כו), כָּל־נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו (ישעיה כב, ג), פירוש הנמצאים בך. הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן (אסתר ד, טז), בשוא הצרי במשקל אַתֶּם נִטְמְאִים (יחזקאל כ, ל), נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה (יהושע י, יז), אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ (בראשית מד, י), אם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ (שמות כב, ג), לֹֽא־יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר (יהושע יז, טז), רצה לומר לא יספיק. והפעל הכבד [הִפְעִיל] וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶֽנּוּ (איוב לד, יא), וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת־הָאָדָם אִישׁ בְּיַד־רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכּוֹ (זכריה יא, ו), וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד־דָּוִד (שמואל ב' ג, ח), בא על דרך בעלי הה"א בתמורת האל"ף בה"א כמשפט. וְאֶת־הָֽעֹלָה הִמְצִיאוּ אֵלָיו לִנְתָחֶיהָ (ויקרא ט, יג), כולם ענין המציאה והוא כענין הזמנה. ולפי הענין הזה נוכל לפרש אֵֽין־בְּשׂוֹרָה מֹצֵֽאת (שמואל ב' יח, כב), מזדמנת, כלומר לא יזדמן לך שכר בזאת הבשורה.
ק-ר-ה
To lay the beams of a house and cover it with them, with קוֹרָה, a beam. A second sense is קִרְיָה, a city; a third, to happen or befall, with מִקְרֶה, a happening.
Laying beams, and the beam
הֵמָּה קֵרוּהוּ (Nechemiah 3:3), they laid its beams, and הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו (Tehillim 104:3), who lays the beams of His upper chambers in the waters: their sense is תקון הקורות, setting the beams in place, and covering the house with them. Then the beam itself: קוֹרָה אֶחָת (Melachim II 6:2), one beam, and בְּצֵל קֹרָתִי (Bereishis 19:8), in the shadow of my beam.
When the roof sags
יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (Koheles 10:18), the beamed roof sinks: מְקָרֶה is a name for the whole of what is beamed over, on the pattern of מְכַסֶּה, a covering, in וְלִמְכַסֶּה עָתִיק (Yeshayahu 23:18), which reads: and for a thick and costly covering. That is, the beams sink low and lean to fall because of the drip that keeps at them.
The city
In another sense, קִרְיַת חָנָה דָוִד (Yeshayahu 29:1), the city where David encamped: it may be a construct whose second word is missing, or the tav may stand in place of a heh. In קָרֶת a tav stands for the feminine heh or for the third root letter: לְפִי־קָרֶת (Mishlei 8:3), at the mouth of the city, and בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת (Iyov 29:7), when I went out to the gate by the city. The Targum of עִיר (Bereishis 4:17), a city, is קַרְתָּא. The heavy verb from this is וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים (Bamidbar 35:11), you shall set up cities for yourselves.
Two cities, or a city's name
The dual is נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם (Yirmiyahu 48:1), the two cities are taken; it may be the name of a city of Moav, and it is named among the cities of Moav in וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל־בֵּית גָּמוּל (Yirmiyahu 48:23), and upon Kiryasayim and upon Beis Gamul. The plural is נִלְכְּדָה הַקְּרִיֹּות (Yirmiyahu 48:41), the cities are taken, meaning each one of the cities; it too may be the name of a city of Moav, named among them in וְעַל־קְרִיֹּות וְעַל־בָּצְרָה (Yirmiyahu 48:24), and upon Kerios and upon Batzrah. The definite heh on it is no bar to that, as with הָעַי (Yehoshua 7:2), the Ai, בַּקַּרְקֹר (Shoftim 8:10), in the Karkor, and בַּשִּׁטִּים (Bamidbar 25:1), in the Shittim.
What befalls a man
Another sense: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ (Devarim 25:18), what befell you on the way, וְקָרָהוּ אָסוֹן (Bereishis 44:29), and harm befall him, and וַיִּקֶר מִקְרֶהָ (Rus 2:3), and her chance fell out. The noun: כִּי מִקְרֶה בְנֵי־הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה (Koheles 3:19), for the sons of man are a happening and the beast is a happening, meaning that the sons of man are a happening in the world, and so is the beast, and one happening is theirs in their death. In another form, וְאִם־תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי (Vayikra 26:21), and if you walk with Me by chance: that is, you say the sufferings He brings on you come by way of chance and are not the requital of your sins.
הֵמָּה קֵרוּהוּ (נחמיה ג, ג), וּלְקָרוֹת אֶת־הַבָּתִּים (דברי הימים ב' לד, יא), לְקָרוֹת אֶת־שַֽׁעֲרֵי הַבִּירָה (נחמיה ב, ח), הַֽמְקָרֶֽה בַמַּיִם עֲֽלִיּוֹתָיו (תהלים קד, ג), ענינם תקון הקורות וכסות בהן הבית. קוֹרָה אֶחָת (מלכים ב' ו, ב), מַפִּיל הַקּוֹרָה (מלכים ב' ו, ה), בְּצֵל קֹֽרָתִֽי (בראשית יט, ח), קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים (שיר השירים א, יז). ושם לכלל הקרוי יִמַּךְ הַמְּקָרֶה (קהלת י, יח), בפלס וְלִמְכַסֶּה עָתִֽיק (ישעיה כג, יח), כלומר שישפלו הקורות וינטו לנפול מפני הדלף הטורד עליהם. וענין אחר בְּטוּב צַדִּיקִים תַּֽעֲלֹץ קִרְיָה (משלי יא, י) קִרְיַת חָנָה דָוִד (ישעיה כט, א), אפשר שהוא סמוך וחסר הנסמך. או באה התי"ו במקום ה"א. כבר כתבנו הדומים לו בחלק הדקדוק, ובלשון שנים נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם (ירמיה מח, א). ויתכן שהוא שם עיר מערי מואב. וכן זכר אותה בספור ערי מואב וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל־בֵּית גָּמוּל (ירמיה מח, כג). והקבוץ נִלְכְּדָה הַקְּרִיֹּות (ירמיה מח, מא), בחרק הרי"ש ודגש היו"ד, ופירושו כל אחת ואחת מהקריות. ודקדוק המלה כתבנו בחלק הדקדוק, יתכן שהוא שם עיר מערי מואב. וכן זכר אותה בספור ערי מואב וְעַל־קְרִיֹּות וְעַל־בָּצְרָה (ירמיה מח, כד). ואף על פי שנכנסה עליו ה"א הידיעה הנה כמוהו הָעַי (יהושע ז, ב), בַּקַּרְקֹר (שופטים ח, י) בַּשִּׁטִּים (במדבר כה, א). ובאה תי"ו תמורת ה"א הנקבה או למ"ד הפעל עַל־גַּפֵּי מְרֹמֵי קָֽרֶת (משלי ט, ג), לְיַד־שְׁעָרִים לְפִי־קָרֶת (משלי ח, ג), בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת (איוב כט, ז). ותרגום עִיר (בראשית ד, יז) קַרְתָּא. והפעל הכבד [הִפְעִיל] מזה וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים (במדבר לה, יא). וענין אחר אֲשֶׁר קָֽרְךָ בַּדֶּרֶךְ (דברים כה, יח), וְקָרָהוּ אָסוֹן (בראשית מד, כט), הֲיִקְרְךָ דְבָרִי (במדבר יא, כג), כְּמִקְרֵה הַכְּסִיל גַּם־אֲנִי יִקְרֵנִי (קהלת ב, טו), וַיִּקֶר מִקְרֶהָ (רות ב, ג), אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה (ישעיה מא, כב). והכבד [הִפְעִיל] כִּי הִקְרָה י"י אֱלֹהֶיךָ לְפָנָֽי (בראשית כז, כ), הַקְרֵה־נָא לְפָנַי (בראשית כד, יב). והשם מִקְרֶה אֶחָד (קהלת ט, ב), כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא (שמואל א' כ, כו), כִּי מִקְרֶה בְֽנֵי־הָֽאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם (קהלת ג, יט), שלשתם בסגול והם מוכרת. ופירוש כי בני האדם מקרה בעולם וכן הבהמה ומקרה אחד להם במיתתם. ומשקל אחר וְאִם־תֵּֽלְכוּ עִמִּי קֶרִי (ויקרא כו, כא), כלומר שתאמרו כי היסורין שאני מביא עליכם דרך מקרה הם ואינם תגמול עונותיכם. ומשקל אחר מִקְּרֵה־לָיְלָה (דברים כג, יא), כי הקו"ף דגושה והמ"ם לשמוש. והנפעל נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ (שמואל ב' א, ו), אִקָּרֶה כֹּֽה (במדבר כג, טו), וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם (במדבר כג, ד), אִם־יִקְּרֵךְ עָוֹן (שמואל א' כח, י), משפטו יִקָּרֵךְ בקמץ כלומר יקרה לך. ויתכן היותו מן הקל והדגש לתפארת כדגש מִקְּדָשׁ י"י (שמות טו, יז).
Radak, Sefer HaShorashim, Berlin 1847. Public domain, digitised by Sefaria from the National Library of Israel.
Sources
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Bamidbar/Shavuot: Coincidence or Happenstance? (Part 1/2)," What's in a Word?, Ohr Somayach, 31 May 2025.
Rabbi Reuven Chaim Klein, "Naso: Coincidence or Happenstance? (Part 2/2)," What's in a Word?, Ohr Somayach, 7 June 2025.
Cited in the essay: Vayikra 26:21, 26:23, 26:24, 26:27-28, 26:40-41; Rabbi Shlomo Pappenheim, Cheshek Shlomo s.v. ק-ר; Malbim, Sefer HaCarmel; Rav Hirsch to Bereishis 42:4 and Vayikra 26:21; Rashi to Shemos 21:13; Koheles 3:19, 9:2-3; Shmuel I 6:9 and 20:26; Rus 2:3; Devarim 22:6, 23:11, 25:18; Tehillim 85:11, 91:10; Mishlei 12:21; Yehoshua 2:23; Bereishis 42:29, 42:38, 44:29; Bamidbar 23:4, 23:16; Shemos 21:13; Yirmiyahu 10:11; Mishnah Berachos 3:4-6 and 4:2, Terumos 1:6, Kilayim 7:7, Pesachim 8:6, Yoma 1:1, Taanis 4:6, Moed Katan 2:1-2, Avodah Zarah 3:4, Avos 5:5, Zevachim 12:4, Tamid 1:1, Middos 1:9 and 2:2, Keilim 1:5, Parah 4:4, Taharos 9:2, Mikvaos 3:4 and 8:4, Niddah 5:1, Zavim 1:1-2 and 2:3; Rabbi Shaul Goldman; Professor Stephen B. Chapman, "Miqreh and YHWH."